לא תוסיפו - ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה, כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם עובר בלאו. וכך אמרו לענין מקרא מגלה מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגלה, מאי דרוש וכו'. ובירושלמי שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר, אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה, אלו המצות שנצטוו מפי משה, כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם, ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר, לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו'. הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם אם כן היא בכלל לא תוסיף עליו, אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב שאמר "אלה המצות" אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה. ומה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהן זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה.
from our library copy — not yet checked against the original
כל ככר - ...ואמר כל להגדיל הדבר.
from our library copy — not yet checked against the original
ועשית כל מלאכתך הרבה ממלאכתך, דוגמא את כל מגפותי.
from our library copy — not yet checked against the original
מלת כל הנחתו הראשונה היא על כללות הדבר, כמו כל פעל ה׳ למענהו, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, שפירושו שבכלל הנמצאות הטוב הוא מאודיי וגובר בהם. ופעמים יבא זה הלשון על חלק מהכלל אף על פי שאינו רוב הכלל אלא שהוא חלק גדול, אמר ישעיה כי קצף לה׳ על כל הגוים וחמה על כל צבאם, ולא אמר זה אלא על חלק מועט מן האומות, כמו שפירש בסוף הענין כי זבח לה׳ בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, ועליה אמר מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה, וכן אמר ירמיה שממה תהיה כל הארץ, על חרבן ירושלים, וכן צפניה אמר כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ ובאש קנאתו תאכל כל הארץ, שכל זה נאמר על ארץ ישראל בלבד, וכן זכריה אמר והיה ה׳ למלך על כל הארץ, כי לפי שבבית הראשון היו ישראל עובדי עבודה זרה ולא היו מכירים מלכותו יתברך בכל ארץ ישראל, יאמר כי בבית שני יהיה למלך על כל הארץ, כלומר שיכירו מלכותו בכל ארץ ישראל ויהיו תחת ממשלת הנשיא הבא מזרע דוד ולא יחצו עוד לשתי ממלכות, וראיה לדבר זה שאמר אחר כך יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון, שזה בלי ספק נאמר על ירושלים ועל חלק מועט מארץ יהודה, כמו שבאר מגבע לרמון נגב ירושלים. וכבר נמצא כל שאין פירושו מכל, ועם כל זה ירמוז על חלק מועט מן הכלל, כמו אשפוך את רוחי על כל בשר שנאמר ביואל, וירמוז בזה על חלק מועט מכלל ישראל לא על כולם ולא על שאר האומות בלי ספק, ויהיה פירוש על כל בשר על אי זה שיהיה מכל בשר, אף על פי שיהיה בלתי מוכן לנבואה, וזולת זה שם הרבה.
from our library copy — not yet checked against the original
וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה. קָרָא אֶת הַבְּאֵר שִׁבְעָה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מָקוֹם שְׁבִיעִי שֶׁבּוֹ חָפְרוּ בְּאֵר. שָׁלוֹשׁ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁסָּתְמוּ פְּלִשְׁתִּים, כְּאָמְרוֹ וְכָל הַבְּאֵרוֹת... סְתָמוּם פְּלִשְׁתִּים, וְלֹא יֹאמַר כֹּל בְּפָחוֹת מִשָּׁלוֹשׁ, וְשָׁלוֹשׁ שֶׁל יִצְחָק שֶׁהֵן עֵשֶׂק שִׂטְנָה וּרְחוֹבוֹת, וְזֶה הָיָה הַשְּׁבִיעִי שֶׁקְּרָאוּהוּ שִׁבְעָה.
from our library copy — not yet checked against the original
Filed under: תוספת אור
Filed under: תוספת שבת
Filed under: תוספת אור
