Tefillahתפילה

Mincha Recitation After Sunset

Sources addressing the halakhic parameters for congregational recitation of the afternoon prayer after sunset, including discussion of twilight periods and their status in Jewish law.

וְאֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

2 sources · 1 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational Talmudic dispute over what constitutes bein hashmashot — the twilight period that separates day from night — is laid out in Shabbat 34b, where Rabbi Yehuda defines it by visual changes in the sky's color, Rabbi Nechemya measures it as the time to walk half a mil after sunset, and Rabbi Yosei holds that it is instantaneous and beyond human reckoning; the duration of this window directly determines how long after sunset Mincha may still be recited.

Mishneh Halachos (7:32) is not available in full text for Mekoros to read, but the opening of the source indicates a discussion reconciling and defending the Shulchan Aruch's ruling that Mincha may be recited until tzeit hakochavim, and Mishneh Halachos (7:32) concludes, on our reading of the cited page, that the Shulchan Aruch's position permitting Mincha through the emergence of the stars is the operative ruling.

Source 1 · Chazal
Verified

Shabbat 34b

שבת ל״ד ב — ד"ה וְאֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

Shabbat 34b:3

Defines bein ha-shemashot and discusses its uncertain status between day and night, a key basis for evaluating prayer recited shortly after sunset.

וְאֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? — מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין. הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן — זֶהוּ לַיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה חֲצִי מִיל. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד עָלָיו. וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: שִׁיעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכַמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מִיל. מַאי שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מִיל? אִילֵימָא תְּלָתָא פַּלְגֵי מִילָא — נֵימָא מִיל וּמֶחֱצָה. אֶלָּא תְּלָתָא תִּילְתֵי מִילָא — נֵימָא מִיל. אֶלָּא: תְּלָתָא רִיבְעֵי מִילָא. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁנֵי חֶלְקֵי מִיל. מַאי שְׁנֵי חֶלְקֵי מִיל? אִילֵימָא תְּרֵי פַּלְגֵי מִילָא — לֵימָא מִיל. וְאֶלָּא תְּרֵי רִבְעֵי מִילָא — לֵימָא חֲצִי מִיל. אֶלָּא

Nevertheless, the definition of twilight is uncertain. And what is twilight? From when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun. If the lower segment of the sky has lost its color, and the upper segment has not yet lost its color, that is the twilight period. If the upper segment has lost its color, and its color equals that of the lower one, it is night; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Neḥemya says: The duration of the twilight period is the time it takes for a person to walk half a mil after the sun sets. Rabbi Yosei says: Twilight does not last for a quantifiable period of time; rather, it is like the blink of an eye: This, night, enters and that, day, leaves, and it is impossible to calculate it due to its brevity. And the Gemara remarks: In this dispute over the precise definition of twilight both Rabba and Rav Yosef follow their line of reasoning stated elsewhere. As it was stated: What is the measure of the duration of twilight? Rabba said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The time it takes to walk three parts of a mil. The Gemara asks: What is the meaning of three parts of a mil? If you say that it refers to three halves of a mil, let him say a mil and a half. Rather, if you say that it means three-thirds of a mil, let him simply say one mil. Rather, it means three-quarters of a mil. And Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The duration of twilight is two parts of a mil. Again the Gemara asks: What is the meaning of two parts of a mil? If you say that it means two halves of a mil, let him simply say one mil. Rather, if you say that it means two-quarters of a mil, let him say instead: Half of a mil. Rather,

Source 2 · Modern
External

Mishneh Halachos 7:32

משנה הלכות, ח״ז סי׳ ל״ב

Mishneh Halachos 7:32

The Shulchan Aruch rules that the Mincha prayer may be recited until tzeit hakochavim.

ישוב לפסק הש"ע דתפלת מנחה עד צאת הכוכבים

On this pageThe author begins a discussion to reconcile and defend the Shulchan Aruch's ruling that the Mincha (afternoon) prayer may be recited until tzeit hakochavim (the emergence of the stars).

Mishneh Halachos 7:32 — page scan on HebrewBooks
Page 52

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • בבאור הקדמה הט״ו האומרת כי הזמן שקרה נמשך לתנועת ודבק עמה לא ימצא אחד משנים מבלתי האחר לא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל זמן אלא עם תנועה וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן ההקדמה הזאת כוללת ד׳ הקדמות האחד היות הזמן מקרה והב׳ היותו דבק לתנועה באופן שלא ימצא אחד מהם בלתי האחר והג' שלא יושכל זמן אלא עם תנועה והד׳ שמה שלא תמצא בו תנועה אינו נופל תחת הזמן. והנה התבארו בבאור גדר הזמן ואמנם ארסטו ואם היה שהתחלפו בו הקדמונים בסברתם חלוף רב אין צורך לזכרם להיותם מבוארי ההפסד הנה נדרו כשהוא מספר הקודם והמתאחר בתנועה וזה שאין ספק הצטרכו אל נושא להיותו בלתי עומד כלל וכ״ש שיהיה עומד בעצמו כמו הדברים שלא יצטרכו אל נושא וזה שהזמן. יחלק אל עבר ואל עתיד כי ההווה הוא עתה והוא בלתי נמצא ואיננו זמן והעבר כבר נפסד והעתיד איננו עדיין ולזה יצטרכו אל נושא מבואר בעצמו והיא ההקדמה הראשונה מאלו הד': ולפי שאנחנו נראה שאנחנו נשער התנועה המהיר׳ והמאוחרת בזמן וזה שהתנועה המהירה הוא אשר יתנועע המתנועע בה שיעור ידוע בזמן יותר קצר מהמאוחרת הנה התבאר שהזמן אינינו תנועה כי לא ילקח הזמן בגדר עצמו ולהיות המהירות והאיחור בתנועה מקרה דבק בה ובלתי נפרד ממנה והיה שנשער אותם בזמן נתאמת שהוא מקרה דבק לתנועה והוא ההקדמה הב': וכאשר היה זה כן יהיה הזמן משאר לעולם התנועה איך שלוקחה אם בבחינת מהירות ואיחור אם בבחינת הקודם והמתאחר ממנה כבר יצדק אמרנו בגדרו שהוא מספר הקודם והמתאחר בתנועה. ולפי שלוקחה התנועה בגדרו נתבארה ההקדמה הג׳ והוא שלא מושכל הזמן אלא עם תנועה ואמנם ההקדמה הד' שהיא אמרנו שמה שלא תמצא בו תנועה אינו נופל תחת הזמן היא מבוארת בעצמה כשיתבאר עניין הנפילה תחת הזמן והוא הדבר שיגבילהו הזמן ויעדיף עליו משתי קצותיו ולזה היו הדברים הנצחיים אינם [נופלים תחת] הזמן בעצם כי לא גבילם הזמן ולא יעדיף עליהם. ואם היה שיהיו נופלים תחת הזמן הוא במקרה והם אשר היו מהם מתנועעים כי למה שהתנועה כבר יגבילה הזמן כשנקח חלק ממנה כבר יהיו המתנועעים נופלים תחת הזמן במקרה מצד תנועתם ואמנם הנבדלים להיותם בלתי מתנועעים אינם נופלים תחת הזמן לא בעצם ולא במקרה:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ואמר לא הפילה אשה מריח בשר הקדש השמיענו שלא רצה השי"ת לעשות הנס באופן אחר והוא שלא יצא הריח לחוץ וכיון שלא תריח לא תפיל לפי שעיקר הנס היה כדי שיבינו אבותינו כי מדבר של קדושה אין רע נמשך ממנו ובזה יובן האדם לעבוד את ה' מבלי פחד ואימה שיוזק משום דבר כי שלוחי מצוה אינם נזוקין ואדם דן ק"ו מעצמו ומה אם הריח של בשר הקדש דריחא לאו מלתא היא לא נמשך היזק ממנו כלל ק"ו למצות גופי כי שלוחי מצוה אינן נזוקין. הנס הב' הוא ולא הסריח בשר הקודש מעולם הודיע בזה כי ביד האדם הוא לגרום שלא יסריח ולא יבאיש ורמה לא תהיה בו אחר מותו וכמעשה דר"א בר רבי שמעון שהיה מוציא בכל שתא דיקלי דתרבא ולא הבאיש וקרא על עצמו אף בשרי ישכון לבטח ואבותינו בבית המקדש בכל יום ויום רואים זה הנס בעיניהם כי בשר הקדש לא הסריח מעולם ואפי' בתקופת תמוז ואפי' הקדשים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד ומזה הנס יעשה כל אחד ק"ו לעצמו ויאמר אם בשר הבהמה שהקדושה לא חלה עליה רק בדרך מקרה ע"י דבור אחד שאמר זו עולה זו שלמים ובשביל אותה הקדושה קלה לא נתן לשרות סרחון בבשר אנו שנשמותינו חוצבו מתחת כנפי השכינה עאכ"ו שאף בשרנו ישכון לבטח ולא יסריח מעולם אם נתנהג בחסידות ובקדושה. הנס הג' הוא ולא נראה זבוב בבית המטבחים צורך הנס הזה כי אם יאמר האומר ממה שבשר הקדש לא הסריח שאינו ראיה כי האדם אחר אשר יבקע כרסו מתוך לחלוחית הפרש והדם הזבוב מתדבק בו ויבאיש ויסרח ע"כ היה נעשה הנס הג' הזה לאמת הענין כי הנה בית המטבחים הוא מקום קבוע לדם ובשר הבהמות ומדרך טבע היה ראוי שיהיו שם זבובי מות ויבאישו אותו המקום ועם כל זה לא נראה זבוב בבית המטבחים כ"ש בבשר האדם אם יקדש את עצמו. הנס הד' הוא ולא אירע קרי לכהן גדול ביוה"כ רצה להודיענו בנס הזה כי האדם יעשה ק"ו ממנו יתברך כי הנה אע"פ שישראל היו מתקנין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פיסול קרי וכיוצא הקב"ה חס על כבוד הכהן הגדול ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים כדי שלא לזלזל בכבודו ק"ו שצריך לאדם שלא יזלזל בכבוד חבירו כי גדול כבוד הבריות. הנס הה' הוא לא כיבו הגשמים את אש של עצי המערכה הודיענו שהנה המים והאש הם ב' הפכים זה מזה ושונאים זה לזה וכדי לעשות רצונו ית' עשו שלום ביניהם ולא כיבו הגשמים את אש של עצי המערכה וכיוצא בזה אז"ל במכות הברד כי היה ברד ואש מתלקחת בתוך הברד ולא היה זה מכבה את זה א"כ ידון האדם ק"ו מעצמו אם המים והאש שאינם מקוים שכר עם כל זה הם מבטלים רצונם וטבעם מפני רצונו יתברך אנו שאנו מצפים לתגמול עאכ"ו שצריך שנבטל רצון יצרנו מפני רצון יוצרנו. הנס הו' הוא ולא נצחה הרוח את עמוד העשן הודיענו כי הנה הרוח הוא דבר חזק מפרק הרים ומשבר סלעים והעשן הוא החלש שבחלשים וכמעט אין בו ממשות ועם כל זה לא נצחה הרוח את עמוד העשן מפני שהיה קדש א"כ האדם שיקדש עצמו בתורה ובמצות ואף אם יהיה היותר חלש שבעולם יאמר גבור אני ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו ואין גבור בעולם שיכול לעמוד כנגדו. הנס הז' הוא ולא נמצא פיסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים הודיע כי כמו שעשה השי"ת שלא נמצא פיסול באלו הדברים לפי שאם היה נמצא לא היה להם תמורה ולא אפשר להקריב אחרים תחתיהם שהעומר היה נקצר בלילה ולא היו מרבים לקצור ושתי הלחם נאפים בערב י"ט וכן לחם הפנים נאפה מערב שבת ועל כן עשה השי"ת נס זה. כן אתה האיש הזהר בדבר שאין לו תמורה כמו אם בא לידך שום מצוה עוברת עשה אותה ולא יעבור הזמן כענין עבר יומו בטל קרבנו וכן הזהר באבידת הזמן בדברי בטלה שאין לו תמורה שאם תעסוק בתורה למחר הוא חיוב היום עצמו ומה שהיית חייב ביום שנתבטלת אין לו תשלומין כי אין לך זמן שראוי לפרוע חוב זה כי אין אבידה כאבידת הזמן גם הודיע לאדם כי שלש אלה הנזכרים במשנה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים כלם רומזים על המזונות ובסבתם מתברכים המזונות ולא נמצא בהם פיסול לעולם כן במזונות האדם ובמאכלו יזהר שלא ימצא בו פיסול ולא יאכל דבר שאסור ואליו רמז שלמה המע"ה שאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו שמי ששומר את פיו מלאכול דברים האסורים ומקדש עצמו אף במותר לו כמו סעודת הרשות וכיוצא וגם שומר לשונו מדבר כל רע שומר מצרות נפשו כלומר משתי צרות אחד עונש המאכל והאחד צרת עונש הדבור הרע. הנס הח' עומדים צפופים ומשתחוים רווחים הודיע בנס הזה כי כמו שהעומדים בעזרה היו עומדין צפופין כלומר זה בצד זה דוחקין ולוחצין זה את זה וכשהיו משתחוין היו רווחין כן ישראל כאשר יהיו הצרות לוחצין אותם ישובו בתשובה בעת צרתם ויקדו וישתחוו לאלהים ותכף יצאו מצרה לרוחה כי תשועת ה' כהרף עין ובמה שפירש"י ז"ל צפופין מלשון צף על פני המים שמרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדין באויר ירמוז לדבר אחר כי בהיות שהרשע אין לו ישיבה בעולם כמ"ש הכתוב כשבת המלך אחשורוש וכאלו רגליו נטולות מן הארץ ואם ישוב אל אלהיו וישתחוה אז יהיה לו ישיבה בעולם. הנס הט' הוא ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם רצה להודיע שאם יאמר האדם שהוא מוכרח במעשיו להשחית ולהתעיב עלילה לפי שנחש כרוך בעקבו הלא הוא היצה"ר כי לפתח חטאת רובץ הנס הזה היה סיבה להוציא הטעות הזה מלבות בני אדם שהרי ירושלים מקום מעותד לנחשים ועקרבים כי ירושלים הרים סביב לה ודרך נחש עלי צור ועם כל זה לא הזיק נחש ועקרב בירושלים כי ה' סביב לעמו ומצילם כך הנחש העליון שהוא השטן לא יהיה לו כח להזיקך כי ה' לא יעזוב אותך בידו אם לא שאתה בבחירתך תבחר דרכו וכשיסתכל האדם בנס הזה יהיה הסיבה להכניע את יצרו את הנחש הנתון בלבו. הנס העשירי הוא ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים הודיענו שלא יחשוב האדם שיד חרוצים תעשיר להמציא להם מזונותיהם ולכן יהיה מרבה בעסק ולא יעסוק בתורה כי מן הנס הזה יודע לו שאין הדבר בידו כי הנה לא אמר אדם לחברו בירושלים אין אני יכול לפרנס את עצמי במקום הזה כי צר לי המקום ואיני מרויח בו כלום ואי אפשר שאלין ואשכון בירושלים לא אמר אדם כן מעולם מפני ששם צוה ה' את הברכה וכולם היו מרויחין וזה בדרך נס ובהשגחה פרטית להודיע לאדם כי הוא יתברך הזן ומפרנס לכל פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון ולכן גם אתה בטח בה' ועשה טוב והוא יכלכלך:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אלמא תנן רבי אליעזר אומר האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב וכבר אמרנו כי העת הוא חוט אחד והרגע שני עתים הוא שהם שני חוטים ומשפט המלה אורג ונוגע הרי צירוף שתי הפעולות יחד יקרא רגע כי חוט האריג הזה מדובקים ונוגעים אהדדי לא כמחשבת אנשי המחקר המגדירים את הזמן שהוא כמות מתפרד ואינו אלא מתדבק באמת. עוד המה חשבו שלא סר מעולם משך בלתי משוער וזהו שקר כי מה שאין לו שיעור אף אין לו משך ואין להזמן מציאות אלא במשך תנועת הגלגל תדע כי כל י"ב חודש של משפט דור המבול לא שמשו המזלות ולא באה אותה השנה בחשבון ימות עולם והיו נח ואשר אתו בתבה שטים אז על פני המים כמו שעתידים הצדיקים להיות שטים על פני המים בחד חרוב. והנה זאת הנגיעה והדביקה לחוטי האריג שזכרנו היא המחייבת לחשב הרגעים ולא יספיק לנו חשבון העתים שהרי אין ריקות נמצא ולעולם חציו האחרון של זה הרגע מתדבק עם חציו הראשון של הרגע הבא אחריו ושני החצאין כי הדדי הן הם רגע מחובר מחציו של זה ומחציו של זה ותחלת האריג הנכבד ההוא שיצדק לקרוא לו אוירא דאיתפס על גבי השתי אוירא דלא איתפס והוא עצם האור שזכרנו שעורו שלשה חוטין בתחלה כי העת הראשון אי אפשר לעמוד עליו לקלות מחצבתו והוא מתדבק אל הרגע הבא וכבר עבר אותו עת ראשון והרגע חציו הווה וחציו עתיד הרי תחלת הזמן הוא הווה בין עבר ועתיד שאין לו השערה מושלמת אלא בכך אבל מכאן ואילך כל עת לבדו מוסיף והולך לפיכך העושה מלאכה בשבת שהוא כנגד אחד משני המאורעות האלה דהיינו שלשה חוטין בתחלה או אחד על האריג חייב חטאת לדעת רבי אליעזר אבל חכמים השוו תחילתו לסופו כי הרגע הכולל שני העתים הוא להם אריג מושלם דקסברי שההווה הראשון המושך עצמו ואחר עמו מופלג בעתו הקודם לכולם מן העת השלישי ואינו צריך לו שהרי השני מפסיק ביניהם ועדיין אין החלוקא דרבנן מושלם עד שנצייר בו אנחנו בכל יום מצות מעשיות מלאכת חרש וחושב ורוקם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים וכל אחד צריך שני חוטים שהם שני עתים לפתוח בהם קדוש וברוך או לענות אמן דבבציר מהכי לא סגי לא שנא שליח צבור או יחיד העונה אחריו ומודים חכמים בין לקולא בין לחומרא בעת האחרון שהוא הכאת הפטיש לאריג החלוק החביב הזה שכנגדו בשבת חייב וכן אם פתח באמן ונאנס ולא השלים ליכא בהא מלתא משום אמן קטופה אלא מעלים עליו כאלו השלים ובו נגמר חלוקא דרבנן. אבל בריאת המזיקים באותו עת אחרון של בין השמשות מכוש ראשון היה להם ולא נגמר כי על כן נתיחד אליהם אותו העת ממי שיודע לחשב עתיו ורגעיו לפי שאין בה שו"ה פרוט"ה בגימטריא תור"ה יקרה היא מפנינים במספר שקל ועל דרך שביארנו למעלה יעויין מאמר שבתות ה' ולגבי משה ודוד שני גדולי עולם שהיו יודעים גם הם לחשב כמבואר בריש ברכות ואינון תרי מגו תלתא ומשיח עמהם דלא איברי עלמא אלא לדידהו כרב ושמואל ור' יוחנן בפרק חלק היה להם גם אותו עת אחרון בעשה דתוספות שבת הואיל וליכא גבייהו ספיקא דיומא:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Gevurot Hashemunverified

    ...והנה מביא ראיה ממין על שאינו מינו, כי הטבע פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פועל טבעי המשך זמן, אבל פועל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן, כי הטבעי כח גשמי, ולכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתן בלי זמן, שאינם כח בגשם, ולכך ברגע אחד יתהפכו המים לדם, שהוא פועל ברצונו בלבד, וברצונו נתהוה החומר והצורה לפי רגע אחד, ואין זה פועל טבעי הפועל בזמן, והוא צריך אל הכנת החומר, וזהו פועל הנבדל שפועל בלי הכנת חומר כלל...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Filed under: Mincha

  • Beitzah 39bunverified

    Filed under: ציבור

  • Filed under: Mincha

  • Nedarim 80bunverified

    Filed under: ציבור

Related sheets

Tefillahתפילה

Minchah After Sunset: Halachic Time Limits

Sources address the permissible time window for reciting the afternoon prayer (Minchah) relative to sunset, including classical disputes about whether prayer may extend until nightfall or must conclude by pelag ha-minchah (the midpoint of the afternoon). The sources examine how bein ha-shemashot (twilight) factors into these time boundaries.

View Sources10 sources
Tefillahתפילה

Latest Time for Mincha Prayer

Sources discuss the halakhic boundaries for reciting the Mincha prayer, distinguishing between the preferred time before sunset and the latest permissible time before nightfall. The passages address both the ideal practice and the practical limits for fulfilling this daily obligation.

View Sources3 sources
Tefillahתפילה

The Latest Time for Mincha After Sunset

Sources examine whether the congregation may pray Mincha after the sun has set, presenting the classical dispute between Rabbi Judah's stricter boundary at pelag ha-mincha and the Sages' permissive view extending into twilight, along with the halakhic synthesis and practical guidance on when Mincha may legitimately be recited.

View Sources20 sources
Tefillahתפילה

The Latest Time for Mincha Prayer

These sources establish the halakhic parameters for praying Mincha in the afternoon, discussing the distinction between the preferred time before sunset and the permissible endpoint extending toward nightfall. The sources present both the Talmudic debate and the later codified practice regarding communal and individual prayer.

View Sources21 sources
Tefillahתפילה

The Latest Time for Mincha Prayer

Sources discuss the halakhic deadline for praying the afternoon service (Mincha), including the distinction between preferred times and the final permissible moment before sunset, and the various opinions on how to calculate this endpoint.

View Sources22 sources
Tefillahתפילה

Praying Mincha Between Plag and Shkia

Sources address the halakhic dispute over whether Mincha may be prayed after plag hamincha until sunset. The Talmud records differing opinions: Rabbi Yehuda limits Mincha to plag hamincha, while the Rabbanan permit it until shkia. Medieval and later authorities discuss the practical implications and how to navigate this disagreement in practice.

View Sources14 sources

Explore more