Lomdus on Nazir: Duration and Vow Mechanics

מַתְנִי׳ סְתַם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב מַתְנָא, אָמַר קְרָא: ״קָדוֹשׁ יִהְיֶה״ — ״יִהְיֶה״ בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָתִין הָווּ. בַּר פְּדָא אָמַר: כְּנֶגֶד ״נָזִיר״ ״נִזְרוֹ״ הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, שְׁלֹשִׁים חָסֵר אַחַת.

MISHNAH: In the case of unspecified naziriteship, where one does not state how long he wishes to be a nazirite, the term lasts for thirty days. GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that an unspecified naziriteship is thirty days? In answer to this question, Rav Mattana said: The verse states with regard to a nazirite: “He shall be [yihye] holy” (Numbers 6:5), and the numerical value [gimatriyya] of the letters of the word yihye is thirty. Bar Padda said: The number of days of an unspecified naziriteship corresponds to the number of appearances of the words “nazirite,” “his naziriteship,” and similar terms that are stated in the Torah in the chapter of naziriteship (Numbers, chapter 6): Thirty less one times. So too, an unspecified term of naziriteship is twenty-nine days.

תְּנַן: סְתַם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. בִּשְׁלָמָא לְרַב מַתְנָא — נִיחָא, אֶלָּא לְבַר פְּדָא — קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא: אַיְּידֵי דְּאִיכָּא יוֹם תְּלָתִין דִּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו, מִשּׁוּם הָכִי תְּנָא שְׁלֹשִׁים. תְּנַן: מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ — מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד. בִּשְׁלָמָא לְרַב מַתְנָא נִיחָא, אֶלָּא לְבַר פְּדָא קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא, אֵימָא סֵיפָא: אִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים — יָצָא. אֶלָּא סֵיפָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, רֵישָׁא — נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר ״שְׁלֵימִין״.

The Gemara analyzes the opinions of Rav Mattana and bar Padda in light of the mishna and relevant baraitot. We learned in the mishna: An unspecified naziriteship lasts for thirty days. Granted, according to Rav Mattana it works out well. However, according to bar Padda it is difficult, since in his opinion the mishna should have stated that an unspecified naziriteship lasts for twenty-nine days. The Gemara answers: Bar Padda could have said to you: The principal days of naziriteship are twenty-nine days. However, since there is the thirtieth day, when the nazirite shaves his hair and brings his offerings, and the prohibitions of naziriteship remain in effect on that day until he has brought these offerings, due to that reason the tanna teaches that an unspecified naziriteship lasts for thirty days. The Gemara asks: We learned in a mishna (16a): One who said: I am hereby a nazirite, shaves his hair on the thirty-first day. Granted, according to Rav Mattana this works out well, since one must finish his term of naziriteship, which lasts for thirty days, before he can shave his hair. However, according to bar Padda, it is difficult. Why doesn’t he shave his hair on the thirtieth day? The Gemara answers: Bar Padda could have said to you in response: Say the latter clause of that mishna: If he shaved his hair on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. This indicates that the naziriteship itself lasts only twenty-nine days. Rather, the latter clause of that mishna certainly supports his opinion. As for the first clause, the reason a nazirite must wait until the thirty-first day in order to shave his hair ab initio is as follows: Since one who specifies that he is becoming a nazirite for thirty complete days may shave his hair only on the thirty-first day, the Sages ruled that even one who did not specify a time period becomes like one who said explicitly that he will be a nazirite for thirty complete days. Consequently, he may shave his hair ab initio only after thirty days have passed.

וּלְרַב מַתְנָא קַשְׁיָא סֵיפָא! אָמַר לְךָ רַב מַתְנָא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: יוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. מַאי הִיא — מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ? הָא אַמְרַהּ חֲדָא זִימְנָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן חֲדָא נְזִירוּת, אֲבָל לִשְׁתֵּי נְזִירוּת — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara now asks: And according to Rav Mattana, the latter clause of the mishna is difficult. The Gemara answers that Rav Mattana could have said to you that it is as the latter clause teaches: The thirtieth day counts for both this and that, i.e., it is considered both the last day of the first term of naziriteship, as well as the first day of the second term. The Gemara asks: What is the novelty of the latter clause of the mishna? Is it that the legal status of part of the day is like that of an entire day? But didn’t he already say this once in an earlier clause in that mishna, as explained above? The Gemara answers: The latter clause was necessary; lest you say that this principle applies only with regard to one term of naziriteship, but with regard to two terms of naziriteship, no, this principle does not apply, the tanna therefore teaches us that part of the day is like that of an entire day, even to allow counting the beginning of the day as the last day of one term of naziriteship and the end of the day as the first day of another term of naziriteship.

מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: ״נָזִיר לְהַזִּיר״ — מִכָּאן שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת. שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה שְׁבוּעָה חֲמוּרָה — אֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה, נְזִירוּת קַלָּה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: נָזִיר לְהַזִּיר, מִכָּאן שֶׁהַנְּזִירוּת חָלָה עַל הַנְּזִירוּת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם, הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר״, הָא קְרָא בָּעֲיָא?! אֶלָּא לָאו: דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם, הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ — וְקָתָנֵי נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת! לָא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי נְזִירוּת בְּבַת אַחַת.

Rav Hamnuna raised an additional objection against the opinion of Rav Huna from a baraita. It is stated in the verse: “A nazirite, to consecrate [nazir lehazzir]” (Numbers 6:2). From the use of similar, repetitive wording in the verse here it is derived that naziriteship takes effect upon a prior vow of naziriteship. As one might have thought that it could be derived through an a fortiori inference that naziriteship does not take effect, as follows: And just as with regard to an oath, which is more stringent, an oath does not take effect upon a prior oath, with regard to naziriteship, which is more lenient, all the more so is it not clear that it does not take effect where a vow of naziriteship was already in effect? Therefore, the verse states: “Nazir lehazzir.” From here it is derived that naziriteship takes effect upon a prior vow of naziriteship. What are the circumstances? If we say it is a case where one said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow, does that case require proof from a verse that it takes effect? It is obvious that the second vow of naziriteship takes effect at least on the additional day. And as the minimum term of naziriteship is thirty days, an additional thirty days must be observed. Rather, is it not a case where one said: I am a nazirite today, I am a nazirite today? And the baraita teaches that in this case as well, naziriteship takes effect upon a prior vow of naziriteship, contrary to the opinion of Rav Huna. The Gemara answers: That is not the case. Rather, with what are we dealing here? We are dealing with a case where he accepted upon himself two terms of naziriteship simultaneously. The baraita teaches that he must observe two terms of naziriteship and bring a separate offering for each.

סתם נזירות שלשים יום - ובגמרא מפרש טעמא: בר פדא אמר כנגד נזירות האמורין בתורה שהן ל' חסר אחת - פירוש כתובים בפרשת נזיר וכנגדן מושך סתם נזירות כ"ט יום אע"ג דתמצא שלשים וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלהיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילא: הנהו לדרשא - וכיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומנינן להו כ"ט:

והא רבי הוא דאמר - במס' ערכין (דף לא.) ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים משנים שאם בא לגאלה באותו יום שמשכנה לו אינו יכול לגאלה עד שיעברו עליו ב' ימים לפי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו והכא נמי מאי חזא רבי מההוא ג"ש מה להלן י"ב חדש כו' נגמר מהאי טעמא ונימא נמי דאבשלום מגלח היה לשני ימים: הא ג"ש - דגמיר מבתי ערי חומה: משום כובד הוא דקא גמיר - דכתיב ביה באבשלום כי כבד עליו וגילחו: ובשני ימים ליכא כובד - ומשום הכי לא גמיר מיניה:

ולמדנו מכל מקום שנזיר עולם מגלח לפרקים ועדין אין הפרק מתברר אם מחדש לחדש אם משנה לשנה אם מזמן אחר לזמן אחר והוא בא לברר את הפרק מדכתיב לעיל מיניה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל ובגלחו את ראשו מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה ונתברר שפרק הגלוח הוא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ושאלו והא רבי הוא דקאמר לגבי בתי ערי חומה אין ימים פחותים משנים ואם כן נימא דלסוף שני ימים מגלח והשיב דהא משום כובד הוא כדכתיב כי כבד עליו ובתרי יומי ליכא כובד והקשה אימא משתי שנים לשתי שנים ומדאשכחן שנתים ימים ותירץ דנין ימים שאין עמהם שנים מימים שאין עמהם שנים וכו' וכן כשהקשה אימא מתלתין לתלתין ומדכתיב חדש ימים השיב דנין ימים שאין עמהם חדש וכו' והקשו ואימא מתלתא ירחי לתלתא ירחי ומדאשכחן בבת יפתח מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה וד' זמנים בשנה הוא מג' חדשים לג' חדשים ותירץ שאין דנין ימים מימימה ר"ל מימים שיש עמו ימימה ואף על פי שושב הכהן ובא הכהן מלמדנו שדנין מתיבות הדומות בענין אע"פ שאין דומות בלשון כמו שביארנו בראשון של יומא ובכמה מקומות מזה החבור כל דאיכא דדמי טפי מיניה ילפינן אי נמי האי ארבעת ימים בשנה לא משלשה חדשים לשלשה חדשים היו שמא שני הפרקים היו מארבעה לארבעה ושני הפרקים הנשארים משנים לשנים והלכך לא ילפינן מינה ר' נהוראי אומר נזיר עולם מגלח משלשים יום לשלשים יום דיליף לה מכהנים דאסרינהו בגדול פרע משלשים ואילך וודאי משום דמתלתין ואילך איכא כובד והילכך האי נמי דכתיב כי כבד עליו וגלחו מדאתא לכלל כובד אישתרי ליה בגלוח ושמא תאמר והלא כהנים גופייהו תלתין דידהו מנזיר ילפינן להו דילפינן פרע פרע מנזיר שסתמו שלשים וא"כ טפי הוה ניחא ליה למילף נזיר עולם מנזיר סתם אינו כן שנזיר סתם נשלם נזירותו ואינו עוד נזיר מה שאין כן בנזיר עולם וניחא ליה למיגמר מכהנים שהם כהנים לעולם ור' יוסי אומר מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחין מערב שבת לערב שבת ר"ל גלוח קצת שאף באבשלום כבר ביארנו שגלוח קצת היה אלמא כל בבני מלכים משמנה ימים לשמנה ימים איכא כובד מיהא להצריך קצת גלוח ואני תמה במה שפירשו גדולי המחברים בפירושי המשנה על גלוח זה שהעברת תער היה היאך אפשר לדעת ר' יוסי לגלח מכל וכל משמנה לשמנה והיאך היה שערו שוקל כל כך אלא עיקר הדברים כמו שכתבנו ושאלו לדבריו מאי איכא ביניהו לשאר אחוה הרי אף שאר אחיו היו מגלחין כן ובמה היה נזירותו ניכר ותירץ דאי הוה יום טוב באמצע שבת אחיו מגלחין ולא הוא ואי נמי דאחוה מגלחי בצפרא דמעלי שבתא ואיהו עד פניא ר"ל אחר שיביא קרבנותיו וישחטם שהרי שחיטת הקרבנות קודמת לגלוח ולאו דוקא פניא ממש אלא לאחר הבאת קרבנותיו ושחיטתם ולשיטתנו מיהא יכול היה לתרץ דאחוה אף במספרים ואף בהעברת תער ואיהו דוקא בגלוח קצת ובתער וכן מגלחים כל זמן שירצו והוא דוקא משמנה לשמנה וכן שהוא מביא קרבנות והן מגלחין בלא כלום אלא דחדא או תרי נקט ומ"מ הלכה כרבי משנים עשר חדש לשנים עשר חדש:

וְאֵין הַנּוֹדֵר נֶאֱסָר בְּדָבָר שֶׁאָסַר עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו וְיִהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁבוּעוֹת. אֲבָל הַמִּתְכַּוֵּן לִנְדֹּר בְּנָזִיר וְנָדַר בְּקָרְבָּן. בְּקָרְבָּן וְנָדַר בְּנָזִיר. בִּשְׁבוּעָה וְנָדַר. אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִנְדֹּר וְנִשְׁבַּע. אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּאֵנִים וְאָמַר עֲנָבִים. הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁנֵיהֶם וְאֵין כָּאן נֵדֶר:

A person who takes an oath is not forbidden [to partake of] the entity which he forbade to himself until he makes a verbal statement to that effect and his statements must match his intent, as we explained with regard to oaths. If, by contrast, one intended to take a nazirite vow and instead, vowed to bring a sacrifice, [intended to vow to bring] a sacrifice and instead, took a nazirite [vow], [intended to take] an oath and instead, [took] a vow, [intended to take] a vow and instead, [took] an oath, intended to say "figs" and instead, said "grapes," both are permitted to him. There is no vow.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם לט, א) שֶׁאִם נִתְגַּלַּח הַנָּזִיר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה וַאֲפִלּוּ בְּאֹנֶס, הֲרֵי זֶה סוֹתֵר מִנְיָנוֹ וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, דְּקַיְמָא לַן (שם ה א) סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פֶּרַע, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים (רמב"ם נזירות ו א) כְּשֶׁנִּתְגַּלַּח בְּרֹב רֹאשׁוֹ בֵּין בְּתַעַר בֵּין בְּמִין תַּעַר וְלֹא נִשְׁאַר כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן, אֲבָל גִּלַּח מִעוּט שְׂעַר רֹאשׁוֹ אֵינוֹ סוֹתֵר מִנְיָנוֹ מִפְּנֵי כֵן, וּכְמוֹ כֵן אֵינוֹ סוֹתֵר מִנְיָנוֹ מִפְּנֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מִמֶּנּוּ יָמִים רַבִּים, אֲבָל סוֹתֵר הוּא מִנְיָנוֹ מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן בְּעִנְיַן נְזִירוּת, דְּכָל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, כְּלוֹמַר, מִי שֶׁהָיָה עִלֵּג אוֹ מְקוֹמוֹת שֶׁהַכֹּל עִלְּגִין וְדַרְכָּן לוֹמַר בִּמְקוֹם נָזִיר, נָזִיק אוֹ נָזִיחַ אוֹ פָּזִיחַ, וְאָמַר אֶחָד מִלְּשׁוֹנוֹת אֵלּוּ עַל עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֱהֶא נָזִיק אוֹ נָזִיחַ אוֹ פָּזִיחַ הֲרֵי זֶה נָזִיר, שֶׁאֵין אוֹמְרִים בִּנְזִירוּת שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי פִּיו בְּכִוּוּן כִּלְבָבוֹ כְּמוֹ בִּשְׁבוּעָה, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁבִּלְבָבוֹ לְהִנָּזֵר וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין בָּהֶן שֶׁיְּהֵא נָזִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִלּוֹת שֶׁאֵין עִנְיַן הַנְּזִירוּת מוּבָן מִתּוֹכָן יָפֶה הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁיְּדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, וּמָה הֵן הַיָּדוֹת? כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֱהֶא וְהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו הֲרֵי זֶה נָזִיר. אוֹ שֶׁאָמַר אֱהֶא נָאֶה וְתָפַס בִּשְׂעָרוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים בִּלְבַד אוֹ מִן הַתִּגְלַחַת, אוֹ מִן הַטֻּמְאָה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה נָזִיר גָּמוּר. וְהָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֶשְׁתֶּה יַיִן אוֹ אֶטָּמֵא לְמֵתִים אוֹ אֲגַלַּח הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּם, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּתְנָאוֹ בָּטֵל. וְנִשְׁאָלִים עַל הַנְּזִירוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁאָלִין עַל שְׁאָר הַנְּדָרִים. וְהָאָב מַדִּיר אֶת בְּנוֹ קָטָן עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד בְּנָזִיר, אֲבָל לֹא הָאֵם, וְדָבָר זֶה קַבָּלָה. וְהַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת, אֲבָל יֵשׁ נְזִירוּת בַּעֲבָדִים וּבְנָשִׁים. וְהַבַּעַל וְהָאָב מֵפֵר לָאִשָּׁה נֶדֶר נְזִירוּת כְּמוֹ שְׁאָר נְדָרִים, וְכֵן הָאָדוֹן אִם יִרְצֶה כּוֹפֶה לָעֶבֶד לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא [ה' נזירות פ"א].

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Nazir 39a) that if the nazirite shaves — whether volitionally or accidentally, or even under duress — behold, this interrupts his count, and he begins to count [another] thirty days; as we hold that a standard nazirite period is thirty days (Nazir 5a), so that he will have a lock. To what do these words apply? If the majority of his head was shaved with a blade or something like a blade, and there is not enough to fold their tops over to their roots from that which remains of [what was shaved]. But if he only shaved the minority of the hair on his head, he does not interrupt his count for this. And so too, he does not interrupt his count by drinking wine, even if he drank [it] for several days. But he does interrupt his number by impurity, as the verse explains. [Also among the laws is] that which they, may their memory be blessed, said that all substitutes for the term of nazirite are effective — meaning to say, if a person had a speech impediment, or lived in a place where everyone has a speech impediment, and their way is instead of saying nazir, they say nazik, nazich or pazich and he said one of these expressions about himself, such that he said, “I will be a nazik, nazich or pazich,” behold, he is a nazirite. As we do not say that the words of his mouth must be identical to [what is in] his heart, as we do for oaths. Rather, once he has [decided] in his heart to become a nazirite and he says [something by which] it can be understood that [he wants] to be a nazirite — even though these are words that themselves do not [positively identify] him as a nazirite — behold, he is a nazirite. And so [too,] that which they said that [adjunct expressions are effective]; for example, where he says, “I shall be,” as a nazirite passes before him. Or if he says, “I will be beautiful” and holds his hair, behold, he is a nazirite. And so, one who says, “I will be a nazirite from grape seeds only,” or “shaving, or impurity only,” behold, he is a complete nazirite. And one who says, “I will be a nazirite on the condition that I will drink wine,” or “become impure,” or “shave,” behold, he is a nazirite, and all [the prohibitions of a nazirite] are prohibited to him; because [in the case of] one who makes a condition which violates the laws of the Torah, the condition is cancelled. One may request [annulment] on a nazirite vow in the same way that one requests on other vows. A father may make a nazirite oath for his son up until age thirteen, but the mother may not, and this thing is a tradition. Gentiles are not subject to [becoming a] nazirite, though women and slaves are. A husband or father may annul the nazirite vow of his wife or daughter like other vows, as may a master force his slave to drink wine or become impure. (See Mishneh Torah, Laws of Naziriteship 1.)

נזיר אחיו. מגזרת נזר והוא סמוך, כמו נדיב לב (שמות לה כב):

סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. כֵּיצַד. מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וַאֲפִלּוּ אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר נְזִירוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד הַרְבֵּה הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ זְמַן: פֵּרֵשׁ זְמַן פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר יוֹם אֶחָד אוֹ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ עֶשְׂרִים יוֹם הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁאֵין נְזִירוּת פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה: פֵּרֵשׁ זְמַן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ אַרְבָּעִים אוֹ מֵאָה יוֹם אוֹ מֵאָה שָׁנָה הֲרֵי זֶה נָזִיר כִּזְמַן שֶׁפֵּרֵשׁ לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר:

If a specification is not made the term for a nazirite vow is 30 days. What is implied? If a person said: "I am a nazirite," [he must uphold his vow] for no less than 30 days. Even if he said: "I will be a nazirite for an excessively long and protracted time," he must uphold the nazirite vows for [only] 30 days, for he did not specify a time. If he specified a time span that was less than 30 days, e.g., he said: "I will be a nazirite for one day," "...for ten days," or "...for twenty days," he must observe the nazirite vow for 30 days. For there is no concept of a nazirite vow for less than 30 days. This concept was conveyed by the Oral Tradition. If a person explicitly mentioned a time span greater than 30 days:, e.g., he mentioned 31 days, 40 days, 100 days, or 100 years, he is a nazirite for the time he specified, neither more nor less.

(י) אין אומרים וכו' - והט"ז מפקפק מאד על מניעת הלימוד בשבת ומסיים דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו והיינו אפילו כשחל ט"ב בשבת וכ"ש כשחל עט"ב בשבת. ונראה דיש לסמוך ע"ז אחרי דאפילו כשחל בחול כמה אחרונים מקילין וכנ"ל: