Shabbatשבת

Extinguishing Lights on Shabbat for Sleep

These sources discuss whether one may turn off a light on Shabbat to enable sleep, examining the prohibition against extinguishing fire and the circumstances under which a non-Jew may perform the act or bodily need may permit leniency.

אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּ

6 sources · 4 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The clearest Talmudic anchor for this question appears in Gemara Shabbat 122b, where Shmuel, upon seeing a non-Jew light a lamp, turned his face away from the light — but once he saw that the non-Jew was lighting for his own sake (to read a document), he turned his face back toward it, indicating that benefit from a non-Jew's Shabbat act is permitted only when that act was done for the non-Jew's own purposes.

Building on that principle, Arukh HaShulchan (Orach Chaim 276:2) states explicitly that when a non-Jew performs a forbidden act on Shabbat for the sake of a Jew, it is forbidden for that Jew to derive benefit from it on Shabbat itself — because the Jew's body directly benefits from that very act on Shabbat.

Shulchan Arukh HaRav (Orach Chaim 276:2) adds nuance by ruling that a Jew need not leave his home when a non-Jew lights a candle there on his own initiative, but the Jew may not make any use of its light — and if he wishes to perform an act of piety, he should turn his face away from the candle to demonstrate that he does not desire the benefit.

The Shulchan Arukh (Orach Chaim 328:11) notes in the context of a dangerously ill patient that extinguishing a light so that the patient may sleep is referenced and treated as a distinct category, cross-referencing siman 278, signaling that extinguishing for the purpose of sleep is a recognized halachic scenario requiring its own analysis.

Mishneh Halachos (6:78) rules, on our reading of the cited page, that if a light or electric bulb was extinguished on Shabbat, others are permitted to sleep in that room, because although they benefit from the resulting darkness, this does not constitute the prohibited form of benefiting from a Shabbat violation — the excerpt itself reasons that this resembles a kind of indirect cause (גרמא) rather than a direct physical transformation of an object such as cooking food, and the full page concludes that the benefit is passive (removal of an obstacle) and therefore permissible.

Minchas Yitzchak (4:27) addresses the permissibility of setting an electric timer to turn off lights on Shabbat, and concludes, on our reading of the cited page, that arranging for the timer to extinguish the light is permitted because the activation of the timer is not a direct act of extinguishing on Shabbat but rather an indirect causation (גרמא), drawing on Talmudic principles of indirect damage.

Source 1 · Chazal
Verified

Shabbat 122

שבת קכ״ב — ד"ה אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מַדְלְקִי

Shabbat 122:2

Shmuel encountered a gentile at the home of Avi Toran who lit a lamp; Shmuel turned the gentile away from his presence, but when Shmuel saw the gentile bring a document and read it, he concluded the gentile had lit the lamp for his own purposes and therefore Shmuel turned him back to sit near the lamp.

שְׁמוּאֵל אִיקְּלַע לְבֵי אֲבִי תוֹרָן. אֲתָא הָהוּא גּוֹי אַדְלֵיק שְׁרָגָא. אַהְדְּרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאַיְיתִי שְׁטָר וְקָא קָרֵי, אָמַר: אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא דְּאַדְלֵיק. אַהְדְּרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא.

Source 2 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 328

שולחן ערוך, אורח חיים שכ״ח — ד"ה חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום

Shulchan Arukh, Orach Chayim 328:11

Sets out the broad Shabbat framework for illness and bodily distress, including when rabbinic prohibitions may be relaxed; relevant if the light prevents sleep because of a significant medical condition.

חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש לו מלאכת חילול שבת שמנה ימים אין אומרים נמתין עד הלילה ונמצ' שלא לחלל עליו אלא שבת אחת אלא יעשו מיד אע"פ שמחללין עליו שתי שבתות ולכבות הנר בשביל שישן ע"ל סימן רע"ח:

Source 3 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 276

ערוך השולחן, אורח חיים ער״ו

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 276:2

Analyzes extinguishing on Shabbat, including the relationship between ordinary benefit, bodily need, and the laws of a non-Jew performing the act.

אבל כאן מיירינן שבשבת עצמו יהנה גוף הישראל מזה, ולכן אפילו אם לגמרי עשה מעצמו, כיון שהוא עשה בשביל הישראל - אסור להישראל ליהנות ממלאכה זו בשבת עצמה.

Source 4 · Hasidic
Verified

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 276

שולחן ערוך הרב, אורח חיים ער״ו

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 276:2

Gives an expansive treatment of extinguishing on Shabbat and the circumstances in which one may arrange for a non-Jew to extinguish or otherwise address a light-related problem.

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא הִטְרִיחוּ עַל הַיִּשְׂרַאֵל לָצֵאת מִבֵּיתוֹ כְּשֶׁמַּדְלִיק בּוֹ הַנָּכְרִי נֵר בִּשְׁבִילוֹ מִדַּעַת עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מֵאוֹר הַנֵּר, רַק שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלוּם לְאוֹרוֹ, וְכֵן בַּמְּדוּרָה. וְהוּא הַדִּין אִם הוּא שׁוֹבֵת בְּמָלוֹן בְּבֵית הַנָּכְרִי — אֵינוֹ צָרִיךְ לָצֵאת מִמֶּנּוּ כְּשֶׁמַּדְלִיק הַנָּכְרִי נֵר בִּשְׁבִילוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא שׁוֹבֵת בּוֹ — נַעֲשָׂה כְּבֵיתוֹ וְטֹרַח לוֹ לָצֵאת מִמֶּנּוּ. וְאִם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִדַּת חֲסִידוּת — יַהֲפוֹךְ פָּנָיו מֵאוֹר הַנֵּר לְהַרְאוֹת שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בּוֹ:

Source 5 · Modern
External

Mishneh Halachos 6:78

משנה הלכות, ח״ו סי׳ ע״ח

Mishneh Halachos 6:78

One who extinguished a light on Shabbos permits others to sleep in that room, since although they benefit from the darkness created by that action, it does not constitute the prohibited form of benefiting from work done on Shabbos—as this is merely a passive benefit (removal of an obstacle) rather than a direct positive transformation of an object like cooking.

ונראה דכה"ג מותר לישן דהגם שהוא נהנה ממעשה שבת אבל אין זה ענין לנהנה ממעשה שבת דהכא לא היה אלא כעין גרמא ולמאי דנהנה ממעשה שבת היינו כגון המבשל בשבת שהמאכל שהוכן חזי לי'

On this pageThe author rules that if someone extinguished a light (or electric bulb) on Shabbos, it is permitted for others to sleep in that room. Although they benefit from the darkness, this is not the prohibited form of benefiting from work done on Shabbos ('ma'aseh Shabbos'), as it is merely a passive benefit (removing an obstacle/light) rather than a direct, positive physical transformation of an object like cooking food.

Mishneh Halachos 6:78 — page scan on HebrewBooks
Page 87

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 6 · Modern
External

Minchas Yitzchak 4:27

מנחת יצחק, ח״ד סי׳ כ״ז

Minchas Yitzchak 4:27

The author permits setting an electric timer in advance to turn off lights on Shabbat, as it does not constitute a direct act of extinguishing but rather an indirect causation.

וגם לפ"ז נראה להתיר שיעמיד השעון-של-החשמל המכוון על הכיבוי, קודם הערכת השעון

On this pageThe author discusses the permissibility of setting or adjusting an electric timer (Shabbat clock) to turn off lights on Shabbat. He rules that setting the timer beforehand, or having a non-Jew adjust it before the trigger mechanism activates, is permitted because it is not considered an immediate act of extinguishing on Shabbat but rather a removal of a barrier (גרמא). The author analyzes the halachic implications of using a Shabbos clock (timer) to control electricity on Shabbos. He discusses whether triggering an action via a timer is considered a direct act (כח ראשון) or an indirect, permissible act of causation (גרמא), drawing comparisons to Talmudic principles of damage caused by wind or indirect forces.

Minchas Yitzchak 4:27 — page scan on HebrewBooks
Page 355

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • מכבין ומפסידין דליקה בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • במדרש ואהיה אצלו אמון, הביט בתורה וברא את העולם וכו', דמקודם היה בריאת האור וירא וגו' כי טוב ויבדל, גנזו לצדיקים, כבחז"ל, ובכל יום כתוב וירא כי טוב, והיינו התורה שנקראת אור וטוב, כמו שכתוב מה רב טובך וגו' צפנת וגו', מה שגנז האור בתוך הבריאה, וזהו הפלא של מעשה בראשית, שהעיד הכתוב שנמצאת הארת התורה בכל המעשים, וכל יום מימי בראשית מיוחד למצא בו אור מיוחד... ולכן בשבת לא כתוב וירא כי טוב, כי בשבת הוא כולו אור וטוב... ומכל מקום כפי שמבררין האור בימי המעשה כך הוא מתרבה האור בשבת קודש...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ‏[רסד] ע"י השינה הראוי' בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצוא יחול ‏לבבו ליראת ה'. ולכך מסיימת ברכת המפיל שהוא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים ‏מטעם כי אתה המפיל וגו' וממך הוא השינה ואין לך לגרום לי רע. ומסיים המאיר לעולם וגו' דאור ‏השחר שמאיר לעולם יהי' בכבודו בהכרת כבוד שמים כטעם כל פעל למענהו לקילוסו (שוח"ט ‏תהלים מז' קמח). וזה טעם והאר וגו' פן אישן המות פי' כי שינה א' מס' במיתה והיינו רוח הטומאה ‏שהוא ע"י הרהורים רעים כנ"ל. ועי"ז הוא בשינתו טועם טעם טומאת המת ובבוקר אין העינים ‏מאירים כ"כ מעצמם רק ע"י השתדלות בד"ת כי שוריינא דעינא בלבא (כמ"ש ע"ז כח:). ולזה ‏מבקשים לינצל מחלומות רעים והרהורים רעים ולהארת עינים שיהי' השינה טוב מאוד כמשז"ל ‏‏(ב"ר פ' ט). והיינו ע"י חלום א' מס' בנבואה כאשר הרהוריו בלילה ג"כ בד"ת שהרהר ביום ועי"ז ‏נדבק בטוב יותר כנ"ל אות רל"ח. וזה הי' טעם דוד המע"ה שלא ישן ס' נשמי (כמ"ש סוכה כו:) ולא ‏ידע טעם דמותא כי כל יגיעת דוד המע"ה כל ימיו לינצל ממ"ז שהי' מוקף מהם ממש מתולדתו ‏כמ"ש הן בעון חוללתי וגו' וכנודע דהוא נגד יסוד העפר וזכה רק לחלק הנפש כידוע וכמ"ש בזוהר ‏וארא כ"ז א' ושם הוא שורש החטא כמ"ש נפש כי תחטא ונא' הדם הוא הנפש ובריש כל מרעין אנא ‏דם (כמ"ש ב"ב נח:) שבו שורש חלי הנפש לכל מיני תשוקות דתאוה ורציחה וע"ז הי' כל סיגופיו ‏להרוג היצ"ר בתענית מפני כובד אבן שבלבו. ולכן אמרו (ברכות נה:) שכל ימיו של דוד לא ראה ‏חלום טוב כי הגם שהרגו ליצ"ר באמת מ"מ לא נתנקה לגמרי בימיו והוא משז"ל (שבת ל.) בחייך ‏איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע. וההודעה הוא כאשר הוא הבירור גמור שזה נקי לגמרי. וזה ‏לא הי' בימיו עדיין כי הבירור גמור הוא ע"י בנין הבית שהוא שלימות הנפש שהוא כח הפעולה ‏שבאדם לגמרי למצוא מקום לה' שממנה אורה יוצא לעולם (ירושלמי פ"ד דברכות ה' ה) ובו קבוע ‏קדושת הש"י לא יזוז אפי' רגע א'. ובודאי מי שבנה ומצא מקום קבוע זה לקדושת הש"י בודאי נמצא ‏זה קודם בקרב לבו קביעות גמור לקדושת הש"י שלא יזוז. וכשזכה ללבו חלל בקרבו אז החל רוח ‏ה' לפעמו לבקש בבנין הבית עד שא"ל מפי ה' (דה"א כב) לא תבנה וגו' כי דמים רבים וגו'. פי' כל ‏מלחמותיו הי' בניצוח היצר כפי מה שנצח ליצר כך נצח לאומות שהכל א'. וזהו במדת אתכפיא ובזה ‏א"א להיות קביעות גמור עדיין. הגם שזכה לאכפיי' לגמרי בהריגה מ"מ הרי אז"ל ביומא (סט:) ‏דהריגת דיצר דתאוה א"א להרוג דצריך לקיום עולם ובמדה"נ (תולדות קלח א) א' דצריך לתמידו ‏דאורייתא. אבל בימי שלמה המע"ה שלום יהיה לי כטעם אז אהפוך אל עמים וגו' לאהפכא רע לטוב ‏שזה כל עסק שלמה המע"ה כל ימיו בענין נשים נכריות וכמ"ש במק"א. ולפי שהבנים תעלומות לב ‏דאב כמו ששמעתי זה לכן הי' אז כשבנה בהמ"ק הודעה על נקיון לב דוד המע"ה ג"כ כמשאז"ל ‏‏(שבת שם). ונקרא חנוכת הבית לדוד כי באמת הוא מצא אותו המקום בסוף ימיו כשנצטנן דמו אז ‏מפני מה"מ כמשאז"ל (סא"ר פ' ז הובא רש"י ריש מ"א) שהוא סילוק היצר מכל וכל והוא הכין הכל. ‏ושלמה המע"ה אדרבא ישן הרבה ועליו נאמר כן יתן לידידו שנה וכמשאז"ל (ויק"ר פ' יב) שישן עד ‏ד' שעות ומפתחות בהמ"ק כו' כי הוא כמו אסטמא לפרזלא דמדת דוד המע"ה ברזל כנודע וכמ"ש ‏בזוהר וארא כ"ד ב' שהוא מעפר ובו תוקף הבירורים מפסולת העפר ע"י ההכנסה באש [דאהבה ‏ויראה] עד שנעשה אסטמא והוא מדת שלמה המע"ה. וא' ברכות (סב:) שינה בעמוד השחר ‏כאסטמא לפרזלא. ושמעתי דעיקר כאותו הפי' דרש"י שהוא טוב כי בעה"ש הוא יחוד חמה ולבנה ‏דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' כנודע ואז גמר שינת הלילה שהוא מדת דוד המע"ה ואותה רגע הוא ‏מדת שלמה המע"ה ואז השינה טובה כאסטמא כנ"ל וכ"א (שם נה סע"ב) כי החלומות שסמוך ‏לעה"ש מתקיימים כי הם מכלל א' מס' בנבואה שכבר כלו דמיונות והרהורי דיממא וזה מצד השינה ‏הטובה כנ"ל: ‏ ‏[רסד] ע"י השינה הראוי' בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצוא יחול ‏לבבו ליראת ה'. ולכך מסיימת ברכת המפיל שהוא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים ‏מטעם כי אתה המפיל וגו' וממך הוא השינה ואין לך לגרום לי רע. ומסיים המאיר לעולם וגו' דאור ‏השחר שמאיר לעולם יהי' בכבודו בהכרת כבוד שמים כטעם כל פעל למענהו לקילוסו (שוח"ט ‏תהלים מז' קמח). וזה טעם והאר וגו' פן אישן המות פי' כי שינה א' מס' במיתה והיינו רוח הטומאה ‏שהוא ע"י הרהורים רעים כנ"ל. ועי"ז הוא בשינתו טועם טעם טומאת המת ובבוקר אין העינים ‏מאירים כ"כ מעצמם רק ע"י השתדלות בד"ת כי שוריינא דעינא בלבא (כמ"ש ע"ז כח:). ולזה ‏מבקשים לינצל מחלומות רעים והרהורים רעים ולהארת עינים שיהי' השינה טוב מאוד כמשז"ל ‏‏(ב"ר פ' ט). והיינו ע"י חלום א' מס' בנבואה כאשר הרהוריו בלילה ג"כ בד"ת שהרהר ביום ועי"ז ‏נדבק בטוב יותר כנ"ל אות רל"ח. וזה הי' טעם דוד המע"ה שלא ישן ס' נשמי (כמ"ש סוכה כו:) ולא ‏ידע טעם דמותא כי כל יגיעת דוד המע"ה כל ימיו לינצל ממ"ז שהי' מוקף מהם ממש מתולדתו ‏כמ"ש הן בעון חוללתי וגו' וכנודע דהוא נגד יסוד העפר וזכה רק לחלק הנפש כידוע וכמ"ש בזוהר ‏וארא כ"ז א' ושם הוא שורש החטא כמ"ש נפש כי תחטא ונא' הדם הוא הנפש ובריש כל מרעין אנא ‏דם (כמ"ש ב"ב נח:) שבו שורש חלי הנפש לכל מיני תשוקות דתאוה ורציחה וע"ז הי' כל סיגופיו ‏להרוג היצ"ר בתענית מפני כובד אבן שבלבו. ולכן אמרו (ברכות נה:) שכל ימיו של דוד לא ראה ‏חלום טוב כי הגם שהרגו ליצ"ר באמת מ"מ לא נתנקה לגמרי בימיו והוא משז"ל (שבת ל.) בחייך ‏איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע. וההודעה הוא כאשר הוא הבירור גמור שזה נקי לגמרי. וזה ‏לא הי' בימיו עדיין כי הבירור גמור הוא ע"י בנין הבית שהוא שלימות הנפש שהוא כח הפעולה ‏שבאדם לגמרי למצוא מקום לה' שממנה אורה יוצא לעולם (ירושלמי פ"ד דברכות ה' ה) ובו קבוע ‏קדושת הש"י לא יזוז אפי' רגע א'. ובודאי מי שבנה ומצא מקום קבוע זה לקדושת הש"י בודאי נמצא ‏זה קודם בקרב לבו קביעות גמור לקדושת הש"י שלא יזוז. וכשזכה ללבו חלל בקרבו אז החל רוח ‏ה' לפעמו לבקש בבנין הבית עד שא"ל מפי ה' (דה"א כב) לא תבנה וגו' כי דמים רבים וגו'. פי' כל ‏מלחמותיו הי' בניצוח היצר כפי מה שנצח ליצר כך נצח לאומות שהכל א'. וזהו במדת אתכפיא ובזה ‏א"א להיות קביעות גמור עדיין. הגם שזכה לאכפיי' לגמרי בהריגה מ"מ הרי אז"ל ביומא (סט:) ‏דהריגת דיצר דתאוה א"א להרוג דצריך לקיום עולם ובמדה"נ (תולדות קלח א) א' דצריך לתמידו ‏דאורייתא. אבל בימי שלמה המע"ה שלום יהיה לי כטעם אז אהפוך אל עמים וגו' לאהפכא רע לטוב ‏שזה כל עסק שלמה המע"ה כל ימיו בענין נשים נכריות וכמ"ש במק"א. ולפי שהבנים תעלומות לב ‏דאב כמו ששמעתי זה לכן הי' אז כשבנה בהמ"ק הודעה על נקיון לב דוד המע"ה ג"כ כמשאז"ל ‏‏(שבת שם). ונקרא חנוכת הבית לדוד כי באמת הוא מצא אותו המקום בסוף ימיו כשנצטנן דמו אז ‏מפני מה"מ כמשאז"ל (סא"ר פ' ז הובא רש"י ריש מ"א) שהוא סילוק היצר מכל וכל והוא הכין הכל. ‏ושלמה המע"ה אדרבא ישן הרבה ועליו נאמר כן יתן לידידו שנה וכמשאז"ל (ויק"ר פ' יב) שישן עד ‏ד' שעות ומפתחות בהמ"ק כו' כי הוא כמו אסטמא לפרזלא דמדת דוד המע"ה ברזל כנודע וכמ"ש ‏בזוהר וארא כ"ד ב' שהוא מעפר ובו תוקף הבירורים מפסולת העפר ע"י ההכנסה באש [דאהבה ‏ויראה] עד שנעשה אסטמא והוא מדת שלמה המע"ה. וא' ברכות (סב:) שינה בעמוד השחר ‏כאסטמא לפרזלא. ושמעתי דעיקר כאותו הפי' דרש"י שהוא טוב כי בעה"ש הוא יחוד חמה ולבנה ‏דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' כנודע ואז גמר שינת הלילה שהוא מדת דוד המע"ה ואותה רגע הוא ‏מדת שלמה המע"ה ואז השינה טובה כאסטמא כנ"ל וכ"א (שם נה סע"ב) כי החלומות שסמוך ‏לעה"ש מתקיימים כי הם מכלל א' מס' בנבואה שכבר כלו דמיונות והרהורי דיממא וזה מצד השינה ‏הטובה כנ"ל: ‏

    from our library copy — not yet checked against the original

  • דָּבָר אַחֵר, לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְרָאָה אֶחָד וְדָבְקוּ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁהִשְׁלִיטוֹ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (אסתר ב, טו) "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן", לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדָבְקוּ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ בִּתּוֹ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (זכריה יב, י) "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד, וְגוֹ' רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים", עַד שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין אֵיזוֹ חַיָּה נִזּוֹנֵית בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיוֹם וְאֵיזוֹ חַיָּה נִזּוֹנֵית בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיוֹם. מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָאַחֲרוֹנִים בִּזְכוּת הָרִאשׁוֹנִים, וּמִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָרִאשׁוֹנִים בִּזְכוּת הָאַחֲרוֹנִים, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', בְּאֵיזֶה זְכוּת, בִּזְכוּת תּוֹלְדוֹתָיו, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת בְּיָמָיו הִתְחִילוּ הַבְּרִיּוֹת לְהַכְעִיס לְיוֹצְרָן בָּעֲבוֹדָה זָרָה. וְהוּא הָיָה הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי, וְהִכְעִיסוּ בִּשְׁלֹשָׁה עֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, כ) "אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה", וּמְקַנֶּה בַּסֵּתֶר, חָזְרוּ לְהַכְעִיס בְּגָלוּי וּמַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב", חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין צְלָמִים וְקוֹרְאִין אוֹתָם בְּשֵׁם בּוֹרְאָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו) "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'", חָזְרוּ מְתַבְּלִין בְּכָל כַּעַס, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב) "תּוּבַל קַיִן וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן" שֶׁחָזְרוּ לְהִתָּבֵל בַּזְּנוּת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "תֶּבֶל עָשׂוּ" וְנִגְזַר עֲלֵיהֶן שְׁלֹשָׁה גְזֵרוֹת כְּנֶגֶד הַכַּעַס שֶׁהִכְעִיסוּ, אַחַת שֶׁנִּקְרַע אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁ הַיַּבָּשָׁה, וְאַחַת שֶׁהָיָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִישׁוֹר וַעֲרָבָה, וְנַעֲשָׂה הָרִים וּטְרָשִׁיִים וְגִימִיוֹת וְעָתִיד לֶעָתִיד לָבֹא לַחֲזוֹר לְמִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, י) "יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה" כְּמוֹ שֶׁהָיָה, וְאַחַת שֶׁנִּתְמַעֲטָה קוֹמָתָן, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, לג) "וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ". וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁהַרְבֵּה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְטַעֵר עַל דּוֹרוֹ שֶׁל מַבּוּל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, לְפִיכָךְ הִתְרָה בָּהֶן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיוּ מַכְעִיסִין יוֹתֵר מִדַּאי. דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, שִׁבְעָה חֲנֻכּוֹת הֵן הָרִאשׁוֹן, (בראשית א, א ג) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר", הֲרֵי נֵר אֶחָד, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר", מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְטִי שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִקְבֹּעַ תַּלְמְיוּס "וְנָטַל נֵר וְהֵאִירָה, כָּךְ הֵאִירָה הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" בְּיוֹם שְׁלִישִׁי נִבְרְאוּ הָאִילָנוֹת וְשֶׁמֶן זַיִת מֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת" וְגוֹ', בְּיוֹם רְבִיעִי נִבְרְאוּ הַמְּאוֹרוֹת וְכִסְאוֹ שֶׁל דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, לז) "וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי", וּכְתִיב (שם קלב, יז) "אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי", בַּיּוֹם חֲמִישִׁי נִבְרְאוּ בְּרָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי נִבְרְאוּ אָדָם וְחַוָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז) "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם", בְּיוֹם שְׁבִיעִי אִי אַתָּה מוֹצֵא נֵר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מֵאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְהָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַחֻפָּה, צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁאֹל אִם הָיָה כֻּלּוֹ אוֹר וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הָיָה אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו) "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה" וְגוֹ'. פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי אַבָּהוּ מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִתְלַוּוּ לוֹ גּוֹיִם. אָמְרוּ לוֹ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית ב, טז) "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם", אָדָם נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, אֲבָל הָאִשָּׁה לֹא נִצְטַוְּתָה אָמַר לָהֶם, מָה אָמַר הַכָּתוּב עַל הָאָדָם "לֵאמֹר" מַהוּ "לֵאמֹר" לְאֵבָרָיו, וְחַוָּה נִבְרֵאת מִצַּלְעוֹתָיו. (בראשית ב, ב) "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", אֵין אַתְּ מוֹצֵא בְּשַׁבָּת לַיְלָה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּתִיב "וַיְהִי עֶרֶב" (וְעֶרֶב) [וּבְשַׁבָּת אֵין] שָׁם לַיְלָה לָמָּה, שֶׁכֻּלָהּ אוֹר.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • והארץ - בשמים לא נתחדשה עוד בריאה... והמאורות ביום ד' היו, שנתקבץ כל האור והושם בשמש, וגם זה לצורך הארץ ולא השמים, אבל בארץ היתה עוד עשיה ויצירה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Megillah 18bunverified

    Filed under: Sleep

Related sheets

Shabbatשבת

The Obligation and Significance of Shabbat Candle Lighting

These sources address the halachic requirements for lighting Shabbat candles before sunset, clarifying who bears primary obligation in the household and the spiritual dimensions of the practice. Both men and women are obligated, though women are particularly charged with the responsibility due to their presence in the home, and the candles serve as a means of sanctifying Shabbat while representing the divine light revealed on this holy day.

View Sources21 sources
Chassidusחסידות

Five Core Teachings of the Maor VaShemesh

The Maor VaShemesh (Rabbi Kalonymus Kalman Epstein) presents key Hasidic teachings on spiritual devotion, including the role of self-nullification before the divine will, the purpose of creation as cleaving to God through Torah and mitzvot, the renewal of Torah in each generation through the tzaddik's transmission, the inner journey of spiritual refinement, and the continuous dynamic of spiritual ascent and descent.

View Sources4 sources
Chassidusחסידות

Joy in Divine Service: A Chassidic Path

Chassidic and classical Jewish sources explore simcha (joy) as a foundational element of avodas Hashem. The sources teach that authentic service of God requires not mere compliance, but genuine joy and inner vitality, which elevate the worshipper's connection to the divine and remove obstacles to true devekut.

View Sources18 sources
Machshavaמחשבה

Each Person's Unique Path in Torah

These sources explore the principle that every individual has a distinct spiritual connection to Torah suited to their own nature and soul-level. From classical rabbinic sources emphasizing human uniqueness to Hasidic teachings on personal spiritual paths, the materials collectively affirm that authentic Torah study and service must align with each person's singular essence rather than mere imitation of others.

View Sources7 sources
Machshavaמחשבה

Torah Study for Its Own Sake: Lishmah

These sources define lishmah (Torah study for its own sake) as studying with pure intention—motivated by love of God and desire to know His will rather than seeking honor or material reward. The sources trace this ideal from Talmudic teachings through medieval and Hasidic commentators, exploring how even preliminary study not for its own sake can eventually lead to authentic lishmah.

View Sources13 sources
Chassidusחסידות

Joy as the Foundation of Divine Service

Sources across Jewish tradition explore joy as a central spiritual principle in serving God. The texts examine joy during Temple worship, its role in repentance and mitzvah observance, its healing properties, and the consequences of serving God without genuine joy.

View Sources21 sources

Explore more