These sources address the halakhic status of children who have reached the age of chinuch (religious instruction) regarding their obligation to light Hanukkah candles, and clarify whether such children must fulfill this mitzvah individually or whether their participation is optional.
קטן שהגיע לחינוך צריך לה
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
מסכת סופרים, כ ג
Tractate Soferim 20:3
One lights the Chanukah candle on the twenty-fifth of Kislev, must use a new candle rather than an old one, and if only an old candle is available one may kindle it with a bright flame, though one should not move it from its place until it extinguishes.
כיצד מפסיקין לחנוכה אמרו בעשרים וחמשה בכסליו מדליקין נר חנוכה ואסור להדליק בנר ישן ואם אין לו אלא ישן מלבנו באור יפה יפה ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה:
שולחן ערוך, אורח חיים תער״ה:ג׳
Shulchan Arukh, Orach Chayim 675:3
A woman is obligated in lighting Chanukah candles and may do so; however, if a deaf-mute, mentally incompetent person, or minor lights, it accomplishes nothing even if an adult was present, though some say a minor who has reached the age of chinuch may light; the Hagah adds that according to our practice, where each household member lights individually, a minor who has reached the age of chinuch must also light.
אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום ואע"פ שהניחה גדול ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר: הגה ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ:
רש"ר הירש, במעגלי שנה חלק א עמוד עמוד ריג
The passage interprets the Mishnah's teaching that the mitzvah of Chanukah is one candle per household (or per person for those who are meticulous) to mean that parents must not only possess Jewish awareness themselves, but must transmit this awareness to all members of their household, and must give special attention to educating each child individually in Torah and Judaism so that the light of the mitzvah burns within their hearts as well.
תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד (שבת כ"א), חז"ל אומרים לנו בזה, כי לא די שאתה עצמך חדור הכרת היהדות, אלא עליך להנחיל הכרה זו לכל בני ביתך, ואם תיטיב להעריך את תפקידך, תדע גם, כי לא די אפילו בנר כללי המאיר בתוך בית יהודי, אלא עליך להקדיש תשומת לב מיוחדת לחינוכו של כל אחד מבניך, לגדלו ברוח התורה והיהדות, למען יוסיף הנר לדלוק גם בלבו הוא...
מגן אברהם רפ״ב:י״ח
Magen Avraham 282:18
A child on the day before his bar mitzvah, if he has a celebration (eirunut), is exempt from all obligations since it is his day of instruction, except for a groom who is sung to, which is equivalent and also exempts from all obligations and casts lots; a groom on his wedding day before bar mitzvah is exempt, but if there is no eirunut celebration for a child before bar mitzvah, he is not exempt from any obligation.
ונער בר מצוה באותו שבת אם יש לו עירנית דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו חוץ מן החתן שמזמרים אותו שהוא שוה לו שדוחה ג"כ לכל החיובים ויפילו גורל, וחתן ביום חתונתו קודם לבר מצוה ואם אין לו דין עירנות לבר מצוה אינו דוחה שום חיוב ועמ"ש סימן רכ"ה:
See also
הנה מצות חינוך היא להתרגל במעשי המצוות ובתורה, ולכאורה הלא כאשר מתרגל נעשה כמצות האנשים מלומדה, ועל כן שמצות חינוך ענינה להתרגל שיהיה מוסיף והולך בכל עת ובכל יום יהיו בעיניו כחדשים, וזה חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, היינו שלא יסור מענין החינוך, שבכל יום יהיה לו חינוך והתחלה מחדש, וזהו ענין חנוכה, שאחר שפטרו מעליהם עול היונים הארורים, עשו חינוך והתחלה לעבודת השי"ת, וחינכו את המנורה והמזבח, וזה מאיר בלב ישראל רצון וחינוך להתחיל מחדש העבודה, אך באופן זה שיהיה בכל יום בעיניו כחדשים, ושלא יסור מהחינוך, וזה שאמרו בית הלל מוסיף והולך בנרות...
from our library copy — not yet checked against the original
אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה... אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח, והיכא מנח ליה... והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. אמר רבי יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה... אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא, אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר... ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, שמע מינה הדלקה עושה מצוה... דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס... בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו... הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא...
from our library copy — not yet checked against the original
אמר רבי יעקב המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר...
from our library copy — not yet checked against the original
Sources exploring the spiritual and metaphysical dimensions of Chanukah light, tracing how divine illumination reveals itself within darkness through both prophetic vision and Hasidic teaching on divine vitality and the soul's service.
These sources explore the transformative power of engaging with Torah as a living spiritual practice. They emphasize how sustained study and effort in Torah connect a person to the Divine, elevate consciousness, and form the foundation of meaningful service to God.
Masechet Chagiga contains several passages describing angels, heavenly visions, and the structure of the celestial realms. These sources address the celestial beings seen in prophetic visions, the mystical account of those who entered the Pardes, the nature of ministering angels, and the seven firmaments with their angelic inhabitants.
Rabbinic and classical Jewish sources explore why Rachel's weeping for her exiled children moved divine compassion in ways that the merit of the patriarchs could not. The sources trace this theology from the biblical locus classicus in Jeremiah through medieval interpretations of her roadside burial, and into chassidic readings of how selfless acts of lovingkindness create a unique bond with the divine attribute of mercy.
Sources explore tikkun (cosmic and spiritual rectification) as a central mechanism in Lurianic thought, tracing the framework from the breaking of vessels and dispersal of sparks through their repair via the properly configured partzufim and human spiritual action. The sources present both the metaphysical architecture of tikkun and its experiential dimensions in prayer, Torah study, and ethical service.
The Ohr HaChaim explains Yosef's use of the goblet as a deliberate test of his brothers' character and repentance. By placing the goblet in Benjamin's sack and accusing them of theft, Yosef created circumstances designed to reveal whether they would abandon Rachel's son as they had once abandoned him, and to examine their response to apparent divine retribution.