הלכה

הטוחן: כלל גידולי קרקע

המקורות דנים בכלל היסודי שמלאכת הטוחן בשבת חלה רק על גידולי קרקע, וחוקרים כיצד כלל זה מגדיר את גבולות המלאכה וההבחנה בין טחינה לפעולות דומות כגון חיתוך, ריסוק ועיבוד מזון.

אין טוחן אלא בגידולי קרקע

18 מקורות · 14 מאומתים

נפתח כדף עבודה — חקור, הוסף הערות וייצא.

מה אומרים המקורות

היסוד שאין איסור טוחן שייך אלא בגידולי קרקע מבואר באריכות באגלי טל, מלאכת דש ז׳:ב׳, המביא שרוב הפוסקים סוברים שגם עימור וגם דישה שייכים רק בגידולי קרקע, ומוסיף בשם בעלי התוספות (בתה״ד) שהוא הדין לטחינה — אין טחינה אלא בגידולי קרקע, ומציין שלדעת הרמב״ן והרשב״א אף קצירה שייכת רק בגידולי קרקע.

מקור הדין במחלוקת האמוראים בשבת ע״ד ב, שם קובע רב פפא שהמפרים (חותך דק דק) סילקא — ירק תלוש — חייב משום טוחן, ורב אשי מוסיף שאם הוא מקפיד על המידה חייב גם משום מחתך; ותוספות על שבת ע״ד ב מדגישים שדווקא בסילקא שייכת טחינה, אך בשאר אוכלין הדבר מותר, שכן אין טחינה אלא בדברים הדומים לכך ולא באוכלין כלל.

הרמב״ם במשנה תורה, הלכות שבת ח׳ פוסק שהמחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן וחייב, וכן השוחק תבלין וסממנין במכתשת; ושפת אמת על הש"ס, שבת ע״ד:ב׳ (שבת ע״ד ע״ב) דן בטעם הדבר, שאף שאינו נוטל קמח מתוך הקליפה כשאר טחינה, חייב משום שממשכן יליף, ודומה לטחינת סממנים שגם בה אין משתנה מראיתם.

בפסיקת ההלכה המעשית, השולחן ערוך, אורח חיים שכ״א:י״ב פוסק שהמחתך ירק דק דק חייב משום טוחן, והרמ״א מוסיף שאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים, אך מתיר לפרר לחם לפני התרנגולים הואיל וכבר נטחן ואין טוחן אחר טוחן; ומבחין שהאיסור הוא רק כשחותך ומניח, אך לאכול מיד — הכל מותר.

הערוך השולחן, אורח חיים שכ״א:ו׳ מפרש שטחינה שייכת רק בדברים שדרכם להיחתך דק דק, ולכן פירות ודלועים וכן ירקות שאין דרכם להיחתך דק דק (כמו מלפפונים וצנון) אינם בכלל האיסור, בעוד שבצלים ושומים שדרכם להיחתך דק דק — כן נכללים בו.

המשנה ברורה שכ״א:ל״א-ל״ג מבאר את הכלל שאין טחינה אלא בגידולי קרקע כטעם המתיר חיתוך בשר צלוי או מבושל, ומציין שגם לדעת הפוסקים שבהמה נחשבת כגידולי קרקע משום שניזונת מן הקרקע, אין לאסור בזה, שכן יש פוסקים הסוברים שאין טחינה שייכת באוכלין כלל, ולכן מותר לחתוך אף על דעת להניחו.

בהקשר למושג גידולי קרקע עצמו, נשמת שבת, ח״ו סי׳ ר״כ דן בתנאים שדבר נחשב גידולי קרקע, ומביא מהרמב״ם ומהשו״ע שהשריית חיטים ושעורים במים נחשבת תולדת זורע; ואגלי טל, מלאכת דש ז׳:כ״א דן האם העיקר תלוי בפסולת או באוכל עצמו, מביא ראיה מהערוך בשם גאון שהמנפץ אוכל מעפרורותו חייב משום דש אף שהעפר עצמו אינו גידולי קרקע.

ספר העיטור, דף מ״ז ע״א וספר העיטור, דף מ״ו ע״ב דנים בגדר גידולי קרקע בהקשר אחר — כיסוי בדבר המגדל צמחים — וקובעים שקרקע מדברית, אף שמצמיחה, אינה נחשבת קרקע המגדלת פירות לעניין זה, מה שמלמד שהגדרת גידולי קרקע אינה אחידה בכל מקום.

ענייני עציץ נקוב ושורש כנגד נקב, הנוגעים להגדרת חיבור לקרקע, נדונים בשבת צ״ה ב ובשבת ק״ח א, ובשפת אמת על הש"ס, שבת צ״ה:א׳ (שבת צ״ה ע״א) מבואר שהאיסור בעציץ שאינו נקוב הוא מגזירה אטו תולש, ולא מצד עצם הדין.

דיני מליחה הנוגעים לאיסור עיבוד באוכלין, ולא לטחינה, נדונים בשולחן ערוך הרב, אורח חיים שכ״א ובשבת ק״ח ב, שם מבואר שאין עיבוד באוכלין מן התורה אך יש עיבוד מדברי סופרים, ולכן אסרו למלוח בשר חי או צנון; וענייני ברירה המותרת סמוך לסעודה נדונים בקצות השלחן סי׳ קכ״ה.

מקור 1 · חז״ל
מאומת

Shabbat 74b

שבת ע״ד ב — ד"ה וְהַטּוֹחֵן

Shabbat 74b:2

חכמי בבל אומרים שקיצוץ סלק או שבבי עץ בשבת חייב משום טוחן, ואם מקפידים על מידה מסוימת בחיתוך חייבים גם משום מחתך.

וְהַטּוֹחֵן. אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּפָרֵים סִילְקָא — חַיָּיב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אָמַר רַב מְנַשֶּׁה: הַאי מַאן דְּסָלֵית סִילְתֵּי — חַיָּיב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי קָפֵיד אַמִּשְׁחֲתָא — חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ.

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who grinds. Rav Pappa said: One who chops beets into small pieces on Shabbat is liable due to the prohibited labor of grinding, as the actions are similar. Rav Menashe said: One who chops wood chips for sawdust (Rambam) is liable due to the prohibited labor of grinding. Rav Ashi said: If he is particular in his chopping with regard to the measurement, i.e., he is careful to cut all the chips to a particular size, he is also liable due to the labor of cutting.

מהדורה: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — רישיון: CC-BY-NC ↗

מקור 2 · חז״ל
מאומת

Shabbat 95b

שבת צ״ה ב — ד"ה בְּעָא מִינֵּיהּ הָהוּא סָבָא מֵרַבִּי זֵירָא

Shabbat 95b:2-3

חכמי בבל דנים בדעת רבי שמעון לגבי צמח ששורשו כנגד נקב בעציץ, ומביאים שלדעתו עציץ שניקב באופן שאינו מחזיק רביעית נחשב כמי שאינו כלי והצמחים שבו מחוברים לקרקע.

בְּעָא מִינֵּיהּ הָהוּא סָבָא מֵרַבִּי זֵירָא: שׁוֹרֶשׁ כְּנֶגֶד נֶקֶב מַה לִּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. זִימְנָא חֲדָא אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָאָמַר: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאִם נִיקַּב בִּכְדֵי טׇהֳרָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא שׁוֹרֶשׁ כְּנֶגֶד נֶקֶב בְּעַאי מִינָּךְ וְלָא אֲמַרְתְּ לִי וְלָא מִידֵּי, נִיקַּב בִּכְדֵי טׇהֳרָתוֹ מִיבַּעְיָא?! אָמַר אַבָּיֵי: וְאִי אִיתְּמַר לְהָא דְּרַבִּי זֵירָא, הָכִי הוּא דְּאִיתְּמַר: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאִם נִיקַּב לְמַטָּה מֵרְבִיעִית.

A certain Elder raised a dilemma before Rabbi Zeira: In a case where the root of a plant in a perforated pot is opposite the hole, what would Rabbi Shimon say in terms of whether or not it is considered attached to the ground? He was silent and did not say anything to him. The Gemara relates that once the same Elder found Rabbi Zeira, who was sitting and saying: And Rabbi Shimon agrees that if the hole in the flowerpot is large enough to render it ritually pure, i.e., unable to hold olives, it is considered attached to the earth with regard to Shabbat. He said to him: Now, I raised a dilemma before you as to Rabbi Shimon’s ruling in a case where the root is opposite the hole, and you did not say anything to me. With regard to a case where the root is not actually opposite the hole, but its hole is large enough to render it pure, do you need to tell me that the dilemma whether or not it is considered detached is unresolved? Rather, this must certainly be understood differently. Abaye said: And if the statement of Rabbi Zeira that Rabbi Shimon holds that a perforated pot is considered attached to the ground, was stated, it was stated as follows: And Rabbi Shimon agrees that if the pot was perforated below the level where it could hold a quarter of a log, it is no longer considered a vessel, and the plants are considered attached to the ground.

מהדורה: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — רישיון: CC-BY-NC ↗

מקור 3 · חז״ל
מאומת

Shabbat 108b

שבת ק״ח ב — ד"ה לְמַאי עָבְדִי לַהּ

Shabbat 108b:7

חכמי בבל מביאים מחלוקת בדין המלחת צנון וביצה בשבת: המלחת צנון אסורה משום שהיא משביחה אותו, ואילו טבילתו במלח מותרת; לגבי ביצה הותר למלוח.

לְמַאי עָבְדִי לַהּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לְמוּרְיְיסָא. תָּנֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא: אֵין מוֹלְחִין צְנוֹן וּבֵיצָה בְּשַׁבָּת. רַב חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי אָמַר: צְנוֹן — אָסוּר, וּבֵיצָה — מוּתֶּרֶת. אָמַר רַב נַחְמָן: מֵרֵישׁ הֲוָה מָלַחְנָא פּוּגְלָא, אָמֵינָא: אַפְסוֹדֵי קָא מַפְסֵידְנָא לֵיהּ, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל: פּוּגְלָא חוּרְפֵּיהּ מְעַלֵּי. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא, דְּכִי אֲתָא עוּלָּא וְאָמַר בְּמַעְרְבָא מָלְחִי כִּישְׁרֵי כִּישְׁרֵי, מִמְלָח לָא מָלַחְנָא, טַבּוֹלֵי וַדַּאי מְטַבֵּילְנָא.

The Gemara asks: For what purpose is this salt water prepared? Rabbi Abbahu said: It is prepared for fish brine [muraisa]. And Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to salting: One may not salt a radish or an egg on Shabbat because by salting them he performs a labor that improves them. Rav Ḥizkiya said in the name of Abaye: Preparing a radish is prohibited, and preparing an egg is permitted. Rav Naḥman said: Initially, I would salt radishes on Shabbat, as I said: I am ruining it by doing so, as Shmuel said: Sharpness is good for radishes; since salt reduces their sharpness, one who adds salt ruins the radish. However, once I heard this, that when Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that in the West, i.e., Eretz Yisrael, they salt many piles of radishes throughout the week, I do not salt them on Shabbat anymore, but I certainly dip them in salt because that is not considered to be an improvement.

מהדורה: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — רישיון: CC-BY-NC ↗

מקור 4 · חז״ל
מאומת

Shabbat 108a

שבת ק״ח א — ד"ה פִּיטְרָא מֵאוּנָּא דְחַצְבָּא — מִיחַיַּיב מִשּׁוּם

Shabbat 108a:1

חכמי בבל אומרים שפטרייה הגדלה על ידית כד נחשבת מחוברת למקום גידולה, ולכן העוקר אותה בשבת חייב משום עוקר דבר מגידולו; לעומת זאת, התולש צמח מעציץ שאינו נקוב פטור, מפני שאין זו דרך גידולו.

פִּיטְרָא מֵאוּנָּא דְחַצְבָּא — מִיחַיַּיב מִשּׁוּם עוֹקֵר דָּבָר מִגִּידּוּלוֹ. מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב — חַיָּיב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב — פָּטוּר. הָתָם — לָאו הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ, הָכָא — הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.

a mushroom from the handle of a pitcher on Shabbat is liable for uprooting an object from its place of growth. Rav Oshaya raised an objection from that which we learned: One who detaches a plant on Shabbat from a perforated flowerpot is liable, and one who detaches a plant from an imperforate pot is exempt. A plant that grows in an imperforate pot is not considered connected to the ground. One who detaches it is not uprooting it from its place of growth. The Gemara answers: There, in the case of an imperforate pot, that is not the way a plant grows. Plants are generally planted in the ground; a plant in an imperforate pot is disconnected from the ground. Whereas here, in the case of a mushroom growing from the handle of a pitcher, that is the way it grows. The plant is considered connected to the ground.

מהדורה: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — רישיון: CC-BY-NC ↗

מקור 5 · ראשונים
מאומת

Mishneh Torah, Sabbath 8:15

משנה תורה, הלכות שבת ח׳

Mishneh Torah, Sabbath 8:15

רמב"ם קובע שהטוחן כגרוגרת חייב, וכן שחיקת תבלינים וסממנים, חיתוך ירק תלוש ופעולות חיתוך או שיוף מסוימות נחשבות תולדות טוחן; בניסור עצים, חיוב חל רק כשמנסרים להנאת הנסורת, ואילו בחיתוך עצים חייבים רק כשמכינים כמות הראויה לבישול כגרוגרת מביצה.

הַטּוֹחֵן כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. וְכָל הַשּׁוֹחֵק תַּבְלִין וְסַמָּנִין בְּמַכְתֶּשֶׁת הֲרֵי זֶה טוֹחֵן וְחַיָּב. הַמְחַתֵּךְ יָרָק תָּלוּשׁ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. וְכֵן הַנּוֹסֵר עֵצִים לֵהָנוֹת בִּנְסֹרֶת שֶׁלָּהֶן אוֹ הַשָּׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת חַיָּב מִשֶּׁיָּשׁוּף כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל הַמְחַתֵּךְ עֵצִים אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּדַקְדֵּק מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה:

מקור 6 · ראשונים
מאומת

Tosafot on Shabbat 74b

תוספות על שבת ע״ד ב — ד"ה האי מאן דפרים סילקא - דוקא

Tosafot on Shabbat 74b:2

תוספות מבררים את מקור הכלל ״אין טוחן אלא בגידולי קרקע״ ואת היחס בין שיטת רבי יהודה לבין דעות החולקות עליה, תוך הבחנה בין טחינה ממש לבין פעולות דומות.

האי מאן דפרים סילקא - דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי:

מקור 7 · ראשונים
חיצוני

Sefer HaIttur 47a

ספר העיטור, דף מ״ז ע״א

Sefer HaIttur 47a

הקטע מביא דעה שגם זרניק, המכונה אורפימנ״ט, נכלל בכלל שלפיו מכסים בדבר המגדל צמחים, אך אין מכסים בדבר שאינו מגדל צמחים; בגמרא מתפרש שהכוונה לדבר שזורעים בו והוא מצמיח, ואילו בקרקע שאינה עושה פירות אין מכסים בה אף אם היא מגדלת צמחים.

Sefer HaIttur 47a — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 108

R. Yitzchak ben Abba Mari of Marseille (d. c. 1193), Warsaw 5634-45 (1874-85) printing, part 2 Sefer HaIttur is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 8 · ראשונים
חיצוני

Sefer HaIttur 46b

ספר העיטור, דף מ״ו ע״ב

Sefer HaIttur 46b

הקטע קובע שחומר שמגדלים בו צמחים מכסים בו, ואילו חומר שאינו מצמיח אין מכסים בו; קרקע מדברית, אף שמצמיחה צמחים, אינה נחשבת קרקע שמגדלים בה פירות לעניין זה.

Sefer HaIttur 46b — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 107

R. Yitzchak ben Abba Mari of Marseille (d. c. 1193), Warsaw 5634-45 (1874-85) printing, part 2 Sefer HaIttur is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 9 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Orach Chayim 321

שולחן ערוך, אורח חיים שכ״א:י״ב — ד"ה המחתך הירק דק דק חייב משום

Shulchan Arukh, Orach Chayim 321:12

השולחן ערוך פוסק את דיני חיתוך, ריסוק והכנת מאכלים בשבת, ומיישם את ההבחנה בין טחינה בגידולי קרקע לבין פעולות שאינן בכלל המלאכה במובנה הרגיל.

המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן. הגה וה"ה דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים [ב"י בשם תוספתא] ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר לפרר לחם לפני התרנגולים דהואיל וכבר נטחן אין לחוש דאין טוחן אחר טוחן [הגה"מ פרק כ"א ומרדכי ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג] וכל זה לא מיירי אלא לחותך ומניח אבל אם לאכלו מיד הכל שרי מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי [תשובת הרשב"א והר"ן פרק כלל גדול] כדלעיל סי' שי"ט:

One who cuts vegetables finely is liable for Grinding. Rema: Likewise it is prohibited to cut dried figs and carobs for the elderly [Beis Yosef in the name of the Tosefta]. This only applies to fruits etc. but one is permitted to turn bread into crumbs for chickens because it has already been grinded and therefore no need for concern as there is no second grinding. [Hagahos Maimoni; Mordechai; R"an; Sma"g]. All of this only refers to cutting for later but prior to eating it is all permitted, similar to separating prior to eating, which is permitted. [Teshuvos HaRashba; R"an] as above, Siman 319.

ראה גם

מקור 10 · אחרונים
מאומת

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 321

ערוך השולחן, אורח חיים שכ״א:ו׳ — ד"ה ונראה לעניות דעתי כונה אחרת בדבריו

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 321:6

ערוך השולחן מסדר את דיני טוחן בשבת ומבהיר את גבולות הכלל, לצד הבחנות בין טחינה, חיתוך וריסוק ובין דרכי הכנה שונות של מזון.

ונראה לעניות דעתי כונה אחרת בדבריו, דטחינה לא שייך אלא בדברים שדרכן לחתכן דק דק יהיה מאיזה מין שיהיה, אבל פירות אין דרכן לחתכן דק דק וגם דלועין כן הוא כידוע. ולאו דוקא דלועים, אלא הוא הדין כל מין ירק שאין דרכן לחתכן דק דק, כמו אצלינו אוגערקעס אין מחתכין דק דק, ובוריקעס וקרויט שדרכן בבישול מחתכין דק דק. ופירות לעולם אין מחתכין דק דק, ולכן צנון שקורין רעטא"ך גם כן ידוע שאין דרכן לחתך דק דק, אבל בצלים ושומין דרכן לחתכן דק דק.

מהדורה: Arukh HaShulchan, Orach Chayim -- Wikisource — רישיון: CC-BY-SA ↗

מקור 11 · אחרונים
מאומת

Mishnah Berurah 321

משנה ברורה שכ״א:ל״א-ל״ג — ד"ה (לא) מותר לחתוך - דאין טחינה

Mishnah Berurah 321:31-33

המשנה ברורה מפרט את גדרי טוחן למעשה: חיתוך דק, ריסוק, שימוש בכלים מיוחדים והבדלים בין מאכלים שונים, תוך דיון בהיקף הכלל ״אין טוחן אלא בגידולי קרקע״.

(לא) מותר לחתוך - דאין טחינה אלא בגידולי קרקע ואפי' להפוסקים דס"ל דבהמה נמי מקרי גידולי קרקע לפי שהיא ניזונת מן הקרקע מ"מ אין לאסור בזה דבלא"ה יש פוסקים דס"ל דאין שייך טחינה באוכלין וע"כ מותר לחתוך אפי' דעתו להניחו לאחר זמן: (לב) או צלי - ואפילו מי שאינו יכול ללעסו מחמת שהוא קשה וע"י חתיכתו מתקנו לאכילה ג"כ שרי לחותכו דאזלינן בתר רובא דעלמא: (לג) דהואיל וכו' - ר"ל דאיכא למימר דטעם הפוסקים דס"ל דאין טחינה באוכלין היינו משום דאין צריך טחינה דאי בעי אכיל ליה כמות שהוא שלם משא"כ בזה דאין יכולין לאכלו כלל בלי חיתוך החיתוך משוי ליה אוכל ושייך בו טחינה ומיירי בחותך ומניח שיאכלו העופות לאחר שעה אבל בחותך לפניהם שיאכלו מיד לד"ה שרי וכדלקמיה בסי"ב בהג"ה:

מקור 12 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 321

שולחן ערוך הרב, אורח חיים שכ״א

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 321:2

טניה מסביר שמליחת בשר חי אינה אסורה מן התורה משום עיבוד באוכלין, אך אסורה מדברי סופרים, מפני שהמלח מרכך את הבשר, מתקנו ומכשירו לאכילה, והדבר דומה לעיבוד.

אֲבָל הַמּוֹלֵחַ בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ מוֹלְחוֹ הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם זְמַן מְרֻבֶּה וְלֹא יַסְרִיחַ — פָּטוּר, שֶׁאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יֵשׁ עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְלָכֵן אָסוּר לִמְלוֹחַ בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ כְּדֵי לְאָכְלוֹ חַי בְּשַׁבָּת (אִם עֲדַיִן לֹא נִמְלַח לְהַכְשִׁירוֹ מִדָּמוֹ), לְפִי שֶׁהַמֶּלַח מוֹעִיל לְבָשָׂר חַי (שֶׁלֹּא נִמְלַח עֲדַיִן) לְרַכְּכוֹ וּלְתַקְּנוֹ וּלְהַכְשִׁירוֹ לַאֲכִילָה, וְדוֹמֶה לְעִבּוּד.

מקור 13 · חסידות
מאומת

Eglei Tal, Dash 7:2

אגלי טל, מלאכת דש ז׳:ב׳ — ד"ה ראיתי לכתוב כאן בסייעתא דשמיא דברים

Eglei Tal, Dash 7:2

רבי אברהם בורנשטיין מביא את דעת רוב הפוסקים שאין עימור, דישה וטחינה אלא בגידולי קרקע, ומציין שלדעת הרמב״ן והרשב״א גם קצירה אינה אלא בגידולי קרקע. הקטע מעלה שתי חקירות: האם בדישה הקובע הוא שהאוכל או הפסולת המקיפה אותו יהיו גידולי קרקע, והאם קרקע עצמה נחשבת כגידולי קרקע.

ראיתי לכתוב כאן בסייעתא דשמיא דברים עקריים בענין גידולי קרקע הנוגע לאיזה מלאכות מסידורא דפת. דעת רוב הפוסקים אין עימור אלא בגידולי קרקע ואין דישה אלא בגידולי קרקע ובתה"ד דהוא הדין אין טחינה אלא בגידולי קרקע. ובחי' רמב"ן והרשב"א ק"ז: דכל שכן דאין קצירה אלא בגידולי קרקע ואפי' ר"י מודה בהא. יש לחקור בזה שני חקירות הא' בהא דאין דישה אלא בגידולי קרקע אם העיקר תלוי באוכל שיהי' גידולי קרקע או העיקר שיהי' הפסולת המקיפו גידולי קרקע. חקירה הב' אם קרקע עצמה חשוב כמו גידולי קרקע:

מקור 14 · חסידות
מאומת

Eglei Tal, Dash 7:21

אגלי טל, מלאכת דש ז׳:כ״א — ד"ה ואמנם כי מהאו"ז שפסק אין דישה

Eglei Tal, Dash 7:21

רבי אברהם בורנשטיין דן אם מלאכת דישה תלויה בגידולי קרקע או בפסולת, ומביא ראיה מדברי הערוך בשם גאון שהמנפה אוכל מעפרוריתו חייב משום דש, אף שעפר אינו גידולי קרקע.

ואמנם כי מהאו"ז שפסק אין דישה אלא בגידולי קרקע ויש עימור שלא בגידולי קרקע משמע דהעיקר תלוי בפסולת וכמש"ל. אך יש להביא ראי' ממ"ש בערוך בשם גאון המנפץ אוכל מן עפרורותו חייב משום דש ואי בפסולת תליא מילתא הא עפר אינו גד"ק ובזה אין ליישב משום דהי' צבעים שמקרקע עצמה דבקרקע עצמה לא שייך דישה:

מקור 15 · חסידות
מאומת

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 74b

שפת אמת על הש"ס, שבת ע״ד:ב׳ (שבת ע״ד ע״ב) — ד"ה בגמ' דשלקי לי' שבע זימנין כו'

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 74b

הקטע מסביר שחיתוך סלק לחתיכות דקות חייב משום טוחן אף שמראהו אינו משתנה, ומביא דעות שלפיהן מדובר בתולדת טוחן או בטחינה ממש, בהתאם לאופן החיתוך.

שם בגמ' אר"פ האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן ואע"ג דלא דמי לשאר טוחן דנוטל הקמח מתוך הקליפה. והכא הרי גם לאחר שנטחן הוא כמקודם ולא נשתנה מראיתו שפיר חייב דממשכן יליף והתם לא הוי טחינת חטים אלא טחינת סממנין. וג"כ לא נשתנה מראיהן אחר טחינה, [אכן ברש"י לקמן (קכח.) כ' האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן משמע דאינו טוחן ממש וכן ברמב"ם (פ"ז מה"ש ה' ה') וביראים (סי' ק"ב) מבואר דהוי תולדה דטוחן ואפשר משום דאינו טוחן ממש אלא מחתך אותם לחתיכות דקות. אבל לפי' הר"ח דעביד כעין כתישה הוי ממש טוחן חע"ג דלא נשתנה מראיהו כנ"ל]

מקור 16 · חסידות
מאומת

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 95a

שפת אמת על הש"ס, שבת צ״ה:א׳ (שבת צ״ה ע״א) — ד"ה בגמ' ת"ר המכבד והמרבץ והרודה חלות

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 95a

הקטע מסביר שיש לומר שהדבר נאסר משום גזירה שמא יבוא לתלוש.

וצ"ל דהוי גזירה אטו תולש.

מקור 17 · מודרני
חיצוני

Nishmat Shabbat vol 6:220

נשמת שבת, ח״ו סי׳ ר״כ

Nishmat Shabbat vol 6:220

הקטע דן בתנאים שבהם דבר נחשב גידולי קרקע, ומביא מהשו״ע ומהרמב״ם שהשריית חיטים, שעורים וכדומה במים היא תולדת זורע וחייבים עליה בכל שהוא.

Nishmat Shabbat vol 6:220 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 227

Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 18 · מודרני
חיצוני

Ketzot HaShulchan 125

קצות השלחן סי׳ קכ״ה

Ketzot HaShulchan 125

הקטע מפרט את דיני ברירה בשבת: איסור ברירת פסולת או מין אוכל אחר, והיתר לברור ביד אוכל מתוך פסולת סמוך לסעודה, תוך דיון במקרים שונים כגון אוכל מבושל, שומן, שמרים וזבוב שנפל למשקה.

Ketzot HaShulchan 125 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 85

R' Avraham Chaim Naeh (Jerusalem, 1890-1954) — the Shulchan Arukh HaRav digest in 147 simanim across nine volumes, with his notes (בדי השלחן) under each page Ketzos HaShulchan is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקורות קשורים· נמצאו 8, טרם אומתוהתחבר כדי לאמת
  • הוא להיפוך היות שלא נעשה מגידולי קרקע לא יסכך בו, וראוי לפוסקים בזמנינו לדון בזה, וקצרנו בזה.

  • כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן אינם מכשירים את הזרעים, עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים, ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים...

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • אמנם, יש מקרים שאף על פי שיש הפסק בין הצמח לקרקע – הוא יחשב כמחובר אליו. עיין בזה לדוגמא בשו"ע (יו"ד סי' רצ"ד סעי' כ"ו), וז"ל: "והנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו, והנוטע בספינה, או בעציץ אע"פ שאינו נקוב – חייב" (מדין ערלה). כלומר, יש חיוב אף על פי שאינו בקרקע ממש אלא רק בגג שמילאו עפר. ומקורו בתשובת הרא"ש (כלל ב' סי' ד'), וז"ל: "וששאלת בכרם הנטוע על הגג בקורות גדולות ובנסרים מדובקים זה בזה, ואח״כ רצפו כולו ברובדין של אבן ומלאו עפר, ונטע כרם. וראית לדמות לעציץ שאינו נקוב שפטור מן התרומה, וכן יהיה פטור מן הערלה. תשובה׃ יראה לי דכל כה״ג – חייב בתרומה ובערלה, דלא איירי בתלמוד לפטור אלא בזרוע בדבר המטלטל, כגון עציץ וספינה דלא זרוע בארץ ואין דרך לזרוע כך, ולא חייבה התורה להפריש מעשר אלא 'תבואת זרעך' כדרך שהעולם זורעין, ו'היוצא השדה שנה שנה' וגו׳, ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל. אבל כשהוא נקוב חשוב כמחובר לארץ, כי השורשים יונקים יתקיימו מלחלוחית הארץ, וקרינן ביה, וגם דרך לזרוע כך, אבל בנידון זה שמילא הגג עפר ונטע בו כרם שהוא דבר קבוע – עדיף טפי מעציץ נקוב״.

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • וכן אין מסככים בזכוכית, ואפילו בפשוטי זכוכית שלא נעשו כלים, כיון שברייתם מן החול, ואינם מגידולי קרקע. [ודמיא לעפר שאין מסככים בו] .

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Eglei Tal, Borer 21:2לא מאומת

    ויש לדחות ראי' זו דיש לומר גידולי גידולין דאף דלא חשוב גידולי קרקע ממש מ"מ חייב משום תולדה כיון שיש לו דמיון במה לגידולי קרקע. וע"כ שפיר י"ל מרקד אפי' שלא בגידולי קרקע כיון שנשתנה לא חשיב גידולי קרקע ומ"מ חייב המחבץ משום תולדה. אך עיקר הראי' דנשתנה לא חשוב גידולי קרקע מסככה באניצי פשתן פסולה דשם מה"ת כשר וע"כ כתב הרמב"ם לשון אין מסככין בו. וכן כתב הר"ן בפ"ק דסוכה דאינו פסול אלא מדרבנן והוא הביא פי' הרמב"ם ג"כ. משמע גם להרמב"ם הוא רק חומרא דרבנן ומה"ת חשוב גידולי קרקע א"כ הי' מה"ת מרקד בגידולי קרקע. וא"כ איך יתחייב חטאת וסקילה שלא בגידולי קרקע. ועיין בביאורנו למלאכת דש סק"ז:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • הגדלים בכמיהים וכו' עי' במנח"י שם סק"א שכ' דמדברי רש"י ברכות דף מ' משמע דאף הכמיהין ופטריות הגדלים בכלים ובעצים התלושים מקרי שורץ על הארץ אבל מלשון הת"ח מבואר דכל שאינם מחובר לקרקע מותרים והניח בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' באורח מישור סק"ה מ"ש בזה והעלה בראיות דפשוט הוא לדינא דגם הגדלים בעצים ועל העלים התלושים אף שאינו מחובר לקרקע אסור עיי"ש (וע' בדברינו לעיל ס"ק ע"ו):

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • אֵין מְעִילָה אֶלָּא בְּתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע אֲבָל הַנֶּהֱנֶה בַּקַּרְקַע עַצְמָהּ אוֹ בַּמְחֻבָּר לָהּ לֹא מָעַל אֲפִלּוּ פָּגַם. כֵּיצַד. הַחוֹרֵשׁ שְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ בָּהּ פָּטוּר. נָטַל מֵאֲבָקָהּ וְנֶהֱנָה בָּהּ וּפְגָמָהּ מָעַל. הַדָּשׁ בִּשְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ מָעַל שֶׁהֶאָבָק שֶׁלָּהּ מוֹעִיל לַשָּׂדֶה וַהֲרֵי נֶהֱנָה בָּאָבָק וּפָגַם הַשָּׂדֶה. וְכֵן אִם חָרַשׁ שְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אָבָק לְעֵשֶׂב שֶׁנָּתַן בָּהּ וְנָטַל הָעֵשֶׂב מָעַל. הַדָּר בִּמְעָרַת הֶקְדֵּשׁ אוֹ בְּצֵל אִילָן אוֹ שׁוֹבָךְ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנָה לֹא מָעַל. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ בַּיִת בָּנוּי הַדָּר בּוֹ לֹא מָעַל. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ עֵצִים וַאֲבָנִים וּבָנָה בָּהֶן בַּיִת הַדָּר שָׁם מָעַל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Pesachim 31bלא מאומת

    אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע מי בעינן שלשה טפחים או לא, אמר ליה הכא (חמץ) משום ריחא בעינן שלשה טפחים, התם משום איכסויי מעינא הוא ולא בעי שלשה.

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

דפים קשורים

שבת

טחינה בשבת: גידולי קרקע

המקורות דנים במלאכת הטחינה האסורה בשבת ובעיקרון שהטחינה חלה רק על גידולי קרקע — חומרים הגדלים מן הארץ. הקטעים בוחנים כיצד מוגדרת קטגוריה זו, אילו חומרים נכללים בה, וההשלכות המעשיות על הכנת אוכל בשבת.

צפה במקורות16 מקורות
מצוות

הטעת כלאים והסרתם מיד

מקורות אלה בוחנים האם זריעת תערובות אסורות והסרתן מיד מפרים את איסור כלאים. הרמב״ם והשו״ע קובעים כי עצם מעשה הזריעה מהווה העברה, בלא תלות במה שקורה לצמחים לאחר מכן.

צפה במקורות9 מקורות
הלכה

קנייה של קרקע ללא כוונת קניה

מקורות אלו עוסקים בשאלה האם אדם קונה קרקע כשביצע חזקה על הקרקע, אך לא היתה לו כוונה לקנות אותה. המקורות בוחנים את הקשר בין המעשה המשפטי הפורמלי לבין הכוונה הפנימית של הקונה בהקמת הבעלות.

צפה במקורות29 מקורות
כללי

האם מותר לכרוע ברך בהצעת נישואין?

המקורות שנמצאו אינם עוסקים בשאלה האם מותר לכרוע ברך בעת הצעת נישואין. הקטעים דנים בצורות של כריעה בהלכה רבנית, בהתנהגויות המותרות והאסורות הקשורות לנישואין, ובהליכי החתונה, אך אף אחד מהם אינו מתייחס למצבו ההלכי הספציפי של כריעה כמחווה בהצעה.

צפה במקורות6 מקורות
הלכה

הימנעות מכלאי זרעים: הפרדות וסדרים מותרים

המקורות עוסקים בדיני כלאי זרעים התורניים והרבניים, וביאור האיסור זריעת מינים שונים יחד ודרכי הפרדתם. אלה כוללים דרישות מרחק מינימלי בין זריעות שונות, תפקיד הגבול או תלם גלוי בעשיית חלקים נפרדים, ונסיבות המאפשרות זריעת מינים שונים בשדה אחד ללא הפרת האיסור.

צפה במקורות28 מקורות
הלכה

דין דברים המיועדים להישרף

פסח

מקורות הלכתיים בוחנים את ההלכה הנוגעת לדברים המיועדים להשמדה באש, במיוחד בהקשר של דיני קרבנות וחמץ לפסח. המקורות דנים בשאלה מתי השרפה העתידה משפיעה על הסטטוס ההלכתי הנוכחי של הדבר והדרישות המעשיות להשמדתו.

צפה במקורות24 מקורות