The halakhic principles governing whether a non-Jew may be asked to perform melakhot on Yom Tov, particularly for food preparation. Sources distinguish between the first and second days of Yom Tov and establish the conditions under which such requests are permitted.
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational prohibition runs from the Rambam: Mishneh Torah, Hilchot Shabbat 6:1 rules that it is rabbinically forbidden to instruct a non-Jew to perform labor on one's behalf on Shabbat, even when told before Shabbat and even when the labor is not needed until after Shabbat, lest Shabbat become treated lightly and one come to perform the work oneself.
That rabbinic prohibition — amira le-akum — is nevertheless subject to leniency when two layers of rabbinic restriction are combined in a situation of need: Mishnah Berurah 340:3 articulates that shevut de-shevut (a doubly rabbinic prohibition) is permitted in a case involving a mitzvah or pressing need, and Mishnah Berurah 518:12–13 confirms this principle explicitly, noting that in a domain classified as karmelit the prohibition of asking a non-Jew is itself only a shevut, so that the combination constitutes a permissible shevut de-shevut.
The second day of Yom Tov is observed in the Diaspora by rabbinic enactment, and its labors are forbidden only rabbinically; Shulchan Arukh, Orach Chayim 502:1 records the Rema's ruling that covering a fire is permitted for the needs of the first day of Yom Tov but forbidden for the needs of the second day — demonstrating that the two days are treated as legally distinct even while both carry rabbinic force.
Given that both the prohibition of the second day of Yom Tov and the prohibition of amira le-akum for a non-Torah-level act are each only rabbinic, the combination on the second day qualifies as shevut de-shevut; Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 502:11 rules that the primary position is that even one who forgot to prepare fire before Yom Tov — including where he could have done so — may instruct a non-Jew to kindle fire on Yom Tov, framing this as shevut de-shevut in the context of simchat Yom Tov.
The practical question of asking a non-Jew to light a gas oven on Yom Tov is taken up directly by Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 5:7:6), who addresses whether a non-Jew may light a gas oven on the second and third lightings after a Jew lit it the first time; he concludes that doing so ab initio is clearly prohibited, though after the fact there is room for leniency.
B'Mareh HaBazak Volume VII 56 rules that a non-Jew may be used to kindle a new fire on Yom Tov only for the sake of a mitzvah, and that something which is not part of the core Yom Tov meal but merely an addition — such as tea — is generally not considered a mitzvah need sufficient to permit it, while Nitei Gavriel, Yom Tov vol 1, perek 34 permits instructing a non-Jew to turn on an electric heater on Yom Tov for a person suffering from stomach pain or a similar affliction, provided the person makes a distinguishing sign so as not to come to switch it off himself.
Responsa on this question
B'Mareh HaBazak Volume VI 58:4 (B'Mareh HaBazak Volume VI 58:4) — B'Mareh HaBazak Volume VI 58:4 addresses whether a non-Jewish cook may prepare food for non-Jews on the second day of Rosh Hashanah in a kosher restaurant, and does not state a position on whether one may ask a non-Jew to turn on an oven on the second day of Yom Tov.
B'Mareh HaBazak Volume VII 55 (B'Mareh HaBazak Volume VII 55:3) — B'Mareh HaBazak Volume VII 55:3 permits asking a non-Jew to turn off an oven on Yom Tov after the fact in order to prevent danger, discomfort, significant loss of utilities, or to enable cooking and meals for the holiday or following Shabbat.
B'Mareh HaBazak Volume VIII 34 (B'Mareh HaBazak Volume VIII 34:4) — B'Mareh HaBazak Volume VIII 34:4 rules that on Yom Tov, a non-Jew may use an oven set to a low temperature or equipped with a timer, with a Jew igniting the flame initially in the case of a gas oven, so that the non-Jew's baking does not violate the prohibition of cooking by a non-Jew.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Beitzah 21b
ביצה כ״א ב — ד"ה אַדְבְּרֵיהּ רָבָא לְמָר שְׁמוּאֵל
Beitzah 21b:11
Addresses asking a non-Jew to perform certain acts on Yom Tov and distinguishes between different categories of Yom Tov needs, providing an important Talmudic basis for the later codes.
In summary of this halakha, the Gemara states that Rava authorized the Sage Mar Shmuel, from the house of the Exilarch, to deliver a public lecture, and the latter taught: One may invite a gentile for a meal on Shabbat, but one may not invite a gentile for a meal on a Festival as a preventive measure, lest he come to cook more for his sake. It is related about Mareimar and Mar Zutra that when a gentile would happen to come to their house on a Festival, they would say to him: If you are satisfied with the food that we have prepared for ourselves, good; and if not, we will not go to any extra trouble on your account.
MISHNA: If a gentile comes to extinguish a Jew’s fire on Shabbat, one may not say to him: Extinguish, and: Do not extinguish, because responsibility for his rest is not incumbent upon the Jew. However, if a Jewish child comes to extinguish a fire on Shabbat, they do not listen to him and allow him to extinguish it, even though he is not yet obligated in mitzva observance, because responsibility for his rest is incumbent upon the Jew. GEMARA: Rabbi Ami said: During a fire, the Sages permitted to say in the presence of gentiles: Anyone who extinguishes the fire will not lose, so that the gentiles will come and extinguish the fire; it is only prohibited to tell gentiles to do so explicitly. The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports his statement: If a gentile comes to extinguish a Jew’s fire on Shabbat, one may not say to him: Extinguish, and: Do not extinguish, because responsibility for his rest is not incumbent upon the Jew. It can be inferred from the language of the mishna: It is a direct command, e.g., extinguish, that we may not say to him; however, anyone who extinguishes will not lose, we may tell him, which supports Rabbi Ami’s statement. The Gemara rejects this. Say the latter clause of the mishna: Do not extinguish, we do not tell him. It can be inferred that neither do we say to him: Anyone who extinguishes will not lose. Rather, nothing can be inferred from this mishna. The Sages taught in a baraita: There was an incident that a fire ignited on Shabbat in the courtyard of Yosef ben Simai in a place called Shiḥin. And men came from the fortress [gistera] of Tzippori to extinguish the fire, because he was a steward [apotropos] of the king and they wanted to help him. However, Yosef ben Simai would not allow them to extinguish the fire in deference to Shabbat; and a miracle transpired for him and rain fell and extinguished the fire. That evening after Shabbat he sent two sela to each one of the soldiers who came to his aid, and fifty to their commander [iparkhos]. And when the Sages heard about this, they said: He need not have prevented them from extinguishing the fire, as we learned in the mishna: If a gentile comes to extinguish a Jew’s fire on Shabbat, one may not say to him: Extinguish, and: Do not extinguish, because responsibility for his rest is not incumbent upon the Jew; rather, the gentile may do as he pleases.
When a non-Jew gives dough to an Israelite to make, the dough is exempt from the obligation of challah; if given as a gift before the dough is kneaded it becomes obligated, and after kneading it is exempt; if an Israelite makes dough together with a non-Jew and there is not enough of the Israelite's portion to reach the measure for challah the dough is exempt; a convert who had dough before conversion is exempt if it was made before his conversion and obligated after; if it is uncertain when it was made he is obligated without the penalty, and Rabbi Akiva says all follow the point when it enters the oven.
Abbayei states that he wanted to pose a question to the Master, but Rav Yosef prevented him, because Rav Yosef said in the name of Rav Kahana that when they were at Rav Yehudah's house, he would tell them: regarding a matter of Torah law, we sit and analyze the proofs first and then perform the action, but regarding a matter of Rabbinic law, we perform the action first and then sit and analyze the proofs afterward.
The Sages taught that new ovens and stoves may be carried in a courtyard on a Festival like other vessels, but one may not anoint them with oil, rub them with a rag, or cool them with cold liquid to harden them—except if doing so is for the purpose of baking in the oven on the Festival itself, which is permitted.
§ The Sages taught in the Tosefta: New ovens and stoves are similar to all vessels that may be carried in a courtyard on a Festival, as one can place items on them. However, one may not anoint them with oil, nor rub them with a rag, nor cool them with cold liquids to harden them, as all these actions are considered preparing the vessel for use, which may not be done on a Festival. And if one did so in order to bake in the oven on the Festival itself, this is permitted.
Ameimar permitted a gentile to apply medicinal ointment to the eye on Shabbat, relying on the principle that needs of a non-critically ill person may be performed by a gentile on Shabbat, and that minor assistance from the ill Jew does not invalidate the gentile's primary role; he further permitted this practice on the second day of the Festival of the New Year, though Rav Ashi challenged him by citing Rava's rule that on the first Festival day gentiles may handle a corpse but on the second day Jews must do so.
The Gemara relates that Ameimar permitted painting an eye for medicinal purposes on Shabbat by means of a gentile. Some say that Ameimar himself painted his eye on Shabbat by means of a gentile. Rav Ashi said to Ameimar: What is your reasoning in permitting this practice? You must rely upon that which Ulla, son of Rav Ilai, said: All the needs of an ill person whose life is not in danger are performed by means of a gentile on Shabbat. And similarly, Rav Hamnuna said: With regard to any matter in which there is no life-threatening danger but only potential illness, one says to the gentile to perform the act, and the gentile performs the act for him. However, this applies only where the ill person, or any other Jew, does not assist the gentile. But in this case the Master, Ameimar, assists the gentile while the ointment is being applied, as he closes and opens his eye, thereby allowing the ointment to penetrate more deeply. Therefore, this should be prohibited. Ameimar said to Rav Ashi: There is also the opinion of Rav Zevid, who holds in accordance with your opinion; he, too, raised the objection that it should be prohibited due to the fact that the Jew assists the gentile. And I already answered him: The assistance provided by one who assists another in performing a task that the other could essentially have performed himself is insubstantial. Inasmuch as the action is primarily performed by the gentile, the minor assistance given by the Jew may be overlooked. The Gemara further relates that Ameimar permitted painting an eye with a medicinal ointment on the second day of the festival of Rosh HaShana if the eye is causing pain and requires treatment. Rav Ashi said to Ameimar: But didn’t Rava say that if a person died on the first day of a Festival, gentiles may attend to his burial; if he died on the second day of a Festival observed in the Diaspora, Jews may attend to his burial? And this is the halakha even on the second day of the festival of Rosh HaShana,
Establishes the general laws of אמירה לנכרי on Shabbat, including the rabbinic prohibition and its exceptions; these principles inform the Yom Tov discussion but do not replace the Yom Tov code.
A non-Jew who lights a lamp may be used for its light by an Israelite if not done for the Israelite's sake, but if done for the Israelite's benefit it is forbidden; the passage illustrates this principle through a case of a bathhouse in a city where Israelites and non-Jews dwell together—if most inhabitants are non-Jews, an Israelite may use it immediately on Shabbat, but if most are Israelites, he must wait until the non-Jews have heated the water, since the heating occurs with the majority's intention in mind.
מתני' נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור: תָּא שְׁמַע: עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם דָּרִין בְּתוֹכָהּ, וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת, אִם רוֹב גּוֹיִם — מוּתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ מִיָּד. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין! הָתָם, כִּי מְחַמְּמִי — אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מְחַמְּמִי.
משנה תורה, שבת פרק א א והלאה פרק ו, וראה שם עוד ושאר הפרקים
Mishneh Torah, Sabbath 6:2
If a non-Jew performs work on Shabbat for a Jew's benefit, the Jew is forbidden to benefit from that work until after Shabbat and must wait for it to be completed; this is permitted only if the matter is not public knowledge and many people do not know it was done for that particular Jew, but if the non-Jew performed the work solely for himself, a Jew may benefit from it on Shabbat.
משנה תורה, שבת פרק א א והלאה פרק ו, וראה שם עוד ושאר הפרקים
Mishneh Torah, Sabbath 6:10
A Jew may ask a non-Jew on Shabbat to perform labor for him—such as climbing a tree, sailing on water to bring a shofar, fetching a knife for circumcision, or bringing hot water from one courtyard to another to wash a distressed infant—and the same applies to all similar cases.
When a non-Jew kindles a flame for his own need or for a sick person without danger, a Jew may use its light; but if kindled for a Jew's benefit it is forbidden to all, and if made for a non-Jew's need or a sick person without danger one may not warm by it lest he increase the fire—though if mostly non-Jews are present the Jew may use the light since it was kindled for the majority's need, whereas if mostly Jews are present or it is half-and-half the Jew is forbidden unless there is proof it was lit for the non-Jew's sake, and if a Jew sends his slave with a non-Jew to kindle the lamp, even though the slaves need it too it is not for the non-Jew's purpose since the main errand was for the Jew.
עכו"ם שהדליק את הנר לצרכו או לצורך חולה שאין בו סכנה יכול ישראל להשתמש לאורו ואם בשביל ישראל אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו אבל אם עשה אש לצורכו או לצורך חולה שאין בו סכנה אסור להתחמם כנגדו שמא ירבה בשבילו. ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם הנר אם הרוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו שלצורך הרוב הדליק ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה ישראל אסור אא"כ יש הוכחה שלצורך עכו"ם מדליקה ואם אומר לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו את הנר אע"פ שגם הם צריכין לו אין זה לצורך עכו"ם כיון שעיקר ההליכה לצורך ישראל ואם יש נר בבית ישראל ובא עכו"ם והדליק עוד אחרת מותר להשתמש לאורו כיון דבלאו זה היה שם נר אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני וכן אם נתן שמן בנר הדלוק יכול להשתמש בו עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ויכול למחות בו שלא ידליק הנר ושלא ליתן בו שמן ואיתא בירושלמי שאם העכו"ם הדליק מדעתו בבית ישראל שאין מטריחין אותו לצאת משם:
The passage discusses which types of cooking by a non-Jew are prohibited on Yom Tov: only items that are eaten raw, fit for a royal table, and cooked intentionally by the non-Jew with cooking in mind are forbidden, but if the non-Jew did not intend to cook (such as drying vessels in an oven where meat happened to be), or if a Jew initiated or completed any part of the cooking process, or if the food reached the status of a "ben drusei" (one-third cooked) before the non-Jew's involvement, the prohibition does not apply.
ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שולחן של מלכים ללפת בו הפת או לפרפרת אבל דבר הנאכל כמו שהוא חי אפילו הוא חשוב להעלות על שלחן מלכים או דבר שאינו נאכל על שלחן מלכים אפילו אינו נאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי עו"ג ולא אסרו אלא כשמכוין העו"ג לשם בישול אבל אם אינו מכוין לשם בישול כגון שהסיק התנור ליבש בו כלים והיה בו בשר ולא ידע בו ונצלה או שחרך ראש גדי להסיר שער ונצלו ראשי האזנים שהם רכין עד שראוין לאכילה מותר כיון שלא כיון לשם בישול אבל אם כיון לשם בישול כגון שהסיק התנור לבשל בו והיה בו בשר תחלה ונצלה אע"פ שלא כיון לזה הבשר שהרי לא ידע בו אפי' הכי אסור לפיכך אם ידע שהיה בשר בתנור אפילו חממו ליבש כלי אסור חיישינן שמא כיון גם לבישול כיון שידע בו ולא אסרו אלא כשכל הבישול ע"י עו"ג אבל היה תחלתו או סופו על ידי ישראל מותר כיצד הניח עו"ג התבשיל על הגחלים ובא ישראל וחתה בגחלים מותר אע"פ שהיה מתבשל בלא חתוי וכן אם הניח ישראל ובא עו"ג וחתה מותר בד"א שמצאה עו"ג על גבי הגחלים כשחתה אבל אם נתנו הישראל על האש וסלקו מיד ובא עו"ג והחזירו אסור אא"כ הגיע למאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו כשסלקו שכל שנתבשל ע"י ישראל כמאכל בן דרוסאי אפילו אם סלקו הישראל מן האש אם בא עו"ג והחזירו וגמרו אין בו משום בישולי עו"ג וכתב הרשב"א דהוא הדין נמי אם בשלו עו"ג כמאכל בן דרוסאי אין לו היתר אח"כ ע"י גמר בישול ישראל ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל דלהקל החשיבו כמאכל בן דרוסאי כמבושל ולא להחמיר הילכך אפילו אם בשלו כמאכל בן דרוסאי ובא ישראל וחתה בו וגמרו מותר.
Rules the laws of asking a non-Jew to perform melakhah on Yom Tov, including distinctions between food preparation and other needs. This is the governing practical source for the question.
דיני הוצאה מרשות לרשות בי"ט. ובו ט סעיפים: מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים: הגה הצריכים לו קצת או שמתיירא שלא יגנובו או שאר פסידא [הגהות סמ"ק ור' ירוחם] אבל אבנים וכיוצא בהן אסור: הגה ומותר לשחוק בכדור אפילו ברשות הרבים אף על גב שאינו אלא טיול בעלמא (תוס' ור' ירוחם) ואם הניח עירוב מותר לטלטל ולהוציא כל שיש לו תורת כלי אע"פ שאינן לצורך היום כלל [ר"ן פ"ב דביצה]:
Explains the limits of אמירה לנכרי on Yom Tov and the conditions under which a non-Jew may be asked to perform an act connected with food preparation or other Yom Tov needs.
{יב} שום דבר וכו' - ר"ל אפילו של אוכל נפש דלא עדיפא מבישול דאסור גם כן לצורך עכו"ם כדאיתא לעיל בסימן תקי"ב: {יג} לשלוח לו וכו' - אף דאמירה לעכו"ם שבות במקום צורך כהאי גוונא סמכינן אפוסקים דר"ה שלנו כרמלית הוא והוי שבות דשבות במקום צורך ושרי וכמבואר בסימן שכ"ה ס"ב: {יד} לנכרי אלם - ואפילו לית ביה חשש סכנה:
It is forbidden to make a fire in order to heat the house, unless the cold is so severe that the food congeals; then it is considered as required for the preparation of food. But if the cold is not so severe, it is forbidden. If done by a non-Jew, it is permitted
בית יוסף, אורח חיים תקי״ח — ד"ה כל הוצאה שיש בה קצת צורך
Beit Yosef, Orach Chayim 518:1
Analyzes the Talmudic and early halakhic sources behind the laws of אמירה לנכרי on Yom Tov and the relationship between food preparation and other Yom Tov needs.
כל הוצאה שיש בה קצת צורך אפי' אינה לצרכו אלא לצורך מצוה וכו' בפ"ק דביצה (יב.) תנן בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה וב"ה מתירין וכתב הרא"ש פירש ר"ח קטן למולו לולב לצאת בו ס"ת לקרות בו דטעמא דב"ה דשרו מפרש בגמרא דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולא שרי במתוך אלא דבר שהוא לצורך קצת כגון הנך שהם לצורך מצוה ור"ת פירש דלאו דוקא למולו אלא ה"ה נמי אם צריך לילך לב"ה או לטייל בשמחת י"ט וא"א להניח את הקטן יחיד בבית יכול הוא להוציאו עמו וכן להוליך עמהם ספרים לב"ה ואף להחזירן דהתירו סופן משום תחלתן. גרסינן בירושלמי בש"א ולא את המפתח וב"ה מתירין א"ר אושעיא בר רב יצחק הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתחא דפלטרין בידיה פלפלין הו"ל בהדיה. בתשובת הגאונים כל הוצאה גבי צורך י"ט שמותרת משום אכילה דכוותיה מותר משום תכשיט משום כבוד י"ט אבל הוצאה שלא לצורך אכילה ושלא לצורך תכשיט כגון אותן שיוצאין עם המפתחות קשורות באיזוריהן שלא כדין הם עושים ואסור לעשות כן וכן פסק הלכה בשתי ישיבות עכ"ל הרא"ש וגם הר"ן כתב על הירושלמי דקאמר הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל של כלים לא משמע דלאו דוקא אוכלין אלא ה"ה לכלים שיש בהם צורך ליום דמפתח של כלים דקאמר דלא היינו כלים שאין ליום צורך בהם עכ"ל וכך הם דברי רבינו וכתבו התוספות בשם ר"ח דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א בי"ט בר"ה אע"ג דליכא אלא טיול וכתב רבינו ירוחם וז"ל ור"ת כתב כי אפילו לטייל מותר להוציא כגון כדור שמשחקין בו וכיוצא בו וכן אם אדם צריך לילך לב"ה או לטייל ואינו יכול להניח הקטן יחידי שיכול להוציאו עמו וגם המרדכי כתב בפ"ק דביצה בשם ר"ת ור"ת שמותר להוציא הקטן לטייל שיש שם שמחת יום טוב:
One may cover fire with a vessel or prepared earth without extinguishing it, but only for the purpose of the first day of Yom Tov; for the second day of Yom Tov this is forbidden.
הגה ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן אם אינו מכבהו ודוקא לצורך יום טוב ראשון אבל לצורך יום טוב שני אסור (מהרי"ל) :
The passage discusses whether a non-Jew may perform an act on Yom Tov for a Jew, stating that according to Rabbeinu (Rabbeinu Asher), it is forbidden even if the non-Jew acts on their own initiative rather than for the Jew's sake, contrary to those who permit it when not done specifically for the Jew; the passage notes exceptions exist for certain rabbinic prohibitions like the techum boundary, and clarifies that even if the Jew compensates the non-Jew for the act, it remains forbidden because the Jew's body directly benefits from the Shabbat-like labor performed for him.
ומ"ש רבינו אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו כ"כ שם התוס' והרא"ש והר"ן שלא כדברי האומרים דדוקא לישראל שעושה בשבילו אבל למי שלא נעשה בשבילו שרי כדאמרינן (ביצה כה.) בבא מחוץ לתחום וטעמא משום דדוקא באיסור תחומין דרבנן התירו אבל לא באיסור תורה והר"ן כתב עוד דאפילו באיסורי דרבנן אפשר דלא מקילינן בהכי אלא באיסור תחומין שאינו שוה לכל דמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זה אבל בשאר איסורין דרבנן לא והא דתנן ואם בשביל ישראל אסור כתב בסמ"ג והתרומה דאפילו אם קצץ לו שכר על זה אסור ולא דמי לשילוח איגרות (סי' רמז) דשרי בקצץ דהתם אין גוף ישראל נהנה מגוף השליחות אבל הכא גוף הישראל נהנה ממלאכת שבת הנעשית בשבילו וכ"כ בהג"א בפ"ק:
Even if a non-Jew performs work for his own benefit and receives payment (such as contracting to do work whenever the Jew needs it), it is forbidden, because the distinction allowing a non-Jew to act independently applies only when the Jew benefits from the work on a weekday; however, when the Jew benefits from the work on Shabbat itself, it is prohibited for the Jew to enjoy that work even if the non-Jew acted entirely on his own initiative, since he acted for the Jew's sake.
אבל בכאן - אין חילוק, אפילו אם עשה לטובת עצמו, כגון שנוטל שכר בקבלנות, שכל אימת שהישראל יצטרך לזה יעשנה ומקבל כך וכך שכר, והשתא כי קעביד אדעתא דנפשיה קעביד - ומכל מקום אסור. וההפרש הוא דשם מיירינן שהישראל יהנה מזה בחול, לפיכך אם האינו יהודי עשה על דעת עצמו - לא מיחזי כשלוחו. אבל כאן מיירינן שבשבת עצמו יהנה גוף הישראל מזה, ולכן אפילו אם לגמרי עשה מעצמו, כיון שהוא עשה בשביל הישראל - אסור להישראל ליהנות ממלאכה זו בשבת עצמה.
In cold countries, a non-Jew is permitted to make a fire for small children, and adults are permitted to warm themselves by it; even for adults it is permitted if the cold is severe, since everyone becomes sick from cold, and this is not like those who practice leniency even when the cold is not severe on that day.
בארצות קרות מותר לעכו"ם לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו ואפילו בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול שהכל חולים אצל הקור ולא כאותם שנוהגים היתר אע"פ שאין הקור גדול ביום ההוא:
One may not instruct a non-Jew to draw water after the afternoon prayer on Shabbat for use on the following day, since the water has already warmed in the morning and—though it has cooled somewhat—remains warm enough that a person would not be considered ill due to its coldness, yet the obligation to protest depends on the degree of cold and the nature of the winter season.
(מב) שהכל חולים - ומ"מ להסיק אחר מנחה בשבת שיהא למו"ש אסור מאחר דכבר נתחמם בבוקר ואע"פ שכבר נתקרר אינו קר כ"כ שיהא האדם נחשב כחולה אצל קרירות זה ולכן חייבים למחות לא"י שלא להסיק עוד עד אחר צאת הכוכבים ומ"מ הכל תלוי לפי הקור ולפי בית החורף:
When a person is cold, it is permitted even for a Jew to make a fire for warmth because there is danger involved, and the same applies to other illnesses where cold poses risk; if possible, one should have a non-Jew do it, but if not, a Jew may do so.
(סב) ונצטנן - משום דסכנה הוא בסתמא ואפילו ע"י ישראל שרי וה"ה לשאר חולי שיש בו סכנה אם קר לו עושין מדורה להתחמם דסתם חולה מסוכן הוא אצל צינה ואם אפשר ע"י א"י יעשה ע"י א"י:
A woman who forgot to trim her nails before Shabbat and immerses at night may instruct a non-Jew to trim them by hand (as a suspension of a rabbinic prohibition in place of a mitzvah), or if that is impossible, the non-Jew may use a utensil, and in case of hardship one may rely on cleaning under the nail with a utensil provided there is no dirt present.
(ג) וחייב על שתי שערות - ושער אחד יש בו איסורא דאורייתא כמו כל חצי שיעור של כל האיסורים וכן הדין בכל מלאכות שבת לא בעינן בהו שיעור לענין איסור אלא לענין חיוב חטאת. ולענין נטילת צפרנים כתב הא"ר דאפילו על צפורן אחד חייב וכן מוכח לעיל בסימן שכ"ח סל"א. ואשה ששכחה ליטול הצפרנים מע"ש ואירע טבילתה בליל שבת מסיק המ"א שתאמר לעו"ג ליטול ביד דהוי שבות דשבות במקום מצוה ואם א"א ביד מותר על ידו אפילו בכלי ואם אין עו"ג נראה שיש לסמוך בשעת הדחק על הנקור שתנקר תחת הצפורן ובלבד שתעיין היטב שלא יהיה בו שום טינוף:
A non-Jew may light a candle or fire for a Jew on Yom Tov if initiated of the non-Jew's own accord, and the Jew is permitted to remain in the house and benefit from the light without actively using it, provided the Jew does not direct use of the light; if one wishes to act piously, one may turn one's face away from the light to show lack of desire for it.
When someone has stomach pain or similar affliction on Yom Tov, one may instruct a non-Jew to turn on an electric heater, provided the person makes some distinguishing sign so as not to forget and come to move the switch and turn it off; an automatic electric lift is permitted for a sick person to use on Yom Tov for walking to prayer and other mitzvot.
On this pageWhen someone has stomach pain or similar affliction on Yom Tov, one may instruct a non-Jew to turn on an electric heater, provided the person makes some distinguishing sign so as not to forget and come to move the switch and turn it off; an automatic electric lift is permitted for a sick person to use on Yom Tov for walking to prayer and other mitzvot.
Page 251
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage addresses whether one may benefit from fire accidentally kindled on the first day of Rosh Hashanah (when it fell on Shabbat) on the second day, questioning whether this is forbidden under the principle of preparation (hachana) since the fire was not prepared for use on Shabbat and Shabbat does not prepare for Yom Tov.
אשר שאלת בענין אדם שהדליק בשוגג אש ביום ראשון של ראש השנה שחל בשבת, אם מותר להנות מן האש ביום השני, דשמא הוי אסור מדין הכנה שהרי לא הוכן לשמוש בשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב
On this pageThe passage discusses whether one may benefit on the second day of Rosh Hashanah from fire that was accidentally lit on the first day, which coincided with Shabbat. The author explores whether using this fire is forbidden under the concepts of preparation (hachana) from Shabbat to Yom Tov or because the fire is considered a newly created entity (nolad).
Page 222
Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
A questioner asks whether it is permitted for a non-Jew to light a gas-powered oven on the second and third times after a Jew lit it the first time, and whether this may be done initially; the response indicates that initially it is clearly prohibited, but after the fact it is possible.
On this pageA questioner asks whether it is permitted for a non-Jew to light a gas-powered oven on the second and third times after a Jew lit it the first time, and whether this may be done initially; the response indicates that initially it is clearly prohibited, but after the fact it is possible.
Page 204
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses whether a non-Jew may place food into an oven before a Shabbat timer activates it, analyzing the permissibility of this action in light of rabbinic restrictions on heating food on Shabbat.
הסברת לי שהתנור מופעל על ידי שעון שבת, ולפני שעת ההדלקה של השעון שבת, גוי מכניס את האוכל לתוך התנור. ושאלת אם מותר לעשות כן.
On this pageIn Siman 48, the author addresses several Shabbat-related questions from a hotel kashrut supervisor. In the first section, he analyzes whether a non-Jew may place cold food inside an oven before the Shabbat timer turns on, citing the Rama's ruling regarding a non-Jew placing food on a heating furnace before it is lit. The passage discusses whether a non-Jew is permitted to place cold food into an oven to be heated on Shabbat. It specifically analyzes the scenario where the food is inserted when the oven is already hot, exploring the rabbinic prohibitions of 'chazarah' (returning food to a heat source) and the boundaries of instructing a non-Jew to perform such actions. In Siman 48 (branches 3 and 4), the author discusses laws regarding a non-Jew warming food on Shabbat. He rules that a non-Jew may warm fully cooked wet food in a bain-marie (double boiler). Furthermore, he addresses placing fully cooked dry food on an electric hotplate before the Shabbat timer turns it on, concluding that this is permissible since the food is dry and completely cooked.
Page 156
Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 5 ק״כ:פ״ד — ד"ה ומכל מקום לכתחילה יש לחוש לדברי
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 120:84
Le-tekhila one should be concerned for the rulings of the Gra and Taz, so one may tell a non-Jew to take fruit, water, or food from the refrigerator; the Shulchan Aruch rules that if a Jew and non-Jew sit together and the non-Jew lights a candle, one may use its light if most present are non-Jewish, but not if most are Jewish or even equally mixed, unless there is proof the non-Jew lit it for his own need.
ומכל מקום לכתחילה יש לחוש לדברי הגר"א והט"ז וע"כ יש לומר לגוי אם אתה רוצה פרי/מים/מאכל וכדו' – קח מן המקרר, ראה בשו"ע (סי' רע"ו סעי' ב') שכתב, וז"ל: "ישראל ואינו יהודי שהסיבו יחד והדליק אינו יהודי נר – אם רוב אינו יהודי – מותר להשתמש לאורו, ואם רוב ישראל או אפי' מחצה על מחצה – אסור. ואם יש הוכחה שלצורך אינו יהודי מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה – אף על פי שרוב ישראל מותר". וראה במשנ"ב (שם ס"ק כ"ז).
Some authorities permit one who forgot to prepare fire before the holiday to instruct a non-Jew to kindle fire for him on the holiday even if he could have done so beforehand, while others dispute this; the primary ruling follows the first opinion.
יש אומרים שמי ששכח להכין אש מערב יום טוב, גם אם יכל לעשות כן, מותר לו לומר לגוי להדליק עבורו אש ביום טוב. ויש חולקים. והעיקר כסברא ראשונה. [יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סי' כו סק"ג. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נג, דהוי שבות דשבות במקום שמחת יום טוב] .
A Jew is forbidden to open an oven containing burning coals in order to remove a stew, but a non-Jew is permitted to do so.
ותנור שיש בו גחלים בוערות, אסור לישראל לפתוח התנור כדי להוציא את החמין. [מפני הרוח שמנשבת ומבעירה את הגחלים, ואף שאינו מתכוין לכך, פסיק רישיה הוא בהבערת הגחלים] . ועל ידי גוי מותר לפתוח התנור להוציא החמין.
A non-Jew or non-Jewish maid who comes to light a lamp in an Israelite's house for the Israelite's benefit should be protested against and prevented from doing so, but if they come to light it for their own benefit, one need not protest—though one may do so if one wishes.
נכרי או עוזרת בית נכריה, הבאים להדליק את האור בבית הישראל לצורך הישראל, צריך למחות בידם שלא יעשו כן. אבל אם באו להדליק את האור לצורך עצמם, אין צריך למחות בידם. ואם רוצה למחות בידם, רשאי. [ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמוד רנח] .
A person from Eretz Yisrael found outside the land with intent to return may turn on an electric light on the second day of Yom Tov of the diaspora, since automatic timers that switch electricity on and off without human touch are common in many homes and thus the action is considered b'tzinua (inconspicuous), as observers may attribute the switching to the timer rather than direct human action, which many poskim and the Shulchan Aruch permit.
בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ על דעת לחזור, רשאי להדליק נר חשמל ביום טוב שני של גלויות. (כן העלה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קד, שמאחר שיש בהרבה בתים שעון אוטומטי שמדליק ומכבה את החשמל, שלא במגע ידי אדם, נחשב "בצינעא", שהרואים שנדלק או נכבה חשמל בבית, יכולים לתלות שנדלק או נכבה על ידי שעון אוטומטי, ולא בידי אדם. הילכך נחשב כמו בצינעא, שמותר לדעת הרבה פוסקים ומרן) .
A kosher restaurant in the city wishes to open on the second day of Rosh Hashanah (the first day of the week), possibly serving both Jews and non-Jews, with non-Jewish workers in the kitchen handling non-Jewish food; the passage asks whether and under what conditions it would be permissible for a non-Jew worker to cook for non-Jews on the holiday, and answers that if it is otherwise forbidden but there is concern that prohibition would cause desecration of God's name or conflict, one may instruct the non-Jew to cook for the non-Jews.
אחת המסעדות הכשרות בעירנו רוצה לפתוח את שעריה ביום השני של ראש השנה (יום א' בשבוע), וייתכן שיבואו לא רק יהודים אלא גם גויים. במטבח עובדים גם גויים, עם כל הזהירות בבישולי עכו"ם. נשאלת השאלה: האם ובאלו תנאים יהיה מותר לבשל בשביל הגוי על ידי הטבח הגוי ביום טוב?
According to one view that permits asking a non-Jew to light a flame on a holiday as a dispensation of a prohibition-within-a-prohibition when necessary for a mitzvah, one may do so only for purposes essential to the mitzvah itself, and a supplementary item like tea—since the meal can be hot without it—does not ordinarily qualify as a mitzvah need.
שאלה: מי שנוהג לומר לגוי להדליק את התנור ביום טוב (משום שנוהג כדעות המתירות זאת מטעם שבות דשבות במקום מצווה), האם מותר לומר לגוי להדליק גם כיריים בשביל תה למשל, כשהתנור כבר דולק, או שכיוון שיהיה אוכל חם בלי זה, זה לא נחשב "במקום מצווה"? תשובה: מותר להשתמש בגוי להדלקת אש חדשה רק לצורך מצווה, ונראה שדבר שאינו מעיקר הסעודה אלא תוספת, כגון תה – איננו נחשב בדרך-כלל כצורך מצווה.
The passage discusses the permissibility of asking a non-Jew to turn off an oven or stovetop on a festival day to prevent them from burning for multiple days when two festival days fall on Thursday and Friday, stating that as a post-facto measure it is permitted to have a non-Jew extinguish a gas or electric stovetop or electric oven to prevent danger from unattended fire, discomfort from heat, avoid significant financial loss from wasted electricity or gas, or to ensure people will cook and prepare meals on the festival day without hesitation, which would otherwise compromise the holiday or Shabbat meals.
שאלה: האם מותר לומר לגוי לכבות כיריים או תנור ביום טוב, כדי לא להשאירם דולקים במשך יומיים או אפילו שלושה (כששני ימי יום טוב חלים בימי חמישי ושישי)? תשובה: להלן סדרי העדיפות בכיבוי התנור או הכיריים ביום טוב. אין להשתמש בפתרון המאוחר ברשימה אם ניתן להשתמש בפתרון המופיע בה קודם. ג. בדיעבד, מותר גם לכבות את כירי הגז או החשמל או את התנור החשמלי על-ידי גוי, כדי למנוע את הסכנה שבהשארתם דולקים ללא השגחה או את אי הנעימות הנגרמת מהחום , וכן כדי לחסוך הפסד מרובה בעלויות החשמל או הגז שיתבזבזו, או כדי שלא יימנעו מלכתחילה להדליק ולבשל ביום טוב (מהסיבות הנ"ל), והדבר יפגע בסעודות החג או השבת שאחריו.
שו"ת במראה הבזק חלק שמיני ל״ד — ד"ה עוזרת בית גויה מבשלת אצלנו
B'Mareh HaBazak Volume VIII 34:4
A non-Jewish houseworker cooks in the home and is proficient in kashrut laws; the household does not wish to rely on lenient views permitting non-Jewish cooking in a Jewish home and also seeks to avoid leaving a flame on the stove all day for safety reasons; the passage states that for oven-baking, one should leave the oven on low heat or use a timer, and for gas ovens a Jew should light the flame from which the non-Jew will bake.
עוזרת בית גויה מבשלת אצלנו. היא בקיאה בכל דיני הכשרות ומקפידה עליהם. איננו רוצים לסמוך על השיטות שאם הגויה מבשלת בבית של יהודים אין איסור בישול גויים, איננו רוצים גם להשאיר את האש בכיריים דולקת במשך כל היום בגלל בעיות בטיחות. באיזה אופן היא יכולה לבשל בלי חשש איסור בישולי גוים? כמו כן מה עלינו לעשות בנושא תנור האפיה? ב. באפיה בתנור: יש להשאיר את התנור פועל על חום נמוך או להשתמש בשעון עצר (=טיימר). בתנורי גז ידליק ישראל להבה וממנה יאפה הגוי.
ג. בדיעבד, מותר גם לכבות את כירי הגז או החשמל או את התנור החשמלי על-ידי גוי, כדי למנוע את הסכנה שבהשארתם דולקים ללא השגחה או את אי הנעימות הנגרמת מהחום , וכן כדי לחסוך הפסד מרובה בעלויות החשמל או הגז שיתבזבזו, או כדי שלא יימנעו מלכתחילה להדליק ולבשל ביום טוב (מהסיבות הנ"ל), והדבר יפגע בסעודות החג או השבת שאחריו.
ולפי זה כאשר יש לי צורך ביום באש לצורך בישול, תאורה וכדומה ואני אומר לגוי להדליק את האש הוי ״שבות דשבות במקום מצוה״ ומותר. וראה ב״חזון עובדיה-יום טוב״ ]עמוד נג׳[ שכתב ״ועל ידי גוי מותר להדליק חשמל ביום טוב לכל הדעות״.
האם נהגתי כראוי או לא?
האם לזקנינו, שהדליקו במקרה כנ"ל, היה על מה שיסמכו?
תשובה: שאלתי את זקני רבני תימן, ועל פי דבריהם לא נהגו להדליק אור חשמל ביום טוב, ואף לא נהגו להוליד אש חדשה על ידי שפשוף גפרורים כדי להאיר או לבשל. במקרה שלכם, אפשר היה לקרוא לגוי שיכוון את השעון שבת או שידליק בעצמו את האור.
@הדלקת חשמל ביו"ט [ב]
שאלה י: האם מותר להדליק את החשמל ביום טוב? לפי מיטב הבנתי דבר זה אסור, אך לפי המסורת העיראקית כך נהגו בבגדד.
[הערה 26] ראה לעיל שאלה ו' ובהערות שם. וראה מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"ז סעי' כ"ט-ל') ומאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קי"ח סעי' א').
[הערה 27] ראה במאמר מרדכי למועדים וימים (פרק י"ז סעי' ל"ט), ז"ל: "שעון שבת – ישנם שעונים מסוגים שונים, ואף שישנם סוגי שעונים ואופנים שבהם מותר לקצר או להאריך את פעולת השעון, מכיון שהרי זה 'הררים התלוים בשערה' ובנקל עלול האדם לטעות ולבוא לידי איסורי דאוריתא, לא יגע אדם בשעונים אלו בשבת ויום טוב כלל" )עיין מנחת שלמה סי' י"א י"ג, חזו"א ל"ח, ציץ אליעזר ח"א ב', ישכיל עבדי ח"ז סי' כ"ג, אג"מ ח"ג סי' מ"א).
[הערה 28] תשמ"ה 222-1.
from our library copy — not yet checked against the original
אסור ליתן קדירה שיש בתוכה תבשיל שלא נתבשל על גבי מקום האש, כדי שאחר כך יבוא הגוי וידליק את האש מתחת לקדירה, ואף אם אינו אומר לו בפירוש להדליק את הגז יש לאסור בזה. וכל שכן שאסור לומר לגוי להדליק אש ולחמם את התבשיל, אף במבושל כל צורכו, ואם עשה כן אסור לאכול מתבשיל זה בשבת אפילו צונן, עד הערב בכדי שיעשו. [אולם מותר לומר לגוי לתת תבשיל לח צונן על גבי פלאטה חשמלית דלוקה, וכדומה, דרק לומר לו לעשות מלאכה האסורה לכולי עלמא, אסור בשבת, וכגון לומר לו להדליק האש לחימום התבשיל, אבל לא באופן שהפוסקים נחלקו אם מותר לעשות דבר זה בשבת או לא] . [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד רלד] .
from our library copy — not yet checked against the original
משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' (שיר השירים א) זו היא כנסת ישראל שנמשכה אחר הקב"ה שנאמר (ירמיה לא) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד אהבה רבה אהבתיך לא נאמר אלא אהבת עולם אהבתיך שמא תאמר אהבת הקב"ה שלש שנים או אהבת עשר שנים או אהבת מאה שנים לכך נאמר אהבת עולם אהבתיך לכך נאמר משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו משל למלך שהיה יושב על כסאו והיו עבדיו עומדין לפניו ונתן עיניו במי שהיה אוהבו תפסו בידו והכניסו בחדרי חדרים שלו (כך הקב"ה הביא את ישראל לחדרי חדרים) מה שלא הביא לכל אומה ולשון לכך נאמר הביאני המלך חדריו. ד"א הביאני המלך חדריו כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי ד"ת ומיד היסורין בורחין ממך שנא' (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך וגו' לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך במה שגדלתנו ועסקתנו ורוממתנו וקשרת לנו קשר גדול בד"ת מסוף העולם ועד סופו עד שהנחת ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת ובאת ונדבקת בהם בישראל לעולם. ועל שנאמר בך לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג) קראת אותנו בנים אחים ועבדים ועל שנאמר בך אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים (ישעיה מה) קראת לנו אלקים. ועל שנאמר בך אל צדיק ומושיע אין זולתי (ישעיה מה) השרית את שמך הגדול בשם ישראל. ואת שם ישראל שתפת לשמך הגדול על אותה השעה הוא אומר (שיר השירים ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי ומה כתיב למעלה ממנו באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים לכך נאמר נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול לעלם ולעלמי עלמיא זוכר ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואמר למה לא נתמלא כל העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כך יהא אדם זוכר ומשבח להקב"ה בתפלה ובד"ת ובדברי חכמים בכ"מ ובסוף יהא דרכו לפני הקב"ה שנאמר (הושע יד) מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ולכך נאמר נזכירה דודיך מיין. ואימתי זוכר הקב"ה ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואומר למה לא נתמלא העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם אמר הקב"ה כמה נסים וכמה גבורות עשיתי להם ועדיין לא נכנסו תחת כנפי השכינה. ויעקב לא עשיתי לו נסים מעולם וכל ימיו היה ישר לפני שנאמר (בראשית כה) ויעקב איש תם. תם מן הגזל. תם מן העבירה. תם מדבר מכוער. וכשהקדוש ברוך הוא זוכרו טופח שתי ידיו זו על גב זו עליו שנאמר (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו'. אף שמיו וגו'. ואף כשעומד עמוס הנביא ובקש על ישראל רחמים מלפני הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע אם אין בעולם כמו יעקב יחרב כל העולם כולו אבינו שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. תהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שלא הנחת לעבדך עמוס הנביא עד שענית אותו מיד שנאמר (עמוס ז) כי הראני אדני אלקים והנה יוצר גובי בתחלת עלות הלקש והנה הלקש אחר גזי המלך והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואומר אדני אלקים סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'. זו היא שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה הוא אומר כה הראני אדני ה' והנה קורא לריב באש וגו' ואומר אדני אלקים חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת גם היא לא תהיה אמר אדני אלקים הרי לך שהקב"ה היה גילה על ידי עמוס הנביא שתי פעמים אמר הקדוש ב"ה לעמוס לא כתבתי בתורתי על ידי משה רבך (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו' מכל מקום בין רשעים בין כשרים במשה מה הוא אומר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' לפי שבימי הושע בן בארי ובימי יואל ובימי עמוס ובימי מיכה המורשתי ובימי שאר כל הנביאים לא היו יודעין לשפוך רחמים ולבקש תחנונים על ישראל כמה ששפך משה רבך לכך נאמר זכרו תורת משה וכי תורת משה היא והלא שלך היא ששעשעת עמה תתקע"ד דורות קודם שנברא אדם וצרפת אותה ונתת אותה לישראל אלא מת"ל זכרו תורת משה עבדי אלא הואיל ועמד בתפלה ד' וה' פעמים והציל את ישראל מן המיתה העלה עליו הכתוב כאלו כל התורה כולה של משה היא לכך נאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'. אבל מה הוא אומר בימי מלכי ישראל ובימי מלכי יהודה הגדולים הולכים ויושבים לפני המלכות ונותן הפחות את עיניו במי שהוא גדול ממנו ואומר לו אעפ"י שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה יעברו דבריך ויתקיימו דברי אפי' כל העולם כולו יחרב. וכן בדורות האחרונים עליהן הוא אומר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה ואחריו מה כתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקום ובניתיה כימי עולם. ד"א נזכירה דודיך מיין טוב הזכרת ד"ת ודברי חכמים בכל חדרי מקומות מיין ישן למלך בחדרי חדרים לכך נאמר נזכירה דודיך מיין. הביאני המלך חדריו זה אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות של חדרי חדרים שיש להקב"ה בתורתו ואמר אל משה שיאמר להן לישראל שנאמר (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: ד"א ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעה בהמה טובה ממנו תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה רבינו אבי החכמה אבי הנביאים והוציא את ישראל ממצרים ועל ידו נעשו נסים ונפלאות בארץ מצרים ובארץ חם ונעשו על ידו נוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה מן השמים ועסק במלאכת המשכן ואפי' הכי לא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו לכך נאמר ויקרא אל משה. ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ולהלן הוא אומר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה בסנה הפסיק אליו בו וכשהוא מדבר באהל מועד אין בו הפסקה כמו בסנה משל למה"ד למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ אבל באהל מועד שהוא שמח בבניו ובבני ביתו והם שמחים בו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהושיבו בין ברכיו כמו אדם עם בנו לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם וגו' אדם זה לשון אחוה לשון עתירה לשון ריעות וכן אמר הקב"ה ליחזקאל הכהן בן אדם כלומר בן אנשים כשרים וצדיקים וגומלי חסדים שמבזין את עצמן על כבודי ועל כבודן של ישראל כל ימיהן. ד"א למה"ד למלך שסרחה עליו אשתו ובניו ועמד המלך ודחפן והוציאן לחוץ מביתו. לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה ואמר לו בן פלונית בא ואראך את ביתך ובית שבניתי לך ולאמך כלום פחת כבודי או הבית שבניתי לאמך לכך נדמה יחזקאל שנאמר (יחזקאל א) ויהי בשלשים שנה וגו' ואני בתוך הגולה וגו' היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו'. זו שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה אומר (יחזקאל א) ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' ומתוכה דמות ארבע חיות וגו' כל הענין מאחר שהראה הקב"ה ליחזקאל את כבודו אמר לו הקב"ה בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מן העכו"ם כלום פחת כבודי ובית שבניתי לכם שנאמר (יחזקאל מג) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגו' זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב וגו'. שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי והלא כבר יש לי ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשין שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה ואומרים לפני ק' ק' ק' ה' צבאות וגו' ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואצ"ל שבעים לשונות שבארץ מפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ומבעטין אתם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול לבלתי החל: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' למה לא נאמר כאן כמה שנאמר להלן (שמות יב) ויקחו איש שה לבית אבות וגו' אף כאן לכתוב איש כי יקריב מכם למה נאמר אדם להביא את הגר מכם פרט למומר לע"ז שהוא אינו מביא עולות אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן מי ששלח את עולתו ממדינת הים אם שלח עמו נסכים קרבים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. ותנאי ב"ד על כ"ג שמת שתהא מנחתו קרבה משל ציבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קרבה. ועל המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהן ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ועל הקנים פסולות שיהיו באות משל צבור. רבי יוסי אומר המספק את הקנים (נוסחא ישנה כאילו מספק את הסלתות) הוא מספק את הפסולת. פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם א' והיה בא אלי כמו שבא על חבירו בזרוע. ואמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לעכו"ם והן מעידין בהן שירדו לגיהנם. אמרתי לו בני כך אמר לי משבעה נביאים ואילך יכולין העכו"ם לומר התורה לא נתנה לנו ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם. אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה. כותי שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה (נ"י מכאן ואילך גרי הדור מעידין בדור). מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן ואם נאמר מן הבקר ומן הצאן למה נאמר מן הבהמה. מכאן אמרו מקבלין מיני זבחים מרשעי ישראל בשביל להכניסן תחת כנפי השכינה. חוץ ממומר ומנסך יין ומחללי שבתות בפרהסיא: ברוך המקום ברוך הוא שספר את עצמו עם הצדיקים. אדם קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. והעלה שור על גבי המזבח. שנאמר (תהלים סט) משור פר מקרין מפריס. נח קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה' וגו'. אברהם קיים כל מה שכתוב בתורה. שנאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. יצחק קיים כל מה שכתוב בתורה והושלך לפני אביו כשה לטבח. שנאמר (בראשית כב) ויעקד את יצחק בנו וגו'. יעקב קיים כל מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית לה) ויאמר יעקב וגו' הסירו את אלקי הנכר וגו'. יהודה קיים מה שכתוב בתורה מצות יבום שנאמר (בראשית לח) ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'. יוסף קיים כל התורה כולה כבד את אביך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד. התורה לא ניתנה להם והם קיימו אותה מאליהן. לפיכך אוהבן הקב"ה אהבה גמורה. והשוה את שמן לשמו הגדול. עליהן הוא אומר (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וגו' ואו' (דברים לב) הצור תמים פעלו וגו' ואומר (שמואל ב כב תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה וגו'. ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א) ובאיל הוא אומר (ויקרא יא) ושחטו אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'. אמרו אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. התקין הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית שנאמר (שמות כט) את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. וכל כך למה. שבשעה שישראל מעלין את התמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקדת יצחק: ד"א צפונה לפני ה' כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפני ה'. ומנין לך לשון הזה. שנאמר (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. חדשים זה חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד וחבורתו של חזקיהו מלך יהודה. וישנים חבורתו של עזרא ושל הלל הזקן ושל ריב"ז ושל רבי מאיר וחבריו. עליהן הוא אומר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. מפני מה הוא אומר בשור וקרבו וכרעיו ירחץ במים (פסוק ט) מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב. איל אינו חסר שתי וערב. ומפני מה נאמר באיל הקרבה שנאמר והקרב והכרעים וגו' והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה וגו' ובשור לא נאמר הקרבה שנאמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר וגו' ואמרו חכמים למדנו הקרבה מן האיל אל השור אמרתי להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח והעלו עולה לזה ולזה חטאת לזה ולזה שלמים לזה ולזה ונאמר שם הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. ולמה כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה אותו ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים. אלא יעשה אדם מעשים טובים וילמוד תורה ויביא איל שהוא כחוש בבשר וכולו לאשים ויעלהו עולה ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. שתי מנחות הם שנאמר (שם ב) ואם מנחה על המחבת וגו' ואם מנחת מרחשת וגו' ובשתיהם הוא אומר והבאת וגו'. ומה בין מחבת למרחשת שזו תובלל בשמן. וזו תעשה בשמן כל צרכה. שכך שנו חכמים במשנה מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין. כיצד שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחת מחבת בלולה בשמן על אהבתי שאני אוהב את המקום. אמר לו הקב"ה בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה ובמע"ט. שאין שמן אלא תורה. ואין שמן אלא מעשים טובים. שנאמר (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. על כן עלמות אהבוך אפי' העכו"ם מכירין בחכמה בבינה בדעת ובהשכל ומגיעין לגופה של תורתך היו אוהבין אותך אהבה גמורה. בין כשהוא טוב להם בין כשהוא רע להם. לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. ד"א על כן עלמות אהבוך אלו ימות העולם. אמור כמה שנים נקרא עולם. הוי אומר נ' שנה נקרא עולם. שנאמר (ש"א א) וחנה לא עלתה וגו' וישב שם עד עולם. נ' שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם ונ' שנה שנאמר בעבד עברי נקרא ג"כ עולם שנאמר (שמות כח) ועבדו לעולם. (נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים עולמות וצ"ד שנים) לכך נאמר עלמות אהבוך: ד"א על כן עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ הוא עומד. שנה ולא קרא עדיין בחוץ הוא עומד. קרא ושנה ולא שמש ת"ח. דומה כמי שנתעלמה ממנו תורה. שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' (ירמיה לא). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש ת"ח אפי' מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם בעוה"ב. לכך נאמר עלמות אהבוך. מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין. כיצד יש בו דוגמא באדם. אדם שיש בו תורה ונזהר בעצמו שלא יבא לידי חטא ועון. אומר לו הקדוש ברוך הוא בני ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם וישמרו ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בידו דברי תורה ושמורין בידו ויודע להשיב בהן תשובה במקומו. עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ) ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה'. (ויקרא ו) זאת תורת העולה. וזאת תורת המנחה. זאת תורת החטאת. וזאת תורת האשם. וזאת תורת השלמים. מה בין אלו לאו שאלו יתירות אות אחת ואלו חסר אות אחת. ועוד למה נאמר זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה סתם. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא עולה שכולה לאישים ואעלה ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים אלא יעשה אדם מע"ט וילמוד תורה לשמה ויביא מנחה שהיא בסלע או באיסר ויעלהו ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר זאת תורת העולה חסר אות אחת. וזאת תורת המנחה יתירה אות אחת ולכך כתיב זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה. ולמה נאמר זאת תורת החטאת. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אלך ואעבוד ע"א ואביא חטאת ואתכפר בה. ושנו חכמים במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לכך נאמר זאת תורת החטאת. ולמה נאמר וזאת תורת האשם כך אמר הקב"ה לישראל בני אני אמרתי לכם אין חפצי אלא ברכה ובמי שאין בו עבירות. וחזרתי בו בדברי אפי' יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפיל את עצמו לארץ ויראה א"ע כאלו הוא חציו זכאי וחציו חייב ויראה את עצמו כאלו חייב באשם תלוי בכל יום. הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ואתן לו בנים של בעלי קומה ועוסקי בתורה ומקיימי מצות ויטמנו ד"ת בפיו לעולם. שנאמר (ישעיה כג) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. אמר הקב"ה לישראל בני אל תאשימוני שאני חפץ בחולה הזה שאינו לא מן החיים ולא מן המתים אלא ישפיל אדם בעצמו. כמו שנאמר אם תשים אשם נפשו כמו שאמרו חכמים יביא אשם ויכפר על נפשו בוודאי יראה זרע ויאריך ימים ותלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצליח. ד"א יראה זרע בעולם הזה ויאריך ימים בעוה"ב לכך נאמר וזאת תורת האשם. ולמה נאמר וזאת תורת זבח השלמים. כך אמר הקב"ה לישראל בני עשו רצוני ומעשים טובים והביאו שלמים שכולה לבעלים ואין מהם ע"ג המזבח אלא דמים ואימורים והריני עמכם בשמחה לעולם ולכך נאמר וזאת תורת זבח השלמים. אבל כשאין ישראל במדינה נאמר בהן (ירמיה ז) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו'. ואומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות. וכך אמר הקב"ה לירמיהו. לך אמור להם לישראל. עד מתי אתם טוענין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ואומרים אתם עלי מזיד עשה את אבותינו ואותנו בכל דרכינו. שנאמר (ירמיה א) כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה וגו' ודברתי משפטי אותם על אשר עזבוני וגו'. לכן אמר הקב"ה לירמיהו (ירמיה ג) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם.
from our library copy — not yet checked against the original
לעם נכרי. פירשנו ודע כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכר ואינו כמו זר כי זר יקרא שאינו ממשפחת השבט, והנה אם אמרנו כי ישראל נקראו עברים בעבור עבר והיה הוא עובד השם, והנה מי שהוא ממשפחתו ועל אמונתו יקרא עברי, ואם אמרנו בעבור אברהם נקרא כן, הנה כתוב, כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) אעפ"י שבישמעאל כתוב כי זרעך הוא (שם פ' יג) לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו, ובני יצחק היו יעקב ועשו, וכתוב ביצחק, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג) והנה לא נקרא לו זרע רק ביעקב לבדו אשר לו נתנה הארץ, והנה נכרים יחשבו בני הפילגשים ובני עשו עמהם:
from our library copy — not yet checked against the original
את הנכרי תגש - זו מצות עשה, לשון רש"י מספרי, ופירש מצות עשה באחיך, הנכרי תגוש ולא אחיך, ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולפי ששנינו שם לא יגוש ליתן עליו לא תעשה, חזרו ושנו את הנכרי תגוש, זו מצות עשה, לומר שעובר עליו בעשה ולא תעשה, וכך אמרו שם לנכרי תשיך מצות עשה, ולאחיך לא תשיך זו מצות לא תעשה, והוא כמו שפירשנו מצות עשה באחיך, וכך פירש רש"י שם, לא שיהיה מצוה להלות לנכרי ברבית כלל, וכן מוכיח בגמרא בפרק איזהו נשך. והרב משה עשאן שתיהן מצות ממש, לנגוש את הנכרי ולהלותו בריבית, טעה בלשון הזה השנוי בספרי, ושם הוא מורגל במקומות רבים, כל עוף טהור תאכלו, מצות עשה, כל שרץ העוף מצות לא תעשה...
from our library copy — not yet checked against the original
