Tanakhתנ״ך

Yefat Toar as Enemy Captive

The Torah's law of the beautiful captive explicitly identifies the woman in question as a captive taken during warfare against enemies. The passage situates her legal status within the context of military conflict and prisoners of war.

כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ

1 source · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Tanach
Verified

Deuteronomy 21:10-14

דברים כ״א:י׳-י״ד

Deuteronomy 21:10-14

The Torah introduces the law of the beautiful captive by describing Israel going out to war, seeing a beautiful woman among the captives, and taking her as a wife only through a regulated process. The passage explicitly places her among the enemy captives (שבית).

כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃ וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃

When you take the field against your enemies, and the ETERNAL your God delivers them into your power and you take some of them captive, and you see among the captives a beautiful woman and you desire her and would take her to wife;

Related sources· 5 found, not yet verifiedSign in to verify
  • וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה (בראשית ט, כג), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֵׁם הִתְחִיל בַּמִּצְוָה תְּחִלָּה וּבָא יֶפֶת וְנִשְׁמַע לוֹ, לְפִיכָךְ זָכָה שֵׁם לְטַלִּית, וְיֶפֶת לְפִיוָולָא. וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם וְהָיוּ מְהַלְּכִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְנָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד כְּמוֹרָא הָאָב עַל הַבֵּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֵׁם אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוָתָא דַּאֲבוּךְ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (דניאל ג, ג): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגֻלֵּיהוֹן, רַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֶפֶת, אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (יחזקאל לט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָם, אַתָּה בִּזִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (ישעיה כ, ד): כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפֵי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה (בראשית ט, כג), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֵׁם הִתְחִיל בַּמִּצְוָה תְּחִלָּה וּבָא יֶפֶת וְנִשְׁמַע לוֹ, לְפִיכָךְ זָכָה שֵׁם לְטַלִּית, וְיֶפֶת לְפִיוָולָא. וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם וְהָיוּ מְהַלְּכִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְנָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד כְּמוֹרָא הָאָב עַל הַבֵּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֵׁם אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוָתָא דַּאֲבוּךְ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (דניאל ג, ג): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגֻלֵּיהוֹן, רַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֶפֶת, אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (יחזקאל לט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָם, אַתָּה בִּזִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (ישעיה כ, ד): כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפֵי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה (בראשית ט, כג), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֵׁם הִתְחִיל בַּמִּצְוָה תְּחִלָּה וּבָא יֶפֶת וְנִשְׁמַע לוֹ, לְפִיכָךְ זָכָה שֵׁם לְטַלִּית, וְיֶפֶת לְפִיוָולָא. וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם וְהָיוּ מְהַלְּכִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְנָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד כְּמוֹרָא הָאָב עַל הַבֵּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֵׁם אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוָתָא דַּאֲבוּךְ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (דניאל ג, ג): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגֻלֵּיהוֹן, רַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֶפֶת, אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (יחזקאל לט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָם, אַתָּה בִּזִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (ישעיה כ, ד): כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפֵי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • דָּבָר אַחֵר, אַתָּה מָנַעְתָּ מִלְּהַעֲמִיד לִי בֵּן רְבִיעִי, לְפִיכָךְ בֵּן רְבִיעִי שֶׁלְּךָ מְקֻלָּל, אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא בָּאֲפֵלָה לְפִיכָךְ יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּעוּר וּמְפוּחָם. חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם וְכֶּלֶב יָצָא מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ. אָמַר רַב לֵוִי, לְאֶחָד שֶׁקָּבַע מוֹנִיטוֹן שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ, גּוֹזְרָנִי שֶיִּתְפָּחַמוּ פָּנָיו וִיִפָּסֵל מַטְבֵּעוֹ. (בראשית ט כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכּוֹן בְּאָהֳלֵי שֵׁם. זֶה כֹּוֹרֶשׁ שֶׁגָּזַר לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי כֵן וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, יְהוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּתוֹךְ אָהֳלֵי שֵׁם רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר, מִכָּאן לְתַרְגוּם מִן הַתּוֹרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים" זֶה מִקְרָא "מְפוֹרָשׂ" זֶה תַּרְגוּם, "וְשׂוֹם שֶׂכֶל", אֵלּוּ הַטְּעָמִים, "וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" אֵלּוּ רָאשֵׁי הַפְּסוּקִים רַבִּי הוּנָא בֶּן לוּלְיָינוֹ אוֹמֵר, אֵלּוּ הָהַכְרָעוֹת וְהָרְאָיוֹת רַבָּנָן דְקִסְרִי אַמְרֵי, מִכָּאן לְמַסּוֹרֶת רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַבִּי, אֲפִילּוּ אָדָם רָגִיל בַּתּוֹרָה כְּעֶזְרָא לֹא יְהֵא קוֹרֵא מִפִּיו וְכוֹתֵב וְהָא תָּנִי, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּאַסְיָיא וְלֹא הָיָה שָׁם מְגִלַּת אֶסְתֵּר וְקָרָא לוֹ מִפִּיו וּכְתָבָהּ, תַּמָּן אַמְרִין שְׁתֵּי מְגִלּוֹת כָּתַב גָּנַז אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְקִיֵּם אֶת הַשְּׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַסְּפָרִים הִתִּירוּ שֶׁיִּכְתְּבוּ יְוָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, דְּבָרִים שֶׁל יֶפֶת יְהוּ בְּאָהֳלֵי שֵׁם, אִי הָכִי גֹּמֶר וּמָגוֹג נַמִּי הָכִי קָאָמַר יַפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת יִהְיֶה בְּאָהֳלֵי שֵׁם. דָּבָר אַחֵר, אַתָּה מָנַעְתָּ מִלְּהַעֲמִיד לִי בֵּן רְבִיעִי, לְפִיכָךְ בֵּן רְבִיעִי שֶׁלְּךָ מְקֻלָּל, אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא בָּאֲפֵלָה לְפִיכָךְ יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּעוּר וּמְפוּחָם. חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם וְכֶּלֶב יָצָא מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ. אָמַר רַב לֵוִי, לְאֶחָד שֶׁקָּבַע מוֹנִיטוֹן שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ, גּוֹזְרָנִי שֶיִּתְפָּחַמוּ פָּנָיו וִיִפָּסֵל מַטְבֵּעוֹ. (בראשית ט כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכּוֹן בְּאָהֳלֵי שֵׁם. זֶה כֹּוֹרֶשׁ שֶׁגָּזַר לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי כֵן וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, יְהוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּתוֹךְ אָהֳלֵי שֵׁם רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר, מִכָּאן לְתַרְגוּם מִן הַתּוֹרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים" זֶה מִקְרָא "מְפוֹרָשׂ" זֶה תַּרְגוּם, "וְשׂוֹם שֶׂכֶל", אֵלּוּ הַטְּעָמִים, "וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" אֵלּוּ רָאשֵׁי הַפְּסוּקִים רַבִּי הוּנָא בֶּן לוּלְיָינוֹ אוֹמֵר, אֵלּוּ הָהַכְרָעוֹת וְהָרְאָיוֹת רַבָּנָן דְקִסְרִי אַמְרֵי, מִכָּאן לְמַסּוֹרֶת רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַבִּי, אֲפִילּוּ אָדָם רָגִיל בַּתּוֹרָה כְּעֶזְרָא לֹא יְהֵא קוֹרֵא מִפִּיו וְכוֹתֵב וְהָא תָּנִי, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּאַסְיָיא וְלֹא הָיָה שָׁם מְגִלַּת אֶסְתֵּר וְקָרָא לוֹ מִפִּיו וּכְתָבָהּ, תַּמָּן אַמְרִין שְׁתֵּי מְגִלּוֹת כָּתַב גָּנַז אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְקִיֵּם אֶת הַשְּׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַסְּפָרִים הִתִּירוּ שֶׁיִּכְתְּבוּ יְוָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, דְּבָרִים שֶׁל יֶפֶת יְהוּ בְּאָהֳלֵי שֵׁם, אִי הָכִי גֹּמֶר וּמָגוֹג נַמִּי הָכִי קָאָמַר יַפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת יִהְיֶה בְּאָהֳלֵי שֵׁם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • יַשְׁפַּר יְיָ תְּחוּמֵיהּ דְיֶפֶת וְיִתְגַיְירוּן בְּנוֹי וְיִשְׁרוּן בְּמֶדְרָשָׁא דְשֵׁם וִיהֵי כְנָעַן עֲבִיד לְהוֹן

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ופי' יפת מן יפה, ולא פי' יפה רק הוא כמו "ירחיב" (דבר' יב כ) ובלשון ארמית כמוהו והוא מהבנין הכבד הנוסף כמו "ומלכים יַרד" (ישעי' מא ב) ובפסוק הזה ברך יפת, גם שם, כי פירוש "וישכון באהלי שם" שישכון אלהים באהלי שם כי בפסוק הראשון ברך השם:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Kiddushin 22aunverified

    Filed under: Marrying a Prisoner of War - "Eishet Yefat Toar"

Related sheets

Halachaהלכה

The Captive Woman as Moral Regulation

Sources examine the law of eishes yefas toar (the captive woman) as a halachic response to human impulse in wartime, emphasizing the Torah's regulatory framework—including waiting periods, conversion requirements, and protections against exploitation—rather than as permission for unrestrained conduct. Commentators across traditions interpret the law as a constrained concession that channels desire within ethical and legal boundaries.

View Sources20 sources
Yamim Tovimימים טובים

The Four Species of Sukkot: Meaning and Symbolism

Sukkot

Sources explore the theological and symbolic significance of the Four Species (lulav, etrog, myrtle, and willow) in Sukkot observance. Classical rabbinic interpretations connect the species to Jewish unity and diversity, divine gratitude, and spiritual atonement, while later commentators develop kabbalistic dimensions and agricultural symbolism within the festival's broader meaning.

View Sources34 sources
Tanakhתנ״ך

Windows in Torah and Tanach

Noach

Sources explore windows and openings throughout the Hebrew Bible, from Noah's ark to the Temple, examining both their practical function and spiritual symbolism. Commentators discuss the construction, purpose, and interpretive dimensions of these architectural features.

View Sources9 sources
Halachaהלכה

Physical Abuse and Human Dignity in Halacha

Jewish law categorically forbids striking or physically abusing another person, even without causing injury, grounding this prohibition in the principle of human dignity (kevod habriot). The sources demonstrate that neither military necessity nor claimed benefit to the victim can justify such abuse, and that using noble goals as a pretext for cruelty is a fundamental ethical failure.

View Sources7 sources
Halachaהלכה

Jewish Law on Killing Non-Jews

Sources explore the halakhic status of homicide involving non-Jews, examining biblical frameworks for universal accountability, rabbinic distinctions in beis din liability, and the principles underlying judicial authority and the preservation of life.

View Sources7 sources
Mitzvotמצוות

The Mitzvah of Shiluach HaKen

Sources addressing the commandment to send away a mother bird before taking her young. The sources span from the Talmud through later codifications, discussing the mitzvah's application, scope, and practical halakhic details.

View Sources11 sources

Explore more