Chassidusחסידות

The Mitteler Rebbe on Chanukah Light

Sources exploring the spiritual and metaphysical dimensions of Chanukah light, tracing how divine illumination reveals itself within darkness through both prophetic vision and Hasidic teaching on divine vitality and the soul's service.

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי נאם ה׳

14 sources · 11 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Mitteler Rebbe's teaching begins from the Gemara's foundational account in Shabbat 21b, which records that the Hasmoneans found only one cruse of oil bearing the High Priest's seal and that a miracle allowed it to burn for eight days — and from that narrative the Shaar HaChanukah asks why the Sages anchored the primary miracle of Chanukah in the lighting of the Temple Menorah rather than in the military victory, and what the praise and thanksgiving of Hallel have to do with the kindling of lights.

Shaarei Orah, Shaar HaChanukah is a partial passage in our text, but on our reading of the cited page the Mitteler Rebbe concludes that the Menorah's seven lights are rooted in the divine source of all souls and that the Chanukah lights serve to purify the seven lower emotional attributes (middot) of the soul by revealing a divine light that transforms and nullifies the corresponding seven unholy attributes — bringing rectification through either compulsion or complete reversal toward holiness.

This framework draws directly on the vision of Zechariah 4:1-6, where the prophet sees a golden Menorah and is told it embodies the word of God to Zerubbabel — 'not by might, nor by power, but by My spirit' — a verse Likkutei Torah, Beha'alotcha 31a reads as identifying the Menorah with the divine source of souls, noting that the soul is called a lamp ('נר ה' נשמת אדם') and that the collective souls of Israel form a Menorah whose seven lamps represent seven gradations of divine service, from love flowing like water to love burning like fire.

The darkness against which these lights are set is evoked by Yeshayahu 60:2, which speaks of thick darkness covering the nations while God's light shines specifically upon Israel — a contrast that underpins the Chasidic reading of the Chanukah lights as a disclosure of the concealed divine light precisely within the domain of concealment.

העמק דבר, שמות כז כ וכא adds a complementary perspective from the world of peshat, locating within the Menorah the seven wisdoms and the power of Torah novellae, and arguing that when the academies of learning flourished and the Menorah's force was strengthened, Israel merited the Chanukah miracle of the Menorah — thus linking the inner spiritual dimension of the Temple lamp to the historical occasion of its miraculous burning.

Ein Aya, Shabbat 2:24 observes that the brachah over Chanukah speaks of 'the light of Chanukah' in the singular — 'נר של חנוכה' rather than 'נרות' — because the deepest blessing of Chanukah is the recognition that all the particular lights (of Torah, prophecy, wisdom, justice, courage, joy, kindness, and love) are ultimately one light, a unity that will be fully manifest in the most exalted future.

The Rambam in Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12 establishes that the mitzvah of the Chanukah lamp is exceedingly beloved and that its purpose is to publicize the miracle and add in the praise of God and thanksgiving for the miracles performed — while Levush, Orach Chayim 671:1 extends this by linking the mitzvah directly to the pasuk in Mishlei, 'כי נר מצוה ותורה אור,' teaching that through the lamp of the mitzvah — whether of Shabbat or Chanukah — the light of Torah comes to one's children.

Source 1 · Tanach

Verified

Zechariah 4:1-6

זכריה ד׳:א׳-ו׳

Zechariah 4:1-6

Zechariah’s vision of the menorah and its lamps links the Temple lampstand with divine spirit rather than human force: “Not by might, nor by power, but by My spirit.” It is a particularly direct prophetic backdrop for the spiritual meaning of menorah light.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה (ויאמר) [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃ וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

He said to me, “What do you see?” And I answered, “I see a lampstand all of gold, with a bowl above it. The lamps on it are seven in number, and the lamps above it have seven pipes; and by it are two olive trees, one on the right of the bowl and one on its left.” Then he explained to me as follows: “This is the word of GOD to Zerubbabel: Not by might, nor by power, but by My spirit—said GOD of Hosts.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Tanach

Verified

Isaiah 60:1-3

ישעיהו ס׳

Isaiah 60:2

Isaiah portrays Jerusalem arising and shining while nations remain in darkness, presenting divine light as both revelation and a force that draws the nations toward holiness. The passage is a central prophetic background for the redemptive symbolism of Chanukah light.

כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Chazal

Verified

Shabbat 21b

שבת כ״א ב — ד"ה מַאי חֲנוּכָּה

Shabbat 21b:10

This is the foundational sugya for Chanukah: the miracle of the oil, the lighting of the menorah, the dispute regarding the number and progression of lights, and the requirement that the light be visible outside. It anchors the symbolic discussion in the halakhic and historical institution of the festival.

מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָוֽנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Ta’anit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Chazal

Verified

Menachot 110a

מנחות ק״י א

Menachot 110a:19

The passage presents a Talmudic argument that God does not need food for sustenance, citing verses to show that all creatures and possessions belong to Him and that He does not consume meat and blood despite the metaphorical language of Scripture.

וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ״, וְנֶאֱמַר: ״כִּי לִי כׇל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, יָדַעְתִּי כׇּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי״, ״הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה״.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Rishonim

External

Shaarei Orah, Shaar HaChanukah

שערי אורה — שער החנוכה ג,ב

Shaarei Orah, Shaar HaChanukah

The Mitteler Rebbe explains that the essential purpose of the Menorah's lights is to illuminate the divine source of all souls (the seventy souls of Yaakov), and similarly the Chanukah lights serve to purify the seven lower emotional attributes (middot) of the soul by revealing divine light that transforms and nullifies the corresponding seven unholy attributes, bringing about rectification through either compulsion or complete reversal toward holiness.

שער החנוכה א) [cup]בכ"ה[/cup] בכסליו יומי דחנוכ' כו' עד לשנ' האחרת קבעו' ועשאום ימים טובי' בהלל והודאה. להבין ענין ההלל וההודאה וגם להבין למה בנס זה דחנוכה תלו לעיקר הנס בהדלק' הנרות דמקד' מפני שלא מצאו רק פך א' כו' הלא עיקר הנס היה נצחון המלחמה וגם מהו ענין ההלל וההודאה להדלקת הנרות. והנה יש להקדים ענין נרות המנורה דמקדש דכתיב ובהעלות אהרן כו' שהיה מדליק בערב ובבקר בערב כל ז' הנרות ובבקר רק נר א' שנק' נר המערבי (נר הששי) שבו מתחיל ובו מסיים בערב כידוע והנה ידוע בשרש ז' הנרות דמנורה שהן כלולים מ

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 6 · Rishonim

Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12

משנה תורה, חנוכה פרק ג א והלאה, וראה שם עוד פרק ד א והלאה, וראה שם עוד

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12

Maimonides explains the exceptional importance of publicizing the Chanukah miracle and instructs that one must be especially careful with the mitzvah of Chanukah lights, even when resources are limited. This gives the light a communal, educational, and redemptive dimension.

מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק:

Full text on Sefaria ↗

Source 7 · Rishonim

Verified

Kuzari 2:7

כוזרי, מאמר ב ז

Kuzari 2:7

The Kuzari explains that the divine attributes (midot) such as the glory of God, God's kingship, and the Shekhinah are names applied to visible phenomena that the prophets perceive—like pillars of cloud and consuming fire—and similarly, light is described as emanating from the sun even when the sun is hidden by clouds, though the light and spark are not literally from the sun's essence itself, but rather bodies are affected by the sun's presence and illuminated by it.

(ז) אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר הִתְבָּאֵר לִי סוֹד הַמִּדּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל לִי הֲבָנַת עִנְיַן כְּבוֹד ה' וּמַלְאֲכוּת ה' וּשְׁכִינָה, וְשֶׁהֵם שֵׁמוֹת נוֹפְלִים עַל דְּבָרִים נִרְאִים אֵצֶל הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: עַמּוּד עָנָן וְאֵשׁ אוֹכֶלֶת וְעָב וַעֲרָפֶל וְאֵשׁ וְנֹגַהּ וְכַאֲשֶׁר נֶאֱמַר עַל הָאוֹר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב וּבַיּוֹם הַמְעֻנָּן כִּי הָאוֹר נִיצוֹץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת, וְנֶאֱמַר שֶׁהָאוֹר וְהַנִּיצוֹץ מֵעֶצֶם הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵינוֹ כֵן, אַךְ הַגּוּפוֹת נִפְעָלוֹת בְּנָכְחָם וְיֵאוֹרוּ בָהֶם.

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Rishonim

Verified

Derashot HaRan 1:38

דרשות הר"ן, דרוש א

Derashot HaRan 1:38

The fourth day was uniquely designated to complete the work of the luminaries before the creation of animate life, because the initial light was insufficient for its purposes and could only mark time; thus the luminaries needed to be perfected in their form and completeness to fulfill their intended function of illuminating the earth, and with this completion the work of the heavens was finished—parallel to how the work of the earth was completed in Adam, with the sun bearing the same relation to its sphere as Adam does to the earth.

והנה עתה נמשך הסדר בתחתונים לבעלי נפש החיה, אלא שמפני שקודם העשותה- היה צריך להיות המאורות בצביונם ובשלימותם, כמו שנתנה הסבה התכליתית בהם להאיר על הארץ, כי אור הראשון לא היה מספיק למה שהיו צריכין בו, זולתי להבדיל הזמן כמו שביארנו, ולפיכך נתיחד היום הרביעי להשלים מלאכת המאורות טרם עשות נפש חיה, ובזה נגמרה מלאכת השמים. ואין ספק שהמאורות גדולי המעלה מעצם השמים, והנה אם כן נגמרה מלאכת היותר חשוב שבהם כאשר נגמרה מלאכת הארץ באדם, שערכו אל הארץ כערך השמש אל הגלגל.

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Acharonim

attested

העמק דבר, שמות כז כ וכא

The light of Torah constitutes the purpose of the Tabernacle and the dwelling of the Shekhinah among Israel, conveyed through the Ark and Menorah—the Ark preserving the Written word and the oral transmission, while the Menorah embodies the seven wisdoms and intellectual powers for dialectical analysis of Torah; when the Yeshivas multiplied and the Menorah's power strengthened, Israel merited the Chanukah miracle, and the lights serve great sages of Israel across generations, supplying them illumination for their eyes as communal offerings sustained all of Israel.

ואתה תצוה - אור התורה הוא תכלית המשכן, והמשרה שכינה בישראל, ובא באמצעות הארון והמנורה, הארון בא ליעוד דברות שבכתב, וציוי בקבלה דעל פה, ואין בזה עדיין כח פלפול וחידוש שאדם רשאי לחדש מעצמו הלכה, וכח זה מהמנורה שנכללו בה ז' חכמות והכחות לפלפולה של תורה, ובעת שרבו ישיבות ונתחזק כח המנורה זכו לנס המנורה בחנוכה... לדורותם - ויועילו הנרות לגדולי ישראל גם אחרי מות משה. וכמו שיתרמו לקרבנות צבור לפרנסת כל ישראל, כן יביאו שמן להאיר עיני גדולי הדור.

View in Aspaklaria ↗

Source 10 · Acharonim

Verified

Levush, Orach Chayim 671:1

לבוש מלכות, Orach Chayim תרע״א:א׳ — ד"ה ויען כי אירע הנס בנרות

Levush, Orach Chayim 671:1

One who carefully observes the Chanukah lights will merit having sons who are Torah scholars, as lighting the commandment-lamp (whether of Shabbat or Chanukah) brings the light of Torah to one's children, though this blessing applies to one already complete in his own perfection rather than to one seeking to acquire Torah for himself.

ויען כי אירע הנס בנרות, תקנו להדליק נרות בכל לילה מן השמונה לילות הללו כדי להזכיר הנס. וצריך כל אדם ליזהר בהן מאד. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק כדי לפרסם הנס. ובמקום שאין שמן זית מצוי, נוהגין ליקח שעוה יותר מכל השמנים, כמו שיתבאר סימן תרע"ג. והזהיר בהן יהיו לו בנים תלמידי חכמים, דכתיב משלי ו כג: "כי נר מצוה ותורה אור"; על ידי נר מצוה דשבת או חנוכה יבא אור התורה לבניו. ולא שייך לומר הוא עצמו יזכה לתורה, כי עם האיש השלם ידבר שכבר הוא בשלימותו.

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 11 · Hasidic

Verified

Likkutei Torah, Behaalotcha 31a

לקוטי תורה, בהעלותך — ד"ה בהעלותך את הנרות אל מול פני

Likkutei Torah, Beha'alotcha 31a:1

Beha'alotcha

The menorah represents the totality of souls (neshamot) in their service of God, with seven lights corresponding to seven levels of divine service—including service through love, through Torah as a middle path, through victory over evil, through thanksgiving, through elevation, and through humility—each of which constitutes a "candle" because the soul itself is called a candle, as stated in "the candle of God is the soul of man.

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הנה ענין המנורה נאמר בזכריה ראיתי והנה מנרת זהב כו׳ ואומר מה אלה אדוני ויאמר אלי זה דבר ה׳ אל זרובבל פי׳ כי ענין המנורה הוא בחי׳ דבר ה׳ שהוא מקור נש״י וכמאמר ואתה נפחתה בי וכמ״ש ויפח באפיו נשמת וגו׳ (עמ״ש בד״ה והיה מספר בנ״י) וישראל נקראו בשם זרובבל על שם וזרעתיה לי בארץ והם היו אז בגלות בבל גם הנשיא נק׳ זרובבל על שם זה. וזהו דבר ה׳ אל זרובבל והוא ענין המנורה כי הנשמה קרויה נר כמ״ש נר ה׳ נשמת אדם וכללות נש״י נקרא מנורה ויש בה בחי׳ ז׳ נרות שהם ז׳ מדרגות בעבודת ה׳ יש עובד מאהבה משוך כמים. ויש מאהבה כרשפי אש (ע׳ בד״ה כי תבאו כו׳ ושבתה הארץ ומענין אהבה משוך כמים בד״ה אז ישיר כו׳ עלי באר) ויש ע״י התורה קו הממוצע (ע׳ בד״ה לסוסתי ברכבי ובד״ה נאוו לחייך ובד״ה למען תהיה תורת). ויש ע״י נצחון לנצח ולהתגבר בעבודת ה׳ בסור מרע ועשה טוב (עמ״ש בד״ה והנצח זו ירושלים ובד״ה למנצח על השמינית ובד״ה אלה מסעי) ויש ע״י הודיה (עמ״ש בד״ה אתה הצבת כל גבולות ארץ ובד״ה יהודה אתה) וכן יש עבודה ע״י התנשאות כמארז״ל במשנה ס״פ י״ד דשבת כל ישראל בני מלכים הם וכמ״ש ויגבה לבו בדרכי ה׳ ויש ע״י שפלות כו׳:

Full text on Sefaria ↗

Source 12 · Hasidic

Verified

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 4

תניא, חלק שני; שער היחוד והאמונה ד׳ — ד"ה וּכְמוֹ שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת שׁוּם שֵׂכֶל נִבְרָא

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 4:5

This chapter explains that divine speech continuously vivifies creation and that created existence is radically dependent on divine vitality. It supplies the Chabad metaphysical basis for describing Chanukah light as a revelation within darkness rather than merely physical brightness.

וּכְמוֹ שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת שׁוּם שֵׂכֶל נִבְרָא לְהַשִּׂיג מִדַּת גְּדוּלָּתוֹ, שֶׁהִיא הַיְכוֹלֶת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וּלְהַחֲיוֹתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״ – כָּךְ מַמָּשׁ אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהַשִּׂיג מִדַּת גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהִיא מִדַּת הַצִּמְצוּם וּמְנִיעַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת מִגְּדוּלָּתוֹ, מִלֵּירֵד וּלְהִתְגַּלּוֹת עַל הַנִּבְרָאִים לְהַחֲיוֹתָם וּלְקַיְּימָם בְּגִילּוּי, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, שֶׁהַחַיּוּת מִסְתַּתֵּר בְּגוּף הַנִּבְרָא, וּכְאִילּוּ גּוּף הַנִּבְרָא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת כְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַזִּיו וְהָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאַף שֶׁבֶּאֱמֶת, אֵינוֹ דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר כֹּל יָכוֹל, לְצַמְצֵם הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת הַנִּשְׁפָּע מֵרוּחַ פִּיו וּלְהַסְתִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִבָּטֵל גּוּף הַנִּבְרָא בִּמְצִיאוּת.

And just as it is impossible for any creature’s mind to apprehend His attribute of gedulah, which is the ability to create a being out of nothing and give it life, as it is written, “The world is built by kindness,” exactly so it is not possible for him to apprehend the Divine attribute of gevurah (might, restraint), which is the quality of tzimtzum (condensation, contraction, concentration) and restraint of the spreading forth of the life-force from His [attribute of] gedulah preventing it from descending upon and manifesting itself to the creatures, to give them life and existence in a revealed manner, but rather with His Countenance concealed. For the life-force conceals itself in the body of the created being and [it appears] as though the body of the created being has independent existence and is not [merely] a spreading forth of the life-force and spirituality—as the diffusion of the radiation and light from the sun—but an independently existing entity. Although, in reality, it has no independent existence, and is only like the diffusion of the light from the sun, nevertheless, this [concealment] is the very restraining power of the Holy One, blessed is He, Who is Omnipotent, to condense the life-force and spirituality which issues from the “breath of His mouth” and to conceal it, so that the body of the created being shall not become nullified.

Full text on Sefaria ↗

Source 13 · Modern

Verified

Ein Aya, Shabbat 2:24

עין איה, שבת ב׳:כ״ד (שבת כ״ג ע״א) — ד"ה להדליק נר של חנוכה

Ein Aya, Shabbat 2:24

Chanukah, drawing influence from an exalted future state, depicts the particular lights that must shine in a nation—the light of Torah, prophecy, wisdom, justice, strength, joy, compassion, love, and the like—and the essential blessing is the blessing of peace, which will be fulfilled in the future when it becomes clear to all that all these particular lights are one candle; therefore the blessing speaks not of "candles of Chanukah" but of "candle of Chanukah," carrying understanding to the most lofty distance and supreme future through the strength of God.

החנוכה המושפעת מהעתיד היותר נעלה כאשר ביארנו בהוראת חנוכה, בהקבלה להוראת חנוך, היא מציירת את כל המאורות הפרטיים שצריכים להאיר באומה, אור התורה, אור הנבואה, אור החכמה, אור הצדק, אור הגבורה, אור השמחה, אור החסד, אור האהבה וכיו"ב. ועיקר הברכה היא ברכת השלום, והיא תתקיים בעתיד בהיות ההכרה ברורה לכל כי כל המאורות הפרטיים הכל הוא נר אחד. ע"כ לא נרות של חנוכה נאמר בברכה שהיא נושאת דעה עד המרחק היותר נשגב, עד העתיד היותר עליון ונערץ בעז ד', כ"א נר של חנוכה.

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 14 · Modern

External

נר חנוכה

רבבות אפרים, ח״ז סי׳ ר׳

Revavos Ephraim 7:200

The passage questions whether the requirement to place Chanukah candles outside the doorway is an intrinsic aspect of the mitzvah itself, or whether lighting indoors fulfills the core obligation with outdoor placement being a special enhancement to publicize the miracle, ultimately ruling that indoor lighting does not fulfill the mitzvah at all except in times of danger when one places them on the table instead.

יש לדון דהא דמצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם הוא מצוה מיוחדת כדי לפרסם הנס, אבל עצם מצות נ"ח מקיים אפילו במניחה מבפנים כמו בשעת הסכנה דמניחה על שלחנו, או דרק הוא מצות נר חנוכה להניחה מבחוץ ומבפנים אינו מקיים מצוה כלל

On this pageThe passage investigates whether the obligation to light Chanukah candles outside is an essential requirement of the mitzvah (such that lighting inside during normal times is completely invalid), or if lighting inside is fundamentally valid and only designated for the table as a backup. The author concludes that lighting indoors during normal times does not fulfill the mitzvah at all, as the indoor option was a unique emergency enactment reserved solely for times of danger.

Revavos Ephraim 7:200 — page scan on HebrewBooks

Page 173

Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 173 ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Sefat Emet, Genesis, Miketz 11unverified
במדרש קץ שם לחושך וכו', כל זמן שיצר הרע בעולם וכו' אם כי החושך בא מאפיסת האור, אבל אפיסת האור עצמו בא על ידי שורש החושך שהוא היצר הרע אבן אופל. והענין דאיתא גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והוא על פי מ"ש "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל", דרשו חז"ל ראה שאין העולם כדאי וכו'... כי על ידי שליטת החושך בלילה הבדיל האור וגללו מפני החושך שלא יהיה להחושך מגע באור, וגלילה זו היא מפני האור שלא יפגם על ידי החושך... אבל כשיהיה ביטול יצר הרע לעתיד אז לילה כיום יאיר וכו'. ומעין זה נעשה בימי חנוכה שפסעו פסיעה אנשי בית שני וביטלו כחו של יצר הרע, כאשר חכמים הגידו... וזה שתקנו בנרות, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, כי התורה היא עצם האור ואין לחושך מגע בעצם האור כלל...
from our library copy — not yet checked against the original
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 5unverified
חנוכה, כתב מהר"ל, שיון רצו להעביר בני ישראל על פי החכמה, להמשיכם לחכמות חיצוניות, ונראה שיון מלשון אונאה, שרצו להטעות את בני ישראל, שיש הרבה מקומות ביודעי הדעת להחליף בין אמת ושקר, וזה תלוי בנקודות דקות, אך בכל איש ישראל נקודת דביקות בהשי"ת, וזו הדעת, ומזה יכול להכיר האמת, ולכן נעשה נס חנוכה בשמן הנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה, וישראל נמשלו לשמן שאינו מתערב בשאר משקין, וזו היתה הישועה בחנוכה, שיונים רצו להטעות את ישראל בחכמה, ועל ידי זה נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל להמשך אחר האמת.
from our library copy — not yet checked against the original
Kuzari 4:15unverified
(טו) אָמַר הֶחָבֵר: הִנֵּה הַעִירוֹתָ עַל מְקוֹם סָפֵק וְאֵין אֶצְלִי בוֹ סָפֵק. וּכְבָר יָצָאנוּ מֵעִנְיָנֵנוּ בַּמִּדּוֹת, וְצָרִיךְ שֶׁנָּשׁוּב אֵלָיו. וְאוֹסִיף לְךָ בֵּאוּר בְּדִמְיוֹן מֵהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהִיא אַחַת, אַךְ מִתְּחַלְּפִים מַעַרְכוֹת הַגְּשָׁמִים הַמְקַבְּלִ עַל הַדִּמְיוֹן, וְהָאֲוִיר הַצַּח וְהַמַּיִם, וְיִקָּרֵא בָזֶה 'אוֹר נוֹקֵב', וְיִקָּרֵא בָּאֲבָנִים הַזַּכּוֹת וְהַשְּׁטָחִים הַקְּלָלִיִּים אוֹר בָּהִיר, עַל הַדִּמְיוֹן, וּבָעֵצִים וּבָאָרֶץ וְזוּלָתָם אוֹר נִרְאֶה, וּבְכָל הַדְּבָרִים בִּכְלָלוּת אוֹר סְתָם בִּלְתִּי שֵׁם מְיֻחָד. וְהָאוֹר הַסְּתָם הוּא כְמוֹ אָמְרֵנוּ 'אֱלֹהִים', כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר, וְהָאוֹר הַנּוֹקֵב הוּא כְּמוֹ 'יְיָ' שֵׁם נוֹדָע, מְיֻחָד בַּיַּחַס אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַשָּׁלֵם שֶׁבְּכָל בְּרִיאוֹתָיו בָּאָרֶץ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר נַפְשׁוֹתָם זַכּוֹת מְקַבְּלוֹת לְאוֹרוֹ, יַעֲבֹר בָּהֶם כַּעֲבֹר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֹּׁהַם וּבַפְּנִינִים. וְאֵלֶּה הַנְּפָשׁוֹת יֵשׁ לָהֶם מוֹצָא וּמַחְצָב מִזֶּרַע 'אָדָם' כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר. וְנִמְשֶׁכֶת הַסְּגֻלָּה וְהַלֵּב דּוֹר אַחַר דּוֹר וּזְמַן אַחַר זְמָן, וְיֵצֵא הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם זוּלַת הַלֵּב הַהוּא – קְלִפּוֹת וְעָלִים וּשְׂרָפִים וְזוּלָתָם. וְנִקְרָא אֱלוֹהַּ הַלֵּב הַזֶּה בִּפְרָט 'יְיָ', וּבַעֲבוּר הִדָּבְקוֹ בָאָדָם הֻעְתַּק שֵׁם אֱלֹהִים אַחֲרֵי כְלוֹת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית אֶל 'יְיָ אֱלֹהִים', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: "נִקְרָא שֵׁם מָלֵא עַל עוֹלָם מָלֵא", וּשְׁלֵמוּת הָעוֹלָם לֹא הָיָה כִּי אִם בָּאָדָם אֲשֶׁר הָיָה לֵב כָּל שֶׁקָּדַם לוֹ. וְהָעִנְיָן הַנִּרְצֶה בֵּ'אלֹהִים' לֹא יַכְחִישׁ אוֹתוֹ מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ דַעַת, אַךְ תִּפֹּל הַהַכְחָשָׁה בַּ'יָי', מִפְּנֵי שֶׁהַנְּבוּאָה מֻפְלָאָה נָכְרִיָּה בַּיְחִידִים כָּל שֶּכֵּן בֶּהָמוֹן, וְעַל זֶה הִכְחִישׁ פַּרְעֹה וְאָמַר: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת־יְיָ", כְּאִלּוּ הֵבִין מִמִּלַּת 'יְיָ מְפֹרָשׁ' מַה שֶּׁיּוּבַן מֵ'הָאוֹר הַנּוֹקֵב', וְהוֹרָה אוֹתוֹ עַל אֱלוֹהַּ יִדְבַּק אוֹרוֹ בִּבְנֵי אָדָם וְיַעֲבָר־בָּם, וְהוֹסִיף לֵאמֹר לוֹ: "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים", רָמַז אֶל הָאָבוֹת אֲשֶׁר הֵעִידוּ לָהֶם עֵדִים בַּנְּבוּאָה וּבַכָּבוֹד, אֲבָל 'אֱלֹהִים' הִנְּךָ רוֹאֵהוּ שֵׁם נוֹהֵג בְּמִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר אָמַר פַּרְעֹה הָרִאשׁוֹן לְיוֹסֵף: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת־כָּל־זֹאת", "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ", כַּאֲשֶׁר אִם הָיָה אָדָם אֶחָד יִרְאֶה הַשֶּׁמֶשׁ לְבַדּוֹ וְיִרְאֶה מְקוֹמוֹת זְרִיחָתָהּ וּמְקוֹמוֹת מְרוּצָתָהּ, וַאֲנַחְנוּ לֹא רְאִינוּהָ מֵעוֹלָם אֲבָל אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצֵל וּבְעָנָן, וְנִרְאֶה בֵיתוֹ מֵאִיר יוֹתֵר מִבָּתֵּינוּ בַּעֲבוּר יְדִיעָתוֹ בְּמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְיִקְבַּע לָהּ חַלּוֹנוֹת וְאֶשְׁנַבִּים כְּפִי רְצוֹנוֹ, וְכֵן נִרְאֶה זְרִיעוֹתָיו וּנְטִיעוֹתָיו מַצְלִיחוֹת, וְאָמַר לָנוּ כִּי זֶה בַּעֲבוּר דַּעְתּוֹ בַשֶּׁמֶשׁ, וְהָיינוּ מַכְחִישִׁים בָּזֶה וְאוֹמְרִים: "מַה הִיא? אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים הָאוֹר וְתוֹעֲלוֹתָיו רַבּוֹת, אַךְ הֵם בָּאוֹת אֵלֵינוּ בְּמִקְרֶה". וְהוּא אוֹמֵר: "יְבוֹאֵנִי מִמֶּנָּה מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ וּבְעֵת שֶׁאֶחְפָּץ, בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ סִבָּתָהּ וְאֵיךְ מְהַלֶּכֶת, וְכַאֲשֶׁר אִזָּמֵן לָהּ וְאַצִּיעַ וְאֶשְׁמֹר בְּכָל מַעֲשַׂי בְּעִתִּים יְדוּעִים אֶצְלִי אֵינֶנִּי חָסֵר מִתּוֹעַלְתָּהּ כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים". וְשֵׁם יְיָ הוּא הַמְכֻנֶּה מִמֶּנּוּ בְּ'פָנִים', בְּאָמְרוֹ: 'פָּנַי יֵלֵכוּ', וְ'אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים' וְהוּא הָעִנְיָן הַמְבֻקָּשׁים אוֹתָהּ. וַאֲשֶׁר יְקַבֵּל אוֹרָהּ קִבּוּל שָׁלֵם יוֹתֵר – הַפְּנִינִים וְהַשֹּׁהַם, בְּאָמְרוֹ: "יֵלֶךְ נָא־אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ". וְעִנְיַן 'אֱלֹהִים' יֻשַּׂג בְּהַקָּשָׁה, כִּי הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם מוֹשֵׁל וּמְסַדֵּר, וְנֶחֱלָקִים בָּזֶה בְּנֵי אָדָם כְּפִי הַקָּשׁוֹתָם, וְהַקָּרוֹב שֶׁבַּדֵּעוֹת בּוֹ דַעַת הַפִּילוֹסוֹפִים, אֲבָל עִנְיַן יְיָ לֹא יֻשַּׂג בְּהַקָּשָׁה, אַךְ בָּרְאִיָּה הַהִיא הַנְּבוּאִית אֲשֶׁר בָּהּ יָשׁוּב הָאָדָם כִּמְעַט שֶׁיִּפָּרֵד מִמִּינוֹ וְיִדְבַּק בְּמִין מַלְאָכִי וְתִכָּנֵס בּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר", "וַיַּהֲפָךְ־לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר", "וְרוּחַ לָבְשָׁה", "הָיְתָה עָלַי יַד־יְיָ", "וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי", כִּנּוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַלּוֹבֶשֶׁת הַנָּבִיא בְּעֵת הַנְּבוּאָה, וְהַנָּזִיר וְהַמָּשִׁיחַ כְּשֶׁנִּמְשַׁח לַכְּהֻנָּה אוֹ לַמְּלוּכָה עֵת שֶׁיִּמְשָׁחֶנּוּ הַנָּבִיא, אוֹ עֵת שֶׁיַּעַזְרֶנּוּ הָאֱלֹהִים וְיַיְשִׁירֵהוּ בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים, אוֹ בְעֵת הוֹדָעַת הַכֹּהֵן בְּמַדַּע הַנֶּעֱלָם אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים. וְאָז יָסוּרוּ מִלֵּב הָאָדָם הַסְּפֵקוֹת הַקּוֹדְמוֹת אֲשֶׁר הָיָה מִסְתַּפֵּק בֵּאלֹהִים, וְיִלְעַג לַהַקָּשׁוֹת הָהֵם אֲשֶׁר הָיוּ רְגִילוֹת לְהַגִּיעַ בָּהֶם אֶל הָאֱלֹהוּת וְהַיִּחוּד, וְאָז יָשׁוּב הָאָדָם עוֹבֵד, חוֹשֵׁק בְּנֶעֱבָדוֹ, וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לַהֲרֵגָה עַל אַהֲבָתוֹ, לְגֹדֶל מַה שֶּׁהוּא מוֹצֵא מֵעֲרֵבוּת הַדְּבִיקָה בוֹ וְהַנֵּזֶק וְהַצַּעַר בְּהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, בְּהֵפֶךְ הַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁאֵינָם רוֹאִים בַּעֲבוֹדָתוֹ כִּי אִם מוּסָר טוֹב וְדַבֵּר הָאֱמֶת, בְּגַדְּלוֹ עַל שְׁאָר הַנִּמְצָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְגַדֵּל הַשֶּׁמֶשׁ עַל שְׁאָר הַנִּרְאִים, וְשֶׁאֵין בַּכְּפִירָה בֵאלֹהִים יוֹתֵר מִפְּחִיתוּת הַנֶּפֶשׁ הָרוֹצָה בְכָזָב.
from our library copy — not yet checked against the original
Netivot Olam, Netiv Hatzedek 1:4unverified
ואמר ר"א (שם) אפי' בשביל צדיק אחד נברא העולם דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו צדיק כי טוב. כבר התבאר זה, כי הצדיק שהוא צדיק הוא אחד בלבד, ולפיכך כתיב (משלי י') זכר צדיק לברכה כמו שיתבאר וזה שמביא הכתוב לראיה וירא אלקים את האור כי טוב והאור הוא אחד, וכתיב האור בה"א הידיעה כי הידיעה מורה על דבר מיוחד ואילו חושך לא כתיב בה"א הידיעה. ומה שהצדיק הוא נקרא אור, כי כבר התבאר שראוי שיהיה צדיק נקרא אור מפני שהאור נבדל לגמרי מכל גשם וכל אשר יש בו גשם יותר אינו מאיר בלבד כי הגשמי יבטל האור, ודבר זה בארנו פעמים הרבה, שכן תמצא בעולם שכל אשר הוא גשמי יותר הוא עכור וחושך ביותר, עד הגלגלים שאין ספק שחומר שלהם זך ודק ביותר עד שכמעט אינו נחשב חומר, ולפיכך אמר (דניאל י"ב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ונאמר כעצם השמים לטוהר. ויסוד האש שאין חומר שלו דק כל כך אינו מזהיר כל כך, ויסוד הרוח אין חומרו דק כ"כ, ויסוד המים חומרו יותר עב והוא גשמי יותר אינו מזהיר כל כך, והארץ שחומר שלה יותר עב ויותר גס הוא חושך לגמרי. ומפני זה האור בעצמו מסולק מן החומר לגמרי, וזה אמרם (חגיגה י"ב, א') כי האור שנברא בששת ימי בראשית האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ר"ל כי האור שנברא בששת ימי בראשית הוא אור גמור מסולק מן החומר ולפיכך האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו שאינו גשמי. לכך גנזו לצדיקים לעתיד לבא, כאשר יהיה העולם מסולק מן הגשמי יהיה משמש האור הנבדל מן הגשמי לגמרי, אבל בעולם הזה שהצדיק יש לו גוף אין ראוי לעולם רק אור שיש לו נושא גשמי כמו החמה והלבנה, ולפיכך נגנז האור הראשון שאינו בגוף ונתן להם אור הזה שהוא בגוף. ומפני שהצדיק מסולק מן החומר נקראו צדיקים אור אשר האור מסולק מן החומר, והאור הזה הפשוט הוא אחד כי הדבר הנבדל לא יתרבה ולא יתחלק כלל, והחלוק והרבוי הוא מצד הנושא החמרי שמצד הזה יבא הרבוי והחלוק, ודבר זה מבואר למי שיודע בחכמה. ואף כי המלאכים שהם אינם גשמיים יש בהם הרבוי היותר, זהו מצד שהם מחולקים מצד צורתן שיקראו צורות נפרדות אבל באדם אין בהם חלוק מצד צורתן, לכך הצדיק הוא אחד כי הדבר הנבדל לא יתרבה ולא יתחלק אם לא מצד הנושא, ולפיכך האור המופשט מן החמרי לגמרי הוא אחד לגמרי. ומפני כד אמר כי העולם נברא בשביל צדיק אחד כי הצדיק שיש לו מעלה נבדלת לא ימצא מצד הזה רבוי. ומאחר שמצד הזה לא נמצא רבוי אין לומר שהעולם נברא בשביל שני צדיקים כלל. ובודאי העולם נברא בשביל הצדיק שאם לא נברא בשביל הצדיק בשביל מי נברא העולם והוא יסוד עולם כמו שהתבאר. והצדיק בעצמו הוא אחד לכך כתיב וירא אלקים את האור כי טוב מה שלא נמצא בכל מעשה בראשית ולא כתיב וירא אלקים השמים והארץ כי טוב רק אצל האור כתיב כך ומלמד לך כי האור בפרט הוא טוב יותר מהכל. וכך אמרו ז"ל לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. שתדע מזה כי האור שמו טוב בפרט, וכל זה מטעם אשר בארנו כי האור מסולק מן החומר אשר דבק בו החסרון וההעדר לכך האור הוא טוב. ומפני שכל הנבראים נבראו בשביל הטוב שבהם ודבר זה היה גורם הבריאה ולכך נאמר בכל מעשה בראשית כי טוב, לומר כי הטוב שבנבראים היה גורם הבריאה. והאור הוא מיוחד שהוא טוב שאינו גשם ולכך הוא הראשון אצל המציאות וקודם אל הכל, והצדיק אשר נקרא אור מפני כי הוא נבדל מן הגשמי כמו שהתבאר והוא הטוב הגמור ולכך בשבילו נברא העולם הזה, והיינו הצדיק שהוא אור טוב לגמרי כי יש לו מעלה הנבדלת שאינו נוטה אחר החמרי, ולפיכך בשביל צדיק אחד נברא העולם, ולפיכך מביא כתוב זה שהעולם נברא בשביל הצדיק וירא אלקים את האור, ודברים אלו מבוארים למשכילים בחכמה:
from our library copy — not yet checked against the original
Yalkut Shimoni on Nach 499:1unverified
קומי אורי כי בא אורך. א"ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אעשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבת, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב"ה קומי אורי כי בא אורך. א"ר אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, ונמשל הקב"ה בנר נר (אלקים) [ה'] נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שנייהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם וארכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך. א"ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה"א נכון יהיה הר בית ה' וגו', זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ"ז). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב"ה רבש"ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א"ל רבש"ע הראהו לי, א"ל בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, באותה שעה התרגשו העו"א, אמרו לפניו רבש"ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א"ל הקב"ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתוו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא שישיא אובי בו ובן עולה לא יעננו, וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובהנהרות ימינו, התחיל הקב"ה מתנה עמו כשברחו, א"ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב"ה רבש"ע שבא אותו צער שנות רבות הן, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חייים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו אבימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש"ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו, א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה: קומי אורי כי בא אורך. א"ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אעשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבת, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב"ה קומי אורי כי בא אורך. א"ר אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, ונמשל הקב"ה בנר נר (אלקים) [ה'] נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שנייהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם וארכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך. א"ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה"א נכון יהיה הר בית ה' וגו', זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ"ז). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב"ה רבש"ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א"ל רבש"ע הראהו לי, א"ל בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, באותה שעה התרגשו העו"א, אמרו לפניו רבש"ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א"ל הקב"ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתוו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא שישיא אובי בו ובן עולה לא יעננו, וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובהנהרות ימינו, התחיל הקב"ה מתנה עמו כשברחו, א"ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב"ה רבש"ע שבא אותו צער שנות רבות הן, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חייים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו אבימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש"ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו, א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה:
from our library copy — not yet checked against the original
Maamar HaGeulah, Chapter 3 8:1unverified
ועתה נפרש איך נעשית פתיחת השער. ואתה שמעת כבר כי מכח אור החכמה היתה, ועל כן אמר "וידי נטפו מור" וגו'. והבן, כי כל אלה הדברים מורים על מאורות גדולים ועצומים העומדים שם בהיכל אצל השער, כי שם נמצאו בו מאורות חזקים יוצאים מן ה'שבת' העליון – ומגיעים אל אצל השער, ונקראים במשל ב' ידים הנרמזים בפסוק "בידך אפקיד רוחי". ועוד חמישה אחרים מבני ההיכל ממש ונקראים ה' אצבעות.
from our library copy — not yet checked against the original
Revavos Ephraim 6:151ברכה על נרות חנוכה בזמן בין השמשותscan
Revavos Ephraim 7:193בענין חנוכהscan

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

Chinuch and Hanukkah Candle Lighting

Chanukah

These sources address the halakhic status of children who have reached the age of chinuch (religious instruction) regarding their obligation to light Hanukkah candles, and clarify whether such children must fulfill this mitzvah individually or whether their participation is optional.

View Sources4 sources

Machshavaמחשבה

The Menorah's Seven Branches and Divine Wisdom

These sources explore the symbolic and mystical significance of the Menorah's seven branches in Jewish tradition. The sources discuss how the branches represent different emanations of divine blessing and wisdom, connecting the Menorah to cosmic forces, the days of creation, and the unified source of all Torah knowledge.

View Sources3 sources

Chassidusחסידות

The Shofar and Divine Kingship in Hasidic Teaching

Rosh HashanahSukkot

The Alter Rebbe's Likkutei Torah discourses explore the shofar's spiritual significance on Rosh Hashanah as a means of awakening the soul's deepest dimensions and proclaiming divine kingship. These teachings connect the shofar's sound to Israel's submission to Heaven and frame the festival season as a progression from Rosh Hashanah's coronation of God to Sukkot's expression of joy within divine encompassing presence.

View Sources9 sources

Chassidusחסידות

The Manna and Daily Trust in Divine Providence

Chassidic and classical sources interpret the daily falling of manna in the wilderness as a spiritual lesson in bitachon (trust in God). The sources show how the manna's ephemeral nature—rotting if hoarded, falling only for each day's need—teaches that true reliance on divine providence requires constant renewal of one's connection to God rather than dependence on past spiritual or material sustenance.

View Sources18 sources

Shabbatשבת

Halachic Aspects of Shabbat Candle Lighting

These sources explore the halakhic requirements, timing, blessings, and underlying purposes of lighting Shabbat candles. They range from foundational Talmudic discussions of obligation and intent to detailed medieval and early modern codifications of practice and custom.

View Sources18 sources

Shabbatשבת

The Menorah as Symbol of Shabbat

Jewish sources interpret the seven-branched menorah's structure—a central shaft with three branches on each side—as representing Shabbat at the center of the week, surrounded by the six weekdays. This symbolism draws from the creation narrative, rabbinic homilies, and Hasidic commentary on the menorah's spiritual significance.

View Sources9 sources

Explore more

Chinuch and Hanukkah Candle Lighting The Menorah's Seven Branches and Divine Wisdom The Shofar and Divine Kingship in Hasidic Teaching

Find sources for your own idea