Non-Jewish Handling of Cooked Wine

רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: יַיִן מָזוּג אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם נִיסּוּךְ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: יַיִן מְבוּשָּׁל יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי אוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי? תָּא שְׁמַע: הֵעִיד רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי עַל יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. שְׁמוּאֵל וְאַבְלֵט הֲווֹ יָתְבִי, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ חַמְרָא מְבַשְּׁלָא, מַשְׁכֵיהּ לִידֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: הֲרֵי אָמְרוּ יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. אָמַר רַב אָשֵׁי, וְאִיתֵּימָא רַב מְשַׁרְשְׁיָא: פֵּירוּקָא לְסַכַּנְתָּא? אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא — יַיִן מָזוּג יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ; יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ.

Rabba and Rav Yosef both say: Diluted wine is not subject to the halakha of exposure, according to which the consumption of a liquid is prohibited if it is left uncovered; and cooked wine is not subject to the halakha of libation, which prohibits deriving benefit from wine that has been in a gentile’s possession. A dilemma was raised before them: With regard to cooked wine, is it subject to the halakha of exposure, or is it not subject to the halakha of exposure? The Gemara resolves the dilemma: Come and hear: Rabbi Ya’akov bar Idi testified about cooked wine and stated that it is not subject to the halakha of exposure. The Gemara relates another incident: Shmuel and Ablet, a gentile scholar, were sitting together, and others brought cooked wine before them. Ablet withdrew his hand to avoid rendering the wine prohibited to Shmuel. Seeing this, Shmuel said to Ablet that the Sages said: Cooked wine is not subject to the prohibition of wine used for a libation, and therefore you need not withdraw your hand on my account. Rav Ashi says, and some say that it was Rav Mesharshiyya who says: Are you providing a resolution for a situation involving danger? In other words, one may not endanger lives by subscribing to such reasoning. Rava said: The halakha is that diluted wine is subject to the halakha of exposure and is also subject to the prohibition of wine used as a libation for idolatry; cooked wine is not subject to the halakha of exposure and is not subject to the prohibition of wine used for a libation either.

אָמַר רַבִּי אִילְעָא, שָׁנִינוּ: יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן — אָסוּר. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאִיבַּשִּׁיל פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹיִם אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם

Rabbi Ile’a says: We learned that cooked wine belonging to gentiles that was originally uncooked wine is prohibited. The Gemara again asks: Isn’t this obvious? Just because the wine was cooked, should its prohibition lapse? Rav Ashi said: This comes to teach us that our cooked wine that is in a gentile’s possession does not require a seal within a seal for it to remain permitted for consumption. Rather, one seal is sufficient. Rav Ashi elaborates: If the concern is due to idolatrous libation, gentiles do not offer libations of cooked wine. And if it is due to

משנה: וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ וְלֹא זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן. וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל הַמְבוּשָׁל וְלֹא מִן הַמְבוּשָׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם בַּחֲבֵירוֹ לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה אֲפִילוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִלְאַיִם בַּחֲבֵירוֹ תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה חוּץ מִן הַזְּוָנִים עַל הַחִיטִּים שֶׁאֵינָן אוֹכֶל. וְהַקִּישׁוּת וְהַמְּלַפֶּפּוֹן מִין אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִינִין.

אֵין מִתְנַסֵּךְ לְעַכּוּ"ם אֶלָּא יַיִן שֶׁרָאוּי לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּמִפְּנֵי זֶה כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל סְתַם יֵינָם וְגָזְרוּ עַל כָּל יַיִן שֶׁיִּגַּע בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לְהִתְנַסֵּךְ. לְפִיכָךְ יַיִן מְבֻשָּׁל שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַע בּוֹ הָעַכּוּ"ם אֵינוֹ אָסוּר וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת עִם הָעַכּוּ"ם בְּכוֹס אֶחָד. אֲבָל יַיִן מָזוּג וְיַיִן שֶׁהִתְחִיל לְהַחֲמִיץ וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתֶּה אִם נָגַע בּוֹ נֶאֱסַר:

וכיון שמשום צד ניסוך אסרוהו לא אסרוהו אלא ביין הראוי לנסך לפיכך יין מבושל שלנו שנגע בו נכרי אין בו משום יין נסך ומאימתי נקרא מבושל משהרתיח ע"ג האש אלונתית שלנו שנגע בו נכרי וכן ביינומלין אין בו משום יין נסך ואיזו אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון יינומלין יין דבש ופלפלין ומפורש בגמ' שליש דבש שליש יין שליש פלפלין ויש מפרשין דוקא בכה"ג אבל בפחות מכאן יש בו משום יין נסך והרשב"א כתב דל"ד דד"ה נמי בפחות מכאן רק שישתנה טעמו מחמת הדבש והפלפלין אבל לא נשתנה טעמו לא ואלונתית שלהן אסורה וה"מ באותה שמוכרין בחנות אבל אם רואה שמוציא אותה מן האוצר מותר שאין מערבין בה יין עד שמוכרין אותה בחנות שלא תתקלקל:

גֵּר תּוֹשָׁב וְהוּא שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ יֵינוֹ אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. וּמְיַחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן.

With regard to a resident alien, i.e., one who accepted the observance of the seven universal laws [commanded to Noah and his descendants], as we explained: It is forbidden to drink his wine, but it is permitted to benefit from it. We may deposit wine in his possession for a short time, but may not entrust it to him for a lengthy period.

כֵּיצַד הִיא הַנְּגִיעָה שִׁאוֹסֵר בָּהּ הָעַכּוּ"ם הַיַּיִן. הוּא שֶׁיִּגַּע בַּיַּיִן עַצְמוֹ בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בִּשְׁאָר אֵיבָרָיו שֶׁדַּרְכָּן לְנַסֵּךְ בָּהֶן וִישַׁכְשֵׁךְ.

עַכּוּ"ם שֶׁנָּגַע בְּיַיִן שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה וְכֵן תִּינוֹק עַכּוּ"ם שֶׁנָּגַע בְּיַיִן אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה.

יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לְעַכּוּ"ם אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְהַשּׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא מִתִּקְרֹבֶת עַכּוּ"ם מִבָּשָׂר אוֹ מִפֵּרוֹת אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח הָאוֹכֵל מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב לח) "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ" וְגוֹ':

לפיכך יין מבושל שנגע בו נכרי אין בו משום יין נסך פי' ומותר לשתותו עם הנכרי בבית ישראל אפי' הוא של נכרי אם ידוע שלא נתנסך קודם שנתבשל כמו שהוכחתי בדרישה ע"ש וכמ"ש רבינו בסמוך בשם הרמב"ם גבי יין שיש בו מעט דבש.

וכיון שמשום צד ניסוך אסרוהו לא אסרו אלא ביין הראוי לנסך לפיכך יין מבושל. שלנו שנגע בו הנכרי אין בו משום יין נסך מימרא בפ' אין מעמידין (עבודה זרה כט:) וקאמר התם דשמואל הוה שתו ליה עם אבלט וכתב הרא"ש הדבר תמוה כיון שגזרו על יינן משום בנותיהם וכי משום שהרתיחו לא שייכא הך גזירה ואי משום דלאו בר ניסוך הוא והלא יין מזוג נמי לא בר ניסוך הוא ואפשר שלפי שהמבושל אינו מצוי כ"כ ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה:

(יט) על יין מבושל וכו' - ס"ל דע"י כל זה אין משתנה היין לגריעותא והי"א ס"ל דמשתנה לגריעותא ואפילו בפה"ג אין מברכין עליהם אלא שהכל:

דין יין הבא מכח עובד כוכבים וכח כחו. ובו י"א סעיפים: נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין אף על פי שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו ומה שנשאר בכלי אסור גם כן משום נצוק. (וי"א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים) (טור והרא"ש ומרדכי ור"ן בשם רש"י ותוספות וראב"ן ותשובת מיי' המ"א סימן י"א) (ומכל מקום יש להחמיר אם לא בהפסד מרובה כדלקמן סימן קכ"ו) ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין (או שלא הגביה הכלי) (בית יוסף סימן קכ"ד) הכל מותר אפי' בשתייה: עובד כוכבים שמערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל היוצא אסור בשתייה וישראל שמערה מכלי שבידו לכלי שביד עובד כוכבים מותר אפילו בשתייה ואם נדנד העובד כוכבים הכלי נאסר היין:

מגע עובד כוכבים ביין ע"י דבר אחר שלא בכוונה כגון שהיה יורד מהדקל ובידו לולב ונגע בראש הלולב ביין שלא בכוונה או שהיה מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכוונה וכן אם נתכוין ליגע בו ע"י דבר אחר אלא שאינו יודע שהוא יין מותר אפילו בשתייה: הגה וה"ה אם הכניס ברזא לחבית או הוציאו שלא בכוונה וכמו שנתבאר ובזמן הזה דהאומות לאו עובדי עבודת כוכבים הם כל מגען מיקרי שלא בכוונה (מרדכי פר"י והגהות אשיר"י ומהרי"ו בהל' סי' ט"ו) ולכן אם נגע ביין על ידי דבר אחר אף על פי שיודע שהוא יין וכוון ליגע בו מותר אפילו בשתייה דמיקרי מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה והוא הדין אם נגע אפילו בידו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין שרי ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (ד"ע וכן מצא בתשובת ר"ל ן' חביב מ"א) . יין שהיה מונח ברשות הרבים ובאו עובדי כוכבים ודקרו שם סכין להוציא יין מה שיצא לחוץ אסור ומה שבפנים שרי דכיון דלא כיוון העובד כוכבים רק לנקוב החבית ולא כיוון ליגע ביין אפילו נגע ביין הוה ליה מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר שלא בכוונה ושרי (תשובת ר' שמואל במרדכי פרק ר' ישמעאל):

יֵשׁ לְהִזָּהֵר מִלְּהוֹצִיא אֶת הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִים מִן הַגִּתּוֹת עַל יְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהוֹצִיאוּ מֵהֶם יַיִן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, כִּי שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶם עוֹד טוֹפֵחַ יַיִן (קכ"ג).

Care must be taken that the removal of the seeds and husks from the presses should not be done by a non-Jew, even after the extraction of wine from the first and second pressing because it is possible that they might still be moist with wine.

לא יהא ישראל משמש ומוזג לעובד כוכבי' ביין נסך וכן אסור להיות תורגמן לעובד כוכבים למכור יין נסך וכן אסור ליתן יין בכלי ביד עובד כוכבים המכריז להטעימו שכיון שנגע בו העובד כוכבים נעשה יין נסך וכשמכריזו ומטעימו (ס"א ומראהו וכן הוא בב"י ובכל בו) נהנה הישראל מיין נסך:

אם הפקיד יין ביד גוי בחותם אחד, יש אומרים שאסור בשתייה מספק שמא טרח וזייף, ומותר בהנאה. ויש אומרים דבדיעבד יש להתיר אפילו בחותם אחד אפילו בשתייה, ואין צריך להכיר חותמו אלא אם כן אם רואה שחותמו מקולקל – אז אסור. אבל אין צריך לבדוק אחריו. וכן נוהגין להקל, ועיין לעיל סימן קי"ח.

ויש אומרים דבזמן הזה שאין הגוים מנסכין, אפילו אינו נתפש כגנב על הכניסה – שרי, דוודאי לא נגעו כיון דאין חיבת ניסוך עליו, אלא אם כן יש לחוש שנגעו לשתות ממנו או להנאה אחרת. מיהו אם פי החבית רחב או שהוא בקנקן שיש לחוש שמא נגע בו כדרך מתעסק – חיישינן, ואסור בשתייה.

Many are familiar with the rule that we can be more lenient regarding wine touched by a nochri or non-observant Jew if the wine is mevushal. Rav Zvi Pesach Frank (Teshuvot Har Zvi Y.D. 111) notes that the Rambam (ad. loc.), Tur (Y.D. 123), and Shulchan Aruch (ad. loc.) clearly indicate that the leniency of yayin mevushal applies only to wine owned by a Jew that is touched by a Nochri. However, this leniency does not apply to wine owned by a nochri.

פתיחת בקבוק יין איננה אוסרת את תכולתו, גם אם נעשתה בידי נוכרי. יין שנמזג לכוס בידי נוכרי, להרבה שיטות נאסר, ויש מתירים גם בהפסד מועט. דין היין שנשאר בבקבוק שנוי במחלוקת, אם הוא מותר או אסור. גם האוסרים מתירים במקום הפסד מרובה. כל זה אמור לגבי יין טבעי, אבל יין מבושל – אין בו דין יין נסך. יין שעבר תהליך פסטור – נחלקו פוסקי זמננו אם דינו כיין מבושל או לא, ויש להקל, שהרי זהו ספק בדין דרבנן.

ואם גוי שאינו עובד עבודה זרה מזג מהבקבוק לכוס, לדעת רבים היין שבכוס ובבקבוק מותרים בשתייה (ש"ך קכד, יא; דג"מ, רע"א, ערך השולחן, איש מצליח, חזו"א). ויש מחמירים ואוסרים את היין שבכוס בשתייה ומתירים את היין שנותר בבקבוק (ט"ז, יבי"א יו"ד א, יא). ואף שלפי כללי ההלכה צריך לפסוק כדעת המקילים, רבים נוהגים להחמיר. ויש שאף נוהגים להחמיר במה שנשאר בבקבוק. למעשה, העיקר כדעת המקילים, אבל אין להעסיק גויים במזיגה, כיוון שקשה לפקח שלא יגעו ביין. ולכן המנהג שכאשר המלצר גוי, למרות שאינו עובד עבודה זרה, הסועדים פותחים את הבקבוק ומוזגים לעצמם. אמנם בדיעבד, אם המלצר פתח את הבקבוק ומזג להם, היין כשר, וקל וחומר שהיין שנותר בבקבוק כשר. מפני שכל זמן שלא ראו אותו משכשך את היין שבבקבוק או נוגע ביין שבו, מותר לשתות את היין (כמבואר לעיל בהלכה ו' והערה 7. ופירוט ההלכה כאן למטה בסוף ההערה).