The Mitzvah of Placing a Mezuzah

וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ {ס}

inscribe them on the doorposts of your house and on your gates.

וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃

Therefore impress these My words upon your very heart: bind them as a sign on your hand and let them serve as a symbol on your forehead, and inscribe them on the doorposts of your house and on your gates—

שערי בתים ושערי מדינות יש בהם מצוה למקום שנאמר (דברים ו, ט) "וכתבתם על מְזוּזֹת ביתך ובשעריך".

וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל – פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא? ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ בָּעֵינַן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל, אוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ אַחַר הַדֶּלֶת – סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה.

And Rav Yehuda says that Shmuel says: If one hung a mezuza on a stick in the entranceway, without affixing it to the doorpost, it is unfit. What is the reason? We require the fulfillment of the verse: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). This ruling is also taught in a baraita: If one hung a mezuza on a stick, or placed it so that it was affixed behind the door within the house, he exposes himself to danger, and it does not enable him to fulfill the mitzva.

הלכות מזוזה מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקובען על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וצריך ליזהר מאד בה כמו שאחז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא מפני שיש במזוזה יחודו של הקב"ה ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב"ה ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואם אינו זהיר כה יתקצרו דמכלל הן אתה שומע לאו וכן דרשו חכמים בעון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים דכתיב דם נפשות אביונים נקיים וסמיך ליה לא במחתרת מצאתים וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה כמו שדרשו בפסוק ה' שומרך וגומר מלך ב"ו מבפנים ועבדיו שומרין אותו מבחוץ ואתם ישנין על מטתכם והקב"ה שומר אתכם מבחוץ וע"כ נתינתה בטפח החיצון שיהא כל הבית לפנים הימנה ובשמירתה ומ"מ לא יהא כוונת המקיימה אלא לקיים מצות הבורא יתעלה שצונו עליה:

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה לִהְיוֹת זִכָּרוֹן לָאָדָם בֶּאֱמוּנַת הַשֵּׁם בְּכָל עֵת בּוֹאוֹ לְבֵיתוֹ וְצֵאתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּעִנְיַן הַתְּפִלִּין, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִצְוָה זוֹ (מנחות, לג, א) אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב מַתָּנָה, אָמַר שְׁמוּאֵל מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בִּתְחִלַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן, אָמַר רַבָּה [רָבָא] מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מַאי טַעְמָא? רַבָּנָן אָמְרִי כִּי הֵיכִי דְּתִפְגַּע בֵּהּ מִצְוָה מִיָּד (שם ב).

It is from the roots of the commandment that it serve as a memory device for a person about faith in God, every time he comes into his home and [when] he leaves [it], and like I wrote about the matter of tefillin. And [it is] like the matter that they, may their memory be blessed, wrote about this commandment (Menachot 33a), “Rabbi Zeira said that Rav Matnah said that Shmuel said, ‘It is a commandment to place it in the top third.’ Rabbah [Rava] said, ‘It is a commandment to place it in the handbreadth adjacent to the public domain.’ What is the reason? The Rabbis said, ‘So that one will be met by the commandment immediately’” (Menachot 33b).

חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ מַזְכִּירִין רַבִּים וְהֵן הֵם הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִלַּחֲטֹא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לד ח) ״חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ׳‎ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם״:

A person must show great care in [the observance of the mitzvah of] mezuzah, because it is an obligation which is constantly incumbent upon everyone. [Through its observance,] whenever a person enters or leaves [the house], he will encounter the unity of the name of the Holy One, blessed be He, and remember his love for Him. Thus, he will awake from his sleep and his obsession with the vanities of time, and recognize that there is nothing which lasts for eternity except the knowledge of the Creator of the world. This will motivate him to regain full awareness and follow the paths of the upright. Whoever wears tefillin on his head and arm, wears tzitzit on his garment, and has a mezuzah on his entrance, can be assured that he will not sin, because he has many who will remind him. These are the angels, who will prevent him from sinning, as [Psalms 34:8] states: "The angel of God camps around those who fear Him and protects them." Blessed be God who offers assistance.

ומפני שיש במזוזה ייחודו של הקדוש ברוך הוא, ותמיד בבואו ובצאתו יזכור על זה – יתן יראתו על פניו לבלתי יחטא. דמזוזה היא לצד הימין בכניסתו, ולכן נתינתה בטפח החיצון, שיהא כל הבית לפנים הימנה ובשמירתה.

שכר מצות מזוזה. ובו ב' סעיפים: מצות עשה לכתוב פ' שמע והיה אם שמוע ולקבעם על מזוזת הפתח וצריך ליזהר בה מאד וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו ואם אינו זהיר בה יתקצרו: הגה ומ"מ אם אין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה יקנה תפילין ולא מזוזה (ירושלמי סוף מגילה ובא"ח סי' ל"ח סי"ב) דמצוה שהיא חובת הגוף עדיפא:

The reward and mitzva of mezuzah. Containing 2 paragraphs: It is a positive commandment to write the Shema, the Veyhaya Im-Shamoa, and to fix them on the side of one’s door, and one needs to be very careful in this, and all who are careful in this, their days will be lengthened, and the days of their children. And if one is not careful in this, his days will be shortened. Rama: And in any case, if it's out of his reach to acquir Tefillin and a Mezuzah, let him acquire Tefillin and not Mezuzah (Yerushalmi Megillah, end; O"C 38:12), as a mitzvah that is a bodily obligation is greater.

וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבוֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיַעֲמִיק בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ וְיַאֲרִיךְ בָּהּ כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגַת מוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וּכְפִי הַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, לִפְנֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, אוֹ הַמִּצְוָה, כְּמוֹ לִפְנֵי לְבִישַׁת טַלִּית וּתְפִילִּין. וְגַם יִתְבּוֹנֵן, אֵיךְ שֶׁאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַ״סּוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וּ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״, הוּא רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, הוּא מְלוּבָּשׁ בְּאוֹתִיּוֹת וְחָכְמַת הַתּוֹרָה, אוֹ בְּצִיצִית וּתְפִלִּין אֵלּוּ, וּבִקְרִיאָתוֹ אוֹ בִּלְבִישָׁתוֹ הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ עָלָיו, דְּהַיְינוּ עַל ״חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל״ שֶׁבְּתוֹךְ גּוּפוֹ, לִיכָּלֵל וְלִיבָּטֵל בְּאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ.

“And, behold, G–d stands over him,” and “The whole world is full of His glory,” and He looks upon him and “Searches his reins and heart” [to see] if he is serving Him as is fitting. Therefore he must serve in His presence with awe and fear like one standing before the king. One must meditate profoundly and at length on this thought according to the capacity of apprehension of his brain and thought and according to the time available to him, before he occupies himself with Torah or a commandment, such as prior to putting on his tallit or tefillin. He should also reflect how the light of the En Sof, blessed is He, which encompasses all worlds and pervades all worlds, which is identical with the Supernal Will, is clothed in the letters and wisdom of the Torah and in the tzitzit and the tefillin, and through his study or donning these latter he draws over himself His light, blessed be He, that is, over “the portion of G–dliness from above” which is within his body, that it may be absorbed and nullified in His light, blessed be He.

כִּי הַגּוֹרֵם שְׂכַר הַמִּצְוָה – הִיא הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, כִּי בַּעֲשִׂיָּיתָהּ, מַמְשִׁיךְ הָאָדָם גִּילּוּי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגַשְׁמִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה, בְּדָבָר שֶׁהָיָה תְּחִלָּה תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת קְלִיפַּת נוֹגַהּ וּמְקַבֵּל חַיּוּתָהּ מִמֶּנָּה, שֶׁהֵם כָּל דְּבָרִים הַטְּהוֹרִים וּמוּתָּרִים שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהֶם הַמִּצְוָה מַעֲשִׂיית, כְּגוֹן: קְלַף הַתְּפִילִּין וּמְזוּזָה וְסֵפֶר תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לֹא הוּכְשַׁר לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בְּפִיךָ״. וְכֵן אֶתְרוֹג שֶׁאֵינוֹ עָרְלָה,

For what causes the reward of a commandment is the commandment itself, because by virtue of performing it the person suffuses a flood of light of the En Sof, blessed is He, from above downward, to be clothed in the corporeality of the world in something that was previously under the dominion of the kelipat nogah, from which it had received its vitality. These are all those things that are [ritually] clean and permissible, wherewith the precept of action is performed, viz., parchment used in the tefillin, mezuzah, and Torah scroll, as taught by the Rabbis that nothing is fitting for a sacred purpose which is not clean and permissible for consumption; similarly an etrog which is not orlah;