Chatam Sofer on the Wilderness Journeys

חדא דה"ל בנין לשעה ופי' בנין לשעה שהוא עשוי' מתחלה לבנותו ולסותרו לשעתו ולחזור ולבנותו ולסותרו כל שעה כמו שהיה המשכן עשוי' ופליגי אמוראי למ"ד מתוך שהיו חונים עפ"י הדבור ה"ל כבנין עולם א"כ הדרינן לכללן דבנין לשעה לאו בנין הוא וכיון דאשכחן סתמא דתלמודא דידן בפ' במה מדליקין (שבת ל"א ע"ב) גבי מפני שהוא עושה פחם דאמר גבי סותר ע"מ לבנות במקומו דכיון דכתי' עפ"י ה' יחנו כמקומו דמי ולא דחי לי' ש"מ הכי קיי"ל וכן משמע בתוס' צ"ד ע"א ד"ה ור"ש פוטר וכיון שכן הלכה דבנין העשוי לשעתו אינו בנין א"כ האי פאראסאל עשוי' לשעה כמובן ועיי' מ"ק ט' ע"א דדחיק אמאי דאיגי ולא משני משום דאיכא למימר בנין ב"המק יוכיח דלא דחי אפי' י"ט ובימי מילואי' דחי אפי' שבת שהקימו ופרקו בכל יום אע"כ התם בנין לשעה הוה כמו פאראסאל להעמידו ולפרקו לשעתו ביומו ולא דמי להעמדת המשכן במקום תחנותם עפ"י ה' יחנו: ב' דלא מצינו כיוצא בזה במקדש שיהי' האוהל עובר ממקום למקום ע"י אדם הנושאו בעצמו וכל מה שהאריך בנודע ביהודה בענין אהל זרוק אינו ענין לשבת דהתם לענין טומאה אבל לענין שבת לא הוה מלאכה כ"א מה דהוה במשכן ועמ"ש תוס' בשבת ה' ע"ב ד"ה אגוז ע"ג מים וכו' דאע"ג דלענין קנין קיי"ל ספינה מינח נייחא ומיא ממטיא לי' מ"מ לענין שבת לא הוה הנחה משום שבמשכן לא הצניעו חפצים בענין זה ע"ש וה"נ דכוותי' וראיה ברורה לזה משבת מ"ג ע"ב מת המוטל בחמה באים ב' ב"א ויושבים בצידו חם להם מלמטה זה מביא מטה ויושב עלי' וזה מביא מטה ויושב עלי' חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עלי' זה זוקף מטתו ונשמט והולך וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאלי' ע"ש ולכאורה צ"ע הרי עושים אהל ממש במחיצת עצמם והאהל נטוי' על ראשם והם בעצמם המה דפנו' ועוד שאינם מתטלטלים כלל אלא קבועים במקומם וע"כ משום דלא מצינו במשכן אהל כי האי גווני שיהיה אדם מאהיל על עצמו ומכ"ש כשהוא נע ונד הולך ואהלו עמו וק"ו מאוהל על גבי כלים מכ"ש אדם הנושאו: ועוד בה שלישי שאין אהל דאורייתא אלא כשמחיצות מגיעות לארץ כמו שהיה במשכן וכמו שדקדק רש"י וגם הרי"ף בלשונם גבי טלית כפולה וכמ"ש תוס' שם קל"ח ע"א ע"ש ובנב"י שם כ' דבמחיצה טפח סגי לשבת ואומר אני אה"נ אבל ובלבד שתגיע לארץ אפי' לא יהיה רק גבוה טפח אבל מחיצה תלוי' באויר שאינה עשויה להוסיף עלי' כלל וא"א להוסיף ולהמשיכה עד לארץ זה ודאי איננו אהל דאורייתא כלל וכן משמע הסכמת פרי מגדים סי' שט"ו באשל אברהם סק"ח:

First, it is temporary binyan. The meaning of temporary binyan is that it is made, from the outset, to be built and demolished and rebuilt and re-demolished at all times, just as the Tabernacle was built. There is a disagreement among Amoraim: according to the one who maintains that since they camped at God’s word the binyan was considered permanent, we may thus return to the principle that temporary binyan is not binyan. Since we find that the our Talmud [Bavli] states anonymously in the chapter “Ba-meh Madlikin” (Shabbat 31b), in the discussion of one who makes charcoal, in a passage about one who demolishes in order to build at the same location, that since Scripture states that they camped according to God’s word, it is considered an established place, and this is not rejected, we may derive from here that this is the ruling. This is further implicit in Tosafot on Shabbat 94a, s.v. “R. Shimon poter.” Since the halakha is that a temporary binyan does not constitute a binyan, and a parasol, of course, is constructed temporarily. See also Mo’ed Katan 9a, which offers a contrived answer as to why they were concerned [about the fact that they had participated in the construction of the Temple on Yom Kippur] and does not answer that one might distinguish between the construction of the Temple, which does not even supersede the holidays, whereas the “Days of Training” (“yemei ha-mili’im”) [for the construction of the Tabernacle] even supersedes Shabbat, for they erected and dismantled it every day. Perforce, then, building and dismantling it temporarily, every day, was a temporary construction, like a parasol, and is dissimilar to the construction of the Tabernacle at a place of encampment—“by God’s word they encamped.” Secondly, we find nowhere in the Temple that there was an ohel that moved from place to place by means of someone carrying it himself. Thus, Noda BiYehuda’s lengthy discussion of a moving ohel is irrelevant to the laws of Shabbat, for it pertains to the laws of ritual impurity. On Shabbat, there is no melakha except for that which was done in the Tabernacle. See Tosafot on Shabbat 5b s.v. “egoz al gabei mayim,” [which states that] even though when it comes to acquisition, we maintain that a boat is considered to be at rest and moved by the water, with regard to Shabbat, [placing something there] is not considered putting it down (“hanaha”) since they did not hide objects in this manner in the Tabernacle. The present case is similar. There is a clear proof of this from Shabbat 43b: “If a corpse is lying in the sun, two people come and sit beside it. They feel hot underneath, so each one brings a couch and sits upon it. They feel hot above, so they bring a mat and spread it above them. Each one then turns up his couch, slips out from under it, and leaves, and the wall is thus consequently erected on its own.” At first glance, this requires explanation: they are making a real ohel with themselves as the walls and the ohel spread over their heads. They themselves form the sides. Moreover, they are not moving, but are fixed to their place. Thus, we do not find an ohel like this in the Tabernacle, in which a man holds a shelter over himself, and certainly if he is walking around with this shelter, and we may reason a fortiori from an ohel built above vessels to one carried by a person. Thirdly, an ohel is not forbidden at the Torah level unless the walls reach the ground, as was the case in the Tabernacle, and as both Rashi and Rif stated precisely about a folded cloak, and as Tosafot on Shabbat 138a, s.v. “kisei” state. Now, Noda BiYehuda states that a wall of a handbreadth is sufficient for the purposes of Shabbat, and I say that is correct—provided that it reaches the ground, even if its height is a mere handbreadth. However, a wall suspended in the air, and to which additions are not generally made, and which cannot be pulled down to the ground, is certainly not an ohel on the Torah level. The agreement of Peri Megadim is implied in Eshel Avraham 315:7.