Tefillin Obligations in Unusual Circumstances

יכול יהו תפלין נוהגת בלילות כימים: דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בלילות כימים תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהוא נוהגת בלילות כימים ת"ל מימים. פרט לילות:

תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, חוֹלֵץ תְּפִילָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִכְנָס. אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ, אֲבָל בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי — חוֹלֵץ, וְנִפְנֶה לְאַלְתַּר. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא — מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַנִּיחָן, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוֹ בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם בִּתְפִילִּין לְבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ לְהַשְׁתִּין מַיִם? רָבִינָא שָׁרֵי, רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא אָסַר. אֲתוֹ שַׁיְילוּהּ לְרָבָא, אָמַר לְהוּ: אָסוּר — חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִפָּנֶה בָּהֶן. וְאָמְרִי לַהּ, שֶׁמָּא יָפִיחַ בָּהֶן. תַּנְיָא אִידַּךְ: הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ חוֹלֵץ תְּפִילָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַנִּיחָן בַּחַלּוֹן הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנָס. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא — מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַנִּיחָן, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ, וְנִכְנָס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹחֲזָן בְּבִגְדוֹ, וְנִכְנָס.

The Sages taught: One who enters a bathroom must remove his phylacteries at a distance of four cubits and enter. Rav Aḥa bar Rav Huna said that Rav Sheshet said: This was only taught with regard to one entering a regular bathroom, but one who enters a makeshift bathroom may remove his phylacteries and defecate immediately. But when one exits from a makeshift bathroom, he must distance himself four cubits before donning his phylacteries because he has now rendered that place a regular bathroom. A dilemma was raised before the Sages in the yeshiva: What is the halakha; may one enter a regular bathroom wearing his phylacteries in order to urinate? The Sages disagreed: Ravina permitted to do so while Rav Adda bar Mattana prohibited it. They came and asked this of Rava. He said to them: It is forbidden because we are concerned lest he will come to defecate with them still on. Others say that this halakha is because we are concerned that, since he is already in the bathroom, he might forget that his phylacteries are on his head and will break wind with them still on him. It was taught in another baraita: One who enters a regular bathroom must remove his phylacteries at a distance of four cubits, place them in the window in the wall of the bathroom adjacent to the public domain, and then enter. And when he exits, he must distance himself four cubits before donning them. This is the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: He must remove his phylacteries but he holds them in his hand and enters. Rabbi Akiva says: He holds them in his garment and enters.

תָּנוּ רַבָּנַן: תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן? מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן. כֵּיצַד? הָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ וּמִתְיָירֵא שֶׁמָּא יֹאבֵדוּ – מַנִּיחָן, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְעַד מָתַי מַנִּיחָן? עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד זְמַן שֵׁינָה. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יַעֲקֹב שֶׁאִם חֲלָצָן לָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לִיכָּנֵס לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְשָׁקְעָה חַמָּה – שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַנִּיחָן.

The Sages taught in a baraita: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From when the time arrives to don them. How so? If one is rising early to leave his home to travel on the road and is afraid lest his phylacteries become lost during the journey, he dons them even at night, despite the fact that this is not the proper time for the mitzva of phylacteries. And when the time for their mitzva arrives, in the morning, he touches them and recites a blessing over them. And until when does one wear them? Until the sun sets. Rabbi Ya’akov says: Until traffic in the marketplace ceases. And the Rabbis say: Until the time of sleep. And the Rabbis concede to Rabbi Ya’akov that if one removed them to go out to the bathroom or to enter the bathhouse and the sun set, one does not don them again.

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יַנַּאי: תְּפִילִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי כֶּאֱלִישָׁע ״בַּעַל כְּנָפַיִם״. מַאי הִיא? אַבָּיֵי אָמַר: שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶן. רָבָא אָמַר: שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶן. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״בַּעַל כְּנָפַיִם״? — שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת רוֹמִי הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִילִּין יְנַקְּרוּ אֶת מוֹחוֹ, וְהָיָה אֱלִישָׁע מַנִּיחָם וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. רָאָהוּ קַסְדּוֹר אֶחָד רָץ מִפָּנָיו וְרָץ אַחֲרָיו. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ נְטָלָן מֵרֹאשׁוֹ וַאֲחָזָן בְּיָדוֹ. אָמַר לוֹ: מַה זֶּה בְּיָדְךָ? אָמַר לוֹ: כַּנְפֵי יוֹנָה. פָּשַׁט אֶת יָדוֹ וְנִמְצְאוּ כַּנְפֵי יוֹנָה. לְפִיכָךְ קוֹרִין אוֹתוֹ ״אֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם״. וּמַאי שְׁנָא כַּנְפֵי יוֹנָה מִשְּׁאָר עוֹפוֹת? מִשּׁוּם דְּאִמְּתִיל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְגוֹ׳״ — מַה יּוֹנָה כְּנָפֶיהָ מְגִינּוֹת עָלֶיהָ, אַף יִשְׂרָאֵל מִצְוֹת מְגִינּוֹת עֲלֵיהֶן.

GEMARA: Since doves’ wings were mentioned in the mishna, the Gemara cites a related story: Rabbi Yannai said: Donning phylacteries requires a clean body, like that of Elisha, Man of Wings. The Gemara asks: What is the meaning of the statement that donning phylacteries requires a clean body? Abaye said: It means that one may not break wind while donning them. Rava said: It means that one may not sleep in them. The Gemara asks: And why did they call Elisha Man of Wings? Because on one occasion the evil kingdom of Rome issued a decree against Israel that, as punishment, they would pierce the brain of anyone who dons phylacteries. Nevertheless, Elisha would don them and defiantly go out to the marketplace. One day, an official [kasdor] who was appointed to enforce the decree saw him; Elisha ran away from him, and the official ran after him. When the official reached him, Elisha removed the phylacteries from his head and held them in his hand. The officer asked him: What is that in your hand? Elisha said to him: It is merely a dove’s wings. A miracle was performed: He opened his hand, and, indeed, it was found to be a dove’s wings. Therefore, in commemoration of this miracle, they would call him Elisha, Man of Wings. The Gemara asks: And what is different about doves’ wings from those of other birds that led Elisha to say that he had doves’ wings in his hand? The Gemara answers: Because the congregation of Israel is likened to a dove, as it is stated: “You shall shine as the wings of a dove covered with silver and her pinions with yellow gold” (Psalms 68:14). Just as this dove, only its wings protect it and it has no other means of protection, so too the Jewish people, only mitzvot protect them.

תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֲבָל אֵין לוֹ – מְעַכֶּבֶת. אָמְרוּ לוֹ: אָמַרְתָּ? אֲמַר לְהוּ: לָא, אֶלָּא מַאן דְּלֵית לֵיהּ תְּרֵי מִצְוֹת, חַד מִצְוָה נָמֵי לָא לֶיעְבֵּיד?! וּמֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִילִּין עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה.

§ The mishna teaches: Absence of the phylacteries of the arm does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the head, and absence of the phylacteries of the head does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the arm. Rav Ḥisda said: They taught this only in a case where one has the other phylacteries, but they are not with him or he is unable to wear them for some reason. But if he does not have the other phylacteries at all, then their absence does prevent the fulfillment of the mitzva to don the phylacteries that he has. Later on, the students said to him: Do you still say that? Rav Ḥisda said to them: No, rather I would say the opposite: Concerning one who does not have the ability to fulfill two mitzvot, should he also not perform the one mitzva that he does have the ability to fulfill? The Gemara asks: And what did he hold initially when he said not to don one of the phylacteries in the absence of the other? The Gemara answers: He held that it was due to a rabbinic decree, lest he be negligent and not try to acquire the phylacteries that he lacks. Rav Sheshet says: Anyone who does not don phylacteries violates eight positive mitzvot. This is referring to the mitzva to don phylacteries of the arm and head, each of which is mentioned in four different passages (Exodus 13:9; Exodus 13:16; Deuteronomy 6:8; Deuteronomy 11:18).

וְהָא רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְצַלּוּ בְּהוּ בְּאוּרְתָּא? הָהוּא פְּלִיגָא. וּמִי אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי? וְהָא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק (לָא) [אֵין] חֲשֵׁיכָה – לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מַנִּיחַ, הָא וַדַּאי חֲשֵׁיכָה – חוֹלֵץ! הָתָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיתְּמַר. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין, שַׁבָּת נָמֵי זְמַן תְּפִילִּין. אִי קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין, לַיְלָה נָמֵי לָאו זְמַן תְּפִילִּין, דְּמֵהֵיכָא דְּמִמַּעֲטָא שַׁבָּת מֵהָתָם מִמַּעֲטִי לֵילוֹת.

The Gemara raises a difficulty: But Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would pray in the evening with phylacteries. The Gemara explains: That opinion represented in this incident disagrees with the ruling of Rav Naḥman. The Gemara asks: And did Rabba bar Rav Huna actually say this, that the mitzva of phylacteries applies at night? But doesn’t Rabba bar Rav Huna say: If it is uncertain whether it is nightfall or whether it is not nightfall, one neither removes his phylacteries, as it is not yet definitely night, nor dons them ab initio. This indicates that if it is definitely nightfall, one removes his phylacteries. The Gemara answers: Rabba bar Rav Huna’s ruling there was stated with regard to Shabbat eve, as one may not don phylacteries on Shabbat, when the mitzva does not apply. The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: What does Rabba bar Rav Huna hold? If he holds that night is a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries, then Shabbat is also a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries. If he holds that Shabbat is not a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries, then night is also not a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries. The reason for this statement is that from the source where Shabbat is excluded from the mitzva of phylacteries, nights are excluded from there as well.

הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — יֵרֵד וְיִתְפַּלֵּל, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד — יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקׇּדָשִׁים. הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה אוֹ בְּאַסְדָּא — יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקׇּדָשִׁים.

חַזְיֵיהּ דְּלָא הֲוָה מַנַּח תְּפִילִּין, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא מַנְּחַתְּ תְּפִילִּין? אֲמַר לֵיהּ: חוֹלֵי מֵעַיִין הוּא, וְאָמַר רַב יְהוּדָה: חוֹלֵי מֵעַיִין פָּטוּר מִן הַתְּפִילִּין.

Rav Ḥisda saw that Rami bar Tamrei had not donned phylacteries, and said to him: What is the reason that you have not donned phylacteries? Rami bar Tamrei said to him: He, i.e., I, am suffering from intestinal illness, and Rav Yehuda said that one who has intestinal illness is exempt from the mitzva of phylacteries, which require a clean body, because he would have to remove them constantly to defecate.

בְּאֵי זֶה צַד הוּא מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בְּרִבִּי אִידִי כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן עַל יָד מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין. כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן עַל רֹאשׁ מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת הַנָּחַת תְּפִילִּין. כְּשֶׁהוּא חוֹלְצָן מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לִשְׁמוֹר חוּקָּיו. וְאַתְיָא כְּמַאן דָּמַר בְּחוּקַּת תְּפִילִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּרַם כְּמַאן דָּמַר בְּחוּקַּת הַפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר לֹא בְדָא.

אָמַר רָבָא: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרֵישׁ לָקִישׁ, עַבּוֹרֵי דְּרָעָא אַטּוֹטֶפְתָּא אָסוּר. הֵיכִי עָבֵיד? מִדְּרָעָא לְטוֹטֶפְתָּא.

Rava said: Conclude from the statement of Reish Lakish that one may not forego performance of any of the mitzvot, that it is prohibited to forego donning the phylacteries of the arm in order to don the phylacteries of the head, as when donning phylacteries, one encounters the arm first. How does he conduct himself? He proceeds from the phylacteries of the arm to the phylacteries of the head.

תָּנָא: תְּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּתִפְרָן וּבַאֲלַכְסוֹנָן. אָמַר רַב הוּנָא: תְּפִילִּין, כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי טַבְלָא קַיֶּימֶת – כְּשֵׁירוֹת. רַב חִסְדָּא אָמַר: נִפְסְקוּ שְׁתַּיִם – כְּשֵׁירוֹת, שָׁלֹשׁ – פְּסוּלוֹת.

וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וּפָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין וּמִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבְשַׁבָּת מֵיסֵב וְאוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן, וּמְבָרֵךְ וּמְזַמֵּן, וּמְבָרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו, וְחַיָּיב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְּאֵלּוּ — נִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן.

And there is no need for others to recite a blessing beforehand on his behalf, nor do others invite him to join in Grace after Meals, as he cannot be a member of the quorum of three required to recite the formula. He is exempt from the recitation of Shema, from the Amida prayer and from phylacteries, and from all mitzvot mentioned in the Torah. On Shabbat, however, he reclines at the meal as per his custom, and eats meat and drinks wine, and recites blessings and recites the formula to invite the participants in the meal to join together in the Grace after Meals, and others may recite blessings on his behalf and invite him to join in Grace after Meals, and he is obligated in all mitzvot mentioned in the Torah. Rabban Shimon ben Gamliel says: Just as he is obligated on Shabbat to fulfill these mitzvot associated with Shabbat meals, he is obligated to fulfill all mitzvot.

כָּל הַפָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע פָּטוּר מִתְּפִלִּין. קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלָּיו אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִלִּין כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְווֹת. חוֹלֵי מֵעַיִם וְכָל מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶת נְקָבָיו אֶלָּא בְּצַעַר פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין. וְכָל הַטְּמֵאִים כֻּלָּן חַיָּבִין בִּתְפִלִּין כִּטְהוֹרִים. מִצְטַעֵר וּמִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וּנְכוֹנָה עָלָיו פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין שֶׁהַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין אָסוּר לוֹ לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן. כֹּהֲנִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה וְהַלְוִיִּם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים הַשִּׁיר עַל הַדּוּכָן וְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים בַּמִּקְדָּשׁ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין:

All those who are exempt from the obligation to recite the Shema are exempt from the obligation to wear tefillin. If a minor knows [the importance of] guarding his tefillin, his father should obtain tefillin for him, to educate him regarding the performance of mitzvot. A person with stomach problems and anyone who can contain his excretory functions only with difficulty are exempt from the obligation to wear tefillin. [In contrast,] all those ritually impure are obligated to wear tefillin like one who is pure. A person who suffers discomfort, or someone who is disturbed and cannot concentrate his thoughts, is exempt from the obligation to wear tefillin, since a person who wears tefillin is forbidden to divert his attention from them. Priests who are in the midst of [the Temple] service, Levites who chant on the platform, and Israelites while they are attending the Temple [ceremonies] are exempt from the obligation to pray and to wear tefillin.

תְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כָּל זְמַן שֶׁהֵם עָלָיו. לְפִיכָךְ אָסוּר לִישָׁן בָּהֶם לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עַרְאַי אֶלָּא אִם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶן סוּדָר וְלֹא הָיְתָה עִמּוֹ אִשָּׁה יָשֵׁן בָּהֶם שְׁנַת עַרְאַי. וכֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן:

עוד א"ר יהודה בר אלעאי כיון שירדו ישראל על הים נקרעה להם ים סוף, שנאמר לגוזר ים סוף וגו', והיו המים עומדות חומות חומות, חלונות חלונות, והיו ישראל מסתכלין ורואין ומספרים זה עם זה כדי שתשיב דעתם עליהם, שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, והיה גבריאל מקיפן ומשמרן כחומה בתוך הים, ומכריז ואומר למים שהיו מימינם הזהרו בישראל שהם עתידין לקבל התורה שבימינו של הקב"ה, שנאמר מימינו אש דת למו, חוזר ואומר למים שמשמאלם הזהרו בישראל שהן עתידין להניח תפילין בשמאלם, שנאמר וקשרתם לאות על ידך, חזר ואמר להם למים שלפניהם הזהרו בישראל שהן זהירין בברית מילה, שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו, חזר ואמר למים שלאחריהם הזהרו בישראל שהן עתידין ליזהר בציצית, והיו המים משמרין אותם ויצאו בשלום.

אבל מיום שגברו הצרות ונתדלדלו הדורות וגזרו שמד שכל מי שיניח תפילין יפצעו את מוחו הוצרכו ישראל להתרשל במצוה זו מפני הסכנה, ולא מסרו עצמן עליה כמצות המילה, ועל כן היא מרופה בידם היום... וכיון שביד האדם לקיים מצוה זו אין לאחד מישראל שימנע מזה על המחשבה שהזכרתי למעלה, כי כל אדם ראוי להניח תפילין כל זמן שהוא בריא וגופו טהור מן החולי והמדוה, ואין צריך על כל פנים שיהיה לו גוף נקי כאלישע בעל כנפים... וכל ישראל ראוים לכך, כי כל העדה כולם קדושים...

מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם:

On who is distressed, and one who's mind is not settled and ready is exempt [from תפילין] since it is forbidden to take one's mind off of them.

צריך שיהיו תפילין עליו בשעת ק"ש ותפלה: יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעש' עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאות והמחשבות ובזה יזכור הבור' וימעיט הנאותיו ויניח של יד תחלה ויברך להניח תפילין ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם: הגה וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפי' לא הפסיק בנתים [הרא"ש הל' תפילין] [וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין ב' ברכות] וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [מהר"י בן חביב אגור סי' ל"ח]:

One's tefillin must be upon him during the Shema and Amidah. One should have in mind, when putting them on, that God commanded us to place these four passages - which contain the Unity of His Name and the Exodus - on the arm opposite the heart and the head opposite the brain, so that we may remember the miracles and wonders that He did for us which indicate His Unity and that He is omnipotent in heaven and on earth to do with them as He wills. And [also in order] to subjugate, to God, one's soul which resides in the brain, as well as his heart which houses one's main physical desires and thoughts. Through this he will remember his Creator and moderate his pleasure[-seeking]. He should put on the arm-tefillin first and recite the blessing "... to place tefillin" and afterwards put on the head tefillin. He should only recite [that] one blessing for both of them. Rem"a: Some say to recite [the following] blessing on the head tefillin "...on the mitzvah of tefillin" even if one did not make an interruption between them (ie. the arm and head tefillin) [The Ro"sh in the Laws of Tefillin]. [This is the widespread Ashkenazic custom, to make 2 blessings]. It is good to always recite after the second blessing: "Blessed is the Name of His glorious Kingdom forever and ever" [Mahar"i ben Chabib Agur, Siman 38]

לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד לא שנא של ראש: הגה ודוקא בתפילין אבל ברצעות אין להקפיד: [רשב"א בתשו' סי' תתכ"ז]: אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים: הגה והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח [לדעת רשב"א]:

One should not have any object blocking the tefillin and skin, whether it is the shel yad or shel rosh. Rama: This is referring to Tefillin but with straps we are not careful. A man who is prone to n'zilut (a certain injury or condition of the head that makes one's head susceptible to the cold), and if he wanted to place the tefillin of the head on his flesh he wouldn't be able to place them at all, there are those that permit him to place the tefillin of the head on a thin hat that's near his head and cover [the tefillin] because of onlookers. Rema: And one who places in this way does not make a blessing on the [tefillin] of the head, he only makes a blessing on the [tefillin] of the hand [the blessing of] to place (according to the opinion of the Rashba).

דִּין תְּפִלִּין בִּפְרָטוּת, וּבוֹ מ"ב סְעִיפִים: וְאַחַר שֶׁלָּבַשׁ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת — יָנִיחַ תְּפִלִּין מִיָּד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁכָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין — כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר עַל עַצְמוֹ, שֶׁהוּא אוֹמֵר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת כו'", וְאֵינוֹ מְקַיֵּם:

מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים וּבוֹ י"א סְעִיפִים: חוֹלֵה מֵעַיִם — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר, וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶן הֵיטֵב לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת. וְאֵין לוֹ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בָּזֶה אֶלָּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְהוּא שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּגוּף נָקִי (וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר אֶת עַצְמוֹ מֵהָפִיחַ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן פ):

כל זמן שתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם אפי' שינת עראי אלא אם הניח עליה סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן היו תפילין כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו אסור לישן בהם אפי' שינת עראי:

(א) אסור לתלות - על היתד מפני שהוא דרך בזיון: (ב) בין בבתים - שהבתים תלויות למטה ובין שהרצועות תלויות למטה. ומ"מ באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד אבל אם התפילין תלויין אסור בכל גווני ואין בכלל זה מה שהתש"ר תלוי באויר ומחזיקן ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן. ויש מניחין הש"ר על הדף וכדומה בשעה שלובשין:

(ג) ישן בהם - ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש אבל כשהוא עוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא היסח הדעת [אם לא שמטריד דעתו כ"כ לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מי"ש מחמת טרדתו] וכן כשהוא ישן שוכח הבלי העולם. ומ"מ מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב למשמש כל שעה שלא יסיח דעתו מהן [ב"ח] זולת בשעת התפלה והלימוד א"צ ליתן דעתו בהתפילין:

היוצא לדרך יתפלל יהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאומרה בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב א"צ לירד:

One who leaves to travel should pray: "May it be your will Lord our God and the God of our ancestors, that you lead us to peace, etc." And one must say it in plural language, and if it is possible, one should refrain from going while one says it. And if one was riding, one need not dismount.

במכילתא והמים להם חומה מימינם ומשמאלם מימינם זו מזוזה ומשמאלם זה תפילין, יש לפרש דהנה בקריעת י"ס היו שני ענינים, אחד שנדחה החומר כמ"ש המהר"ל, והיינו שאין גוף וחומר הישראלי מושל כ"כ על כחות הנפש שלו, והשני שעוד עלו לרום המעלות עד שראתה שפחה על הים כו' וזהו שתי מצוות מזוזה ותפילין, כי מזוזה היא שלא יהי' ביכולת הרע לקרוב אל הבית וכמו שאחז"ל מזוזת נוטריקון זז מות, ותפילין הוא להתקשר בהשי"ת, ובזכות שתי מצוות אלו שעתידין ישראל לקיים זכו ישראל לשני הענינים על הים כנ"ל:

Nevertheless, despite the arduous nature of travel, Jewish law provides extremely few concessions or exceptions for the traveler. Frequently, the obligations placed upon the traveler are rendered even more difficult by virtue of considerations arising from a change of time and locale.

ביום שישי יוצאת טיסה מטוקיו לניו יורק בשעה 12:00 בצהריים. בגלל מעבר קו התאריך הטיסה מגיעה לניו יורק ביום שישי בשעה 11:00 לפני הצהריים. עד המעבר של קו התאריך יתכן וחלק מהזמן המטוס יטוס בשבת, לפי מקום היציאה ולפי מיקומו של המטוס ביחס לפני הקרקע. האם מותר לטוס בטיסה זו ואם כן האם יש מגבלות כל שהן בנוגע לטיסה וההתנהגות בה. תשובה: מעיקר הדין מותר לו לאדם לעלות לפני שבת על טיסה זו, ובפרט לאיש עסקים. והדבר מותר גם אם הטיסה תמשך כאשר הוא טס מעל למקום שבו השבת נכנסת או כבר נכנסה. החל בשעה שבה היה חייב בשמירת שבת ועד לרגע שהמטוס יעבור את קו התאריך ימנע עצמו מלעשות פעולות שהן בגדר חילול שבת, ואז לא יבקש מאנשי הצוות לבצע עבורו פעולות כאלה. אין כל ספק שמותר לעלות על המטוס אם זה יחצה את "קו התאריך" קודם כניסת השבת. כמבואר בשאלה, כל זה הוא כאשר הנחיתה תהיה במקום בו עדיין לא נכנסה השבת.