Separating Waste from Waste: The Laws of Borer

חִזְקִיָּה אָמַר: הַבּוֹרֵר תּוּרְמוֹסִים מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת שֶׁלָּהֶן — חַיָּיב. לֵימָא קָסָבַר חִזְקִיָּה אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת אָסוּר? שָׁאנֵי תּוּרְמוֹסָא

Ḥizkiya said: One who selects lupines from their waste after boiling them is liable for performing the prohibited labor of selecting. The Gemara asks: Let us say, based on this statement, that Ḥizkiya holds that even selecting food from waste is prohibited. The Gemara rejects this proof: Lupines are different,

מִשּׁוּם מַאי מַתְרִינַן בֵּיהּ? רַבָּה אָמַר: מִשּׁוּם בּוֹרֵר. רַבִּי זֵירָא אָמַר: מִשּׁוּם מְרַקֵּד. אָמַר רַבָּה, כְּווֹתִי דִּידִי מִסְתַּבְּרָא: מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל בּוֹרֵר — נוֹטֵל אוֹכֵל וּמַנִּיחַ הַפְּסוֹלֶת, אַף הָכָא נָמֵי: נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת. אָמַר רַבִּי זֵירָא, כְּווֹתִי דִּידִי מִסְתַּבְּרָא: מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל מְרַקֵּד — פְּסוֹלֶת מִלְּמַעְלָה וְאוֹכֶל מִלְּמַטָּה, אַף הָכָא נָמֵי: פְּסוֹלֶת מִלְּמַעְלָה וְאוֹכֶל מִלְּמַטָּה.

The Gemara asks: One is liable to bring a sin-offering for straining. Due to performance of what category of prohibited labor do we forewarn him? Rabba said: It is for the category of selecting, as one is selecting the wine from the sediment. Rabbi Zeira said: It is for the category of sifting, as straining is similar to sifting flour in a sifter, which is a form of selecting. Rabba said: According to my opinion, it is reasonable. What is the manner of one who selects? He takes the food and leaves the refuse; here too, when straining wine, one takes the food and leaves the refuse. Rabbi Zeira said: According to my opinion, that this is not typical selection but rather a specific type of selection, it is reasonable, as what is the manner of sifting? The refuse remains atop the sifter and the food is below. Here too, when straining wine, the refuse remains atop the strainer and the food is below.

אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרָבָא בַּר רַב חָנָן הֲוָה לֵיהּ אִסּוּרְיָיתָא דְחַרְדְּלָא, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְפָרוֹכֵי וּמֵיכַל מִנַּיְיהוּ בְּיוֹם טוֹב? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: מוֹלְלִין מְלִילוֹת וּמְפָרְכִין קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר מְנַפֵּחַ מִיָּד לְיָד, וְאוֹכֵל. אֲבָל לֹא בַּקָּנוֹן, וְלֹא בַּתַּמְחוּי. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לְמָחָר מְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד, וְאוֹכֵל אֲפִילּוּ בַּקָּנוֹן וַאֲפִילּוּ בַּתַּמְחוּי, אֲבָל לֹא בַּטַּבְלָא וְלֹא בַּנָּפָה וְלֹא בַּכְּבָרָה. מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — אִין, בְּיוֹם טוֹב — לָא!

§ The Gemara relates: The host of Rava, son of Rav Ḥanan, had bundles of unprocessed mustard, whose seeds remained in their stems. He said to his guest, the Sage: What is the halakha with regard to crushing these mustard stalks and eating from them on a Festival? Rava, son of Rav Ḥanan, did not have an answer readily available, so he came before Rava to ask his opinion. Rava said to him that it was taught: One may husk kernels by rubbing them between one’s fingers, and one may likewise crush legumes on a Festival. This statement indicates that it is permitted to crush mustard stalks. Abaye raised an objection to Rava from a baraita: In the case of one who husks kernels of grain on Shabbat eve, on the following day, on Shabbat itself, he may winnow the chaff in an irregular manner by passing the kernels from hand to hand and then eat them. However, one may not do so, neither by means of a basket [kanon] that is occasionally used for sorting and separating the chaff nor with a large vessel. With regard to one who husks kernels of grain on a Festival eve, on the following day, he may winnow a little grain at a time and eat, even with a tray or a large vessel. However, he may not do so with a tablet, nor with a winnow, nor with a sieve. Since these vessels are designed for winnowing, they are used only for large quantities, and therefore it will appear as though he were preparing for after the Festival, which is certainly prohibited. In any case, the wording of the baraita indicates: On a Festival eve, yes, one may husk or crush legumes; on the Festival itself, no, it is prohibited to do so.

דְּשָׁלְקִי לֵיהּ שִׁבְעָא זִימְנֵי, וְאִי לָא שָׁקְלִי לֵיהּ מַסְרַח — וְכִפְסוֹלֶת מִתּוֹךְ אוֹכֶל דָּמֵי.

as they are boiled seven times. And, if one does not remove them from the shells, they rot. Therefore, it is considered like removing waste from food. The rotting edible portion of the lupine causes the shell to reek. Removing the edible portion, therefore, has the legal status of removing waste.

אֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מַתְנִיתִין דְּלָא כִי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בַּכְּבָרָה כׇּל עִיקָּר.

We learned in the mishna: One may not soak vetches in water in order to separate them from their chaff. However, one may take the straw in a sieve and place it into the trough of an animal. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One may not look at a sieve at all on Shabbat, lest one come to violate the prohibited labor of selecting.

מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִילְתִּית בְּפוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ. וְאֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ. אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵיבוּס.

MISHNA: One may not soak asafoetida in lukewarm water to prepare a medicinal drink from it; however, one may place it into vinegar like a standard spice. And one may not soak vetches in water in order to separate them from their chaff, nor rub them by hand so as to remove their chaff. However, one may place them into a sieve or into a basket, and if the chaff gets removed, so be it. One may not sift straw in a sieve, and similarly, one may not place it on a high place so that that the chaff blows away in the wind; however, one may take the straw in a sieve and place it into the trough of an animal, and one need not be concerned if the chaff is removed in the process.

וְהַבּוֹרֵר פְּסלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל וַאֲפִלּוּ בְּיָדוֹ אַחַת חַיָּב. וְהַבּוֹרֵר תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹךְ פְּסלֶת שֶׁלָּהֶן חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסלֶת שֶׁלָּהֶן מְמַתֶּקֶת אוֹתָן כְּשֶׁיִּשְׁלְקוּ אוֹתָן עִמָּהֶם וְנִמְצָא כְּבוֹרֵר פְּסלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל וְחַיָּב.

הבורר חייב והני מילי בבורר בנפה וכברה או בורר לאוצר אפי' ביד אבל בידו כדי לאכול מיד מותר הלכך היו לפניו אוכלין עם פסולת שלהם בורר בידו לצורך אותה אכילה ואם בירר יותר אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב בקנון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור ואם בירר בנפה ובכברה חייב חטאת וכיצד הוא בורר אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם יש יותר טורח בברירת הפסולת כגון שהוא דק נוטל אוכל ומניח הפסולת וכל זה כשהאוכל מרובה על הפסולת בכמותה ומשכחת באוכל מרובה שאפי' הכי יש טורח יותר בברירת הפסולת כגון שהוא דק כדפרי' אבל אם כמות הפסולת מרובה אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבין בקליפתן אע"פ שהקליפות מרובות על האוכל לא מיקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דאורחייהו בהכי והוו כמו שומר לפרי ותורמוס קאמר בגמרא דאפי' אוכל מתוך פסולת אסור ויהיב טעמא משום דשלקי ליה ז' זימנין ואי לא שלקי ליה לאוכל הוה מסרח לכן חשיב אפי' ברירת אוכל כברירת פסולת ולפי זה תורמוס שלנו שאין דרכן בכך מותר לבררו מתוך הפסולת היו לפניו ב' מיני אוכלים אותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו אין מוללין מלילות בשבת אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו היו לו מלילות מערב שבת מנפח מיד ליד ואוכל אבל לא בקנון ותמחוי:

הַזּוֹרֶה אוֹ הַבּוֹרֵר כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְהַמְחַבֵּץ הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר. וְכֵן הַבּוֹרֵר שְׁמָרִים מִתּוֹךְ הַמַּשְׁקִין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד וְחַיָּב. שֶׁהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמְרַקֵּד דּוֹמִין עִנְיְנֵיהֶם זֶה לָזֶה.

A person who winnows or separates [an amount of food the size of] a dried fig is liable. Causing milk to curdle is a derivative [of the category] of separating. Similarly, a person who separates the dregs from liquids is liable for having performed a derivative of separating or a derivative of sifting. [The particular category of forbidden labor is not defined,] because the labors of winnowing, separating, and sifting resemble each other.

הבורר תורמוסין - לאחר ששלקן הוא בורר אוכל מתוך הקליפה:

היו לפניו שני מיני אוכלין גרסי' - וכן פירש ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר כו': בורר ומניח - פי' לצורך אחרים:

יפה פירש רש"י ז"ל דלעולם במקדש הוי ומחייב עלי' אבל מאחר שהוא בכלל בורר ויפה כת בורר מכותש כי הכל בוררין ואין הכל כותשין לפיכך מנו בורר ולא כותש וקרוב לזה פר"ח ז"ל שאמר אף על גב דכתישה מלאכה הוא האי דלא חשיב בהדי אבות משום דלא חשיבא שלא כל אדם אוכל בכתישה לפיכך אינה אלא כתולדה ע"כ ואף על פי שאמרו בר"פ הזורק (שבת צו:) דהך דהוה במשכן חשוב וקרי לי' אב, שאני כתישה שישנה בכלל חברותי'.

איתא בירושלמי דכלל גדול: ההן דשחק תומא, כלומר מי ששוחק את השום, כד מיפרך ברישא משום דש, כד מברר בקליפייתא משום בורר וכו'. ונראה לעניות דעתי דהכי פירושו: שלוקח הרבה שומים ושוחקן ביחד, ועל ידי זה נופלים הראשים מהם, ורק הקליפות של כל השומים מתערבים עם השומים ובורר מהם הקליפות מהאוכל, ולכן חייב על הראשים משום דש, והיינו מפרק שהיא תולדה דדש. וכשבורר מהשומים כל הקליפות - חייב משום בורר. אבל מי שקולף כל שום לבדו וחותך הראש וקולף הקליפה, כמו שעושים בבצלים - אין בזה לא דישה ולא ברירה, כמו שאנו עושים מעשים בכל שבת שקולפים בצלים ושומים אחד אחד, כמו שאוכלים אגוזים ושקדים, שבכל אגוז זורקים הקליפה, וזהו דרך אכילתן.

הבורר פסולת מתוך אוכל אפי' בידו אחת חייב: הגה ואפי' האוכל מרובה ויש יותר טורח בברירת האוכל אפ"ה לא יברור הפסולת אפי' כדי לאכול לאלתר (ב"י): הבורר תורמסין מתוך פסולת שלה' חייב מפני שהפסול' שלהם ממתקת אותם כשישלקו אותן עמהם ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב: אין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו. הגה ואע"פ שמפרק האוכל מתוך השבלים הואיל ואינו מפרק רק כלאחר יד כדי לאכול שרי ויש מחמירין [מרדכי ור"ן פ"ק דיו"ט] ולכן אסור לפרוק האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן הירוקה (מהרי"ל) וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כן בלא פירוק:

4. One who separates waste from food even with one hand is liable. RAMA: Even if there is more food (than waste) and it is more arduous to remove the food, nevertheless one must not remove the waste even if eating is imminent. (Beis Yosef). 5. One who separates Lupine from within its waste is liable because its waste sweetens them when cooked together, and it appears as if one is removing the waste from the food. 6. It is forbidden to separate through rubbing, yet one may rub with a modification; a small quantity with the tips of one’s fingers. RAMA: Even though one is separating the food from the stalks; but since it is done in a backhanded manner in order to eat it, it is permitted. Yet there are those who are stringent [Mordechai; Ra"n] and therefore it is forbidden to shell almonds or big nuts from their green shells (Mahar"il). It is correct to be stringent because it is possible to eat without shelling.

קִטְנִיּוֹת וְכַדּוֹמֶה שֶׁהֵן בִּקְלִפָּתָן, שֶׁקּוֹרִין שַׁרְבִיטִין (שויטין), אִם הַקְּלִפּוֹת עֲדַיִן לַחוֹת וּרְאוּיוֹת גַּם כֵּן לַאֲכִילָה, מֻתָּר לְפָתְחָן וְלָקַחַת מֵהֶן אֶת הַקִּטְנִיּוֹת, (דַּהֲוֵי כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל). אֲבָל אִם הַקְּלִפּוֹת נִתְיַבְּשׁוּ וְאֵינָן רְאוּיוֹת עוֹד לַאֲכִילָה, אָסוּר לָקַחַת מֵהֶן אֶת הַקִּטְנִיּוֹת. וְכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר מִלְּהוֹצִיא אֶת הָאֱגוֹזִים מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה הַיְרֻקָּה שֶׁלָּהֶן, וְכֵן הַשֻּׂמְשְׁמִים מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה (ס' שיט). אֹכֶל הַמְעֹרָב עִם פְּסֹלֶת, מֻתָּר לִבְרוֹר אֶת הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, אֲבָל לֹא אֶת הַפְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל. וְגַם אֶת הָאֹכֶל, אָסוּר לִבְרוֹר עַל יְדֵי כְּלִי, אֶלָּא דַּוְקָא בַּיָּד. וְדַוְקָא מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכוֹל מִיָּד. וַאֲפִלּוּ בְּמַאֲכָלִים שֶׁרוֹצִים לִבְרוֹר מַה שֶּׁיֹּאכְלוּ עַתָּה מִמַּה שֶּׁיַּשְׁאִירוּ, צְרִיכִין לִזָּהֵר לִבְרוֹר מַה שֶּׁרוֹצִים לֶאֱכוֹל עַתָּה, וְלֹא לִבְרוֹר מַה שֶּׁרוֹצִים לְהַנִּיחַ. כִּי מַה שֶרוֹצִים לֶאֱכוֹל עַתָּה, חָשׁוּב אִכֶל. וּמַה שֶׁרוֹצִים לְהַנִּיחַ, חָשׁוּב פְּסֹלֶת. אֲפִלּוּ לִקְלוֹף שׁוּם אוֹ בְּצָלִים וּלְהַנִּיחָם, אָסוּר מִשּׁוּם בּוֹרֵר, וְאֵינוֹ מֻתָּר לִקְלוֹף אֶלָּא מַה שֶּׁצְּרִיכִין לֶאֱכוֹל מִיָּד (שי"ט שכ"א). וְהַקְּלִפָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הַשּׁוּם הַמְסַבֶּבֶת כָּל הַחֲלָקִים, יֵשׁ לֶאֱסוֹר לַהֲסִירָהּ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה מִיָּד, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מְפָרֵק, תּוֹלָדָה דְּדִישָׁה (פְּרִי מְגָדִים סִימָן שי"ט. אֵשֶׁל אַבְרָהָם סָעִיף קָטָן ח'. הִנִּיחַ בְּצָרִיךְ עִיוּן, עַיֵן שָׁם) אֲפִלּוּ בְּמִדֵּי דְּלָאו בַּר אֲכִילָה שַׁיָּךְ אִסּוּר בְּרִירָה, כְּגוֹן בְּכֵלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דְּמַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַתָּה, הֲוֵי כְּמוֹ אֹכֶל, וְהַשְׁאָר הֲוֵי כְּמוֹ פְּסֹלֶת.

Concerning legumes [peas] in their pods (which are called sharvitin), when their pods are fresh and edible, you may open them and remove [the peas] from the pod, (for this is considered separating food from food) [which is permitted]. But if the pods have become dry and are no longer edible, it is forbidden to remove the peas from them. Similarly, you must be careful not to remove nut (kernels) from their (soft) green (outer) shell or sesame seeds from their shells. When food is mixed with pesoles, you may separate [select] the food from the pesoles, but not the pesoles from the food. And even separating food from pesoles is forbidden when using a utensil. It is permitted only by hand, and only for the purpose of eating it immediately. Even foods which you select to eat now, from food which will be left for later use, care must be taken to select only what is to be eaten now, and not to select that which will be left over, because the part to be eaten now is considered food and the part to be left over is considered pesoles. Even peeling garlic or onions and putting them away is prohibited, because of boreir (selecting). You are permitted to peel only what you need for eating now. The outermost peel of the garlic, that surrounds the whole cluster must not be removed even to eat the garlic now, because it is considered mefareik, a toldah [offshoot melachah] of dosh (threshing). Even non-edible items are included in the prohibition of boreir (selection), such as utensils etc.; whatever you need for immediate use is considered food and the rest is considered waste.

(כד) קליפתן הירוקה - דזה דמי כמתוך השבלין אבל לכו"ע מותר לשבר הקליפה הקשה ולקלוף גם הקליפה הדקה שעל האגוז גופא וכדלקמן בסוף סימן שכ"א. לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין הם בקליפתן משמע מדברי הפמ"ג בסימן זה שיש ליזהר לברור האוכל מתוך הקליפות ולא להיפוך ואפי' כשדעתו לאכול מיד ומשום בורר אבל לקמן בסימן תק"י הביא המ"א בשם הים של שלמה דדבר זה שקולף הקליפה מהן בכלל תיקונא אוכלא הוא ולא שייך ברירה בזה ואף שהקשה עליו המ"א כבר יישבו בספר אליה רבה והביאו הפמ"ג שם דכיון שדעתו לאכול מיד שרי:

ולמדנו מדבריו דכל שאינו לאכול מיד - בכל ענין הוי ברירה וחייב, וברצונו לאכול מיד - מותר לברור בידו האוכל מתוך הפסולת ולאכול, אבל בנפה וכברה – חייב, ובקנון ותמחוי, והם מיני כלים כמין צנור רחב מלפניו וקצר מלאחריו, ונותן בהם קטניות עם הפסולת במקום הרחב ומנענעו, והקטניות מתוך שהוא עגול נופל דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בתוכו (רש"י ע"ד.) - ואין בזה חיוב חטאת, דזהו ברירה כלאחר יד ועיקר ברירה הוא בנפה וכברה (שם). וכשבורר הפסולת - אפילו בידו חייב, וכן בשני מיני אוכלין כמו שנתבאר.

הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר מותר: הגה וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלתר [המגיד פ"ח ור"י ני"ב ח"ח וב"י וטור ורא"ש] ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי [תוס' פ' כלל גדול] ולכן מותר לברור הירק שקורין שלאט"ן מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה [ב"י סימן שכ"א]: הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו אפי' לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב:

סא) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' היינו אפי' ע"י שינוי דבלא שינוי לכ"ע אסור כמ"ש לעיל או' דן יעו"ש, ועיין לקמן או' ס"ד: סב) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' אבל לשבור האגוזים ולקלף מהאגוזים העור הדק שעליהם ודאי דמותר לכ"ע, עו"ש או' י"ד, תו"ש או' י"ג. ר"ז או' ט': סג) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' ומשמע דה"ה בשרביטין של קטניות שגדלו עמהם דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות, וכתב הט"ז סק"ד דאפי' אם כבר נתקן מע"ש (ר"ל שהוציאן מן הרשביטים ע"י פירוך ועדיין מעורבין עם הפסולת שלהן) אין ליקח הקטניות מן הקליפות (משום ברירה) אלא מה שרוצה לאכול מיד עכ"ל, ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מתוך שרביטין שלהן (ר"ל בלא שינוי) שקורין שוטי"ן והביאו מ"א סק"ח אלא שתירץ שם המ"א דכיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק אלא כמפריד אוכל מאוכל יע"ש. וכ"כ המי"ט והביאו א"ר או' י"א, ולפ"ז משמע כשהרביטין יבישין ואין ראויין לאכילה דאסור לפרקו ולהוציא הקטניות מחה"ש וכ"כ הא"א או' ח' ר"ז או' ט' ח"א כלל י"ד או' א' ונראה דה"ד במיני קטניות וכדומה דיש במינם דישה אבל שאר ירקות וכדומה שאין במינם דישה שרי דהא מותר להסיר עלין המעופשין מעל גבי ירק כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש וכ"ז לדעת המחמירין אבל לדעת המתירין שרי ע"י שינוי וכמ"ש לעיל א' ד"ן יעו"ש:

ויש מחמירין. דדוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלים הוי תולדה דדש ואסור אבל כשנתפרקו הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכ"ע כדאיתא בגמרא וב"י בשם התוס' ע' ססי' שכ"א ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות וצ"ע דכל העולם נוהגין היתר וצ"ל כיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק רק כמפריד אוכל מאוכל ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מתוך שרביטין שלהם שקורי"ן שוטי"ן: אין שורין וכו'. ה"ה אם יש פסולת ואוכל מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיציף למעלה כגון תבן ועסי' תק"י וכ"מ מל' רש"י:

גדולות מתוך קטנות. דבת"ה סי' נ"ז כ' שאין איסור ברירה אלא בב' מינים דבגמרא איתא היו ב' מינים לפניו ודוקא ב' מינים דנקט דכל היכא דאיכא למימר דוקא לא אמרי' לאו דוקא ותמוה לע"ד דלפי הנראה לרבותא נקט ב' מינים דבא' פשיטא ששייך ברירה במה שרוצה להניח אלא אפי' ב' מינים דכבר ניכר ומופרש כל א' מחבירו ואין שייך בזה עירוב אפ"ה לא יברור ותו דבאוכל המעורב עם פסולת הוא במין אחד וה"ה אם אין שם פסולת רק שרוצה להניח קצת ממנו מקרי אותו השיור פסולת כמ"ש הטור בסמוך בב' מינים והיא הדין בזה דמ"ש וכן משמע בדברי ר"ח שמביאים התוספות פרק כלל גדול וז"ל פירש ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייך ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאין חפץ בו חשיב פסולת משמע אפי' במין אחד הוה כן דמקרי פסולת מה שאינו רוצה לאכול עתה ובוררו להניח על סעודה אחרת ואסור ותו יש לתמוה על שהעתיק רמ"א דגדולות מתוך קטנות לא מקרי ברירה דבת"ה משמע דבמין אחד לא הוה כלל ברירה אפילו בשוין אלא דבב' מינים כתב שיקח משני המינים להשהותן לסעודה אחרת דבזה הוה כמו מין אחד ע"כ וכבר דחינו זה דלרבותא נקט ב' מינים וכ"ש מין אחד וכ"מ דברי הטור שהתחיל בבורר חייב כו' ואח"כ כתב הלכך היו לפניו אוכלין עם פסולת שלהן כו' ואח"כ כתב היו לפניו ב' מיני אוכלין כו' משמע דמתחלה במין אחד קאמר וכתב ת"ה שם דאחד מהגדולים הי' נזהר לברר דוקא מה שרוצה לאכול עתה אפי' במין א' והוא חולק עליו ובמהרי"ל כ' בהל' פסח ולדוך מצה בי"ט של פסח מותר דקי"ל אין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברר הפרורים הגדולים מתוך הקטנים כי איסור בורר יש באוכלין עכ"ל ורש"ל פ"ק דביצה בספרו סי' מ"ב מביאו אלא שתמה עליו דהא ברירה מותר בי"ט אלא שלכתחלה ימעט בטרחה עכ"ל משמע דבשבת מודה רש"ל דיש בזה משום ברירה וכיון דיש כאן חשש איסור דאורייתא יש להחמיר אפי' במין אחד ולא יברור אפי' במין אחד ואפי' גדולות מתוך קטנות רק מה שהוא רוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא בדרך ברירה כנלע"ד: ואפי' האוכל מרובה. בטור כתוב דאם הפסולת מרובה על האוכל אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב פסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבין בקליפתן אע"פ שהקליפות מרובות על האוכל לא מקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דאורחייהו בהכי הוי כמו שומר לפרי עכ"ל אלא דבקליפה הירוקה אסור לפרקה בשבת כמ"ש רמ"א בסמוך. הב"י הקשה דכאן משמע דכל שבורר בידו אע"ג דמטיל לתוך כלי אפי' לנפה וכברה מותר אם הוא לאלתר וק"ל ממ"ש בפ"ק דביצה דבי"ט בורר כדרכו בחיקו בקנון ותמחוי ובחיקו משמע שבורר בידו ונותן לתוך חיקו ודומיא דחיקו הוה קנון ותמחוי וא"כ לא שרי אלא לברור ולהניח בידו אבל להניח בקנון ותמחוי אסור אע"פ דאין בורר אלא בידו לאכול לאלתר ונ"ל דהא כדאיתא והא כדאי' דחיקו היינו שבורר ונותן לתוך חיקו ונפה וכברה וקנון ותמחוי היינו שעושה הברירה בהם עכ"ל ומו"ח ז"ל פי' הך בחיקו ג"כ אבריר' שפורס טליתו על חיקו ובורר עליו. עוד כ' שטעות היתה ל' המשנה לפני הב"י שאוסר בי"ט בקנון ותמחוי וליתא דלא אסרה המשנ' בי"ט אלא בנפ' וכברה כו' עכ"ל ובאמת צדקו יחדיו בשניהם דל' לתוך חיקו ודאי קאי על הנתינה אחר הברירה לתוך חיקו דהכי איתא בהדיא בגמ' שם קודם לזה תנן התם המולל מלילות של חטין מנפח על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו פירש"י בשולי בגדיו חייב במעשר ומסקי' שם דלענין שבת פטור וכאן נמי קאמר בורר לחיקו פי' שנותן אפי' לתוך חיקו אחר הברירה והברירה עצמה היא בקנון ותמחוי ומ"ה לא זכר הטור סי' תק"י כלל חיקו אלא קנון ותמחוי שהם כלי הברירה אבל בנתינה אחר הברירה מותר בכל גוני ובגמ' לא זכרו אלא הואיל וזכרו גבי מעשר דחייב. ומ"ש עוד מו"ח ז"ל בלשון המשנה שלפני ב"י לא עיין יפה בב"י שלא נתכוין כלל לי"ט אלא דה"ק בקושיא לפ"ז לא יהיה בשבת מותר אלא אם נותן לידו אפי' אם רוצה לאכול לאלתר ולא משמע הכי בפירש"י: ולכן אסור. וה"ה בקטניות שעדיין הם מחוברים בשרביטים שגדלו עמהם ואפי' אם כבר נתקו מע"ש אין ליקח הקטניות מן הקליפות אלא מה שרוצה לאכול מיד כנלע"ד ועמ"ש סי' של"ו ס"ח:

חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם:

8. The rope tying the lids of baskets filled with dates and figs may be untied, unraveled or cut even using a knife. Even the basket itself may be slashed because it is comparable to cracking open nuts or almonds in order to retrieve the food within.

לאכול עט״ז אף המחבר מודה דלא לבד ל״ד אלא באותו סעודה מיקרי לאלתר ודוקא לבו ביום אסור עיין שבת ע״ד. ומ״ש על אביי תמה עליו דכי מותר לאפות ולבשל בו ביום ולענ״ד אינו קושיא דעולא דאמר בורר לבו ביום ולמחר חייב חטאת וסתם בורר בנפה וכברה שפיר פריך וכי מותר לאפות לבו ביום ואף לאלתר חייב בנפה. משא״כ רב יוסף אמר בורר ביד ובקנון לא יברור ובנפה חייב וע״ז אמר אח״כ אביי בורר לאלתר והיינו ביד דנפה לאלתר ממש נמי חייב כמ״ש התוס׳ ע״ד א׳ ד״ה והתניא וכדבעינן למימר לקמן אי״ה ולבו ביום ביד נעשה כאוצר ואמאי לא בו ביום ביד פטור ואביי ולמחר חייב חטאת דבנפה ודאי חייב לבו ביום וכי מותר כו׳ אבל מלאכה היא כפירש״י משא״כ ביד וע״ז תי׳ דע״כ בו ביום חייב ביד דאל״כ בורר לאלתר ביד פשיטא דהוי גזירה לגזירה. ומ״מ קשה דלאלתר היינו קודם סעודה שעה מה לאותה סעודה ודאי איצטריך לאשמיעינן דשרי לכתחלה: והוי יודע בקנון ותמחוי לברור פחות כגרוגרת חצי שיעור אסור אטו נפה וכברה דח״ש אף בשבת הוי מ״ה לא מדרבנן דליהוי גזירה לגזירה וערש״י שם ד״ה וכי מותר לאפות דח״ש אסור מ״ה יע״ש ואני העני תמה מ״ש בשו״ת ח״צ סימן פ״ו נראה דספוקי מספקא ליה אי ח״ש אסור מ״ה בשבת די״ל דוקא במ״א (ובמ״א כתבנו דיש תבלין לזה אם נאמר חזי לאיצטרופי כזית כא״פ) והלא מבואר כאן כן עמ״ש בפתיחה כוללת ואי״ה בפתיחה לה״ש יבואר עוד ועם זה אני אומר באולי ליישב הא דפריך וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ולא הזכיר בישול ולעיל הזכיר וכי מותר לאפות ולבשל לבו ביום מפני שי״ל דפחות מכשיעור יצויר דמותר לבשל בשבת כמו שאגיד כשיש לו חולה ומרבה לבריא פחות מכשיעור קודם שיתן על האש בקדירה למ״ד דרבנן בח״ש הוי גזירה לגזירה ועסי׳ שי״ח במ״א וי״ו וב״י שם אם נאמר דח״ש בשבת דרבנן מש״ה פריך מאופה ולא מוקי לה בקנון ותמחוי דפחות מכשיעור מותר וכשיעור פטור ונפה חייב דמידי קנון ותמחוי תנן ואין להאריך:

ו) שם ואם בירר בידי כדי לאכול וכו' אבל אם בירר בידו לאוצר חייב. טור, ועיין לקמן סעי' ב':

אין חל איסור בורר מן התורה כ"א באחד משלשה אופנים שאז דרך ברירה היא כן בחול. א) אם בורר פסולת מן האוכל אפילו בורר בידו ודעתו לאכול מיד ג"כ חייב שזהו דרך ברירה בחול לברור הפסולת מן האוכל. ב) אם הוא בורר בכלי שדרך לברור בה כגון בנפה וכברה חייב אפילו הוא בורר האוכל מן הפסולת ודעתו לאכול מיד שכן דרך הבורר בכלי פעמים הוא בורר האוכל מן הפסולת כגון שנקבי הכברה דקין והאוכל הוא גס ופעמים הוא להיפוך [ואם הוא בורר בכלי שאין דרך לברור בה פטור אבל אסור וכדלקמיה]. ג) אפילו אם הוא בורר אוכל מן הפסולת ובידו אך שדעתו לאכול לאחר זמן חייב ואינו מותר לברור כ"א באופן שיזהר בכל ג' אופנים דהיינו שיברור האוכל מן הפסולת וגם שהברירה יהיה בידו ולא בכלי וגם שיהיה דעתו לאכול מיד שאז לאו דרך ברירה היא אלא דרך אכילה היא - אלו עיקרי הכללים שבסימן זה ויתר הפרטים נבאר אי"ה בסימן הבא:

וְאִם בּוֹרֵר הָאֹכֶל בְּיָדוֹ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנְּטִילַת הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת כְּדֵי לְאָכְלוֹ מִיָּד אֵין זֶה מֵעֵין מְלָאכָה כְּלָל, שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָה כָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל הַכֹּל הָאֹכֶל עִם הַפְּסֹלֶת, וְלֹא אֲסָרַתּוּ תּוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹתוֹ בַּכְּלִי הַמְיֻחָד לְכָךְ, דְּהַיְנוּ נָפָה וּכְבָרָה. אֲבָל נְטִילַת הַפְּסֹלֶת אֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֲכִילָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ תִקּוּן הָאֹכֶל שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַאֲכִילָה — הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה גְמוּרָה. וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ אִם הָאֹכֶל מְרֻבֶּה עַל הַפְּסֹלֶת, וְיֵשׁ טֹרַח יוֹתֵר בִּבְרֵרַת הָאֹכֶל, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִבְרוֹר הַפְּסֹלֶת אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר:

גם הפרדה בין שני מיני מאכלים מעורבים אסורה משום בורר. ואף ששני המינים ראויים לאכילה, כיוון שהם מינים שונים, והוא מעוניין שכל מין יעמוד בנפרד, הרי שכל מין נחשב אצלו כפסולת לגבי חבירו, וממילא בהפרדתם הוא מתקנם, והרי הוא עובר באיסור בורר (שו"ע או"ח שיט, ג, באו"ה 'לאכול'). לפיכך, מי שיש לו תערובת של אגוזים ושקדים, והוא רוצה לאכול את האגוזים בלבד, האגוזים נחשבים אצלו כאוכל והשקדים כפסולת. ואם כן מותר לו ליטול את האגוזים מתוך השקדים כדי לאוכלם לאלתר, שכך היא דרך אכילה.

נחזור לדוגמא שפתחנו בה: מי שיש לו בוטנים שמעורבים בקליפותיהם, מותר לו ליטול את הבוטנים ולאוכלם, שכל שלושת התנאים מתקיימים: א) הוא מוציא את האוכל מתוך הפסולת, ב) הוא עושה זאת בידו, ג) והוא עושה זאת לצורך אכילה סמוכה. אבל אם ייטול את הקליפות כדי להכין את הבוטנים לאכילה, כיוון שהוציא את הפסולת מתוך האוכל כדרך מלאכת בורר, הרי הוא עובר באיסור תורה. וכן אם יוציא את הבוטנים כדי לאוכלם לאחר זמן רב, כיוון שהוא אינו עושה זאת לצורך אכילה סמוכה, הרי הוא בורר כדרך מלאכתו ועובר באיסור תורה. וכן אם ימציאו כלי שיסייע בברירת הבוטנים מקליפותיהם, אסור יהיה להשתמש בו בשבת, אפילו אם ירצה לאכול את הבוטנים מיד.

Let us return to the case of peanuts mixed together with shells. One may take the peanuts from the mixture and eat them only when all three conditions are met: 1) He removes the okhel (peanuts) from the psolet (shells); 2) he does so with his hands; 3) he does so for proximate consumption. However, if one removes the shells from the mixture to prepare the peanuts for eating, since he is removing the psolet from the okhel, this is considered derekh melakha, and he has transgressed a Torah prohibition. Similarly, if he removes the peanuts in order to eat them much later, this is considered derekh melakha since it is not for proximate consumption, and he has transgressed a Torah prohibition. Additionally, if a gadget were devised to help separate peanuts from their shells, it would be forbidden to use it on Shabbat even for the purpose of immediately eating the nuts.

במִלחיות רבות מניחים בנוסף למלח גם גרגירי אורז, כדי שיספגו את הלחות וימנעו את המלח מלהתגבש. ואף שחורי המִלחייה קטנים, ורק המלח יוצא דרכם, מותר להשתמש בה בשבת, מפני שאין היא נחשבת כלי שנועד לברירה אלא כלי שנועד לפזר את המלח במינון מסוים, והראייה, שגם אם לא היו במלח גרגירי אורז היו משתמשים במִלחייה. (ע"ע בהלכה ח לעניין מקלף, ובהלכה יג לעניין כף מחוררת וברירה ע"י מצקת, ובהערה 15 לגבי כלי לזיתים, ובהלכה יד לגבי תיון).

חרק שנפל לתוך כוס תה וצף על המים, יש מתירים להוציאו לבדו, ויש מחמירים וסוברים, שהוצאתו לבדו אסורה משום בורר, מפני שזו הוצאת פסולת מתוך אוכל. ונכון להחמיר להוציאו בכף, באופן שיעלה עמו גם מעט מהמשקה, או שיַטֶה את הכוס וישפוך מעט מהתה עם החרק. וכן הדין אם החרק נפל לתוך מרק או תבשיל, שמותר להוציאו בכף עם מעט אוכל. אבל אם נפלו לתוך המרק או התבשיל כמה חרקים, אסור להוציאם עם מעט אוכל, מפני שברור שעיקר כוונתו על הפסולת, והאוכל שבכף טפל, נמצא שהוא מוציא פסולת מתוך אוכל ועובר באיסור. והתקנה לכך, לקחת יחד עם כל חרק הרבה אוכל, למשל על ידי כוס, עד שעיקר מה שהוא מוציא ייחשב אוכל, ואזי ייחשב כמפריד אוכל מאוכל, שאין בכך איסור.

If an insect falls into a cup of tea and is floating on top, some permit removing it on its own. Others are stringent and maintain that removing the bug on its own is Borer, because it is considered psolet that is being removed from okhel. It is proper to be stringent and remove the bug with a spoon in such a way that some liquid is removed with it. Alternatively, one can tilt the cup and pour off some tea together with the bug. This also applies if a bug fell into soup or food. One may remove it with some of the food using a spoon. However, if multiple bugs fell into the soup or food, one may not remove them with a bit of food. This is because it is clear that what one actually intends is to remove the psolet, and therefore the okhel in the spoon is secondary to the bug. Since one is separating psolet from okhel, he is transgressing the prohibition of Borer. The way to get around this problem is to remove a large amount of food together with each bug, such as by using a cup, so that the majority of what is being removed is okhel. Then it is considered separating okhel from okhel, which is permitted.

היו לפניו אוכל ופסולת מעורבים, אסור לו לברור בשבת את הפסולת מתוך האוכל, אפילו אם עושה כן בידו אחת, ואפילו אם עושה כן על דעת לאכול לאלתר. ואם בירר פסולת מתוך אוכל חייב. [ילקו"י שבת כרך ג עמוד רנא] .

הבורר פסולת מתוך אוכל בשבת, אפילו אם לא בירר את כל הפסולת מהאוכל אלא רק חלק מהפסולת, חייב. וכן הבורר אוכל מתוך פסולת שלא על מנת לאכול לאלתר, חייב. [ילקו"י שבת כרך ג' עמוד רנד. והטעם שאין אנו אומרים הואיל ואי בעי היה בורר לאלתר, ראה בשו"ת יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק א' סימן יב] .

אופן הברירה: דהיינו, הוצאת אוכל מתוך פסולת או הוצאת פסולת מתוך אוכל. פסולת מתוך אוכל אסור לברור פסולת מתוך אוכל המעורבים זה בזה בשבת, בין ביד ובין בכלי, בין אם הברירה נעשית על מנת להשתמש/לאכול את הפריט הנברר לאלתר ובין אם להשתמש/לאכלו לאחר זמן, כיון שברירת פסולת מתוך אוכל הינה דרך ברירה.