Opening Food Packages on Yom Tov

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בְּקָשִׁין אַמַּאי לָא? מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי! וְעוֹד: הָא רָבָא בַּר רַב אַדָּא וְרָבִין בַּר רַב אַדָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה, הֲוָה מְפַשַּׁח וְיָהֵיב לַן אַלְוָתָא אַלְוָתָא, אַף עַל גַּב דְּחַזְיָא לְקַתָּתָא דְּנַרְגֵי וַחֲצִינֵי. לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מֵאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יִקְטְמֶנּוּ, וְאִם קְטָמוֹ לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו וְלִפְתּוֹחַ בּוֹ הַדֶּלֶת, בְּשׁוֹגֵג בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת, בְּמֵזִיד בְּיוֹם טוֹב — סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּקָאָמַר הָתָם חַיָּיב חַטָּאת — הָכָא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. רַבָּנַן דְּקָא אָמְרִי הָתָם פָּטוּר אֲבָל אָסוּר — הָכָא מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה.

With regard to the halakha itself, Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: With hard ones, why not? In what way is this case different from that which we learned in a mishna: A person may break a barrel in order to eat dried figs from it, provided that he does not thereby intend to make a vessel, and he may use the barrel afterward. Breaking off wood in order to smell it is certainly not more of a prohibited labor than breaking a barrel. And furthermore, it is Rava bar Rav Adda and Ravin bar Rav Adda, who both say: When we were at the house of Rav Yehuda, he would break and give us many sticks of wood of a spice tree, although they were hard enough to be fit for handles of axes and hatchets. The Gemara answers: This is not difficult; this case is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that case follows the Rabbis. As it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: On Shabbat or a Festival, a person may take a sliver of wood from before him to clean his teeth with it, and the Rabbis say: One may take a toothpick only from an animal’s trough; since it is fit for animal fodder, it is considered prepared for all purposes. And they agree that he may not pluck it. And if he did pluck it to clean his teeth with it or to use it as a key and open a door with it, if he did so unwittingly on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. If he did so intentionally on a Festival, he receives the forty lashes administered to one who desecrates the Festival by performing labor. These are the words of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: Both this and this, whether one did so on Shabbat or a Festival, even if he plucked it by hand to use it as a key, it is prohibited only due to a rabbinic decree. Therefore, Rabbi Eliezer, who states there that one who plucks a toothpick on Shabbat unwittingly in order to make a vessel such as a key is liable to bring a sin-offering, then here, in the case of one who cuts a sliver of wood in order to smell it, he is exempt, but it is prohibited. However, the Rabbis who state there, in the case of plucking a toothpick, that he is exempt but it is prohibited, then here, when one cuts a sliver of wood for purposes of smelling, it is permitted ab initio.

מַתְנִי׳ שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל הֵימֶנָּה גְּרוֹגְרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וְאֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר: חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת. אֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: מַחֲלוֹקֶת לְמַעְלָה, אֲבָל מִן הַצַּד — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְהַיְינוּ דְּקָתָנֵי: ״לֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ״. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מַחֲלוֹקֶת מִן הַצַּד, אֲבָל עַל גַּבָּהּ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְהָא דְּקָתָנֵי ״לֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ״ — הָתָם בְּגוּפָהּ דְּחָבִית.

MISHNA: A person may break a barrel on Shabbat in order to eat dried figs from it, provided he does not intend to make a vessel. And one may not perforate the plug of a barrel to extract wine from it; rather, one must remove the plug entirely to avoid creating a new opening for the barrel. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis permit puncturing the plug, but they too restrict this leniency and say that one may not perforate the plug of the barrel on its side. And if it was already perforated, one may not apply wax to it to seal the hole, because in doing so he spreads the wax evenly on the barrel and thereby violates the prohibited labor of smoothing. Rabbi Yehuda said: An incident of that kind came before Rabban Yoḥanan ben Zakkai in the city of Arav, and he said: I am concerned for him, because he may be liable to bring a sin-offering as a result of this. We learned in the mishna: And one may not perforate the plug of a barrel; this is the statement of Rabbi Yehuda, and the Rabbis permit it. Rav Huna said: This dispute is only with regard to a case where one seeks to make a perforation on top of the plug; however, if he seeks to perforate it from the side, everyone agrees that it is prohibited, because people sometimes puncture a barrel beneath the plug in this way. And that is what the mishna is teaching: One may not perforate it on its side. Whereas Rav Ḥisda said: This dispute is with regard to a case where one seeks to perforate it from the side; however, if one seeks to perforate it on top, everyone agrees that it is permitted, and with regard to that which the mishna is teaching: One may not perforate it on its side, there it is referring to perforating the barrel itself, not the plug.

וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה. מַאי קָא עָבֵיד? אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר בִּיסְנָא: הָכָא בִּמְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת עָסְקִינַן, דְּמִחֲזֵי כְּבוֹנֶה. דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים.

§ The mishna states that one of the three stringencies that Rabban Gamliel practiced in accordance with Beit Shammai was that on a Festival one may not set up a candelabrum that fell. The Gemara asks: What prohibited act does one perform when he sets a candelabrum upright? Rav Ḥinnana bar Bisna said: Here, we are dealing with a candelabrum composed of segments that come apart; it is prohibited to reassemble such a candelabrum because it looks like building. As Beit Shammai hold that there is a prohibition against building with regard to vessels, and therefore the pieces of this candelabrum may not be reconnected, whereas Beit Hillel hold that there is no prohibition against building with regard to vessels, and there is also no prohibition against dismantling with regard to vessels. One may therefore reattach the pieces of the candelabrum if they came apart.

מָה בֵּין זוֹ לִמְגוּפַת חָבִית. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: זֶה חִיבּוּר, וְזֶה אֵינוֹ חִיבּוּר. אֲמַר לֵיהּ: הָתָם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה אָדָם עָשׂוּי לְזוֹרְקוֹ לְבֵין הָעֵצִים, הָכָא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה נָמֵי נִיחָא לֵיהּ, דְּאִי מִיטַּנְּפוּ הָדַר מְחַוַּור לְהוּ.

What is the difference between this and the stopper of a wine barrel, which the Sages permitted piercing on Shabbat in order to serve wine to guests? There, too, by piercing the stopper, he fashions a utensil. Rava said to him: The cases are not comparable: In this case, the neck opening of a shirt, it is considered a connection, i.e., it is an organic part of the weave of the fabric; whereas in that case, the stopper of the barrel, it is not considered a connection. Even though the stopper is sealed in place in the barrel, it is a separate entity. When the stopper is pierced, no new vessel is fashioned. Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: There, in the case of the axe, when not in use, a person is likely to throw the stick into the wood pile, as he is not particular about keeping them together. Therefore, it is not considered a connection with regard to ritual impurity. Here, with regard to the items listed in the first mishna, even when not in use, he prefers that they remain attached. In that way, if they get dirty, he can launder them again, as it is easier to wash one connected unit than several smaller swatches of fabric. Therefore, it is considered a connection with regard to ritual impurity.

רַב חִסְדָּא שְׁרָא לְאַהְדּוֹרֵי אוּדְרָא לְבֵי סַדְיָא בְּשַׁבְּתָא. אֵיתִיבֵיהּ רַב חָנָן בַּר חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: מַתִּירִין בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת, אֲבָל לֹא פּוֹתְחִין. וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַמּוֹכִין לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַכֶּסֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת.

אָמַר שְׁמוּאֵל: חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע — מַתִּיר, אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ. שֶׁבַּכֵּלִים — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ, אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יוֹם טוֹב. מֵיתִיבִי: חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע, בְּשַׁבָּת — מַתִּיר אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ. בְּיוֹם טוֹב — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ!

Shmuel said: In the case of fastenings made of knotted ropes that are attached to the ground and that serve as closures for doors of cellars and caves, one may untie the knot, but one may not unravel the rope itself into its constituent fibers nor cut the rope. This constitutes the prohibited labor of dismantling the cellar or cave on Shabbat. With regard to fastenings that are on the doors of vessels, e.g., cupboards, it is permitted to untie, or unravel, or cut them if necessary, both on Shabbat and on a Festival, as the prohibition against dismantling does not apply to vessels. The Gemara raises an objection to this from the following baraita: In a case of fastenings that are attached to the ground, which are on doors, on Shabbat one may untie the rope but not unravel or cut it. Although it is permitted to do so by Torah law, the Sages prohibited it. However, on a Festival, one may untie or unravel or cut it, as this is not prohibited even by rabbinic law. This appears to contradict the opinion of Shmuel, who does not differentiate between Shabbat and Festivals.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דְּקָא מְתַקֵּן מָנָא.

גַּבֵּי יוֹם טוֹב, דִּסְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב — מוֹקֵים לָהּ לְבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי יְהוּדָה. אָמְרִי: שַׁבָּת דַּחֲמִירָא, וְלָא אָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בַּהּ — סָתֵם לַן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמֵיקֵל, יוֹם טוֹב דְּקִיל, וְאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ — סָתֵם לַן כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמַחְמִיר.

with regard to a Festival, the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda (Shabbat 156b), as we learned in a mishna in this tractate: One may not chop wood on a Festival from beams prepared for use in construction work, nor may one chop kindling wood from a beam that broke on a Festival. As the beams were not prepared for this use when the Festival began, they are classified as muktze; this demonstrates that an unattributed mishna prohibits muktze on a Festival. Consequently, Rav Naḥman establishes the opinion of Beit Hillel in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibits muktze. He does so by asserting that the mishna is referring to the case of a chicken designated for laying eggs, which is muktze. This concludes the Gemara’s explanation of Rav Naḥman’s rendering of the tannaitic dispute. They answer and say: In the case of Shabbat, which is stringent with regard to its punishments (see 35b), and therefore people will not come to treat it with contempt, Rabbi Yehuda HaNasi taught us the unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who rules leniently. Conversely, with regard to a Festival, which is lenient, as certain labors may be performed on a Festival, and therefore people will be more likely to come to treat it with contempt, he stated the unattributed opinion for us in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who rules stringently.

חִזְרָא, רַב נַחְמָן אָסַר, וְרַב שֵׁשֶׁת שָׁרֵי. בְּרַטִּיבָא — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר. כִּי פְּלִיגִי — בְּיַבִּשְׁתָּא. מַאן דְּאָסַר, אָמַר לָךְ: לֹא נִתְּנוּ עֵצִים אֶלָּא לְהַסָּקָה. וּמַאן דְּשָׁרֵי, אָמַר לָךְ: מָה לִי לִצְלוֹת בּוֹ, מָה לִי לִצְלוֹת בְּגַחַלְתּוֹ? אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּיַבִּשְׁתָּא — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי — בְּרַטִּיבְתָּא. מַאן דְּאָסַר, דְּלָא חֲזֵי לְהַסָּקָה, וּמַאן דְּשָׁרֵי אָמַר לָךְ: הָא חֲזֵי לְהֶיסֵּק גָּדוֹל. וְהִלְכְתָא: יַבִּשְׁתָּא שְׁרֵי, רַטִּיבְתָּא אֲסִיר.

§ In a case where one takes a bamboo branch to use as a skewer, Rav Naḥman prohibits it because it is muktze, since it was not made into a vessel the day before, and Rav Sheshet permits it. The Gemara elaborates: In the case of a wet branch, everyone agrees that it is prohibited; it is unfit for kindling and is therefore muktze. When they disagree, it is in the case of a dry branch. The one who prohibits handling it, Rav Naḥman, could have said to you: Wood is only for kindling, but it is considered muktze with regard to any other use. And the one who permits handling it, Rav Sheshet, could have said to you: Since all wood is to be used for roasting, what is it to me to roast with it when it is inserted into meat? What is it to me to roast with its coals? Just as it is permitted to burn the bamboo as coal, so it is permitted to use it as a skewer for cooking. Some say a different version of the explanation of this dispute: In the case of a dry branch, everyone agrees that it is permitted; when they disagree, it is in the case of a wet one. The one who prohibits handling it does so because it is not fit for kindling. And the one who permits it could have said to you: Isn’t it at least fit for a large fire, which will dry out the branch and enable it to burn as well? The Gemara concludes: And the halakha is that a dry one is permitted and a wet one is prohibited.

מַתְנִי׳ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: אֵפֶר כִּירָה דַּעְתּוֹ לְוַדַּאי, וְאֵין דַּעְתּוֹ לְסָפֵק. וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: הִכְנִיס עָפָר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה — מוּתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר. דַּם צִפּוֹר — אָסוּר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה.

Rather, the Gemara rejects the previous explanation, in favor of the following. Rava said: One’s initial intention is to use the ashes of a stove for a mitzva that is definite, and he does not have this intention for cases of uncertainty. One may not use an article on a Festival for a purpose which he did not have in mind beforehand. The Gemara comments: And Rava follows his regular line of reasoning in this regard, as Rava said: If one brought in earth in order to cover a baby’s excrement with it on a Festival, it is likewise permitted to cover with it the blood of a slaughtered bird. Since he prepared this earth for a case of uncertainty, as it is possible that the baby will not soil the house, he certainly intended to use it for covering the blood of a bird prepared before the Festival for slaughter. If, however, one prepared the earth at the outset to cover the blood of a bird, it is prohibited to cover excrement with it, as he did not know in advance that he would require the earth for this purpose. He had only definite uses in mind, not possible ones such as covering excrement.

נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל מִצִּדָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכל מִמֶּנָּה גְּרוֹגָרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וּמֵבִיא אָדָם חָבִית שֶׁל יַיִן וּמַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ בְּסַיִף לִפְנֵי הָאוֹרְחִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַרְאוֹת נְדִיבַת לִבּוֹ:

One may make a hole in the seal of a cask in order to pour out wine from it, provided one opens it from the top. It is, however, forbidden to open it from the side [of the seal], for this resembles making a utensil. A person may break a barrel to eat dried figs contained in it, provided he does not intend to make a utensil. Similarly, a person may bring a cask of wine and slash its top off with a sword for his guests without any concern [about the above restrictions], for his intent is [not to make a utensil, but solely] to show his feelings of generosity.

ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי - לנוקבה יפה בפתח נאה: אין נוקבין מגופה - הדבוקה בפה החבית לעשות נקב אלא נוטל את כולה אבל כי נקיב לה מתקן פתחא:

שעושה ממנו זפת וקורין ריישנ"א ומש"ה דוקא חבית שרי דמחמת גריעותו לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות כלי וכן כולה שמעתא דהכא במוסתקי ואע"ג דהתם בביצה לא מוקמינן הכי אלא לר"א דפריך ולית ליה לר"א הא דתנן שובר אדם את החבית כו' ועלה משני מתני' במוסתקי מ"מ אפילו לרבנן מיבעי לאוקמי הכי דרבנן לא פליגי אדר"א דקאמר לא יקטמנו פי' לא יקטום את ההדס להריח בו אלא משום דאיהו סבירא ליה דבקטימת קיסם חייב חטאת כשקוטמו לחצות בו שיניו וא"כ אי לא מוקמינן לה במוסתקי עלייהו איכא למיפרך ולית להו הא דתנן כו' הלכך מיבעי לן למימר דאליבא דכולהו מיירי מתניתין במוסתקי והשתא אתיא שמעתא שפיר.

להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמו' שבכלים ושבקרקע ולשכור פותחות כדינם בשבת כך דינם בי"ט:

דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת. ובו יב סעיפים: אין בנין וסתירה בכלים והני מילי שאינו בנין ממש כגון חבית הגה שאינה מוחזקת ארבעים סאה (ת"ה סי' ס"ה) שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דא"כ הוה ליה מתקן מנא אבל אם היא שלימה אסור לשברה אפי' בענין שאינו עושה כלי ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש ואפי' יש בה נקב חדש אם להרחיבו אסור: הגה ובלבד שיתכוין לכך (מרדכי פרק חבית) ואם היה סכין תקוע מערב שבת בחבית מותר להוציאו ולהכניסו שהרי אינו מתכוין להוסיף: הגה ודוקא שהוציאו ג"כ פעם אחת מבעוד יום אבל אם לא הוציאו מבעוד יום אסור דהוי פסיק רישיה דעושה נקב ופתח לחבית (ת"ה סי' ס"ד) כלי שנתרועעה אם מותר ליטול ממנו חרס ע"ל סי' ש"ח סעיף מ"ד: חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם:

1. Construction and demolishing do not apply to Keilim which are not themselves a complete construction, for example a barrel RAMA: (that does not hold 40-se’ah)made of pieces bonded together with pitch, may be broken in order to take out what is inside, provided that one does not intend to cut a fine hole that will be used as an opening, because then it is called making a Keili. If it is a perfect article it is forbidden to break it even if one does not transform it into a Keili. It is forbidden even to create a small hole and a new hole may not be widened. RAMA: provided that one intends it. (Mordechai) If a knife was wedged into the barrel before Shabbos it is permitted to withdraw it and replace it because one does not intend to widen it. RAMA: As long as it was extracted once before Shabbos, but if not it is forbidden because surely it will be creating a hole and an opening to the barrel. If one is permitted to break a piece off a broken Keili, see Siman 308:44. 8. The rope tying the lids of baskets filled with dates and figs may be untied, unraveled or cut even using a knife. Even the basket itself may be slashed because it is comparable to cracking open nuts or almonds in order to retrieve the food within.

וְכֵן חוֹתָמוֹת שֶׁבַּכֵּלִים, כְּגוֹן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁהַכִּסּוּי שֶׁלָּהֶם קָשׁוּר בָּהֶם בְּחֶבֶל — מֻתָּר לַחְתּוֹךְ הַחֶבֶל אֲפִלּוּ בְּסַכִּין, אוֹ לְהַפְקִיעוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַתִּיר קְלִיעָתוֹ, כְּדֵי לְפָתְחָם לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָם. וְאַף שֶׁהַחֶבֶל עָשׂוּי לְחַבֵּר הַכִּסּוּי עִם הַכְּלִי, וּכְשֶׁחוֹתְכוֹ אוֹ מַפְקִיעוֹ הֲרֵי זֶה סוֹתֵר חִבּוּרָם — אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סְתִירָה, לְפִי שֶׁהַחֶבֶל הוּא חִבּוּר גָּרוּעַ שֶׁאֵינוֹ חָזָק כָּל כָּךְ, וּכְשֶׁסּוֹתְרוֹ הֲרֵי הוּא סוֹתֵר בִּנְיָן גָּרוּעַ, וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים אֶלָּא כְּשֶׁסּוֹתֵר בִּנְיָן גָּמוּר. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ מֻתָּר לַחְתּוֹךְ וּלְהַפְקִיעַ אֶלָּא בְּחֶבֶל וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אֲבָל פּוֹתְחוֹת שֶׁל עֵץ וְשֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֵם חֲזָקִים — אָסוּר לְהַפְקִיעַ וּלְשַׁבֵּר אִם נֶאֱבַד הַמַּפְתֵּחַ, שֶׁזֶּהוּ סְתִירָה גְמוּרָה הָאֲסוּרָה אַף בְּכֵלִים.

מותר להתיז ראש החבית בסייף דלאו לפתח מכוין כיון שמסיר ראשה אבל לנקבה בצדה בין של חבית בין של מגופה אסור אפי' ברומח שעושה נקב גדול ואינו דומה לפתח דכיון דהוי מצדה ודאי לפתח מכוין וליקוב המגופה למעלה מותר דלאו לפתח מכוין שאין דרך לעשות פתח למעלה אלא נוטל כל המגופ':

בְּגָדִים הָעֲשׂוּיִם לְהַכְנִיס בָּהֶם מְשִׁיחָה אוֹ רְצוּעָה, כְּגוֹן מִכְנָסַיִם אוֹ מִנְעָלִים אוֹ חָלוּק, אִם הַבֶּגֶד חָדָשׁ, אָסוּר לְהַכְנִיסוֹ בָּהֶם, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי תִקּוּן מָנָא. וּבְיָשָׁן אִם אֵין הַנֶּקֶב צָר, שֶׁאֵין טֹרַח לְהַכְנִיסָהּ מֻתָּר. וְאִם יֵשׁ טֹרַח, אָסוּר.

Some garments are made so that a string or strap may be inserted in them such as pants, shoes, or a robe. If it is a new garment it is forbidden to insert them, because it is like perfecting a vessel. If it is old, and the hole is not narrow, so that there is no bother inserting [the string], it is permitted. If it is bothersome, it is forbidden.

שנו חכמים במשנה (קמ"ו.): "שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות", והרמב"ם בפרק כ"ג דין ב' כתב כלשון המשנה. ומבואר דאפילו בחבית שלימה יכול לעשות כן, מטעם דכל סתירה שאינה על מנת לבנות - ליכא איסורא מדאורייתא, דמקלקל הוא ואיסורו מדרבנן. ולכן לא גזרו בכלים כשרוצה לאכול מהפירות, ובכהני גווני אין סתירה בכלים כמ"ש. ורק שנינו שם: "ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי", כלומר שלא ידקדק לעשות נקב יפה, דאם כן הוה כסותר על מנת לבנות, דאסור גם בכלים כמ"ש, וכן כתב הרמב"ם.

(לא) או לחתכו בסכין וכו' - ולא מקרי סותר משום דלאו סתירה גמורה היא זו ואינו אסור בכלים לכו"ע משא"כ בשבירת פותחת של עץ ומתכת דהוי סתירה גמורה ושייך אף בכלים: (לז) ע"י א"י - ויש שכתבו דדוקא בהפסד מרובה או שנחפז הרבה לצורך מצוה. וכ"ז בשבירת הפותחת אבל לפתוח אותו בסכין או במחט גדול שרי אפילו דלת של בית [אחרונים]:

ובזה לא חידש דבר, רק מה שכתב שאפילו גופן של חותלות יכול לחתוך בעת שחותך החבל, וזהו ודאי תמוה להתיר קלקול בכלי גמור, ולכן כתבו דהנך חותלות אינם כלים גמורים (מג"א סקי"ב וא"ר סקט"ו), ונראה שהם של גמי ונקובים ואינם עשוים רק שיתבשלו התמרים בהם. ויש להתיישב בזה, משום דיש לחלק משם דמוכרח לפתיחת החבית, אבל בכאן אין צריך רק לפתוח הקשירה מהחבל, ולכן אפשר דבכאן לכולי עלמא אסור בשל כלי, וכן יש להורות.

כתב הרמב"ם פכ"ג העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוצי' כגון נקב שבלול התרנגולים שהוא עשוי להכניס האור ולהוצי' ההבל חייב משום מכה בפטיש לפיכך גזרו על כל נקב אפי' עשוי להכניס או להוצי' בלבד שמא יבא לעשות נקב שחייבין עליו והקשה הכ"מ בפ"י דהא כת' דחייב משום בונ' ול"נ דהכא מיירי בלול שאינה מחוברת לקרקע ולית בה בנין וכתב עוד העושה נקב כ"ש בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים חייב משום מכה בפטיש והוא שיהא עשוי להכניס ולהוציא

מותר להתיז וכו' ונראה דהתר זה אינו אלא כשהאוכל שבתוכו הוי אוכל גמור דבר השוה לכל נפש אבל דבר שאינו מאכל גמור אלא למקצת בני אדם שדעתם יפה אפשר דלא אשתרי שבירת החבית בשבילו. מב) תניא בתוספתא דביצה פ"ג קורע אדם את העור שע"פ החבית של יין ושל מורייס ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק עכ"ל ונראה דזינוק היינו מרזב והוא מל' יזנק מן הבשן וטעמא דאסור משום דהוי כעושה כלי וכמ"ש בסעי' הקודם שאסור ליתן עלה של הדס בנקב במקום מרזב.

ומ"ש אבל אם היא שלימה אסור אפילו לשוברה כלומר אצ"ל שאסור לנוקבה יפה בפתח נאה דמתקן מנא אלא אפי' לשוברה בענין שאינו עושה כלי אסור וטעמו משום דכל שהכלי שלם שאינו מדובק במוסתקי שייך ביה בנין וסתירה כמו שנתבאר:

(יז) דהוי מוחק - ואף דאינו ע"מ לכתוב איסורא דרבנן מיהו איכא ואף שאינו מכוין למחוק פ"ר הוא ואסור אף בדרבנן וכדמוכח בסימן שי"ו ס"ד ועיין בספר דגול מרבבה שמצדד להקל בעיקר הדין הזה והביאו בשע"ת ויש לסמוך עליו כשאינו שובר במקום האותיות בידו רק בפיו דרך אכילה. וספר שכתוב עליו בראשי חודי דפיו אותיות או תיבות יש אוסרין לפתחו ולנעלו בשבת דע"י הפתיחה שובר האותיות והוי כמוחק וכן כשנועלו הוי ככותב אבל דעת הרמ"א בתשובה להקל בזה וכן דעת הרבה אחרונים וטעמם דכיון דעשוי לנעול ולפתוח תמיד ליכא ביה משום מחיקה וכתיבה והוי כדלת הנסגר ונפתח תמיד דאין בו משום בנין וסתירה וכן המנהג. ומ"מ נכון להחמיר כשיש לו ספר אחר:

מותר ללבן בי"ט כלי ברזל שאפו בו פלאדי"ן של גבינה ואחר הליבון יאפה בו פשטיד"א של בשר והוא שכשיתלבן יתנו אותו על המאכל מיד אבל אם הוא בלוע מנבילה וכיוצא בה אסור ללבנו אפי' לאפות בו דבר היתר: הגה וה"ה דאסור להגעיל כלי בי"ט (מרדכי סוף ע"א וא"ז והגהות מיימוני פ"א) ומותר ללבן שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות בו ביום טוב: (מהרי"א מפראג):

It is permitted on Yom Tov to heat an iron utensil in which cheese flatbreads were baked, and after the heating to bake in it a meat pastry, provided that when it is heated, it is placed on the food immediately. However, if it has absorbed [flavor] from non-kosher meat or the like, it is forbidden to heat it even to bake permitted food in it. Rema: Similarly, it is forbidden to purge vessels on Yom Tov (Mordechai end of Yoma, Or Zarua, and Hagahot Maimoniot chapter 1). And it is permitted to heat a spit on which unsalted meat was roasted when one wishes to roast with it again on Yom Tov (Maharai of Prague).

א) במשנה שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת. מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן דאין בנין וסתירה בכלים. אבל בכלי גדול לא.

כְּבָר נִתְבָּאֵר שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים שֶׁאֵין מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה כְּשֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן גָּמוּר, לְפִיכָךְ, חָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בְּזֶפֶת — מֻתָּר לְשַׁבְּרָהּ בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי, כְּדֵי לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם סְתִירָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְנָקְבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיְּהֵא לָהּ לְפֶתַח נָאֶה, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי הוּא מְתַקֵּן כְּלִי, וְחַיָּב מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

אוכל או קופסת קפה וכדומה בשבת נייר המודבק לסגור קופסא וכדומה ואינו ראוי אלא עד הפתיחה כשפותח, עיין בבה״ל סימן ש״מ )ד״ה הנייר( שהביא דברי הפר״ח בקריעת הנייר שעל פי התנור שיש בו איסור תורה אף שבקריעתו מקלקל, ומביא מספר

השאלה היא על אודות פתיחת קופסאות סגורות בשבת אשר הכיסוי שלהן מחובר בחיבור גמור לקופסא באופן שהוי הכל ככלי אחד וכשמסיר הכיסוי הוא כסותר גוף הכלי