Minchah After Sunset: Halachic Time Limits

• Iggerot Moshe, Orach Chayim 1:24scan

  הנה מנהג דוב מקומות שבדינותינו דייסן וליטא וכן מנהג הישיבות היד, עד שלש שעות מנץ החמה כשיטת הגד״א והגד״ז וכן הוא העיקד לדינא בכל הענינים ודק יחידים היו מחמידין לעצמן' עד ג' שעות מעלות השחד, ובלוח יש לקבוע כעצם הדין.

  Same passage as Igros Moshe OC 1:23

• Berakhot 26a:11Berakhot 26aunverified

  מַתְנִי׳ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.

  Same passage as Beit Yosef, Orach Chayim 233:1

• Igros Moshe OC 1:24בענין זמן ק"ש.scan

  בד ב ר זמן ק״ש בשחדית הנה מנהג דוב מקומות שבדינותינו דייסן וליטא וכן מנהג הישיבות היד, עד שלש שעות מנץ החמה כשיטת הגד״א והגד״ז וכן הוא העיקד לדינא בכל הענינים ודק יחידים היו מחמידין לעצמן' עד ג' שעות מעלות השחד, ובלוח יש לקבוע כעצם הדין. ומנחה אין לד,תפלל אחד שקיעה דק בשעת הדחק יכולין לסמוך על המקילים. עיץ במ״ב סי׳ דל״ג. ולענין מוצאי שבת מפני החומד יש להתמיד כד״ת. וכן ידאה ידידי בכל המקומות במ״ב

  Same passage as Igros Moshe OC 1:23

• Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, First Principle 3unverified

  הפרק ג' נזכור בו מופתי הר״ל וטענותיו ותשובותיו לקיים החדוש על הדרך שזכר: ולפי שתשובותיו בנויות על דעתו בחידוש דאינו לזוכרו תחילה. והוא היות העולם וחלקיו והזמן מכללם מחודש ולא מן האפס הגמור אלא מגשם קדום פשוט מכל צורה בלתי שומר תמונתו. והנה הביאהו לזה הדעת החמש אם למה שנמצא בעולם בכללו וחלקיו כל עילות ההווה במה שהוא הווה. וזה כי כשחקרנו בסגולות ההוה מצאנום ג׳. א׳ שההווה אפשר שיהיה בו סבה תכליתיית כי חבלתי הווה המאמר בו שיהיה לתכלית מה הוא מאמר סותר נפשו לפי מה שיחשב ולזה לא תנתן בדבר מהגימטריא סבה תכליתית לפי שאינו מפעולת פועל. והב׳ שתהוה אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחוי׳ לעצמותו כי הבלתי הווה אי אפשר שימצאו בו דברים חוץ מטבעו. וזה שאם לא היו לו הדברים בטבע היה מחוייב שיהיו במקרה והוא נמנע בדברים הבלתי הווים התמדיים כי המקרה לא יתמיד. והג' כי ההווה איפשר שיחיו בו בעצמותו דברים בעבור זולתו. ואולם הבלתי הווה דנה לא יתכן בו סבה תכליתית כל שכן שלא יהיה בו תכלית בעבור זולתו. וכאשר התאמת לו זה לקח בסדור מופתיו. ואמר למה שהתפרסם מסדור עצם הגרמים השמימיים היותם בתכלית השלמות להשלים אל הנמצאות עד אם היה נפסד מעט הסדור היו נפסדות אלו הנמצאות באלו תאמר מרחק הגרם השמימיי מהארץ ומרחק קצתם מקצתם ושיעורי הכוכבים וסדורם ומקומותם בגלגליהם ומרחביחם וחלוף נצוצים והרבה מכיוצא באלו בהסבה התכליתית בהם מבוארת שתאמת אצלו היות הגרמים השמימיים מפעולת פועל וכאשר התאמת לו היותם מפעולת פועל יחוייב שיהיו מחודשים במוחלט כמו שהתבאר בסגולת ההויה הראשונה ויהיו מספר המופתים בזה במספר הדברים שהתבאר בהם היותם לתכלית מה ולפי שהתבאר גם כן שטבע הגרם השמימיי אחד ומצאנו בהם דברים בלתי מחוייבים להם מצד טבעם כאלו תאמר היותם מתחלפות בכמות ומצד התנועה ובהארה. ובספיריות כמו שקדם בטענות הרב הנה חוייב לו גם כן שיהיו מחודשים כמו שהתבאר לסגולת ההוה השני. ולפי שהתבאר גם כן שכל מה שימצא בגרמים השמימיים מהמרחקים והנטיות וחלוף ניצוצי הכוכבים הוא בעבור זולתם והוא להשלים הנמצאות השפלות והוא הסגולה השלישית בהווה הנה יחוייב לו גם כן שיהיו מחודשים. ולפי שכבר יחשב בדברים היותם פועלים בדבר בשיושפע מהם תמיד כאלו תאמר שכבר יושפע מהציור אשר לגרמים השמימיים בנימוס הנמצאות והתנועות אשר להם מהגשמיים המאירים באורם ולזה למערער שיטעון שעם היות התבאר בגרם השמימיי היותו מפועלת פועל לא יתבאר היותו מחודש. וזה שכבר ושפע מציאותו ממנו תמיד ויתאמת בזה היותו מפעלת פועל ואם היה שאיננו מחודש הנה חתר להתיר זה הספק בשאמר שלא יתכן שימצא דמיון זה כי אם במקרים אשר אין להם קיום מעצמם כמו התנועה והאור אבל בדברים אשר להם קיום בעצמם לא יתכן בשום צד. וזה שכאשר הנחנו הדבר הקיים בעצמו יושפע תמיד מזולתו יתחייבו לו בטולים רבים מהם שיהיה הדבר מלא דבר הווה ונפסד אל לא דבר ושיהיה הזמן מחובר מעתות ושלא יהיו הגרמים השמימיים מנמצאים בפעל ושלא יהיה שם תנועה מדובקת. וזה כאשר הנחנו מציאות הגלגלים שופעת תמיד ממנו יתברך ויתעלה שמו לעד ולנצח נצחים הנה יחוייב שיפסדו הגלגלים תכף השפעם. וזה שאם אמרנו שיפעלם מהגלגלים הנמצאים קודם הנה אין שם פועל אחר שהם תמיד באופן אחר מהנמצאות. וגם כן יחוייב שיהיו בעת האחד הווים ונפסדים. וזה שאם הנחנו שהם הווים בעת האחד ונפסדים בעת הסמוך לו לא תהיה בכאן תנועה מדובקת ויתחייב גם כן שיהיה עתה דבק לעתה ויהיה זמן מחובר מעתות. ולפי שמציאות הגלגלים לא יתמיד כי אם עת האחד יחוייב שלא יהיו נמצאים בפעל וכמו אלו הבטולים ואחרים רבים זולתם יתחייבו לו כלם מהנחתינו היות הגלגלים שופעות תמיד ממנו יתברך שמו יתעלה לעדו לנצח נצחים. ולזה מה שיחוייב שנתחדשו בבחירה ורצון. והנה אחר שנתאמת לו זה חייב גם כן בזמן היותו מכלל הנבראים ונתבאר לו מזה ביטול דעת קצת הקודמים שיאמינו שהיה בכאן עולם אחר עולם וזה אל לא תכלית. ואופן הבאור בזה רוצה לומר היות הזמן מחודש תחילה הניח מה שהתבאר בספר השמע שהזמן מהכמה המתדבק והוא בנושא בלתי מיוחד כאלו תאמר התנועה שהוא ואם היה מיוחד לתנועה היומית היה זה בהנחה לא בטבע. וזה שכבר ישועה באיזו תנועה שתהיה הקודם והמתאחר והוא הזמן. והתבאר שם גם כן שמציאותו בין הנה והפעל ושהזמן החולף יש לו דין מה שנפעל. והזמן העתיד דין מה שבכח יאמר לעולם בבחינת העתיד והוא מבואר גם כן שאין בו ריבוי בעצמו היו נמצאים בו תכליות מוגבלים בענין באישים והיה נמנע בהם שיהיו אמצע. אבל התכליות הנמצאים בזמן אפשר בהם שיהיו אמצע. ולזה מה שיחוייב בו שיהיה האחד בעצמות. וכשהונח זה כן התחיל לבאר שהזמן בעל תכלית. ובאר זה מפנים מהם שכבר הונח שהזמן מחכמה והכמה במה שהוא כמה בעל תכלית לפי שהוא משער ומגביל בעל חכמה יוליד בתמונה הא' שהזמן ב״ת. ועם שההקדמה האחת מבוארת בעצמה הוא יעוד על אמתתה שכשנעבור במיני חכמה נמצאים כלם ב״ת כאילו תאמר הגשם והשטח והקו והמקום. ואם היה שהמספר יתומה אל מה שיתוסף וזה אל לא תכלית הנה הב״ת בו בפעל ההוספה או בפעל החלוקה אבל בשאר המינים התכלית בהם לעולם שמור. ולזה היה מבואר בזמן ב״ת וכאשר התבאר לו זה חייב בו שיהיה מחודש. וזה שא״א שיאמר שיהיה לפני זה הזמן ב״ת זמן אדר ב״ת וכן לבלתי תכלית שכבר הונח שהוא אחד ומרובה ואין בו ריבוי בעצמות וכבר חתר הפילוסוף להקיש הבב״ת הנאמר בשיעור ובמספר לזמן ואמר שכבר יראה מהם שמציאות הבב״ת יהיה במה שבכח. ולזה אחר שיהיה מציאות הזמן איננו בפעל שיהיה המציאות בב״ת וטעה בשנים. הא' כי הבב״ת יאמר בהם בשתוף כי במספר ובשעור יאמר בב״ת בפעל ההוספה שהוא משיג ממשיגי חכמה ובזמן יאמר בכמה עצמו. והב' שבשיעור ובמספר יאמר בהוספה שהוא כח גמור ובזמן יאמר בו חלוף שהונח דינו דין הפעל ולזה יאמר שהגשם והשעור מחוייב היותם ב״ת לא מפני היות׳ נמצאי' בפעל לבד כמו שדמה שאם כן היה אפשר בזמן שהונח שאינו בפעל גמור שימצא בו בב״ת אבל מצד טבע הכמות ולזה היה מחוייב בזמן שיהיה ב״ת ומחודש במוחלט ומהם שכבר יראה בחפוש שהגשם וכל משיניו. בכל המאמרות שהם בעל תכלית בעצם. וכאשר היה הזמן דבק לתנועה והתנועה למתנועע והמתנועע גשם יראה שיחוייב היות הזמן ב״ת בעצם ואם היה לו העדר התכלית במקרה והוא האריך בביאור שהגשם וכל משיגיו ב״ת בעצם ואין לנו בו עסק עתה שכבר יתבאר במעט עיון למי שעיין בטבעיות. ונשוב למה שהיינו בו מסדור מופתיו לבאר שאי אפשר שיהיה הזמן בב״ת ומהם שלפי שהוא מבואר שבגרמים השמימיים חלוף תנועות במהירות ואיחור כמו שהתבאר שהגלגל היומי יותר ממהר מגלגל הככבים הקיימים הוא מוייב שאי אפשר בזמן החולף שיהיה בב״ת כשנצרף אל זה הקדמה אחת ידועה בעצמה והוא שאין בב"ת גדול מב״בת וזה שכל אחד מהמהיר והמאוחר סבב סבובים בב״ת יתחייב אם כן שלא יהיה שם מהיר ומאוחר הפך מה שנראה בחוש. ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת היה מחוייב שיהיה הירח לוקה זמן אין תכלית לו. וכן השמש ולהיות הבב״ת שוה לבב״ת חיוב שיהיו המאורות לוקים תמיד ומהם כי למה שהתבאר מעניין הזמן היותו מתדמ׳ החלקי׳ הוא ראוי שאי זה הלק שיהי׳ בזמן שיהיה בו מתי על ענין אחד ומהם לפי שהזמן הוא מדובק ומתהוה בהתהוות התנועה על נכחותה. והמתהוה במה שהוא מתהוה יחוייב שיתוסף תמיד כל מה שהתמידה ההויה הנה הוא א"כ נוסף בהתהוות התגועה וכאשר הנחנו הזמן החולף בב״ת הנה אין רושם לתנועה בתוספת הזמן כי אף כשחסרנו ממנה לא יפחות הזמן ולא יוסיף ומהם שהזמן משער התנועה על נכחותה והמשער יחריב שיהיה מוגבל וב״ת ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת הנה לא יהיה כשנניח זמן ואחריו זמן וזה אל לא תכלית כי לא יתחדש מזה בב״ת אלא כשנניח זמן ולפניו זמן לבלתי תכלית תהיה הויית הזמן אם בן מהצד הקודם והוא מבואר הבטול שכבר הונח שהכח אמנם היה מהצד המתאחר לא מהצד הקודם ומהם לפי שהצד המתאחר מהזמן הוא בכח גמור הנה יותר ראוי בו שיהיה בב״ת וכשיתבאר בו שהתכלית שמור בו לעולם כ״ש שראוי זה בצד החלוף ומהם שאם היה הזמן החולף בב״ת היתה התנועה המתנועע בו בב״ת ולפי שהוא מבואר מענין הזמן שהוא מספר תנועת הגרם השמימיי בקודם ובמתאחר כאשר צויר ציור שלם. והתבאר מהגרם השמימיי היותו מחודש הנה בהכרח הזמן מחודש. וכמו שבאר זה בזמן באר כן בתנועה ובדמות המופתים ההם ואחר כך באד במה שנראה מהגלות הארץ היותו מחודש למה שנמצא בו מסגולות ההוה אשר קדם זכרם. וזה שכבר יראה שהגלות החלק ההוא הוא לתכלית שיתהוו הנמצאות שפלות בו והוא מבואר שלא יתנהו טבע היסוד המימיי והארצי אלא טבעם יתן שיהי' יסוד הארץ מוקף מהמי' ולא יתנהו ג״כ טבע הגרמים השמימיי' וזה מבואר למי שיש לו מעט הרגל בלמוד ובמשפטי הככבים ולזה הוא מבואר שהגלות הארץ הוא מחודש ויתחייב א"כ שיהיה המינים מחודשים מזולת מינם בהתחלת הוייתם וכשהתבאר לו זה נעזר גם כן במה שנמצא משלמות החכמות שהגיע מזמן קרוב ולפי שהאדם משתוקק להם בטבע הוא רחוק שיאמן שהמין האנושי קדום והחכמות מחודשות וכן הדין בתורת האלהי' שהיו הנימוסים חסרי' מאד עד שרצה המקום לזכות את ישראל והוא רחוק מאד שיעבור זמן בלתי ב״ת עם נמוסים חסרים וכן יראה זה מעניין חלוף הלשונות להיות הדבר מבואר בהם היותם הסכמיי' כמו שהתבאר במקומו והוא מחוייב שיהיו המסכימים קודמים להסכמתם בזמן ואין ראה שיאמר שיהיו זמן בב״ת בלא הסכמה להיות האדם מדיני בטבע וצריך אל קבוץ זולתו לצורכי מחיתו ודי בזה ראי׳ על היות העולם מחודש ואולי שיהי׳ חדושו מגשם קדום דק מכל צורה הנה זה באר אותו בזה הדרך כבר יחשב כי טבע החלוקה יחייב שיהי' חדוש העולם אם יש מיש או יש מאין והנה מיש כב' התבאר המנעו מכל דברינו וזה שיתחייב שיהי' צורה מה שלא מצינו חומר רק מצורח ואם היה לו צורה הנה לו תנועה ומנוחה טבעיות ויתחייב מזה זמן קדום שהתבאר המנעו ואם יש מאין גם כן הוא מבואר מפני׳ מהם שהתהוות הגשם מלא דבר הוא רחוק משיצוייר כי אם היה שהצורה הפועלת תחדש צורות מלא דבר לפי שתתן הצורה לחמר המוכן לקבלה ובכלל תתן דומה למי שבעצמה אבל איך תתן גשמות ואין יחס בינה׳ כלל ומהם שיהי' מחוייב שיהי׳ שם רקות קודם היות העולם וזה שהרקות אשר בהם נמצא העולם לא ימלט מהיות בהם אפשרות שימצא בהם גשם ואין רקית זולת זה ומהם שאחר שיהיה הפנוי מוכן לקבל רצוי הסבה הפועלת על יחס א׳ היה מהווי׳ שיושפע גשם בכל הפנוי ויהיה א"כ גשם בב״ת מה שאין שם דבר לא מצד הפועל ולא מצד הפעולי' שיהיה בעבורו קבול הצורה במקום מיוחד ומהם שלא ימלט קודם שימצא העולם מהיותו או אפשר' או מחוייב או נמנע ואם היה מחריב לא סר היותו ואם היה נמנע לא יתכן היותו ולזה יחוייב שיהיה אפשר אבל האפשרות יצטרף אל נושא ומה' כי לפי שהפועל וחמתפעל מן המצטרפים והמצטרפים הם נמצאים יחד הנה כאשר נמצא הפועל בכל נמצא המתפעל בכח והמתפעל בכח גשם יחוייב אם כן שיהיה שם גשם קודם היות העולם וכאשר התבאר זה המנע' היות ההויה יש מיש ויש מאין הנה יחוייב שיהיה יש מיש בצד מה ויש מאין בצד מה ואולם היות׳ יש מיש הוה שתהיה מגשם והיותו יש מאין היא שתהיה מגשם נעדר מכל צורה וכזה יותרו כל הספקות כי הספק שהניחו אם היה יש מיש הוא בעבור התנועה וכשהנחנוהו נעדר מכל צור׳ לא תהיה תנועה והספקות שישיגו להנה׳ יש מאין הוא בעבור שלא הניחו לזאת ההויה נושא וכשהנחנו נושא סרו כל הספקות ולזה החליט המאמר שחדוש העולם היה מגשם קדום נפשט מכל צור' בלתי שומר תמונתו ר״ל שיהיה נעדר הטבע שימשך ממנו לגשם שמירת התמונה וציור החדוש היה בששם קצתו שומר תמונתו והוא חגרם השמימיי וברא בו ככבים וגלגלים ומקצתו שם בין הגלגלים מתחלפי המרכז כדי שלא יהא שם רקות. נמשך החכם הזה לדעתו בתכונת הגלגלים ואולם היה אפשר לש״י שיתן לחמר א׳ בעינו צורות מתחלפות אחר שההוייה רצוני וכשהתישב לו זה לקח בהתר הספקות אשר חניעוהו כת מאמיני הקדמות כמו שקדם לנו בפרק הא׳ מזה המאמר אחר שהתיר קצת ספקות שהעי' בהגהתו זאת והם אלו. הא' שכבר יחוייב בזה הגשם אם שלא יותיר ממנו דבר כשנברא העולם ואם שיותיר ממנו ואם היה שיותיר יראה שהמותר הוא לבטלה ואם היה שלא יותיר איך קרה שיסכים גדלו לגדל העולם שכבר יראה שהגדל הנמצא לבעלי נפש הוא מוגבל ואם היה שיהיה לו רחב מה הוא מפני הטבע החשיי ועוד שלא ימלט מהיותו כדורי התמונה קודם ההויה או שהיה בתמונה אחרת ואם היה כדורי הוא מן התמה איך הסכים כדרותו לכדרות העולם ואם לא היה כדורי הוא מחריב שיהיה שם רקות כשהנחנו שהש״י קבענו ושמוהו תמונה כדורית. ב׳ שהויית העולם יחוייב שתהיה מקרית למה שקרה שיהי' נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם שאם לא כן היה הש״י באופן שלא יושפע ממנו דבר ג׳ שהיו׳ שם דבר קדמון זולתי הש״י היא מגונה מאד כי יראה שהם שתי רשויות חלילה. ד׳ שכבר יחשב שיהיה חושי אם מתנועע ואם נח ואיך שיהיה יחריב שיהיה לו טבע וצורה הפך מה שהונח הגשם החומר לא ימצא רק מצור' כ״ש שיהיה רק מצור' זמן אין לו תכלית ושהדבר כשימצא חסר לפי טבעו מעט מהזמן וזמן המצאו בתאר שלם הוא זמן ארוך מאד ולפי הנחתנו יהיה הגשם באופן אחר זמן ארוך לאין תכלית יותר מזמן המצאו שלם. ז׳ מאי זה זמן שאנחנו נמצא בכל הויה שאינה הזדמן ולזה איך יצוייר שיתהוו מחמר אחד הטבעים הנמצאים בעולם ומי הכריח החמר לקבל כל הצורות שכבר יחשבו שמקומות המעלה והמטה נמצאים וא״כ יתחייב שיהיו היסודות נמצאים והגרם השמימי. ט' מה זה שהביא הפועל לפעול בעת ההיא האם נתחדש׳ לו ידיעת לא היתה לו או היה לו מונע והוס׳ והנה זה כולו מבואר הבטול אלו הן הספקות אשר העיד בהנחתו זאת התרם בדרך שאבאר אם תחלה למה שהגשם ההוא איננו מפעולת פועל אם היה שיותיר ממנו אחר הוית העולם לא יקרה ממנו בטל אחר שא״א בו שיהיה לתכלית ידוע וכזה הותר הספק הא' ואם השני לא יתחייב זה שאין חסרון למטיב כשלא ימצא מקבל ההטבה וכמו שלא היה חסרון בחק הש״י כשלא יברא העולם כשלא יהיה שם גשם כלל יקבל הבריאה כן לא יהיה חסרון בחקו כשלא יברא העולם כשלא ימצא מהגשם המקבל הבריאות שעור הראוי ואם הג' לא יחריב מהיות הגשם קדמון שיהיה אלוה שאין האלהות מצד היותו קדמין אבל מצד עצם מדרגתו שיושפע ממנו והטוב והסדר במציאות אבל הגשם ההוא הוה בתכלית החסרות וההעדר הטוב בעצמותו ולפי שכל מה שקנה מהטוב הוא יותר שלם ולזה היה החי יותר שלם מהצומח׳ והאדם מהחי היה זה הגשם החסר מכל חסר רחוק מאד מהאלהות ואם הד' הנה היות הגשם אם נח ואם מתנועע יצדק בגשם טבעי אבל בגשם נעדר מקבל טבע לא יצדקו עליו תנועה ומנוחה טבעית כמו שלא יצדקו על האבן ראות ועורון ואם הה' כבר יחשב בו שאיננו רחוק שימצא גשם בלא צור' מיוחדת אבל אולי מחריב שימצא וזה שאנחנו נמצא צורה עם חומר בצורות ההיולנית ומצאנו גם כן צורה בלא חומר בצורות הנבדלות הנה ראוי א"כ שימצא חומר בלא צורה ואולם היה בלתי אפשר באלו הנמצאות להיותם מלובשי׳ באיכיות הראשונות אשר הם בצורות ליסודות יהיה בלתי אפשר שיופשטו במוחלט ואולם מה שנא' שיחריב שיעמוד בזולת הצור' אין תכלית לו הוא שקר למה שכבר קדם שלא היה זמן קודם בריאת העולם ואם הוא כבר יתאמת שזמן השלמות ראוי שיהיה יותר גדול למי שיש לו טבע כי הוא ינהיגה ויישירהו אל השלמות אבל הגשם הזה כבר הונח אין לו טבע וג״כ התבאר שלא עמד זמן בחסרונו קודם בריאת העולם ואם הז' הנה ההויה החלקים אין ראוי שהוקש אלא התכלית וכ״ש זו שהיתה רצוני' וזה שההויה הזאת תיוחס אל רצון הש״י ונתן טבע לדבר לקבל רצונו וכבר נעמוד על עצם השמע החמר לפעול הצור׳ הנבדלה ממה שימצא מן הפלא בבריאת ב״ח מהנעת החמר עד שיובר' ממנו מה שיאות להעשות ממנו אבר אבר וכן בתנועות הרצוניות שהאדם בציורו הנעימות יגי׳ כלי הקל בהנעות נפלאות מזולת שיתבונן בהם ואם הב״ת הנה המעלה והמטה אינה מצד הרחקים אלא מצד הדברים הקלים והכבדים הנמצאים שם וכבר הגשם ההוא בזולת צור׳ לא כבר ולא קל אם הט' הנה למה שהיתה הבריאה לתכלית הטבה והחגיגה כבד חייב ההתחלה שיהיה להטבה ההיא התחלה זמנית ולזה לא יתכן השאלה למה לא היה אותו קודם לכן לפי שאיך שיהיה שתפו׳ השאלה למה לא היה קודם הנה זה שעור מה שהתיר באלו הספקות ואולי בספקות אשר הגיעו כת מאמיני הקדמות הנה יהיה הספקות בדרך זה אמנם בספקות אשר מצד הזמן אם תחלה לא יתחייב מאמרינו שהזמן היה אלא שנתאחר ולא הי׳ קודם ואולם הגזרה שהסכימו עליה שכל הווה הווה בזמן וזה שכבר נמצא במתחדש שיתחדש בזולת זמן כאלו תאמר השינוי שיתחדש במשתנה הרמוז אליו שהוא בזולת זמן ולפי שהזמן מקרה דבק לכל שינוי ומתחדש בהתחדשו הוא מחוייב שאם היה הווה שאיננו הווה בזמן ואולם הב׳ שהוא מצד העת' הנה העתה אשר יהיה התחלת הזמן לא יחלוק הקודם והמתאחר וזה אם לא וכל הויית הדמיון כבר יהיה צודק שאין כל מה שלא יכלהו הדמיון כוזב וזה נאמר שהעת׳ יש לו ב׳ צדדים א׳ הוא חלוק הקודם והמתאחר והב׳ הגבלות החלק מהזמן דרמוז אליו ואמנם היות העת׳ בכח לא יחייב היותו חולק הקודם למתאחר כי טבע הזמן כן חייב שא״א שימצא העתה בפעם עם מה שהוא לו התחלה שכבר קדם שהזמן עצמו א״א בו שימצא יחד ואולם הג' הנה התרו ממה שיקל שקדימת מכח אל הפעל תצדק בההוי׳ חלקים מפני שהיא לכח נושא והיה הזמן נמצא אבל בהויה התכלית לא לפי שהזמן מתחדש בחדוש העולם שהכח כשהוא במה שממנו לא יחריב מציאותו זמן כי אין שם עדיין תנועה ואולם בספקות אשר מצד התנועה אם תחלה הנה קדימ' תנועה ההעתק לתנועת החלקית לא יחייב קדימתה לחויי׳ הכוללת אבל שתנועת ההויה היה הקודמת ואם הב׳ כשהנחנו תנועה תהיה היא הא׳ לא יחוייב שיקדם לה וזה אם מצד הפועל שיפעל עת אחר שלא יפעל הנה ואם נודע שהוא יציאה מן הכח אלא הפעל לא יחריב שיהוא שם שינוי וזה שהיציאה מן הכח אל הפעל אשר תפעל להתפעל הוא השינוי לא היציא מן הכח אל הפעל אשר בפועל לפעו׳ שאם לא היו שתי תנועות יחד ההתנועעות וההנע' וכבר התבאר בספר השמע אלא תנועה א״כ נושא ב׳ מצד וזה שכאשר תיוחס אל המני' תקרא הנע׳ וכסתיוחס אל המתנועע תקרא התנועעות ואמנם מצד המתפעל הנה אם היה האפשרות אשר בטבע יחוייב שיקח שינוי לחדוש אפשרות השינוי הנה לא יחוייב לאפשרות אשרמצד הרצון המופשט שיקדם לו שינוי אבל אפשרות השינוי הנה על יחס א׳ ככל הזמן ולזה לא יצדק חיוב קדימ' שינוי ואולם בספקות אשר מפאת הגרם אם תחלה עם תיות בהוייה חלקים מהפך אל הפך לא יחוייב זה בהוייה הכוללת וכ״ש בהוייה המיוחסת אל הרצון ואולם בב׳ הנה כאשר היה לדבר הא' כח על דברים מתנגדים יצדק שיהיו הכוחות מוגבלים בכח הקרוב אשר דורך אל הדבר ההוא ואנחנו אם חייבנו שיהיה זמן דריכתו אל ההויה בב״ת היה מקום לספק אבל מה שהונח שנהתהוה ברצון מזולת שיהיה דורך בו קורא שנתהוה ולא ימנע ג"כ אחר שאין לו סבות ההפסד שישאר נצחי ואמנם היותו נעדר זמן בב״ת ברצון לא ינגד אפשרות מציאותו אחר שמציאותו ברצון וכן מה שחזק טענתו כי אם הונחו המציאות וההעדרה אפשריות והונח אחד מהם נמצא תמיד יקרה מזה בטל הנה הבטל הוא אם נניחהו נמצא בחיוב אבל אם נניחהו נמצא בחיוב אבל אם נניחהו באפשרות לא יקרה בטל ומה שחזק טענתו שיחוייב היות נמצא ונעד' יחס שאם לא כן יהיה זמן ב״ב תחל לזמן בב״תהנה אם הודינו שהיה העיל' זמן נעדר בב״ת לא יתחייב זה אלא כמו שיתחייב לפלוסוף האומ' בקדמו' אם נניח עתות וחלוף הקודם והמתאחר שכל א׳ בב״ת והוא חלק למקובץ שיהיה בב״ת אלא שזה אפשר בו מהצד שהוא ב״ת לכן מה שחזק עוד טענתו שכבר יחשב שהאמצעי בין הגפרד ובין הנמצא תמיד הוא הוה נפסד הנהו הוא בלתי צודק שהאמצעי האמתי היה הנמצא בעת מן העתים נעדר בקצתם וכן מה שחזק עוד טענתו מפני טבע הדבר שאם היה הנה טבעות מקבל ההויה וההפסד א״א שישאר נצחי הנ״ל מה שהונח שאין לדבר טבע אלא מה שהקנהו הש״י בחייה כללי׳ הנה לא יחוייב בו שיפסד ואם היה היום ואם כבר יראה זה באישי הנמצאים שההווה נפסד לא יצדק זה בהויה הכוללת וביחוד בגרמי' השמימים שאין להם סבות ההפסד לא מפאת הפועל ולא מפאת המתפעל ואולם בספקות אשר מפאת החמר אם תחלה מה שהוא נמנע בחמר הא' הוא שיהיה רק מצור' אחר שקבל הטבע ונתלבש מי' צורו׳ אבל קודם זה אינו נמנע בגשם ההוה היותו רק מצור׳ כמו שהונח ואולם בב׳ הנה לא יתחייב היותו מלא גשם במוחלט אבל כמו שהונח מגשם משולל מכל צור' ואולם בספקות אשר מצד הפועל הנה למה שהחכמה האלהית כן גזרה בהטבה הזאת והיה ההתחלה החמרית כן חייבה להתחדש בזמן הנה אין שינוי בחקו כזה כי הוא תמי' נמצא עם רצון ההטבה אלא שמהכרח המקבל היה שתתחדש ואם היה שנוד׳ שהיה זמן בב״ת בזולת נימוס הנמצאות זו הנה היה תפיש׳ עלינו אסקנ׳ הנימוס מהם אבל להיותו יתברך מקנה להם הנימום אין חזק בז' ואולם מה שחזק הפלוסוף מהיות הקודמים מיחסים השמים למשכן הרוחניות הנה לנצחיותם והיותם מורים על כח ממציא' וכ״ש שראוי ומחוייב לנו לחזק האמת מפשוטי התורה המורים על הדעת הז' כפי מה שיראה החכם הז' אשר האריך בדבריו אלה מא׳ ואנחנו בחרנו בקצור ההכרח בזה הפרק:

  from our library copy — not yet checked against the original

• Be'er HaGolah, Well 6 5:8unverified

  ואם תאמר, אם כן אין ראוי שיהיה נחשב שהחמה עומדת בגובה רק רגע אחד, והוא רגע עמידת השמש בתכלית הגובה. אבל אין שעור חכמים כך. שהרי לענין הקרבת תמיד של בין הערביים, אין נחשב שהחמה במערב רק מחצי שביעית. וכן לענין תפילת מנחה, לא נחשב שהחמה היא במערב עד חצי שבע, לא כאשר עברה השעה הששית. ודבר זה על פי החכמה, כי הזמן הוא מדובק, ואין הזמן נחלק, רק מדובק הוא. ולפיכך דבק* סוף שש אל תחלת שבע, ואין כאן עדיין השתנות זמן, ואין חלוק בזמן בין* סוף שש לתחלת שבע. אבל אין דבוק סוף שש לסוף שבע, כי זה נחשב ריחוק. ולכך אחר חצי שבע, הזמן מתחלק, ולא נחלק תחלת שבע מסוף שש. וזהו טעם דברי חכמים, שאמרו (ברכות כו:) שזמן תפלת המנחה שהוא אחר חצי שבע. ולא יחלק סוף שש להיות חצי היום, מפני שהזמן מדובק. ואמר שזמן שראוי שיהיה מתחלת שבע - הוא אחר חצי שבע, שאז הזמן נחלק. וכמו כך בעצמו המקום הוא מדובק. וכאשר השמש עומד בחצי שמים, לא נחשב שעברה חצי שמים עד שעברה כמו שעור מהלך חצי שעה מן נקודת הגובה, שאז משתנה מקום החמה לומר שהחמה במערב. ולא יאמר שהחמה במזרח רק קודם חצי שש, שאין כאן דבוק לומר שדבק* תחלת שש אל סוף שש. ולפיכך אמרו שהישוב הוא שעה אחת, הוא שעת עמידת החמה בגובה שהוא באמצע השמים, וזה נחשב שהוא כנגד הישוב, שהוא באמצע. ולא שיהיה כוונתם כלל שהישוב כל כך גדול, חלק אחד מי"ב חלקים מה שמהלכת החמה ביום, שדבר זה אינו, רק הכוונה פה שהחמה נחשבת שנכנסת אל הישוב שעה אחת ביום, מפני כי שעה אחת נחשב שהחמה באמצע השמים, והאמצע נאמר עליו שהוא נגד הישוב. ואם תאמר, אם כן אין ראוי שיהיה נחשב שהחמה עומדת בגובה רק רגע אחד, והוא רגע עמידת השמש בתכלית הגובה. אבל אין שעור חכמים כך. שהרי לענין הקרבת תמיד של בין הערביים, אין נחשב שהחמה במערב רק מחצי שביעית. וכן לענין תפילת מנחה, לא נחשב שהחמה היא במערב עד חצי שבע, לא כאשר עברה השעה הששית. ודבר זה על פי החכמה, כי הזמן הוא מדובק, ואין הזמן נחלק, רק מדובק הוא. ולפיכך דבק* סוף שש אל תחלת שבע, ואין כאן עדיין השתנות זמן, ואין חלוק בזמן בין* סוף שש לתחלת שבע. אבל אין דבוק סוף שש לסוף שבע, כי זה נחשב ריחוק. ולכך אחר חצי שבע, הזמן מתחלק, ולא נחלק תחלת שבע מסוף שש. וזהו טעם דברי חכמים, שאמרו (ברכות כו:) שזמן תפלת המנחה שהוא אחר חצי שבע. ולא יחלק סוף שש להיות חצי היום, מפני שהזמן מדובק. ואמר שזמן שראוי שיהיה מתחלת שבע - הוא אחר חצי שבע, שאז הזמן נחלק. וכמו כך בעצמו המקום הוא מדובק. וכאשר השמש עומד בחצי שמים, לא נחשב שעברה חצי שמים עד שעברה כמו שעור מהלך חצי שעה מן נקודת הגובה, שאז משתנה מקום החמה לומר שהחמה במערב. ולא יאמר שהחמה במזרח רק קודם חצי שש, שאין כאן דבוק לומר שדבק* תחלת שש אל סוף שש. ולפיכך אמרו שהישוב הוא שעה אחת, הוא שעת עמידת החמה בגובה שהוא באמצע השמים, וזה נחשב שהוא כנגד הישוב, שהוא באמצע. ולא שיהיה כוונתם כלל שהישוב כל כך גדול, חלק אחד מי"ב חלקים מה שמהלכת החמה ביום, שדבר זה אינו, רק הכוונה פה שהחמה נחשבת שנכנסת אל הישוב שעה אחת ביום, מפני כי שעה אחת נחשב שהחמה באמצע השמים, והאמצע נאמר עליו שהוא נגד הישוב.

  from our library copy — not yet checked against the original

• Shabbat 9bunverified

  Filed under: Mincha

• Berakhot 47bunverified

  Filed under: Davening with a Minyan

• Berakhot 6bunverified

  Filed under: Quorum / Minyan

Related sheets