היסוד שאין איסור טוחן שייך אלא בגידולי קרקע מבואר באריכות באגלי טל, מלאכת דש ז׳:ב׳, המביא שרוב הפוסקים סוברים שגם עימור וגם דישה שייכים רק בגידולי קרקע, ומוסיף בשם בעלי התוספות (בתה״ד) שהוא הדין לטחינה — אין טחינה אלא בגידולי קרקע, ומציין שלדעת הרמב״ן והרשב״א אף קצירה שייכת רק בגידולי קרקע.
מקור הדין במחלוקת האמוראים בשבת ע״ד ב, שם קובע רב פפא שהמפרים (חותך דק דק) סילקא — ירק תלוש — חייב משום טוחן, ורב אשי מוסיף שאם הוא מקפיד על המידה חייב גם משום מחתך; ותוספות על שבת ע״ד ב מדגישים שדווקא בסילקא שייכת טחינה, אך בשאר אוכלין הדבר מותר, שכן אין טחינה אלא בדברים הדומים לכך ולא באוכלין כלל.
הרמב״ם במשנה תורה, הלכות שבת ח׳ פוסק שהמחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן וחייב, וכן השוחק תבלין וסממנין במכתשת; ושפת אמת על הש"ס, שבת ע״ד:ב׳ (שבת ע״ד ע״ב) דן בטעם הדבר, שאף שאינו נוטל קמח מתוך הקליפה כשאר טחינה, חייב משום שממשכן יליף, ודומה לטחינת סממנים שגם בה אין משתנה מראיתם.
בפסיקת ההלכה המעשית, השולחן ערוך, אורח חיים שכ״א:י״ב פוסק שהמחתך ירק דק דק חייב משום טוחן, והרמ״א מוסיף שאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים, אך מתיר לפרר לחם לפני התרנגולים הואיל וכבר נטחן ואין טוחן אחר טוחן; ומבחין שהאיסור הוא רק כשחותך ומניח, אך לאכול מיד — הכל מותר.
הערוך השולחן, אורח חיים שכ״א:ו׳ מפרש שטחינה שייכת רק בדברים שדרכם להיחתך דק דק, ולכן פירות ודלועים וכן ירקות שאין דרכם להיחתך דק דק (כמו מלפפונים וצנון) אינם בכלל האיסור, בעוד שבצלים ושומים שדרכם להיחתך דק דק — כן נכללים בו.
המשנה ברורה שכ״א:ל״א-ל״ג מבאר את הכלל שאין טחינה אלא בגידולי קרקע כטעם המתיר חיתוך בשר צלוי או מבושל, ומציין שגם לדעת הפוסקים שבהמה נחשבת כגידולי קרקע משום שניזונת מן הקרקע, אין לאסור בזה, שכן יש פוסקים הסוברים שאין טחינה שייכת באוכלין כלל, ולכן מותר לחתוך אף על דעת להניחו.
בהקשר למושג גידולי קרקע עצמו, נשמת שבת, ח״ו סי׳ ר״כ דן בתנאים שדבר נחשב גידולי קרקע, ומביא מהרמב״ם ומהשו״ע שהשריית חיטים ושעורים במים נחשבת תולדת זורע; ואגלי טל, מלאכת דש ז׳:כ״א דן האם העיקר תלוי בפסולת או באוכל עצמו, מביא ראיה מהערוך בשם גאון שהמנפץ אוכל מעפרורותו חייב משום דש אף שהעפר עצמו אינו גידולי קרקע.
ספר העיטור, דף מ״ז ע״א וספר העיטור, דף מ״ו ע״ב דנים בגדר גידולי קרקע בהקשר אחר — כיסוי בדבר המגדל צמחים — וקובעים שקרקע מדברית, אף שמצמיחה, אינה נחשבת קרקע המגדלת פירות לעניין זה, מה שמלמד שהגדרת גידולי קרקע אינה אחידה בכל מקום.
ענייני עציץ נקוב ושורש כנגד נקב, הנוגעים להגדרת חיבור לקרקע, נדונים בשבת צ״ה ב ובשבת ק״ח א, ובשפת אמת על הש"ס, שבת צ״ה:א׳ (שבת צ״ה ע״א) מבואר שהאיסור בעציץ שאינו נקוב הוא מגזירה אטו תולש, ולא מצד עצם הדין.
דיני מליחה הנוגעים לאיסור עיבוד באוכלין, ולא לטחינה, נדונים בשולחן ערוך הרב, אורח חיים שכ״א ובשבת ק״ח ב, שם מבואר שאין עיבוד באוכלין מן התורה אך יש עיבוד מדברי סופרים, ולכן אסרו למלוח בשר חי או צנון; וענייני ברירה המותרת סמוך לסעודה נדונים בקצות השלחן סי׳ קכ״ה.