Standing Posture During Shemoneh Esrei

ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדינו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו, שהוא בברכת מגן אברהם, שה"ס קו ימין.

מִילְתָא דְּחָנָן בַּר אַבָּא פְלִיגָא דְּחָנָן בַּר וָוא אָמַר לַחֲבֵרָיָא נֵימָר לְכוֹן מִילְתָא טָבְתָּא דְחָמִית לְרַב עֲבִיד וְאַמְרִתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְקָם וְנָשַׁק עַל [פּוּמִי]. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹחֵחַ. בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם זוֹקֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר וַנָּא אֲמָרִית טַעֲמָא יי זוֹקֵף כְּפוּפִים. אָמַר רִבִּי אַמִּי לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא אֲמַר אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן אִלּוּ הֲוָה כְתִיב בִּשְׁמִי נִיחַת הוּא הֲוָה יֵאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם כְּבָר נִחַת הוּא.

The word of Ḥanan bar Abba disagrees since Ḥanan bar Abba said to the colleagues: I shall tell you one of the good things that I saw Rav do and, when I told it before Samuel he got up and kissed me on my mouth. At “praised are You”, he bows down. When he comes to mention Hashem, he straightens up. Samuel said: I shall give the reason (Ps. 35:10): “The Lord straightens the bent ones.” Rebbi Ammi said: It is not reasonable, but (Mal. 2:5): “Before My Name he is low.” Rebbi Abun said: If it were written “at My Name he is low” then you would be right, but it is written “before My Name he is low”, before he mentions Hashem he is low.

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ דִּין, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.

We learned in the mishna that it is appropriate to stand and begin to pray from an atmosphere of gravity. Regarding this, the Sages taught: One may neither stand and begin to pray, directly from involvement in judgment nor directly from deliberation over the ruling in a matter of halakha, as his preoccupation with the judgment or the halakhic ruling will distract him from prayer. Rather it is appropriate to pray directly from involvement in the study of a universally accepted conclusive halakha that leaves no room for further deliberation and will not distract him during prayer. On the topic of proper preparation for prayer, the Sages taught: One may neither stand to pray from an atmosphere of sorrow nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of conversation, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of purposeless matters. Rather, one should approach prayer from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva.

וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: אַל יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ וְיִתְפַּלֵּל. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳״. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין אֶת רַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה״.

With regard to the halakhot of prayer, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A person should not stand in a high place and pray; rather, he should stand in a low place and pray, as it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” (Psalms 130:1). And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: When praying, one should align his feet next to each other, as a single foot, in order to model oneself after the angels, with regard to whom it is stated: “And their feet were a straight foot” (Ezekiel 1:7).

כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רַגְלָיו זוֹ בְּצַד זוֹ וְנוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה כְּאִלּוּ הוּא מַבִּיט לָאָרֶץ. וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בַּשָּׁמַיִם וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה וָפַחַד.

ויכוין רגליו זה אצל זה דכתיב ורגליהם רגל ישרה ומתרגמינן ורגליהן רגל כוונין ירוש' זה שעומד בתפלה צריך להשוות רגליו ר' לוי ור' סימון ח"א כמלאכי השרת דכתיב ורגליהם רגל ישרה וח"א ככהנים דכתיב לא תעלה במעלות שהיו הכהנים הולכין עקב בצד גודל כאילו רגליהם שוין זה אצל זה וצריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ואנו מתפללין כנגד בה"מ ולכן צריך שיתן עיניו למטה כנגדו ונחשב כאילו אנו עומדים בו ומתפללין ובלבו יכוין למעלה שנאמר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים: כתב הרמב"ם ז"ל מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו:

הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּכִוּוּן כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה", כְּלוֹמַר רַגְלֵיהֶם נִרְאוֹת כְּרֶגֶל אֶחָד. צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּתְּפִלָּה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּפַחַד. וְטוֹב שֶׁיַּנִּיחֵן עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לַעֲמֹד כֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ וְשׁוֹאֲלִין מֵאִתּוֹ צָרְכֵיהֶם.

המתפלל צריך שיכוין את רגליו זו אצל זו, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה" – ששני הרגלים קראן "רגל" אחד (תוספות ר"י). וכיון שבהמלאכים כן, לכן בתפילה שאנו כמדברים לפני המלך – צריכין לעשות כן. וכן בקדושה שאנו מקדישים כמלאכים – גם כן צריכין לכוין הרגלים.

(א) יכוין רגליו וכו' - ובדיעבד אפילו אם לא כיון רגליו כלל יצא: (ב) להדמות למלאכים - שכיון שמדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבו' הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך ואפילו אם הוא יושב בעגלה מ"מ יכוין רגליו [פמ"ג] עוד כתבו שאל יסמוך אז לאחריו ולא יהא מוטה לצדדיו ואל יפשוט רגליו ואל ירכיבם זה על זה מפני שכל זה הוא דרך גאוה אלא יושב וראשו כפוף [עט"ז]:

ויכוין רגליו זה אצל זה וכו' בפ"ק דברכות (י:) א"ר יוסי בר חנינא משום רשב"א המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה ופירש"י ורגליהם רגל נראים כרגל אחד וכתב ה"ר יונה כלומר צריך שיחבר אותם זה אצל זה בכיון כאילו אינם אלא אחד : ומ"ש רבינו ירושלמי זה שעומד בתפלה צריך להשוות רגליו ר' לוי ור' סימון חד אמר כמלאכי השרת וכו' כתבו שם ה"ר יונה וכתב שהתלמוד שלנו סובר כמ"ד כמלאכים הילכך צריך שיכוין את רגליו זה כנגד זה כדי שידמו רגל אחד ולפ"ז לא היה לרבינו לכתוב הירושלמי הזה כיון דלא נפקא לן מיניה מידי ונראה שרבינו סובר שאין הכרע מתלמודא דידן דצריך שיכוין רגליו קאמר ואפשר דככהנים קאמר דעקב בצד גודל נמי רגליו מכוונים מיקרי ומ"מ מאחר שנהגו העולם לכוין רגליהם כמלאכים ה"ל לרבינו לכתוב דעמא דבר כמ"ד כמלאכים ורבינו לא חשש לדברי ה"ר יונה ולא למנהג העולם ואדרבה משמע מדבריו שהוא סובר כמ"ד ככהנים דהא סתם לן כוותיה בסימן צ"ח שכתב והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה ומיהו יש לדחוק ולומר דאפילו אליבא דמ"ד כמלאכים קאמר דלא נחית לגוונא דכיוון הרגלים אלא לומר מה שצריך לכוין רגליו הוא כדי לדמות לכהנים בשעת עבוד' מיהו האי כיוון כדאיתיה והאי כדאיתוה:

כיוון איבריו בשעת תפלה. ובו ד סעיפים: יכוין רגליו זה אצל זה בכוון כאלו אינם אלא אחד להדמות למלאכים דכתיב בהן ורגליהם רגל ישרה כלומר רגליהם נראים כרגל אחד: (וי"א כשעומד להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות דרך קירוב והגשה לדבר שצריך לעשות) (רוקח): צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב כאלו עומד בבית המקדש ובלבו יכוין למעלה לשמים: מניח ידיו על לבו כפותין (פי' כקשורין) הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא: (וע"ל ריש סימן צ"ז):

The Position of One's Limbs at the Time of Prayer, containing 4 s'ifim One should position one's feet next to each other as though they are one, in order to imitate angels, as it written regarding them: “their feet were a straight foot” [(Ezekiel 1:7)], which is to say their feet appeared as one foot. (Some say when one stands to pray one should take three steps forward in the way of coming close and approaching a matter that must be done.) (Rokeach) One should bend one's head a little so that one's eyes will be downwards to the ground and one should consider oneself as if one is standing in the Beit Hamikdash, and in one's heart, one should direct [oneself] upward towards the heavens. One should place one's hands over one's heart, as if bound (i.e. as if connected), the right [hand] over the left, and stand like a servant before one's teacher with terror, awe, and fear. And one should not place one's hands on one's hips, because that is the way of haughtiness (and see below in the beginning of Orach Chayim 97).

יְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ, כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא אַחַת, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים שֶׁנֶּאֱמַר וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה, כְּלוֹמַר רַגְלֵיהֶם נִרְאוֹת כְּרֶגֶל אַחַת וְיָכוֹף רֹאשׁוֹ מְעַט לְמַטָּה, וְיִסְגֹּר עֵינָיו שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּשׁוּם דָּבָר, וְאִם מִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ סִדּוּר לֹא יָסִיר עֵינָיו מִן הַסִּדּוּר, וְיַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ, יְמִינוֹ עַל שְׂמֹאלוֹ וְיִתְפַּלֵּל בְּלֵב שָׁלֵם, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְהַכְנָעָה, כְּעָנִי הָעוֹמֵד בַּפֶּתַח, וְיוֹצִיא אֵת הַמִּלּוֹת מִפִּיו בְּכַוָּנָה, וּבְדִקְדּוּק, וְיִתְפַּלֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַנֻּסְחָא שֶׁלּוֹ הֵן אַשְׁכְּנַז הֵן סְפָרַד, וְכַדּוֹמֶה כֻּלָּם יְסוֹדָתָם בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ, אֲבָל אַל יְעָרֵב תֵּבוֹת מְנֻּסְחָא לְנֻסְחָא כִּי כָּל נֻסְחָא תֵּבוֹתֶיהָ מְנוּיוֹת וּסְפוּרוֹת, עַל פִּי סוֹדוֹת גְּדוֹלִים, וְאֵין לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ. (ס"ח צ"א צ"ה צ"ח). לֹא יִסְמֹךְ עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, אֲפִלּוּ סְמִיכָה כָּל דְּהִיא. וְאִם הוּא חוֹלֶה קְצָת, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב אוֹ שׁוֹכֵב, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּפִיו, מִכָּל מָקוֹם יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ. (צ"ד).

Your feet should be placed next to each other as if they were only one, to resemble the angels, of whom it is said: ''And their feet were straight feet." Which means their feet [ragleihem] appeared as one foot [regel]. Your head should be bent slightly, and your eyes closed, so as not to gaze at anything. If you are praying from a Siddur do not remove your eyes from the Siddur. Your hands should be upon your heart, the right hand upon the left. You should pray wholeheartedly with fear, reverence and humility, as a poor man standing at the door; and pronounce the words with concentration and exactness. Everyone should pray according to his [accustomed] form [of prayer], whether it be Ashkenazic or Sefardic, or another, [for] they are all based on sacred origin. However do not intermingle words from one form with another, because the words of each form are numbered and counted, based on important mystical concepts, and nothing should be added or subtracted from them. You should not lean on anything [for] even the slightest support [is forbidden]. If you are slightly ill you may pray even while sitting or lying down, provided that you are able to concentrate. If you are unable to utter the words you should meditate in your heart.

כשיגיע לתהלות לאל עליון יעמוד ויכין עצמו לתפלת י"ח ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל מחשבתו וישמו' עצמו שלא יגהק ולא יפהק (ר"ל הוסטין וגענצין) בתפילתו דסימן רע לו. יכוין רגליו זה אצל זה ויכוף ראשו מעט למטה ויסגור עיניו שלא יסתכל בשום דבר וכשמתפלל בסידור לא יגביה עיניו מן הסידור כי המתפלל בעינים פחותות ומסתכל בשאר דברים מקדים עליו מלאך המות (ט"ז ור"ל שאינו זוכה לראות השכינה בשעת מיתתו רק המה"מ) ויניח ידיו על לבו הימין על השמאל ויעמוד באימה ויראה כי השכינה נגד המתפלל וישים אל לבו אף שבלא"ה מלא כל הארץ כבודו מ"מ עכשיו עומדת לנגדו ורוצה לשאול כל צרכיו ואין ביד שום נברא מלאך או מזל או כוכב למלאות שאלתו כ"א ברצונו יתברך ומתפלל כעני בפתח בלב שלם (סי' צ"ה) ויוציא המלות מפיו בלחש כדי שישמע מה שהוא אומר אבל יזהר שיהיה בלחש שאפילו העומד סמוך לו לא ישמע קולו כמש"כ בחנה שפתיה נעות וקולה לא ישמע ואפילו בר"ה ויו"כ ואפילו מתפללים כולם בסידורים כי אין הטעם משום שלא יבלבל בלבד אלא טעמים אחרים דתפילה צריכה דוקא בלחש (סי' ק"א):

וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבוֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

“And, behold, G–d stands over him,” and “The whole world is full of His glory,” and He looks upon him and “Searches his reins and heart” [to see] if he is serving Him as is fitting. Therefore he must serve in His presence with awe and fear like one standing before the king.