Major Halakhic Differences Between Ashkenazi and Sephardi Communities

אַבָּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא וְאַלִּיבָּא דְּאַבָּא שָׁאוּל: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֵם לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֵם לִקְטוֹרֶת, וּקְטוֹרֶת קוֹדֵם לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִין,

§ Abaye arranged the sequence of the daily services in the Temple based on tradition and in accordance with the opinion of Abba Shaul: Setting up the large arrangement of wood on the altar on which the offerings were burned precedes the second arrangement of wood. This second arrangement was arranged separately near the southwest corner of the altar, and twice every day priests raked coals from it and placed them on the inner altar in order to burn the incense. The second arrangement for the incense precedes setting up the two logs of wood above the large arrangement to fulfill the mitzva of bringing wood. And the setting up of the two logs of wood precedes the removal of ashes from the inner altar. And the removal of ashes from the inner altar precedes the removal of ashes from five of the seven lamps of the candelabrum. And removal of ashes from five lamps precedes the slaughter and the receiving and sprinkling of the blood of the daily morning offering. The sprinkling of the blood of the daily offering precedes the removal of ashes from the two remaining lamps of the candelabrum. And the removal of ashes from two lamps precedes the burning of the incense. The burning of the incense on the inner altar precedes the burning of the limbs of the daily offering on the outer altar. The burning of the limbs precedes the sacrifice of the meal-offering which accompanies the daily offering. The sacrifice of the meal-offering precedes the sacrifice of the High Priest’s daily griddle-cake offering, half of which he sacrificed in the morning and half in the afternoon. And the griddle-cake offering precedes the pouring of the libations of the daily offering.

דיני החטים וטחינתן למצות. ובו ט סעיפים: אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון (והמנהג ליקח לכתחלה חטים) (מהרי"ל) אבל לא באורז ושאר מיני קטנית וגם אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל: הגה ויש אוסרים (טור והגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פ' כל שעה) והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם ואינן אוסרין אם נפלו לתוך התבשיל וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית (ת"ה סי' קי"ג) וזרע אקליז"א (מהרי"ל) ועני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות ומותר לאכלן בפסח כן נראה לי:

The laws of wheat and grinding them for matzot. Containing 9 sections. These are the things through which one fulfills the obligation of [eating] matza: wheat, barley, spelt, oats and rye - (and the custom is to take wheat initially (Maharil) - but not rice and other types of legumes [kitniyiot], and these also do not come to be leavened and it is [so] permitted to make a cooked food from them. REMA: And some forbid [it] (Tur and Hagahot Maimoniot and Mordechai on the Chapter [entitled] Kol Sha'ah). And the custom in Ashkenaz is to be strict [about this], and one should not change [it]. However, it is obvious that they do not render a cooked food forbidden after the fact if they fall into it. And so [too] is it permitted to light with oils that are made from them and [these oils] do not render a cooked food forbidden if they fall into it. And so [too] is it permissible to store types of legumes in the home (Terumat HaDeshen, Section 113). And the seed of dill (Maharil) and anise and coriander are not types of legumes and it is permissible to eat them on Pesach, and so does it appear [correct] to me.

שלא לאכול גבינה אחר בשר. ובו ד' סעיפים: אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין: הגה ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה) והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות: אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וצריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקימחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין (פי' מקום למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים) ואין מקנחים יפה ואחר כך ידיח פיו במים או ביין במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה אינו צריך לא קינוח ולא נטילה: הגה ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה (מרדכי בשם מהר"ם וב"י בא"ח סי' קע"ג) וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר (וכן הוא בזוהר) ויש מקילין ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים מיהו טוב להחמיר:

Prohibition of Eating Cheese After Eating Meat After eating meat, even from a wild animal or poultry, one should not eat cheese before an interval of six hours; and even after this interval, one must clean the teeth if there are meat remnants in the gaps. The interval must also be observed when one has chewed the meat to give it to a child. GLOSS: After cleaning the teeth, one must rinse the mouth before eating the cheese. Some opine that the six-hour interval is not necessary, and one can eat the cheese after removing the dishes, reciting the blessing at the end of the meal, and cleaning and washing the mouth. In our countries, it is customary to wait one hour after the meat meal before eating the cheese; but the mentioned blessing must be recited; because only then are the two meals distinct, otherwise not. It makes no difference if the hour serving as an interval is observed before or after the blessing. Meat remnants found in the gaps must be removed, even after the interval. Some opine that the middle blessing should not be recited expressly to eat cheese afterward; this is generally not taken into account. Some rigorously observe the six-hour interval; it is advisable to do the same. After cheese, one can immediately eat meat, provided one examines the hands to ensure no cheese remnants adhere to them; at night, when this examination is impractical, they must be washed, as well as cleaning and washing the mouth. Cleaning is done by chewing bread or any other food, except flour, dates, or vegetables, which adhere to the gums and do not clean well. The mouth is then washed with water or wine. This applies only to the meat of domestic or wild animals; but poultry meat can be eaten after cheese without prior cleaning or washing. GLOSS: Some also forbid eating meat after cheese. Indeed, it is customary not to eat meat, even poultry meat, after hard cheese, just as vice versa. Others permit it. It is not opposed, provided the mouth and hands are cleaned and washed. But it is advisable to be stringent on this matter.

דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד סעיפים: נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים): נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

It is customary not to get married between Pesach and Shavuot, until Lag BaOmer (the 33rd day), because during that time, the students of Rabbi Akiva died. However, to do "erusin" and "kiddushin" (engagement and betrothal) is OK. And even for "nisuin" (marriage), if someone did so, we do not punish him. Rema: however, from Lag Ba'Omer onwards, all this is permitted (Abudraham, Beit Yosef & Minhagim). It is customary not to cut one's hair until Lag BaOmer, since it is said that that is when they stopped dying. One should not cut one's hair until the 34th day, in the morning, unless the 33rd day falls on Friday, in which case one may cut one's hair then, in honor of the Sabbath ("kavod Shabbat"). Rema: But in these countries, we do not follow the custom he advocates; rather, we cut our hair on the 33rd day, and we rejoice a bit, and we do not say Tachanun (Maharil and Minhagim). And one should only cut one's hair on the 33rd day itself, but not on its evening. However, if it falls on Sunday, our custom is to cut our hair on Friday in honor of the Sabbath (Maharil). Someone who is performing a brit milah (i.e., the sandak, mohel and the infant's father), or circumcizing his son, is allowed to cut his hair during sefirah in honor of the circumcision (Hagahot Minhagim).

והנה המתנת ו' שעות אינו מבואר להדיא בגמרא, דבגמרא (חולין קה א) לא קאמר רק שצריך להמתין מסעודה לסעודה, והרמב"ם והרשב"א והרא"ש והטור מפרשים דמסעודה לסעודה הוי שש שעות, אבל התוספות והמרדכי בשם ראבי"ה והגהות אשר"י מפרשים כפשוטו מסעודה אחת לסעודה אחרת, ואם סילק השלחן ובירך ברכת המזון, מותר לאכול חלב. ויש שכתבו דהמתנת שעה צריך, והיא אחד מכ"ד במעת לעת, אבל בלא ברכת המזון לא מהני אפילו אם ימשך כמה:

בשבת קודם לצום מכריז שליח צבור הצום חוץ מט"ב וצום כפור וצום פורים וסימנך אכ"ף עליו פיהו (ומנהג האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם) :

4. On Shabbos before a fast, a Community Representative (Shaliach Tzibur) announces the fast except for Tisha B'av, Yom Kippur, and the Fast of Purim (Taanis Esther). The remainder is forces (אכ"ף - Aleph - tisHA bav Kof - yom KIppur Geh - Purim) on him his mouth. (see Proverbs 16:26) Parentheses the custom of Ashkenazim is not to announce even one of them (of the fasts).

יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעש' עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאות והמחשבות ובזה יזכור הבור' וימעיט הנאותיו ויניח של יד תחלה ויברך להניח תפילין ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם: הגה וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפי' לא הפסיק בנתים [הרא"ש הל' תפילין] [וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין ב' ברכות] וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [מהר"י בן חביב אגור סי' ל"ח]: אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפל' של ראש ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין: הגה ולדידן דנוהגין לברך ב' ברכות אף אם לא הפסיק צריך לחזור ולברך על של ראש להניח וגם על מצות [ד"ע]:

One should have in mind, when putting them on, that God commanded us to place these four passages - which contain the Unity of His Name and the Exodus - on the arm opposite the heart and the head opposite the brain, so that we may remember the miracles and wonders that He did for us which indicate His Unity and that He is omnipotent in heaven and on earth to do with them as He wills. And [also in order] to subjugate, to God, one's soul which resides in the brain, as well as his heart which houses one's main physical desires and thoughts. Through this he will remember his Creator and moderate his pleasure[-seeking]. He should put on the arm-tefillin first and recite the blessing "... to place tefillin" and afterwards put on the head tefillin. He should only recite [that] one blessing for both of them. Rem"a: Some say to recite [the following] blessing on the head tefillin "...on the mitzvah of tefillin" even if one did not make an interruption between them (ie. the arm and head tefillin) [The Ro"sh in the Laws of Tefillin]. [This is the widespread Ashkenazic custom, to make 2 blessings]. It is good to always recite after the second blessing: "Blessed is the Name of His glorious Kingdom forever and ever" [Mahar"i ben Chabib Agur, Siman 38] It is forbidden to make an interruption with speaking between [putting on] the arm tefillin and the head tefillin, and if he spoke, he must recite the blessing on the head tefillin: "...on the Mitzvah of Tefillin". Rem"a: And for us [Ashkenazim] that have the custom to make the two blessings even if one did not speak in between, he must go back and make both blessings on the head tefillin [his (ie. the Rema's) own opinion]

(ו) ויש אוסרים - לא מעיקר הדין הוא אלא חומרא שהחמירו עליהם וכדמסיים לקמיה וטעם חומרא זו משום שלפעמים תבואה מעורב במיני קטניות וא"א לברר יפה ואתי לידי חמוץ כשיאפם או יבשלם ועוד שכמה פעמים טוחנים האורז ושאר מיני קטניות לקמח וכמה פעמים אופין ג"כ מהם לחם ואיכא הדיוטים ועמי הארץ טובא שלא יבחינו בין קמח זה לקמח של מיני דגן ובין פת לפת של מיני דגן ואתי לאקולי גם בפת וקמח של מיני דגן לפיכך החמירו עליהם לאסור כל פת וכל תבשיל ואפילו לבשל אורז וקטניות שלמות ג"כ אסרו משום לא פלוג ועוד דדילמא נמצא בהם גרעינין של מיני דגן וכנ"ל ועיין עוד בבה"ל:

(כא) וטוב לומר - משום חשש ספק ברכה לבטלה כמש"כ בסימן ר"ו ולא שהוא ספק גמור דא"כ איך יברך מספק ברכה לבטלה ויסמוך על שיאמר בשכמל"ו אלא דאנן בני אשכנז סבירא לן להלכה כדעת ר"ת רק לרווחא דמילתא להוציא עצמינו מידי כל פקפוק נוהגין לומר בשכמל"ו. ויזהר מאוד שלא לומר ברוך שם רק אחר שיהדק הש"ר על ראשו כראוי דאל"כ יהיה הפסק בין הברכה להנחה ויהיה ברכה זו לבטלה בודאי וצריך לחזור ולברך והעולם נכשלין בזה:

It is good to recite - Due to the concern of possibly reciting a blessing in vain, as is written here in siman 206. But not that it's a complete doubt, for if that were the case, how could one recite the blessing [altogether] due to the possibility of reciting a blessing in vain and then relying on saying "Baruch Shem K'vod...". Rather, we Ashkenazim hold that the halacha here is like Rabbeinu Tam, but just as an added precaution, in order to remove even the slightest doubt, we have the custom to say "Baruch Shem K'vod...". One must be very careful to only say "Baruch Shem..." after tightening the head tefillin properly on his head, because if he doesn't do that it will be considered an interruption between reciting the blessing and putting it on, and that will certainly be a blessing in vain and one would have to go back and recite the blessing again. Many people stumble regarding this.

(ה) הכל שרי - היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג בעומר ואילך וכדלקמיה בס"ב אבל לדידן שנוהגין איסור בתספורת וכדלקמיה בס"ג אסור ג"כ לישא דנשואין ותספורת דין אחד להם ולעומת זה יש קולא למנהגנו שיהא מותר לישא ולהסתפר עד ר"ח אייר. דלכו"ע נוהגין איסור ל"ג ימים אך יש בזה מנהגים שונים [ויש לכל אחד טעם למנהגו כמבואר בבה"ל] יש שבחרו אותן מיום ב' של פסח עד ל"ג בעומר ומשם והלאה עד שבועות לא קבלו עלייהו שום איסור אמנם עד ל"ג בעומר אין מתירין שום יום. ויש שניכו ממ"ט ימי העומר ט"ז ימים הראשונים דהיינו עד יום שני של ר"ח אייר ומשם והלאה עד שבועות שהוא ל"ג ימים אין מתירין שום יום (לבד מל"ג בעומר עצמו התירוהו במקצתו ומשום דמקצת יום ככולו) ונמצא מי שאוחז החבל בשני ראשין דהיינו שמיקל בר"ח אייר וגם מיקל מל"ג והלאה טעות הוא בידו:

מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע. ובו כ סעיפים: בוצע בפת במקום שנאפה היטב (ובפת דידן יש לבצוע בצד הפת ויחתוך מעט מצד העליון והתחתון) (הגהות מיימוני פ"ז מהלכות ברכות) ויחתוך פרוסת הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר הככר עמו שאם לא כן חשוב כפרוסה ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצ' מפני שנרא' כרעבתן: הגה ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות (תוס' ומרדכי פ' כיצד מברכין) ומ"מ אם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק (מרדכי) ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו דוקא בחול ואוכל לבדו אבל בשבת או שאוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית מותר לבצוע כפי מה שצריך לו וע"ל סי' רע"ד: לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש"י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקייה או שהיא מתובל בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין: הגה ומ"מ מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל' לקרבן ונא' על כל קרבנך תקריב מלח (ב"י בשם שבולי הלקט) והוא מגין מן הפורענות (תו' והגהת אשיר"י פ' כיצד מברכין וע"ל ס"ס ק"ע):

The place and time of breaking the bread, and who breaks it – containing 20 sections: One should break the bread at the place where it is well baked. (And with our bread, one should break it on the side of the loaf and cut slightly from the top and bottom—Hagahot Maimoni, chapter 7 of Hilchot Berachot). He should cut the piece to be broken, and he must cut it slightly, so that if he were to hold the slice, the rest of the loaf would be lifted with it. For if not, it is considered as already sliced. He should leave it attached to the loaf and begin the blessing, and after he concludes the blessing, he should separate it—so that the blessing concludes while the bread is still whole. And he should not break off a piece that is too small, because that appears stingy, nor a piece larger than the size of a kebeitza (an egg), because that appears gluttonous. Rema: On Shabbat, one should not cut the loaf before the blessing, so that the loaves remain whole (Tosafot and Mordechai, chapter "Keitzad Mevarchin"). Nevertheless, if he forgot and cut it as on a weekday, it is not harmful (Mordechai). And it seems that the restriction not to break more than a kebeitza applies only on weekdays and when eating alone, but on Shabbat or when eating with many people—and he must give each person a kezayit—it is permitted to break off as much as needed. See also Siman 274. He should not break (the bread) until they bring before him salt or a condiment (Rashi explains: anything that is eaten with bread) with which to dip the piece of bread. But if the bread is clean (i.e., of fine quality) or seasoned with spices or salt like ours, or if he intends to eat dry bread, he does not need to wait. Rema: Nevertheless, it is a mitzvah to bring salt to every table before breaking the bread, because the table is likened to the altar and the eating to a sacrifice, and it is said, "On all your offerings you shall offer salt" (Beit Yosef in the name of Shibbolei HaLeket). And it protects from calamity (Tosafot and Hagahot Ashri, chapter "Keitzad Mevarchin", and see the end of Siman 170).

יש מנהגי אבלות שנהגו במקצת הקהילות. יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבא, נוהגים שלא להסתפר בשלושת השבועות. ושאר יוצאי ספרד נוהגים להחמיר בזה בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד. וכן לגבי נישואין, נהגו יוצאי אשכנז ותימן ורוב יוצאי ספרד, שלא לערוך נישואין בכל שלושת השבועות, ושאר יוצאי ספרד מקילים בזה, ורק מראש חודש אב אין עורכים נישואין (להלן הלכה ט).

למעשה, מנהג יוצאי אשכנז שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כל תשעת הימים, כולל ראש חודש אב, וכן נהג האר"י. ולמנהג רוב יוצאי ספרד, מותר לאכול בשר ולשתות יין בראש חודש, ומסיום יום ראש חודש מתחיל האיסור (משנה ברורה תקנא, נח; כה"ח קכה). ואף ביום עשירי באב, שבו נשרף בית המקדש, מחמירים שלא לאכול בשר ולשתות יין. למנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד מחמירים עד חצות יום עשירי, ולחלק מיוצאי ספרד עד סיום יום עשירי באב (רמ"א ושו"ע או"ח תקנח, א, כה"ח י).

ובאמת כבר נשאלה שאלה זו בטרם שצמחה החסידות בעולם, מלפני הגאון הפוסק האדיר מהרשד״ם ז״ל, ופסק להיתר, וטעמו ונימוקו שאל תטש תורת אמך שייך רק בדבר שיש בו נדנוד איסור