The Maharal on Israel and the Nations

דע, כמו שיש חלופי נבראים הרבה בעולם, ובחר באדם לעבדו בפרט, והוא נבחר מכל אשר הוא על הארץ. כך המקומות מן העולם הם הרבה בעולם, ובחר במקום אחד מיוחד, הוא המקדש. וכמו שנתן הנשמה אל האדם, שהוא ניצוץ כבודו יתברך, כך הזריח השם יתברך במקדש את כבודו ואורו.

שהיו ישראל יושבין בארץ מצרים, שלא היה עם מקולקלים כמותם, וישבו ישראל ביניהם זרע קודש וטהור. וכך הכשדים "עם לא היה", כמו שאמרו ז"ל במסכת סוכה בפרק החליל (נב:) שהקב"ה מתחרט על הכשדים שבראם, שנאמר (ישעיה כג, יג) "הן ארץ כשדים זה עם לא היה וכו'", כדאיתא שם. ואברהם הפך זה, שעיקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם, כמו שדרשו רז"ל בבראשית רבה (יב, ט) "אלה תולדות שמים וארץ בהבראם" (בראשית ב, ד), אמר רבי יהושע בן קרחה, בזכותו של אברהם אבינו נברא העולם, אותיות "באברהם", שנאמר (נחמיה ט, ו) "אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' הארץ וכל אשר עליה", ולמה כל זה, (שם פסוק ז) "אתה הוא האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וגו'".

ולכך נקראו ישראל "בני בכורי", כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים. אבל כיון שהם נקראים "בני בכורי", והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו. ודבר זה, שרוצה לומר שהם בנים באין חסרון. ולכן אל תתגודדו למת, שהיה דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם בשביל ההשחתה שהגיע למת.

It has become clear to you that that which God, may He be blessed, took the Jewish people for Himself is not because of the righteousness of the Jewish people or their deeds. Rather it was a more encompassing choice. Hence it is not fit to say that with the removal of the cause – which is the righteousness of the Jewish people – the result would also be removed, meaning His taking them as a people for Himself. And even though their deeds, good or bad, caused there to be more or less attachment [to God], as this is certainly according to the majority of [their] deeds, such that there would be more or less [of it] – nevertheless, [God's] actual choice was not because of any deed at all.

ולכך אמרו (שבת פח.) שכל מעשה בראשית היו תלויים ועומדים עד שהיו ישראל מקבלים התורה, שאז היו מקבלים בעולם התורה, שהיא סדר הכל, ובה יהיה מקיים* הכל. והקב"ה נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר "ולכל בשרו מרפא", עד כאן.

ועוד, כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה אומה משעבדת באחרת להכביד עול עליה, כי השם יתברך ברא כל אומה ואומה לעצמה. רק מה שראוי שיהיו ישראל "עליון על גויי הארץ" (ר' דברים כח, א) כאשר עושים רצון המקום - דבר זה ענין אחר, כי כך ראוי לפי סדר המציאות בשביל מעלתן ומדריגתן. אבל שאר האומות, לפי סדר המציאות, ראוי שכל אומה ואומה מצד שנבראת לעצמה, שלא תהא רשות אחרים עליה. ואם היה נשאר דבר זה תמיד, הוא הגלות ויד האומות מושלים על ישראל, היה דבר זה, שאינו לפי סדר המציאות, והוא שנוי סדר העולם, עומד תמידי, ודבר זה אי אפשר. ולכך מן הגלות נוכל לעמוד על הגאולה:

Furthermore, according to the order of existence, it is not appropriate for a nation to be subjugated by another under the weight of a yoke upon it. Because the Blessed Holy One created each nation with its own purpose. The idea that the People of Israel should be "higher than all the other nations of the earth" (Deut 28:1) when they do the will of the Almighty is a separate concept, because it is the order of existence that [in those conditions] they should be on a higher level. But in the case of the rest of the nations, according to the order of existence, it is appropriate that each one of them from the point of view of being created for its own purpose, should not be under the authority of others. And if such a state of affairs were to exist permanently, namely the exile and the hand of other nations ruling over the People of Israel, then such a state of affairs contrary to the order of existence, an alteration in the order of the world, would be impossible. Therefore we can only understand redemption from exile.

ולולי* זה, לא היה צריך לדברים אלו. ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר השם יתברך.

The natural world was created in the seven days of creation – corresponding with the seven natural days are the seventy nations – for each day 10. There is one nation which is above nature and that corresponds to the eighth which is above nature

לכך אי אפשר רק שתהיה אומה אחת יחידה, והיא ראשית הרבוי מן האומות בעולם. אבל האומה הזאת היחידה הם ישראל, שהם אומה אחת יחידה נקראת "ראשית", וכדכתיב (ירמיה ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו". ואמר הכתוב כי האומה הזאת קודש, שהיא אל השם יתברך מפני שהיא ראשית לכל האומות, והדבר שהוא ראשית הוא אל השם יתברך. ומפני כי ישראל הם ראשית המציאות, לכך הם עיקר המציאות. והאומות שאינם ראשית אין להם דבר זה. לכך אינם רק תוספת, והדבר שהוא תוספת אינו עצם ועיקר המציאות, ודבר זה מבואר.