Health and Healing as Halakhic Obligations

וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃

But for your own life-blood I will require a reckoning: I will require it of every animal; of humankind, too, will I require a reckoning for human life, of everyone for each other! Whoever sheds human blood, By human [hands] shall their blood be shed; For in the image of God Was humankind made.

רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃

But take utmost care and watch yourselves scrupulously, so that you do not forget the things that you saw with your own eyes and so that they do not fade from your mind as long as you live. And make them known to your children and to your children’s children:

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״ — אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים.

דְּאָמַר רַב אַחָא: הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה, וּתְרַפְּאֵנִי. כִּי אֵל רוֹפֵא נֶאֱמָן אָתָּה וּרְפוּאָתְךָ אֱמֶת, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְרַפּאוֹת אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ״. אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ — מִכָּאן שֶׁנִּיתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת.

As Rav Aḥa said: One who enters to let blood says: May it be Your will, O Lord my God, that this enterprise be for healing and that You should heal me. As You are a faithful God of healing and Your healing is truth. Because it is not the way of people to heal, but they have become accustomed. Rav Aḥa is saying that people should not practice medicine as they lack the ability to heal; rather, healing should be left to God. Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that from the verse, “And shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal. The practice of medicine is in accordance with the will of God.

הוּא עָסֵיק בְּחַיֵּי דִּבְרִיָּיתָא וְאַתְּ אָמְרַתְּ בְּמִילֵּי דְעָלְמָא?! כׇּל שֶׁכֵּן זִיל לְגַבֵּיהּ.

וּלְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי, דְּאָמְרִי: כֹּל שֶׁחַיָּיב בְּשֶׁבֶת – חַיָּיב בְּרִיפּוּי, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּשֶׁבֶת – אֵינוֹ חַיָּיב בְּרִיפּוּי; רִיפּוּי דִּתְנָא בֵּיהּ קָרָא – לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – דְּתַנְיָא, דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ – מִכָּאן שֶׁנִּיתַּן רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת.

The Gemara asks: And according to the opinion of the latter Rabbis in the baraita, who say: Anyone who is liable to pay compensation for loss of livelihood is liable to pay compensation for medical costs, and anyone who is not liable to pay compensation for loss of livelihood is not liable to pay compensation for medical costs, why do I need, i.e., how do I account for, the fact that the verse repeated the obligation to pay medical costs? The Gemara answers: It is necessary for that which the school of Rabbi Yishmael taught. As it is taught in a baraita that the school of Rabbi Yishmael says: When the verse states: “And shall cause him to be thoroughly healed [verappo yerappe]” (Exodus 21:19), it is derived from here that permission is granted to a doctor to heal, and it is not considered to be an intervention counter to the will of God.

הוֹאִיל וֶהֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף. וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין וְהַמַּחֲלִימִים. וְאֵלּוּ הֵן: לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב. וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא. וְאַל יַשְׁהֵא נְקָבָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין אוֹ לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו יַעֲמֹד מִיָּד:

Since maintaining a healthy and sound body is among the ways of God - for one cannot understand or have any knowledge of the Creator, if he is ill - therefore, he must avoid that which harms the body and accustom himself to that which is healthful and helps the body become stronger. They are as follows: a person should never eat unless he is hungry, nor drink unless thirsty. He should never put off relieving himself, even for an instant. Rather, whenever he [feels the] need to urinate or move his bowels, he should do so immediately.

אֶחָד הַגַּג וְאֶחָד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְרָאוּי שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּאֵר אוֹ בּוֹר בַּחֲצֵרוֹ בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם חַיָּב לַעֲשׂוֹת חֻלְיָא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אוֹ לַעֲשׂוֹת לָהּ כִּסּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת. וְכֵן כָּל מִכְשׁל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה לַהֲסִירוֹ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִזָּהֵר בַּדָּבָר יָפֶה יָפֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ". וְאִם לֹא הֵסִיר וְהֵנִיחַ הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַמְּבִיאִין לִידֵי סַכָּנָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר בְּ(דברים כב ח) "לֹא תָשִׂים דָּמִים": הַרְבֵּה דְּבָרִים אָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְכָל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר הֲרֵינִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי וּמַה לַּאֲחֵרִים עָלַי בְּכָךְ אוֹ אֵינִי מַקְפִּיד בְּכָךְ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

This requirement applies to a roof, and similarly, to any place that might present a danger and cause a person to stumble and die. For example, if a person has a well or a cistern in his courtyard, he must erect a sand wall ten handbreadths high around them or make a cover for them, so that a person will not fall in and die. Similarly, it is a positive mitzvah to remove any obstacle that could pose a danger to life, and to be very careful regarding these matters, as Deuteronomy 4:9 states: "Beware for yourself; and guard your soul." If a person leaves a dangerous obstacle and does not remove it, he negates the observance of a positive commandment, and violates the negative commandment: "Do not cause blood to be spilled." Our Sages forbade many matters because they involve a threat to life. Whenever a person transgresses these guidelines, saying: "I will risk my life, what does this matter to others," or "I am not careful about these things," he should be punished by stripes for rebelliousness.

כָּל הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרִינוּ אֲנִי עָרֵב לוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי כָּל יָמָיו עַד שֶׁיַּזְקִין הַרְבֵּה וְיָמוּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְרוֹפֵא. וְיִהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם וְעוֹמֵד עַל בֻּרְיוֹ כָּל יָמָיו. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גּוּפוֹ רַע מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ. אוֹ אִם הָיָה רָגִיל בְּמִנְהָג מִן הַמִּנְהָגוֹת הָרָעִים מִתְּחִלַּת מוֹלַדְתּוֹ. אוֹ אִם תָּבוֹא מַכַּת דֶּבֶר אוֹ מַכַּת בַּצֹּרֶת לָעוֹלָם:

Whoever conducts himself in the ways which we have drawn up, I will guarantee that he will not become ill throughout his life, until he reaches advanced age and dies. He will not need a doctor. His body will remain intact and healthy throughout his life. [One may rely on this guarantee] unless [his body] was impaired from the birth, he was accustomed to one of the harmful habits from birth, or should there be a plague or a drought in the world.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִם הֱיוֹת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בִּפְרָטֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְכָל אֲשֶׁר יִקְרֶה לָהֶם טוֹב אוֹ רַע בִּגְזֵרָתוֹ וּבְמִצְוָתוֹ, לְפִי זְכוּתָן אוֹ חִיּוּבָן, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין ז, ב), אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִן הַמִּקְרִים הַנְּהוּגִים בָּעוֹלָם, כִּי הָאֵל בָּרָא עוֹלָמוֹ וּבְנָאוֹ עַל יְסוֹדוֹת עַמּוּדֵי הַטֶּבַע, וְגָזַר שֶׁתִּהְיֶה הָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת וְהַמַּיִם מְכַבִּין הַלֶּהָבָה, וּכְמוֹ כֵן יְחַיֵּב הַטֶּבַע, שֶׁאִם תִּפֹּל אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל רֹאשׁ אִישׁ שֶׁתְּרַצֵּץ אֶת מֹחוֹ, אוֹ אִם יִפֹּל הָאָדָם מֵרֹאשׁ הַגַּג הַגָּבוֹהַּ לָאָרֶץ שֶׁיָּמוּת, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא חָנַן גּוּפוֹת בְּנֵי אָדָם וַיִּפַּח בָּהֶם נִשְׁמַת חַיִּים בַּעֲלַת דַּעַת, לִשְׁמֹר הַגּוּף מִכָּל פֶּגַע, וְנָתַן שְׁנֵיהֶם, הַנֶּפֶשׁ וְגוּפָהּ בְּתוֹךְ גַּלְגַּל הַיְּסוֹדוֹת, וְהֵמָּה יְנַהֲגוּם וְיִפְעֲלוּ בָּם פְּעֻלּוֹת, וְאַחַר שֶׁהָאֵל שִׁעְבֵּד גּוּף הָאָדָם לַטֶּבַע, כִּי כֵן חִיְּבָה חָכְמָתוֹ מִצַּד שֶׁהוּא בַּעַל חֹמֶר, צִוָּהוּ לִשְׁמֹר מִן הַמִּקְרֶה, כִּי הַטֶּבַע שֶׁהוּא מָסוּר בְּיָדוֹ יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ עָלָיו אִם לֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. וְהַרְבֵּה דְּבָרִים אָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם הל' רוצח פי"א הל' ה ז) כְּדֵי לְהִשָּׁמֵר מִן הַנְּזָקִים וּמִן הַמִּקְרִים הָרָעִים, שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, לְסַכֵּן בְּנַפְשׁוֹ, וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתֵּן לִבּוֹ לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לוֹ נֶזֶק בָּהֶם, וְהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם חַיָּב מַכַּת מַרְדּוּת דְּרַבָּנָן, מֵהֶן מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם פִּיו עַל הַסִּילוֹן וְיִשְׁתֶּה, וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה מִן הַנְּהָרוֹת וְהָאֲגַמִּים שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה עֲלוּקָה, וְאָסְרוּ (חולין י, א) מַיִם מְגֻלִּין מִפְּנֵי חֲשָׁשׁ, שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה מֵהֶן הָרַחַשׁ בַּעַל הָאֶרֶס, וְשִׁעוּר גִּלּוּיָן כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מֵאֹזֶן כְּלִי וְיִשְׁתֶּה. וְאָמְרוּ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁיֵּשׁ מַשְׁקִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי וּמֵהֶן שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּלּוּי. וּמֵחֲשַׁשׁ (רמב"ם שם פי"ב הל' ב, ד) זֶה בְּעַצְמוֹ אָסְרוּ נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וְקִשּׁוּאִין וּדְלוּעִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, אֲפִלּוּ הֵן כִּכָּר, וְדֶרֶךְ כְּלָל כָּל פְּרִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה וְנִמְצָא נָשׁוּךְ אָמְרוּ שֶׁהוּא אָסוּר. וּכְמוֹ כֵן אָסְרוּ שֶׁלֹּא יִתֵּן אָדָם מָעוֹת לְתוֹךְ פִּיו שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רוֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּה שְׁחִין, אוֹ מְצֹרָעִין, אוֹ זֵעָה, שֶׁכָּל זֵעַת אָדָם הִיא סַם הַמָּוֶת חוּץ מִשֶּׁל פָּנִים. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִין בְּבָבָא קַמָּא וּבִמְקוֹמוֹת מִסַּנְהֶדְרִין וּבִשְׁקָלִים יְרוּשַׁלְמִי פֶּרֶק רִאשׁוֹן [הלכות רוצח ושמירת נפש פי"א].

It is from the roots of the commandment [that it is] since even though God, may He be blessed, supervises the details of people’s [lives] and knows all of their deeds, and [that] everything that happens to them — good or bad — is through His decree and His commandment according to their merit or their guilt, and like the matter that they, may their memory be blessed, said (Chullin 7b), “A man does not [so much as] bruise his finger below (i.e. on earth), unless it is announced about him from above (in Heaven)”; nonetheless a person must guard himself from the accidents that are customary in the world. As God created His world and built it upon the foundations of the principles of nature and decreed that fire should burn and that water puts out the flame. And so too, nature requires that if a large stone falls on the head of a man, it will smash his brain; or that if a person falls from the top of a high roof to the ground, he will die. And He, may He be blessed, graced the bodies of people and blew into them a living soul with a mind, to protect the body from all incidents, and [then] placed the two of them — the soul and the body — within the sphere of the [natural] elements, and [these elements] will move them and act upon them. And since God subjugated the human body to nature — as so did His wisdom require — from the angle of its being physical, He commanded him to guard [himself] from an accident. As nature, to which he is subjugated, will act upon him if he does not guard himself from it. And they, may their memory be blessed, forbade many things (see Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 11:5 and 7) in order to guard ourselves from injuries and bad accidents, as it is not fitting for a person who has intelligence to endanger himself. And therefore it is fitting that he should put into his mind all of the things that can possibly result in injury. And the one who transgresses [these prohibitions] is rabbinically obligated in [getting] lashes of rebellion. From these [prohibitions] is what they said that a person should not place his mouth under the drainpipe and drink, lest he drink a leech. And they [also] forbade (Chullin 10a) uncovered waters because of the concern, that a poisonous [snake] not have drunk from it. And the measurement of it is [the amount of time] required for the [snake] to come out from the edge of the vessel and drink. And they said about this matter that there are liquids that are susceptible to [the concern] of being an “uncovered” [liquid] and there are those that are not susceptible to being an “uncovered” [liquid]. And from this concern itself, they forbade gnawed figs, grapes, pomegranates, squash, pumpkins and cucumbers — even if they are [many]. (See Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 12:2 and 4.) And they said that all fruits that have moistness and are found to be bitten are forbidden. And so too did they forbid that a person not put coins into his mouth, lest there is dry spit of one infected with [skin diseases] upon them — or that there be sweat [upon them], since the sweat of a person is a death potion, except for that from the face. And the rest of its details are elucidated in Bava Kamma and in sections of Sanhedrin and in Yerushalmi Shekalim 1. (See Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 11.)

(מז) מצות עשה לבקר חולים דכתיב והודעת להם את הדרך ילכו בה ודרשו ילכו זו ביקור חולים ואחד מענפי מצוה לדבר עם החולה ולשון רבי׳ שלמה ן׳ גבירו״ל והחולים תשיחם וכתב רשב״ץ דכתב הרב כן מפני שהדבור יפה לחולים, ענף מצוה:

כשם שאסור לאכול ולשתות דבר איסור כמו כן אסור לאכול ולשתות דבר של סכנה ומרגלא בש"ס דסכנתא חמירא מאיסורא והרי כתיב ואך את דמכם לנפשתיכם אדרוש וכתיב ושמרתם לנפשתיכם וכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב [כמו בגיטין נ"ז:] ולעולם אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה לומר שיעשו לו נס דשמא לא יעשו לו נס ואם יעשו לו מנכין לו מזכיותיו [שבת ל"ב:] ובירושלמי תרומות פ"ח איתא באחד ששתה מים מגולים בעיה"כ ואמר שזכות יוה"כ תגן על זה ולא הספיק לשתותו עד שנתחלחלו מעיו ומת ולכן יזהר אדם מאד בזה:

הגה וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב"י בשם הש"ס) ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם) ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס"פ כל שעה רוקח סימן ער"ה ומהרי"ל ומנהגים) עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' ל"ה) וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז:

עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ" וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): "וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד", וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילוּ בִּדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְגַמְרֵי, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה, וּמִתְכַּוֵין לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כְּגוֹן שֶׁחָפֵץ לֶאֱכוֹל, וּמְאַחֵר סְעוּדָּתוֹ עַד לְאַחַר שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: ״שָׁעָה רְבִיעִית מַאֲכַל כָּל אָדָם, שָׁעָה שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים״, וְהָיוּ מַרְעִיבִים עַצְמָם שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְכַוָּונָה זוֹ, אַף שֶׁגַּם אַחַר הַסְּעוּדָּה הָיוּ לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם. וְכֵן אִם בּוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁלִּבּוֹ מִתְאַוֶּה מְאֹד לְדַבְּרָם מֵעִנְיְינֵי הָעוֹלָם, וְכֵן בְּהִרְהוּרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲפִילוּ בִּמְעַט מִזְּעֵיר, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא לְתַתָּא – אִסְתַּלֵּק יְקָרָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּקְדוּשָּׁתוֹ לְעֵילָּא הַרְבֵּה. וּמִקְּדוּשָּׁה זוֹ נִמְשֶׁכֶת קְדוּשָּׁה עֶלְיוֹנָה עַל הָאָדָם לְמַטָּה, לְסַיְּיעוֹ סִיּוּעַ רַב וְעָצוּם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה״. לְבַד מַה שֶּׁמְּקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְכוּ׳״, כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמּוּתָּר לוֹ.

Moreover, even in the case of things that are fully permissible, the more of his impulse that a man sacrifices, even if only for a while, with the intention of subduing the sitra achara in the left part—as, for example, when he wants to eat but postpones his meal for an hour or less, and during that time he occupies himself in the Torah, as is stated in the Gemara that the fourth hour is the time when all men eat, but the sixth hour is the time when scholars eat, because they used to starve themselves for two hours with this intention, although after the meal, also, they studied all day; so, too, if he restrains his mouth from uttering words that his heart longs to express concerning mundane matters; likewise with the thoughts of his mind, even in the least way, whereby the sitra achara is subdued below—the glory and holiness of the Holy One, blessed is He, goes forth above to a great extent, and from this holiness issues a sublime holiness on man below to assist him with a great and powerful aid in serving Him, Who is blessed. This is also what the Rabbis meant, “If a man consecrates himself in a small measure down below, he is sanctified much more from above,” apart from his having fulfilled the positive commandment of the Torah, “Sanctify yourselves, and you shall be holy” by dedicating himself [through abstemiousness] in permissible things.