Discover
Halachaהלכה

The Halakhic Origin of Meat and Dairy Separation

The sources trace the rabbinic prohibition on eating meat and dairy together from Talmudic practice through medieval codification. While the Talmud records a practice of waiting from one meal to the next, later authorities interpreted this interval as six hours; regional customs later adopted shorter periods such as three hours.

כמה ישהה בין בשר לגבינה

20 sources · 18 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The requirement to wait between meat and milk originates in the Gemara's discussion of how long one must wait after eating meat before eating cheese, where Chullin 105a:6 records Rav Chisda's ruling that after meat one may not eat cheese immediately, tying the concern to meat that remains stuck between the teeth.

The Rishonim quantify that gap as roughly six hours, the time between one meal and the next, as stated by Mishneh Torah, Forbidden Foods 9:28 and Tur, Yoreh De'ah 89, and codified by Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 89:1.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89:4-7 and Chokhmat Adam 40:12 note that the six-hour figure is not stated explicitly in the Gemara itself but is a rabbinic interpretation of the phrase 'another meal,' with the Tur and Rambam differing over whether the reason is the lingering taste of meat or meat literally caught between the teeth, a distinction also drawn out by Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 26:4).

Alongside the six-hour position, Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 26:2) describes an alternative Ashkenazic view, following the Tosafot and Ravyah, that only a formal break marked by clearing the table, birkat hamazon, and a wait of about one hour is required, a custom also recorded in the gloss found in Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 89:1.

A specific three-hour custom is addressed by B'Mareh HaBazak Volume VII 58:2, which affirms that there is a basis for the practice of waiting three hours between meat and milk.

Ma'ayan Omer (Maayan Omer 4:1:44) holds that after eating meat, whether animal or poultry, one must wait six hours before eating cheese, and that any meat lodged between the teeth must be removed.

Source 1 · Chazal
Verified

Chullin 105a–105b

חולין ק״ה א — ד"ה בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן

Chullin 105a:6

The Talmud records Mar Ukva's practice of waiting from one meal to the next between meat and cheese, describing his relationship to meat as vinegar to wine. This is the foundational rabbinic source for a post-meat waiting interval, though it does not specify three hours.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: כַּמָּה יִשְׁהֶה בֵּין בָּשָׂר לִגְבִינָה? אָמַר לוֹ: וְלֹא כְּלוּם. אִינִי? וְהָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אָכַל בָּשָׂר – אָסוּר לֶאֱכוֹל גְּבִינָה, גְּבִינָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר! אֶלָּא כַּמָּה יִשְׁהֶה בֵּין גְּבִינָה לְבָשָׂר? אֲמַר לֵיהּ: וְלֹא כְּלוּם. גּוּפָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אָכַל בָּשָׂר – אָסוּר לֶאֱכוֹל גְּבִינָה, גְּבִינָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף לְרַב חִסְדָּא: בָּשָׂר שֶׁבֵּין הַשִּׁינַּיִם מַהוּ? קָרֵי עֲלֵיהּ ״הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם״.

§ Rav Asi posed a dilemma to Rabbi Yoḥanan: How much time should one wait between eating meat and eating cheese? Rabbi Yoḥanan said to him: No time at all. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rav Ḥisda say: If one ate meat, it is prohibited for him to eat cheese immediately, but if he ate cheese it is permitted for him to eat meat without delay? Rather, Rav Asi actually asked Rabbi Yoḥanan the following question: How much time should one wait between eating cheese and eating meat? In response to this question, Rabbi Yoḥanan said to him: No time at all. After tangentially citing a statement of Rav Ḥisda, the Gemara discusses the matter itself. Rav Ḥisda says: If one ate meat, it is prohibited for him to eat cheese immediately, as the meat contains fatty substances that stick to one’s mouth and preserve the flavor of meat. But if he ate cheese it is permitted for him to eat meat without delay. Rav Aḥa bar Yosef said to Rav Ḥisda: In the case of meat that is between the teeth, what is the halakha? Are these remnants considered meat to the extent that one may not eat cheese as long as they are in his mouth? In response, Rav Ḥisda read about him the following verse: “While the meat was yet between their teeth” (Numbers 11:33). This verse indicates that even when the meat is between one’s teeth it is still considered meat, and therefore one may not partake of cheese until that meat has been removed.

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Chazal
Verified

Chullin 104b

חולין ק״ד ב — ד"ה רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא אִיקְּלַע

Chullin 104b:12

Chachmei Bavel recount that Rav Yitzḥak ate cheese followed by meat without washing his hands, explaining that washing is necessary at night but not during the day when one can see that no food remains; a baraita records Beit Shammai requiring wiping the mouth between meat and milk and Beit Hillel requiring rinsing.

רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אָשֵׁי, אַיְיתוֹ לֵיהּ גְּבִינָה – אֲכַל, אַיְיתוֹ לֵיהּ בִּשְׂרָא – אֲכַל, וְלָא מְשָׁא יְדֵיהּ. אָמְרִי לֵיהּ: וְהָא תָּאנֵי אַגְרָא חֲמוּהּ דְּרַבִּי אַבָּא: עוֹף וּגְבִינָה נֶאֱכָלִין בְּאֶפִּיקוֹרֶן, עוֹף וּגְבִינָה – אִין, בָּשָׂר וּגְבִינָה – לָא! אֲמַר לְהוּ: הָנֵי מִילֵּי בְּלֵילְיָא, אֲבָל בִּימָמָא הָא חָזֵינָא. תַּנְיָא: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מֵדִיחַ. מַאי ״מְקַנֵּחַ״ וּמַאי ״מֵדִיחַ״?

The Gemara relates: Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, happened to come to the house of Rav Ashi. They brought him cheese, and he ate it. Next they brought him meat, and he ate it without first washing his hands. The members of Rav Ashi’s household said to him: But didn’t Agra, the father-in-law of Rabbi Abba, teach only that the meat of birds and cheese may be eaten freely? One can infer that with regard to the meat of birds and cheese, yes, one may eat them without washing one’s hands in between, but with regard to the meat of domesticated animals and cheese, no, one may not. Rav Yitzḥak said to them: This statement of Agra applies only if one eats them at night, as one cannot see whether some of the food of the previous dish still remains on his hands, and he must therefore wash them. But if one eats by day, I can see that no food remains on his hands, and consequently there is no need to wash them. It is taught in a baraita: Beit Shammai say: Between the consumption of meat and milk one must wipe out his mouth, and Beit Hillel say that he must rinse his mouth. The Gemara asks: What is the meaning of the word: Wipe [mekane’aḥ], and what is the meaning of the word: Rinse [mediaḥ]?

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Chazal
Verified

Pesachim 30a

פסחים ל׳ א — ד"ה הָהוּא תַּנּוּרָא דִּטְחוֹ בֵּיהּ טִיחְיָא

Pesachim 30a:8

Chachmei Bavel recount that Rava bar Ahilai prohibited bread baked in an oven smeared with meat grease, even with salt and forever afterward, lest it be eaten with dairy kutach; similarly, dough kneaded with milk renders the entire bread prohibited because of habitual eating practices.

הָהוּא תַּנּוּרָא דִּטְחוֹ בֵּיהּ טִיחְיָא. אַסְרֵהּ רָבָא בַּר אֲהִילַאי לְמֵיכְלֵיהּ לְרִיפְתָּא אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא לְעוֹלָם, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלֵיהּ בְּכוּתָּחָא. מֵיתִיבִי: אֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּחָלָב, וְאִם לָשׁ — כׇּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ,

The Gemara recounts: There was a certain oven that they smeared with grease from meat, and consequently the flavor of meat was absorbed into it, and then they used it to bake bread. Rava bar Ahilai prohibited eating this bread even with salt, and not just with milk. This status would apply forever to bread baked in this oven, even during subsequent baking, lest one eat such bread with kutaḥ, a dairy-based seasoning, which would be a violation of the prohibition against eating meat with milk. The Gemara raises an objection to this statement: It was taught that one may not knead the dough with milk, and if he did knead the dough with milk, then all of the bread is prohibited due to concern that he will commit a habitual transgression. As one habitually eats bread with meat, there is a concern that one will come to eat this bread with meat as well, unwittingly transgressing the prohibition against eating meat with milk. Similarly,

Full text on Sefaria ↗
Source 4 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Foods 9:28

משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט׳

Mishneh Torah, Forbidden Foods 9:28

Maimonides codifies that after eating meat one waits until the next meal before eating cheese, while after cheese one may eat meat after cleaning and rinsing the mouth. His formulation is a major source for the principle underlying later waiting customs.

מִי שֶׁאָכַל בָּשָׂר בַּתְּחִלָּה בֵּין בְּשַׂר בְּהֵמָה בֵּין בְּשַׂר עוֹף לֹא יֹאכַל אַחֲרָיו חָלָב עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן כְּדֵי שִׁעוּר סְעֻדָּה אַחֶרֶת וְהוּא כְּמוֹ שֵׁשׁ שָׁעוֹת מִפְּנֵי הַבָּשָׂר שֶׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁאֵינוֹ סָר בְּקִנּוּחַ:

Full text on Sefaria ↗
Source 5 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 89

טור, יורה דעה פ״ט

Tur, Yoreh De'ah 89

The Tur presents the law of waiting after meat before cheese, based on the Talmudic concern that meat remains between the teeth and that its taste lingers. It preserves the central 'next meal' formulation from the earlier tradition.

אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אפילו נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהן לפיכך אם הוא לילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וביום אין צריך וה"ר פרץ כתב יש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בליחלוחית הידים ולאו אדעתיה צריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקמחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחין יפה ואח"כ ידיח פיו ביין או במים ויש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קנוח והדחה ויותר טוב להיות כל אחד ואחד בפני עצמו וכתב הרמב"ם בד"א באוכל בשר בהמה וחיה אחר גבינה אבל אם אוכל אחריה בשר עוף אין צריך לא קינוח ולא הדחה ולא נטילה ור"ת כתב בשם ה"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד בלא קינוח והדחה וגם גבינה אחר בשר מותר מיד אלא שצריך קינוח והדחה וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר אפילו אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג בד"א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה אבל אם אוכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה ואפילו הנטילה ביניהם אינה אלא רשות אבל אם בא לאכול הגבינה בעצמו אחר תבשיל של בשר או הבשר בעצמו אחר התבשיל של גבינה חובה הוא ליטול ידיו:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 6 · Rishonim
Verified

Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 187

ספר המצוות, מצוות לא תעשה קפ״ז

Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 187

Maimonides identifies the prohibition of cooking meat with milk as a Torah prohibition. Together with his laws of forbidden foods, this helps frame the rabbinic and customary safeguards surrounding eating meat and dairy, though the waiting interval itself is not a biblical command.

הזהירנו מאכול בשר בחלב. והוא אמרו גם כן לא תבשל וגו' פעם שניה רוצה לומר איסור אכילה, ובחולין (דף קי"ד) אמרו בשר בחלב לוקה על בישולו ולוקה על אכילתו.

Full text on Sefaria ↗
Source 7 · Rishonim
Verified

Sefer HaChinukh 113:6

ספר החינוך, כי תשא מצוה קיג, וראה עוד מצוה קסג

Sefer HaChinukh 113:6

Chinuch explains that meat-and-milk mixtures have a special stringency: when milk mixes with meat without sufficient dilution, the entire meat piece becomes treated as forbidden, so it is measured as a whole if it subsequently falls into another pot.

וְעוֹד הֶחְמִירוּ בְּעִנְיָן זֶה (שם קח א) גַּם שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר מְחֻדָּשׁ בָּזֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת לְפִי קְצָת מִן הַפֵּרוּשִׁים, שֶׁבְּעִנְיָן בָּשָׂר בְּחָלָב אִם נִתְעָרֵב חָלָב עִם הַבָּשָׂר וְאֵין בַּחֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הֶחָלָב אָנוּ רוֹאִין שְׁנֵיהֶם כַּחֲתִיכַת אִסּוּר וְאִם נָפְלָה אוֹתָהּ חֲתִיכָה בִּקְדֵרַת בָּשָׂר אוֹ בִּקְדֵרַת חָלָב מְשַׁעֲרִין בְּכֻלָּהּ, וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין קח א) חֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂית נְבֵלָה וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁתַּעֲרָבְתָּן אוֹסַרְתָּם, וּלְפִיכָךְ אַחַר שֶׁנִּתְעָרְבוּ הֲרֵי הֵן כַּחֲתִיכַת נְבֵלָה.

Full text on Sefaria ↗
Source 8 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 89:1

שולחן ערוך, יורה דעה פ״ט

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 89:1

Joseph Karo’s passage requires waiting six hours after eating meat before cheese, removing meat stuck between the teeth, and notes lenient opinions and customs of waiting one hour with Birkat HaMazon, while concluding that waiting six hours is proper.

אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין: הגה ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה) והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 9 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89:4–7

ערוך השולחן, יורה דעה פ״ט:ד׳-ז׳

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89:4-7

Arukh HaShulchan explains the legal background of waiting after meat, the meaning of waiting until another meal, and the different customs regarding the length of the interval. It helps contextualize why communities adopted fixed periods such as one, three, or six hours.

והנה המתנת ו' שעות אינו מבואר להדיא בגמרא, דבגמרא (חולין קה א) לא קאמר רק שצריך להמתין מסעודה לסעודה, והרמב"ם והרשב"א והרא"ש והטור מפרשים דמסעודה לסעודה הוי שש שעות, אבל התוספות והמרדכי בשם ראבי"ה והגהות אשר"י מפרשים כפשוטו מסעודה אחת לסעודה אחרת, ואם סילק השלחן ובירך ברכת המזון, מותר לאכול חלב. ויש שכתבו דהמתנת שעה צריך, והיא אחד מכ"ד במעת לעת, אבל בלא ברכת המזון לא מהני אפילו אם ימשך כמה: וזהו שכתב רבינו הרמ"א בסעיף א' וזה לשונו: וי"א דא"צ להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברהמ"ז, מותר ע"י קינוח והדחה. והמנהג פשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת, ואוכלין אח"כ גבינה, מיהו צריכים לברך ג"כ ברהמ"ז אחר הבשר, דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין, אבל בלא ברהמ"ז לא מהני המתנת שעה [ואף לא שש שעות]. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברהמ"ז או אח"כ. ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו. וי"א דאין לברך ברהמ"ז על מנת לאכול גבינה, אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות. עכ"ל. וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות, וחלילה לשנות, ובזה נאמר (קהלת י ח) 'פורץ גדר' וגו'. ונ"ל באדם שאינו בריא שצווהו הרופאים לשתות חלב, יכול לסמוך על דיעה זו בהמתנת שעה ובהדחת פיו, אף שאין בו סכנה, וכן נער או נערה כחושים ורפואתם לשתות חלב, די להם בהמתנת שעה:

Full text on Sefaria ↗
Source 10 · Acharonim
Verified

Chokhmat Adam 40

חכמת אדם מ׳

Chokhmat Adam 40:12

R. Avraham Danzig's digest of the laws of meat and milk, including the requirement to wait six hours and the treatment of the reverse order (dairy then meat).

עוד גזרו חז"ל שאם אכל בשר אפילו של חיה ועוף שאין איסורן אלא מדרבנן מ"מ לא פלוג באיסו' בשר וחלב ואסרו לאכול אחריו חלב עד סעודה אחרת ונחלקו הפוסקים בפירוש הדבר י"א דר"ל זמן סעודה דהיינו ששה שעות בין בקיץ בין בחורף (כו"פ דלא כפ"ח) והטעם לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן זה שאז כבר נתעכל לגמרי ולכן אפי' אין בשר בין שיניו צריך להמתין ולפ"ז הלועס לתינוק א"צ להמתין שהרי אינו מושך טעם (טור) וי"א (הרמב"ם) דהטעם לפי שכל זמן זה יש בשר בין שיניו ועדיין נקרא בשר ולפ"ז אפי' לועס לתינוק צריך להמתין וגם אפילו אם כבר המתין ו' שעות אם יש בשר בין שיניו צריך להסירו ואנו קבלנו לחומרא כשני הטעמים.

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 11 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 89

בית יוסף, יורה דעה פ״ט

Beit Yosef, Yoreh De'ah 89

The Beit Yosef surveys the Talmudic and early halakhic sources for waiting after meat, including the interpretations of 'from one meal to the next' and the reasons involving meat between the teeth and lingering taste. It is particularly useful for tracing how later custom developed from the classical sources.

אכל בשר ל"ש בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו וכו' כל סימן זה נתבאר בספר א"ח סימן קע"ג זולת מ"ש בשם הרמב"ם בד"א באוכל בשר בהמה וחיה אחר גבינה אבל אם אוכל אחריה בשר עוף א"צ לא קינוח ולא הדחה ולא נטילה שלא כתבו רבי' בספר א"ח וטעמא דהרמב"ם מדגרסינן בפרק כ"ה (קד:) תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן כלומר דרך הפקר שאינו נזהר לקנח פיו וליטול ידיו ביניהם ומפרש הוא ז"ל דבאוכל גבינה ואח"כ עוף מיירי דאילו אכל עוף תחלה אסור לאכול אחריו גבינה ושלא כדברי הרמב"ן שכתבו הרשב"א והר"ן שסובר דאפילו עוף ואח"כ גבינה שרא אגרא וכתב הר"ן דהא דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ה"ה לחיה וגבינה לדידן דקי"ל חיה ועוף אינם מן התורה אבל הרמב"ם ז"ל כתב דחיה כבהמה אף על פי שהוא עצמו פסק דחיה ועוף אינם מן התורה ואיפשר שטעמו לפי שבשר החיה דומה לבהמה ע"כ וז"ל הרא"ש וכיון שהביא הרי"ף הא דתני אגרא אלמא ס"ל כר"ע דאמר חיה ועוף דרבנן והא דנקט אגרא עוף ולא נקט חיה משום דשכיח טפי ור"ת פי' משום דעוף אין נדבק בידים ובשינים ובחניכים ע"כ וז"ל הרשב"א בת"ה אכל עוף או חיה יש מי שהורה שאוכל אחריהם מיד גבינה בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים ואין דבריהם מחוורים וגדולי המחברים אסרוהו כאוכל אחר בשר הבהמה אבל אם אכל גבינה תחלה אוכל אחריה עוף או חיה בלא קנוח הפה ובלא נ"י ולזה דעתנו נוטה וכזה ראוי להורות עכ"ל. ומתוך מה שכתבתי יתיישב לך למה כתב רבינו דין זה בשם הרמב"ם ולא כתבו סתם כיון שהוא שנוי בגמרא דמשום דבגמרא אפשר לפרש דגבינה אחר עוף נמי נאכל באפיקורן כדברי הרמב"ן או דעוף דנקט לאו דוקא דה"ה לחיה כיון שאינה אסורה אלא מדרבנן וכדברי הרשב"א לכך כתב סברת הרמב"ם דמפקא מתרוייהו:

Full text on Sefaria ↗
Source 12 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 494:16

משנה ברורה תצ״ד

Mishnah Berurah 494:16

This passage discusses the custom of eating dairy on Shavuot and the need for separation between meat and dairy, including the practical sequence of meals. It is relevant background for the broader separation framework, but not the primary source for the three-hour custom.

{טז} על השלחן - ויזהר ליקח מפה אחרת כשרוצה לאכול בשר. וא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה אלא יקנח פיו יפה וידיח כדאיתא ביו"ד סי' פ"ט:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 13 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 173:1”

Mishnah Berurah

משנה ברורה קע״ג — ד"ה (ב) עיין ביו"ד סימן פ"ט -

Mishnah Berurah 173:2

This passage discusses the separation of meat and dairy at a meal and the safeguards required between them. It provides practical context for the broader halakhic system, though the principal source for waiting after meat is Yoreh De'ah 89.

(ב) עיין ביו"ד סימן פ"ט - ס"ג ושם נתבאר בהג"ה דלפי מנהגנו יש ליטול ידיו אפילו בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר שאחריו אם נוגע בהם בידיו ואין לנו רשות אלא בששני התבשילין שוין:

Full text on Sefaria ↗

See also

  • Chullin 47aunverifiedFiled under: When Science Seems to Contradict Halachah; Has Nature Changed?
  • Chullin 49bunverifiedFiled under: When Science Seems to Contradict Halachah; Has Nature Changed?
  • Megillah 21aunverifiedFiled under: When Science Seems to Contradict Halachah; Has Nature Changed?
Source 14 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 26:4)

פניני הלכה, כשרות כ״ו:ד׳

Peninei Halakhah, Kashrut 26:4

The passage presents two reasons for waiting between meat and milk: lingering meat flavor and meat particles lodged between the teeth, both of which may persist for up to six hours; consequently, it states that six hours are required even after chewing meat for a baby or eating soft meat.

שני טעמים עיקריים נאמרו בטעם ההמתנה בין אכילת בשר לחלב. א) טעם הבשר חזק ועלול להיות מורגש עד שש שעות (רש"י). ב) הבשר קשה וחתיכות ממנו עלולות להיתקע בין השיניים, ואחר שיעברו שש שעות הם כבר משתחררות או שטעמן מתפוגג (רמב"ם). למעשה חוששים לשני הטעמים, ולכן גם מי שלעס בשר עבור תינוק, צריך להמתין שש שעות, הואיל ובלעיסה הבשר יכול להיתקע בין השיניים. וגם מי שאכל בשר רך, צריך להמתין שש שעות, מפני טעמו שיכול להישאר עד שש שעות (טור פט, א).

Full text on Sefaria ↗
Source 15 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 26:2)

פניני הלכה, כשרות כ״ו:ב׳

Peninei Halakhah, Kashrut 26:2

Some Ashkenazic authorities understood Mar Ukva’s teaching to prohibit meat and milk only within the same meal, leading to a practice of waiting at least an hour to distinguish separate meals; others wait three hours because this became the shortest customary interval between the three daily meals.

ולדעת כמה מגדולי אשכנז הראשונים, הלימוד מדברי מר עוקבא הוא, שאסור לאכול באותה סעודה בשר וחלב, אבל בסעודה שלאחריה, ולא משנה אימתי תהיה, מותר לאכול חלב. לכן, מיד לאחר סיום סעודת הבשר וברכת המזון, אפשר לנקות את השולחן, לקנח את הפה ולהדיחו, ולאכול סעודה חלבית (תוס' , ראבי"ה). ונהגו בעלי דעה זו להמתין לפחות שעה בין אכילת הבשר לאכילת החלב, שעל ידי כך ניכר בבירור שהן שתי סעודות נפרדות. וכיוון שממתינים שעה, כבר אין צורך להקפיד על קינוח הפה והדחתו, ורק אם ידוע שנותרו שאריות בשר בין השיניים, יש להוציאן לפני כן. וכן נוהגים מקצת מיוצאי אשכנז (רמ"א פט, א; ש"ך ז). ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים להמתין שלוש שעות בין אכילת בשר וחלב, וסברתם, שמעת שהחלו לאכול שלוש ארוחות ביום, זה הזמן הקצר ביותר שנוהגים להפסיק בין ארוחות.

Full text on Sefaria ↗
Source 16 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 494:21

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תצ״ד:כ״א — ד"ה צריכים להזהר שלא לאכול מאכלי חלב

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 494:21

Rav Yitzchak Yosef states that one must wait six hours after eating meat before consuming dairy, including on Shavuot, and records the practice of eating dairy first, followed by rinsing and cleansing the mouth before eating meat.

צריכים להזהר שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר כי אם כעבור שש שעות, וכתורה יעשה, וגם בחג השבועות יש ליזהר בזה, ודלא כמי שכתב שבחג השבועות יכולים להקל יותר. ומנהגינו לאכול תחלה מאכלי חלב, ואחר קינוח והדחה כמשפט, אוכלים מאכלי בשר. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' סימן פט] .

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 17 · Modern
Verified

B'Mareh HaBazak Volume VII 58

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי נ״ח — ד"ה נח

B'Mareh HaBazak Volume VII 58:2

The passage states that there is a basis for the custom of waiting three hours between eating meat and consuming milk or dairy products.

נח. מקור המנהג של המתנת ג' שעות בין בשר לחלב שאלה: האם יש מקור למנהג לחכות ג' שעות בין אכילת בשר לאכילת חלב ומוצריו? אדם שנהג להמתין שש שעות בין בשר וחלב, האם יוכל לשנות את מנהגו ולהמתין ג' שעות בלבד? א. קיים סמך למנהג להמתין ג' שעות בין בשר וחלב.

Full text on Sefaria ↗
Source 18 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 173:3

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ג:ג׳ — ד"ה המנהג להחמיר גם בתבשיל מרק שבישלו

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 173:3

Rav Yitzchak Yosef states that the practice is to wait six hours between meat and milk even after consuming broth cooked with meat without eating the meat itself, though leniency is permitted for a sick person and similar cases.

המנהג להחמיר גם בתבשיל מרק שבישלו בו בשר, [ולא אכלו את הבשר] להמתין שש שעות בין בשר לחלב, אך בחולה וכדומה יש להקל. [ילקוט יוסף, ברהמ"ז וברכות עמוד קסג בהערה. ילקו"י איסור והיתר כרך ג' עמוד תכה, על פי דברי הב"י באו"ח סי' קעג. וכ"כ בכנה"ג, ובבא"ח וכה"ח] .

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 19 · Modern
External

הלכות בשר וחלב

אבני ישפה, ח״ו סי׳ קי״ב

Avnei Yashfeh 6:112

The passage discusses whether a boy who ate yellow cheese about an hour before Shabbat may eat meat at the Shabbat meal, and examines the six-hour waiting requirement after hard cheese, including melted hard cheese, chicken soup, and a seudas mitzvah.

שאלו בניך בענין בחור שאכל גבינה צהובה כשעה לפני שבת, אם רשאי לאכול בשר בסעודת שבת.

On this pageDiscusses whether one must wait six hours after eating yellow cheese before eating meat, specifically addressing a query about a boy who ate yellow cheese shortly before Shabbat. The author traces the sources of this restriction and begins analyzing the definition of 'hard cheese' in relation to modern production methods. The author discusses three sub-topics regarding the six-hour waiting period after hard cheese. He rules that hard cheese that has been melted still requires waiting because its strong taste persists; that chicken soup carries the same restriction as meat and cannot be eaten after hard cheese; and that one may not shorten the waiting period for a seudas mitzvah as one would for an illness.

Avnei Yashfeh 6:112 — page scan on HebrewBooks
Page 281

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 281 ↗
Source 20 · Modern
External

Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 4:1:44)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ד פ״א סי׳ מ״ד

Maayan Omer 4:1:44

The passage states that after eating meat, including animal or poultry meat, one must wait six hours before eating cheese, and any meat caught between the teeth must be removed.

On this pageThe passage states that after eating meat, including animal or poultry meat, one must wait six hours before eating cheese, and any meat caught between the teeth must be removed.

Maayan Omer 4:1:44 — page scan on HebrewBooks
Page 48

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 48 ↗
Related sources· 10 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89:7Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89unverified

    וי"א דא"צ להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברהמ"ז, מותר ע"י קינוח והדחה. והמנהג פשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת, ואוכלין אח"כ גבינה, מיהו צריכים לברך ג"כ ברהמ"ז אחר הבשר, דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין, אבל בלא ברהמ"ז לא מהני המתנת שעה [ואף לא שש שעות]. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות. וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות, וחלילה לשנות, ובזה נאמר (קהלת י ח) 'פורץ גדר' וגו'.

    Same passage as Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89:4-7

  • Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 89:1unverified

    שלא לאכול חלב אחר בשר שש שעות • ובו י"ז סעיפים כתב הטור אכל בשר, לא שנא בהמה, חיה, ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב, שהוא שש שעות [תמידיות, והוא רבע מעת לעת]. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים צריך להסירו, ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור, לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק, א"צ להמתין, דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים, ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור, מותר אפילו נשאר בשר בין השינים, והלועס לתינוק צריך להמתין, וטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים. עכ"ל.

    Same passage as Tur, Yoreh De'ah 89

  • Maayan Omer 4:1:27scan

    שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות״. אלא שהמעיין בלשון הרמב״ם ]מאכלות אסורות פ״ט הי״ח[ ״מי שאכל בשר בתחילה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני

  • Chokhmat Adam 40unverified

    עוד גזרו חז"ל שאם אכל בשר אפילו של חיה ועוף שאין איסורן אלא מדרבנן מ"מ לא פלוג באיסו' בשר וחלב ואסרו לאכול אחריו חלב עד סעודה אחרת ונחלקו הפוסקים בפירוש הדבר י"א דר"ל זמן סעודה דהיינו ששה שעות בין בקיץ בין בחורף (כו"פ דלא כפ"ח) והטעם לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן זה שאז כבר נתעכל לגמרי ולכן אפי' אין בשר בין שיניו צריך להמתין ולפ"ז הלועס לתינוק א"צ להמתין שהרי אינו מושך טעם (טור) וי"א (הרמב"ם) דהטעם לפי שכל זמן זה יש בשר בין שיניו ועדיין נקרא בשר ולפ"ז אפי' לועס לתינוק צריך להמתין וגם אפילו אם כבר המתין ו' שעות אם יש בשר בין שיניו צריך להסירו ואנו קבלנו לחומרא כשני הטעמים. ואם מצא אח"כ בשר בין השינים ומסירו א"צ להמתין דחשבינן ו' שעות מאכילתו אך צריך קינוח והדחת הפה: והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה והדחה הוא שידיח פיו במים או בשאר משקין ואין קפידא אם מקדים הקינוח או הדחה:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, First Principle 3unverified

    הפרק ג' נזכור בו מופתי הר״ל וטענותיו ותשובותיו לקיים החדוש על הדרך שזכר: ולפי שתשובותיו בנויות על דעתו בחידוש דאינו לזוכרו תחילה. והוא היות העולם וחלקיו והזמן מכללם מחודש ולא מן האפס הגמור אלא מגשם קדום פשוט מכל צורה בלתי שומר תמונתו. והנה הביאהו לזה הדעת החמש אם למה שנמצא בעולם בכללו וחלקיו כל עילות ההווה במה שהוא הווה. וזה כי כשחקרנו בסגולות ההוה מצאנום ג׳. א׳ שההווה אפשר שיהיה בו סבה תכליתיית כי חבלתי הווה המאמר בו שיהיה לתכלית מה הוא מאמר סותר נפשו לפי מה שיחשב ולזה לא תנתן בדבר מהגימטריא סבה תכליתית לפי שאינו מפעולת פועל. והב׳ שתהוה אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחוי׳ לעצמותו כי הבלתי הווה אי אפשר שימצאו בו דברים חוץ מטבעו. וזה שאם לא היו לו הדברים בטבע היה מחוייב שיהיו במקרה והוא נמנע בדברים הבלתי הווים התמדיים כי המקרה לא יתמיד. והג' כי ההווה איפשר שיחיו בו בעצמותו דברים בעבור זולתו. ואולם הבלתי הווה דנה לא יתכן בו סבה תכליתית כל שכן שלא יהיה בו תכלית בעבור זולתו. וכאשר התאמת לו זה לקח בסדור מופתיו. ואמר למה שהתפרסם מסדור עצם הגרמים השמימיים היותם בתכלית השלמות להשלים אל הנמצאות עד אם היה נפסד מעט הסדור היו נפסדות אלו הנמצאות באלו תאמר מרחק הגרם השמימיי מהארץ ומרחק קצתם מקצתם ושיעורי הכוכבים וסדורם ומקומותם בגלגליהם ומרחביחם וחלוף נצוצים והרבה מכיוצא באלו בהסבה התכליתית בהם מבוארת שתאמת אצלו היות הגרמים השמימיים מפעולת פועל וכאשר התאמת לו היותם מפעולת פועל יחוייב שיהיו מחודשים במוחלט כמו שהתבאר בסגולת ההויה הראשונה ויהיו מספר המופתים בזה במספר הדברים שהתבאר בהם היותם לתכלית מה ולפי שהתבאר גם כן שטבע הגרם השמימיי אחד ומצאנו בהם דברים בלתי מחוייבים להם מצד טבעם כאלו תאמר היותם מתחלפות בכמות ומצד התנועה ובהארה. ובספיריות כמו שקדם בטענות הרב הנה חוייב לו גם כן שיהיו מחודשים כמו שהתבאר לסגולת ההוה השני. ולפי שהתבאר גם כן שכל מה שימצא בגרמים השמימיים מהמרחקים והנטיות וחלוף ניצוצי הכוכבים הוא בעבור זולתם והוא להשלים הנמצאות השפלות והוא הסגולה השלישית בהווה הנה יחוייב לו גם כן שיהיו מחודשים. ולפי שכבר יחשב בדברים היותם פועלים בדבר בשיושפע מהם תמיד כאלו תאמר שכבר יושפע מהציור אשר לגרמים השמימיים בנימוס הנמצאות והתנועות אשר להם מהגשמיים המאירים באורם ולזה למערער שיטעון שעם היות התבאר בגרם השמימיי היותו מפועלת פועל לא יתבאר היותו מחודש. וזה שכבר ושפע מציאותו ממנו תמיד ויתאמת בזה היותו מפעלת פועל ואם היה שאיננו מחודש הנה חתר להתיר זה הספק בשאמר שלא יתכן שימצא דמיון זה כי אם במקרים אשר אין להם קיום מעצמם כמו התנועה והאור אבל בדברים אשר להם קיום בעצמם לא יתכן בשום צד. וזה שכאשר הנחנו הדבר הקיים בעצמו יושפע תמיד מזולתו יתחייבו לו בטולים רבים מהם שיהיה הדבר מלא דבר הווה ונפסד אל לא דבר ושיהיה הזמן מחובר מעתות ושלא יהיו הגרמים השמימיים מנמצאים בפעל ושלא יהיה שם תנועה מדובקת. וזה כאשר הנחנו מציאות הגלגלים שופעת תמיד ממנו יתברך ויתעלה שמו לעד ולנצח נצחים הנה יחוייב שיפסדו הגלגלים תכף השפעם. וזה שאם אמרנו שיפעלם מהגלגלים הנמצאים קודם הנה אין שם פועל אחר שהם תמיד באופן אחר מהנמצאות. וגם כן יחוייב שיהיו בעת האחד הווים ונפסדים. וזה שאם הנחנו שהם הווים בעת האחד ונפסדים בעת הסמוך לו לא תהיה בכאן תנועה מדובקת ויתחייב גם כן שיהיה עתה דבק לעתה ויהיה זמן מחובר מעתות. ולפי שמציאות הגלגלים לא יתמיד כי אם עת האחד יחוייב שלא יהיו נמצאים בפעל וכמו אלו הבטולים ואחרים רבים זולתם יתחייבו לו כלם מהנחתינו היות הגלגלים שופעות תמיד ממנו יתברך שמו יתעלה לעדו לנצח נצחים. ולזה מה שיחוייב שנתחדשו בבחירה ורצון. והנה אחר שנתאמת לו זה חייב גם כן בזמן היותו מכלל הנבראים ונתבאר לו מזה ביטול דעת קצת הקודמים שיאמינו שהיה בכאן עולם אחר עולם וזה אל לא תכלית. ואופן הבאור בזה רוצה לומר היות הזמן מחודש תחילה הניח מה שהתבאר בספר השמע שהזמן מהכמה המתדבק והוא בנושא בלתי מיוחד כאלו תאמר התנועה שהוא ואם היה מיוחד לתנועה היומית היה זה בהנחה לא בטבע. וזה שכבר ישועה באיזו תנועה שתהיה הקודם והמתאחר והוא הזמן. והתבאר שם גם כן שמציאותו בין הנה והפעל ושהזמן החולף יש לו דין מה שנפעל. והזמן העתיד דין מה שבכח יאמר לעולם בבחינת העתיד והוא מבואר גם כן שאין בו ריבוי בעצמו היו נמצאים בו תכליות מוגבלים בענין באישים והיה נמנע בהם שיהיו אמצע. אבל התכליות הנמצאים בזמן אפשר בהם שיהיו אמצע. ולזה מה שיחוייב בו שיהיה האחד בעצמות. וכשהונח זה כן התחיל לבאר שהזמן בעל תכלית. ובאר זה מפנים מהם שכבר הונח שהזמן מחכמה והכמה במה שהוא כמה בעל תכלית לפי שהוא משער ומגביל בעל חכמה יוליד בתמונה הא' שהזמן ב״ת. ועם שההקדמה האחת מבוארת בעצמה הוא יעוד על אמתתה שכשנעבור במיני חכמה נמצאים כלם ב״ת כאילו תאמר הגשם והשטח והקו והמקום. ואם היה שהמספר יתומה אל מה שיתוסף וזה אל לא תכלית הנה הב״ת בו בפעל ההוספה או בפעל החלוקה אבל בשאר המינים התכלית בהם לעולם שמור. ולזה היה מבואר בזמן ב״ת וכאשר התבאר לו זה חייב בו שיהיה מחודש. וזה שא״א שיאמר שיהיה לפני זה הזמן ב״ת זמן אדר ב״ת וכן לבלתי תכלית שכבר הונח שהוא אחד ומרובה ואין בו ריבוי בעצמות וכבר חתר הפילוסוף להקיש הבב״ת הנאמר בשיעור ובמספר לזמן ואמר שכבר יראה מהם שמציאות הבב״ת יהיה במה שבכח. ולזה אחר שיהיה מציאות הזמן איננו בפעל שיהיה המציאות בב״ת וטעה בשנים. הא' כי הבב״ת יאמר בהם בשתוף כי במספר ובשעור יאמר בב״ת בפעל ההוספה שהוא משיג ממשיגי חכמה ובזמן יאמר בכמה עצמו. והב' שבשיעור ובמספר יאמר בהוספה שהוא כח גמור ובזמן יאמר בו חלוף שהונח דינו דין הפעל ולזה יאמר שהגשם והשעור מחוייב היותם ב״ת לא מפני היות׳ נמצאי' בפעל לבד כמו שדמה שאם כן היה אפשר בזמן שהונח שאינו בפעל גמור שימצא בו בב״ת אבל מצד טבע הכמות ולזה היה מחוייב בזמן שיהיה ב״ת ומחודש במוחלט ומהם שכבר יראה בחפוש שהגשם וכל משיניו. בכל המאמרות שהם בעל תכלית בעצם. וכאשר היה הזמן דבק לתנועה והתנועה למתנועע והמתנועע גשם יראה שיחוייב היות הזמן ב״ת בעצם ואם היה לו העדר התכלית במקרה והוא האריך בביאור שהגשם וכל משיגיו ב״ת בעצם ואין לנו בו עסק עתה שכבר יתבאר במעט עיון למי שעיין בטבעיות. ונשוב למה שהיינו בו מסדור מופתיו לבאר שאי אפשר שיהיה הזמן בב״ת ומהם שלפי שהוא מבואר שבגרמים השמימיים חלוף תנועות במהירות ואיחור כמו שהתבאר שהגלגל היומי יותר ממהר מגלגל הככבים הקיימים הוא מוייב שאי אפשר בזמן החולף שיהיה בב״ת כשנצרף אל זה הקדמה אחת ידועה בעצמה והוא שאין בב"ת גדול מב״בת וזה שכל אחד מהמהיר והמאוחר סבב סבובים בב״ת יתחייב אם כן שלא יהיה שם מהיר ומאוחר הפך מה שנראה בחוש. ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת היה מחוייב שיהיה הירח לוקה זמן אין תכלית לו. וכן השמש ולהיות הבב״ת שוה לבב״ת חיוב שיהיו המאורות לוקים תמיד ומהם כי למה שהתבאר מעניין הזמן היותו מתדמ׳ החלקי׳ הוא ראוי שאי זה הלק שיהי׳ בזמן שיהיה בו מתי על ענין אחד ומהם לפי שהזמן הוא מדובק ומתהוה בהתהוות התנועה על נכחותה. והמתהוה במה שהוא מתהוה יחוייב שיתוסף תמיד כל מה שהתמידה ההויה הנה הוא א"כ נוסף בהתהוות התגועה וכאשר הנחנו הזמן החולף בב״ת הנה אין רושם לתנועה בתוספת הזמן כי אף כשחסרנו ממנה לא יפחות הזמן ולא יוסיף ומהם שהזמן משער התנועה על נכחותה והמשער יחריב שיהיה מוגבל וב״ת ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת הנה לא יהיה כשנניח זמן ואחריו זמן וזה אל לא תכלית כי לא יתחדש מזה בב״ת אלא כשנניח זמן ולפניו זמן לבלתי תכלית תהיה הויית הזמן אם בן מהצד הקודם והוא מבואר הבטול שכבר הונח שהכח אמנם היה מהצד המתאחר לא מהצד הקודם ומהם לפי שהצד המתאחר מהזמן הוא בכח גמור הנה יותר ראוי בו שיהיה בב״ת וכשיתבאר בו שהתכלית שמור בו לעולם כ״ש שראוי זה בצד החלוף ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת היתה התנועה המתנועע בו בב״ת ולפי שהוא מבואר מענין הזמן שהוא מספר תנועת הגרם השמימיי בקודם ובמתאחר כאשר צויר ציור שלם. והתבאר מהגרם השמימיי היותו מחודש הנה בהכרח הזמן מחודש. וכמו שבאר זה בזמן באר כן בתנועה ובדמות המופתים ההם ואחר כך באד במה שנראה מהגלות הארץ היותו מחודש למה שנמצא בו מסגולות ההוה אשר קדם זכרם. וזה שכבר יראה שהגלות החלק ההוא הוא לתכלית שיתהוו הנמצאות שפלות בו והוא מבואר שלא יתנהו טבע היסוד המימיי והארצי אלא טבעם יתן שיהי' יסוד הארץ מוקף מהמי' ולא יתנהו ג״כ טבע הגרמים השמימיי' וזה מבואר למי שיש לו מעט הרגל בלמוד ובמשפטי הככבים ולזה הוא מבואר שהגלות הארץ הוא מחודש ויתחייב א"כ שיהיה המינים מחודשים מזולת מינם בהתחלת הוייתם וכשהתבאר לו זה נעזר גם כן במה שנמצא משלמות החכמות שהגיע מזמן קרוב ולפי שהאדם משתוקק להם בטבע הוא רחוק שיאמן שהמין האנושי קדום והחכמות מחודשות וכן הדין בתורת האלהי' שהיו הנימוסים חסרי' מאד עד שרצה המקום לזכות את ישראל והוא רחוק מאד שיעבור זמן בלתי ב״ת עם נמוסים חסרים וכן יראה זה מעניין חלוף הלשונות להיות הדבר מבואר בהם היותם הסכמיי' כמו שהתבאר במקומו והוא מחוייב שיהיו המסכימים קודמים להסכמתם בזמן ואין ראה שיאמר שיהיו זמן בב״ת בלא הסכמה להיות האדם מדיני בטבע וצריך אל קבוץ זולתו לצורכי מחיתו ודי בזה ראי׳ על היות העולם מחודש ואולי שיהי׳ חדושו מגשם קדום דק מכל צורה הנה זה באר אותו בזה הדרך כבר יחשב כי טבע החלוקה יחייב שיהי' חדוש העולם אם יש מיש או יש מאין והנה מיש כב' התבאר המנעו מכל דברינו וזה שיתחייב שיהי' צורה מה שלא מצינו חומר רק מצורח ואם היה לו צורה הנה לו תנועה ומנוחה טבעיות ויתחייב מזה זמן קדום שהתבאר המנעו ואם יש מאין גם כן הוא מבואר מפני׳ מהם שהתהוות הגשם מלא דבר הוא רחוק משיצוייר כי אם היה שהצורה הפועלת תחדש צורות מלא דבר לפי שתתן הצורה לחמר המוכן לקבלה ובכלל תתן דומה למי שבעצמה אבל איך תתן גשמות ואין יחס בינה׳ כלל ומהם שיהי' מחוייב שיהי׳ שם רקות קודם היות העולם וזה שהרקות אשר בהם נמצא העולם לא ימלט מהיות בהם אפשרות שימצא בהם גשם ואין רקית זולת זה ומהם שאחר שיהיה הפנוי מוכן לקבל רצוי הסבה הפועלת על יחס א׳ היה מהווי׳ שיושפע גשם בכל הפנוי ויהיה א"כ גשם בב״ת מה שאין שם דבר לא מצד הפועל ולא מצד הפעולי' שיהיה בעבורו קבול הצורה במקום מיוחד ומהם שלא ימלט קודם שימצא העולם מהיותו או אפשר' או מחוייב או נמנע ואם היה מחריב לא סר היותו ואם היה נמנע לא יתכן היותו ולזה יחוייב שיהיה אפשר אבל האפשרות יצטרף אל נושא ומה' כי לפי שהפועל וחמתפעל מן המצטרפים והמצטרפים הם נמצאים יחד הנה כאשר נמצא הפועל בכל נמצא המתפעל בכח והמתפעל בכח גשם יחוייב אם כן שיהיה שם גשם קודם היות העולם וכאשר התבאר זה המנע' היות ההויה יש מיש ויש מאין הנה יחוייב שיהיה יש מיש בצד מה ויש מאין בצד מה ואולם היות׳ יש מיש הוה שתהיה מגשם והיותו יש מאין היא שתהיה מגשם נעדר מכל צורה וכזה יותרו כל הספקות כי הספק שהניחו אם היה יש מיש הוא בעבור התנועה וכשהנחנוהו נעדר מכל צור׳ לא תהיה תנועה והספקות שישיגו להנה׳ יש מאין הוא בעבור שלא הניחו לזאת ההויה נושא וכשהנחנו נושא סרו כל הספקות ולזה החליט המאמר שחדוש העולם היה מגשם קדום נפשט מכל צור' בלתי שומר תמונתו ר״ל שיהיה נעדר הטבע שימשך ממנו לגשם שמירת התמונה וציור החדוש היה בששם קצתו שומר תמונתו והוא חגרם השמימיי וברא בו ככבים וגלגלים ומקצתו שם בין הגלגלים מתחלפי המרכז כדי שלא יהא שם רקות. נמשך החכם הזה לדעתו בתכונת הגלגלים ואולם היה אפשר לש״י שיתן לחמר א׳ בעינו צורות מתחלפות אחר שההוייה רצוני וכשהתישב לו זה לקח בהתר הספקות אשר חניעוהו כת מאמיני הקדמות כמו שקדם לנו בפרק הא׳ מזה המאמר אחר שהתיר קצת ספקות שהעי' בהגהתו זאת והם אלו. הא' שכבר יחוייב בזה הגשם אם שלא יותיר ממנו דבר כשנברא העולם ואם שיותיר ממנו ואם היה שיותיר יראה שהמותר הוא לבטלה ואם היה שלא יותיר איך קרה שיסכים גדלו לגדל העולם שכבר יראה שהגדל הנמצא לבעלי נפש הוא מוגבל ואם היה שיהיה לו רחב מה הוא מפני הטבע החשיי ועוד שלא ימלט מהיותו כדורי התמונה קודם ההויה או שהיה בתמונה אחרת ואם היה כדורי הוא מן התמה איך הסכים כדרותו לכדרות העולם ואם לא היה כדורי הוא מחריב שיהיה שם רקות כשהנחנו שהש״י קבענו ושמוהו תמונה כדורית. ב׳ שהויית העולם יחוייב שתהיה מקרית למה שקרה שיהי' נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם שאם לא כן היה הש״י באופן שלא יושפע ממנו דבר ג׳ שהיו׳ שם דבר קדמון זולתי הש״י היא מגונה מאד כי יראה שהם שתי רשויות חלילה. ד׳ שכבר יחשב שיהיה חושי אם מתנועע ואם נח ואיך שיהיה יחריב שיהיה לו טבע וצורה הפך מה שהונח הגשם החומר לא ימצא רק מצור' כ״ש שיהיה רק מצור' זמן אין לו תכלית ושהדבר כשימצא חסר לפי טבעו מעט מהזמן וזמן המצאו בתאר שלם הוא זמן ארוך מאד ולפי הנחתנו יהיה הגשם באופן אחר זמן ארוך לאין תכלית יותר מזמן המצאו שלם. ז׳ מאי זה זמן שאנחנו נמצא בכל הויה שאינה הזדמן ולזה איך יצוייר שיתהוו מחמר אחד הטבעים הנמצאים בעולם ומי הכריח החמר לקבל כל הצורות שכבר יחשבו שמקומות המעלה והמטה נמצאים וא״כ יתחייב שיהיו היסודות נמצאים והגרם השמימי. ט' מה זה שהביא הפועל לפעול בעת ההיא האם נתחדש׳ לו ידיעת לא היתה לו או היה לו מונע והוס׳ והנה זה כולו מבואר הבטול אלו הן הספקות אשר העיד בהנחתו זאת התרם בדרך שאבאר אם תחלה למה שהגשם ההוא איננו מפעולת פועל אם היה שיותיר ממנו אחר הוית העולם לא יקרה ממנו בטל אחר שא״א בו שיהיה לתכלית ידוע וכזה הותר הספק הא' ואם השני לא יתחייב זה שאין חסרון למטיב כשלא ימצא מקבל ההטבה וכמו שלא היה חסרון בחק הש״י כשלא יברא העולם כשלא יהיה שם גשם כלל יקבל הבריאה כן לא יהיה חסרון בחקו כשלא יברא העולם כשלא ימצא מהגשם המקבל הבריאות שעור הראוי ואם הג' לא יחריב מהיות הגשם קדמון שיהיה אלוה שאין האלהות מצד היותו קדמין אבל מצד עצם מדרגתו שיושפע ממנו והטוב והסדר במציאות אבל הגשם ההוא הוה בתכלית החסרות וההעדר הטוב בעצמותו ולפי שכל מה שקנה מהטוב הוא יותר שלם ולזה היה החי יותר שלם מהצומח׳ והאדם מהחי היה זה הגשם החסר מכל חסר רחוק מאד מהאלהות ואם הד' הנה היות הגשם אם נח ואם מתנועע יצדק בגשם טבעי אבל בגשם נעדר מקבל טבע לא יצדקו עליו תנועה ומנוחה טבעית כמו שלא יצדקו על האבן ראות ועורון ואם הה' כבר יחשב בו שאיננו רחוק שימצא גשם בלא צור' מיוחדת אבל אולי מחריב שימצא וזה שאנחנו נמצא צורה עם חומר בצורות ההיולנית ומצאנו גם כן צורה בלא חומר בצורות הנבדלות הנה ראוי א"כ שימצא חומר בלא צורה ואולם היה בלתי אפשר באלו הנמצאות להיותם מלובשי׳ באיכיות הראשונות אשר הם בצורות ליסודות יהיה בלתי אפשר שיופשטו במוחלט ואולם מה שנא' שיחריב שיעמוד בזולת הצור' אין תכלית לו הוא שקר למה שכבר קדם שלא היה זמן קודם בריאת העולם ואם הוא כבר יתאמת שזמן השלמות ראוי שיהיה יותר גדול למי שיש לו טבע כי הוא ינהיגה ויישירהו אל השלמות אבל הגשם הזה כבר הונח אין לו טבע וג״כ התבאר שלא עמד זמן בחסרונו קודם בריאת העולם ואם הז' הנה ההויה החלקים אין ראוי שהוקש אלא התכלית וכ״ש זו שהיתה רצוני' וזה שההויה הזאת תיוחס אל רצון הש״י ונתן טבע לדבר לקבל רצונו וכבר נעמוד על עצם השמע החמר לפעול הצור׳ הנבדלה ממה שימצא מן הפלא בבריאת ב״ח מהנעת החמר עד שיובר' ממנו מה שיאות להעשות ממנו אבר אבר וכן בתנועות הרצוניות שהאדם בציורו הנעימות יגי׳ כלי הקל בהנעות נפלאות מזולת שיתבונן בהם ואם הב״ת הנה המעלה והמטה אינה מצד הרחקים אלא מצד הדברים הקלים והכבדים הנמצאים שם וכבר הגשם ההוא בזולת צור׳ לא כבר ולא קל אם הט' הנה למה שהיתה הבריאה לתכלית הטבה והחגיגה כבד חייב ההתחלה שיהיה להטבה ההיא התחלה זמנית ולזה לא יתכן השאלה למה לא היה אותו קודם לכן לפי שאיך שיהיה שתפו׳ השאלה למה לא היה קודם הנה זה שעור מה שהתיר באלו הספקות ואולי בספקות אשר הגיעו כת מאמיני הקדמות הנה יהיה הספקות בדרך זה אמנם בספקות אשר מצד הזמן אם תחלה לא יתחייב מאמרינו שהזמן היה אלא שנתאחר ולא הי׳ קודם ואולם הגזרה שהסכימו עליה שכל הווה הווה בזמן וזה שכבר נמצא במתחדש שיתחדש בזולת זמן כאלו תאמר השינוי שיתחדש במשתנה הרמוז אליו שהוא בזולת זמן ולפי שהזמן מקרה דבק לכל שינוי ומתחדש בהתחדשו הוא מחוייב שאם היה הווה שאיננו הווה בזמן ואולם הב׳ שהוא מצד העת' הנה העתה אשר יהיה התחלת הזמן לא יחלוק הקודם והמתאחר וזה אם לא וכל הויית הדמיון כבר יהיה צודק שאין כל מה שלא יכלהו הדמיון כוזב וזה נאמר שהעת׳ יש לו ב׳ צדדים א׳ הוא חלוק הקודם והמתאחר והב׳ הגבלות החלק מהזמן דרמוז אליו ואמנם היות העת׳ בכח לא יחייב היותו חולק הקודם למתאחר כי טבע הזמן כן חייב שא״א שימצא העתה בפעם עם מה שהוא לו התחלה שכבר קדם שהזמן עצמו א״א בו שימצא יחד ואולם הג' הנה התרו ממה שיקל שקדימת מכח אל הפעל תצדק בההוי׳ חלקים מפני שהיא לכח נושא והיה הזמן נמצא אבל בהויה התכלית לא לפי שהזמן מתחדש בחדוש העולם שהכח כשהוא במה שממנו לא יחריב מציאותו זמן כי אין שם עדיין תנועה ואולם בספקות אשר מצד התנועה אם תחלה הנה קדימ' תנועה ההעתק לתנועת החלקית לא יחייב קדימתה לחויי׳ הכוללת אבל שתנועת ההויה היה הקודמת ואם הב׳ כשהנחנו תנועה תהיה היא הא׳ לא יחוייב שיקדם לה וזה אם מצד הפועל שיפעל עת אחר שלא יפעל הנה ואם נודע שהוא יציאה מן הכח אלא הפעל לא יחריב שיהוא שם שינוי וזה שהיציאה מן הכח אל הפעל אשר תפעל להתפעל הוא השינוי לא היציא מן הכח אל הפעל אשר בפועל לפעו׳ שאם לא היו שתי תנועות יחד ההתנועעות וההנע' וכבר התבאר בספר השמע אלא תנועה א״כ נושא ב׳ מצד וזה שכאשר תיוחס אל המני' תקרא הנע׳ וכסתיוחס אל המתנועע תקרא התנועעות ואמנם מצד המתפעל הנה אם היה האפשרות אשר בטבע יחוייב שיקח שינוי לחדוש אפשרות השינוי הנה לא יחוייב לאפשרות אשרמצד הרצון המופשט שיקדם לו שינוי אבל אפשרות השינוי הנה על יחס א׳ ככל הזמן ולזה לא יצדק חיוב קדימ' שינוי ואולם בספקות אשר מפאת הגרם אם תחלה עם תיות בהוייה חלקים מהפך אל הפך לא יחוייב זה בהוייה הכוללת וכ״ש בהוייה המיוחסת אל הרצון ואולם בב׳ הנה כאשר היה לדבר הא' כח על דברים מתנגדים יצדק שיהיו הכוחות מוגבלים בכח הקרוב אשר דורך אל הדבר ההוא ואנחנו אם חייבנו שיהיה זמן דריכתו אל ההויה בב״ת היה מקום לספק אבל מה שהונח שנהתהוה ברצון מזולת שיהיה דורך בו קורא שנתהוה ולא ימנע ג"כ אחר שאין לו סבות ההפסד שישאר נצחי ואמנם היותו נעדר זמן בב״ת ברצון לא ינגד אפשרות מציאותו אחר שמציאותו ברצון וכן מה שחזק טענתו כי אם הונחו המציאות וההעדרה אפשריות והונח אחד מהם נמצא תמיד יקרה מזה בטל הנה הבטל הוא אם נניחהו נמצא בחיוב אבל אם נניחהו נמצא בחיוב אבל אם נניחהו באפשרות לא יקרה בטל ומה שחזק טענתו שיחוייב היות נמצא ונעד' יחס שאם לא כן יהיה זמן ב״ב תחל לזמן בב״תהנה אם הודינו שהיה העיל' זמן נעדר בב״ת לא יתחייב זה אלא כמו שיתחייב לפלוסוף האומ' בקדמו' אם נניח עתות וחלוף הקודם והמתאחר שכל א׳ בב״ת והוא חלק למקובץ שיהיה בב״ת אלא שזה אפשר בו מהצד שהוא ב״ת לכן מה שחזק עוד טענתו שכבר יחשב שהאמצעי בין הגפרד ובין הנמצא תמיד הוא הוה נפסד הנהו הוא בלתי צודק שהאמצעי האמתי היה הנמצא בעת מן העתים נעדר בקצתם וכן מה שחזק עוד טענתו מפני טבע הדבר שאם היה הנה טבעות מקבל ההויה וההפסד א״א שישאר נצחי הנ״ל מה שהונח שאין לדבר טבע אלא מה שהקנהו הש״י בחייה כללי׳ הנה לא יחוייב בו שיפסד ואם היה היום ואם כבר יראה זה באישי הנמצאים שההווה נפסד לא יצדק זה בהויה הכוללת וביחוד בגרמי' השמימים שאין להם סבות ההפסד לא מפאת הפועל ולא מפאת המתפעל ואולם בספקות אשר מפאת החמר אם תחלה מה שהוא נמנע בחמר הא' הוא שיהיה רק מצור' אחר שקבל הטבע ונתלבש מי' צורו׳ אבל קודם זה אינו נמנע בגשם ההוה היותו רק מצור׳ כמו שהונח ואולם בב׳ הנה לא יתחייב היותו מלא גשם במוחלט אבל כמו שהונח מגשם משולל מכל צור' ואולם בספקות אשר מצד הפועל הנה למה שהחכמה האלהית כן גזרה בהטבה הזאת והיה ההתחלה החמרית כן חייבה להתחדש בזמן הנה אין שינוי בחקו כזה כי הוא תמי' נמצא עם רצון ההטבה אלא שמהכרח המקבל היה שתתחדש ואם היה שנוד׳ שהיה זמן בב״ת בזולת נימוס הנמצאות זו הנה היה תפיש׳ עלינו אסקנ׳ הנימוס מהם אבל להיותו יתברך מקנה להם הנימום אין חזק בז' ואולם מה שחזק הפלוסוף מהיות הקודמים מיחסים השמים למשכן הרוחניות הנה לנצחיותם והיותם מורים על כח ממציא' וכ״ש שראוי ומחוייב לנו לחזק האמת מפשוטי התורה המורים על הדעת הז' כפי מה שיראה החכם הז' אשר האריך בדבריו אלה מא׳ ואנחנו בחרנו בקצור ההכרח בזה הפרק: הפרק ג' נזכור בו מופתי הר״ל וטענותיו ותשובותיו לקיים החדוש על הדרך שזכר: ולפי שתשובותיו בנויות על דעתו בחידוש דאינו לזוכרו תחילה. והוא היות העולם וחלקיו והזמן מכללם מחודש ולא מן האפס הגמור אלא מגשם קדום פשוט מכל צורה בלתי שומר תמונתו. והנה הביאהו לזה הדעת החמש אם למה שנמצא בעולם בכללו וחלקיו כל עילות ההווה במה שהוא הווה. וזה כי כשחקרנו בסגולות ההוה מצאנום ג׳. א׳ שההווה אפשר שיהיה בו סבה תכליתיית כי חבלתי הווה המאמר בו שיהיה לתכלית מה הוא מאמר סותר נפשו לפי מה שיחשב ולזה לא תנתן בדבר מהגימטריא סבה תכליתית לפי שאינו מפעולת פועל. והב׳ שתהוה אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחוי׳ לעצמותו כי הבלתי הווה אי אפשר שימצאו בו דברים חוץ מטבעו. וזה שאם לא היו לו הדברים בטבע היה מחוייב שיהיו במקרה והוא נמנע בדברים הבלתי הווים התמדיים כי המקרה לא יתמיד. והג' כי ההווה איפשר שיחיו בו בעצמותו דברים בעבור זולתו. ואולם הבלתי הווה דנה לא יתכן בו סבה תכליתית כל שכן שלא יהיה בו תכלית בעבור זולתו. וכאשר התאמת לו זה לקח בסדור מופתיו. ואמר למה שהתפרסם מסדור עצם הגרמים השמימיים היותם בתכלית השלמות להשלים אל הנמצאות עד אם היה נפסד מעט הסדור היו נפסדות אלו הנמצאות באלו תאמר מרחק הגרם השמימיי מהארץ ומרחק קצתם מקצתם ושיעורי הכוכבים וסדורם ומקומותם בגלגליהם ומרחביחם וחלוף נצוצים והרבה מכיוצא באלו בהסבה התכליתית בהם מבוארת שתאמת אצלו היות הגרמים השמימיים מפעולת פועל וכאשר התאמת לו היותם מפעולת פועל יחוייב שיהיו מחודשים במוחלט כמו שהתבאר בסגולת ההויה הראשונה ויהיו מספר המופתים בזה במספר הדברים שהתבאר בהם היותם לתכלית מה ולפי שהתבאר גם כן שטבע הגרם השמימיי אחד ומצאנו בהם דברים בלתי מחוייבים להם מצד טבעם כאלו תאמר היותם מתחלפות בכמות ומצד התנועה ובהארה. ובספיריות כמו שקדם בטענות הרב הנה חוייב לו גם כן שיהיו מחודשים כמו שהתבאר לסגולת ההוה השני. ולפי שהתבאר גם כן שכל מה שימצא בגרמים השמימיים מהמרחקים והנטיות וחלוף ניצוצי הכוכבים הוא בעבור זולתם והוא להשלים הנמצאות השפלות והוא הסגולה השלישית בהווה הנה יחוייב לו גם כן שיהיו מחודשים. ולפי שכבר יחשב בדברים היותם פועלים בדבר בשיושפע מהם תמיד כאלו תאמר שכבר יושפע מהציור אשר לגרמים השמימיים בנימוס הנמצאות והתנועות אשר להם מהגשמיים המאירים באורם ולזה למערער שיטעון שעם היות התבאר בגרם השמימיי היותו מפועלת פועל לא יתבאר היותו מחודש. וזה שכבר ושפע מציאותו ממנו תמיד ויתאמת בזה היותו מפעלת פועל ואם היה שאיננו מחודש הנה חתר להתיר זה הספק בשאמר שלא יתכן שימצא דמיון זה כי אם במקרים אשר אין להם קיום מעצמם כמו התנועה והאור אבל בדברים אשר להם קיום בעצמם לא יתכן בשום צד. וזה שכאשר הנחנו הדבר הקיים בעצמו יושפע תמיד מזולתו יתחייבו לו בטולים רבים מהם שיהיה הדבר מלא דבר הווה ונפסד אל לא דבר ושיהיה הזמן מחובר מעתות ושלא יהיו הגרמים השמימיים מנמצאים בפעל ושלא יהיה שם תנועה מדובקת. וזה כאשר הנחנו מציאות הגלגלים שופעת תמיד ממנו יתברך ויתעלה שמו לעד ולנצח נצחים הנה יחוייב שיפסדו הגלגלים תכף השפעם. וזה שאם אמרנו שיפעלם מהגלגלים הנמצאים קודם הנה אין שם פועל אחר שהם תמיד באופן אחר מהנמצאות. וגם כן יחוייב שיהיו בעת האחד הווים ונפסדים. וזה שאם הנחנו שהם הווים בעת האחד ונפסדים בעת הסמוך לו לא תהיה בכאן תנועה מדובקת ויתחייב גם כן שיהיה עתה דבק לעתה ויהיה זמן מחובר מעתות. ולפי שמציאות הגלגלים לא יתמיד כי אם עת האחד יחוייב שלא יהיו נמצאים בפעל וכמו אלו הבטולים ואחרים רבים זולתם יתחייבו לו כלם מהנחתינו היות הגלגלים שופעות תמיד ממנו יתברך שמו יתעלה לעדו לנצח נצחים. ולזה מה שיחוייב שנתחדשו בבחירה ורצון. והנה אחר שנתאמת לו זה חייב גם כן בזמן היותו מכלל הנבראים ונתבאר לו מזה ביטול דעת קצת הקודמים שיאמינו שהיה בכאן עולם אחר עולם וזה אל לא תכלית. ואופן הבאור בזה רוצה לומר היות הזמן מחודש תחילה הניח מה שהתבאר בספר השמע שהזמן מהכמה המתדבק והוא בנושא בלתי מיוחד כאלו תאמר התנועה שהוא ואם היה מיוחד לתנועה היומית היה זה בהנחה לא בטבע. וזה שכבר ישועה באיזו תנועה שתהיה הקודם והמתאחר והוא הזמן. והתבאר שם גם כן שמציאותו בין הנה והפעל ושהזמן החולף יש לו דין מה שנפעל. והזמן העתיד דין מה שבכח יאמר לעולם בבחינת העתיד והוא מבואר גם כן שאין בו ריבוי בעצמו היו נמצאים בו תכליות מוגבלים בענין באישים והיה נמנע בהם שיהיו אמצע. אבל התכליות הנמצאים בזמן אפשר בהם שיהיו אמצע. ולזה מה שיחוייב בו שיהיה האחד בעצמות. וכשהונח זה כן התחיל לבאר שהזמן בעל תכלית. ובאר זה מפנים מהם שכבר הונח שהזמן מחכמה והכמה במה שהוא כמה בעל תכלית לפי שהוא משער ומגביל בעל חכמה יוליד בתמונה הא' שהזמן ב״ת. ועם שההקדמה האחת מבוארת בעצמה הוא יעוד על אמתתה שכשנעבור במיני חכמה נמצאים כלם ב״ת כאילו תאמר הגשם והשטח והקו והמקום. ואם היה שהמספר יתומה אל מה שיתוסף וזה אל לא תכלית הנה הב״ת בו בפעל ההוספה או בפעל החלוקה אבל בשאר המינים התכלית בהם לעולם שמור. ולזה היה מבואר בזמן ב״ת וכאשר התבאר לו זה חייב בו שיהיה מחודש. וזה שא״א שיאמר שיהיה לפני זה הזמן ב״ת זמן אדר ב״ת וכן לבלתי תכלית שכבר הונח שהוא אחד ומרובה ואין בו ריבוי בעצמות וכבר חתר הפילוסוף להקיש הבב״ת הנאמר בשיעור ובמספר לזמן ואמר שכבר יראה מהם שמציאות הבב״ת יהיה במה שבכח. ולזה אחר שיהיה מציאות הזמן איננו בפעל שיהיה המציאות בב״ת וטעה בשנים. הא' כי הבב״ת יאמר בהם בשתוף כי במספר ובשעור יאמר בב״ת בפעל ההוספה שהוא משיג ממשיגי חכמה ובזמן יאמר בכמה עצמו. והב' שבשיעור ובמספר יאמר בהוספה שהוא כח גמור ובזמן יאמר בו חלוף שהונח דינו דין הפעל ולזה יאמר שהגשם והשעור מחוייב היותם ב״ת לא מפני היות׳ נמצאי' בפעל לבד כמו שדמה שאם כן היה אפשר בזמן שהונח שאינו בפעל גמור שימצא בו בב״ת אבל מצד טבע הכמות ולזה היה מחוייב בזמן שיהיה ב״ת ומחודש במוחלט ומהם שכבר יראה בחפוש שהגשם וכל משיניו. בכל המאמרות שהם בעל תכלית בעצם. וכאשר היה הזמן דבק לתנועה והתנועה למתנועע והמתנועע גשם יראה שיחוייב היות הזמן ב״ת בעצם ואם היה לו העדר התכלית במקרה והוא האריך בביאור שהגשם וכל משיגיו ב״ת בעצם ואין לנו בו עסק עתה שכבר יתבאר במעט עיון למי שעיין בטבעיות. ונשוב למה שהיינו בו מסדור מופתיו לבאר שאי אפשר שיהיה הזמן בב״ת ומהם שלפי שהוא מבואר שבגרמים השמימיים חלוף תנועות במהירות ואיחור כמו שהתבאר שהגלגל היומי יותר ממהר מגלגל הככבים הקיימים הוא מוייב שאי אפשר בזמן החולף שיהיה בב״ת כשנצרף אל זה הקדמה אחת ידועה בעצמה והוא שאין בב"ת גדול מב״בת וזה שכל אחד מהמהיר והמאוחר סבב סבובים בב״ת יתחייב אם כן שלא יהיה שם מהיר ומאוחר הפך מה שנראה בחוש. ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת היה מחוייב שיהיה הירח לוקה זמן אין תכלית לו. וכן השמש ולהיות הבב״ת שוה לבב״ת חיוב שיהיו המאורות לוקים תמיד ומהם כי למה שהתבאר מעניין הזמן היותו מתדמ׳ החלקי׳ הוא ראוי שאי זה הלק שיהי׳ בזמן שיהיה בו מתי על ענין אחד ומהם לפי שהזמן הוא מדובק ומתהוה בהתהוות התנועה על נכחותה. והמתהוה במה שהוא מתהוה יחוייב שיתוסף תמיד כל מה שהתמידה ההויה הנה הוא א"כ נוסף בהתהוות התגועה וכאשר הנחנו הזמן החולף בב״ת הנה אין רושם לתנועה בתוספת הזמן כי אף כשחסרנו ממנה לא יפחות הזמן ולא יוסיף ומהם שהזמן משער התנועה על נכחותה והמשער יחריב שיהיה מוגבל וב״ת ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת הנה לא יהיה כשנניח זמן ואחריו זמן וזה אל לא תכלית כי לא יתחדש מזה בב״ת אלא כשנניח זמן ולפניו זמן לבלתי תכלית תהיה הויית הזמן אם בן מהצד הקודם והוא מבואר הבטול שכבר הונח שהכח אמנם היה מהצד המתאחר לא מהצד הקודם ומהם לפי שהצד המתאחר מהזמן הוא בכח גמור הנה יותר ראוי בו שיהיה בב״ת וכשיתבאר בו שהתכלית שמור בו לעולם כ״ש שראוי זה בצד החלוף ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת היתה התנועה המתנועע בו בב״ת ולפי שהוא מבואר מענין הזמן שהוא מספר תנועת הגרם השמימיי בקודם ובמתאחר כאשר צויר ציור שלם. והתבאר מהגרם השמימיי היותו מחודש הנה בהכרח הזמן מחודש. וכמו שבאר זה בזמן באר כן בתנועה ובדמות המופתים ההם ואחר כך באד במה שנראה מהגלות הארץ היותו מחודש למה שנמצא בו מסגולות ההוה אשר קדם זכרם. וזה שכבר יראה שהגלות החלק ההוא הוא לתכלית שיתהוו הנמצאות שפלות בו והוא מבואר שלא יתנהו טבע היסוד המימיי והארצי אלא טבעם יתן שיהי' יסוד הארץ מוקף מהמי' ולא יתנהו ג״כ טבע הגרמים השמימיי' וזה מבואר למי שיש לו מעט הרגל בלמוד ובמשפטי הככבים ולזה הוא מבואר שהגלות הארץ הוא מחודש ויתחייב א"כ שיהיה המינים מחודשים מזולת מינם בהתחלת הוייתם וכשהתבאר לו זה נעזר גם כן במה שנמצא משלמות החכמות שהגיע מזמן קרוב ולפי שהאדם משתוקק להם בטבע הוא רחוק שיאמן שהמין האנושי קדום והחכמות מחודשות וכן הדין בתורת האלהי' שהיו הנימוסים חסרי' מאד עד שרצה המקום לזכות את ישראל והוא רחוק מאד שיעבור זמן בלתי ב״ת עם נמוסים חסרים וכן יראה זה מעניין חלוף הלשונות להיות הדבר מבואר בהם היותם הסכמיי' כמו שהתבאר במקומו והוא מחוייב שיהיו המסכימים קודמים להסכמתם בזמן ואין ראה שיאמר שיהיו זמן בב״ת בלא הסכמה להיות האדם מדיני בטבע וצריך אל קבוץ זולתו לצורכי מחיתו ודי בזה ראי׳ על היות העולם מחודש ואולי שיהי׳ חדושו מגשם קדום דק מכל צורה הנה זה באר אותו בזה הדרך כבר יחשב כי טבע החלוקה יחייב שיהי' חדוש העולם אם יש מיש או יש מאין והנה מיש כב' התבאר המנעו מכל דברינו וזה שיתחייב שיהי' צורה מה שלא מצינו חומר רק מצורח ואם היה לו צורה הנה לו תנועה ומנוחה טבעיות ויתחייב מזה זמן קדום שהתבאר המנעו ואם יש מאין גם כן הוא מבואר מפני׳ מהם שהתהוות הגשם מלא דבר הוא רחוק משיצוייר כי אם היה שהצורה הפועלת תחדש צורות מלא דבר לפי שתתן הצורה לחמר המוכן לקבלה ובכלל תתן דומה למי שבעצמה אבל איך תתן גשמות ואין יחס בינה׳ כלל ומהם שיהי' מחוייב שיהי׳ שם רקות קודם היות העולם וזה שהרקות אשר בהם נמצא העולם לא ימלט מהיות בהם אפשרות שימצא בהם גשם ואין רקית זולת זה ומהם שאחר שיהיה הפנוי מוכן לקבל רצוי הסבה הפועלת על יחס א׳ היה מהווי׳ שיושפע גשם בכל הפנוי ויהיה א"כ גשם בב״ת מה שאין שם דבר לא מצד הפועל ולא מצד הפעולי' שיהיה בעבורו קבול הצורה במקום מיוחד ומהם שלא ימלט קודם שימצא העולם מהיותו או אפשר' או מחוייב או נמנע ואם היה מחריב לא סר היותו ואם היה נמנע לא יתכן היותו ולזה יחוייב שיהיה אפשר אבל האפשרות יצטרף אל נושא ומה' כי לפי שהפועל וחמתפעל מן המצטרפים והמצטרפים הם נמצאים יחד הנה כאשר נמצא הפועל בכל נמצא המתפעל בכח והמתפעל בכח גשם יחוייב אם כן שיהיה שם גשם קודם היות העולם וכאשר התבאר זה המנע' היות ההויה יש מיש ויש מאין הנה יחוייב שיהיה יש מיש בצד מה ויש מאין בצד מה ואולם היות׳ יש מיש הוה שתהיה מגשם והיותו יש מאין היא שתהיה מגשם נעדר מכל צורה וכזה יותרו כל הספקות כי הספק שהניחו אם היה יש מיש הוא בעבור התנועה וכשהנחנוהו נעדר מכל צור׳ לא תהיה תנועה והספקות שישיגו להנה׳ יש מאין הוא בעבור שלא הניחו לזאת ההויה נושא וכשהנחנו נושא סרו כל הספקות ולזה החליט המאמר שחדוש העולם היה מגשם קדום נפשט מכל צור' בלתי שומר תמונתו ר״ל שיהיה נעדר הטבע שימשך ממנו לגשם שמירת התמונה וציור החדוש היה בששם קצתו שומר תמונתו והוא חגרם השמימיי וברא בו ככבים וגלגלים ומקצתו שם בין הגלגלים מתחלפי המרכז כדי שלא יהא שם רקות. נמשך החכם הזה לדעתו בתכונת הגלגלים ואולם היה אפשר לש״י שיתן לחמר א׳ בעינו צורות מתחלפות אחר שההוייה רצוני וכשהתישב לו זה לקח בהתר הספקות אשר חניעוהו כת מאמיני הקדמות כמו שקדם לנו בפרק הא׳ מזה המאמר אחר שהתיר קצת ספקות שהעי' בהגהתו זאת והם אלו. הא' שכבר יחוייב בזה הגשם אם שלא יותיר ממנו דבר כשנברא העולם ואם שיותיר ממנו ואם היה שיותיר יראה שהמותר הוא לבטלה ואם היה שלא יותיר איך קרה שיסכים גדלו לגדל העולם שכבר יראה שהגדל הנמצא לבעלי נפש הוא מוגבל ואם היה שיהיה לו רחב מה הוא מפני הטבע החשיי ועוד שלא ימלט מהיותו כדורי התמונה קודם ההויה או שהיה בתמונה אחרת ואם היה כדורי הוא מן התמה איך הסכים כדרותו לכדרות העולם ואם לא היה כדורי הוא מחריב שיהיה שם רקות כשהנחנו שהש״י קבענו ושמוהו תמונה כדורית. ב׳ שהויית העולם יחוייב שתהיה מקרית למה שקרה שיהי' נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם שאם לא כן היה הש״י באופן שלא יושפע ממנו דבר ג׳ שהיו׳ שם דבר קדמון זולתי הש״י היא מגונה מאד כי יראה שהם שתי רשויות חלילה. ד׳ שכבר יחשב שיהיה חושי אם מתנועע ואם נח ואיך שיהיה יחריב שיהיה לו טבע וצורה הפך מה שהונח הגשם החומר לא ימצא רק מצור' כ״ש שיהיה רק מצור' זמן אין לו תכלית ושהדבר כשימצא חסר לפי טבעו מעט מהזמן וזמן המצאו בתאר שלם הוא זמן ארוך מאד ולפי הנחתנו יהיה הגשם באופן אחר זמן ארוך לאין תכלית יותר מזמן המצאו שלם. ז׳ מאי זה זמן שאנחנו נמצא בכל הויה שאינה הזדמן ולזה איך יצוייר שיתהוו מחמר אחד הטבעים הנמצאים בעולם ומי הכריח החמר לקבל כל הצורות שכבר יחשבו שמקומות המעלה והמטה נמצאים וא״כ יתחייב שיהיו היסודות נמצאים והגרם השמימי. ט' מה זה שהביא הפועל לפעול בעת ההיא האם נתחדש׳ לו ידיעת לא היתה לו או היה לו מונע והוס׳ והנה זה כולו מבואר הבטול אלו הן הספקות אשר העיד בהנחתו זאת התרם בדרך שאבאר אם תחלה למה שהגשם ההוא איננו מפעולת פועל אם היה שיותיר ממנו אחר הוית העולם לא יקרה ממנו בטל אחר שא״א בו שיהיה לתכלית ידוע וכזה הותר הספק הא' ואם השני לא יתחייב זה שאין חסרון למטיב כשלא ימצא מקבל ההטבה וכמו שלא היה חסרון בחק הש״י כשלא יברא העולם כשלא יהיה שם גשם כלל יקבל הבריאה כן לא יהיה חסרון בחקו כשלא יברא העולם כשלא ימצא מהגשם המקבל הבריאות שעור הראוי ואם הג' לא יחריב מהיות הגשם קדמון שיהיה אלוה שאין האלהות מצד היותו קדמין אבל מצד עצם מדרגתו שיושפע ממנו והטוב והסדר במציאות אבל הגשם ההוא הוה בתכלית החסרות וההעדר הטוב בעצמותו ולפי שכל מה שקנה מהטוב הוא יותר שלם ולזה היה החי יותר שלם מהצומח׳ והאדם מהחי היה זה הגשם החסר מכל חסר רחוק מאד מהאלהות ואם הד' הנה היות הגשם אם נח ואם מתנועע יצדק בגשם טבעי אבל בגשם נעדר מקבל טבע לא יצדקו עליו תנועה ומנוחה טבעית כמו שלא יצדקו על האבן ראות ועורון ואם הה' כבר יחשב בו שאיננו רחוק שימצא גשם בלא צור' מיוחדת אבל אולי מחריב שימצא וזה שאנחנו נמצא צורה עם חומר בצורות ההיולנית ומצאנו גם כן צורה בלא חומר בצורות הנבדלות הנה ראוי א"כ שימצא חומר בלא צורה ואולם היה בלתי אפשר באלו הנמצאות להיותם מלובשי׳ באיכיות הראשונות אשר הם בצורות ליסודות יהיה בלתי אפשר שיופשטו במוחלט ואולם מה שנא' שיחריב שיעמוד בזולת הצור' אין תכלית לו הוא שקר למה שכבר קדם שלא היה זמן קודם בריאת העולם ואם הוא כבר יתאמת שזמן השלמות ראוי שיהיה יותר גדול למי שיש לו טבע כי הוא ינהיגה ויישירהו אל השלמות אבל הגשם הזה כבר הונח אין לו טבע וג״כ התבאר שלא עמד זמן בחסרונו קודם בריאת העולם ואם הז' הנה ההויה החלקים אין ראוי שהוקש אלא התכלית וכ״ש זו שהיתה רצוני' וזה שההויה הזאת תיוחס אל רצון הש״י ונתן טבע לדבר לקבל רצונו וכבר נעמוד על עצם השמע החמר לפעול הצור׳ הנבדלה ממה שימצא מן הפלא בבריאת ב״ח מהנעת החמר עד שיובר' ממנו מה שיאות להעשות ממנו אבר אבר וכן בתנועות הרצוניות שהאדם בציורו הנעימות יגי׳ כלי הקל בהנעות נפלאות מזולת שיתבונן בהם ואם הב״ת הנה המעלה והמטה אינה מצד הרחקים אלא מצד הדברים הקלים והכבדים הנמצאים שם וכבר הגשם ההוא בזולת צור׳ לא כבר ולא קל אם הט' הנה למה שהיתה הבריאה לתכלית הטבה והחגיגה כבד חייב ההתחלה שיהיה להטבה ההיא התחלה זמנית ולזה לא יתכן השאלה למה לא היה אותו קודם לכן לפי שאיך שיהיה שתפו׳ השאלה למה לא היה קודם הנה זה שעור מה שהתיר באלו הספקות ואולי בספקות אשר הגיעו כת מאמיני הקדמות הנה יהיה הספקות בדרך זה אמנם בספקות אשר מצד הזמן אם תחלה לא יתחייב מאמרינו שהזמן היה אלא שנתאחר ולא הי׳ קודם ואולם הגזרה שהסכימו עליה שכל הווה הווה בזמן וזה שכבר נמצא במתחדש שיתחדש בזולת זמן כאלו תאמר השינוי שיתחדש במשתנה הרמוז אליו שהוא בזולת זמן ולפי שהזמן מקרה דבק לכל שינוי ומתחדש בהתחדשו הוא מחוייב שאם היה הווה שאיננו הווה בזמן ואולם הב׳ שהוא מצד העת' הנה העתה אשר יהיה התחלת הזמן לא יחלוק הקודם והמתאחר וזה אם לא וכל הויית הדמיון כבר יהיה צודק שאין כל מה שלא יכלהו הדמיון כוזב וזה נאמר שהעת׳ יש לו ב׳ צדדים א׳ הוא חלוק הקודם והמתאחר והב׳ הגבלות החלק מהזמן דרמוז אליו ואמנם היות העת׳ בכח לא יחייב היותו חולק הקודם למתאחר כי טבע הזמן כן חייב שא״א שימצא העתה בפעם עם מה שהוא לו התחלה שכבר קדם שהזמן עצמו א״א בו שימצא יחד ואולם הג' הנה התרו ממה שיקל שקדימת מכח אל הפעל תצדק בההוי׳ חלקים מפני שהיא לכח נושא והיה הזמן נמצא אבל בהויה התכלית לא לפי שהזמן מתחדש בחדוש העולם שהכח כשהוא במה שממנו לא יחריב מציאותו זמן כי אין שם עדיין תנועה ואולם בספקות אשר מצד התנועה אם תחלה הנה קדימ' תנועה ההעתק לתנועת החלקית לא יחייב קדימתה לחויי׳ הכוללת אבל שתנועת ההויה היה הקודמת ואם הב׳ כשהנחנו תנועה תהיה היא הא׳ לא יחוייב שיקדם לה וזה אם מצד הפועל שיפעל עת אחר שלא יפעל הנה ואם נודע שהוא יציאה מן הכח אלא הפעל לא יחריב שיהוא שם שינוי וזה שהיציאה מן הכח אל הפעל אשר תפעל להתפעל הוא השינוי לא היציא מן הכח אל הפעל אשר בפועל לפעו׳ שאם לא היו שתי תנועות יחד ההתנועעות וההנע' וכבר התבאר בספר השמע אלא תנועה א״כ נושא ב׳ מצד וזה שכאשר תיוחס אל המני' תקרא הנע׳ וכסתיוחס אל המתנועע תקרא התנועעות ואמנם מצד המתפעל הנה אם היה האפשרות אשר בטבע יחוייב שיקח שינוי לחדוש אפשרות השינוי הנה לא יחוייב לאפשרות אשרמצד הרצון המופשט שיקדם לו שינוי אבל אפשרות השינוי הנה על יחס א׳ ככל הזמן ולזה לא יצדק חיוב קדימ' שינוי ואולם בספקות אשר מפאת הגרם אם תחלה עם תיות בהוייה חלקים מהפך אל הפך לא יחוייב זה בהוייה הכוללת וכ״ש בהוייה המיוחסת אל הרצון ואולם בב׳ הנה כאשר היה לדבר הא' כח על דברים מתנגדים יצדק שיהיו הכוחות מוגבלים בכח הקרוב אשר דורך אל הדבר ההוא ואנחנו אם חייבנו שיהיה זמן דריכתו אל ההויה בב״ת היה מקום לספק אבל מה שהונח שנהתהוה ברצון מזולת שיהיה דורך בו קורא שנתהוה ולא ימנע ג"כ אחר שאין לו סבות ההפסד שישאר נצחי ואמנם היותו נעדר זמן בב״ת ברצון לא ינגד אפשרות מציאותו אחר שמציאותו ברצון וכן מה שחזק טענתו כי אם הונחו המציאות וההעדרה אפשריות והונח אחד מהם נמצא תמיד יקרה מזה בטל הנה הבטל הוא אם נניחהו נמצא בחיוב אבל אם נניחהו נמצא בחיוב אבל אם נניחהו באפשרות לא יקרה בטל ומה שחזק טענתו שיחוייב היות נמצא ונעד' יחס שאם לא כן יהיה זמן ב״ב תחל לזמן בב״תהנה אם הודינו שהיה העיל' זמן נעדר בב״ת לא יתחייב זה אלא כמו שיתחייב לפלוסוף האומ' בקדמו' אם נניח עתות וחלוף הקודם והמתאחר שכל א׳ בב״ת והוא חלק למקובץ שיהיה בב״ת אלא שזה אפשר בו מהצד שהוא ב״ת לכן מה שחזק עוד טענתו שכבר יחשב שהאמצעי בין הגפרד ובין הנמצא תמיד הוא הוה נפסד הנהו הוא בלתי צודק שהאמצעי האמתי היה הנמצא בעת מן העתים נעדר בקצתם וכן מה שחזק עוד טענתו מפני טבע הדבר שאם היה הנה טבעות מקבל ההויה וההפסד א״א שישאר נצחי הנ״ל מה שהונח שאין לדבר טבע אלא מה שהקנהו הש״י בחייה כללי׳ הנה לא יחוייב בו שיפסד ואם היה היום ואם כבר יראה זה באישי הנמצאים שההווה נפסד לא יצדק זה בהויה הכוללת וביחוד בגרמי' השמימים שאין להם סבות ההפסד לא מפאת הפועל ולא מפאת המתפעל ואולם בספקות אשר מפאת החמר אם תחלה מה שהוא נמנע בחמר הא' הוא שיהיה רק מצור' אחר שקבל הטבע ונתלבש מי' צורו׳ אבל קודם זה אינו נמנע בגשם ההוה היותו רק מצור׳ כמו שהונח ואולם בב׳ הנה לא יתחייב היותו מלא גשם במוחלט אבל כמו שהונח מגשם משולל מכל צור' ואולם בספקות אשר מצד הפועל הנה למה שהחכמה האלהית כן גזרה בהטבה הזאת והיה ההתחלה החמרית כן חייבה להתחדש בזמן הנה אין שינוי בחקו כזה כי הוא תמי' נמצא עם רצון ההטבה אלא שמהכרח המקבל היה שתתחדש ואם היה שנוד׳ שהיה זמן בב״ת בזולת נימוס הנמצאות זו הנה היה תפיש׳ עלינו אסקנ׳ הנימוס מהם אבל להיותו יתברך מקנה להם הנימום אין חזק בז' ואולם מה שחזק הפלוסוף מהיות הקודמים מיחסים השמים למשכן הרוחניות הנה לנצחיותם והיותם מורים על כח ממציא' וכ״ש שראוי ומחוייב לנו לחזק האמת מפשוטי התורה המורים על הדעת הז' כפי מה שיראה החכם הז' אשר האריך בדבריו אלה מא׳ ואנחנו בחרנו בקצור ההכרח בזה הפרק:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, First Principle 4unverified

    פרק ד נבאר בו הצודק מהבלתי צודק כפי מה שאפשר לנו: וזה אמנם בשנדקדק על דברים הן בתשובותיהן על טענות הכת הן במה שהשרישו בדעותם אלו ותחלת אומ' בתשובות הרב המורה הכוללות בטענות אשר מפאת הזמן ורתנועה והגרם השמים והחמ' הא׳ היותר צודק' ונגלי' האמת מספקת לבטל הטענות ההם מלבד אשר הן בעצמן חלושות מאד ואולם לתשובות הרב בטענה הא׳ מהטענות אשר מפאת הפועל צריך להתבונן בה מאד וזה שהגזרה אשר החליט ואמר שהיציאה מן הכח אל הפעל אי נו שינוי בחק הנפרד לטוען בה טענות ולמערער ערעורים וזה שלא יצוייר צאת דבר מן הכח אל הפעל בלא סבה מחודשת אם בעצמו ואם חוץ מעצמו ושקר שיהי׳ חוץ מעצמו אחר שאין שם דבר נמצא יהיה א״כ חדוש הסבה בעצמו וחדוש הסבה הוא השינוי ועוד שהנפרד הוא בפעל תמיד במה שהוא נפרדת ואין בו דבר מבח המאמר בו שיצא מן הכח אל הפעל הוא המאמר סותר נפשו ואולם השכל הפועל אשר יפעל בעת ולא יפעל באחרת הוא לחסרון המקבל אבל הוא בפעל תמיד אין בו דבר מהכח אבל כשלא יהיה לחסרון המקבל בדרושנו זה כשלא יפעל אין המלט בו מהכח וכבר הונח בפעל תמיד להיותו נפרד זה חלוף לא יתכן וגם אשר השיב לטענה הב' שהשאלה מה הביאו לפעל כעת זולת עת בלתי ראויה ונתן הסבה בזה למה שאין לרצונו יתברך תכלית יוצא ממנו הנה צדק בזה להיות רצונו עצמו וכמו שאין לעצמו תכלית יוצא ממנו כן אין לרצונו תכלית יוצא ממנו ותשאר עדיין השאלה כמו שיבא ואם רצה שאין לרצונו המיוחד לפעול בעת הזאת תכלית יוצא מרצונו הנה כבר יחם לו יתברך פועל בלי חכלי׳ כי אם היה שהפעל בכלל יש לו תכלית והוא ההטבה והחנינה הנה היותו פועל בעת ידוע הוא פועל מה ואין לו תכלית וזה מגונה מאד בחק כל בעל שכל כל שכן בחק השם יתברך תשאר אם כן עדיין השאלה מה הביאו לפעול בעת זולת עת וזה שכבר יראה שאי אפשר שיהיה שם תכלית אחר אלא הרצון לבד וזה שלא ימלט העניין אם היה שם תכלית אחר אם שיהיה מצד הפועל או מצד המתפעל או מצד דבר מחוץ לפועל ולמתפעל כאלו תאמר כלים לפעול ובטל שיהיה מצד הפועל למה שיחסו אל כל העתיד יחד וא״א גם כן שיהיה מצד המתפעל שאין שם כי אם העדר מוחלט ויחסו גם כן אל כל העתים יחס א׳ וכ״ש שא״א מצד דבר מחוץ שאין שם דבר מחוץ ועוד שהפועל אינו פועל בכלים ולזה מה שיחוייב שלא יהיה תכלית אחד בייחוד העת אלא הרצון לבד ובזה אפשר שיאמר שאחר שגזר חכמתו להמצא אחר האפס המוחלט הנה ראוי שיבוקש תכלית לעת מיוחד וזה שההקש בכלים א׳ זהו מה שיראה שצריך להתעורר עליו בתשובת הרב ואולם בטענותיו לקיים החדוש במוחלט תחלה אומר שאם הודינו בהם שיקנו האמת בזה הדרוש הנה לא יחוייב היות החדוש מן האפס הגמור אבל אולי היה שם חומר קדום כדעת אפלטון וכמו שיורו קצת מאמרים לרז״ל הביאם הרב בספרו וזה שהטענות כשיעויין בהם לא יחייבו אלא כוונת מכווין ורצון רוצה אכל אומר שלמערער שיאמר שלא יחייבו חדוש אחר העדר ע״ב וזה שהטענה הא' הלקוחה מהחלוף הנמצא בגרמים השמימיים עם היות חסדם אחד הנה יראה שלא תחייב החמש וזה אמנם לתכלית ידוע והנה הסבח התכליתית כבר יודה בה בעל דיננו בדברים הטבעיים אבל יראה שכל אשר יהיה יותר גדול בחשיבות יהיה תכליתו יותר חשוב ולזה הטענה ההיא תחייב מציאות התכלית בגרמים השמימים אבל לא ימנע בהם המצאת על צד החיות ממנו יתברך עם התכלית ההוא בעינו ואם אפשר מבלתי שיחייב רצון רוצה הנה מה המונע שלא היה הרצון ההוא קדום גם כן מי יתן ואדע ואמנם הטענה הב׳ הלקוחה מההקדמה האומרת שמהאל הפשוט לא יתחייב אלא א׳ פשוט למערער שיאמר שלא תחייב חדוש וזה שההקדמה ההיא אם היה שתחייב רצון רוצה גם היא עצמה תחייב שיהיה הרצון בא' פשוט שהרצון במורכב יראה שיהיה הרצון מורכב למה שהרצון מתפשט בכל חלקי המורכב ולזה מה שיחוייב פעל היותו מורכב למה שיתחייב ממנו אחדות בשלמות ההטבה והחנינה מאתו יתביך הנה יעבוד אבל ראוי ומחוייב שיתחייב ממנו יתברך עם חיותו בתכלית הפשיטות וכאשר היה זה כן הנה לא אשער מה המונע שלא ימשך על צר החיות האחדות הזה בשלמות ההטבה ואם א״א מבלתי שיחייב רצון רוצה מה המונע שלא יהיה רצון קדום ולא יתחייב אם כן מהטבע הזאת חחדוש הזה וכ״ש חדוש הזמן שלא יתחייב ממנו שכבר יתבאר בקלות ממה שקדם לנו במאמר הראשון שהזמן איננו מפעול פועל עם שנודה היות העולם מחודש מן האפס הגמור כמו שבאה בו הקבלה וכמו שיתבאר עוד במה שיבא בג״ה ונשוב למה שייעדנו בדקדוק בדברי הר״ל בדעתו ובמופתיו ובתשובותיו ונאמר תחלה שאין בכל מופתיו ולא אחד מהם שיתן האמ' בדרוש הזה כפי מה שהניח אבל אולי או מבלי אולי יתבאר בקלות היות מה שהניחו בדעתו בחדוש בריאה כוזבת ואולם איך יתבאר שאין בכל מופתיו מה שיחייב חחדוש על דרך שהניח הנה ממה שאומר אמנם כל המופתים שסדר עם המין דברים ב׳ מינים המין הא׳ בנוי על סגולת ההוה המין הב' על הבב״ת והוא מבואר במין הא' שאם יחלוק הבעל דין דאמר שהסגולות אשר יחדם להנה יחד ולנאצל מבעל שכל יפלו כל מופתי המין ההוא והנה עם מה שקדם לנו בדברי׳ יתבאר כן והוא שנאצל מבעל שכל עם היותו קדום אחר שהוא מסובב מבעל שכל והוא סבתו ראוי ומחריב שיהיה לו תכלית ואיננו בו רחוק שימצאו בו דברים בלתי מחריבים לעצמותו בעבור זולתו כי ההתחלת השכלית יחריב זה לשלמותו כי ההטבה והחנינה שלמות למטיב ולחינן ולזה הנאצל מהתחלת שכלית ואם היה בלתי הוה המאמר בו שהיה לתכלית מה איננו מאמר סותר נפשו וכמו שהניחו כי באמרנו היה לתכלית מה אבל ענין בו נאצל מהשכל לתכלית מה ואם היה שלא נתחדש וכ״ש אם נאמר שהנאצל לא בחיוב אבל ברצון קדום שיצדק בו המאמר שהיה לתכלית מה מבלתי שיחייב הוה מחודשת ולזה הוה מבואר בכל המופתים ההם מהמים הא׳ שהם נערכים על הדרוש להיות מה שהניח מסגולות ההוה הוא בעצמו הדרוש והתמה אם נעלם זה מעיני החכם הזה עם חוזק הראותו אלא שכבר יראה שכבר לחצהו כיוצא בזה בשהוא חתר לקיים המנעות היות הדבר הקיים בעצמו שוסע תמיד מזולתו שאם היה בו יתחייבו לו בטולים רבים והא' מהם שיהיה הדבר הוה מלא דבר ונפסד אל לא דבר ושיהיה הזמן מחובר מעתות ושלא יחיו הגרמים השמימים נמצאים בפעל ושלא יהיה שם תנועה מדובקת והנה הבטול הא' שהניח שיהיה הדבר הוה מלא דבר ונפסד אל לא דבר אם היה שנוד' בו לא יקרה ממנו בטול שלא ימנע בפעל ציור הרצון וברצון לבד בזולת כלים שיהוה הדבר מלא דבר ויפסידנו אל לא דבר כשירצה אבל יתחייב זה כמו שיבא בג״ה אבל אומר שלא יתחייב שיפסד כלל לא אל דבר וכ״ש אל לא דבר וזה שהציור והרצון הממציא והמחנה להתמדתו בעצמו כ״ש שיתמיד ההויה והענין בזה בענין כנותן הצורות שישפיע תמיד בציורו ובהזרחת אורו הצורות ההם כל אשר ימצאו מקבלים וכ״ש שבציורי יתמיד קיום הצורות אשר השפיע וזה שאחר שהם מוכנים לקבל הצורות עד שלהכנת קבלו הצורות ההם והיה הזרחת אור הצורות מנותן הצורות מתמיד א״א מבלתי שיתמיד מציאות׳ וזה מבואר מאד וכאשר היה זה כן הוא מבואר שלא יתחייבו הבטולים האחרים שזכר וזה כי לדבקות הציור והרצון יתחייבו דבקות המציאות מסכים עם דבקות הזמן ודבקות התנועה והתמה הגדול מאין יצא לו החלוק הזה בין הדבר הקיים לעצמו למקרי׳ אשר אין להם קיום בעצמם כאלו תאמר לתנועות אשר לגרמים השמימיים השופעות מהגרמים המאירים וזה שאם היה שלא יתחייב להם הבטול הא' שכבר אפשר שהם שימצא מלא דבר ויפסדו אל לא דבר לחיותם מקרים אמנם אם היה שיפסדו כאשר יחוייב לו בשופע תמיד הנה יחייבו כל שאר הבטולים שיהיה הזמן מחובר מעתות ושלא יחיו התנועות והאור נמצאים בפעל ושלא יהיה שם תנועה מדובקת וזה שהתנועות השופעות מהציור והאור מהמאיר אינו כי אם עתה אל"כ אלא שהתר הספקות האלו כלם כשנאמר שהמשפיע הנותן המציאות כ״ש שלדבקות השפעתו יתן דבקות קיום המציאות שתהי׳ השופע מקרה או דבר קיים בעצמו ודי בזה במין הא' מן המופתים ואולם מופתים המין הב' הבנויים על הבב״ת אומר ג״כ שאין בהם דבר מחייב ולא מראה פנים תחלה הניח הנחי׳ בזמן מסכימות למה שהתבאר בספר השמע ולא נשים עתה עליהם ואם התבאר מכח דברינו. במאמר הא' ויתבאר עוד בכלל הזה בג״ה היות מקצתם כוזבות אבל נניחם עתה על שהם צודקות ואומר שהמופת הא' בלתי מוליד וזה שההקדמה הגדו' האומרת שחכמה כמה הוא כמה ב״ת מסופק בה וזה כי האומר שהזמן בב״ת לא יודה בה והסבה אשר נתן באמרו לפי שהוא משער בעל חכמה אינה סבה וזה שאומר בב״ת אם היה שהוא יגדור חכמה שהוא אשר ישער בחלק ממנו יהיה הרצון בו מה שאפשר שישוער ממנו ואם משמוש מלת חכמה שיודה שעור הנ״ל מה שהלשון הסכמה אין תפיסה בזה למה שבעל הלשון לא הסכים להניח שם לבלתי מוחש מהזמן ולא יקרה מזה בטול ומה שחזק מופתי במניני שהם כלם ב״ת גם המופת השני הבנוי על הקש המשלי למה שהגשם וכל משיגיו ב״ת אין צריך להשיב למה שהחפוש לא יתן האמת עכ״פ וכ״ש אם התבאר שהזמן איננו ממשיגי חכמה כמו שיבא בג״ה והמופת הג׳ אשר יסודו המהירות והאיחור הנה הוא הטעאיי וזה שהחמיר יתנועע בזמן מה מספר מהסבובים אשר יתנועע המאוחר בזמן יותר גדול כאשר יהיה מדרך המספר שיאמרו בו רב ומעט גדול וקטן בזמן וזה כשיהיו ב״ת והנה להמנעות המתנועע המהיר והמאוחר בזמן שוה אבל כשיהיה הזמן או המספר בב״ת לא יאמרו בו רב ומעט וגדול וקטון ולא שוה למה שהם גדולי השעור והשעור נמנע בב״ת ולזה לא יקרה ממנו בטול אם עברו סבובים בב״ת מהמהיר והמאוחר וזה שאין מדרכם שיאמר בהם גדול וקטן ולא שוה ועם שהוא מבואר בעצמו הנה כבר יאמרו זה שאנחנו כבר נצוייר קדמות הזמן בתנועות האלו ולא ימנע מהיו' העולם שופע תמיד מהשם על הדרך הזה תמיד והמופת הד' ג״כ הנה התבאר בקלות ממה שאמרנו שלא יחייב דבר ממה שדמא שאם היה שאין הבב״ת גדול מהבב״ת לא יתחייב שלקו המאורות תמיד ומקום הטעות כי באמרנו שהבב״ת אינו גדול מהבב״ת לא נרצה בו שהוא שוה לבב״ת שכבר התבאר שהבב״ת לא יכול שם השוה אבל נרצה בו שאין מדרכו שיתואר הבב״ת בגדול או קטן מבב״ת ולזה לא יתחייב דבר ממה שחייבו במופת והמופת ה״ה הטעאי ג"כ וזה שעם היות הזמן בב"ת אין בו מתי כי אם ב״ת וזה שאין זה זמן שנגביל במתי להיותו מוגבל יחוייב שיהיה ב״ת וזה מבואר בנפשו והמופת הוה הוא הנוסף בתוספת הזמן כאשר תתוסף חתנועה הנה התוספת בב״ת הוא נמנע בבחינת ואפשרי בבחינת אם בבחינת הבב״ת בכללו הוא נמנע למה שלא יתואר בגדול וקטן וכן בבחינת הצד אשר הוא בב״ת הוא ג"כ בלתי מקבל התוס׳ לז״א הסבה בעינ' ואם בבחינת הצד אשר אפשרי ומחוייב שיקבל תוספות ולזה יתוס' הזמן מהצר הו׳ בו ב״ת בכהתהווה התנועה על נכחותי׳ והמופת הזה הלציי כי אם הזמן משעת החנו' על נכחות׳ הבב״ת חלק ממנו לא יחויוב היות הזמן בכללו מוגבל וב״ת שלא כל הצודק נפרד יצדק מורכב והמופת הח׳ אין ענין לי כי עם היות שהכח הוה מצד המאחר כבר חונה שהצד החולף אשר בבחינתו הוא בב״ת דינו דין הפועל והוא לא נתחדש בהנחת הזמן ולפניו זמן אלא בקדימת זמן אין תכלית לו יצא אל הפעל בשכבר והמופת היה הו׳ דמיו׳ אצל הש״י עליו והמופת הא' הוא הנתל' בגרם השמים מבואר הנפילה לב׳ סבות א׳ למה שלא התבאר חדוש הגרם השמימים הב׳ שעם שגורה בחדושו לא יתבאר חדוש הזמן שכבר אפשר שיאמר בהקש אל תנועה אחרת כמו שיתבאר במקומו. וכ״ש אם הוא אפשר שיאמר בהקש אל תנועה ואם היה שאיננה נמצאת בפעל וכמו שקדם לנו ולזה הוא מבואר שאין בכל מופתיו אלו שיתן האמת בהיות הזמן ב"ת והוא מבואר גם כן שהמופתים שסדר בחדוש הגלות הארץ הלקוחים מסגולות ההויה לא יתנו האמת בחדוש שדמה לסבות שזכרנו בכפול מופתי המין הא'. וזה שיש לאומר שיאמר שסדר זה מהתחלה שכלית לתכלית טוב בהשגחה ורצון קודם התבאר אם כן שאין בכל המופתים שסדר עם המון רבוים מה שיתן האמת בזה הדרוש באופן שהניחו. וכבר נעזר בקצת טענות לקוחות מחדוש החכמות והתורות והלשונות והוא אם היה שיראו פנים לחדוש לא יחייבו שלא נתחדשו פעם אחרת באבדן המין האנושי וחדושו פעם אחר פעם ואחר שהתבאר שאין בכל מה שדמה החכם הזה דבר מחייב מה שהניחו צריך שנבאר מה שייעדנו והוא שהחדוש באופן שהניחו היא הזייה ובריאה וזה שהוא הניח חדוש העולם מגשם קדם ריק מכל צורה ונניח עתה אפשרות מציאותו ואומר שהוא נמנע היותו קדום וזה שלא ימלט מהיותו מחוייב המציאות בבחינת עצמו או שיהיה איפשר בבחינת עצמו ומחוייב בבחינת סבתו וזה כי לא יצוייר אפשרות המציאות מכל הבחינות בגשם נצחי אשר לא סר ולא יסור ובטל שיהיה מחוייב בבחינת סבתו וזה אמנם לג' סבות א׳ שלא יצוייר היותו מחוייב המציאות בבחינת סבתו אלא היותו משפיע תמיד מציאות וזה למה שהוא תמידי המציאות לא יצוייר עת יהיה בו שפע המציאות ושיהיה אחר כך שפע ההתמדה. ואחר שהתבאר זה כן יהיה שכבר קובל לחכם הזה שאין דרך שיפעול דבר בהשפיע ממנו דבר קיים תמיד כמו שקדם הנה אם כן נתאמת שא״א שיהיה מחוייב המציאות בבחינת סבתו ואם היה שלא יקבל זה והוא שיורה אפשרות המשך השפע בהמציא דבר קיים תמיד הנה אם כן יורה בהכרח כי בתחלת כל מופתיו אשר מהמין הראשון. וזה שכבר איפשר שיושפע תמיד מציאות העולם ברצון קדום מתמיד ויהיה אם כן מה שחדש מזה הגשם הוויה ובריאה והב' שלמה שיהי הגשם הזה בתכלית החסרון היא נמנע שיתחייב חיוב המציאות מהשלם הב״ת מהשלמות וכל שכן שיתחייב ממנו זמן בב"ת והג׳ שלא יצוייר שיפעול דבר בדבר בחלוף מה שיתחייב ממנו רוצה לומר מהפועל ולזה הוא מבואר שאיננו מחוייב המציאות בבחינת סבתו ואם שאיננו מחוייב בבחינת עצמו. זה יתבאר בקלות אם תחלה שהנחת גשם מחוייב המציאות לעצמו יחייב שיהיה בלתו משתלשל מעלה זולתו יתחייב אם כן שנניחהו עלה ראשונה ושיהיו שני עלות ראשונות האחת בתכלית השלמות והא׳ בתכלית החסרון וגם הוא כפירה והריסה שלא ישתלשל המציאות בכללו מאחד פשוט הנה הוא מגונה מאד אף כשנודה שלא יהיה אלוה והוא הב׳ מוסכם עליו היות העולם איש אחד ומחוייב בו שישתלשל מאחד פשוט ושנית שאם נניח הגשם הזה מחוייב המציאות בבחינת עצמו בלתי משתלשל ממנו יתברך איך ישמע להתפעל מרצויו. האם הגשם הזה ישכיל או ירגיש בשלמות האל יתברך ותכלית חסרונו בעצמו. וזה שהשמע הוא חמר לצורה אחר שהצורה היא המעמידה והמוציאה לפעל ההוא ונקשר בו יתכן זה בו אבל מי שמציאותו מספיק לו לעצמו ובלתי נקשר בזולתו איך יהיה הריצוי ההוא מי יתן ואדע ג״כ שאחר שהונח מחוייב המציאות לעצמו ובלתי שומר תמונתו. הנה הוא לעצמותו בלתי שומר תמונתו וכאשר היה בלתי שומר התמונה לעצמותו הנה כבר יש לו טבע בעבורו חוייב שיהיה בלתי שומר תמונתו וכאשר היה בלתי שומר תמונה לעצמותו הנה כבר יש לו טבע בעבורו יחוייב שיהיה בלתי שומר תמונתו ועוד שהיותו בלתי שומר תמונתו לא ימלט מאיכות אשר מאיכות השניים והוא הרפה והקשה והיות מתואר באיכות האיכות השנים ולא יתואר באיכיות הראשונים רחוק שלא יצוייר עם שיסתור הנאתו היותו דק מכל צורה. וכאשר התבאר היותו בלתי מחוייב המציאות לא בבחינת עצמו ולא בבחינת סבתו הנה אם כן הדעת הזה בדוי מבואר הנפילה בעצמו ועוד שאין שיצא חיוב מציאותו הנה בהכרח יתחייב זמן קדום וזה שהזמן יאמר בהקש לכל שינוי מן השנויים והנה אין המלט מהגשם הזה מהשינוי וזה שכל הזמן הקדום היה מתואר בשמירת התמונה בפעל ואחר כך נשתנה ולא שמרה הנה כבר נח משינוי התמונה בפעל. והתנועע אחר כך בשגשתנת תמונתו. ועוד שאיך שיהיה לא ימלט משינוי רצון ללא סבה. וזה מגונה מאד בחק כל משכיל וכל שכן בחקו יתברך ויתעלה שמו לעד ואולם איך יתבאר שנוי רצון בלא סבה הנה שינוי רצון מבואר בעצמו וזה שקודם החדוש לא רצה בשלמות הגשם ההוא החסד ואחר כך רב בשלמותו ואולם שיהיה השינוי בלא סבה הנה יתבאר בקלות עם מה שקדם לנו מהדברים וזה שאם היה סבה לשינויה הרצון ההוא היה בהכרח אם מפאת השם יתברך ויתעלה שמו ואם מפאת הגשם שאין במציאות זולת אלו ואחר שיהיה יחסו יתברך ויתעלה שמו אל כל העתים אחד ויחס הגשם ההוא וכל המתהווה ממנו אל כל העתים אחד גם כן הנה אי אפשר שיהי' לשינוי הרצון ביחוד העת שום סבה ואם אי אפשר מבלתי שנודה שאחר שיהיה לשינוי הרצון סבה והוא ההטבה והחנינה עם היות שיחוד העת בלא סבה אין חזק בזה מה שהוא רחוק משיצוייר מהקו יתברך ויתעלה שמו הנה למערער שיאמר שהשינוי רצון בעצמו הוא ללא סבה וזה שכבר היה יותר ראוי ברצון ההטבה והחנינה שיהיה קדום ונצחי ושלא יעמוד זמן בלתי בעל תכלית בתכלית החסרון. והפלא מהחכם הזה שבהנחתו זו כבר חייב לו ית' ידיעה בפרטי במה שהוא פרטית והוא איש הגשם הבלתי שומר תמונתו כשפעל בו ברצונו ונפל במה שברח ממנו כמו שבא במאמר הב' ויותר מגונה זה שלפי מה שהניח ידיעתו בו קמיה בהכרח ממנו מה שהתבאר המנעו מחקו יתברך ר״ל שתהיה לו ידיעה קנויה מזולתו וכל שכן לדעתו שיראה שהיודע יתעצם במה שידעהו וכל אלו הבטולים יתחייבו מהנחתו והוא מה שכווננו בזה הפרק:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Guide for the Perplexed, Part 1 52:13unverified

    בירור יחס האל לזמן ולמקום 13 ברור שאין יחס בין האל יתעלה לבין הזמן והמקום, כי הזמן הוא מקרה השייך לתנועה, כי נראה בה עניין הקדימות והאיחור, מה שהופך אותה לניתנת לספירה, כפי שהתבאר במקומות המיוחדים למקצוע הזה (כגון אריסטו, פיזיקה ד,12-10). והתנועה היא מהדברים השייכים לגופים, והאל יתעלה אינו גוף. על כן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Divrei Yatziv Likutim 89scan

Related sheets

Halachaהלכה

Waiting Periods Between Meat and Dairy

Jewish law requires a waiting period after eating meat before consuming dairy products. While the Rambam and Shulchan Arukh codify a six-hour wait, earlier Talmudic sources and later Ashkenazic authorities permit shorter intervals—from meal to meal or even one hour—reflecting a sustained halakhic debate on the duration and rationale of this separation.

View Sources10 sources
Halachaהלכה

The Waiting Period Between Meat and Dairy

Sources discuss the Talmudic basis and halakhic development of the requirement to wait between consuming meat and dairy products. The sources address the rationale for waiting—primarily the retention of meat particles and flavor—and examine how different communities have established varying waiting periods based on this principle.

View Sources16 sources
Halachaהלכה

Waiting Between Meat and Dairy: Shulchan Aruch and Commentaries

Jewish sources establish the halachic requirement to wait between consuming meat and dairy products, with the Shulchan Aruch and major rabbinic authorities codifying a six-hour waiting period based on Talmudic discussions about how long meat particles remain in the mouth and between the teeth.

View Sources11 sources
Halachaהלכה

The Six-Hour Wait Between Meat and Dairy

This topic traces the halakhic obligation to wait six hours between consuming meat and dairy products, from its Talmudic sources through the codifications of the Rishonim and Acharonim. The sources examine the biblical foundation, the reasoning behind the waiting period, and the practical applications and customs that have developed across Jewish communities.

View Sources9 sources
Halachaהלכה

The Six-Hour Wait Between Meat and Milk

These sources trace the biblical prohibition against cooking meat in milk through rabbinic interpretation and codification, establishing the practical requirement to wait six hours between consuming meat and dairy products. The Shulchan Arukh's ruling synthesizes earlier talmudic testimony and medieval halakhic debate to establish the definitive standard for this fundamental kashrut law.

View Sources13 sources
Halachaהלכה

The Six-Hour Wait Between Meat and Dairy

This topic traces the halachic requirement to wait six hours after consuming meat before eating dairy products, from its Talmudic foundations through codification by Maimonides and formalization in the Shulchan Arukh. Sources examine the rationale behind the waiting period, regional customs, and how later authorities applied and refined this stringent practice.

View Sources11 sources

Explore more

Waiting Periods Between Meat and DairyThe Waiting Period Between Meat and DairyWaiting Between Meat and Dairy: Shulchan Aruch and Commentaries
Find sources for your own idea