Yamim Tovimימים טובים

Sukkot Joy as the Fruit of Yom Kippur

The Sefat Emet explains how Sukkot's rejoicing emerges naturally from Yom Kippur's forgiveness and purification. Once the heart is cleansed through repentance and atonement, the sukkah becomes a dwelling of faith—a sheltering shade in which a person abandons worldly anxiety and trusts entirely in divine protection.

בצלו חמדתי וישבתי

20 sources · 18 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The throughline across these teachings is that Sukkot's joy is the direct fruit of the purification achieved on Yom Kippur: Sefat Emet (Sukkot 2) opens by explaining that this festival was given at the start of the year precisely because Israel had just been purified on Rosh Hashanah and Yom Kippur, and that this purity must be believed in and then carried through the year, while Sefat Emet (Sukkot 25:4) and Sefat Emet (Sukkot 29:4) add that the joy of the chag flows from the illumination of the soul (neshamah) that becomes available only once the people have been purified on Yom Kippur.

Several passages frame this purification as removing the barrier of sin so that the joy of judgment itself becomes salvation: Sefat Emet (Sukkot 26:3) teaches that Israel comes from the judgment of Rosh Hashanah and Yom Kippur into joy because the judgment itself is transformed into yeshua, and Sefat Emet (For the Day of Atonement 11:5) describes Yom Kippur as the completion of judgment performed through abundant chesed, so that afterward on Sukkot God spreads His sukkah of peace over Israel.

Sefat Emet (Sukkot 28:2) is the source that grounds the sukkah's shade as the "shadow of faith" (tzila dimheimnusa) from the Zohar, explaining that sitting in the sukkah is an act of hisstaklus (gazing/perceiving) recalling how Israel in the wilderness saw God's providence directly, and that since sin is what creates separation between Israel and God, the removal of that separation through Yom Kippur's atonement is what allows the sukkah's shade of faith to be experienced afterward.

This same theme of the sukkah as a dwelling of Divine closeness restored after atonement recurs in Sefat Emet (Sukkot 23:2), which links the sukkah to the clouds of glory and the sanctity that rests on it following the days of repentance, and in Sefat Emet (Sukkot 30:2), which calls the sukkah itself testimony to the forgiveness of sins granted on Yom Kippur, drawing a parallel to the Mishkan's construction after the sin of the golden calf as a sign that God had forgiven the people.

The motif of dwelling "in His shadow" (betzilo chamadeti) as the object of Israel's yearning once hearts are purified appears in Sefat Emet (Sukkot 19:2), which describes how after Yom Kippur the heart's love is awakened and Israel merits the sukkah, and in Sefat Emet (Sukkot 21:2), which connects this same verse to the indwelling of the Shechinah made possible by the prayers and purification of Rosh Hashanah and Yom Kippur.

Additional formulations of the same progression—Yom Kippur's atonement yielding Sukkot's joy and renewed spiritual standing—appear in Sefat Emet (Sukkot 22:5), which speaks of the vessel prepared for Divine service through the purification of Yom Kippur, in Sefat Emet (Sukkot 27:3), which describes the restored inner uprightness (yashrus) of the soul after Yom Kippur as the basis for the joy of Sukkot, and in Sefas Emes, which states that Sukkot's joy stems from Israel's merit to sit in God's shadow as a glimpse of Gan Eden, made possible through the purification of Yom Kippur.

Source 1 · Hasidic
Verified

Sefat Emet on Sukkot

שפת אמת, דברים, לסוכות

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 2

The Sefat Emet presents Sukkot as the joy that follows Yom Kippur: after forgiveness and purification, Israel can enter the sukkah and rejoice in a renewed closeness to God. The sukkah’s enveloping shade expresses emunah because the person leaves ordinary security and places himself under divine protection.

ולזאת נתן לנו השי"ת זה החג בתחילת השנה. אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל בנ"י כדכתיב לטהר אתכם. וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו. וודאי שישאר הטהרה על כל השנה תליא בהכנת האדם לקבל הטהרה.

Source 2 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5657”

Sefat Emet on Sukkot 5657

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ד — ד"ה סוכות זמן שמחתינו והוא מעין עוה"ב

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 24:3

The sukkah is portrayed as the continuation of Yom Kippur’s purification in another form. The person who has been cleansed can enter a space where ordinary distinctions of possession and status recede, allowing the communal and spiritual joy of Sukkot to emerge.

סוכות זמן שמחתינו והוא מעין עוה"ב. כי בעוה"ז אין השמחה בשלימות כדכ' ישמח ה' במעשיו לעתיד כמ"ש ז"ל שמח לא כתיב אלא ישמח. דכ' אור זרוע לצדיק הוא בעוה"ז שהוא חושך ולא אור רק ע"י המצות נמשך אור זרוע לצדיק. אבל לישרי לב שמחה הוא כשיהי' מתוקן כל העולם כמו שהיה מקודם האלקים עשה את האדם ישר. ואז יהיה השמחה בשלימות. אבל בנ"י זוכין להתגלות להם מעין העתיד לבוא וזהו בכח התשובה. ואלה הג' מועדות הם בחי' ג' שמות בנ"י יעקב ישראל ישורון. יעקב הוא בבחי' המלחמה עם עשו. ולכן זמן חרותנו הוא רמז לשם יעקב לצאת מן המאסר והשיעבוד. וזמן מתן תורתנו הוא בחי' ישראל לי ראש להתדבק בעץ החיים. וישורון זמן שמחתנו רומז לעתיד שיתיישר כל העקמומיות ע"י בנ"י. ולזה צריכין בסוכות הגנה ומקום מיוחד: ולקחתם לכם כו' דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם. פי' בתקונים כי ע"י החטא מסתלקין הנשמה ורוח וכשחוזרין בתשובה הקב"ה מחזיר לנו הנר"נ ע"ש ד' קכ"ד ב'. ומתקיים בסוכות ואשובה אליכם. וזהו ולקחתם לכם לעצמכם כי יוכל כל אחד לקבל הנר"נ השייכים אליו. וכן הוא ההבטחה בפרשת התשובה ארפא משובתם אוהבם נדבה. וכ"ז מתקיים בחג הסוכות שהוא רומז על האהבה. וקח טוב פרש"י למדנו דרך הטוב. וזה מתקיים בלקיחת הד' מינים ולקחתם לכם. שהוא הדעת היורד בחג הסוכות שיוכל כל אחד להכיר את מקומו כמ"ש ולידע איך שמך נקרא עלי. ובזה מתפרש ג"כ המדרש ראשון לחשבון עונות. דהעונות הנעשים בין יוהכ"פ לסוכות אין מעכבין חזרת הנר"ן לבנ"י מה שנסתלק ע"י החטא מוחזר בחג הסוכות. לכן הוא ראשון לחשבון עונות ודו"ק:

Source 3 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5655”

Sefat Emet on Sukkot 5655

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ג — ד"ה מצות הסוכה אחר ימי התשובה שנעשין

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 23:2

This passage emphasizes that the repentance of the Days of Awe culminates in a concrete act of dwelling with God. The sukkah gathers the person after Yom Kippur into a sanctified space, so joy arises from the confidence that forgiveness has made renewed communion possible.

מצות הסוכה אחר ימי התשובה שנעשין כברי' חדשה ומתחיל בנין חדש. ועולם חסד יבנה ומאיר בחי' אברהם אע"ה כמ"ש מי העיר ממזרח. ולכן אהרן הכהן ע"ה בכח התשובה זכה לחסד אברהם. והוא הגנת הענני הכבוד. וכבר כתבנו כי יוהכ"פ הוא בחי' המילה שאברהם אע"ה נימול ביוהכ"פ וכתיב אחר המילה והוא יושב פתח האהל. ובמד' שם פתח טוב פתחת והיא פתיחת הארה מעוה"ב. וכמו כן באהרן כתיב פתח אהל מועד תשבו יומם כו'. ולמדו חז"ל מצות סוכה תשבו תשבו גז"ש מאהרן. והכל ענין אחד שחל שם שמים על הסוכה. והיא הארה מגן עדן דכתיב וישם שם את האדם אשר יצר ואיתא במד' בלבד ביצירה זו. דכתיב וייצר ב' יצירות וכשזוכין לצורה האמיתית זוכין לגן עדן ששייך לצורת האדם. ובאמת צורת צלם אלקים נשלם ע"י המילה. והנה ע"י הד' מינים זוכין לצלם אדם כמ"ש חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו כו'. וזה הדעת זוכין ע"י מצוה זו כמ"ש ולידע איך שמך נקרא עלי. וז"ש ולקחתם לכם לעצמיכם לזכות לבחי' אדם. ולכן בחג נדונים על המים דכ' כי לא המטיר ואדם אין כו' שכל שלא נגמר צורת האדם מתעכב השפע לבוא משמים:

Source 4 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5653”

Sefat Emet on Sukkot 5653

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״א — ד"ה בסוכות תשבו שבעת ימים פי' בזוה"ק

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 21:2

Here the joy of Sukkot is understood as the fruit of teshuvah and atonement. Once Yom Kippur has restored Israel’s inner attachment to God, the command to dwell in the sukkah turns that hidden reconciliation into rejoicing with God in a temporary dwelling.

בסוכות תשבו שבעת ימים פי' בזוה"ק על האושפיזין. ובאמת הוא מצוה שצוה אותנו הקב"ה שבכחנו להושיב האושפיזין בסוכה לכן אומרים תיבו אושפיזין ע"י שמקיימים המצוה לשמו ית' שורה הקדושה בסוכה. כמ"ש ז"ל שחל שם שמים על הסוכה. והוא מעין השראת השכינה. דהנה בר"ה ויוהכ"פ מבקשין בנ"י על התגלות מלכותו ית' בעולם. כי עיקר שכינה בתחתונים היה וע"י הרשעים עלתה למעלה. ובנ"י בזמן המקדש זכו להוריד השכינה למטה. וכמ"ש בצלו חמדתי וישבתי. וכמו כן עתה אעפ"י שאין זוכין להתגלות השכינה בפרהסיא. מ"מ כפי הבקשות בלב שלם בר"ה וביוהכ"פ ומתקיים בצלו חמדתי. כן בסוכה וישבתי. ובר"ה הוא כשושנה בין החוחים. שבנ"י מתפללין בכלל כל הברואים לכן הוא בכסה שושנה אטומה. ובסוכות יש התגלות הקדושה בבנ"י. והנה בכל שנה יש בחירה חדשה משמים לבנ"י. כמ"ש במד' ואבדיל אתכם כו' בורר וחוזר ובורר. ומסתמא בכל שנה מוציאין בנ"י נצוצי קדושה מכל האומות. שזה תכלית הגלות עד שיתבררו כל הבירורים ויהי' תיקון השלם במהרה בימינו אמן. ולכן כמו שכתוב ביצ"מ וגם ערב רב עלו ולכן ויהי בשלח כו' ויסב אלקים כו'. כמו כן יש עתה ימי הסוכות להגן על אותן הניצוצות שנתדבקו בבנ"י. וזהו עצמו ענין הע' פרים בחג. וזהו הרמז ביעקב ולמקנהו עשה סוכות. על הרכוש שעשה יעקב אבינו בחו"ל והוציא משם בירורים לכן עשה סוכות. מעין זה יש בכל שנה ושנה: איתא בגמ' מחלוקת אי סוכה דירת ארעי או קבע. ונראה דשניהם לדבר אחד נתכוונו. דודאי המצוה הוא צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. כענין שכתוב בחרתי הסתופף בבית אלקי כו'. אבל צריכין להאמין ולידע כי זאת הדירת ארעי הוא הקביעות ועיקר החיות לכל המקומות. וזה עצמו המכוון שיהי' הדירת ארעי קבע יותר מכל הדירות קבועין שבעולם. כי בסוכות הושבתי הוא שהוציאנו הקב"ה ממצרים להיות בני חורין. ועיקר החירות שלא יהי' הנפש מקושר אל הגשמיות ויוכל לצאת מדירת קבע. וזהו ב' הפירושים סוכות ממש עשו להם או ענני כבוד. ושניהם אמת שע"י שיצאו למקום מדבר ויצאו מדירת קבע לארעי לכן סבבם בענני כבוד. והנה כ' למען ידעו שיש בכח מצוה זו לזכות לדעת ולהתדבק בבחי' החירות שהי' ביציאת מצרים. והנה הילוך בנ"י במדבר הי' הכנה לקבלת התורה. וכמו כן עתה ע"י ז' ימים הללו זוכין לתורה. וז"ש למען ידעו ועיקר הדעת היא התורה. וכמו שאומרים בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים. שהוא דור המדבר. כמו כן עתה במצות סוכה מתעורר זכות המדבר. ע"י שבוחרין בדרכי אבותינו ועושים כמעשיהם. לכן יש אח"כ שמחת תורה הוא הדעת שזוכין ע"י הסוכה. וכן אמר מו"ז ז"ל בפי' הפסוק והם תכו לרגליך כו' תורה צוה. ובתרגום מדברן תחות עננך נטלין על מימרך לכן יש שמחת תורה אחר סוכות שרומז לענני כבוד עכ"ד. וזה שמבקשין שיהי' חשוב כאלו רחקתי נדוד ע"י היציאה מבית לסוכה. אכן צריך להיות היציאה בכל לב ונפש ומאוד. וז"ש חז"ל שצריך להיות ראשו ורובו ושולחנו בתוך הסוכה היא נפש ולב ומאוד. כדי שלא ימשוך אחר שולחנו רק לצאת לגמרי מדירת קבע כנ"ל:

Source 5 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5658”

Sefat Emet on Sukkot 5658

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ה — ד"ה במדרש אמור ועם נברא יהלל כו'

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 25:4

This teaching associates the sukkah with the clouds of glory and with God’s protection of Israel. The ‘shadow of faith’ recalls that divine shelter is experienced through trusting dependence, and Sukkot’s joy is gratitude for that continuing protection after Yom Kippur.

במדרש אמור ועם נברא יהלל כו' שנעשין כברי' חדשה ע"ש. כי האדם כולל כל העולמות כדכתיב גבי אדם בריאה ויצירה ועשיה. ולכן כ' עם זו יצרתי לי הגם כי הכל מעשה ידיו אבל ביצירה לעולם דבקים בנ"י בכח התורה. ועתה בחג הסוכות אחר שנטהרו ביוהכ"פ וע"י תשובה חוזרים להתדבק גם בבריאה. כדאיתא בתקונים קכ"ד שע"י החטאים מסתלקין נר"נ וע"י התשובה כתיב שובו כו' ואשובה אליכם. לכן נקראו עם נברא. והג' ימים טובים הם מול נר"ן. כי הגאולה בנפש שבעשיה. וע"י התורה זוכין לרוח מיצירה. ובסוכות להארת הנשמה מבריאה. גם פי' נברא כמו מצות ה' ברה שנטהרו ונבררו לבות בנ"י. וזה תכלית של ימים הנוראים לברר נפשות בנ"י כמ"ש מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. ובזוה"ק איתא ה' ממית פי' שממית כח הסט"א ומחי' נפש דקדושה ע"ש פ' בלק. וכמו כן בר"ה ויוכ"פ ממית ומחיה. ולא המתים יהללו רק בנ"י שנבררו בחיים ונתבררו ונטהרו מפסולת לנו להלל. והישועה הוא בחג הזה. וכל המשפט בר"ה הי' לצמוח ישועה זו: איתא במדרשות כי בסוכות כתיב ג' שמחות ושמחת בחגך ושמחתם לפני ה' אלקיכם והיית אך שמח. ובפסח לא כתיב שמחה לפי שנא' בנפול אויבך אל תשמח ע"ש. כי בפסח זמן חרותנו שהבדילנו השי"ת מן התועים. ואח"כ זמן [מתן] תורתנו. ואח"כ בכח התורה צריכין בנ"י לתקן ולקרב גם כל האומות. ולכן בסוכות ע' פרים. ולכן סוכות זמן שמחה כדאיתא במד' בפסוק ישמח ה' במעשיו לשון עתיד שבעוה"ז כביכול אין השמחה בשלימות. ועיקר השמחה לפניו ית"ש כשמתוקנים הנפשות כדאיתא במד' כל חפצי אעשה שחפץ להצדיק בריותיו כמ"ש ה' חפץ למען צדקו. ולכן כשבנ"י נטהרו ביוה"כ נעשה זמן שמחה לפניו. אבל עתידין בנ"י לזכות את כל העולם. כי הם יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו. ולכן נק' בנ"י ישורון פועל יוצא דלא כ' ישרים רק ישורון שהם (מתיישרים) [*מיישרים] לכל העולם ויתקנו כל העקמומיות וקלקולים שנעשה בעולם. וג' שמות יעקב וישראל וישורון הם מול הג' רגלים. זמן חרותנו בחי' יעקב. ומתן תורתנו ישראל כי התורה מיוחד לבנ"י ונק' ראשית לי ראש. וישורון זמן שמחתנו שיעשו השליחות בשלימות ויתוקן כל העולם על ידם. לכן נק' השולמית. וחג הסוכות רומז לזה התיקון שיהיה לעתיד בשלימות. וג' שמחות הנ"ל הם בחי' עולם שנה נפש. בחגך הוא בחי' שנה. ושמחתם לפני ה' במקדש בחי' עולם ומקום. וגם עתה ע"י הסוכה שהוא מקום ודירה מיוחדת לבנ"י שחל שם שמים על הסוכה. והיית אך שמח הוא השמחה בנפשות בנ"י בעצם:

Source 6 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5660”

Sefat Emet on Sukkot 5660

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ו — ד"ה כתיב שמחה לצדיק עשות משפט

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 26:3

This passage explains Sukkot’s joy through the idea that a person can rejoice fully once judgment has been sweetened into mercy. The sukkah’s shade represents faith in God’s providence, which allows the individual to relinquish anxiety over material security.

כתיב שמחה לצדיק עשות משפט. ובנ"י עמך כולם צדיקים לכן מן המשפט של ר"ה ויוהכ"פ באים אל השמחה בחג. וזה שכתבו דמיני לולב סימנין דנוצחין דינא. זה שבאין מן המשפט עצמו לשמחה דנעשה מן הדין עצמו ישועה ושמחה. ובמד' [יעלז] שדי כו' ירננו עצי היער כי בא [כי] בא לשפוט הארץ בר"ה ויוכ"פ ע"ש פ' אמור. כי בנ"י מבינים כי במה שכל באי עולם עוברים לפניו במשפט הוא כדי לזכות אותנו. ולכן יש לשמוח במה שנזכרין לפניו במשפט. ולעתיד עתידין כל באי עולם לשמוח בזה. ז"ש כי בא כי בא לשפוט. ב' פעמים כי בא. פי' שמרננים על כי בא ה'. והגם כי בא לשפוט מ"מ שמחים בביאת ה' שמבינים כי באור פני מלך חיים אעפ"י שבא לשפוט. ועצי היער הם האומות שעתידין כולם לשמוח בזה. ועתה לא יקומו רשעים במשפט רק לבנ"י שמחה עשות משפט ומחתה לפועלי און:

Source 7 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5652”

Sefat Emet on Sukkot 5652

שפת אמת, דברים, לסוכות כ׳ — ד"ה מצות הסוכה היא בחי' הגירות כמ"ש

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 20:2

The Sefat Emet develops the rabbinic description of the sukkah as tzila dimheimnusa, the ‘shade of faith.’ Its shade signifies that faith is not merely an idea but a surrounding mode of life: entering the sukkah places one’s whole self within awareness of divine providence.

מצות הסוכה היא בחי' הגירות כמ"ש ז"ל על זה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וכמו שהי' אחר יציאת מצרים שהלכו ארבעים שנה במדבר והי' הכנה לכל הדורות. כן ז' ימים אלו הם הכנה לכל השנה. כי העיקר תליא בהתחלה. כאשר הגיד מו"ז ז"ל בענין עודם בירדן קבלו עליהם שלא להניח מז' האומות. ופי' כי ע"י שהקבלה בתחלת כניסתם הי' בטוב לכן הגם שלא גמרו במעשה הכל מ"מ נשאר תיקון מזה ע"ש. וכמו כן הגם שאין יכולין בעוה"ז לעזוב כל הטבע. מ"מ בתחלת יצ"מ היה ההנהגה ממש שלא בדרך הטבע. כמ"ש במד' ולא נחם בדרך ארץ כו' והטעם פן ינחם. כמו כן עתה אחר ימי התשובה והכפרה צריכין להתלהב לצאת מן הטבע. כענין בעל תשובה בחילא סגי כבורח מן השריפה. ובאמת עיקר התשובה הוא להיות דבוק בשורש למעלה. כמש"נ בשם פרקי דר"א והשיב לב אבות על בנים. וכ"כ גר אנכי כו' ככל אבותי שהאבות היו גרים בעולם. ועיקר תהלוכות שלהם הי' למעלה עד שאמרו האבות הן המרכבה. וכמו כן נמצא בסוכות מעין גירות זה בכל איש ישראל. ולכן איתא בזוה"ק בסוכות תשבו על האושפיזין. שלהיות עתה עושין בנ"י כמעשה אבותיהם בא כח האבות לסייע להם. לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כי הקב"ה עוזר לבע"ת. וכ' ארפא משובתם אוהבם נדבה פרש"י אתנדב לאהבתם. וכולל ב' הפירושים שאוהב אותנו בנדבת רצונו ית'. וגם נוטע בנו האהבה אליו כדכתיב ואוהב את יעקב. אוהב פועל יוצא שנוטע בנו האהבה. והנה ביוהכ"פ הוא ארפא משובתם. ובסוכות אוהבם נדבה. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל בפסוק מאשפות ירים אביון. שהקב"ה עוזר לבנ"י ומעלה את הרצונות של בנ"י שהיו מונחין באשפות והבלי עולם. וע"י תשובה הקב"ה מעלה אותם להיות מתהפך לאהבתו ית' להושיבו עם נדיבים כו' ודפח"ח. וכמו כן נתקיים עתה אחר ימי התשובה שנעשין בנ"י נדיבים. ומושיב אותנו עם אושפיזין עילאין נדיבי עמו. כמ"ש כל האזרח כו' ישבו בסוכות: איתא בס' הכוונות בברכת אהבה קודם ק"ש. כי חג הסוכות הוא מול זכירת עמלק שרדף אחר אותן שפלטן הענן ע"ש. וכן הי' ביצ"מ בראותם מלחמה. ואמרו חז"ל כגון וירד העמלקי שעמלק מוכן הי' עם כל הרשעים לעמוד נגד בנ"י כשיצאו ממצרים. כמ"ש במד' בשלח ע"ז שלכן סיבבם בענני כבוד. וזהו בסוכות הושבתי להגן עלינו מאותן הרודפים. וכן הוא בכל שנה אחר ר"ה ויוה"כ הסט"א רודפת כמ"ש בזוה"ק אמור. וע"ז כתיב לך עמי בוא בחדריך הוא הסוכה. חבי כמעט רגע ר"ת "ראשית "גוים "עמלק. ולכן מיד כשמת אהרן כו' וישמע הכנעני זה עמלק ימ"ש והסוכה מצילנו מידם:

Source 8 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5651”

Sefat Emet on Sukkot 5651

שפת אמת, דברים, לסוכות י״ט — ד"ה בצלו חמדתי וישבתי

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 19:2

This teaching connects the sequence of the festivals with spiritual repair: Yom Kippur cleanses and removes the barrier of sin, while Sukkot reveals the resulting relationship through embodied joy. The sukkah is therefore a visible sign that the purified heart trusts God’s shelter rather than human permanence.

בצלו חמדתי וישבתי. א"כ נראה דבימים אלו בנ"י משתוקקין לחסות בצלו. כי עצם נפשות בנ"י נמשכין אחר הקב"ה. רק הבלי עולם מסירין אהבת הלב. ואחר יוהכ"פ שנטהרו הלבבות וכתיב ועניתם את נפשותיכם. וכפי מה שמתרחקין מתאות הגוף כך מתעורר אהבת הנפש ומשתוקקין אליו ית' וזוכין לסוכה: איתא במד' ולקחתם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות כו'. ומקשין וכי בין יוהכ"פ לסוכות הותרה הרצועה לעשות כל אשר יחפוץ. אבל יובן עפ"י מ"ש בזוה"ק נשא ע"פ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה כו' ע"ש. דהנה יש נפש רוח נשמה. וכפי המעש"ט כן מאירין הנר"נ. ולפי החטא נסתלקין ולכן חטא עון ופשע מכוונים מול אלו הג'. וכשאדם שומר הרוח אז לא יחשב עון. וכתיב לב טהור ברא כו' ורוח נכון חדש. ולכן אחר יוה"כ שנטהרו לבות בנ"י זוכין בסוכות לרוח נכון וחדש. וע"י הלולב ומיניו מקבלים הרוח. ולכן יש ד' מינים כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח. ולכן בין יוהכ"פ לסוכות אין עונות פוגמין הרוח. הגם כי בודאי נענש אדם על כל חטא ועון. רק ראשון לחשבון עונות. הואיל ובראשון הוא הזמן לקבל הרוח הוא ראשון לחשבון עונות כמ"ש: סוכות זמן שמחתינו אחר ימים הנוראים והוא כמ"ש שמחתי מתוך יראת. ובעיקרים מקשה הלא עיקר עבודת השי"ת ביראה ואיך כתיב תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כי יראה ורעד היפוך השמחה. ומתרץ כי אדם השלם כפי מה שמוציא השלימות הוא מלא שמחה ולפי שעיקר השלימות היראה מביא עוד שמחה ע"ש. והיטב דיבר כי אין לך שמחה כזו שזוכה האדם להיות ירא מפני אחד האמת. ובנ"י שזוכין להיות עובדי השי"ת צריכין להיות מלא שמחה. ובביהמ"ק כשהי' איש ישראל נכנס הי' מלא פחד ומלא שמחה. כי יראה האמיתית מביא שמחה. ולכן יצחק אבינו שהי' מלא פחד ה' נקרא יצחק על שם השחוק שהי' מלא שמחה. הרי אמרו במשנה כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו. ויש להקשות דהא כתיב עולם חסד יבנה. ואמרו חז"ל כי כל בריאות העולם הי' להטיב עם ברואיו כי אין הקב"ה צריך ח"ו לבריותיו. אבל האמת כן הוא שזה חסדו וטובו ית"ש שזיכה את הנבראים להיות זוכין לעבוד לפניו ית' ולהכיר כבודו. ולכן אמרו שמכל פרטי הבריאה מכולן יש להכיר כבודו וחכמתו ית'. כמ"ש גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. ולכן בנ"י שהם עיקר הבריאה והרבה לנו תורה ומצות כמ"ש רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל. וזהו שזכינו לעבוד את ה' ולירא ממנו הוא הטוב מכל הטובות. ולכן אחר ר"ה ויוהכ"פ שזכינו לשוב לפניו ולירא ממנו יראה זו מביאה שמחה. לכן הי' שמחת בית השואבה בירושלים ששם מקום היראה. וע"ז נק' ירושלים על שם היראה והשלימות שזכו בנ"י לקבל שם:

Source 9 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5662”

Sefat Emet on Sukkot 5662

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ז — ד"ה ולקחתם לכם ביום הראשון

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 27:3

Here Sukkot is presented as the festival in which Israel demonstrates that its security rests on God. The transition from Yom Kippur to sukkah dwelling turns the inward result of atonement into a public, bodily expression of faith and joy.

ולקחתם לכם ביום הראשון. אמרו חז"ל ראשון לחשבון עונות. דכתיב האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ואחר יוהכ"פ שנטהרו נפשות בנ"י באים לזה הישרות. ולכן השמחה בסוכות כדכ' ולישרי לב שמחה. וצריכין לשמור שלא לשוב עוד לחשבונות רבים. רק כמ"ש דוד המע"ה אחת שאלתי כו' אותה אבקש. להיות רצון אחד לאל אחד. ומיני הלולב רומז לציור האדם כמ"ש לידע איך שמך נק' עלי. שע"י החטא נסתר זה הציור ואחר הטהרה נגלה זה הציור. שעליו נאמר עם זו יצרתי לי. ולכן בסוכות הלל גמור וכמ"ש עם נברא יהלל. ונק' בנ"י עם נברא הגם שהכל בריותיו של הקב"ה. רק בבנ"י ניכר זה הציור והבריאה שברא הקב"ה לכבודו. וברשעים נסתר מכוון הבריאה ולכן לרשע אמר [אלקים] מה לך לספר חוקי. וכ"כ הללו עבדי ה' דרשו ולא עבדי פרעה. פי' שכל זמן שמשועבדין למלכות א"י להוציא מכח אל הפועל תהלת ה' רק כשנעשין בני חורין וכמ"ש אז ישיר. וכמו כן וכש"כ כשמשועבדין תחת היצה"ר וסט"א. ולכן אחר יוהכ"פ שנגאלו מתחת יד היצה"ר יש הלל גמור. ונקראו עם נברא מלשון ברי לבב שנטהרו הנפשות ונתבררו. וע"ז כתיב טוב לישראל אלקים לברי לבב. שע"י הדין בר"ה ויוכ"פ נתבררו: עיקר התשובה שלימה הוא בסוכות. דכתיב מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כו'. וזו התשובה היא לשמו. כי התשובה מחמת פחד העונשין וגם מפחד הפגם שנעשה בנפש האדם אינו לשמה ממש. רק אחר שמחיתי פשעיך וחטאתיך ואין לו פחד כלל. רק שמתגעגע לשוב להתקרב אל השי"ת לעורר האהבה הנסתרת ע"י החטאים זו תשובה שלימה. ולכן חג הסוכות הנסיון והעדות על בנ"י שאחר המחילה הם עוסקים בתשובה לשמה: איתא בגמ' מחלוקת אי סוכה דירת קבע והיא שיטה בגמ' ואין הלכה כשיטה. שזה הדרך רק לצדיקים ויחידי סגולה. אבל הלכה כרבים שהיא דירת ארעי כמ"ש בתקונים כי יקרא קן צפור בדרך מאן דנשמתא לית לי' קביעות בצלותא רק שכינתא שריא בי' במקרה ע"ש תקון ו'. ובזה יש חלק לכל איש ישראל וכמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. אבל יש אנשים שנק' בני עוה"ב בקביעות. זהו בחינת ויבן לו בית בקביעות ולמקנהו עשה סוכות. אעפ"כ כתיב על כן קרא שם המקום סוכות שזה היה חשוב יותר ליעקב אבינו מה שעשה סוכות. והכין הדרך אפילו לאותן אנשים שאינם בקביעות. וכמו כן חביב לפני הקב"ה הסוכה של דירת ארעי. כמ"ש יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. ודאי בעוה"ב הם בקביעות תחת כנפי השכינה. אעפ"כ יפה שעה אחת ורצון ותשוקה אל הבורא בעודו בעוה"ז אף עפ"י שאינו בקביעות כל כך. לכן קרא שם המקום סוכות כנ"ל:

Source 10 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 29

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ט — ד"ה אחר יוה"כ חג הסוכות דכ' ויספו

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 29:2

Sfas Emes teaches that Sukkos’ joy comes from the soul’s illumination after purification on Yom Kippur, and that the sukkah provides a distinct dwelling for the humble and the Divine Presence, bringing peace and spiritual joy.

אחר יוה"כ חג הסוכות דכ' ויספו עטים בה' שמחה רומז לחג האסיף שזכו בנ"י לבחי' ענוה ביוה"כ במצות ועניתם. והוא בחי' מרע"ה ענוה גדולה מכולם. בר"ה בחי' יראה ויוכ"פ בחי' ענוה דכ' עקב ענוה יראת ה'. יראה מביא לידי ענוה ואמרו חז"ל בגסות אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור. א"כ בסוכות שזוכין בנ"י למצות סוכה דחל שם שמים על הסוכה ואומרים אני והו. וכמו שאין הקב"ה דר עם גסי הרוח כמו כן ענוים צריכין דירה מיוחדת. ומרע"ה עניו מכל אדם כו' על פני האדמה ולכן נתעלה לשמים שלא הי' יכול לדור למטה. מעין זה בנ"י ענוי ארץ יותר מכל האומות וצריכין סוכה ודירה מיוחדת להיות מובדלים מגסי הרוח. ולפי שענוים זוכין להשראת השכינה כמ"ש אשכון את דכא לכן הם שמחים דהשמחה במעונו: עיקר השמחה בחג מהארת הנשמה שזוכין בנ"י אחר שנטהרו ביוהכ"פ כמ"ש לטהר אתכם. וכ' לב טהור ברא כו' אח"כ רוח נכון חדש בקרבי. ובכ"מ שיש התגלות הארת הנשמה יש שמחה. ובאמת עיקר השמחה לעתיד כמ"ש ישמח ה' במעשיו אמרו חז"ל שמח לא כתיב רק ישמח. וכן כ' ישמח ישראל בעושיו הוא בהארת הנשמה שנק' מעשי ידיו של הקב"ה כמ"ש נשמות אני עשיתי. וכן בש"ק שיש בו הארת הנשמה שהיא מעין עוה"ב. וע"ז כ' במזמור השבת כי שמחתני כו' במעשי ידך ארנן. שהשבת עדות שבנ"י הם בני עוה"ב ומרגישין הארת הנשמה. וכמו כן סוכה מעין עוה"ב בבחי' המקום ויש הרגשת הקדושה. והוא פריסת סוכת שלום בשבת ובסוכה. וע"ז כתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב. שבת שלום לקרוב בחי' צדיקים ועמך כלם צדיקים. וסוכות שלום לרחוק בבחי' בעלי תשובות. ובאמת בכל איש ישראל יש ב' השלימות. דעמך כלם צדיקים ויש נקודה א' מיוחדת בכל איש ישראל שלא קלקל בה ונק' מצד זה צדיק. וכמו כן אין צדיק בארץ אשר כו' ולא יחטא ולכן יש בחי' תשובה ג"כ בכל איש ישראל. ומצות הסוכה עדות על שנתקבלו בנ"י בתשובה ביוה"כ ומאיר להם הנשמה. לכן הלל ושמחה בחג וכ' לא המתים יהללו. פי' הרשעים שאין להם הארת הנשמה. והגופים נקראים מתים שעומדים להתבטל ולמות. אבל הנשמה היא נשמת חיים. לכן אנחנו נברך מעתה ועד עולם שאנו יש לנו חלק לעוה"ב. וזהו עיקר החיים שמבקשים בר"ה ויוכ"פ לזכות להארת נשמת חיים:

Source 11 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5663”

Sefat Emet on Sukkot 5663

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ח — ד"ה איתא בזוה"ק דבעי לאחזאה גרמי' דיתיב

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 28:2

The Sefat Emet relates Sukkot’s joy to the unity formed through repentance and forgiveness. The sukkah gathers Jews under one divine shelter, and its shade is called the shadow of faith because the shared dwelling embodies reliance on God.

איתא בזוה"ק דבעי לאחזאה גרמי' דיתיב בצלא דמהמנותא. כי סוכה מלשון הסתכלות דכ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך. פרשנו שם כי באמת לעולם השגחת הקב"ה על בנ"י ביחוד. אבל במדבר הי' חיבה יתירה שראו עין בעין השגחת הבורא ית' עליהם. וכתיב וה' הולך לפניהם כו' וה' הוא ובית דינו שזכו במעשיהם לפי שנמשכו אחריו בארץ לא זרועה. ולכן ראו בעין ישועת ה' דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. ומעין זה סוכה זכר למדבר וענני כבוד לפי שזוכין בנ"י בדין בימים הנוראים ניתן להם אח"כ מצות סוכה: מצות סוכה אחר יוהכ"פ. דכ' כי אם עונותיכם כו' מבדילין ביניכם לבין אלקיכם. ולכן אחר שנטהרו מעונות ניטל ההבדל. ויש עונות שמבדילין האחדות בין אחד לחבירו ז"ש ביניכם ממש. ויש שמבדילין בין אדם למקום. ובסוכות נעשה הכל אחדות אחד ונפשות בנ"י מתאחדין. זהו רומז הד' מינים שבלולב שנעשין אגודה אחת. והסוכה שמתאחדין נפשות בנ"י לאביהם שבשמים. לכן נקרא חג האסיף: ולקחתם לכם כו' דכ' בפרשת התשובה כל תשא עון וקח טוב. וביוהכ"פ נתקיים תשא עון. ובסוכות קח טוב. פרש"י למדנו דרך הטוב אחר טהרת החטא. ז"ש ולקחתם לכם כמ"ש לקח טוב נתתי לכם. וכ"כ תודיעני אורח חיים כו' ודורש במדרש על הלולב. וזה הרמז ובחג נידונים על המים שהיא התורה לכל א' כפי מה שעשה תשובה ביוהכ"פ:

Source 12 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5665”

Sefat Emet on Sukkot 5665

שפת אמת, דברים, לסוכות ל׳ — ד"ה איתא במד' צרור המור דודי אעפ"י

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 30:2

The Sefat Emet interprets Sukkot as the revelation of the inner blessing of teshuvah. Forgiveness enables a person to dwell with God, and the sukkah’s shade symbolizes the trust that this renewed relationship is real and protective.

איתא במד' צרור המור דודי אעפ"י שמיצר ומימר לי בין שדי ילין. וכמו שהי' תכלית גלות מצרים שישכון ביניהם כמ"ש אשר הוצאתי אותם כו' לשכני בתוכם. כמו כן בימים הנוראים שנכנסין למשפט ומתענים ביוהכ"פ כדי לבוא לטהרה שיזכו אל השראת השכינה. וסוכות בחי' בין שדי ילין. ורומז שני שדיך למשה ואהרן. כמו כן סוכה רומז לאהרן ולולב למשה רע"ה. כמ"ש במ"א ויקח משה עצמות יוסף עמו. ולכן כ' למען ידעו כו' בסוכות הושבתי בהוציאי אותם. לידע כי תכלית יציאת מצרים הי' לשכון בתוכם: הסוכה היא עדות על מחילת העונות ביוהכ"פ כדאיתא במלאכת המשכן שצוה הקב"ה אחר יוהכ"פ שהי' עדות שויתר להם על החטא. כמו כן בכל שנה הסוכה עדות על המחילה שביוהכ"פ. שהרי חל שם שמים על הסוכה כעין שהשרה שכינתו ביניהם במשכן. והכל בכח התורה ולוחות שניתנו ביוהכ"פ כמ"ש עלית למרום כו' לקחת מתנות הוא לוחות האחרונות שהיו בחי' מתנה. כמ"ש אוהבם נדבה. אעפ"י שחטאו מ"מ מסר להם התורה. ובשבילה נמכר עמהם כמ"ש במד' בכל מקום שתלך קיטון אחד עשה לי. וזה בחי' הסוכה: ולקחתם לכם כו' ושמחתם כו'. ע"י המינים הללו מקבלים בנ"י פנימיות השמחה של החג. כמ"ש תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך. פי' להיות נשבע מן פנימיות השמחה. ולהיות נשאר מן השמחה על כל השנה. כמ"ש נעימות בימינך נצח להיות דבר של קיימא. וגם לשעבד כל הגוף אל הנשמה כדאיתא במד' כל עצמותי תאמרנה. אתרוג דומה ללב לולב לשדרה הדס לעין ערבה לפה. היינו לשעבד כל אלה האברים אל הקב"ה. ואלה המינים מסייעים לזה. וזה עצמו הרמז דנצחין דינא. כי כל המלחמה עם הסט"א שרוצה להפריד הגוף מן הנשמה. ובנ"י מנצחין לשעבד הגוף אל הנשמה:

Source 13 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5654”

Sefat Emet on Sukkot 5654

שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ב — ד"ה כתיב דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 22:5

The Sefat Emet interprets the sukkah’s temporary character as spiritually significant: abandoning fixed material security enables a person to recognize that true protection comes from God. This recognition is the faith expressed by the sukkah’s shade and the source of Sukkot’s distinctive simchah.

כתיב דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי. ואחר שיצאנו זכאי בדין והרחיב לנו השי"ת. אז עיקר הזמן לרוץ בדרך מצותיו. כי זה תכלית הטהרה ביוהכ"פ להיות כלי מוכן לעבודת השי"ת. וזה עיקר הפרש בין בנ"י לאומות. כשמשפיעין להם טובה זה פונה לכרמו ולזיתו. ובנ"י משימין לב לעבודת השי"ת. ועמ"ש לקמן בענין מן המיצר קראתי: לימי ר"ח וסוכות איתא ישת חושך סתרו זה ר"ה בכסה. כי אשב בחושך ה' אור לי. יודעי תרועה באור פניך יהלכון. כי עיקר האור גנוז בחושך. כדאיתא ראיות האדם מתוך החשוך שבעינים. וז"ש ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק. והוא בכוונה מכוונת שיצא יעקב מתוך יצחק. וזרע אברהם נגנז ביצחק. ונתברר בו ויצא משם יעקב. והוא בחי' הרחמים. החסד שנתברר בדין. וז"ש ראשית חכמה יראת ה' מכלל שסופו אהבה ורחמים. כדאיתא תחלתו קשה וסופו רך. וכן הוא בחודש הזה. שכל תכלית חג הסוכות יצא מכח אל הפועל באמצעיות ימים הנוראים. וכ' מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. וזה השם הוא בחי' ר"ה ויוכ"פ וסוכות. ומקודם הי' נסתר במיצר. ובסוכות הוא במרחב. והם ב' מיני תפלות. תפלה לעני. תפלה למשה. כ' שלום לרחוק ולקרוב. ובר"ה כתיב מרחוק ה' נראה. כי הקב"ה ידו פשוטה לקבל שבים בבחי' רחוק וקרוב. ולכן כל אדם צריך לשוב בעשי"ת ובסוכות. ויש מתקרבין מתוך המיצר ויש מתוך השמחה. ומי שאינו שב בב' אלו עליו נאמר ורגז ושחק ואין נחת. וכ' טובה תוכחת מגולה זה בר"ה. ובסוכות מאהבה מסותרת. כדכ' אשר יאהב ה' יוכיח. ואח"כ כאב את בן ירצה הוא בסוכות. ובחודש זה נתברר מדת יצחק ביצחק ולא כל יצחק. דכ' בבארות שחפר יצחק רבו פלשתים ואמרו לנו המים. ובבארות אברהם כתיב סתמום פלשתים. כי אהבה מיוחד רק לבנ"י ואין שייכות לסט"א. אבל ביראה יש יראה חיצוניות וזה לנו המים. כי יראת עונש נמצא בכל הברואים. ובנ"י צריכין לברר יראה אמיתית מכח רוממות אל בלבד. והיא יראת ה' לחיים:

Source 14 · Hasidic
attested

Sefas Emes

שפת אמת, סוכות תרל"ב תרמ"ג

Sefas Emes

The passage describes Sukkot as “the time of our joy” because dwelling in the sukkah provides a glimpse of Gan Eden, a dwelling marked by God’s presence that brings joy, especially following Israel’s purification on Yom Kippur.

ימי הסוכות שנקרא זמן שמחתינו, כי השי"ת זיכה אותנו לישב בצלו, והיא מעין בחינת הגן עדן, דכתיב וישם שם האדם, ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם, ושם היה השמחה, כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן, והגם שכתוב ויגרש את האדם, אף על פי כן יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן, והשי"ת הכניסנו לדירה זו שחל עליה שם שמים, כדאיתא בגמרא, והשמחה במעונו, לכן דירה זו מביאה השמחה, ובודאי על ידי טהרתן של ישראל ביום כפורים יש שמחה לפניו במרום, לכן יש לנו לשמוח בשמחת הבורא יתברך...

Source 15 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 2:3

שפת אמת, יום כפורים תרמ"א

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 2:3

Sfas Emes explains that Yom Kippur resembles the World to Come, where there is no eating or drinking, and is truly a very joyful day for Israel, though people cannot fully attach themselves to this joy while in this world and must connect to Yom Kippur’s illumination before and after the day through the addition from the mundane to the holy.

והענין הוא כי יוה"כ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'. והוא באמת יום שמחה מאוד לבנ"י. אך שאין יכולין להתדבק בשמחה זאת כראוי בעודנו בעוה"ז. וצריכין להתדבק בהארת היו"כ לפניו ולאחריו בתוספות מחול על הקודש.

Source 16 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 29:4

שפת אמת, סוכות תרס"ד

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 29:4

Sfas Emes teaches that the joy of the festival comes from the soul’s illumination that Israel receives after being purified on Yom Kippur, and that the sukkah testifies that their repentance was accepted and their souls thereby illuminated.

עיקר השמחה בחג מהארת הנשמה שזוכין בנ"י אחר שנטהרו ביוהכ"פ כמ"ש לטהר אתכם. וכ' לב טהור ברא כו' אח"כ רוח נכון חדש בקרבי. ובכ"מ שיש התגלות הארת הנשמה יש שמחה. ומצות הסוכה עדות על שנתקבלו בנ"י בתשובה ביוה"כ ומאיר להם הנשמה.

Source 17 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 4:2

שפת אמת, סוכות תרל"ד תרל"ו

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 4:2

Sfas Emes teaches that penitents have no place of their own, so the Holy One gives them the sukkah as a place, where the Jewish people—now penitents—sit in the Divine shade; after being rescued from the evil inclination through heavenly kindness on Rosh Hashanah and Yom Kippur, they require further protection.

כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. כי בנ"י המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום. והנה בר"ה ויוכ"פ נגאלין בנ"י מיצה"ר בחסד עליון. ואחר זה צריכין הגנה יותר.

Source 18 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 12:7

שפת אמת, סוכות תרמ"ד

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 12:7

Sfas Emes states that Sukkot draws Bnei Yisrael close to the Holy One through repentance motivated by love and joy, with the sukkah sheltering them as an expression of enduring love for God that no waters can extinguish.

חג הסוכות הוא שמקרב הקב"ה את בנ"י בתשובה מאהבה ושמחה. ועל זה נאמר על כל פשעים תכסה אהבה. והיא הסוכה שמגין על בנ"י וע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. ולעולם נשאר אהבה בלבות בנ"י לה'.

Source 19 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement:11

שפת אמת, דברים, ליום כיפור י״א

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 11:5

The Yom Kippur teachings emphasize purification and attachment to God, while the later Sukkot material gives that attachment a physical home. This pairing is useful for a mixed peshat–Hasidic presentation of Sukkot as the lived result of the High Holy Day process.

וזה מתקיים ביוהכ"פ שנעשין טהורים לכן אח"כ בסוכות פורס השי"ת סוכת שלומו עלינו ומתקיים כיריעות שלמה. והנה יוכ"פ הוא גמר הדין והוא בחסד כמ"ש רז"ל ורב חסד ואמת תחלה ואמת ובסוף ורב חסד לכן ר"ה בחי' אמת ויוכ"פ ורב חסד. כי חסד הוא לפנים משורת הדין. אבל ורב חסד הוא גודל חסדיו של הקב"ה שיכול לעשות חסד עפ"י המשפט עצמו.

Source 20 · Hasidic
External

Maamarim Melukatim, מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע

מאמרים מלוקטים — מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע

Maamarim Melukatim מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע

The passage states that Yom Kippur begins a period in which Jews are occupied with mitzvos, while Sukkos is called the first day for reckoning because a new accounting begins then; it distinguishes the sukkah’s inherent unity, in which all Jews can sit together, from the four species’ unity, which combines diverse types into one.

בס"ד. מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע אור לערב חג הסוכות ה'תשל"ט [cup]ולקחתם[/cup] לכם ביום הראשון וגו' , ואיתא במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו [יום ] הוא, אלא ראשון [הוא ] לחשבון עונות. דביום הכיפורים הקב"ה מוותר לישראל את הכל , ומיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום הראשון של חג אומר להם הקב"ה מאן דאזל אזל ומן הכא ולהלאה חושבנא. ומזה מובן , דמצות נטילת ד' מינים בט"ו תשרי הוא מפני שהוא ראשון לחשבון. וצריך להבין השייכות דראשון לחשבון לנטי

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם וגו', הענין הוא, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים, פירש רש"י, שנאמר על שנאספו בשעה אחת מרעמסס לסוכות, פירוש שאינו על פי הטבע, איך שנהפכו בשעה אחת מהיותם עבדים לפרעה, להיות נמשכים אחר ענני כבודו יתברך, וזה חסד גדול, בסוכות הושבתי בהוציאי וגו', וכמו כן נעשה מזה כל שנה אחר ראש השנה ויום הכפורים, שנגאלין מיצר הרע בכח האדם בשעה אחת, להתהפך ולכנוס תחת צלו יתברך, וזה בסוכות תשבו, הוא נתינת רשות לבני ישראל לישב בסוכות, ועל זה איתא הפותח שער לדופקי בתשובה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אחר יום כפורים ימי שמחה... אך באמת בני ישראל עיקר בקשתם מחילה וסליחה כדי שיוכלו לעבוד השי"ת בלב טהור, כמו שכתוב עמך הסליחה למען תוורא, ולכן אחר יום הכפורים שנתכפרו העונות ונטהרו נפשות בני ישראל יש לקחת לעבודת השי"ת בשמחה, לחמך ויינך הוא תורה ומצוות, ועל ידי שעובדין אחר כך בשמחה הוא סימן שבקשת הסליחה היתה לשם שמים...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • איתא בגמרא, כי בסוכות הושבתי, איכא מאן דאמר סוכות ממש, ואיכא מאן דאמר ענני כבוד, ומסתמא הכל אמת. דצריכין להבין, למאן דאמר סוכות ממש, מה ענין זה. ויש לומר, על פי אמרם ז"ל, אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל, שלא יהיה מוטבע בעניני הטבע, וזה שאמר בסוכות הושבתי וגו' בהוציאי אותם, שהיה נטיעה בלבות בני ישראל לצאת ממאסר הגוף והטבע, להיות בעולם הזה בארעי, כמו שכתוב, ויסעו מרעמסס סוכותה, שדרשו חז"ל זה על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים, והוא כנ"ל, שניתן להם כח להיות למעלה מהטבע, להיות להם כנפים שלמים לפרחא בהון לאביהן שבשמים, וכפי מה שמתקיים בכל איש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעולם הזה, כך חל עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד, ולכן ניתנה זו המצוה אחר יום הכפורים , כי לא בכל עת אנו זוכין לזה, רק בהיות פעם אחת בשנה שבני ישראל מטוהרין, אז באין למדרגה זו, אם כן היא עדות שבסוכות הושבתי וגו', מאחר שיש עת שמתקיים, לכן עלינו לטהר עצמנו בכל עידן ועידן לזכות לזה תמיד... ואפשר כי בדורות הללו חביב לפניו ביותר מצות סוכה, שקראו בזוהר הקדש צלא דמהמנותא, כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה, וראו האושפיזין, ואנחנו אין אתנו יודע עד מה, ועם כל זה אנו חסין בצלו...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • כתיב למען ידעו... ועיקר הסוכות הוא התקרבות אליו ית"ש, כמו שכתוב אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ואמרו חז"ל, שזה יום שבאו מרעמסס לסוכות כהרף עין, סוכה הוא מלשון סוכה ברוח הקדש, והוא מי שיכול לצאת מן הטבע והגשמיות, כמו שכתוב באברהם לך לך מארצך וגו'. ואיתא בזוהר הקדש בכל יום מכריזין ברקיע שיבואו לקבל פני המלך, וסט"א ארקית. וזה מצות סוכה, צא מדירת קבע, ולכן אחר עשרת ימי תשובה סוכה, הוא הסימן מי שנטהר ויצא זכאי במשפט, יש לו חלק במצות סוכה, וכן איתא, כי לעתיד ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה, ומוציא חמה מנרתיקה, היינו שמי שאינו יכול לצאת ממאסר הטבע, אינו יכול להסתכל בבהירות עליון, והזוכים עליהם נתקיים שמש ומגן ה' אלקים. ועיקר הסוכה הוא תיקון הנשמות כדכתיב כל האזרח בישראל, ואמרו ז"ל כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת, כי הנפשות קרובים, ולולב ומיניו הוא תיקון הגופות...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • איתא בגמרא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה... והנה עוד מראש השנה מתחילה ברכה זו, דכתיב היוצר יחד לבם וכו' והתכלית הנה עין ה' אל יראיו, הגם כי כולם עוברין לפניו כבני מרון, על כן זה עיקר הכונה בעבור המיחלים לחסדו להציל ממות נפשם הוא בראש השנה ויום הכפורים, ולחיותם ברעב הוא בחג הסוכות, ובני ישראל גורמים לכל הברכה והחסד המתעורר בזה החג וממילא זוכין כל הברואים לחסד, כי מצד החסד יכולין לבא בטענה גם האומות, לכן הקב"ה משפיע לבני ישראל בהסתר, וזו הסוכה שמבדילה בין בני ישראל להאומות...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • בסוכות מתעורר כח וחיבה של דור המדבר כמ"ש לעיל. ולפי שעתה נחסר לנו כל זה ומשתוקקים לבוא אל האהבה הישינה. כמ"ש הביאני אל בית היין זהו הסוכה שהיא זכר לענני כבוד. ודגלו עלי אהבה לולב זה לדגלים. מתנחמים עתה בתורה כמ"ש אח"ז סמכוני באשישות בב' אשות בתורה שבכתב ושבע"פ כמ"ש שם במדרש. כי חולת אהבה אני שאז בזמן המקדש היו מוציאין מכח אל הפועל זו האהבה מצד עצם נפשות בנ"י. ובעצרת כתיב תהי' לכם וכ' והיית אך שמח והיינו לקבל שמחת המצות דסוכה ולולב בעצם הנפשות זהו בשמיני עצרת תהי' לכם. ועתה שחסר לנו זה הכח צריכין ליקח סיוע ע"י התורה. שאין לנו שיור רק התורה הזאת:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני השי"ת, יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות על ידי ערמה, כמו שאמרו רז"ל הוי ערום ביראה, פירש"י ז"ל להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו, כי שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר, ואדרבא זה תיקון השקר... כיון שעל ידי השקר בא להאמת מתקן השקר כנ"ל. ובודאי בעולם הזה שנקרא עלמא דשיקרא היה כוונת הקב"ה לבוא להאמת על ידי זה דוקא, ועל ידי נקודה אמיתית שבלב אדם יוכל לעמוד נגד חבילות של שקר, כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום באמת, לכך נקודה אמת מבטל הרבה שקר...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • חז"ל דרשו הפסוק הצילה נפשי משפת שקר על יעקב אע"ה בעת שהוצרך לומר אנכי עשו בכורך. כי שקר אין לו רגלים. רק ב"א המשקרים ע"י שדבוקים בשקר. נותנין כח וקיום להשקר בעולם. כמ"ש שמאבדין העולם כו'. אבל הצדיק שדבוק באמת. אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר כמ"ש מותר לשנות מפני דרכי שלום. שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד עי"ז לבטל השקר. כי עוה"ז נק' עלמא דשיקרא ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם ע"י השקר עצמו. רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק הרצון בהשקר ח"ו. וז"ש הצילה נפשי דיקא שלא להתדבק בשפת שקר שמוציא מפיו כנ"ל. [וי"ל בזה סוף הפסוק שכנתי עם אהלי קדר כו' אדבר המה למלחמה כנ"ל]: חז"ל דרשו הפסוק הצילה נפשי משפת שקר על יעקב אע"ה בעת שהוצרך לומר אנכי עשו בכורך. כי שקר אין לו רגלים. רק ב"א המשקרים ע"י שדבוקים בשקר. נותנין כח וקיום להשקר בעולם. כמ"ש שמאבדין העולם כו'. אבל הצדיק שדבוק באמת. אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר כמ"ש מותר לשנות מפני דרכי שלום. שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד עי"ז לבטל השקר. כי עוה"ז נק' עלמא דשיקרא ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם ע"י השקר עצמו. רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק הרצון בהשקר ח"ו. וז"ש הצילה נפשי דיקא שלא להתדבק בשפת שקר שמוציא מפיו כנ"ל. [וי"ל בזה סוף הפסוק שכנתי עם אהלי קדר כו' אדבר המה למלחמה כנ"ל]:

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Mussarמוסר

The Shelah on Mourning the Temple and Inner Holiness

The Shelah's teachings in Bayit Acharon explore how mourning the destruction of the Temple serves as a spiritual practice for cultivating personal sanctity. Through disciplined thought, speech, and action—and by treating one's own body as a dwelling place for the sacred—a person can rebuild holiness within themselves and perfect their correspondence to the image of Adam Kadmon.

View Sources3 sources
Mitzvotמצוות

Tzitzit: Spiritual Dimensions and Divine Order

The Raya Mehimna interprets the mitzvah of tzitzit as a means of connecting the wearer to the supernal order and remembering all of Torah's commandments. Sources explore how the physical fringes correspond to spiritual dimensions and represent the proper ordering of material forces in service of higher purpose.

View Sources3 sources
Machshavaמחשבה

Esav's Tears and the Three Months

Jewish mystical and homiletical sources explore the spiritual significance of Esav's weeping after losing Yaakov's blessing, interpreting his sincere tears as creating a cosmic entitlement to dominion over three months—Tammuz, Av, and Elul—and discussing how Israel can reclaim or rectify these periods through spiritual means.

View Sources7 sources
Machshavaמחשבה

The Shelah on the Messianic Age

The Shelah discusses the spiritual and intellectual transformation that will characterize the days of Moshiach, including universal clarity of Torah understanding, recognition of God's oneness, and the ultimate fulfillment of creation's purpose.

View Sources9 sources
Machshavaמחשבה

The Shelah on Redemption and Geulah

The Shelah explores geulah (redemption) through multiple spiritual lenses: the sanctification of Jewish family life as a microcosm of the Beit HaMikdash, and the role of deepening Torah study—particularly its mystical dimensions—as preparation for the revelation of hidden wisdom in the messianic age.

View Sources3 sources
Tanakhתנ״ך

Noah's Righteousness and the Flood Generation

Noach

Classical and medieval sources examine the sins that brought the Flood—violence, theft, and corruption—and explore how Noah's righteousness distinguished him from his contemporaries. The sources offer varied interpretations of his moral standing and the spiritual failures of his generation.

View Sources15 sources

Explore more