Five Core Teachings of the Maor VaShemesh

הנה נודע שהתורה הקדושה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן כי היא נצחית אך האמת הוא שהבורא ב״ה נמצא בכל אחד מישראל ואפילו ברשע היותר גדול ובבעל עבירה היותר גדול ח״ו והראיה שלכל רשע באים לו הרהורי תשובה בכל יום וזהו מתראה אליו השם יתברך וכשהוא הולך בזה שהוא מגביה שכלו אז הוא מתחיל לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי כי האבות הן הן המרכבה ומה הוא מרכבה כתב בתיקונים הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס שילך הסוס למקום שירצה וינהיג אותו לנהר ולמקומות מטונפים רק שהולך למקום שרצון הרוכב לילך שם וכשאדם הוא מרכבה לשמו הגדול אינו הולך רק למקום שהשם יתברך רוצה שאינו עושה רק רצון השם יתברך ולא רצון היצר הרע: וזהו וירא אליו ה׳ כתב סתם ולא כתב אל אברהם כי קאי על כל אחד מישראל שמתראה אליו השם יתברך דהיינו אפילו רשע גדול ח״ו מתראה אליו השם יתברך דהיינו הרהורי תשובה שבאים לו כנ״ל והוא יושב פתח האוהל פירוש שזה פותחים לו פתח כחום היום כשבא לו התלהבות הרהורי תשובה. וישא עיניו פירוש כשמגביה השכל שלו וירא והנה שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב רצה לומר שהוא מדריגת האבות שהיו מרכבה לשמו הגדול. וירא וירץ לקראתם שאומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי ורוצה להגיע גם כן למדריגה זו להיות מרכבה אליו יתברך שילך רק למקום שהוא יתברך רוצה.

And the proof is that every wicked person has notions of teshuvah each day, and that is [the meaning of] Blessed God’s appearing to him. And when he goes with this, when he elevates his mind, then he begins to ask, “When will my actions arrive at the actions of my Ancestors?” (cf. Tanna D’Vei Eliyahu Rabbah [Friedmann ed.] ch. 23). For the Ancestors are themselves the chariot; and what is the chariot? It is written in Tikkunei Zohar, “The horse is secondary to the rider, but the rider is not secondary to the horse” (Tikkun 70, 134a) such that the horse could go any place it wants, leading him into the river and to filthy places; instead, it must go to the place where the rider wills it to go. And when a person is a chariot for [God’s] Great Name, he goes only to the place where Blessed God wants [him to go], he does only Blessed God’s will and not the Evil Inclination’s will. And that is [the meaning of] And the LORD appeared to him written plain instead of being written “to Abraham,” for it applies to each Jew that Blessed God will appear to him.

ואתה מחיה את כולם וצמצם כביכול עד מדרגות התחתונות והושם חלק אלו״ה ממעל תוך חשכת החומר כי כל עיקר כוונה היא שיתעלו מדרגות התחתונות למעלה ולהיות יתרון האור מן החושך. והוא ענין ירידת יוסף למצרים מדרגות התחתונות מצר י״ם שעל ידי זה יתוסף תענוג כדכתיב ויתרון האור שיש יתרון תענוג כשהועלה מן החשך ולכך נקרא יוסף מלשון תוספות וזהו (בראשית מ״ב, א׳) וירא יעקב כי יש שבר לשון שבירה שהם נובלות חכמה של מעלה תורה מה שנפל ונשבר כל מה דנחיה מדרגיה יקרא שבירה במצרים במצר י״ם שראה שם נובלות התורה שנפלה שם שצריכה להתברר ולעלות. ואמר רדו שמה להעלות ונחית להביא אל חיות השרש ועצמי וזהו ענין וימת יוסף כי מה שירדה התורה עד סוף המדריגה נקרא מיתה דנחית מדרגיה קרי ביה וימת ויחנטו אותו שהתורה נקרא עץ החיים ובאילן אזלינן בתר חנטה ר״ל אף שירד לסוף המדריגה נחנט ויושם בארון כמאמרם ז״ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון אפילו הנובלת יש להם עליה להיות בארון כמו הלוחות שהיא התורה העצמית.

We find that every thing was created by way of the Torah and the power of the actor is in that which is acted upon, in which case the power of the Torah is in each thing and in all the worlds, and also in the person as is written, This is the Torah: A person (Num. 19:14) as we will clarify. And the Torah and the Holy Blessed One are one (Zohar 1:24a), so we find in all things the life-force of the Holy Blessed One.

אך האמת שהאדם הוא אינו יכול לעמוד תמיד על מדריגה אחת כי החיות רצוא ושוב שבא ומסתלק דהיינו כשהוא דבוק בהשם יתברך הוא מרגיש חיות ותענוג ואחר כך מסתלק ונופל מדריגתו ויש בזה רזין דאורייתא בטעם הדבר למה צריך ליפול ממדריגתו וטעם אחד הוא כדי שיבוא אחר כך למדריגה יותר גדולה שבכל דבר צריך להיות העדר קודם להויה וכשרוצים להגביה למדריגה יותר גדולה צריך להיות העדר קודם לכן צריך ליפול ממדריגה שהוא עכשיו: והנה צריך האדם שגם בנפלו ממדריגתו יתאמץ לעלות אל ה׳ באותו מדריגה שהוא עכשיו כי צריך להאמין שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואפילו במדריגה שהוא עכשיו יש גם כן השם יתברך כי לית אחר פנוי מיניה רק שהוא מצומצם מאוד וזהו (תהלים קי״ג ג׳) ממזרח שמש עד מבואו וגו׳ שהצדיק נקרא שמש כמאמר עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו׳ הרי שהצדיק נקרא שמש וזהו ממזרח שמש דהיינו שהמוח שלו בהיר וזך ודבוק בהשם יתברך עד מבואו דהיינו כשמסתלק הבהירות ונפל ממדריגתו ולעולם צריך להיות מהולל שם ה׳ ולמתאמץ לעלות אל השם יתברך באותו מדריגה שהוא עכשיו: וזהו נקרא נעשה קודם ונשמע אף בנפילתינו ממדריגתינו להדבק בהשם יתברך באותה מדריגה כנ״ל ואחר כך נשמע שעיקר השמיעה הוא לשון הבנה דהיינו שבא למדריגה יותר גדולה כנ״ל וזה הוא עיקר קבלת התורה שקבלו ישראל ולכן התפאר השם יתברך בזה מאוד שקבלו התורה בגודל האמת והשיגו האמת שלעולם יהיו דבוקים בהשם יתברך ולא יפרדו ממנו אף בנפלם ממדריגתם וזהו עיקר ההילוך וההנהגה הישראלית ובזה צריך להלך ובמה יבוא להשם יתברך כשנפל ממדריגתו שהרי ניטל ממנו המוחין והדעת אף שהשם יתברך הוא מלא כל הארץ כבודו דהיינו אפילו במקום שהוא כל הארץ שכולו ארציות שהוא רק חומר עב אף על פי כן מלא כבודו יתברך והנה השם יתברך נקרא חיי החיים דהיינו שכל החיים שבעולם בהמות חיות ועופות ומין האדם החיות שלהם הוא השם יתברך וזהו חי החיים שהוה יתברך החיות של כל החיים ויחשוב כשנפל ממדרגתו הלא חי אני ומי הוא החיות שלי הלא הבורא יתברך ונמצא יש כאן גם כן הוא יתברך אך שהוא מצומצם מאוד:

So a person must, even in falling from his level, make an effort to rise up to God in the level at which he now stands; for one must believe that all the earth is full of God’s glory (Isaiah 6:3) and no place is void of Him, and even on the level at which he now stands, Blessed God is also there because no place is void of Him, only He is very contracted. And this is [the meaning of the verse] From the rising of the sun until it goes down [the LORD’s name is to be praised] (Psalm 113:3), for the tzaddik is called “the sun” as in the teaching, “Before Eli’s sun set, the sun of Samuel the Ramatite had risen etc.” (Yoma 38b), thus a tzaddik is called the sun. And this is [the meaning of] From the rising of the sun, which is when one’s mind is clear and pure and attached to Blessed God, until it goes down, which is when the clarity departs and he falls from his level. But one must always live by the LORD’s name is to be praised, and make an effort to rise up to Blessed God in the level at which he now stands. And this is called we will do before we will listen – even in our falling from our level, to attach to Blessed God in that level as we have explained above; and afterwards we will listen, since the essence of listening is understanding, meaning that one will come to an even greater level as we have explained above. And this is the essence of receiving the Torah that Israel received, and therefore Blessed God greatly praised them for this: that they accepted the Torah in the fullness of Truth and comprehended Truth, that they would forever be attached to Blessed God and would not separate from God even when they fell from their level.

ויאמר ה׳ אל אברם לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך וקשה הא כתיב אברהם אוהבי שעבד את השם מאהבתו אותו ולא משום פנייה ויש לומר דכתיב אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה היינו כי חלק ה׳ עמו והצדיק כמו שהוא כאן בעולם השפל כן הוא שורשו למעלה ולזה נברא פה בכדי שאף שהוא נתלבש בגוף עכור אף על פי כן בטוב בחירתו עובד את השם ולא מכחיש פומבי דמלכא היינו חותם המלך והוא בזה העולם צדיק כמו שהוא צדיק בשורשו שלמעלה וזהו אברהם אברהם שהוא אברהם פה צדיק כמו שהוא צדיק בשרשו שלמעלה וכן ביתר צדיקים ששמם פה כמו שהם למעלה צדיקים וידוע כי הנשמות נהנים למעלה מזיו השכינה רק שהוא נהמא דכיסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה בהיל לאיסתכלא ביה ולזה הוריד השם ב״ה הנשמה למטה בכדי שבטוב בחירתה שתעבוד אל השם ישולם לה שכר פעולתה ולא יהיה לה נהמא דכיסופא וזהו לך לך להנאתך ולטובתך שבשכר פעולתך יתנו לך הנאה וטובה ולא נהמא דכיסופא. והנה הגם שהנשמה הוא מלובשת בחומר עכור ומתאווה לתאוות גשמיות וארציות מזה גופא תוכל לילך בעבודת השם וזהו מארצך מתוך ארציות שלך תוכל לילך בעבודת השם וכל זמן שאין האדם בגדר השפלות אינו יכול לעבוד השם כי אין אני והוא כו׳ ומאין יבוא לאדם השפלות אמר התנא מאין באת כו׳ ובהיות האדם נותן אל לבו שתחלת בואו הוא מדבר סרוח כזה וסופו לבוא לעפר מה לו להתגאות אם ההתחלה והסוף המה דברים שאין בהם להתגאות גם זה מה שהוא באמצע אין בגדר חשיבות וזהו וממולדתך אם תזכור מאין נולדת מטפה סרוחה מחמת זה תראה להשפיל עצמך אל הארץ אשר כו׳ כי דוד המלך ע״ה אמר (תהלים קט״ז ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים כי דברים גשמיים כגון אכילה ושתיה ושאר צרכי בני אדם אם עושין אותן בשביל תאוה אין בהן חיות מה שאין כן אם אוכל לשובע נפשו ומעלה האכילות והשתיות ושארי צרכי בני אדם אל השם בטוב כוונתו כדכתיב בכל דרכיך דעהו כל מעשיך יהיו לשם שמים אז הם נקראים ארצות החיים כי בארציות שלו שוכן בהם חי החיים וזהו אל הארץ אשר אראך שיהיו נקראים ארצות החיים: ואגדלה את שמך כי כתב האר״י ז״ל כי כל איש ישראל יש לו שם בקדושה היינו השם שקראו אביו הוא נשמתו וחיותו ועוד יש לו שם אחר מחמת שהוא מעורב מטוב ורע יש לו שם שני מחלק רע לכן הרשעים אחרי מותם אינם יודעים את שמם מחמת שלא הטיבו מעשיהם ועדיין קיים השם של הרע שלו לאפוקי הצדיק אחר שביטל את הרע שלו ביטל שמו הרע ונכלל בשם טוב שלו וזהו ואגדלה את שמך ששמך יתגדל שגם הרע יחזור למוטב והיה ברכה כי אחר שתעשה כנ״ל אזי כל ההשפעות והברכות שיבואו לעולם הוא יהא הכל ממך כי תהיה צינור להוריד השפע מעולם העליון וזהו והיה ברכה: וילך אברהם כאשר דיבר וגו׳ כי קיים הצדיק את כל הנ״ל וילך אתו לוט ואיתא במדרש הנעלם אברם הוא הנשמה ולוט הוא היצר הרע והנה בהיות הצדיק הולך ממדריגה למדריגה גם היצר הרע הולך אתו עמו כי גם שבטל התאוות הגשמיות ובא אל מדריגה גדולה גם שם היצר הרע מפתיהו כי מי שהוא גדול מחברו יצרו גדול ממנו ומכשילו בדברים דקים ושם צריך יותר לשמור את עצמו מן היצר כי שם בקל יוכל לפתותו ח״ו בדברים דקים אשר אי אפשר להרגיש כי סביביו נשערה מאוד וצריך שמירה מעולם להזהר שלא יחטא ח״ו אף כחוט השערה וק״ל:

Let him make himself as a mute. Could this even apply to words of Torah? The verse teaches, speak righteousness” (Hullin 89a). For it is known that it is written, Lord, open my lips (Psalm 51:17), because the Blessed Creator, the whole earth is full of [God’s] glory (Isaiah 6:3), no place is void of [God]; but [God’s] glory connotes cloaking as is known, that Blessed [God] is cloaked in each thing. And that is [the meaning of the Talmud’s statement], “Make himself as a mute,” meaning his essence. That is, he should not speak any speech unless he believes that of his own account he is mute, and his only speech is the world of speech, the characteristic of “Lord” as we have explained. And they ask: “Could this even apply to words of Torah,” that a person should not learn unless he believes as we have explained? “The verse teaches, speak righteousness,” it is a mitzvah to learn even if it is not for its own sake.