מפרשי הפרשה
משפטים
Parshas Mishpatim
Exodus
10 commentaries
אבן עזרא
Ibn Ezra on Exodus 21:1
וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃
Q — What is "ספר הברית" that Moshe read to the people, prompting their "נעשה ונשמע"? And when did chapter 24 take place — before matan Torah (per Rashi/Rav Saadya Gaon) or after?
A — Ibn Ezra reconstructs the timeline against Rashi and Rav Saadya. The "ספר הברית" begins at the end of Yitro ("אתם ראיתם כי מן השמים דברתי") and runs through the end of Mishpatim chapter 23 ("כי יהיה לך למוקש"). Both ends frame it with the avoidance of avodah zara — at the start "לא תעשון אתי אלקי כסף," at the end the destruction of Canaanite idols. The frame is the message: idolatry-rejection is the foundational condition for any covenant with God; without it, mitzvot are worthless. The "ואלה המשפטים" with which our parsha opens carries a connective vav precisely because Mishpatim is the MIDDLE of Sefer haBrit. And chapter 24 ("ויבא משה ויספר לעם") happened AFTER matan Torah — the עם said "נעשה" before matan Torah (to accept whatever would come), but "נעשה ונשמע" only later, after the specific commandments were given. Ramban explicitly endorses Ibn Ezra's reconstruction over Rashi's ("וכבר היטיב לראות רבי אברהם שפירש הענין כסדרו").
זהו שהזכרתי, שתחילת ספר הברית, אתם ראיתם, שהזהיר על עבודה זרה, וסוף הספר להזהיר על עבודה זרה, שהוא הסוף כי יהיה לך למוקש. רק יש הפרש, שבתחילת הספר ציוה שלא יעשון עם ה' אלהי כסף, ובסוף ספר הברית ציוה להכרית עבודה זרה הנמצאה בארץ כנען... והנה תחילת הפרשה, שלא יעשו את ה' אלהים אחרים, וסוף הפרשה להכרית זכר האלילים והפסילים שהם עשויים בארץ כנען.
אור החיים
Or HaChaim on Exodus 21:42
וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃
Q — Beyond its plain halachic meaning, what deeper message does the parsha of the Hebrew maidservant (אמה עבריה) carry?
A — Or HaChaim reads it as a coded plea for redemption that voices his own longing for Geulah. The 'man' who sold his daughter is God, who exiled Israel ('Knesset Yisrael, whom He called His daughter'). The sale itself is just, since it was for their sins — but the verse itself protests the length: an ordinary Hebrew servant goes free after six years ('לא תצא כצאת העבדים'), so why is the daughter's term different and unending? Scripture cries out on Israel's behalf: 'we have been in this bitter exile 1,672 years and are not yet saved — grant us the law of the Hebrew servant.'
ונראה לפרש פרשה זו דרך רמז... ומצינו שכינה הכתוב ענין הגלות בשם מכירה... לזה קובל הכתוב בעד עם בני ישראל, למה נשתנה דינה מדין העבדים היוצאים בשש, והוא אומרו 'וכי ימכור איש את בתו לאמה', למה תגרע מדין העבדים... ולמה נמכרה בגלות המר הזה, זה לנו אלף ותרע"ב, ואנחנו לא נושענו, ותן לנו משפט עבד עברי הרשום בכתוב.
רמב"ן
Ramban on Exodus 21:15
וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
Q — Three death-penalty cases sit together: makeh aviv, gonev ish, mekalel aviv. Makeh and mekalel both concern parents — why interpose gonev ish between them? And why is the mekalel's death (skila) harsher than the makeh's (chenek)?
A — Ramban: gonev ish sits between specifically to separate makeh from mekalel and signal that their deaths differ. Makeh (and gonev) draw the default 'מות יומת' = chenek; mekalel draws skila from the gezera shava on 'דמיו בו' (parallel to 'דמיהם בם' in 20:27). Two reasons skila is harsher than chenek: (1) Frequency-based deterrence (Rambam's principle in Moreh Nevuchim 3:41): 'שהכסיל כאשר יכעוס... קלל במלכו ובאביו ואמו תמיד כל היום' — cursing is more common than striking, so 'העבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול.' (2) Cursing requires invoking Hashem's name (to be liable), so the mekalel commits two aveirot — against parents and 'נשא שם ה' אלהיו לפשע וחטא.'
ומכה אביו ואמו מות יומת - כבר למדו חכמים שמיתתו בחנק, ולכך סמך לו 'וגונב איש ומכרו', שגם הוא באותה מיתה, והפריש ממנו 'ומקלל אביו ואמו', מפני שהוא בסקילה... והחמיר במיתת המקלל יותר ממיתת המכה, מפני שחטא הקללה מצוי יותר, שהכסיל כאשר יכעוס והתקצף וקלל במלכו ובאביו ואמו תמיד כל היום, והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול. או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר שהיא בהזכרת ה', והנה צריך להענישו על חטאו באביו ואמו ועל אשר נשא שם ה' אלהיו לפשע וחטא.
ספורנו
Sforno on Exodus 22:2
אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃
Q — The mishpat "אם אין לו ונמכר בגנבתו" — a thief unable to pay is sold into slavery — looks like a compensation mechanism: the victim gets paid from the proceeds. Is there a deeper purpose?
A — For Sforno, the law's primary purpose is not compensation but a תקנה חברתית — a measure for the social order as a whole. Without it, "היו רוב דלת העם גנבים, שאם יפסידו הגנבה או יאכלוה אין אומר השב, מבלי אין בידם לשלם, ותמלא הארץ חמס." Insolvency would be a get-out-of-jail card; theft would become a rational strategy for the poor. Selling-into-slavery ensures that lack of economic ability does not exempt from consequence — preserving deterrence. The chiddush widens the lens: Torah law isn't only about justice for the individual victim, it's about the תיקון of the social order. Mishpatim is not merely civil code; it's the architecture by which a society holds together.
ונמכר בגנבתו. כי לולא זה היו רוב דלת העם גנבים, שאם יפסידו הגנבה או יאכלוה אין אומר השב, מבלי אין בידם לשלם, ותמלא הארץ חמס.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Shemot 22:24
אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃
Q — Loaning the poor seems lesser than outright giving — it's just delayed reimbursement. Why does the Torah frame the chesed of caring for the עני specifically as halva'ah?
A — Rabbeinu Bachya lays out (drawing on Rambam) the eight ascending levels of tzedakah, from giving begrudgingly at the bottom to anonymous mutual giving (the לשכת חשאים model) higher up — and then crowns the ladder with the loan. Why does halva'ah outrank even matnas seter? Because tzedakah, however discreet, still casts the recipient as recipient: it embeds him in the role of takes. A loan rebuilds him in the role of one who has and one who repays. He keeps the money in his hand, holds himself as a stander-on-his-own-feet, and is not shamed. The mitzvah "אם כסף תלוה" is therefore not a softer mitzvah than tzedakah — it is the chesed that refuses to define the poor man by his poverty.
ודרכי נותני הצדקה נחלקים לשמונה חלקים והם שמונה מדרגות זו למעלה מזו... החלק השמיני, והיא צדקה גדולה מכלן, המלוה מעות לעני, לפי שההלואה גדולה מן המתנה שהוא מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה, ולפיכך נצטוינו במצות עשה שבתורה על חיוב הלואה לעני, וזהו שכתוב אם כסף תלוה את עמי.
כלי יקר
Kli Yakar on Exodus 23:5
כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃
Q — What is the difference between 'וחדלת מעזב לו' and 'עזב תעזב עמו' — they seem to contradict, with one telling us to refrain and one to help?
A — Kli Yakar resolves them via the Mishnah in Bava Metzia 32a. The obligation to help unload is conditional on 'עמו' — with him, i.e., the owner's own participation. If the owner sits aside and says 'since the mitzvah is on you, you do it,' then 'וחדלת מעזב לו' — you are released. The verse encodes the Mishnah's distinction in its own words. Kli Yakar uses the principle to deliver a sharp social critique of his time: עניים who refuse to work and 'throw themselves on the public' while expecting full support are misapplying the very framework Torah builds here. Tzedakah obligation kicks in only after a person has done what he can — 'העני יעשה כל אשר ימצא בכוחו לעשות.'
וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו. לומר לך דוקא שרוצה להיות עמך במלאכתו ורוצה להקים עמך אז אתה מחויב לסייע לו, אבל אם יושב לו ואומר הואיל ועליך מוטל הדבר חייב אתה להקים לבד, על כן אמר 'וחדלת מעזוב לו' כי מלת 'לו' אין במשמעותו עמו כי מותר לך לחדול מלעזוב לו כשאינו רוצה להיות עמך במלאכתו.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Mishpatim:79
שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃
Q — Why does the Mechilta need to teach that the שלוש רגלים apply even in the שמיטה year — what הוה אמינא would suggest they don't?
A — The agricultural framing here (אביב, קציר, אסיף) suggests aliyah l'regel exists to acknowledge "לה' הארץ," like an אריס reporting to his master — in which case the entire שמיטה year (when working the land is forbidden) would be a continuous reminder and the regalim would be unnecessary. The chiddush is that the regalim are NOT primarily for that, but for דבקות in Hashem through דבקות in Klal Yisrael — and the three annual gatherings sustain a person spiritually all year, the way an "אבר המדולדל" remains part of the living body so long as it can rejoin.
מפני שה' יתברך דבוק אל נפשות האומה הישראלית והמה כחלק מן הכלל... ומפני שאין בכח האדם להיות דבוק תמיד לה' יתברך, לכן אמרה תורה שיעלו לרגל לראות פנים ויתדבקו אל הכלל, ולכשילכו למלאכתם בבית ובשדה יהיו כאבר המדולדל.
אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 23:25
Q — Why does the verse shift from plural to singular mid-sentence — 'ועבדתם את ה' אלהיכם' (plural) and then 'וברך את לחמך' (singular)?
A — The shift encodes a complete avodah principle. A flesh-and-blood king commissions ten thousand men to build a city and pays them equally — the work matters, not the worker's state of mind. Not so with Hashem: 'בעבודה לא יחפוץ יהיה כל אחד בפני עצמו רק יחד כלם אם אפשר' — the doing is collective, an aguda achat ('ועבדתם' — plural). But 'אין אחד מכלם נוטל בשוה עם חבירו': reward is calibrated to each individual's inner posture — joy vs. greater joy, alacrity vs. heaviness, light kavanah vs. deep kavanah, the one who set aside business vs. the one who was already free. Hence 'וברך את לחמך' — singular. The mitzvah is performed together; the שכר is received alone, scaled to each soul's particular avodah.
הוא יתברך לא כן הוא, כי אם בעבודה לא יחפוץ יהיה כל אחד בפני עצמו רק יחד כלם אם אפשר, כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה. וזהו ועבדתם לשון רבים. אך בשכר, עם שעבדם יחד כלם, לא יהיה שכרם חלק כחלק בשוה. כי גם בהיות אלף איש עושים יחד מצוה אחת, אין אחד מכלם נוטל בשוה עם חבירו, כי פלס ומאזני משפט לה'... פלוני עשה בעצבון ופלוני שלא בעצבון, ופלוני בשמחה ופלוני בשמחה יתירה, ופלוני בכבדות ופלוני בזריזות, ופלוני בכונה קלה ופלוני בכונה גדולה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 24:17
וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Q — 'ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל' — why this specific image of consuming fire? HaKtav rejects the physical-vision reading: were Hashem's glory truly visible as a flame, the addition 'אוכלת' is strange, and the very project of imaging Hashem materially is dangerous.
A — HaKtav VeHaKabbalah reads the verse as a graduated spiritual vision, not a uniform physical one. Each of the nation received רוחני vision calibrated to their personal preparedness: Moshe at the highest tier, then Aharon, then Nadav and Avihu, then the 70 elders, then the rest of the people — each 'לפי כחו של כל אחד ואחד' (Yalkut Yitro). The 'אש אוכלת' image describes the intensity of the apprehension, not its sensory form. It's literally the perceptual signature of each soul's outer limit. The same revelation, the same Kavod — distributed in graded shares according to capacity. The pluralism is built into the very phrase 'לעיני בני ישראל' — plural eyes, plural experiences.
בא להודיע איך היה הפלא הגדול הזה שזכו בו כל ישראל לראות את כבוד ה'... כי באמת לא היתה כל האומה שוה במדרגת השגה זו, רק כל אחד מהם השיג וראה בעין רוחניותו ממראה הרוחנית אשר לפניו מכבוד ה' יתעלה לפי ערך הכנתו בשלמות נפשו... כי משה להיותו במדרגה היותר גבוהה משלמות נפשו... ואהרן למטה ממנו, ונדב ואביהוא למטה מאהרן, ושבעים זקנים למטה מן נדב ואביהוא... ובילקוט (פ' יתרו) לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 47:1
Q — Why open the civil laws specifically with the Hebrew slave? Why this order — monetary laws first? What links bein-adam-l'chavero to bein-adam-laMakom here?
A — The Torah leads with the eved Ivri to set the frame for all the mishpatim: a Jew's body is not ownable property but is fundamentally free, pledged ultimately to his Creator, so even servitude is bounded by six years and the seventh's release. By beginning civil law with the limits of one man's claim over another, the Torah roots all interpersonal law in the prior truth that man belongs to God — making the monetary laws an expression of avodas Hashem, not a separate domain.
יבאר אם העיון הוא בעבור המעש' או בהפך. וכן איך יאמר שהמלאך הוא בעבור האדם ואיך יהי' זה המאמר מגונה:
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
הנה אנכי שולח מלאך וגו', כי כל ימי המעשה דכתיב ששת ימים תעבוד, תעשה מלאכה, ואף על פי כן יש קדושה גנוזה גם בעשיה ממש, והוא בחינת מלאך ושליח, כי כל דבר יש בו חיות מהשי"ת, ונשתלח לעולם כדי לעשות רצון השי"ת, שיש מצוות בכל מעשה האדם רק שנתלבש בעניני עולם הזה, וצריך שמירה יותר אל תמר בו, רק לידע כי גם זה מחיות השי"ת כי שמי בקרבו וכו', ועבדתם את ה' וגו' הוא בחינת ש…
ששת ימים וגו'... כי מהראוי היה שבני ישראל יהיו בחינת עולם שכולו שבת, רק שנשתלחו נשמות ישראל בעולם הזה כדי לתקן בחינת נפש הבהמיות וכדי שיתוספו עליהם גרים, לכן יש ימי המעשה...
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שיהיו משפטי ה' קודם חיות האדם וזה לפניהם והוא ענין הקדמת נעשה לנשמע כו'. גם ברש"י ז"ל מה הראשונים מסיני כו'. ופרשנו עפ"י דברי מו"ז ז"ל שגם משפטי ה' אף שיש בהם טעמים. עכ"ז כל הטעמים ע"י רצונו ית' והוא העיקר. והטעמים נמשכים אחר רצונו. וז"ש שהם מסיני. אף שהשכל מבין שכך צריך להיות עכ"ז הכל ע"י …
ואמו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל... כי הקב"ה השפיע בכל בריה חיים כפי אשר יכולה לקבל, והאמת כי בריאת האדם ביום הששי היא פנימיות החיות של כל הבריאה, כמו שכתוב ואדם עליה בראתי, ועל ידי האדם נמשך חיות לכל הבריאה, וכפי הביטול ומסירות נפש של האדם בשבת קדש להקב"ה, ממשיך חיות מחדש לכל הבריאה כנ"ל.
במדרש מגיד דבריו כו' חקיו ומשפטיו לישראל משל כו' לבנו נותן מתוך פיו כו'. פשוט כוונת המדרש לפרש. משפטיו של הקב"ה אשר בחר לעצמו. בדרך זה מנהיג את בניו. כמ"ש אשר קדשנו במצותיו במצות אשר השי"ת עושה אותם. אך פנימיות הענין דהמשפטים נאמרו אחר הדיברות כי הדיברות הם הנהגות הש"י כמלך הגוזר על עמו ומשפטים הם טעמי המצות כי הם עפ"י שכל התחתונים ג"כ. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' מ"…
בפסוק וכי ישאל כו' בעליו עמו לא ישלם. כי כל מעשי האדם נמשכין אחר עצמות האדם בכללו. והשי"ת נתן לכל אדם כלים יקרים כל החושים ונשמה הטהורה שכ' בזוה"ק ע"פ כי ימכור כו' בתו לאמה כו' והאדם עושה בה כל חפצו. וכל הנאה שלו וא"כ חייב באונסין. אך העצה ע"י מס"נ להקב"ה בכלל נק' שאילה בבעלים. כי לא שייך שיהי' ה' נשאל לאדם רק ע"י השתעבדות במס"נ למקום כמאמר אם ישים אליו לבו …
ובמדרש משל למטרונה זיין לפניה וזיין לאחריה, כך התורה דינין לפניה ודינין לאחריה. פירוש שקודם שזוכין לתורה צריכין לתקן עצמו על פי מדת הדין לתקן כל פרטי המעשים אחר כך זוכין לתורה שהיא מדת הדין. אמנם כן גם אחר שזוכין לתורה צריכין לדקדק ביותר שלא לבא חס ושלום לידי גבהות על ידי התורה, וצריכין לבא בתשובה על ידי התורה, שידע האדם ויבוש בעצמו איך הקב"ה היטיב עמו וזכהו…
במדרש מגיד דבריו ליעקב כו' ומשפטיו לישראל כו' ע"ש ד' המדרש. פי' דבריו הוא עשרת הדיברות והוא הנהגתו יתברך את כל הבריאה כמ"ש במ"א כי בעשרה מאמרות נברא העולם ובעשרת הדברות מתקיימת העולם שהקב"ה מנהיג העולם במצות ופקודיו שמסר לבני ישראל. ובכל דבר יש מצוה מיוחדת והם מקיימים הכל. וכפי שמירת בנ"י המצות. כך מתנהג העולם. נמצא שבמה שנתן המצות לבנ"י מסר הנהגת העולם בידי…
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. במד' ועוז מלך משפט אהב כו'. התורה נק' עוז וכפי מה שמקבלין בני ישראל כח התורה מתיישרין לבבם לבוא לדעת אמת. כי אף שהמשפט תלוי בדעת השופט מ"מ הוא רק לבנ"י באשר דעתם נמשכת אחר דעת התורה ודעת המקום ב"ה לכן נאמרו המשפטים אחר קבלת התורה. ואלה מוסיף על ענין ראשון שע"י שזכו לתורה ניתן המשפט לפניהם וכ"כ מגיד דבריו כו' על ידי זה חקיו ומשפט…
...וכן היה כל ענין קבלת התורה לתקן העשיה באמצעות בני ישראל, וכן השבת, כמו שכתוב ששת ימים תעשה מעשיך וגו' השביעי תשבות, למען ינוח שורך וגו'. פירשנו כנ"ל על ידי ביטול הימי מעשה להשבת, כמו שכתוב לזכור בכל יום השבת, וכן בבא שבת קדש ומניחין כל המלאכות, על ידי זה יש המשכת קדושת השבת גם בעשיה, ועל ידי זה ינוח שורך וחמורך, שהוא תיקון החומריות ונפש הבהמיות וכל העשיה.…
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. פי' ואלה שהראה לו הקב"ה בשמים שורש משפטים אלו כמ"ש במדרש בפסוק מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל שאותן המשפטים שמתנהג בהם הקב"ה כביכול בשמים נמסרו לבנ"י. תשים לפניהם כמ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. פי' שנשתנו דיעות של לבות בני ישראל שיוכלו להבין כל משפט על אמיתותו. וז"ש רש"י שיסבור להם טעם הדבר. ופירושו כנ"ל שנמסר בידם שורש ה…
ואלה מוסיף על ענין ראשון מה הראשונים מסיני כו'. הענין דיש מצות שבין אדם למקום ב"ה והוא עשרת הדברות ויש בין אדם לחבירו והוא המשפטים. והם בחי' דרך ארץ ושלימות האדם בעצמו והוא בחי' תורה שבעל פה. ושניהם מהשי"ת כמ"ש ה' עוז לעמו יתן הוא התורה. יברך את עמו בשלום הם המשפטים. כמ"ש במדרש בפסוק אתה כוננת מישרים. כי הגם שניתנו ביד החכמים עכ"ז מתנת אלקים הוא כמ"ש המשפט ל…
בענין הנרצע... ונראה כי יש ללמוד מזה, מאחר שמדה טובה מרובה, נמצא מי שמקבל עליו בכל יום עבודת הבורא ואומר ואהבת וגו' ה' אלקיך וגו', היפוך אהבתי את אדוני וגו' אשתי וגו', ממילא מסייעין לו בכל יום שיפתחו אזניו וישמע למצות ה', כמו שכתוב אשר אנכי מצוך היום וגו', רק שצריך האדם לזכות לזה שיוכל לשמע אלה הקולות...
במדרש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. כי באמת גם בני נח מצווין על הדינין. אבל כתיב חקיו ומשפטיו לישראל היינו שבנ"י מכוונים אל המשפט האמת דכתיב המשפט לאלקים הוא ובנ"י המה רק כלים שהקב"ה מנהיג העולם על ידיהם ונגמרים משפטי ה' ע"י סנהדרין שבישראל. וז"ש אתה עשית כי עשיית בנ"י הוא בכח סיוע משמים. והם הארות שגנוזים בנשמות בנ"י. דהנשמות נק' מעשי ידיו של הקב"ה כמ"ש בזוה"ק…
בפסוק וישלח כו' נערי בני ישראל פרש"י הבכורות. ויש להבין למה נק' נערי. הלא עפ"י הרוב הבכורות המה זקנים יותר מאחיהם שנולדו אח"כ. אך הענין הוא כי הבכורות יש בהם כח ההתחדשות ונקראו נערי. ולכן המה מיוחדים לעבודת השי"ת. וכן בבני ישראל נאמר נער ישראל דכתיב בני בכורי שהם דבקים תמיד בשורש ההתחדשות:
...והאמת כי כל זה נעשה על ידי חטא הראשון, כי קודם החטא היה מזוכך הגוף כמו עתה הנשמות, ובעונותינו נמכרנו וכו'...
במדרש ואלה מוסיף על הראשונים... וזה שהקדימו בני ישראל נעשה לנשמע אינו לפי שעה, רק שכן הוא לעולם, שצריכין מקודם לתקן המעשים ואחר כך זוכין לשמוע, ואחר השמיעה הוא הזמן שצריכין לתקן המעשים ביותר על פי התורה, ואז זוכין לשמוע יותר פנימיות התורה. אכן העיקר הוא שצריך להיות המכוון לשם שמים. והאדם העובד ליישר לבבו כדי להיות מוכן לתורה ולעבודת השי"ת אז התורה מסייעת לו …
במדרש ואלה מוסיף על הראשונים משל למטרונה הזיין מכאן ומכאן ע"ש. וברש"י מה הראשונים מסיני כי באמת הכל מן התורה. והיא נותנת ברכה לפני' ולאחריה וכמו שכל הבריאה נברא בשביל התורה. והדור שקבלו התורה הוציאו מכח אל הפועל ומ"מ קיום דורות הקודמים היו להיות הכנה לתורה. וכמו כן ממש בפרטות בבנ"י שמקודם הוצרכו ליישר עצמם כענין התקן עצמך ללמוד תורה והוא המשפטים שקודם התורה.…
ואלה המשפטים - מוסיף על ענין ראשון, כי הדברות הם דברים שבין אדם למקום, ומשפטים שבין אדם לחברו, ונסמכו לומר כי זוכין לתורה על ידי השלום, שנעשין בני ישראל אחדות אחת, כמו שאמרו רז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל בתורה. דכתיב ה' עוז לעמו יתן, והיא התורה, ה' יברך את עמו בשלום, הוא באר התורה שבעל פה, שעליה מברכין וחיי עולם נטע בתוכינו, וזה הבאר נפתח על ידי השלום שנעשה על…
ואלה המשפטים כו' מוסיף על ענין ראשון. כי הדברות הם דברים שבין אדם למקום. ומשפטים שבין אדם לחבירו. ונסמכו לומר כי זוכין לתורה ע"י השלום שנעשין בני ישראל אחדות אחד. כמ"ש רז"ל ואהבת לרעך זה כלל גדול בתורה. דכ' ה' עוז לעמו יתן והיא התורה. ה' יברך את עמו בשלום הוא באר התורה שבע"פ שעלי' מברכין וחיי עולם נטע בתוכינו. וזה הבאר נפתח ע"י השלום שנעשה ע"י המשפטים האלה. …
במדרש מגיד דבריו...ובספר אוה"ח פירש סגולה שנשתנו נפשות בני ישראל שהם מסוגלים לקיום מצות השי"ת, וזהו מגיד דבריו, הגדה לשון המשכה שנמשכו בני ישראל אחר הנהגה העליונה של השי"ת, לכן כתיב עתה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שכבר הם כלים מוכנים אחר הדיברות...
בזוה"ק וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ע"ש. הענין דאיתא חביבין ישראל שנקראו בנים חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים כו'. פרשנו כי הנשמות נקראו בנים. אכן נתלבשו בגוף שנק' אמה ועבד כדברי הזוהר הנ"ל. אכן הכוונה הי' שיתמשכו הגופים אחר הנשמה. ויכול איש ישראל להעלות גם הגוף להיות נמשך אחר הנשמה. וזהו חיבה יתירה נודעת שיהיה דביקות גם להגוף. ואז אף אם אחר…
במדרש מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל כו' לאומות עכו"ם נתן מצות גולמות כו'. דכתיב המשפט לאלקים הוא. ומ"מ כתיב תשים לפניהם. והוא כמ"ש חז"ל שהשכינה שרויה ביניהם כדכ' בקרב אלקים ישפוט. וכ"כ משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. כי המשפט בעצמו מלמד השופט דעת. כי הנה משפטי התורה וכל מצות השי"ת אינם כמצות מלך בו"ד. כמ"ש חז"ל אין מדת הקב"ה כמדת בו"ד הוא למעלה ממשאו ארון …
ואלה המשפטים... דבכח התורה זכו אל המשפטים, דכתיב משפטי ה' אמת, וכתיב תתן אמת ליעקב, כי בעולם הזה קשה להשיג האמת, דהוא עלמא דשיקרא, כמו שאמרו במדרש בראשית, אמת אמר אל יברא וכו' ותשלך אמת ארצה. פירוש שאם היה האמת מתגלה לא היה קיום להעולם שהכל היה מתבטל במציאות אל אחד האמת, ולכן נקרא עלמא דשיקרא... לכן הושלך אמת ארצה להיות האמת נסתר ונעלם בחשכת הגשמיות והטבע, א…
ואלה המשפטים כו' ואמרו חז"ל מוסיף על הראשונים מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני דבכח התורה זכו אל המשפטים דכתיב משפטי ה' אמת וכתיב תתן אמת ליעקב כי בעוה"ז קשה להשיג האמת דהוא עלמא דשיקרא כמ"ש במדרש בראשית אמת אמר אל יברא כו' ותשלך אמת ארצה ע"ש. פי' שאם הי' האמת מתגלה לא הי' קיום להעולם שהכל הי' מתבטל במציאות אל אחד האמת ולכן נקרא עלמא דשיקרא. וכאשר שמעתי מפי מו"…
ואלה מוסיף על הראשונים וכו'... אך בקבלת התורה בסיני קבלו בני ישראל אלקות, כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך, ונכתב בתורה, לכן על ידי היגיעה בתורה זוכין למצא כח אלקי, ולכן נקראו הדיינים אלהים, וכמו שכתוב אלקים נצב בעדת א-ל, שהדיינים המומחין מתלבשים ברוח הקדש, ולא זו בדין שבין אדם לחבירו, רק לזכות לשפוט את עצמם בדרך המשפט, כמ"ש חז"ל צדיקים יצר טוב שופטן, וכל זה זוכין בכ…
במדרש כל מקום שנאמר ואלה... וכתיב לפניהם, כי בני ישראל מוכנים הם לזה האחדות שיכולין להבין המשפטים ולידע כי הם דבקים בשורש הנסתר, ולכן מוכנה התורה לבני ישראל כמו שכתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי... שרק נפשות בני ישראל מוכנים לזה האחדות... מה שלא עשה כן לכל גוי עובדי עבודה זרה, שאין נפשותיהם מוכנים לקבל בחינת האחדות, משפטים בל ידעום…
במדרש כ"מ שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני כבר כתבנו במ"א בשם אמו"ז ז"ל כי להיות המשפטים בשכל אנושי צריכין לברר כי אעפ"כ חוקה וגזירת המקום הוא ע"ש. והענין הוא כי עשרת הדיברות כוללין כל המצות וכל המשפטים דכתיב תורת ה' תמימה בחי' תמימה ותורת אמת הוא להיות הכל נכלל בכל אות ואות מה שא"א לבו"ד להשיג לכן איתא כל התורה כולה שמא דקוב"ה. וה…
בפסוק ששת ימים כו' השביעי תשבות כו' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כו' סמך הקב"ה זה למצות שבת לומר כי שקול שבת ככל המצות. וכבר כתבנו פירוש למען ינוח שורך כו' הוא המשכת הארת מנוחת שבת גם במעשה גופניות. שהוא בחי' נפש הבהמיות. לכן שם הקב"ה ששת ימי המעשה ושבת. והנה רש"י פי' ובכל כו' תשמרו. לעשות כל התורה מצות ל"ת ע"ש. והענין מובן כי כל המצות הם עצות ושמירה לכל הרמ"ח…
בפסוק אהבתי את אדוני וגו', וקשה כיון דחטא במעשה ולא בשמיעה, למה יפגימו האוזן. ומו"ז ז"ל תירץ בזה, לפי שלא קיים מה ששמע, מוטב שלא לשמוע, לכן עושין פגם באזנו, ויש לומר עוד בזה... ולכן עבד זה, הגם שיוכל להיות כי טוב לו אצל רבו, ויכול לקיים המצוות כפי מה שהוא, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וכמו כן בגלות שאין יכולין לקיים כל המצוות כראוי, מכל מקום לפי מצב ה…
בפסוק אהבתי את אדוני כו' אשתי כו' בני לא אצא חפשי כו' ורצע כו' את אזנו ואמרו חז"ל אוזן ששמעה לי בנ"י עבדים כו'. וקשה כיון דחטא במעשה ולא בשמיעה. למה יפגימו האוזן. ומו"ז ז"ל תי' בזה לפי שלא קיים מה ששמע מוטב שלא לשמוע. לכן עושין פגם באזנו. וי"ל עוד בזה עפ"י דברי הזוהר פ' בהר בפסוק לחפשי חנם. חנם מן המצות ע"ש הדברים באורך. והענין הוא דבני ישראל אמרו אשר דיבר ה…
בפסוק ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח כו' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. רמז שהמקיים השבת כאלו קיים כל התורה ומצות. ובאוה"ח פי' כי כל מצוה מתקן אבר מיוחד לכן צריכין לקיים כל המצות כדי להיות נשמרים כל החברים. ז"ש ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. וכמו כן בשמירת שבת כיון ששקול ככל המצות נשמר כל האדם. וכן אמר מו"ז ז"ל כי המצות שאמרו חכמים ששקולין ככל המ…
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. במד' חקיו ומשפטיו לישראל דכתיב משפטי ה' אמת. ובעלמא דשיקרא האמת נעדרת וא"א לקיים אלה המשפטים רק בני ישראל בכח התורה שקבלו בהר סיני. זהו הסמיכות מה אלו מסיני. שע"י קבלת הדיברות זכו בנ"י לבחי' אמת. וז"ש הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דכתיב בי' ויהי ערב כו' בוקר כו'. פי' כיון דאין האמת נמצא בעוה"ז. ומי שזוכה להמשי…
סמיכת העבד עברי לפרשה הקודמת. כי זה החירות קבלו בנ"י בקבלת התורה שלא יוכל איש ישראל להיות משועבד רק להשי"ת. ובשביעית יצא לחפשי הוא בחי' שמיטה כמ"ש בזוה"ק בהר. וכמו שיש שמיטה לארץ ישראל ושבתה הארץ. כן בנפשות בני ישראל שא"י להיות משועבד רק ששה שנים. ובשביעית נפתח לו שער החירות. ואם יאמר אהבתי. ופוגם בזה המפתח של שמיטה. עוד יצא ביובל. וב' אלו הם בחי' תפלה ותשוב…
ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים... כך זה הענין נעשה בכלל ישראל, שמקודם שם להם חוק ומשפט ברמז, לפי שהיה להם תשוקה אל התורה, ואחר כך נתמלאו תשוקה ביותר עד שזכו לקבל כל התורה בשלימות... ובאמת זה הוא נסיון שבא לאדם מן השמים הן בכלל הן בפרט...
במדרש ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים. שם שם לו חק ומשפט ע"ש. איתא בזוה"ק בפרשה זו דאורייתא טמירא. ואתגליית לההוא רחימא דילה דעבר תרעא דביתה כל יומא גליאת לי' וארמזית לגבי' רמיזא. ומיד אתטמרית וההוא רחימא מעוי ולבי' ונפשי' אזיל כו' לבתר דרגיל לגבה אתגליאת ליה אנפין באנפין ונקרא בעל תורה וכל רזין גליאת ליה ואומרת ליה ההוא רמיזא דקא רמיזנא לך כך וכך רזין הוי בי…
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני נכרים. ועוד כתבו חז"ל ואלה מוסיף על הראשונים כו' דעשרת הדיברות מיוחדים רק לבני ישראל. והיא הנהגה שלמעלה מהטבע. והיא בחינת עץ החיים. ואין שם מגע נכרי כלל. ובחי' משפטים בחי' עץ הדעת שהרי במשפט יש זכאי וחייב. ולפי שגם האומות נצטוו על הדינים צריכים בזה הבדלה להבדיל בין משפטי בני ישראל שהוא בירור תערובות טוב ורע. אמרו…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy