Discover
Mitzvotמצוות

Kavvanah in Rabbinic Mitzvot: Ner Chanukah and Hallel

This collection examines the halakhic dispute over whether mitzvot derabanan (commandments enacted by the Sages)—particularly Hanukkah candle-lighting and Hallel recitation—require kavvanah (directed intention). Sources address how principles of intention established in the Talmud apply to rabbinic obligations, with commentary from Acharonim including the Sdei Chemed.

מצות אין צריכות כוונה

27 sources · 23 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational Talmudic dispute is already visible in Rosh Hashanah 28b, where Rava rules that fulfillment of a mitzva does not require intent, while Pesachim 114b records Reish Lakish's contrary position that mitzvot do require intent — and it is this unresolved tension in Chazal that generates every later discussion.

The Shulchan Arukh (Orach Chayim 60:4) rules that the halacha follows those who hold that mitzvot do require intent to fulfill one's obligation, without distinguishing between Torah-level and rabbinic mitzvot.

The central machlokes among the Acharonim is whether this requirement of intent applies equally to mitzvot derabanan: the Magen Avraham (60), citing the Radbaz, rules explicitly that the requirement of kavana is limited to Torah commandments, and that rabbinic mitzvot do not require it — and the Mishnah Berurah (60) records this position in the name of the Magen Avraham and notes that according to it even blessings (which are themselves rabbinic) would not require intent, yet simultaneously observes that multiple rulings in the Shulchan Arukh and the Gra's commentary to Orach Chayim 489 imply that no distinction should be drawn between Torah and rabbinic mitzvot.

Shulchan Arukh HaRav (Orach Chayim 60:5–6) spells out the dispute explicitly, stating that for Torah mitzvot the requirement of kavana is operative, but that for rabbinic commandments some hold the halacha is that kavana is not required, while others disagree — and he defers the full treatment to his discussion of siman 475.

The practical consequences of this dispute surface directly in the laws of ner Chanukah: the Tur (Orach Chayim 675) establishes that the act of kindling is what performs the mitzva and that a deaf-mute, imbecile, or minor may not kindle, while the Shulchan Arukh (Orach Chayim 675:3) codifies this ruling — and the Mishnah Berurah (675) clarifies that yesterday's lighting does not count for today since each day is its own independent obligation, underscoring that the kindling must be done purposefully for the mitzva.

For Hallel, which is universally treated as a rabbinic obligation, the Mishnah Berurah (422) applies the same logic, ruling leniently that since the entire institution of Hallel is only rabbinic one need not return to the beginning if interrupted — a leniency that would be harder to justify if rabbinic mitzvot required the same degree of kavana as Torah-level ones — and the Shulchan Arukh (Orach Chayim 422:2) records the disputes about whether the public or an individual even recites a blessing over this Hallel.

The Mishnah Berurah (213) takes the stricter position, ruling from a plain reading of the Shulchan Arukh that even rabbinic blessings require specific intent to fulfill one's obligation, which aligns with the view that no distinction should be drawn between Torah and rabbinic mitzvot regarding kavana.

The Beit Yosef (Orach Chayim 60) analyzes the Talmudic sources and notes that what the Gemara requires for fulfillment is intent to perform the act, not necessarily a formal declaration of intent for the sake of the mitzva, as the discussion in the Gemara on Rosh Hashanah shows that even blowing for a melody can count.

Among the Rishonim, רמב"ן, דרשה לראש השנה records that Rav Hai Gaon and R. Yitzchak ibn Ghiyyat ruled like Rava that intent is not required for fulfillment, while noting that the Geonim nonetheless counseled people to be careful to have kavana as a matter of proper practice.

The Minchas Shlomo (Minchas Shlomo Kama 1) investigates a distinct but related question within the framework of mitzvot tzrichot kavana: whether performing a positive mitzva such as sitting in a sukkah without any intent to fulfill the mitzva constitutes merely a passive failure to perform the commandment, or whether it amounts to an active transgression — and, on our reading of the cited page, he concludes that while positive intent is necessary to actively fulfill the positive commandment under the principle of mitzvot tzrichot kavana, one is nonetheless free from transgression as long as the physical requirement has been met.

Source 1 · Chazal
Verified

Rosh Hashanah 28b

ראש השנה כ״ח ב — ד"ה אֲבָל הָכָא

Rosh Hashanah 28b:1

The sugya discusses whether mitzvot require kavvanah and distinguishes between the intention needed to perform a mitzvah and the possibility of fulfilling it without explicit intent. It is a principal Talmudic source for the general debate later applied to rabbinic mitzvot.

אֲבָל הָכָא, ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״ כְּתִיב, וְהַאי מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא הוּא — קָא מַשְׁמַע לַן. אַלְמָא קָסָבַר רָבָא: מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּונָה. רָבָא אָמַר, לָצֵאת — לָא בָּעֵי כַּוָּונָה, לַעֲבוֹר — בָּעֵי כַּוָּונָה. וְהָא מַתַּן דָּמִים לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּלַעֲבוֹר וְלָא בָּעֵי כַּוָּונָה! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָצֵאת — לָא בָּעֵי כַּוָּונָה. לַעֲבוֹר, בִּזְמַנּוֹ — לָא בָּעֵי כַּוָּונָה, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ — בָּעֵי כַּוָּונָה.

But here, with regard to a shofar, it is written: “A memorial of blasts” (Leviticus 23:24), which might have been understood as requiring conscious intent, and this one was merely acting unawares, without having any intent whatsoever of performing the mitzva. Therefore, Rava teaches us that the absence of intent does not invalidate fulfillment of the mitzva, even in the case of shofar. The Gemara concludes: Apparently, Rava maintains that the fulfillment of mitzvot does not require intent. That is to say, if one performs a mitzva, he fulfills his obligation even if he has no intention of doing so. Rava himself said: There is no difficulty at all, since the fulfillment of a mitzva does not require intent, but the transgression of the prohibition: Do not add, or: Do not diminish, requires intent. The Gemara raises a difficulty: But in the case of the sprinkling of blood, according to Rabbi Yehoshua, the transgression of the prohibition: Do not add, does not require intent, since he holds that if one added to the required sprinklings, he transgresses. Rather, Rava said: One must say as follows: The fulfillment of a mitzva does not require intent, and the transgression of the prohibition: Do not add, during the prescribed time of the mitzva, does not require intent, and the sprinkler of the blood therefore transgresses, as Rabbi Yehoshua maintains. However, the transgression of the prohibition: Do not add, when it is not in its prescribed time, e.g., in the case of sleeping in the sukka on the Eighth Day of Assembly, requires intent to fulfill the mitzva, and in the absence of such intent, there is no transgression.

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Chazal
Verified

Pesachim 114b

פסחים קי״ד ב — ד"ה גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ

Pesachim 114b:1

Reish Lakish asserts that mitzvot require intent, supporting this claim through a mishna about Passover bitter herbs: since one may eat lettuce without intending to fulfill the obligation to eat bitter herbs, one must dip it again with explicit intent for the mitzva; and a baraita teaches that even if one ate vegetables without intention or in interrupted portions, one fulfills the obligation—apparently demonstrating that intent is necessary to ensure proper fulfillment.

גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֹאת אוֹמֶרֶת מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוּוֹנָה. כֵּיוָן דְּלָא בְּעִידָּן חִיּוּבָא דְּמָרוֹר הוּא דְּאָכֵיל לֵיהּ, בְּ״בוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״ הוּא דְּאָכֵיל לֵיהּ. וְדִילְמָא לָא אִיכַּוַּון לְמָרוֹר, הִלְכָּךְ בָּעֵי לְמֶהְדַּר לְאַטְבּוֹלֵי לְשֵׁם מָרוֹר. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִצְוָה לָא בָּעֲיָא כַּוּוֹנָה, לְמָה לָךְ תְּרֵי טִיבּוּלֵי? וְהָא טַבֵּיל לֵיהּ חֲדָא זִימְנָא! וְעוֹד תַּנְיָא: אֲכָלָן דְּמַאי — יָצָא. אֲכָלָן בְּלֹא מִתְכַּוֵּין — יָצָא. אֲכָלָן לַחֲצָאִין — יָצָא.

GEMARA: Reish Lakish said: That is to say that mitzvot require intent. One who performs a mitzva must do so with the intent to fulfill his obligation. The proof of this from the mishna is that since one does not eat the lettuce at the time of his obligation to eat bitter herbs, he eats it after reciting only one blessing: Who creates fruit of the ground. And clearly the reason is that perhaps he did not intend to fulfill his obligation to eat bitter herbs, and therefore he needs to dip it again for the purpose of bitter herbs. For if it could enter your mind that mitzvot do not require intent, why do you need two dippings? But he has already dipped the lettuce once. And furthermore, it was taught in a baraita: On Passover, if one ate vegetables of doubtfully tithed produce, i.e., he bought the vegetables from an am ha’aretz, he has fulfilled his obligation. If he ate them without the intent of the mitzva, he has fulfilled his obligation. If he ate them in halves, by eating half an olive-bulk of bitter herbs, pausing, and then eating an additional half an olive-bulk, he has fulfilled his obligation.

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Chazal
Verified

Shabbat 24

שבת כ״ד — ד"ה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא

Shabbat 24:1

The passage presents conflicting Talmudic views on whether Hanukkah, a rabbinic obligation, must be mentioned in Grace after Meals and the additional prayer: Rav Huna rules it is not mentioned (or only in the thanksgiving blessing if one chooses to), while Rav Sheshet holds it should be mentioned just as in the Amida prayer's thanksgiving blessing; regarding the additional prayer, Rav Huna and Rav Yehuda rule it is not mentioned, while Rav Nachman and Rabbi Yochanan rule it is mentioned.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן? כֵּיוָן דְּמִדְּרַבָּנַן הוּא — לָא מַדְכְּרִינַן, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא — מַדְכְּרִינַן?! אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר בַּהוֹדָאָה. רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא. סְבַר לְאַדְכּוֹרֵי בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: כִּתְפִלָּה. מַה תְּפִלָּה בַּהוֹדָאָה — אַף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּהוֹדָאָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בְּמוּסָפִין? כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ מוּסָף בְּדִידֵיהּ לָא מַדְכְּרִינַן, אוֹ דִילְמָא יוֹם הוּא שֶׁחַיָּיב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת. רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵינוֹ מַזְכִּיר. רַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מַזְכִּיר.

A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in Grace after Meals? The dilemma is: Since it is merely an obligation by rabbinic law, do we not mention it? Or, perhaps due to publicity of the miracle, we mention it. Rava said that Rav Seḥora said that Rav Huna said: One does not mention it. And if, nevertheless, he comes to mention it, he mentions it in the blessing of thanksgiving. The Gemara relates that Rav Huna bar Yehuda happened by Rava’s house on Hanukkah. When, after eating, he came to recite Grace after Meals, he thought to mention Hanukkah in the blessing: Who builds Jerusalem. Rav Sheshet said to the yeshiva students: One mentions Hanukkah in Grace after Meals just as he does in the Amida prayer. Just as in the Amida prayer one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving, so too, in Grace after Meals one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving. An additional dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in the additional prayer on Shabbat during Hanukkah or on the New Moon of Tevet, which falls during Hanukkah? The sides of the dilemma are: Do we say that since Hanukkah has no additional prayer of its own, and the additional prayer has no connection to Hanukkah, we do not mention it? Or, perhaps it is the essence of the day that is obligated in the mention of Hanukkah, in which case there is no distinction between the various prayers, and it should be mentioned in all four prayers, including the additional prayer on Shabbat and the New Moon. There is a dispute: Rav Huna and Rav Yehuda both said: One does not mention it. Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan both said: One mentions it.

Full text on Sefaria ↗
Source 4 · Rishonim
Verified

Tur, Orach Chayim 675

טור, אורח חיים תער״ה

Tur, Orach Chayim 675

The halacha is that lighting the Chanukah candle constitutes a mitzvah and not mere placement, such that if a candle was already positioned without intent for the Chanukah mitzvah, one may light it there without needing to move it; therefore even a candle that burned all day may be extinguished and relit with intent for the mitzvah, yet the candle must be lit in its designated location (if lit indoors and moved outside, or held in hand rather than placed, the mitzvah is not fulfilled since an observer would say it serves the person's own need), and since the essence of the mitzvah occurs at the moment of lighting, there must be sufficient oil in the candle before lighting—one may not light first and add oil afterward—and a deaf-mute, mentally incompetent person, or minor cannot light, but a woman may light since she too was included in the miracle and is obligated in it.

הלכתא הדלקה עושה מצוה ולא הנחה שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה הילכך עששית שהיתה דולקת כל היום לערב מכבה ומדליקה לשם מצוה ומכל מקום צריך שידליקנה במקום הנחתה שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הוא מדליקה וכן אם מדליקה ואוחזה בידו במקומה לא יצא שהרואה אומר לצורכו הוא אוחזה וכיון שעיקר המצוה בשעת ההדלקה צריך שיהא בנר שיעור שמן קודם שידליק אבל לא ידליק ויתן שמן אח"כ ולא ידליקנה חרש שוטה וקטן אבל אשה מדלקת שאף היא היתה בנס וחייבת בה:

Full text on Sefaria ↗
Source 5 · Rishonim
Verified

Derashot HaRan 5:49

דרשות הר"ן, דרוש ה וראה שם עוד

Derashot HaRan 5:49

The passage presents a dispute in Shabbat regarding the source obligating one to perform rabbinic mitzvos like lighting the Chanukah lamp: Rav Ava holds that new rabbinic mitzvos derive from the lo tasur prohibition just as all rabbinic decrees do, while Rav Nachman bar Yitzchak argues that lo tasur applies only to rabbinic laws rooted in Torah substance, whereas newly created mitzvos derive their obligation solely from the pasuk "ask your father and he will tell you.

ומה שאמר במסכת שבת (דף כב) גבי נר חנוכה שצריך לברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה, ושאלו היכן צונו, רב אויא אמר מלא תסור, רב נחמן אמר משאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, נראה מכאן שלא נהיה מצווים לשמוע דברי חכמים, אלא מאסמכתא דרבנן שהסמיכו על מקרא זה. ואין העניין כן, אלא שהיה רב אויא סובר שכשם שכל הגזירות והדינין והסייגים של דבריהם סמוכים על לאו דלא תסור כמו שמפורש בפרק מי שמתו, כך המצות שחידשו, כגון נר של חנוכה, סמוכים על אותו הלאו בעצמו. ורב נחמן בר יצחק אמר שאין באותו הלאו אלא לדבריהם שיש בהם עיקר התורה, אבל המצות המחודשות מהם, אין להם סמך אלא בפסוק שאל אביך ויגדך.

Full text on Sefaria ↗
Source 6 · Rishonim
attested

אור ה', מאמר פרק יא

אור ה', מאמר פרק יא

The passage states that for all mitzvos derabanan—whether obligatory ones like reading the megillah or kindling the Chanukah light, or non-obligatory ones like eruv or handwashing—one recites a blessing beforehand that says "who sanctified us with His commandments and commanded us to do," and explains that the authorization for these blessings comes from the Torah's phrase "that they will say to you, you shall do," meaning one is commanded to listen to the Sages who ordained the Chanukah light and megillah reading and all other mitzvos derabanan.

וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהיא חובה מדבריהם, כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה, בין מצות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברך על הכל קודם לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, והיכן צונו בתורה, שכתוב בה "אשר יאמרו לך תעשה". נמצא ענין הדברים והצען כך הוא, "אשר קדשנו במצותיו" שציוה בהן לשמוע מאלו שצונו להדליק נר של חנוכה או לקראות את המגילה, וכן שאר כל המצות שמדברי סופרים.

View in Aspaklaria ↗
Source 7 · Rishonim
Verified

Tosafot on Rosh Hashanah 28b

תוספות על ראש השנה כ״ח ב — ד"ה אבל נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע

Tosafot on Rosh Hashanah 28b:6

Tosafot analyzes the scope of mitzvah kavvanah and its relationship to acts performed incidentally or for another purpose. The discussion is among the key medieval sources used in framing the general rule.

אבל נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי משכחת לה. לא הוה מצי למימר כגון שלא נתכוון משמיע להוציא השומע דמשמע ליה כדדייק בסוף סוגיא משמיע לעצמו דומיא דשומע לעצמו אלמא [לא] בעי כוונה:

Full text on Sefaria ↗
Source 8 · Rishonim
attested

רמב"ן, דרשה לראש השנה

רמב"ן, דרשה לראש השנה

Rav Yitzhak Ibn Giat rules in the name of Ravinu Ha'i Gaon like Rava—that one who sounds the shofar to sing fulfills the obligation without kavana, and the same applies to all mitzvos—though Ravinu Ha'i adds that despite this halakha, a person should be accustomed to intend in performing mitzvos; the author suggests support for this ruling from a halakha in Masekhet Berakhos but declines to elaborate, acknowledging that his ruling does not decide among the great acharonim on this matter.

...וה"ר יצחק אבן גיאת פסק בשם רבינו האי גאון כרבא, דאמר התוקע לשיר יצא, דלצאת לא בעי כוונה, והוא הדין לכל המצוות. וכתב רבינו האי, ואף על פי שהלכה שהעושה מצוה בלא כוונה יצא, יהא אדם רגיל להתכוין במצוות. ואנו לפי עניות דעתינו יש לנו ראיה לדברי רבינו בעל ההלכות מאותה הלכה שבמסכת ברכות בפרק היה קורא בתורה, והן מים עמוקים, אבל לא אאריך בזה, שאין הכרעתינו מכרעת בין גדולי האחרונים...

View in Aspaklaria ↗
Source 9 · Rishonim
Verified

Sefer HaIkkarim, Maamar 3 28:4

ספר העקרים, מאמר פרק כח

Sefer HaIkkarim, Maamar 3 28:4

In performing any mitzvah there are two dimensions: the physical action of executing the mitzvah and the intention of the one performing it; the passage cites the dictum that a transgression done for a purpose surpasses a mitzvah done without purpose, and illustrates this with the example of two people eating the Paschal offering—one for its sake and one merely for the sake of eating—to demonstrate that a mitzvah without intention does not qualify as a mitzvah at all.

והתר הספק הזה הוא על זה הדרך, כי בעשית כל מצוה ומצוה יש שתי בחינות, האחד מצד העשות מעשה המצוה והגיעה אל הפעל השלם, והשנית מצד כונת העושה אותה. והשלמות הנמשך אל המצוה איננו מצד המעשה, שהרי אמרו רבותינו ז״ל במסכת נזיר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, ואמרו שם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם פסח ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם פסח עליו הכתוב אומר וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה עליו הכתוב אומר ופושעים יכשלו בם, הנה בארו בפירוש שהמצוה בלא כונה אינו עולה לשום מצוה.

Full text on Sefaria ↗
Source 10 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 60:5-6

שולחן ערוך הרב, אורח חיים ס׳:ה׳-ו׳

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 60:5-6

The Alter Rebbe codifies the requirement of kavvanah and distinguishes the basic intention to fulfill the command from more detailed devotional intentions. This provides a Hasidic-era halakhic treatment of the issue's general parameters.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֲלָכָה שֶׁאֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ה.

Full text on Sefaria ↗
Source 11 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim

שולחן ערוך, אורח חיים ס׳ — ד"ה י"א שאין מצות צריכות כוונה וי"א

Shulchan Arukh, Orach Chayim 60:4

The Shulchan Arukh rules that mitzvot require kavvanah, while recording the relevant dispute and its practical implications. This is the governing codified locus for the general rule.

י"א שאין מצות צריכות כוונה וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה וכן הלכה:

There are those who hold that the commandments do not require intention, and there are those who hold that they do need intention in order to fulfill the doing of that commandment - and such [i.e. the latter] is the [correct] halacha.

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 12 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 675:3

שולחן ערוך, אורח חיים תער״ה

Shulchan Arukh, Orach Chayim 675:3

The ruling on Hanukkah lighting addresses the status of lighting performed without the required intent and the resulting need to relight in relevant cases. It is the governing practical source for kavvanah in ner Hanukkah.

אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום ואע"פ שהניחה גדול ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר: הגה ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ:

Full text on Sefaria ↗
Source 13 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 60:7”

Mishnah Berurah

משנה ברורה ס׳

Mishnah Berurah 60

The Mishnah Berurah explains the requirement of kavvanah for mitzvot and analyzes the distinction between awareness of the act and intention to fulfill the command. It is a central practical companion to Orach Chayim 60.

(י) וכן הלכה - כתב המ"א בשם הרדב"ז דזה דוקא במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן א"צ כונה. ולפ"ז כל הברכות שהם ג"כ דרבנן לבד מבהמ"ז אם לא כיון בהם לצאת יצא בדיעבד אך מכמה מקומות בשו"ע משמע שהוא חולק ע"ז וכן מבאור הגר"א בסימן תפ"ט משמע ג"כ שאין לחלק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן.

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 14 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 689:2

שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ט

Shulchan Arukh, Orach Chayim 689:2

The ruling regarding Megillah reading states the requirement that the reader and listener have the mitzvah in mind, and records the rabbinic context in which kavvanah is applied to a mitzvah enacted by the Sages.

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים: הגה וי"א אם האשה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה שאינה חייבת בקריאה [מרדכי פ"ק דמגילה]:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 15 · Acharonim
Verified

recovered from “Magen Avraham 60:3”

Magen Avraham

מגן אברהם ס׳

Magen Avraham 60

The Magen Avraham analyzes the general requirement of kavvanah and its parameters, including the relationship between explicit intent and awareness of the mitzvah. His comments are frequently used by later Acharonim in discussing rabbinic mitzvot.

ודוקא במצות דאורייתא אבל מצות דרבנן א"צ כוונ' [רדב"ז ח"א כ' /ח"ד אלף צד/ ומ"צ ח"ב ס"ב כ"ה סי' תקפ"ט]:

Full text on Sefaria ↗
Source 16 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 60

בית יוסף, אורח חיים ס׳

Beit Yosef, Orach Chayim 60

The Beit Yosef surveys the Rishonim on whether mitzvot require kavvanah and prepares the ruling later codified in the Shulchan Arukh. It is particularly useful for tracing the scope and underlying dispute.

והא דתנן אם כיון לבו יצא לא שכיון לקרות וכו' רבינו הביא משנה זו לעיל לענין ברכות אינן מעכבות ועכשיו בא לפרש הא דקתני אם כיון לבו יצא מה כוונה היא זו דבגמרא אמרינן ש"מ מצות צריכות כוונה ודחי אם כיון לבו לקרות והא קא קרי בקורא להגיה ופירש"י ש"מ מצות צריכות כוונה. שיהא מתכוין לשם מצוה ותיקשי לרבא דאמר במסכת ר"ה (כח.) התוקע לשיר יצא: אבל לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא לקרות בתורה בעלמא:

Full text on Sefaria ↗
Source 17 · Acharonim
Verified

recovered from “Magen Avraham 675:2”

Magen Avraham

מגן אברהם תער״ה

Magen Avraham 675

The Magen Avraham addresses the requirement that Hanukkah lights be kindled for the sake of the mitzvah and discusses cases in which the lighting was done with a different intention.

הקשה הב"ח הא בגמרא אמרינן הטעם דהדלק' במקומ' בעינן כיון שהדלקה עושה מצוה וא"כ מה צריך לטעם זה ותי' דבא לומר דאפי' לדידן שמדליקין בפנים אם הוציא' לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הדליקה:

Full text on Sefaria ↗
Source 18 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 675:8”

Mishnah Berurah

משנה ברורה תער״ה

Mishnah Berurah 675

The Mishnah Berurah discusses lighting Hanukkah candles for the sake of the mitzvah and the consequences when the act was performed for another purpose, including the practical question of relighting.

(ג) מכבה ומדליקה לשם מצוה - ואינו מועיל מה שהדליקה אתמול לשם מצוה דכל יומא ויומא מילתא באנפי נפשה היא: (ד) ומ"מ צריך וכו' - ר"ל דלא תימא דלא איכפת לן בהנחה כלל ובאיזה ענין שידליק יצא קמ"ל:

Full text on Sefaria ↗
Source 19 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 689:5”

Mishnah Berurah

משנה ברורה תרפ״ט

Mishnah Berurah 689

The Mishnah Berurah explains kavvanah in Megillah reading and the need for the reader to intend to discharge the listeners' obligation, illustrating the application of kavvanah to a mitzvah derabbanan.

(ד) יצא ידי חבותו - וצריך שיכוין הקורא להוציא והשומע לצאת כדין שארי מצות שאחד מוציא חבירו וכדלקמן בסי' תר"צ סי"ד: (ו) או קטן - אע"ג דקטן נמי חייב עכ"פ מדרבנן כדלעיל בס"א אפ"ה אינו יכול להוציא את הגדול דלגבי קטן הוי תרי דרבנן (ר"ל דעצם קריאת המגילה הוי רק מד"ס וחיובו של קטן הוי ג"כ רק מדרבנן בכל המצות) משא"כ גדול הוי חד דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן.

Full text on Sefaria ↗
Source 20 · Acharonim
Verified

Kaf HaChaim, Orach Chayim 60:12-13

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים ס׳:י״ב-י״ג

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 60:12-13

Kaf HaChaim presents the practical and kabbalistic dimensions of mitzvah kavvanah and discusses its scope beyond biblical commandments. It is relevant to the application of kavvanah in rabbinic practices such as Hanukkah and Hallel.

יג) שם והשאר אם לא כיון וכו' אע"ג דבסעי' ד' פסק דמצות בעי כיונה היינו שיכוין לצאת אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפסוק ראשון, מ"א סק"ד. סו"ב אות ד', ובכ"מ פרק ב' מהלכות ק"ש דין א' משמע דס"ל דאפי' לא כיון לצאת רק בפסוק ראשון יצא יעו"ש, והביאו מ"א שם, ועיין מש"ל סי' ה' אות א' ואות ה', ולקמן סי' ס"א אות א' ואות ב':

Full text on Sefaria ↗
Source 21 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 422:6”

Mishnah Berurah

משנה ברורה תכ״ב

Mishnah Berurah 422

The Mishnah Berurah discusses the status and recitation of Hallel, including the relationship between the blessing, the act of recitation, and intent. It helps frame the practical application of mitzvah kavvanah to Hallel.

(כה) אינו צריך לחזור לראש - ואפילו בשעה שגומרים ההלל נמי א"צ לחזור ואפילו לפי פסק הרמ"א בסימן ס"ה גבי ק"ש דהיכי שהיה השהיה מחמת אונס דצריך לחזור לראש שאני הלל דכל עקרו אינו אלא מדרבנן ואפילו בשעה שגומרים אותו ולהכי לא מחמרינן ביה ויש מחמירין בזה וע"כ טוב לחזור ולקרותו בלי ברכה ועיין לעיל בסימן ס"ה במ"ב ובה"ל שם בארנו כל פרטי דינים אלו:

Full text on Sefaria ↗
Source 22 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 675

בית יוסף, אורח חיים תער״ה

Beit Yosef, Orach Chayim 675:5

The Beit Yosef discusses the laws of Hanukkah lighting, including the significance of lighting for the mitzvah and the implications of an improper purpose. This is a focused source for applying kavvanah to ner Hanukkah.

ולא ידליקנה חש"ו שם בגמרא (כג:) והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה תש"ו לא עשה כלום וכתב הר"ן הילכך הדליקה חש"ו אע"פ שהניחה גדול לא עשה כלום מיהו כתב בעל העיטור דאם הגיע לחינוך מותר והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה מכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורין לרבים ע"כ:

Full text on Sefaria ↗
Source 23 · Acharonim
Verified

Levush, Orach Chayim 676:1

לבוש מלכות, Orach Chayim תרע״ו:א׳ — ד"ה וכיון שהדלקה היא מצוה מדבריהם המדליק

Levush, Orach Chayim 676:1

One who lights Chanuka candles, since the lighting is a rabbinic mitzvah, must recite a blessing as is done for all mitzvos, inasmuch as all mitzvos receive a blessing before their performance.

וכיון שהדלקה היא מצוה מדבריהם המדליק צריך לברך, כמו שמברכין על כל המצוות. שכל מצוות מברכין עליהם קודם לעשייתן.

View on Mekoros Sefarim ↗
Source 24 · Acharonim
Verified

recovered from “Shulchan Arukh, Orach Chayim 422:1”

Shulchan Arukh, Orach Chayim

שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב — ד"ה וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין

Shulchan Arukh, Orach Chayim 422:2

The codified laws of Hallel establish its recitation as a rabbinically ordained practice and address the required form of recitation and blessing. This is a key practical entry point for analyzing whether general kavvanah rules apply to Hallel.

וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין צבור וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרא את ההלל (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פ' במה מדליקין ושבולי לקט) ולבסוף יהללוך והיחיד אין מברך עליו ויש אומרי' שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגי' בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותי': הגה ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא"ש ור"ת) וכן נוהגין במדינות אלו ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פ' במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב) ונהגו כן בהודו ולא באנא:

And we recite Hallel in skips, either as individually or publicly. And there are those who say that the public bless over it in the beginning to recite Hallel, (and if he blessed to complete, he does not need to go back) (Mordechai Chapter "With what do we kindle and Stalks of Wheat"); and at the end, "Y'hallelu'cha." And an individual does not bless over it. And there are those who say that even the public does not bless over it, not at the beginning nor at the beginning, and this is the position of the Rambam, and we are accustomed with all the kingdoms of the Land of Israel and its surrounding areas. Rema: And there are those who say that also an individual blesses over it (Tur in the name of the Rosh and Rabbeinu Tam). And we are accustomed to do this in these countries. And in any case one should be careful to recite publically in order to bless on it with the public. And there are those who say that when a person recites individually, and two that say it with him the beginning of the chapters that this is like [when] many [recite] (Mordechai Chapter "With what do we kindle and accumulations" in the name of Shocher Tov). And they are accustomed to this in "Hodu" and not in "Ana."

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 25 · Acharonim
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 213:18”

Mishnah Berurah

משנה ברורה רי״ג

Mishnah Berurah 213

The passage states that from the implicit language of the source it appears that the discussion of blessings applies even to blessings that are derabanan, which require explicit intention to fulfill the mitzvah, and cites the Rit as a mekoro, with cross-references to related discussions in other locations.

(יח) בשמיעת וכו' - מדסתם משמע דאכל ברכות קאי ואפי' ברכות שהם דרבנן בעינן דוקא שיכוין לצאת ידי המצוה וכ"מ ברי"ט ס"ה ועיין לעיל סימן ס' במ"ב סק"י ובה"ל שם ובסימן רע"א בס"ו בבה"ל ד"ה וכגון:

Full text on Sefaria ↗
Source 26 · Modern
External

Minchas Shlomo Kama 1

מנחת שלמה סי׳ א׳

Minchas Shlomo Kama 1

The passage inquires whether one who eats or sleeps in a Sukkah without any intention to fulfill the commandment satisfies the mitzvah given that mitzvot tzrichot kavanah, or whether lack of intent means the act is equivalent to transgressing by eating outside the Sukkah, versus the possibility that while no positive mitzvah is accomplished, no transgression occurs either.

יש לחקור מי שאכל או ישן בסוכה ולא נתכוין כלל למצוה מי אמרינן הואיל ומצוות צריכות כוונה ולא חשיב כעשה מצוה ממילא חשיב נמי כעבר על עשה ובמאן דאכל חוץ לסוכה דמי, או אפשר דנהי דלא עשה מצוה אבל עבירה נמי לא הוי

On this pageThe passage investigates whether performing a positive mitzvah (such as eating/sleeping in a Sukkah or wearing a four-cornered garment) without the required intent (kavanah) is merely a passive failure to perform the mitzvah, or if it constitutes an active transgression (i.e., being considered as if one ate outside the Sukkah or wore a garment lacking tzitzis). The author discusses whether commandments like building a railing (מעקה) or placing a mezuzah require intent (כוונה). He rules that while positive intent is needed to actively fulfill the positive commandment under the principle of 'mitzvot tzrichot kavanah,' one is still free from transgression if the physical requirement is met without intent, such as when a railing is built by a non-Jew or on its own.

Minchas Shlomo Kama 1 — page scan on HebrewBooks
Page 29

Minchas Shlomo is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 29 ↗
Source 27 · Modern
External

בסוגיא דמצוות צריכות כוונה.

מנחת יצחק, ח״ט סי׳ ס׳

Minchas Yitzchak 9:60

The passage examines the Rambam's ruling in light of a Talmudic discussion in Rosh Hashanah regarding whether one fulfills the obligation of eating matzah if forced to do so, offering a possible understanding of the Rambam's position on this case.

ובהנ"ל אפשר להבין פסקי הרמב"ם, דהנה בש"ס (ר"ה) שם תימה למה לי לכתוב דשמואל כפתו ואכל מצה יצא, ומסיק כגון שכפאו פרסיים

On this pageThe author discusses the classic Talmudic dispute regarding whether mitzvot require intent (mitzvot tzrichot kavana), focusing on the scenario of one who blows the shofar for song (hatokea lashir). He analyzes the positions of the Rambam, Ran, Ritva, and Yeshuot Yaakov regarding the necessity of intent for both the performer of the action and the listener in order to fulfill the obligation.

Minchas Yitzchak 9:60 — page scan on HebrewBooks
Page 77

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 77 ↗
Related sources· 9 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Mishneh Torah, Blessings 11:3unverified

    וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בֵּין מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבָה מִדִּבְרֵיהֶם כְּגוֹן מִקְרָא מְגִלָּה וְהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. מְבָרֵךְ עַל הַכּל קדֶם לַעֲשִׂיָּתָן אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת.

    Same passage as אור ה', מאמר פרק יא

  • Guide for the Perplexed, Part 3 51:14unverified

    שלב הכנה א) הדבר הראשון שתטיל על עצמך הוא לפַנות את דעתך מכל דבר כאשר אתה קורא קרית שמע ומתפלל, ואל תסתפק בכוונה בקרית שמע בפסוק ראשון ובתפילה בברכה ראשונה. שלב הכנה ב) כשדבר זה יעלה בידך לגמרי, ויתבסס במשך שנים, הטל על עצמך לאחר מכן שכל אימת שתקרא בתורה או תשמע אותה, שלא תחדל מלִפְנות כל־כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שתשמע או תקרא. שלב הכנה ג) כשגם דבר זה יתבסס למשך תקופה, הטל על עצמך שמחשבתך תהיה תמיד זַכּה (ממחשבות אחרות) בקריאתך את כל שאר דברי הנביאים. ואפילו בכל הברכות תתכוון בהן להתבונן במה שתבטא בשפתיך ולבחון את משמעותו. שלב יעד) לאחר שיזדככו לך אותן עבודות, ומחשבתך בהן בעת עשייתן תהיה נקייה ממחשבה בדבר מענייני העולם הזה – זמן לצרכי גוף) הטל על עצמך אחר כך להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרותיך, וככלל תעסיק את מחשבתך במילי דעלמא (=בדברי העולם הזה), (רק) בזמן אכילתך או שתייתך או בהיותך במרחץ או כשאתה מדבר עם אשתך או בניך הקטנים או כשאתה מדבר עם המון העם. הרי מצאתי לך זמנים ארוכים וממושכים לחשוב בהן בכל מה שתצטרך מענייני הקניין וניהול הבית ותיקון הגוף. זמן למצוות) אך בזמני המעשים התורניים אל תעסיק את המחשבה אלא במה שאתה עושה, כמו שביארנו.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Midrash Shmuel on Avot 5:17unverified

    עוד אפשר שפירוש דבר בכאן רוצה לומר דבור וירצה שהאהבה שהיא תלויה בדבור האוהבים כי אינה שקועה בלב ובנפש בעת שיסתר איש מאחיו לא ישאר רושם האהבה ולכן נאמר והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו כי ה' בוחן לבות יכול לדעת אז אם נשארה האהבה בלבבות אם לאו וביהונתן ודוד מצאנו פסוק מעיד על זה ואמר והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה ה' ביני ובינך עד עולם ירצה שהדבור הזה אשר אנו מדברים בחוקי האהבה לא יהיה קיים בדבור לבד שאם יהיה כך בהתבטל הדבור תתבטל האהבה אלא יהיה קיים בלב ובנפש והשי"ת עד ביני ובינך ואומרו עד עולם הוא עצמו אומרו בכאן אינה בטלה לעולם. עוד כתב קרוב למה שהורגלו המפרשים לפרש בכאן בחדשי עליהם חידוש נכון אומר, כי ידוע שהויכוח מן הצדדים ההפכיות בעיון ובלימוד הוא סיבת יציאת הדבר לאור והודע האמת והתבררו בזולת שום ספק ולכן הספקות וההערות והקושיות הן מבוא גדול להשגת המבוקש. והחוקר עצמו אמר שהספקות עשו את האנשים חכמים וזה הדבר ראוי שיהיה שמור ביד כל דורש ידיעת האמת בכל ספר וחכמה ידוע שהספקות לא ישלמו אלא בהמצא כת כנגד כת ושואל ומשיב להוציא לאור משפט והדבר הזה נעלם מעיני המלעיגים על מה שאמרו חז"ל שאם היו כל הסנהדרין דנין מיתה לאיש אחד לא היה מומת ואם היו מועטים מזכים ורובם מחייבים היה מומת שעם היות גזרת הכתוב מחייבת כן וכמו שדרשו בגמרא הטעם אשר שמעתי בזה בשם הרמב"ם ז"ל הוא נכון מאד והוא עצמו מה שכתבתי להודיע ולהשמיע כי כשאין כת מנגדת על פי קושיות וטענות בחקירה מן החקירות א"א שיצא הדבר לאור ואפשר שכלם יפלו בטעות קרוב לטעם שזכרו למה הביא רבינו הקדוש סברת היחיד אצל סברת הרבים אם ידוע שאין ההלכה כאותו יחיד לגביהן, ואם כן יאמר התנא שכשהמחלוקת היא לש"ש שכוונת החולקים היא שעם אותו המחלוקת יתברר האמת ויצא לאור מה שלא היה יוצא זולתו בודאי סוף אותם המחלוקת יתקיימו ויהיו נזכרים יחד הואיל ובאים לדעת ברירת האמת צריך להעריך שתי כתות המחלוקת ועם המחלוקת עצמה יתברר האמת ולכן דין הוא שישארו כל כתות המחלוקת נזכרים ונעשים יחדו עם היות שאין האמת אלא באחד מהם אבל המחלוקת שלא תהיה לש"ש אין ראוי שיתקיימו ויזכרו שני חולקיו רק הא' מהם אשר עמד לבד אחר שאין בזכירתו תועלת כי מתחלה לא בא החולק להוציא לאור המשפט אלא לחלוק ולקנטר ולהסתיר האמת ולהעלימו כמו שהיה ענין מחלוקת קרח ועדתו כפי מה שאני מפרש בפסוקי הפרשה לא הזכיר בדברי קרח ועדתו טענתם וסברתם אלא בהסתר ובהעלם ולא בגילוי כמו שתוכל להתבונן מהפסוקים והיה זה לזאת הסבה עכ"ל. ופי' סופה להתקיים שהכוונה היותם שתי הסברות נזכרים ונכתבים דברי הצודק והבלתי צודק, זה הפי' כתבו ג"כ החסיד זלה"ה: עוד אפשר שפירוש דבר בכאן רוצה לומר דבור וירצה שהאהבה שהיא תלויה בדבור האוהבים כי אינה שקועה בלב ובנפש בעת שיסתר איש מאחיו לא ישאר רושם האהבה ולכן נאמר והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו כי ה' בוחן לבות יכול לדעת אז אם נשארה האהבה בלבבות אם לאו וביהונתן ודוד מצאנו פסוק מעיד על זה ואמר והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה ה' ביני ובינך עד עולם ירצה שהדבור הזה אשר אנו מדברים בחוקי האהבה לא יהיה קיים בדבור לבד שאם יהיה כך בהתבטל הדבור תתבטל האהבה אלא יהיה קיים בלב ובנפש והשי"ת עד ביני ובינך ואומרו עד עולם הוא עצמו אומרו בכאן אינה בטלה לעולם. עוד כתב קרוב למה שהורגלו המפרשים לפרש בכאן בחדשי עליהם חידוש נכון אומר, כי ידוע שהויכוח מן הצדדים ההפכיות בעיון ובלימוד הוא סיבת יציאת הדבר לאור והודע האמת והתבררו בזולת שום ספק ולכן הספקות וההערות והקושיות הן מבוא גדול להשגת המבוקש. והחוקר עצמו אמר שהספקות עשו את האנשים חכמים וזה הדבר ראוי שיהיה שמור ביד כל דורש ידיעת האמת בכל ספר וחכמה ידוע שהספקות לא ישלמו אלא בהמצא כת כנגד כת ושואל ומשיב להוציא לאור משפט והדבר הזה נעלם מעיני המלעיגים על מה שאמרו חז"ל שאם היו כל הסנהדרין דנין מיתה לאיש אחד לא היה מומת ואם היו מועטים מזכים ורובם מחייבים היה מומת שעם היות גזרת הכתוב מחייבת כן וכמו שדרשו בגמרא הטעם אשר שמעתי בזה בשם הרמב"ם ז"ל הוא נכון מאד והוא עצמו מה שכתבתי להודיע ולהשמיע כי כשאין כת מנגדת על פי קושיות וטענות בחקירה מן החקירות א"א שיצא הדבר לאור ואפשר שכלם יפלו בטעות קרוב לטעם שזכרו למה הביא רבינו הקדוש סברת היחיד אצל סברת הרבים אם ידוע שאין ההלכה כאותו יחיד לגביהן, ואם כן יאמר התנא שכשהמחלוקת היא לש"ש שכוונת החולקים היא שעם אותו המחלוקת יתברר האמת ויצא לאור מה שלא היה יוצא זולתו בודאי סוף אותם המחלוקת יתקיימו ויהיו נזכרים יחד הואיל ובאים לדעת ברירת האמת צריך להעריך שתי כתות המחלוקת ועם המחלוקת עצמה יתברר האמת ולכן דין הוא שישארו כל כתות המחלוקת נזכרים ונעשים יחדו עם היות שאין האמת אלא באחד מהם אבל המחלוקת שלא תהיה לש"ש אין ראוי שיתקיימו ויזכרו שני חולקיו רק הא' מהם אשר עמד לבד אחר שאין בזכירתו תועלת כי מתחלה לא בא החולק להוציא לאור המשפט אלא לחלוק ולקנטר ולהסתיר האמת ולהעלימו כמו שהיה ענין מחלוקת קרח ועדתו כפי מה שאני מפרש בפסוקי הפרשה לא הזכיר בדברי קרח ועדתו טענתם וסברתם אלא בהסתר ובהעלם ולא בגילוי כמו שתוכל להתבונן מהפסוקים והיה זה לזאת הסבה עכ"ל. ופי' סופה להתקיים שהכוונה היותם שתי הסברות נזכרים ונכתבים דברי הצודק והבלתי צודק, זה הפי' כתבו ג"כ החסיד זלה"ה: עוד אפשר שפירוש דבר בכאן רוצה לומר דבור וירצה שהאהבה שהיא תלויה בדבור האוהבים כי אינה שקועה בלב ובנפש בעת שיסתר איש מאחיו לא ישאר רושם האהבה ולכן נאמר והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו כי ה' בוחן לבות יכול לדעת אז אם נשארה האהבה בלבבות אם לאו וביהונתן ודוד מצאנו פסוק מעיד על זה ואמר והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה ה' ביני ובינך עד עולם ירצה שהדבור הזה אשר אנו מדברים בחוקי האהבה לא יהיה קיים בדבור לבד שאם יהיה כך בהתבטל הדבור תתבטל האהבה אלא יהיה קיים בלב ובנפש והשי"ת עד ביני ובינך ואומרו עד עולם הוא עצמו אומרו בכאן אינה בטלה לעולם. עוד כתב קרוב למה שהורגלו המפרשים לפרש בכאן בחדשי עליהם חידוש נכון אומר, כי ידוע שהויכוח מן הצדדים ההפכיות בעיון ובלימוד הוא סיבת יציאת הדבר לאור והודע האמת והתבררו בזולת שום ספק ולכן הספקות וההערות והקושיות הן מבוא גדול להשגת המבוקש. והחוקר עצמו אמר שהספקות עשו את האנשים חכמים וזה הדבר ראוי שיהיה שמור ביד כל דורש ידיעת האמת בכל ספר וחכמה ידוע שהספקות לא ישלמו אלא בהמצא כת כנגד כת ושואל ומשיב להוציא לאור משפט והדבר הזה נעלם מעיני המלעיגים על מה שאמרו חז"ל שאם היו כל הסנהדרין דנין מיתה לאיש אחד לא היה מומת ואם היו מועטים מזכים ורובם מחייבים היה מומת שעם היות גזרת הכתוב מחייבת כן וכמו שדרשו בגמרא הטעם אשר שמעתי בזה בשם הרמב"ם ז"ל הוא נכון מאד והוא עצמו מה שכתבתי להודיע ולהשמיע כי כשאין כת מנגדת על פי קושיות וטענות בחקירה מן החקירות א"א שיצא הדבר לאור ואפשר שכלם יפלו בטעות קרוב לטעם שזכרו למה הביא רבינו הקדוש סברת היחיד אצל סברת הרבים אם ידוע שאין ההלכה כאותו יחיד לגביהן, ואם כן יאמר התנא שכשהמחלוקת היא לש"ש שכוונת החולקים היא שעם אותו המחלוקת יתברר האמת ויצא לאור מה שלא היה יוצא זולתו בודאי סוף אותם המחלוקת יתקיימו ויהיו נזכרים יחד הואיל ובאים לדעת ברירת האמת צריך להעריך שתי כתות המחלוקת ועם המחלוקת עצמה יתברר האמת ולכן דין הוא שישארו כל כתות המחלוקת נזכרים ונעשים יחדו עם היות שאין האמת אלא באחד מהם אבל המחלוקת שלא תהיה לש"ש אין ראוי שיתקיימו ויזכרו שני חולקיו רק הא' מהם אשר עמד לבד אחר שאין בזכירתו תועלת כי מתחלה לא בא החולק להוציא לאור המשפט אלא לחלוק ולקנטר ולהסתיר האמת ולהעלימו כמו שהיה ענין מחלוקת קרח ועדתו כפי מה שאני מפרש בפסוקי הפרשה לא הזכיר בדברי קרח ועדתו טענתם וסברתם אלא בהסתר ובהעלם ולא בגילוי כמו שתוכל להתבונן מהפסוקים והיה זה לזאת הסבה עכ"ל. ופי' סופה להתקיים שהכוונה היותם שתי הסברות נזכרים ונכתבים דברי הצודק והבלתי צודק, זה הפי' כתבו ג"כ החסיד זלה"ה: עוד אפשר שפירוש דבר בכאן רוצה לומר דבור וירצה שהאהבה שהיא תלויה בדבור האוהבים כי אינה שקועה בלב ובנפש בעת שיסתר איש מאחיו לא ישאר רושם האהבה ולכן נאמר והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו כי ה' בוחן לבות יכול לדעת אז אם נשארה האהבה בלבבות אם לאו וביהונתן ודוד מצאנו פסוק מעיד על זה ואמר והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה ה' ביני ובינך עד עולם ירצה שהדבור הזה אשר אנו מדברים בחוקי האהבה לא יהיה קיים בדבור לבד שאם יהיה כך בהתבטל הדבור תתבטל האהבה אלא יהיה קיים בלב ובנפש והשי"ת עד ביני ובינך ואומרו עד עולם הוא עצמו אומרו בכאן אינה בטלה לעולם. עוד כתב קרוב למה שהורגלו המפרשים לפרש בכאן בחדשי עליהם חידוש נכון אומר, כי ידוע שהויכוח מן הצדדים ההפכיות בעיון ובלימוד הוא סיבת יציאת הדבר לאור והודע האמת והתבררו בזולת שום ספק ולכן הספקות וההערות והקושיות הן מבוא גדול להשגת המבוקש. והחוקר עצמו אמר שהספקות עשו את האנשים חכמים וזה הדבר ראוי שיהיה שמור ביד כל דורש ידיעת האמת בכל ספר וחכמה ידוע שהספקות לא ישלמו אלא בהמצא כת כנגד כת ושואל ומשיב להוציא לאור משפט והדבר הזה נעלם מעיני המלעיגים על מה שאמרו חז"ל שאם היו כל הסנהדרין דנין מיתה לאיש אחד לא היה מומת ואם היו מועטים מזכים ורובם מחייבים היה מומת שעם היות גזרת הכתוב מחייבת כן וכמו שדרשו בגמרא הטעם אשר שמעתי בזה בשם הרמב"ם ז"ל הוא נכון מאד והוא עצמו מה שכתבתי להודיע ולהשמיע כי כשאין כת מנגדת על פי קושיות וטענות בחקירה מן החקירות א"א שיצא הדבר לאור ואפשר שכלם יפלו בטעות קרוב לטעם שזכרו למה הביא רבינו הקדוש סברת היחיד אצל סברת הרבים אם ידוע שאין ההלכה כאותו יחיד לגביהן, ואם כן יאמר התנא שכשהמחלוקת היא לש"ש שכוונת החולקים היא שעם אותו המחלוקת יתברר האמת ויצא לאור מה שלא היה יוצא זולתו בודאי סוף אותם המחלוקת יתקיימו ויהיו נזכרים יחד הואיל ובאים לדעת ברירת האמת צריך להעריך שתי כתות המחלוקת ועם המחלוקת עצמה יתברר האמת ולכן דין הוא שישארו כל כתות המחלוקת נזכרים ונעשים יחדו עם היות שאין האמת אלא באחד מהם אבל המחלוקת שלא תהיה לש"ש אין ראוי שיתקיימו ויזכרו שני חולקיו רק הא' מהם אשר עמד לבד אחר שאין בזכירתו תועלת כי מתחלה לא בא החולק להוציא לאור המשפט אלא לחלוק ולקנטר ולהסתיר האמת ולהעלימו כמו שהיה ענין מחלוקת קרח ועדתו כפי מה שאני מפרש בפסוקי הפרשה לא הזכיר בדברי קרח ועדתו טענתם וסברתם אלא בהסתר ובהעלם ולא בגילוי כמו שתוכל להתבונן מהפסוקים והיה זה לזאת הסבה עכ"ל. ופי' סופה להתקיים שהכוונה היותם שתי הסברות נזכרים ונכתבים דברי הצודק והבלתי צודק, זה הפי' כתבו ג"כ החסיד זלה"ה:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Tiferet Yisrael 69unverified

    ...מאחר שהוא לא ידע, דבר זה סכלות גמור, כן מחלוקת כת צדוקים ובייתוסים על חכמים הוא מצד סכלות שלהם והעדר חכמה, כי לא אמרו דבר שהיה נעלם מהחכמים, רק אומרים כי יש לפרש הכתוב מבלי חכמה, כמו שמפרשים קטני השכל. ואין ספק כי לא יפול שם מחלוקת כאשר יחלוק הכסיל עם החכם. והתשובה אל השאלה השניה, מה שנמצא מחלוקת בין החכמים, דבר זה אין קשיא, כי אף אם היו חולקים שזה אומר כי כך ההלכה, וזה אומר כי כך ההלכה, לא היה המחלוקת בדבר שהוא עיקר אמונה בדת, ואי אפשר שלא היה מחלוקת באיזה דברים אשר הם שייכים למצוות ולהלכות פרטיים, ואותם דברים שבא בהם המחלוקת אינם יסודי הדת, ואין זה מעיד על חולשת הדת... דרך משל לא יחייב באילן שהוא בעל שרשים הרבה מאד, ונופו חזק ועב מאד שלא יהיו לו גם כן עלים ושרוגים דקים חלשים, שזהו מטבע האילן כאשר הוא גדול שיצורף אליו דבר דק גם כן...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Avot DeRabbi Natan 29:7unverified

    ר׳ יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין. כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו. יש בידו זה וזה גבור ומזויין. הוא היה אומר הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו ואל תבוא לבין המחלוקת ואל תשתדל לראותו. שב במקום חברים והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Revavos Ephraim 7:201בענין נר חנוכהscan
  • Arukh HaShulchan, Orach Chaim 422:13unverified

    Filed under: Hallel

  • Chagigah 16bunverified

    Filed under: אשה במצוות

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

Halachos and Minhagim of Chanukah Candle Lighting

Chanukah

These sources explore the halachic requirements and practices governing Chanukah candle lighting, including the timing of the mitzvah, proper placement of the menorah, and the purpose and validity of the candles according to classical rabbinic sources.

View Sources15 sources
Yamim Tovimימים טובים

Chinuch and Hanukkah Candle Lighting

Chanukah

These sources address the halakhic status of children who have reached the age of chinuch (religious instruction) regarding their obligation to light Hanukkah candles, and clarify whether such children must fulfill this mitzvah individually or whether their participation is optional.

View Sources4 sources
Chassidusחסידות

The Mitteler Rebbe on Chanukah Light

Chanukah

Sources exploring the spiritual and metaphysical dimensions of Chanukah light, tracing how divine illumination reveals itself within darkness through both prophetic vision and Hasidic teaching on divine vitality and the soul's service.

View Sources14 sources
Shabbatשבת

The Halakhot of Shabbat Candle Lighting

The sources address the obligation, purpose, and practical requirements of lighting candles on Shabbat, including timing, number of candles, materials, and the role of this mitzvah in honoring the Sabbath. The discussion spans classical rabbinic sources through medieval and later codifications of Jewish law.

View Sources13 sources
Halachaהלכה

Adding to a Mitzvah: Violation or Enhancement

Sources examine the halakhic principle that adding to a commandment may constitute a violation of the prohibition against additions to Torah, even when performed with pious intent. The discussion explores when augmentation of a mitzvah crosses the line from enhancement into transgression.

View Sources3 sources
Halachaהלכה

Beit Hillel's Humility and Halachic Precedence

These sources explore why Jewish law follows Beit Hillel's rulings rather than Beit Shammai's, attributing the decision to Hillel's school's intellectual humility, openness to opposing views, and gentle temperament. The sources examine both the practical halachic principle and its deeper spiritual significance in Jewish jurisprudence.

View Sources6 sources

Explore more

Halachos and Minhagim of Chanukah Candle LightingChinuch and Hanukkah Candle LightingThe Mitteler Rebbe on Chanukah Light
Find sources for your own idea