Meat and Dairy in Shared Dishwashers

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}

The choice first fruits of your soil you shall bring to the house of the ETERNAL your God. You shall not boil a kid in its mother’s milk.

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

וְאֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ עַצְמוֹ – תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, כֵּיוָן שֶׁנָּתְנָה טַעַם בַּחֲתִיכָה – הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂת נְבֵלָה, וְאוֹסֶרֶת כׇּל הַחֲתִיכוֹת כּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּתֵּן טַעַם בָּרוֹטֶב וּבַקֵּיפֶה וּבַחֲתִיכוֹת. אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּשֶׁלֹּא נִיעֵר וְשֶׁלֹּא כִּסָּה, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּשֶׁנִּיעֵר וְכִסָּה.

§ The Gemara returns to the issue previously discussed: And the case of an item that can be wrung to remove an absorbed prohibited substance is itself the subject of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If a drop of milk fell onto a piece of meat, once it imparts flavor to the piece, the piece itself is rendered non-kosher in its own right. And it therefore renders all the other pieces of meat in the pot prohibited, even if they combine to more than sixty times its size; this is because they are of the same type, and a type of food mixed with food of its own type is not nullified. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say that even the original piece of meat is not prohibited unless there is enough milk to impart flavor even to the gravy and to the spices and to the other pieces of meat in the pot, since the milk is assumed to diffuse from the first piece until it is evenly distributed throughout the pot. With regard to this dispute, Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda appears to be correct in a case where one did not stir the contents of the pot and where he did not cover it, both of which would promote the diffusion of the milk throughout the pot. And the statement of the Rabbis appears to be correct in a case where one stirred the contents of the pot and covered it.

אִיתְּמַר: דָּגִים שֶׁעָלוּ בַּקְּעָרָה, רַב אָמַר: אָסוּר לְאָכְלָן בְּכוּתָּח, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מוּתָּר לְאָכְלָן בְּכוּתָּח. רַב אָמַר: אָסוּר, נוֹתֵן טַעַם הוּא; וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מוּתָּר, נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם הוּא. אָמַר חִזְקִיָּה מִשּׁוּם אַבָּיֵי: הִלְכְתָא דָּגִים שֶׁעָלוּ בַּקְּעָרָה – מוּתָּר לְאוֹכְלָן בְּכוּתָּח, צְנוֹן שֶׁחֲתָכוֹ בְּסַכִּין שֶׁחָתַךְ בָּהּ בָּשָׂר – אָסוּר לְאוֹכְלוֹ בְּכוּתָּח.

§ It was stated: If a fish was removed from the fire and placed, still hot, in a bowl in which meat had been eaten, Rav says: It is prohibited to eat the fish with the milk dish kutaḥ, since the fish has absorbed meat from the bowl. And Shmuel says: It is permitted to eat the fish with kutaḥ. The Gemara explains: Rav says that it is prohibited to eat the fish with kutaḥ because this is a case of imparted flavor, i.e., from the meat to the fish. And Shmuel says that it is permitted because the flavor is first imparted to the bowl, and only then from the bowl to the fish. This is therefore a case of imparted flavor derived from imparted flavor. Ḥizkiyya says in the name of Abaye: The halakha is: If a fish was removed from the fire and placed into a bowl used for meat, it is permitted to eat it together with kutaḥ. But with regard to a radish that one cut with a knife with which he had cut meat, it is prohibited to eat that radish with kutaḥ, contrary to Rav Kahana’s statement above.

קֵבָה שֶׁבִּשְּׁלָהּ בֶּחָלָב שֶׁבָּהּ מֻתֶּרֶת שֶׁאֵינוֹ חָלָב אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּטִנֹּפֶת שֶׁהֲרֵי יִשְׁתַּנֶּה בַּמֵּעַיִם:

דגים רותחין מיד לאחר שסלקן מן האש שנתנן בקערה צוננת של בשר או שהדגים צוננין והקערה רותחת מותר לאכלם בחלב אבל אם נתבשלו בקדרה של בשר יש אוסרין לאכלם בחלב ורש"י מתיר אפילו שנתבשלו בקדרה של בשר אא"כ נתבשלו עם הבשר בעצמו ובעל התרומות מתיר כשנתבשלו ואוסר בנצלו שכיון שנצלו בלא מים קבלו טעם בשר מעיקר הכלי ואסור לאוכלם בחלב ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכתב ירקות או דגים שנתבשלו בקדרה של בשר מותר לאוכלם בחלב רק שהיתה הקדרה רחוצה יפה שלא היה שום שומן דבוק בה אבל אם נצלו בכלי של בשר אסור לאוכלם בחלב וכן התיר הרמב"ם כשנתבשלה שכתב קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים מותר לאוכלם בחלב דגים שצלויין עם הבשר אסור לאוכלן עם החלב ואיני מבין למה כתב שצלויין עם הבשר אסור לאוכלן בחלב דה"ה נמי מבושלין עמו שהרי לא התיר אלא כשנתבשל בקערה של בשר ואם בא להחמיר בצלי א"כ למה כתב עם הבשר אפי' בלא בשר נמי בכלי של בשר אסור: קערות של בשר שרחצו אותם ביורה חולבת והיא על האש או אפי' אינה על האש והמים חמין שהיד נכוית בהן כתב בסה"ת אם הקערות והיורה שניהן בני יומן הכל אסור אפי' היו הקערות מקונחות יפות שאין שום שומן דבוק בהן אבל אם אין היורה בת יומא מותר ובלבד שיהיו הקערות מקונחות יפות שאין שומן דבוקה בהן וא"א הרא"ש ז"ל מתיר אפי' הן שניהן בת יומן וכתב אמנם יש לחוש לפי שכשמדיחים קערות נשאר השומן ממה שאכלו בהן דבוק בהן ונוגע ביורה ונאסר היורה מממשות הבשר שנכנס בה והכל אסור הלכך אין להתיר עד שיאמרו ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בה אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ מותר להניח כלי שיש בו חלב אצל כלי שיש בו בשר:

וזהו יסוד דין נ"ט בר נ"ט, דכל כי האי גוונא שהמאכל בלע מכלי בשר בן יומו מותר לאכול המאכל הזה עם חלב, משום דנקלש הטעם והוה נ"ט בר נ"ט, וכן להיפך. ואין דין זה רק בבשר עם חלב או חלב עם בשר, דכיון שטעם שני אכתי של היתר הוא ואיקלש כולי האי לא חשיב לאסור, אבל בדבר איסור כל היכא דאיכא טעמא אוסר עד סוף העולם (ר"ן על חולין מא א, ד"ה דגים), כלומר כגון קדירה שבישלו בה איסור, ואח"כ בישלו בה מים, ונתנו מן המים למאכל, צריך ששים נגד כל המים, דחשבינן להמים כגוף האיסור אע"ג דטעם שני הוא, וכן לעולם.

קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן אפילו שניהם בני יומן מותר משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן ואם היה שומן דבוק בהן צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה: הגה ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה"ת וסמ"ג וסמ"ק וש"ד והר"ף ותוס' ומרדכי ור"ן והגמ"יי ופסקי מהרא"י ואו"ה) אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחילה אבל אם שניהם בני יומן והדיח אותן ביחד בכלי ראשון הכל אסור והכי נוהגין ואין לשנות ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון אבל אם הודחו זה אחר זה או בכלי שני אפילו ביחד הכל שרי (בארוך כלל ל"ד) ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה (שם) . ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים (הגהות ש"ד ואו"ה): יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר דע"י האפר הוא נותן טעם לפגם:

When dishes used for meat are washed in a boiler used for milk and filled with hot water that burns the hand, both are permitted, the boiler and the dishes, even if they are from the same day, as the absorbed flavor has passed through a permitted intermediary. But provided the person who washed them assures that there was no fatty substance on the dishes; if there was, the water must contain sixty times the amount of the substance. GLOSS: Some forbid even in the absence of any fatty substance unless one of the vessels has served as a first vessel within twenty-four hours, in which case all the vessels are permitted. Deliberately, the water is declared forbidden. But if both are from the same day, all are forbidden if washed together in a first vessel. Such is the custom which should not be deviated from. But provided they were washed together and in a first vessel; whereas they are permitted if washed one after the other or in a second vessel. The stream from a first vessel of meat onto a dairy vessel is comparable to a first vessel and renders it forbidden if it is from the same day. But if hot neutral water is poured onto vessels used for both foods, all are permitted, even if they present fatty residues; for the stream is not quite similar to the first vessel to cause absorption between the vessels. When one finds a dairy dish among the meat dishes, one does not fear that they were washed together in a forbidden manner. It seems to me that if ashes are put into the water before immersing the dishes, they are permitted even if covered with fatty substances; for the ashes alter the flavor.

הנה כבר כתבתי בספרי אגרות משה או"ח סימן ק"ד שמה שבתוך הדיש-וואשער שהוא על מה שמניחין הכלים צריך שיהיו שנים, אחד לכלי בשר ואחד לכלי חלב