Consuming Sealed Kosher Beverages in Non-Kosher Establishments

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ הַשֶּׁמֶן. וְהַשְּׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחוֹמֶץ, וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִּלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ, וְהַחִילֵּק, וְקוֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח שְׂלָקוֹנְדִית — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה.

MISHNA: This mishna lists items belonging to gentiles which it is prohibited to consume, but from which it is permitted to derive benefit. And these are items that belong to gentiles and are prohibited, but their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited: Milk that was milked by a gentile and a Jew did not see him performing this action, and their bread and oil. The mishna notes that Rabbi Yehuda HaNasi and his court permitted the oil of gentiles entirely. The mishna resumes its list: And boiled and pickled vegetables, whose usual manner of preparation involves adding wine and vinegar to them, and minced tarit fish, and brine that does not have a kilbit fish floating in it, and ḥilak, and a sliver of ḥiltit, and salkondit salt (see 39b); all these are prohibited, but their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited.

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה — חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַדְּבַשׁ, וְהַדֻּבְדְּבָנִיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה, וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחוֹמֶץ, וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דָּגָה, וְעָלֶה שֶׁל חִילְתִּית, וְזֵיתֵי גְלוּסְקָאוֹת הַמְגוּלְגָּלִין. גְּמָ׳ תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: יוֹשֵׁב יִשְׂרָאֵל בְּצַד עֶדְרוֹ שֶׁל גּוֹי, וְגוֹי חוֹלֵב וּמֵבִיא לוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלֵיכָּא דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ — פְּשִׁיטָא, וְאִי דְּאִיכָּא דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ — אַמַּאי? לְעוֹלָם דְּאִיכָּא דָּבָר טָמֵא, וְכִי קָאֵי חָזֵי לֵיהּ, וְכִי יָתֵיב לָא חֲזֵי לֵיהּ; מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּיָתֵיב לָא חָזֵי לֵיהּ, נֵיחוּשׁ דִּלְמָא מַיְיתֵי וּמְעָרֵב בֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּכִי קָאֵי חָזֵי לֵיהּ, אִירְתוֹתֵי מִירְתַת וְלָא מְיעָרֵב בֵּיהּ.

MISHNA: And these are permitted for consumption: Milk that was milked by a gentile and a Jew watched him doing so; and honey; and grape clusters [davdevaniyyot] which, despite the fact that they are dripping juice, are not subject to the halakhot of susceptibility to ritual impurity caused by contact with that liquid; and pickled vegetables whose usual manner of preparation does not involve adding wine and vinegar to them; and tarit fish that is not minced; and brine that has fish in it; and the leaf of a ḥiltit plant; and rolled olive cakes [geluskaot]. GEMARA: We learn from the mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita: A Jew may sit beside a gentile’s flock and wait while the gentile milks his animals and brings the milk to the Jew, and he need not be concerned, even if he cannot see the milking process from his seated position. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If it is known that there is no non-kosher animal in the gentile’s flock, isn’t it obvious that the milk is permitted? Why would the baraita teach an obvious halakha? And if there is a non-kosher animal in his flock, then why is the milk permitted, considering the fact that the Jew could not see the gentile from where he sat? The Gemara explains: Actually, this is referring to a case where there is a non-kosher animal in the flock, and when the Jew is standing he can see the gentile, but when he is sitting he cannot see the gentile. Lest you say: Since when the Jew is sitting, he cannot see the gentile, we should be concerned that perhaps the gentile will bring non-kosher milk and mix it with the kosher milk, the baraita therefore teaches us that since when the Jew is standing, he can see him, the gentile is fearful of being caught and does not mix anything into the milk.

אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: כָּל הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם. בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי, בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ הָכִי: אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: כׇּל שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל עַל שׁוּלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם.

Rather, the cooking of gentiles is prohibited by rabbinic law, and the verse is cited as a mere support. The Gemara discusses the particulars of the prohibition against eating the cooking of gentiles. Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says that Rav says: Any item that is eaten as it is, i.e., raw, is not subject to the prohibition against eating the cooking of gentiles. The Gemara remarks: In the study hall in Sura, they taught it this way. In Pumbedita, they taught it like this: Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says that Rav says: Any item that is not eaten together with bread on the table of kings is not subject to the prohibition against eating the cooking of gentiles. In other words, foods that are not eaten by distinguished individuals are not subject to this prohibition.

תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּטָהֳרָה הֵן, כֵּיצַד? גּוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ וְזִימֵּן כׇּל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּעִירוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְשׁוֹתִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְשַׁמָּשׁ שֶׁלָּהֶן עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ״. וְאֵימָא: עַד דְּאָכֵיל! אָמַר רָבָא: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ״, מַאי ״וְקָרָא לְךָ״? מִשְּׁעַת קְרִיאָה! הִלְכָּךְ,

It is taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: Jews who are outside of Eretz Yisrael are considered to engage in idol worship in purity, i.e., unwittingly. How does this occur? In the case of a gentile who prepared a feast for the marriage of his son, and invited all of the Jews in his town, even though they eat of their own kosher food and drink of their own kosher beverages, and their own attendant stands before them, the verse ascribes guilt to them as though they ate of the offerings to the dead, i.e., idols, as it is stated: “And sacrifice to their gods, and they call you, and you eat of their sacrifice” (Exodus 34:15). Since Jews participate in a feast in which the gentile sacrifices offerings to his idol, it is as though they partook of the offering themselves. The Gemara asks: But why not say that the verse is criticizing the Jews only once they eat from the sacrifice? Rava said: If that is what is meant, let the verse say only: And you eat of their sacrifice. What is meant by the additional phrase: “And they call you”? This indicates that the prohibition occurs from the time of the call. Therefore,

רַבִּי זֵירָא וְרַב אַסִּי אִיקְּלַעוּ לְפוּנְדְּקָא דְּיָאֵי, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בֵּיצִים הַמְצוּמָּקוֹת בְּיַיִן. רַבִּי זֵירָא לָא אֲכַל, וְרַב אַסִּי אֲכַל. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְלָא חָיֵישׁ מָר לְתַעֲרוֹבֶת דְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר גָּזְרוּ עַל הַתַּעֲרוֹבֶת דְּמַאי, וּמִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא דְּרַב אַסִּי לְמֵיכַל אִיסּוּרָא? הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן, צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? נְפַק רַבִּי זֵירָא דַּק וְאַשְׁכַּח, דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ יַיִן לָתֵת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָיס אוֹ לְתוֹךְ הָאֲלוּנְתִּית, כַּרְשִׁינִין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן טְחִינִין, עֲדָשִׁים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן רְסִיסִין – חַיָּיב מִשּׁוּם דְּמַאי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִשּׁוּם וַדַּאי.

§ The Gemara revisits the statement that the righteous would not experience mishaps. Rabbi Zeira and Rav Asi happened to come to the inn of the town of Ya’ei. In the inn, they brought before these Sages eggs that shriveled after being cooked in wine. Rabbi Zeira did not eat the eggs, and Rav Asi ate them. Rabbi Zeira said to Rav Asi: And is the Master not concerned about the possibility that the dish is a mixture containing wine that is doubtfully tithed produce [demai]? Rav Asi said to him: It did not enter my mind. Rabbi Zeira said to himself: Is it possible that the Sages issued a decree on a mixture containing demai and the matter eventuated that Rav Asi ate forbidden food? Now, since even with regard to the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not generate mishaps through them, is it not all the more so true that the righteous themselves would not experience mishaps? Rabbi Zeira emerged, analyzed, and found that no mishap was generated through Rav Asi, as we learned in a baraita (Tosefta, Demai 1:24): In the case of one who purchases wine to place into fish gravy [hamorayes] or into aluntit, a beverage in which wine is mixed, or one who purchases vetch to prepare grist from it, or lentils to prepare groats from it, if it is uncertain whether what he purchased is tithed, e.g., he bought it from one who is unreliable with regard to tithes [am ha’aretz], one is obligated to tithe it, due to the fact that it is demai. And needless to say, if it is certain that what he purchased is not tithed, he is obligated to tithe it due to the fact that it is certain that it is untithed produce.

וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים אָסְרוּ אוֹתָן חֲכָמִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְאִסּוּרָן עִקָּר מִן הַתּוֹרָה גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִן הָעַכּוּ"ם עַד שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל וְיָבוֹאוּ לִידֵי חַתְנוּת. וְאֵלּוּ הֵן. אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת עִמָּהֶן וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְיֵין נֶסֶךְ. וְאָסְרוּ לֶאֱכֹל פִּתָּן אוֹ בִּשּׁוּלֵיהֶן וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְגִעוּלֵיהֶן: כֵּיצַד. לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם בִּמְסִבָּה שֶׁל עַכּוּ"ם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יַיִן מְבֻשָּׁל שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר. אוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מִכֵּלָיו לְבַדּוֹ. וְאִם הָיָה רֹב הַמְּסִבָּה יִשְׂרָאֵל מֻתָּר. וְאֵין שׁוֹתִין שֵׁכָר שֶׁלָּהֶן שֶׁעוֹשִׂין מִן הַתְּמָרִים וְהַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּמְקוֹם מְכִירָתוֹ. אֲבָל אִם הֵבִיא הַשֵּׁכָר לְבֵיתוֹ וְשָׁתָהוּ שָׁם מֻתָּר שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְעֹד אֶצְלוֹ:

There are other substances which are forbidden by the Sages. Even though there is not a basis for their prohibition in Scriptural Law, they decreed against their use to separate from the gentiles so that Jews will not intermingle with them and intermarry. They are: It is forbidden to drink [alcoholic beverages] with them even in a place where there was no suspicion that the wine was poured as a libation. And they forbade eating from their bread or cooked dishes even in a place where there is no suspicion that the food was forbidden. A person should not drink at a party of gentiles even though boiled wine which is not forbidden [is being served] or he is drinking from his own utensils. If the majority of the attendants of the party are Jewish, it is permitted. We may not drink the beer that they make from dates, figs, or the like. [This is forbidden] only in the place where they are sold. If, however, one brought the beer home and drank it there, it is permitted. For the fundamental point of the decree is that one should not feast with [a gentile].

דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים. ובו י"ב סעיפים: כל שכר של עובד כוכבים אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש אסור משום חתנות ואינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתייה אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי מותר וכן מי שלן בבית העובד כוכבים חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובדי כוכבים: הגה ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה (מרדכי בשם ראבי"ה וב"י בשם תוס' והרבה מן האחרונים ואגודה פא"מ ואו"ה כלל מ"ג ד"ו וסמ"ק דף קי"ג) וכן נוהגין להקל במדינות אלו:

Any alcoholic beverage of Gentiles, whether it be of dates or figs or of barley or of grain, or of honey, are forbidden because of intermarriage. And it is not forbidden except in the place of its sale, but if he brings the alcoholic beverage to his home, and drinks them there, it is allowed, since the essence of the decree is that perhaps he will dine with the Gentile. And the sages only forbid it when he has a set place for drinking as people are wont to do, but if he enters the house of a gentile and drinks there in a temporary manner, it is allowed. And so too one who stays overnight in the house of a gentile, it is thought of as his house, and one is allowed to send into the city to buy alcoholic beverages from the idol worshipers. Rama: And there are those who permit the alcoholic beverages of honey and grains, and it is the custom to be lenient in our countries.

ולפ"ז דברי הרמב"ם ברורין בטעמן דלפי שהיה צריך לבאר כל גזרות אלו ואינן דומות זל"ז לפיכך הקדים הטעם דמפני שעיקר הטעם הוא כדי להתרחק שלא יבא לידי חתנות וחתנות בא ע"י מסיבה ביחד גם ע"י שתייה לבדה וכדפירש"י ולכן פיתן ובישוליהן אסרו לגמרי ושכר גזרו בביתן והטעם דמפני שעיקר האיסור הוא שלא לשתות עמהם במסיבה יחד היה די האיסור לשכר כשאסרו לשתותו בביתם דווקא וזהו שסיים אבל אם הביא השכר לביתו מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו עכ"ל כלומר שלא יאכלו ולא ישתו יחד במסיבה אחת:

אל תשתו בבית גוי אפי' שכר שקורין בי"ר, וקל וחומר דבש שקורין מי"ד שהוא משכר יותר, כי אם שתיית עראי, או בדרך במלון תוכלו לשתות כשבעכם, אבל לא לקבוע כמנהג קצת אנשי מדינה, כי הקביעות בבית גוי אסור מדרבנן משום חתנות בכל משקה כמו שכתוב ביורה דעה (סימן קיד, א). אע"פ שמורי מהרמ"א ז"ל כתב על זה בשלחן ערוך שלו (שם), שנוהגין להקל במדינות אלו, ראוי ונכון שתהיו אתם מהמחמירים:

קדירה שאינה בת יומא דהיינו ששהתה מעת לעת משנתבשלו בה האיסור הויא נותן טעם לפגם ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה גזירה אטו בת יומא בין שבלועה מאיסור ובא לבשל בה היתר ובין שבלועה מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא: