מפרשי הפרשה
ויחי
Parshas Vayechi
Genesis
9 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 33:1
Q — Why does the Torah count Yaakov's seventeen years in Egypt separately before summing his whole life? Why are his best years his last, in exile? Why bless each son distinctly rather than uniformly?
A — A man's true years are measured by the life of avodas Hashem within them, not by mere duration. The seventeen Egyptian years are set apart because, freed of struggle and surrounded by his family's spiritual flourishing, they were Yaakov's fullest living — exile notwithstanding. The differentiated blessings reflect that each tribe carries a distinct portion in building Israel; Yaakov assigns each its fitting role, completing the pattern that spiritual maalos pass by fitness, ranking Ephraim before Menasheh and channeling kingship through Yehudah.
יבאר שיש פעולות יוצאות לחוץ מסודרות מהחלק השכלי העיוני מה שנעלם מארסטו וחביריו אשר אור התורה לא נגה עליהם, ואשר יחוייבו למעשים התוריים שני קצים נבדלים במהותם ואיזה גלה יעקב לבניו ואיזה נסתם ממנו וטעם סתומו והסתרו:
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 47:28
וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
Q — Why does parshat Vayechi open without any paragraph break — the unique parsha setumah where no space at all separates it from the preceding text?
A — Rabbeinu Bachya: the seal on the parsha is the seal on Yaakov's mouth. Two things are happening at the moment Vayechi opens. Galut is beginning, and the hearts of the brothers are sealed ("נסתם לבם") from the coming oppression. And Yaakov wishes to reveal the keitz to his sons ("את אשר יקרא אתכם באחרית הימים") and is prevented from doing so. The Acharit Hayamim Yaakov sought to disclose is the end of our long galut — "כי כל עניני יעקב ומקריו הם רמז לגלותינו השלישי הזה." The blanket of silence on the parsha mirrors Yaakov's silenced revelation: "באה הפרשה הזאת סתומה לרמוז הקץ הסתום שהיה רוצה לגלותו ונסתם ממנו." This parallels Daniel's "סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ" and the closed mem in Yeshayahu's "לםרבה המשרה." The chiddush: the Torah's scribal anomalies are themselves prophecies. The closed parsha here, the closed mem in Yeshayahu, the open mem in Nechemia ("חומות ירושלים אשר המ פרוצים") — all encode the same single message about the sealed kingdom of Yisrael and its eventual opening.
פרשה זו סתומה מפני שני טעמים, האחד לפי שעכשיו היה מתחיל הגלות ונסתם לבם מצרת השעבוד. והשני לפי שבקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו, שהרי מה שכתוב את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, הכונה לימות המשיח בקץ הגלות הזה הארוך... כי כל עניני יעקב ומקריו הם רמז לגלותינו השלישי הזה, כי כן היה יעקב שלישי לאבות. ולפי שנרמז ענין המשיח בכלל דבריו... באה הפרשה הזאת סתומה לרמוז הקץ הסתום שהיה רוצה לגלותו ונסתם ממנו.
רמב"ן
Ramban on Genesis 47:12
וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃
Q — Yaakov makes Yosef swear about burial in Cnaan, even after Yosef has already said 'אנכי אעשה כדברך'. Did Yaakov not trust his beloved tzaddik son?
A — Ramban: of course not — Yaakov never doubted Yosef. The shevua is diplomatic, not interpersonal: a precaution against Pharaoh. Pharaoh might refuse Yosef permission to leave Egypt — wanting Yosef close, or wanting a navi buried in his land for honor and merit. An oath ties Pharaoh's hands ('כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו') and obligates Yosef to push harder for permission ('יצטרך יותר להשתדל בענין'). The strategy worked: Pharaoh's eventual approval cited exactly this — 'עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.' Yaakov even worried the oath wouldn't suffice, so he later commanded all his sons regarding burial (49:29) — without making them swear, since that step was unnecessary at the family level. The chiddush: oaths can be tools of state diplomacy, not signals of distrust.
לא היה יעקב חושד בבנו הצדיק האהוב לו שימרה על מצות אביו, ועל הדבר אשר הבטיחוֹ ואמר 'אנכי אעשה כדברך', אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שיקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 48:14
וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃
Q — "שכל את ידיו כי מנשה הבכור" — how is Menashe's status as bechor a CAUSE for Yaakov's crossing his hands? The pshat sense of "כי" as "because" makes the verse self-contradictory; if Menashe was the bechor, Yaakov should have placed his right hand on Menashe, not crossed away from him.
A — Ibn Ezra's answer is a single grammatical key that unlocks a dozen difficult psukim: "כי" sometimes means "אף על פי" — "although." Yaakov crossed his hands ALTHOUGH Menashe was the bechor. The cross-reference is Moshe's plea after the egel: "ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא" — "even though they are stiff-necked, forgive." Ibn Ezra lists more than ten further examples across Tanach: "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (Tehillim — heal me although I sinned), "כי לי כל הארץ" (Shemot 19:5 per R' Marinus — although the whole earth is Mine), "שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך" (Devarim 29:18), "כי רב הוא" (Tehillim 25:11), "כי זקנה אמך" (Mishlei 23:22), "כי רבה היא" (Esther 1:20). A small grammatical insight that resolves stubborn local difficulties across Torah, Neviim, and Ketuvim.
שכל את ידיו כאילו ידיו השכילו מה שהוא רוצה לעשות. כי מנשה הבכור - אף על פי שמנשה הוא הבכור וכן כי עם קשה עורף (שמות לד, ט), ורבים כן.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 48:15
וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
Q — 'ויברך את יוסף' opens the blessing scene — but the blessing that follows ('הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו...') is clearly addressed to Ephraim and Menasheh, not Yosef. Did Yaakov bless Yosef? Rashbam: 'ברכת הבנים היא ברכת האב.' Sforno: a separate, unrecorded blessing to Yosef. HaKtav offers a third option.
A — HaKtav VeHaKabbalah reads 'את' here not as the direct-object marker (so Yosef would be the recipient) but as the preposition 'with' — its less common but legitimate sense ('את יעקב איש וביתו באו' — Shemot 1:1). The verse therefore means: 'and he blessed [the boys] together with Yosef.' Yosef was present, participating, identified with the brachah — he is the conduit through whom the blessing reaches his sons, but not himself its grammatical recipient. This neatly resolves the order of events too: Yosef's protest about the right-hand placement (verses 17–18) came BEFORE the brachah, since after a brachah there is nothing to correct. The whole scene rearranges around the proper reading of 'את.'
על זה אמר כאן 'ויברך את יוסף', ואין מלת 'את' כאן סימן הפעול שיוסף הוא המבורך אבל ענינו כמלות 'עם' על הצטרפות, כי כמו שהוראת מלת 'את' על הצטרפות הגשמי 'את יעקב איש וביתו באו' שהצטרפו יחד בביאתם...
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vayekhi:12
וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי׃
Q — Why does Onkelos translate "בחרבי ובקשתי" as "בצלותי ובבעותי" (tefillah and bakashah) — and why are these two compared specifically to a sword and a bow?
A — Tefillah = fixed liturgical service, which requires only minimal kavanah (a sword cuts even with the slightest sharp point and the lightest pressure); bakashah = personal supplication added beyond the fixed nusach, which requires intense kavanah (a bow's effectiveness depends entirely on the strength of the archer — "עד שמשים נפשו בכפו").
חרב הוא בעצמו מזיק, שברזל שיש לו חדוד ממית בכל שהוא, ואין צריך אומד. אבל הקשת בעצמו אינו מזיק, רק כח המורה... לזה קרא לתפילה בשם 'חרבי', שהיא אף בלא כונה מרובה, ובעותי בשם 'קשתי' שהיא כמו קשת, שהיא עד 'שמשים נפשו בכפו'.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 49:21
Q — The verse shifts mid-sentence from feminine 'אילה שלחה' to masculine 'הנתן אמרי שפר' — why not keep one gender?
A — Following Rashi, the Alshich understands the two halves as referring to different things: 'אילה שלוחה' describes Naftali's land (the בקעת גינוסר, whose produce ripens unusually quickly), while 'הנתן אמרי שפר' describes Naftali himself, engaged in Torah. The chiddush ties them together as cause and effect, drawing on Chazal's etymology of the name נפתלי from נופת / 'words of Torah': Hashem prepared Naftali's land to ripen its fruit on its own, with no work required, because Naftali was occupied with Torah. The land's natural productivity is the reward for and consequence of the tribe's Torah study — 'מלאכתם נעשית כמאליה שממהרת להכין ארצו מזונותם.'
ויתכן יאמר כי הוא יתברך הכין ארצו תהיה אילה שלוחה מבשלת מהר פירותיה על היותו נפתלי הנזכר הנותן אמרי שפר בעסק התורה, על כן מלאכתם נעשית כמאליה שממהרת להכין ארצו מזונותם.
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 50:5
וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃
Q — What did the brothers actually see that triggered their fear ('וייראו אחי יוסף כי מת אביהם')? Why did they invent Yaakov's deathbed command rather than asking him to give it in life? And why does Yosef answer their plea for forgiveness with 'אנכי אכלכל אתכם' — provisions, not pardon?
A — Kli Yakar links the answers through Tosefta Sotah 10:9: of the seven years of famine, only two passed before Yaakov arrived in Mitzrayim; the famine then stopped in his merit and resumed at his death, completing the missing five years. Kli Yakar shows the hint was already in Yosef's reading of Pharaoh's dream — the bad cows aren't called 'seven' at the moment of eating, and the bad ears don't rise 'in one stem' (unlike the good ones), because their years would not be continuous. When Yaakov died and the famine returned, that is what the brothers 'saw' — and that is precisely why Yosef's reassurance is about food: he answers their real fear, that the resumed famine is a sign of returning judgment.
עד שלא ירד יעקב למצרים היה רעב, שנאמר 'כי זה שנתים הרעב'. משירד מהו אומר? 'הא לכם זרע וזרעתם את האדמה'. אמר ר' יוסה: כיון שמת יעקב אבינו היה רעב ליושנו, שנאמר 'ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם'... ומה שאמר 'ותאכלנה הפרות' ולא 'שבע הפרות', לפי ששבע שני הרעב לא היו רצופים שהרי משבא יעקב אחר שנתים פסק הרעב וחזר במותו.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 50:15
וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃
Q — After Yaakov's death, the brothers fear Yosef's revenge, saying 'לו ישטמנו יוסף.' Onkelos renders 'לו' as 'perhaps' (דלמא) — but 'לו' normally expresses a wish or hope ('if only'), the opposite of what the frightened brothers mean. Why does the Torah use this unique word here?
A — Or HaChaim sharpens the problem: noting that 'לו' is unparalleled in this sense is not the answer but the very question. Even though no reasonable reader would misunderstand it (no one would think the brothers were hoping for revenge), the Torah should still speak with 'לשון צודק' — precise language — using 'פן' or 'אולי.' The unusual word choice itself demands explanation, pointing beyond the surface meaning of their fear.
לו ישטמנו וגו' פירוש דלמא, אלא שאין חבר לה בכל התורה, וצריך לדעת למה ידבר הכתוב לשון זה שמשמעותו הרגיל הוא היפך הכוונה, והגם שאין מקום לטעות להבין בו זולת 'דלמא', אע"פ כן היה לו לומר לשון צודק 'פן' או 'אולי'.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
ויחי יעקב - אא"ז מו"ר ז"ל אמר, על ידי בחינת אמת יכולין לחיות גם בארץ מצרים, ויעקב היה גם שם בבחינת חיים, שהיא דבקות בשורש ומקור שמשם נמשך חיות, וידע שהמצרים רק קלפה והסתר, והפנימיות היא חיות מהשי"ת... וזה שאמר רש"י בקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו, רצה לברר שהגלות רק הסתר, והכח הפנימי מה', אך אם היה זה נגלה לא היה גלות כלל...
אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד עמ"ש השבעה לי כו' וישתחו ישראל כו' ופרש"י שהי' מטתו שלימה שהרי יוסף מלך כו' ע"ש. ומה ענינו לשבועה זו. ופי' שע"י השבועה שהוא התדבקות כל החיות ז' מדות נתוודע בחי' יוסף ליעקב ע"ש ודפח"ח. ונ"ל להוסיף כי למה צריך להשביעו. ונראה כי לא הי' זה דבר קטן מה שחגר יוסף מתניו להיות בזכותו הגאולה במצרים. וכ"כ חז"ל שע"י יוסף היו גדורין בעריות. וכן הים …
ויחי - ...ובזה פירשנו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, שלא מצאו עוד חיותו של יעקב, ויוסף ירש מקום אביו, והיה דבוק בגאולה, והבין שהכל לטובה, כי שורש הגלות היא הגאולה, וזאת רצה יעקב אבינו ע"ה לברר להם, שורש הגלות והגאולה, כי רע בא רק מחסרון המקבלים, והוא הסתר ולא רע...
מאשר שמנה לחמו, פירש בזהר הקדש על לחם שמנה בשבת, שיש לחם מן השמים ומן הארץ... ובימות החול בני ישראל מכינים בעבודה ביגיעות רבות שיזכו בשבת למנוחה, כדאיתא מי שטרח בערב שבת וכו', וזה לחם משנה שכפי היגיעה בחול מתרבה הברכה בשבת עבור ימי החול גם כן, ונקרא לחם משנה שבשבת נמשך שפע ברכה מצד עצם היום, ולבד זה מצד היגיעה בחול, והוא ב' לחם הנ"ל, והוא כדמיון יששכר וזבולו…
במדרש פרשה זו סתומה... שזה היה הכנה להגלות מה שחי יעקב במצרים, ולכן לא היה יכול להתחיל הגלות עד שנסתם זה החיות של יעקב שהיה במצרים... וגם לפי הפשוט גוף הגלות לא התחיל עד שתמו כל הדור ההוא, רק שנסתם עין השכל מקודם, כי קודם גלות הגוף הוא גלות הנפש, כי הגוף תלוי בתהלוכת הנפש, וגלות הנפשות היה מיד שנסתם חיותו של יעקב אע"ה... רק עיקר הפירוש שרצה לברר להם שורש הגל…
ויחי יעקב וגו' למה פרשה זו סתומה וכו', פירוש כי הכתוב משבח מעשה יעקב אע"ה אשר חי במצרים י"ז שנים, כי היה דבוק בחיים ולא היה כל טומאת מצרים עומדת לנגד קדושתו, והיו י"ז שנים אלו הכנה לכל הגלות, אך כי פרשה זו סתומה לנו, פירוש שאין אנו משיגין איך המשיך חיות הקדושה במצרים, כי אם היו משיגין זאת לא היה הגלות כלל... ומה שאמרו חז"ל ביקש לגלות את הקץ ונסתם... והוא תימ…
במדרש גר אנכי עמך וכו', כי עיקר הימים הם האורות המיוחדים לכל נפש מבני ישראל, אמנם למטה מתלבשים נקודות הארות מהימים עליונים לזמן הגשמי, ועל זה נאמר מחדש בכל יום מעשה בראשית, והם רק כמו צל ודמות דומה להימים העליונים, אבל אינם העיקר רק בבחינת גרים... ועל זה המעלה היה כל בריאת עולם הזה, שבעבודת האדם מתקרב זמן הטבע לימים העליונים...
במדרש גר אנכי עמך כו' כצל ימינו עלי ארץ. כי עיקר הימים הם האורות המיוחדים לכל נפש מבנ"י. אמנם למטה מתלבשים נקודות הארות מהימים עליונים לזמן הגשמיי. וע"ז נאמר מחדש בכל יום מ"ב. והם רק כמו צל ודמות. דומה להימים העליונים. אבל אינם העיקר רק בבחי' גרים. פי' כמו גר שהמעלה שלו מצד שנתקרב ממקום רחוק וע"ז המעלה הי' כל בריאת עוה"ז שבעבודת האדם מתקרב זמן הטבע לימים העל…
ויברך את יוסף כו' המלאך כו' יברך כו' הנערים. ומקשין מה הברכה ליוסף. אבל הפי' הוא שנתן ברכה להתפשטות כוחו של יוסף. והנערים הוא התעוררות החיות שבעולם. והכלל כי שורש החיות בא מיוסף אבל כשבא השפע בעולמות שלמטה צריך שמירה. כי לכן בגלות ע"י שליטת הסט"א א"א להתגלות הקדושה. כאשר חכמים הגידו בשנת רעבון אסור הזיווג. אך העצה בגלות ע"י התורה כמ"ש וידגו לרוב פרש"י כמו הד…
...וב' הלשונות הקבצו והאספו הם ב' מיני התאחדות, בחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, אשר על זה אמרו חכמים אילו שמרו בני ישראל ב' שבתות הם נגאלין, כי יש שבת במתנה בחינת יוסף, שהוא נבדל מעולם הזה, נזיר אחיו, והוא התאחדות השורש ממש, על ידי ביטול אל השורש, ויש בחינת שבת הבאה על ידי יגיעת העבודה בחול, ונקרא שבת של חול, והוא מציאת המנוחה על ידי היגיעה כמו…
במד' פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שנסתם ממנו כל צרות שבעולם כו'. כי נחלת יעקב הוא בלי מצרים. לכן כל זמן שלא נסתם בחי' יעקב לא הי' אפשרות להיות הגלות. ופי' הד"א הוא ג"כ כן שלפי שסתם ממנו כל הצרות לכן הי' הגלות. כי כל ימיו של אבינו יעקב שהי' בצער הי' הכל בעבור בנ"י. ואם הי' סובל צער בי"ז שנים הללו בא"מ לא היו צריכין לגלות כלל. אבל הש"י חס על הצדיק …
פרשה זו סתומה, אף כי פרשה הוא פירוש אור התורה המתפשט להיות מובן בחכמת אדם, אך יש פירוש נסתר ויש פירוש נגלה... וכל זמן שיעקב קיים גבר הפנימיות על ההסתר וכשנתסלק נסתר לגמרי...
במד' האלקים הרועה כו' הקיש גאולה לפרנסה כו'. פי' זה הכח נתן בהם יעקב אבינו לדבק להשורש שלמעלה מהטבע. מה גאולה פלאים כן יש לידע כי הפרנסה הכל בהשגחת הבורא ית' בפרט לכל ברי' כמ"ש יושב וזן מקרני ראמים כו'. וכ"כ נותן לחם לכ"ב. נותן דייקא בכל יום. וז"ש ויברך את יוסף בבחי' יוסף להיות נמשך כ"ד אחר ברכתו ושורשו שלמעלה. וז"ש איש אשר כברכתו כו'. והנה בהדיא לשון ברכה ל…
בפסוק בן פורת יוסף. כמ"ש בזוה"ק ע"פ אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא העושה פירות. פורת עלי עין שעושה פירות למטה ולמעלה בשורש. וגם הוא בהסתר לכן יש לו מריבות כמ"ש וימררוהו כו' ועי"ז עצמו נתחזק והגיע למעלתו הרמה משם רועה כו' משם דייקא מאותן המריבות. כמ"ש רבות רעות צדיק. ובזוהר מפרש לצדיק לא נאמר רק שע"י אותן הרעות נגמר בצדקו. מכולם יצילנו ה' לשון הצלה והפרשה כמ"ש ו…
כבר כ' במ"א ענין חיות יעקב במצרים שהוא רשימה קדושה שהניח שם יעקב אבינו רק שהוא בדרך נסתר ונק' פרשה סתומה והם הארות הנמצאים ג"כ בגלות לכ"א כפי מה שזוכה וע"י הביטול להכלל האספו והוא בש"ק ג"כ כמ"ש נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב כו' וכמ"ש במ"א. ובמד' הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום אף גאולה כו'. פי' יעקב אבינו פעל זאת להיות נשאר כח וחיות שיוכל איש ישראל ב…
במדרש על פסוק הרועה אותי הגואל אותי, הקיש פרנסה לגאולה, מה פרנסה בכל יום כן גאולה, ומה גאולה פלאים כן פרנסה פלאים. כנראה שזה יסוד הגאולה לידע כי יש התחדשות בכל ים גם תוך הטבע, כמ"ש מחדש בכל יום מעשה בראשית, וגם הפרנסה שאדם ירוח ומוציא הכל פלאים, רק שיש נפלאות מגולים ויש נסתרים תוך הטבע, והמשכיל יתבונן כמו שבכל יום מחדש הקב"ה הטבע, כן מתגלין בכל יום גאולות בל…
עוד לפסוק הנ"ל כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וקשה 'כל' מיותר, ולבאר הענין בקצרה, כי השבטים הם התפשטות ישראל שהוא ענין י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כי עצם התורה למעלה נעלמה מעיני כל חי, רק על ידי הי"ג שבטים הם כלים ומדות לצמצם הארת התורה על ידי אלה המדות, וכמו שהאבות הם הם המרכבה ויעקב עיקר התורה, כן השבטים הם הי"ג דרכים המקבלים הארת התורה, וזה שאמר כל אלה, שאין …
בפסוק ויקרא יעקב אל בניו כו'. כי קריאה הוא לשון התקרבות והתחברות כמ"ש וקרא זה א"ז. ולשון מינוי כמ"ש ויקרא לאור יום פי' חז"ל קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא כו'. והענין שנתן יעקב אע"ה לכל שבט מינוי שלו. והראה לכל א' מקומו והתחברות שלו ביעקב אביהם. כי כמו שיעקב אע"ה מקיים כל הבריאה כמ"ש חז"ל שצורתו חקוקה תחת כסה"כ. כן השבטים המה עמודים שכל העולם עומד על…
בפסוק בן פורת יוסף וגו' אמו"ז ז"ל פירש על פי הגמרא, יוסף שקידש העין זכה שיאכלו קדשים במשכן שילה בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה... וכשהיו בני ישראל מתאספין ביחד בבית המקדש ונבדלו מן האומות חל עליהם צורה זו, וזה עליות ג' רגלים יראה כל זכורך, ואלה הבנינים במשכן ובבית המקדש היו חומות שהעמידו בני ישראל להיות הבדל ביניהם, ואז כשנבדלין ומתאספין יש להם אחיזה עד…
בפסוק האספו ואגידה לכם כו' יקרא אתכם באחרית הימים. דרשו חז"ל כי פרשה זו הכנה על הגלות ולכן אמרו שביקש לגלות הקץ. כי הנה השבטים המה העמודים אשר כל בנ"י נשען עליהם בגלות. כי הג' אבות הם למעלה מעלמא דפירודא. והשבטים המה הולכים עד אחרית הימים. ומכלל שאמר האספו הקבצו. משמע שהמה בעלמא דפירודא כענין שנא' עם אחד מפוזר ומפורד בה"ע. פי' שבנ"י המה מבררין האחדות גם בעלמ…
בפסוק בן פורת יוסף כו' עלי עין בנות צעדה עלי שור. אמו"ז ז"ל פי' ע"פ הגמ' יוסף שקידש העין זכה שיאכלו קדשים במשכן שילה בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה וזה בנות צעדה השבטים עלי שור. ויוסף עלי עין. ועתה נבאר לפי דרכנו פורת עלי עין. דכ' ויוסף ישית ידו על עיניך. כי הנה צורתו של יעקב אבינו חקוקה תחת כסה"כ והיא הצורה אשר הקב"ה ברא בעולם. וע"ז כ' וירא כו' את כל א"…
בפסוק שמעון ולוי אחים, בסודם אל תבא נפשי פרש"י כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למשה רבינו ע"ה, בת יתרו מי התירה לך וכו'. ולמה הוצרך רש"י לפרסם דיבורם לגנות חס ושלום. אבל מאחר שנקרא סוד, אם כן לא היו באים בעזות פנים כרשעים חס ושלום, רק שהיו רוצים לקרב כחות הסט"א להקדושה, ורצו גם כן לעשות כמעשה משה רבינו ע"ה, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ובאמת היה לשבט…
במדרש למה פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הגם כי לא הי' השיעבוד בימי השבטים. אבל מקודם הרגישו הגלות בפנימיות בעבודת הש"י שזה העין והלב בחי' תש"ר ותש"י. כמ"ש במ"א שהוא בחי' יוסף ויהודה. ותש"י הוא התקשרות הגוף להש"י נגד הלב. ותש"ר התקשרות מן המוח שהוא בחי' הנשמות. וזה עצמו פי' האספו הקבצו. ובוודאי אם הי' להם התאספות וה…
במדרש הרועה אותי כו' הגואל אותי הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום כו'. פרנסה אינו בגוף בלבד כי גם התחדשות הנפשות בכל יום הוא בכלל פרנסה כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מ"ב. וגאולה ג"כ בכל יום שיש בכל יום הארת הגאולה בפרט הגלות שיש בכל זמן איזה הסתר לכל עובד ה' כמ"ש יצרו מתגבר עליו בכ"י ומול זה יש גאולה ג"כ בכל יום כמ"ש גואל ישראל בתפלה לשון הוה. אם כי אינו גאולה ש…
בפסוק האספו ואגידה לכם... ואמרו רז"ל ביקש לגלות להם הקץ, משמע שהכל תלוי כפי האסיפה שיכולין בני ישראל לבא אל האחדות, וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כפי הכנסיה לשם שמים כך יכולין לשמע, ובאמת בזה תלויה הגאולה, כמו שכתוב היום אם בקולו תשמעו, ולכן בשבת קודש דביה מתאחדין ברזא דאחד יכולין לשמע דבר ה' והוא מפתח של הגאולה...
בפסוק האספו ואגידה. הקבצו ושמעו בנ"י ושמעו אל ישראל. ואז"ל ביקש לגלות להם הקץ. משמע שהכל תלוי כפי האסיפה שיכולין בנ"י לבוא אל האחדות. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כפי הכנסי' לש"ש כך יכולין לשמוע. ובאמת בזה תלוי הגאולה כמ"ש היום אם בקולו תשמעו. ולכן שבת קודש דבי' מתאחדין ברזא דאחד יכולין לשמוע דבר ה' והוא מפתח של הגאולה. ואיתא בירושלמי תענית אם משמרין בנ"י שבת א…
במדרש ויברך את יוסף וכו', הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, מה גאולה פלאים וכו'... כי הפרנסה אינו דוקא מזונות, רק כל הצטרכות והבקשות שבי"ב ברכות אמצעיות שבתפלה הם פרנסה, וצריכין לסמוך תפלה לגאולה, לברר כי כל אותן ההנהגות נמשכין מלמעלה מן הטבע ושם הם רוחניות, ובאמת כל אלה ההסתרות נעשו על ידי החטא, וכשנתברר הטוב מן הרע זוכין לקבל ההנהגה העליונה... והיא בחינת יו…
במדרש ויברך את יוסף כו' הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה פלאים כו' ע"ש כל המדרש קשה פרנסה מלידה כו' בעצב כו' ובפרנסה כ' בעצבון. הענין הוא כי צריכין לידע ולהבין כמו שנראה נפלאות הש"י כשמשנה הטבע ע"פ נס שהוא פלאים לעיני ב"ו בעלמא דשיקרא. אבל באמת הנהגת הטבע הוא פלא יותר מה שצימצם הקב"ה כח השפע שלו שהוא רוחניי ומתלבש ומתצמצם בגשמיות הוא פלא והפלא ביותר.…
בפסוק וברצונם עקרו שור פרש"י רצו לעקור. וי"ל כפשוטו ג"כ כי באמת הלכה כרבים וכיון שלא היו השבטים יכולים לדברו לשלום נתעקר מתוכם. אך כי נתעלה במדריגה שלמעלה מהם כידוע. ונשאר הנהגה למטה לפי דרכיהם. וזה לשון עקרו שור. ועיין בזוה"ק בענין רבות בנות כו' ואת עלית ע"כ. [ועי"ז נתעלה מבחי' שור ובהמה לבחי' אדם. ומקום שלו ניתן למנשה ואפרים. ויש לכוין זה בברכת מרע"ה שאמר …
במדרש פרשה זו סתומה וכו', הענין להודיע כי גלות בני ישראל אינו במקרה, וכל תהלוכת בני ישראל עושה רושם בתורה, הרי אמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא, הביט בתורה וברא את העולם, ועיקר הבריאה היה עבור בני ישראל, אם כן הביט הקב"ה בתורה, ובפרשיותיה מתנהג כל תהלוכת בני ישראל. ויש פרשה המיוחדת לגלות לכן היא סתומה, והקב"ה הכין התורה קודם שנברא העולם להיות הרפואה קודם למ…
במדרש פרשה זו סתומה כו'. הענין להודיע כי גלות בנ"י אינו במקרה וכל תהלוכת בנ"י עושה רושם בתורה. הרי אמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא. הביט בתורה וברא את העולם. ועיקר הבריאה הי' עבור בנ"י. א"כ הביט הקב"ה בתורה. ובפרשיותי' מתנהג כל תהלוכת בנ"י. ויש פרשה המיוחדת לגלות לכן היא סתומה. והקב"ה הכין התורה קודם שנברא העולם להיות הרפואה קודם למכה. ובוודאי יש ג"כ פרשיו…
בפסוק כרע רבץ כארי. אמר מו"ז ז"ל כי כוחו של יהודה אפי' בשעת שפלות שהוא שוכב הוא כארי ולביא שכן הי' במעשה תמר שהודה ולא בוש. ומזה נבנה המשיח. ולכן הרמז כל השם ביהודה ואות ד' להראות כי אפי' כשהוא דל ה' עמו עכ"ד. ויתכן לומר שהוא בכח ההכנעה כמ"ש בשמו ז"ל שע"ש זה נק' יהודה שממעט עצמו. ורמז ג"כ שהגם שכל השם בו הוא שפל ודל בעיניו. ע"ש. ולכן כיון שיודע שאפי' אחר כל …
בברכת יוסף ברכות אביך גברו כו'. אמר מו"ז ז"ל כי היא בחי' נחלה בלי מצרים שהיא ברכת שבת כמ"ש חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. וביאור המענג השבת שיש לו תענוג ממצות השבת ומניח בעבור זה כל הדאגות כשבא שבת ונח. לכן מסירין ממנו כל המצרים כנ"ל. ונ"ל שזה רמזו חז"ל מענגי' לעולם כבוד ינחלו ופי' הרוקח לעולם שהיא נחלה בלי מצרים. ולפי הנ"ל פי' מענגי' לעולם. שא…
בפסוק כרע רבץ וגו', אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו והוא בחינת לישרי לב שמחה, ורש"י פירש ישר עדיף מצדיק, וביאר כי יהודה בכחו להעלות כל הנופלים ליישר אורחותם, וזה כרע רבץ, אפילו בשעת נפילה וכו', והכלל כי השבטים ישרי לב, והם עומדים לתקן הטבע, כי בחינת יוסף הוא למעלה מהטבע, כי הוא בחינת עץ החיים, ויהודה…
בפסוק יהודה כו' כרע רבץ כו'. אמו"ז ז"ל אמר כי הגם שיוסף הוא הצדיק ועליו נאמר אור זרוע לצדיק. מ"מ יהודה גבר באחיו והוא בחי' לישרי לב שמחה. ורש"י פי' ישר עדיף מצדיק וביאר כי יהודה בכוחו להעלות כל הנופלים ליישר אורחותם וזה כרע רבץ אפי' בשעת נפילה כו'. והכלל כי השבטים נק' ישרי לב והם עמודים לתקן הטבע כי בחי' יוסף הוא למעלה מהטבע כמ"ש במ"א כי הוא בחי' עץ החיים. ו…
במדרש הרועה אותי... כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל פרנסת היום, וכשבא השפע לעולם הזה מתלבש בטבע, וזהו על ידי מלאך, ולכן צריך גאולה בכל יום, כי בבא השפע בזה ההתלבשות מתערב בו פסולת ותערובת, וצריך גאולה ובירור להוציא אוכל מתוך פסולת, ועיקר תכלית הברכה להיות דבוק בשורש...
במדרש הרועה אותי המלאך הגואל הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום כו'. ופרנסה ע"י הקב"ה גאולה ע"י מלאך. כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל פרנסת היום. וכשבא השפע לעוה"ז מתלבש בטבע וזהו ע"י מלאך ולכן צריך גאולה בכל יום כי בבוא השפע בזה ההתלבשות מתערב בו פסולת ותערובות וצריך גאולה ובירור להוציא אוכל מתוך פסולת. ועיקר תכלית הברכה להיות דבוק בשורש. וז"ש ויקרא ב…
וזה כח מלכותו ית"ש, דכתיב מלכותך מלכות כל עולמים, בתוך כל העלמות והסתרות אף על פי כן לו המלוכה, וזה ניתן ליהודה ודוד, ואיתא בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה, וכן בפסוק ויפלו לפניו וכו' הננו לך לעבדים, אמרו תעלא בעידניה סגיד ליה, והענין הוא, כי המלוכה ניתנה ליהודה בקביעות, כמו ארי מלך בחיות, ומכל מקום השועל שהוא פקח בחכמתו מייעץ גם להארי באיזה זמנים, ואז גם האר…
בפסוק ויקרא יעקב את בניו וכו' האספו ואגידה. ובמדרש מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע, מיעקב, דכתיב "וזאת אשר דיבר להם אביהם", שמסר להם כח הדיבור, שבזה הכח מעידין בני ישראל על הבורא, וכתיב "שפת אמת תכון" וכו', יעקב הוא האמת, והשבטים הם שפת אמת, כי הדיבור נשלם על ידי השפתים, ומקודם היה שפה אחת, ובדור הפלגה על ידי שלא היו דבוקים באמת ניטל מהם כח הדיבור ונשאר רק לבני י…
בפסוק כל אלה שבטי ישראל י"ב וזאת אשר דיבר כו' איש אשר כברכתו כו'. עיקר הברכה היא כל כמו שנתברכו אבותינו בכל מכל כל. וזה הכל הוא קיום כל הבריאה. וכ' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים. וזה הרצון והחפץ הוא קיום הכל ונמסר הכל לאבות ובנ"י אחריהם. והוא ג"כ ברכת השבת דכ' ששת ימים עשה כו' השמים כו' הארץ כו' הים כו' וינח ביום השביעי שהוא עיקר חפץ ה' לכן ויברך אותו.…
Showing 40 of 43 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy