Halachaהלכה

Exhuming and Relocating the Deceased's Remains

Jewish law generally prohibits disturbing the dead and relocating remains from one grave to another, with limited exceptions. The sources address the core prohibition, the circumstances under which relocation may be permitted (such as moving to a family burial site or a place of greater honor), and the overriding concern for kevod ha-met, the dignity of the deceased.

אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת מִקֶּבֶר לְקֶבֶר אֲפִלּוּ מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד

34 sources · 23 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

This question actually bundles three separate halachic concerns: whether moving a parent's remains conflicts with the general obligation to honor the dead, whether it transgresses the specific prohibition against disturbing graves once established, and what the halacha and later poskim say about when reburial and relocation of remains is nonetheless permitted.

Honor and respect for the dead (kavod hamet)

The Gemara in Berakhot 18a:10 forbids transporting bones in an undignified manner, such as slinging them in a saddlebag to ride upon, because this treats the remains disgracefully, though an exception is made under duress from bandits or gentiles; similarly Moed Katan 27b:1 records the Sages instituting a plain bier for all burials so that the poor would not be shamed, reflecting a broad concern for dignity in handling the dead.

Mishneh Torah, Mourning 4:7 rules that one must not delay burial, and that delaying burial of one's own father or mother is considered especially shameful, underscoring that kavod hamet carries extra weight specifically regarding parents.

Mishneh Torah, Mourning 14:13 establishes that cemeteries are forbidden in benefit and conduct of levity, reflecting the sanctity owed to the resting place of the dead, while Recanati on the Torah, Ki Teitzei:3 teaches that burial itself brings rest to the soul and that until a body is interred the soul cannot ascend, framing proper burial as a matter of the deceased's own dignity and peace.

Avnei Nezer, Choshen Mishpat 126 addresses whether a grave may be reopened to correct the positioning of a body that was buried facing the wrong direction, out of concern for the honor due the deceased, while Nitei Gavriel, Aveilus vol 1, perek 131 states that even where a deceased person suffered an indignity, exhuming and relocating the remains for burial in Eretz Yisrael is permitted because an act that benefits the deceased is not considered bizayon.

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 4 80:31 discusses moving a body for purposes of taharah, ruling that relatives cannot prevent such movement when done for a halachically sanctioned purpose, reflecting that handling of the corpse must still be governed by considerations of respect and permissible need rather than mere convenience.

Explore this topic

Disturbance of graves (harugat kvarim)

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 363:1-2, Tur, Yoreh De'ah 363, and Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 363:1-3 all state the baseline halacha that one may not remove a corpse or bones from one grave to another, whether from a dignified to an undignified grave or vice versa, because the disturbance itself is distressing to the deceased, citing Shmuel's rebuke to Shaul for disturbing his rest as proof of this concern.

Mishneh Torah, The Chosen Temple 7:13 rules that townspeople may remove any grave from within the city limits except that of a prophet or king, while Mishneh Torah, Mourning 14:15 rules that a corpse may not be transferred from one grave to another even from an undignified to a dignified grave, except when it lies within one's own field, in which case removal is permitted even to a less dignified spot.

Sanhedrin 47b:11-13 distinguishes three categories of graves — a newly found grave, a known grave, and a grave endangering the public — each carrying different rules for whether the corpse may be removed and what status the vacated site retains, while Moed Katan 8b:2-3 discusses the related technical question of when crypts and graves may be dug or adjusted, showing that the physical disturbance of burial sites is itself a regulated halachic category.

B'Mareh HaBazak Volume VII 80:6 clarifies that any leniency permitting disturbance of a grave rests entirely on the premise that it is pleasant and beneficial for the deceased himself — such as resting near ancestors, attaining atonement in Eretz Yisrael, or avoiding disgrace — and is not based on the convenience or wishes of living relatives, who must set aside their own preferences in deference to the dead.

Explore this topic

Reburial and relocation of remains

Beit Yosef, Yoreh De'ah 363:4 cites the Ramban and a Rashba responsum permitting relocation when burial elsewhere had been intended but circumstances forced temporary interment, while Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 341:10-12 discusses the propriety of burial location itself, drawing on the precedent of Chizkiyahu dragging his father's bones, and Shevut Yaakov, Chelek 2 96 weighs whether to bury a relative beside ancestors even when an enemy is interred nearby, concluding that ancestral burial generally takes precedence, and Shevut Yaakov, Chelek 2 97 and Igros Kodesh letter 6484 address practical cases of hastening decomposition or honoring a prior condition to transfer a body, directing that such matters be brought to a local halachic authority who can weigh both sides.

B'Mareh HaBazak Volume VI 73:4 rules there is no halachic obstacle to fulfilling a deceased's wish to be commemorated near his mother's grave in Yerushalayim if the chevra kadisha agrees, though it questions whether the true purpose is mere memorialization, while B'Mareh HaBazak Volume I 73:14-16 rules in a different case that a woman should remain in her current grave rather than be relocated, citing both a lack of suitable manpower (which would cause disgrace to the deceased) and the comfort of her resting near her own parents.

Kuzari 2:16 cites the precedent of Yaakov and Yosef having their bones carried up to Eretz Yisrael as reflecting the ancestors' eagerness to be bound to the holy land, while Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 164:3 discusses the related question of reopening a grave to perform a missed circumcision, showing that exceptions to the general prohibition against disturbing a grave are considered case by case for sufficiently weighty religious reasons.

Gesher HaChaim 16 holds that burial obligations persist as long as decomposition continues, so that even if a corpse was exhumed, relatives or the community remain obligated to rebury it, citing the Tashbetz as support, while Gesher HaChaim 25 rules more strictly that exhuming a person from one grave to move him to another, even a more honorable one, is prohibited even once the flesh has fully decomposed.

Igros Moshe YD 3:151 permits exhumation specifically for burial in Eretz Yisrael when family members seek its merit for atonement and relief from the suffering of reincarnation, but not merely to secure a better price for the vacated burial plot.

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 1:236 discusses exhuming a father to rebury him in a family plot alongside his wife and children, noting that moving the dead to ancestral graves is generally permitted, that there is disagreement over whether a plot established around one's children counts as an ancestral grave, that doing so merely to be buried beside one's wife is opposed, and that greater leniency applies once the flesh has decomposed, ultimately citing a view permitting the move even to a plot centered on the children.

Maayan Omer 4:6:44 rules that a woman may, and is in fact performing a mitzvah by, bringing her father's bones from outside the Land of Israel for burial within it.

B'tzel HaChochma 1:14 considers a case where remains still retaining flesh were proposed to be moved to another location, suggesting instead that they be reburied nearby within the same cemetery, noting this might resemble a permitted relocation within one burial ground though later authorities appear to view it otherwise.

Daat Kohen 206 explains that the prohibition against burying a second person in an occupied grave stems from kavod hamet, but cites authorities who permit overriding that concern for a mitzvah-related need, including medical necessity.

Tzitz Eliezer 10:40 advises that when remains are reinterred elsewhere, the new grave should be dug several fingerbreadths deeper than standard, to avoid any concern regarding the earth that had covered the body in its original burial.

Minchas Yitzchak 6:137 addresses a man buried in a non-Jewish cemetery after marrying a non-Jewish woman, concluding that his relatives may, and relocating him to an ancestral or Jewish cemetery may even be considered an act of honor, while distinguishing cases based on the circumstances of death and the deceased's religious status.

Explore this topic

Source 1 · Chazal

Verified

Sanhedrin 47b

סנהדרין מ״ז ב — ד"ה תָּא שְׁמַע

Sanhedrin 47b:11-13

Chachmei Bavel describe three categories of graves: a newly found grave and a public-hazard grave may be relocated, with differing rules regarding ritual purity and benefit, whereas a known grave may not be relocated; the passage then limits the discussion to a grave constructed above ground.

תָּא שְׁמַע: נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ קְבָרוֹת הֵן – קֶבֶר הַנִּמְצָא, קֶבֶר הַיָּדוּעַ, קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים. קֶבֶר הַנִּמְצָא – מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. קֶבֶר הַיָּדוּעַ, אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים, מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. הָכָא נָמֵי, בְּקֶבֶר בִּנְיָן.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from another baraita: It turns out that you say that there are three types of graves, and each type is governed by different halakhot with regard to whether or not a corpse may be removed from the grave and buried elsewhere: A newly found grave, a known grave, and a grave that causes damage to the public. How so? With regard to a newly found grave, i.e., a grave in which a corpse had been buried without the permission of the property’s owner, one is permitted to remove the corpse from the grave and bury it elsewhere. After he has removed the corpse, the place of the grave is ritually pure and he is permitted to derive benefit from it. With regard to a known grave, i.e., a grave in which a corpse had been buried with the permission of the property’s owner, it is prohibited to remove the corpse from the grave and bury it elsewhere. If one went ahead and removed the corpse, the place of the grave is ritually impure and it is prohibited to derive benefit from it. As for a grave that causes damage to the public, e.g., a grave that was dug on a public road and causes the passersby to contract ritual impurity, one is permitted to remove the corpse from the grave and bury it elsewhere. After he has removed the corpse, the place is ritually pure, but nevertheless, it is prohibited to derive benefit from it. This indicates that even that which is attached to the ground can become forbidden, even after the corpse has been removed from the grave. The Gemara answers: Here too, the reference is to a grave that was constructed above ground.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Berakhot 18a

ברכות י״ח א — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Berakhot 18a:10

Chachmei Bavel state that bones transported from one place to another may not ordinarily be carried in a saddlebag on a donkey while riding over them, because this is disrespectful, but this is permitted when traveling quickly is necessary to avoid gentiles or highwaymen; the same rule applies to a Torah scroll.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹלִיךְ עֲצָמוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֵם בְּדִסַקַּיָּא וְיִתְּנֵם עַל גַּבֵּי חֲמוֹר וְיִרְכַּב עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גּוֹיִם וּמִפְּנֵי לִסְטִים — מוּתָּר. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּעֲצָמוֹת כָּךְ אָמְרוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה.

The Gemara discusses other issues concerning the dignity of the deceased. The Sages taught: One who transports bones from place to place may not place them in a saddlebag [disakaya] and place them on the donkey’s back and ride on them, as in doing so he treats the remains disgracefully. However, if he is afraid of gentiles or highwaymen and therefore must move quickly, he is permitted to do so. And just as they said with regard to bones, so they said with regard to a Torah scroll.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Chazal

Verified

Moed Katan 27b

מועד קטן כ״ז ב — ד"ה בִּכְלִיכָה

Moed Katan 27b:1

Describes communal care for the deceased and the honor due at burial, supporting the principle that burial arrangements and any later intervention must preserve the dignity of the dead.

בִּכְלִיכָה, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מוֹצִיאִין בִּכְלִיכָה, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל עֲנִיִּים. בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הוֹצָאַת הַמֵּת קָשָׁה לִקְרוֹבָיו יוֹתֵר מִמִּיתָתוֹ, עַד שֶׁהָיוּ קְרוֹבָיו מַנִּיחִין אוֹתוֹ וּבוֹרְחִין. עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנָהַג קַלּוּת רֹאשׁ בְּעַצְמוֹ, וְיָצָא בִּכְלֵי פִשְׁתָּן, וְנָהֲגוּ הָעָם אַחֲרָיו לָצֵאת בִּכְלֵי פִשְׁתָּן. אָמַר רַב פָּפָּא: וְהָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא אֲפִילּוּ בְּצַרְדָּא בַּר זוּזָא.

on a plain bier made from poles that were strapped together, and the poor were embarrassed. The Sages instituted that everyone should be taken out for burial on a plain bier, due to the honor of the poor. Likewise, at first taking the dead out for burial was more difficult for the relatives than the actual death, because it was customary to bury the dead in expensive shrouds, which the poor could not afford. The problem grew to the point that relatives would sometimes abandon the corpse and run away. This lasted until Rabban Gamliel came and acted with frivolity, meaning that he waived his dignity, by leaving instructions that he be taken out for burial in linen garments. And the people adopted this practice after him and had themselves taken out for burial in linen garments. Rav Pappa said: And nowadays, everyone follows the practice of taking out the dead for burial even in plain hemp garments [tzerada] that cost only a dinar.

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Chazal

Verified

Moed Katan 8b

מועד קטן ח׳ ב — ד"ה מַתְנִי׳ אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד

Moed Katan 8b:2-3

Discusses the prohibition against opening or disturbing graves during festival periods and reflects the broader sensitivity of disturbing the dead; it is relevant background but does not by itself establish permission for relocation.

מַתְנִי׳ אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מְחַנְּכִין אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד, וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים. גְּמָ׳ מַאי כּוּכִין וּמַאי קְבָרוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוּכִין בַּחֲפִירָה, וּקְבָרוֹת בְּבִנְיָן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵלּוּ הֵן כּוּכִין וְאֵלּוּ הֵן קְבָרוֹת, כּוּכִין בַּחֲפִירָה, וּקְבָרוֹת בְּבִנְיָן.

MISHNA: One may not dig crypts or graves on the intermediate days of a Festival in preparation for those who are still alive, but one may adjust previously dug crypts on the intermediate days of a Festival in order to receive a particular corpse. And one may also construct a laundry pond on the intermediate days of a Festival as it does not involve excessive effort. And one may also prepare a coffin if he is together with the corpse in the same courtyard, as in that case everyone knows that he is preparing the coffin for the deceased. Rabbi Yehuda prohibits making the coffin unless one has wooden boards with him that had already been cut before the Festival and that need only to be attached. GEMARA: The Gemara asks: What are crypts and what are graves, and what is the difference between them? Rav Yehuda said: Crypts are constructed by digging and graves are constructed by building. The Gemara adds: That is also taught in the following baraita: These are crypts and these are graves: Crypts are constructed by digging and graves are constructed by building.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Rishonim

משנה תורה, הלכות אבל י״ד

Mishneh Torah, Mourning 14:13

Rambam states that cemeteries may not be used for benefit or frivolity: one may not eat, drink, work, study, or pray there, and may not enter within four cubits of a grave carrying tefillin or a Sefer Torah; beyond four cubits, this is permitted.

בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. כֵּיצַד. אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן. וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן מְלָאכָה. וְלֹא קוֹרִין בָּהֶן וְלֹא שׁוֹנִין בָּהֶן. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן. וְלֹא נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. לֹא יֵלֵךְ אָדָם בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קֶבֶר וּתְפִלִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ. וְלֹא יִתְפַּלֵּל שָׁם. וּבְרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת מֻתָּר:

Full text on Sefaria ↗

Recanati on the Torah, Ki Teitzei:3

הרקאנטי, כי תצא ועיין שם עוד

Recanati on the Torah, Ki Teitzei:3

Ki Teitzei

Recanati states that burial brings comfort to the soul, and that until the body rests in its place and is buried, the soul does not ascend or enter the presence of the Holy One; before burial, the soul suffers affliction from destructive angels, especially if the burial is delayed overnight.

ועוד יש לך לדעת כי קבורת המת היא נחת רוח לנשמה וכל זמן שהמת לא נקבר אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רות (זוהר חדש צ' ט"א) כל זמן דגופא לא נחית בדוכתיה נפשא דיליה אוף הכי לא סליק לעילא. <תרגום - כל זמן שהגוף לא נח במקומו הנפש שלו גם כך לא עולה למעלה>. ולפי הענין הזה דע כי קודם קבורתו של אדם נגשין לו כמה כתות של מלאכי חבלה ואם הלינו בלילה בזמן ששלוחי מדת העולם פוגעין בו והנשמה מצטערת וסובלת ייסורין: ועוד יש לך לדעת כי קבורת המת היא נחת רוח לנשמה וכל זמן שהמת לא נקבר אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רות (זוהר חדש צ' ט"א) כל זמן דגופא לא נחית בדוכתיה נפשא דיליה אוף הכי לא סליק לעילא.

Full text on Sefaria ↗

Source 12 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 363

שולחן ערוך, יורה דעה שס״ג:א׳-ב׳ — ד"ה איסור פנוי המת והעצמות ממקומן

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 363:1-2

The governing laws of moving graves and human remains. It permits transferring a deceased person from an unsuitable burial place to a family or honored burial place, while generally prohibiting disturbing a grave without a recognized need; the section also addresses related burial-location considerations.

איסור פנוי המת והעצמות ממקומן. ובו ז' סעיפים: אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכן כדי לקברו בארץ ישראל מותר ואם נתנוהו שם על מנת לפנותו מותר בכל ענין ואם אינו משתמר בזה הקבר שיש לחוש שמא יוציאוהו עובדי כוכבים או שיכנסו בו מים או שהוא קבר הנמצא מצוה לפנותו (יש נוהגין לתת מעפר א"י בקבר) (א"ז) (ויש למנהג זה על מה שיסמוכו) (מדרש תנחומא פ' ויחי): אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר (אחרת) אלא אם כן מחוצה לארץ לארץ: הגה או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו (כן משמע בא"ז) ואם צוה להוליכו ממקום למקום או שצוה לקברו בביתו ולא בבית הקברות שומעין לו (ג"ז שם) ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו למקום אשר צוה (רשב"א סימן שס"ט):

One should not remove a corpse and bones from a dignified grave to [another] dignified grave, nor from an undignified grave to [another] undignified grave, nor from an undignified one to a dignified one, and needless to say [that it is forbidden] from a dignified one to an undignified one. And [to remove a corpse] into his own, even from a dignified [grave] to an undignified one, is permissible, for it is pleasant for a man that he rest beside his ancestors. And likewise, in order to bury him in the Land of Israel, it is permissible [to remove him]. If they placed him there [originally] with the intention that he be removed [later], it is permissible under all conditions. If he is not safe in this grave, for there is apprehension that heathens may take him out, or that water may enter therein, or that it is a grave that has been found, it is a religious duty to remove him [therefrom]. Some are wont to place some earth from the Land of Israel in the grave; (and this custom has a basis). They do not convey a corpse from a city wherein there is a cemetery to another city, unless it is from outside the Land into the Land [of Israel], Gloss: Or if they convey him to the place of his ancestral sepulchre. And if he left instructions to convey him from one place to [another] place, or [if] he left instructions to bury him at his home and not in the cemetery, he is obeyed. It is permitted to place lime upon him, in order to decompose the flesh rapidly, and [then] to convey him to the place [concerning] which he left instructions.

Full text on Sefaria ↗

Source 13 · Acharonim

Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 363

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ג:א׳-ג׳ — ד"ה אם מותר לפנות המת מקברו

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 363:1-3

Explains the practical framework of relocating a grave: the distinction between permitted and prohibited exhumation, the importance of an honorable or family burial place, and the limits imposed by the dignity of the deceased.

אם מותר לפנות המת מקברו, לקברו במקום אחר • ובו ח' סעיפים אמרינן בירושלמי פרק שני דמועד קטן (הלכה ד), דאין מפנין את המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא אפילו מבזוי למכובד, וכל שכן ממכובד לבזוי, שהבלבול קשה למת. ומי לנו גדול משמואל הנביא, ואמר לשאול: "למה הרגזתני להעלות וגו'" – שמתיירא מפני הדין? וסימן לדבר: "ישנתי אז ינוח לי". ומכל מקום לתוך שלו, כלומר להניחו בתוך בני משפחתו – מותר אפילו ממכובד לבזוי, לפי שערב לו לאדם לנוח אצל בני משפחתו. וכן לטלטלו מקבר חוץ לארץ לארץ ישראל – מותר, דכתיב: "וכפר אדמתו עמו". ומטעם זה יש נוהגין לתת מעפר ארץ ישראל בקבר. וכן משמע במדרש תנחומא פרשת ויחי, עיין שם. ופשיטא דאם מוציאין אותו כדי לקברו בקבורת ישראל, דשפיר דמי. וכן ממקום שאינו משומר למקום משומר וכיוצא בזה, שעושה לטובת המת. כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ב: אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, אלא אם כן מחוץ לארץ לארץ, או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו. ואם צוה להוליכו ממקום למקום, או שצוה לקוברו בביתו ולא בבית הקברות – שומעין לו. ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר, ולהוליכו למקום אשר צוה. עד כאן לשונם. ויש שכתבו הטעם ד"אין מוליכין וכו'" משום כבוד המתים הקבורים כאן (ש"ך סעיף קטן ד). והקשו על זה: דאם כן בצוה למה מותר? אלא הטעם כדי שלא יתקלקל בדרך ויתבזה (הגאון רבי עקיבא איגר בשם ז"י). ואני תמה: דהא בעל כרחך כשצוה לקוברו בביתו לא שייך טעם שיתקלקל, אלא מפני כבוד המתים, ועם כל זה כשצוה – מותר. ואם כן הכא נמי כשצוה לקוברו במקום אחר, דדווקא כשאנו עושין מעצמינו הוה בזיון להמתים שבכאן, מה שאין כן כשעושין על פי צוואה. ומה שצוה כן אין זה בזיון להמתים שבכאן, דמסתמא יש לו איזה טעם בזה, וכל אדם על עצמו יכול לעשות כרצונו. ואדרבא לעניות דעתי אם יש חשש שיתקלקל בדרך – אפילו כשצוה אין שומעין לו. ויותר מזה מצאתי בשם ספר חסידים (סימן תש"כ והובא בבאר היטב) שאחד צוה לבנו להוליכו למקום אבותיו, והיה הזמן חם וחששו לקלקול, ופסקו שאינו צריך לקיים צוואתו, עיין שם. אלא הטעם הוא רק משום בזיון המתים. (ואפשר דלכן כתבו דמותר ליתן עליו סיד וכו', בכדי לקיים צוואתו. ובוודאי כשיש עצה – יש לקיים הצוואה. אבל באין עצה – אין לקיים.) וזה שכתבו ד"מותר ליתן עליו סיד וכו'" – זהו מתשובת הרשב"א (סימן שס"ט) באחד שצוה להוליכו למקום קבורת אבותיו, ונאנסו ולא יכלו לישא אותו מיד, וקברוהו בכאן. ופסק דמצוה על בניו לקיים צוואתו, והיינו ליתן על כל גופו סיד למהר עיכול הבשר. דכל זמן שהבשר קיים נפשו מתאבלת, דכתיב: "אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל". וכשזזין אותו בעוד הבשר קיים – חרד מאימת הדין, ולא כן אחר כך (ט"ז סעיף קטן ג). ולכן יתנו עליו סיד כדי שיתעכל הבשר, ויוליכו אחר כך העצמות למקום קבורת אבותיו (והביאו הבית יוסף בבדה"ב). ולפי זה צריך לומר מה שכתבנו בסעיף א על פי הירושלמי, דלקוברו בתוך משפחתו מותר אפילו ממכובד לבזוי, ומשמע להדיא אפילו בלא צוואה, וגם לא להמתין עד עיכול הבשר – דהכי פירושו: כשהגוף עדיין שלם, כגון שנקבר סמוך לזמן הזה, או שאינו הולכה מעיר לעיר אלא בזה הבית קברות ממקום למקום. (ומה שכתבתי בסעיף הקודם מספר חסידים, צריך לומר שלא היה באפשרי להוליכו אחר כך. דבאמת דבר קשה הוא, ופטורים לגמרי.)

Full text on Sefaria ↗

Source 14 · Acharonim

Verified

Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 341

שו"ת חתם סופר, יורה דעה שמ״א:י׳-י״ב — ד"ה ונ"ל דממקומו הוא מוכרע דאמרי' פרק

Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 341:10-12

A major responsum on opening and relocating graves, applying the laws of פינוי הקבר and weighing family burial, the deceased’s honor, and competing burial considerations. It is a central responsa source for the practical question.

ונ"ל דממקומו הוא מוכרע דאמרי' פרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ע"א) יכול פירשו אבותיו מדרכי הצבור יטמא ת"ל בעמיו מי שעושה מעשה עמיו והשתא אי ס"ד דלא בעי קבורה א"כ הא למה לי קרא הא אין כהן מטמא אלא לצורך קבורה וכה"ג הקשה מג"א סי' תק"ב ססק"כ על הג"מ דס"ל אין מצוה לקבור נפלים דא"כ למה לי קרא דכהן אינו מטמא לנפל ת"ל שאינו מטמא אלא לצורך קבורה וה"נ הכי אע"כ ש"מ מ"מ מחויבי' לקברו מיהת והרי חזקי' מלך יהודה אע"פי שגרר עצמות אביו במטה של חבלים מ"מ קברוהו מיהת ועיין לשון רמ"א סי' שמ"ה סה לכן נ"ל פשוט מאוד שיפה עשו שהשתדלו בקבורתו: אך לקברו בין ישראלים גמורים בודאי צ"ע ונראה דלאו שפיר עבדי דאין קוברים רשע אצל צדיק איסורא דאוריי' מהל"מ הוא כפירש"י במתני' דפ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ו ע"א) ופשוט דהל"מ הולכים בספיקו להחמיר כמו בכל איסורא דאוריי' וכדמוכח ג"כ בקידושין בסוגי' דחדש דמסיק כך נאמרה הלכה ספיקו מותר משמע לולי ההלכה שכך נאמרה היו מחמרי' בספיקא והוא פשוט וא"כ לכאורה יש להחמיר ולקברו בין צדיקים וזה לשון רשב"א בתשובה הביאו הרב"י סי' של"ד ומסתברא דמנודה ואפי' מוחרם בקברי אבותיו הוא נקבר ואם מפני שהוא רשע ואין קוברין רשע אצל צדיק ההוא אפי' בשאר בני אדם נמי ואפילו כשר אצל א' מגדולי ישראל עכ"ל לענינינו נ"ל דכוונתו דאין חומר הנידוי והחרם אסרו לקברו בקברי אבותיו דבלאה"נ נמי לא הי' נקבר בקבורתם משום שאין קוברי' רשע אצל צדיק אבל לא משום שהוא מנודה ונפקא מני' אי גם אבותיו נכשלו בכיוצא בזה אלא שלא באו לכלל נדויו אזי נקבר בקבורתם א"כ אי כבר שב ממעשיו הרעים ולא הי' אפשר להתיר לו כמו בעובדא דמייתי ש"ס במ"ק י"ז ע"א דלא הי' אפשר להתיר נידויו משום שמת אותו שנידהו ע"ש היטב ומשם מוכח כהרשב"א שהרי עיילי' למערתא דדייני וקבלי' אבל זולת זה מה"ת לקבור רשע אצל צדיק והש"ך מייתי כפשוטו בסי' של"ד סקי"ח דמנודה קוברין בקברי אבותיו והי' לו לבאר כנ"ל ולא ביאר: אמנם הרמב"ם השמיט הך דאין קוברין רשע אצל צדיק אדרבא כ' בפ"ב מהל' אבל דנהרג בדין המלך ומשמע מדבריו להדיא אפי' מלך ישראל ההורג בדין תורה כדכתי' כל איש אשר ימרה את פיך ומת ואפי' כיואב שהרגו שהע"ה בדין ממש מ"מ נקבר בקברות אבותיו נראה דס"ל דגז"ה הוא דוקא בהרוגי ב"ד וקצת ראי' לדבריו שהרי בהרוגי ב"ד גופי' נמי איך קוברין נסקלין אצל נשרפין ועוד הגע עצמך שחלל שבת לפני כמה שנים וכבר שב בתשובה גמורה ונעשה בעל תשובה גמור ואחר כמה שנים באו עדים והעידוהו לפני ב"ד שחלל שבת ואעפ"י שכבר שב על אותה העבירה מ"מ הרי הוא נהרג ונקבר אצל הרוגי ב"ד והנה הוא צדיק גמור בלי ספק ומ"מ גז"ה ולא מטעם אין קוברין אצל צדיק וס"ל לרמב"ם דהא דמייתי הש"ס מויחי ויקם על רגליו אין ללמוד שאין קוברין רשע אצל צדיק חדא שאני אלישע דרב גוברי' ועוד התם בתפוסה אחד הוה ואפילו לשני כשרים אין קוברים בכה"ג והש"ס דמייתי לי' הכי קאמר כיון דמצינו שום קפידא לצדיק שלא יהי' רשע נקבר בתפוסה שלו א"כ ממילא נימא דאיכא קפידא לכל אדם שלא יהי' רשע נקבר עמו אפילו בשתי תפוסו' וא"כ למאן דדרש טעמי' דקרא נימא זהו הטעם של הל"מ לתקן ב' קברות לב"ד אבל אה"נ למאי דקיי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא אנו אין לנו אלא גז"ה הוא ב' בתי קברות לב"ד אבל שארי רשעים נקברים אצל צדיקים כנ"ל בדעת הרמב"ם אבל יחיד הוא וכל הפוסקים ס"ל אין קוברין רשע אצל צדיק וא"כ שלא כדין עשו שקברוהו בקברי ישראל הכשרים ופגעו בכבוד הצדיקים ההמה:

Full text on Sefaria ↗

Source 15 · Acharonim

Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 363

בית יוסף, יורה דעה שס״ג:ד׳ — ד"ה לפיכך אסור לשנות המת או העצמות

Beit Yosef, Yoreh De'ah 363:4

Analyzes the sources and qualifications underlying the laws of relocating graves, including transfer to a family burial site and the status of moving remains for the deceased’s honor.

לפיכך אסור לשנות המת או העצמות ממקומן לצורך מת אחר וכו' עד ואח"כ נותנים העצמות לארון מותר הכל דברי הרמב"ן בת"ה ולמד כן מהירושלמי והברייתא שכתב רבי' בתחילת סימן זה ולשון לפיכך נמי שכתב רבינו אירושלמי וברייתא דראש הסימן קאי ומ"ש לכפרה שלו או לכבודו הדר מפרש להו דלכפרה שלו היינו להעלותו לא"י ולכבודו היינו לקברו בקבר אבותיו ודוקא משום האי כבוד מפנין וכמו שנתבאר שערב לאדם בשעה שינוח אצל אבותיו אבל משום כבוד אחר לא: (ב"ה) וכתב הרשב"א בתשובה סימן שס"ט שאחד צוה שישאו אותו לקוברו במקום קבורת אבותיו ונאנסו ולא יכלו לישא אותו מיד וקברוהו במקום פטירתו מצוה על בניו לפנותו משם לקיים דבריו ומותר ליתן על כל גופו סיד למהר העיכול וכתב דה"ה למי שנאנסו ולא יכלו לקוברו בבית הקברות וקברוהו בתוך השכונה שמותר לפנות אח"כ לבית הקברות: וכתב בת"ה שהטעם שהיו קוברים במהמורות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר היינו משום דסימן יפה לו שינוחו עצמותיו מן הדין:

Full text on Sefaria ↗

Source 16 · Acharonim

Verified

Shevut Yaakov, Chelek 2 97

שבות יעקב, חלק ב׳ צ״ז — ד"ה בשעת הדבר בר מינן בשנת תע"ג

Shevut Yaakov, Chelek 2 97

Rabbi Yaakov Reischer cites the Rashba as permitting hastening decomposition with lime so that the deceased can be reburied beside his ancestors, since this entails neither disgrace nor pain to the body, while examining how this accords with the statement that worms cause the dead suffering.

בשעת הדבר בר מינן בשנת תע"ג לפ"ק שציוו השררה יר"ה היה באחת המקומות שלא יקברו המת בקברות אבותיו שיש בעיר אם לא שישפוך עליו סיד לעכל ובאם לאו יקברם אותו אל אחד היערים במקום שאין ישוב בני אדם איזה מהם עדיף: תשובה כיוצא בזה שמעתי והוא בתשובת הרשב"א סי' שס"ט שנשאל שם וז"ל מי שצוה בשעת פטירתו שישאו אותו לקברי אבותיו וביום שמת נאנס שהוצרך לקבור שם במקום פטירתו ועכשיו רצו בניו להוליכו אצל קברות אבותיו ומפני שאי אפשר לישא אותו מחמת הפסד הבשר וריחו נודף עד יתעכל הבשר אם מותר ליתן על כל גופו סיד למהר העיכול אי איכא בזיון בכך או לא א"נ משום צער ובענין שאמרו קשה רמה למת כמחט בבשר החי תשובה כל כי הא שעושין לעכל הבשר מהרה כדי לישא אותו למקום שצוה מותר שאין כאן משום בזיון ואין כאן משום צערא שאין בשר המת מרגיש באיזמל וכ"ש בסיד והחכוקין קורעין אותו ומוציאין מעיהן ואין כאן לא משום צער ולא משום בזיון וכו' שערב לאדם להיות נקבר אצל אבותיו ע"ש דבריו יותר באורך הרי להדי' והתו' כה"ג כל שהוא לכבודו לקבר בקברי אבותיו וכ"פ בש"ע בי"ד סי' שס"ג אכן גוף התשובה זו דהרשב"א צ"ע דאיך סותר בפשיטות הא דאמרי' קשה רמה למת כמחט בבשר החי ואיך כתב דליכא צער כלל מהא דאמרינן אין בשר המת מרגיש באיזמל הא עכ"פ קשיא אהדדי ומי יימר לדחו' הא מקמא הא דהא האי דקשה רמה למת קראי קא דרש דאך בשרו עליו יכאב אם לא שצ"ל דס"ל להרשב"א דדוקא רמה שבא מעצמו מן השמים איכא צער משא"כ בחתיכת אדם או סיד שנותנין ואפשר לומר דס"ל לרשב"א כהאי דאית' בספר חסידים סימן תתשע"ד דקשה רמה בבשר המת היינו להנשמה שרואה צער גופא שנידון של כך בביזוי אך קשה דאיך נתעלם מהרשב"א דאי' בש"ס בשבת דף י"ג ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל איני והאמר רבי יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי שנא' וכו' אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל וה"ה בסיד ואיך פסק להפך אלא צ"ל דדעת הרשב"א שבתשובה דאע"ג דאיכא צער לגוף מ"מ משום ניחא וכבודו לקבור בקבורת אבותיו ניחא ליה ומוחל בזה על צערו כאלו אינו) מרגיש באיזמל ומה שכתב אין בשר המת מרגיש באיזמל רהיטא לישנא דש"ס נקט אבל עיקר כוונתו משום כבודו מוחל על צער כזה כדמייתא מחנוטים שקורעין ומוציאין מעיהם הרי שטח לו על זה מפני כבודו וכה"ג מצינו בש"ס בסנהדרין דף מ"ה ע"א אליבא דחכמים דהלכתא כוותייהו דבזיונא דאינש עדיפא ליה מצעריה דגופו ע"ש ועכ"פ זכינו לדין בנדון דידן דעדיף לשפוך עליו סיד ולהיות קבור בשכונות קברו' ולא יקבור ביערים כקבורת חמור בלי שום שמירה שאפשר שהכלבים יחפרהו ויסחבוהו וכיוצא בזה כנ"ל פשוט הקטן יעקב:

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 17 · Acharonim

Verified

Shevut Yaakov, Chelek 2 96

שבות יעקב, חלק ב׳ צ״ו — ד"ה בענין קבורת מתי' שרוצה לקבור מת

Shevut Yaakov, Chelek 2 96

Rabbi Yaakov Reischer rules that burial with one’s ancestors should generally be preferred even if the grave is beside an enemy, though enemies should be separated when possible; he adds that an already-buried deceased may object to an enemy being placed beside him during the first twelve months, but after that period there is no such concern.

בענין קבורת מתי' שרוצה לקבור מת אח' אצל אבותיו רק שמצד אחד נקבר מי שהיה שונאו אי ימנעו בשביל זה מלקברו אצל אבותיו או לא: תשובה ודאי אם אפשר לקיים שניהם מוטב דהיינו לקברו אותו אצל אבותיו בצד אחר ולא אצל שונאו מטעם שכתב הב"י בסי' שס"ב בשם רבינו ירוחם בשם צוואת ר' יודא חסיד ופסק כן בש"ע שאין לקבור ב' מתי' יחד שהיו שונאים זה את זה אין לקברם יחד שאף במות' אין להם מנוחה יחד עכ"ל אך היכא דאי אפשר לקברו אצל אבותיו אם לא בענין זה שיקבור אצל שונאו היה נר' לכאורה לומר דעדיף לדחות זה מפני זה לפי שקבורת אבותיו מצינו בפירוש בקרא שהקפידו בה אבות העולם כדכתיב ושכבתי עם אבותי וקברתני בקברתם משא"כ הקבורה אצל שונאיו לא נמצא איסור גמור בש"ס ואדרבה גם מצינו גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדו כדאיתא בהוריות דף י"ד איברא כל זה במת זה שנקבר עכשיו מותר לדחות זה מפני זה אכן המת ראשון שכבר נקבר אינו מוחל שיקבר שונאו אצלו כי זה בא בגבולו שכבר קנו מקומו אכן נראה דכל זה אין קפידא אא"כ שהוא עדיין תוך י"ב חדש שנקבר המת ראשון שעדיין הנשמה טייסה שמה והמדת הדין מתוח עליו עדיין יש לחוש שהשנאה מקלקלת את הקבורה שאין לו מנוחה המינו משא"כ אחר י"ב חדש שכב' נחה שקטה הכל אין כאן חשש כלל מן המת ראשון רק משום מת זה שנקבר עכשיו ודאי טוב לו ליקבר אצל אבותיו אף שנקבר ג"כ אצל שונאו ובשלום ינוח על משכב אבותיו נ"ל.

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 18 · Acharonim

Verified

Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 164

נודע ביהודה מהדורא תנינא, יורה דעה קס״ד:ג׳ — ד"ה מכתבו קבלתי

Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 164:3

Yechezkel Landau distinguishes between young children who may be subject to postmortem judgment according to their understanding or prior gilgul, and infants with no independent wrongdoing, while maintaining that opening a grave causes nivul hamet that affects the living who witness it.

מכתבו קבלתי, וע"ד שאלתו בתינוק שנולד בחודש ח' ומת קודם שמונה ימים ושכחו למולו קודם קבורתו אם לפתוח הקבר כדי למולו: הנה אם שייך בקטן חרדת הדין כבר דברו מזה בשו"ת עה"ג וחוות יאיר ועיין תשובות ח"צ סימן מ"ז וסי' מ"ט וסימן נ'. ולדעתי ג"כ לא מסתבר שלא יהיה שום עונש שמים על האדם קודם עשרים שנה ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים וינאף ויעשה כל תועבות השם. ולדעתי הכונה שבעה"ז אין הקב"ה עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת אפילו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עבירה צריך לסבול כפי מעשיו. ומה שדרשו במס' שבת דף פ"ט שיצחק קאמר דל עשרים דלא מענשת עלייהו ג"כ לא קשיא כי לא עם המתים יתווכח אז הקב"ה רק עם החיים יתווכח וכן מוכח מתשובתו של אברהם ימחו על קדושת שמך ופירש"י שיתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברים על דבריך עכ"ל רש"י. ואטו כשנעשה דין במתים לאחר מיתה מתקדש שמו בעולם הלא אין דבר זה גלוי בעוה"ז וכיון שעם החיים יתווכח שפיר אמר יצחק דל עשרים כו'. ועוד גם אם יהבינן להו שגם אחר מיתה אין עונש אבל קבלת שכר על המצות ודאי יש ועבירות שבידו מונעין הטוב ממנו ומנכין משכרו וממילא יש חרדת הדין. ואמנם כל זה בקטן שהגיע עכ"פ קצת לכלל דעת ושייך בו עשיית מצות ועשיית עבירות אבל קטן בן שנה או שתים ושלש לא שייך בו שום עונש כלל ולא שייך בו חרדת הדין, אך לפי דעת המקובלים וכן הסכימו גם המחקרים שיש גלגול נשמות אם כן בכל קטן שייך חרדת הדין על מעשיו בגלגול ראשון וניוול שייך בכל קטן כי לדעתי הניוול נוגע גם לחיים שרואין סוף האדם לניוול כזה. ולכן לדעתי אם הוא תיכף סמוך לקבורתו שודאי עדיין לא נתנוול יש לפתוח הקבר למולו שממ"נ אם לא היה מגולגל א"כ אין בו חרדת הדין ואם כבר היה מגולגל ועתיד עכ"פ לקום בתח"ה אם לחיי עולם או ח"ו לדראון עכ"פ הערלה חרפה היא לו וטוב למולו. אבל אם הוא איזה ימים אחר מותו אין לפתוח הקבר שלא לראות בניוולו. ולרוב הטרדה אקצר, דברי הד"ש:

Full text on Sefaria ↗

Source 19 · Hasidic

Verified

Avnei Nezer, Choshen Mishpat 126

אבני נזר, חושן משפט קכ״ו — ד"ה ב"ה ג' אמור תרס"ג פה סאכטשאב

Avnei Nezer, Choshen Mishpat 126

Rabbi Avraham Bornsztain rules that a grave may be opened to reposition a one-and-a-half-year-old child buried in the opposite orientation from the other deceased, because the unusual placement causes disgrace and opening the grave is permitted for the deceased’s honor.

בדבר שאלתו בתינוק בן שנה וחצי שנקבר איזה חדשים ואח"כ נתוודע שהניחו אותו מהופך משאר מתים דשם, היינו ששאר מתים מונחים ראשם למערב ורגלים למזרח, והתינוק הנ"ל מונח ראשו למזרח ורגליו למערב, אם מותר לפתוח הקבר ולהניחו כשאר מתים והאריך בזה והביא מתשו' חת"ס יו"ד הטעם: א) תשובה, הנה הגם שאין אנו יודעים טעם המנהג בזה, אכן כיון שהוא משונה משאר מתים, וידוע צוואת ר' ינאי במס' נדה (כ') ומס' שבת (קי"ד.) אל תקברוני בבגדים שחורים שמא אזכה ואהי' כאבל בין החתנים ולא בבגדים לבנים שמא לא אזכה ואהי' כחתן בין האבלים, גם מאמר אל תהי' ער בין הישנים ולא ישן בין הנעורים, וכן הגמ' סוף תענית שלא לבייש ובסוף מוע"ק מר"ג הזקן שלא לשנות וכולם נהגו בכלי פשתן עיי"ש ולא קשה ג"כ קו' הר"ד אפענהיים הנ"ל, ובכן משום ניוול לכבודו של מת שרי ומותר לפתוח הקבר:

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 20 · Hasidic

External

Igros Kodesh, letter 6484

אגרות קודש — ח"יז אגרת ו'תפד

Igros Kodesh letter 6484

The passage directs that the question be brought before a local halakhic authority who can hear both sides, emphasizing that the burial was conditional on transfer to the Land of Israel and that the deceased was placed in a special transport coffin, which affects considerations concerning burial and decomposition.

ו'תפד ב"ה, י"ט אלול, תשי"ח ברוקלין. שלום וברכה! במענה למכתבו מי"א לחדש אלול הוא חדש הרחמים, בו כותב אודות הרצון להעביר הארון דאביו ע"ה לאה"ק ת"ו, והקבורה היתה על תנאי זה, עד שמונח ג"כ בארון המיוחד להעברה, אבל ישנם כמה מבני המשפחה האומרים שזה מאד לא נכון, שהרי לא תהי' האפשרית לבני המשפחה לבקר על קברו ביום היארצייט, וכיו"ב. והנה בכלל שאלות כאלו שייכות לרב מורה הוראה במקום שישמע הטענות משני הצדדים, ולכן יעשו כנ"ל, אלא שמובן שצריך להדגיש שהתנו בעת הקבורה כהאמור, ומה שנוגע עוד יותר שמונח בארון המיוחד

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 21 · Modern

External

Rav Yechiel Michel Tucazinsky (Gesher HaChaim 16)

גשר החיים, ח״א פרק ט״ז

Gesher HaChaim 16

The passage states that burial remains necessary as long as the flesh is decomposing and the bones are decaying, so even if a corpse was exhumed, the relatives or the townspeople must bury it again; it cites the Tashbetz as support.

נמשכת והולכת כל זמן עכול הבשר ורקב העצמות )וכיוצא מדברינו בח״ב ויי״ג ממעולת הקבורה ומטרתה(. וכי על יכן גם אם חטטו את המת מהקבר — חייבים שוב הקרובים או בגי ד.עיר — לקברו. וכ״כ גם התשב״ץ )ח״ב קי״א ומובא בט׳ת א״» רס״י ס״ם(

Gesher HaChaim 16 — page scan on HebrewBooks

Page 114

Gesher HaChaim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 114 ↗

Source 22 · Modern

External

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 1:236

אגרות משה, יו"ד א׳:רל״ו

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 1:236

The passage discusses exhuming a father to rebury him in a family plot where his wife and children are buried, noting permission to move the dead to ancestral graves, disagreement over whether a family plot qualifies, opposition when the purpose is only burial beside his wife, and greater leniency after the flesh has decomposed; it ultimately cites a view that even moving a father to a family plot established around his children may be permitted.

Page 492

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 492 ↗

Source 23 · Modern

External

Rav Yechiel Michel Tucazinsky (Gesher HaChaim 25)

גשר החיים, ח״א פרק כ״ה

Gesher HaChaim 25

The passage states that exhuming a deceased person from one grave to another is prohibited even for a more honorable location, including after the flesh has decomposed.

Page 236

Gesher HaChaim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 236 ↗

Source 24 · Modern

External

Igros Moshe YD 3:151

אגרות משה, יו"ד ג׳:קנ״א

Igros Moshe YD 3:151

The passage permits exhumation for burial in Eretz Yisrael when family members seek its great merit for atonement and relief from the suffering of reincarnation, but not merely to obtain a higher payment for the existing burial place.

Page 421

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 421 ↗

Source 25 · Modern

External

Rav Gavriel Zinner (Nitei Gavriel, Aveilus vol 1, perek 131)

נטעי גבריאל, אבילות א פרק קל״א

Nitei Gavriel, Aveilus vol 1, perek 131

The passage cites halachic responsa stating that even when a deceased person has suffered indignity, exhuming and relocating the remains for burial in Eretz Yisrael is permitted, because an action benefiting the deceased is not considered ביזיון.

Page 711

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 711 ↗

Source 26 · Modern

External

Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 4:6:44)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ד פ״ו סי׳ מ״ד

Maayan Omer 4:6:44

The passage rules that a woman may, and is performing a mitzvah by, bringing her father’s bones from outside the Land of Israel for burial in the Land of Israel.

Page 191

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 191 ↗

Source 27 · Modern

External

Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 1:14)

בצל החכמה, ח״א סי׳ י״ד

B'tzel HaChochma 1:14

The passage considers whether remains with the flesh still present may be moved to Sharmash, suggesting that they should instead be buried nearby in the same cemetery, while noting that this may resemble a permitted relocation within one cemetery and that the view of later authorities appears otherwise.

Page 41

B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 41 ↗

Source 28 · Modern

External

Rav Kook (Daat Kohen 206)

דעת כהן סי׳ ר״ו

Daat Kohen 206

The passage explains that the prohibition against burying another deceased person there stems from honoring the dead, and cites halachic authorities who permit overriding such concerns for a mitzvah-related need, including medical treatment.

Page 395

Rav Avraham Yitzchak HaKohen Kook Daat Kohen is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 395 ↗

Source 29 · Modern

External

Tzitz Eliezer 10:40

ציץ אליעזר, ח״י סי׳ מ׳

Tzitz Eliezer 10:40

The passage advises that when reinterring remains elsewhere, a later burial should be dug several fingerbreadths deeper than usual to avoid concern about earth that covered the deceased during the first burial.

Page 214

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 214 ↗

Source 30 · Modern

External

Minchas Yitzchak 6:137

מנחת יצחק, ח״ו סי׳ קל״ז

Minchas Yitzchak 6:137

The passage discusses whether a man who married a non-Jewish woman and was buried in a non-Jewish cemetery must be buried, whether burial applies to part of his remains, and whether his relatives may or should relocate him to a Jewish cemetery; it concludes that relocation to his ancestral or a Jewish cemetery is permitted, and may be considered an act of honor, while distinctions are drawn between different causes of death and the deceased’s religious status.

Page 497

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 497 ↗

Source 31 · Modern

Verified

B'Mareh HaBazak Volume VI 73

שו"ת במראה הבזק חלק שישי ע״ג:ד׳ — ד"ה יהודי ירא שמים נפטר ונקבר בארצות

B'Mareh HaBazak Volume VI 73:4

The passage permits fulfilling a deceased person’s request to establish a memorial near his mother’s grave if the chevra kadisha agrees, but says not to exhume and bring his remains to Israel when he explicitly opposed it; absent such an explicit objection, it considers transferring the remains a mitzvah.

יהודי ירא שמים נפטר ונקבר בארצות הברית. הוא אמר לבניו כמה פעמים לפני מותו שהיה רוצה שישיגו לו קרקע בקרבת קבר אמו בירושלים, שעליה יהיה ציון לזכרו. האם ראוי לבניו למלא אחר בקשתו (העלות הכספית אינה מפריעה להם)? האם בעלות הנפטר בקרקע בארץ ישראל, שבה מבחינה תיאורטית אפשר לקבור אותו, תחייב ליקוט עצמות והבאתו לארץ – דבר שהיה בפירוש נגד רצונו שהביע בחייו? אין מניעה הלכתית לקיים את בקשתו של הנפטר, אם החברא קדישא מסכימה לכך. אלא שאם נראה שמטרתו של הנפטר בציווי זה הייתה למען הנצחת שמו בלבד, ראוי יותר להשתמש בכסף הזה להנצחה בדרכים מועילות יותר, כגון החזקת לומדי תורה בארץ ישראל וכדו', ואם נראה שמטרתו של הנפטר הייתה כדי לגרום לצאצאיו להמשיך לפקוד את קבר אמו (כיוון שיש לאביהם ציון שם והצאצאים שבארץ יפקדו את ציונו, וממילא באותה הזדמנות יעלו לקבר אמו הסמוך), יעשו כבקשתו. כיוון שהנפטר אמר במפורש שאינו רוצה שיעלו את עצמותיו לארץ אין לעשות כן, אך במקרה שבו לא אמר זאת במפורש, מצווה להעלות את עצמותיו גם אם נראה היה מדבריו שלא נוח לו בכך.

Full text on Sefaria ↗

Source 32 · Modern

Verified

B'Mareh HaBazak Volume I 73

שו"ת במראה הבזק חלק ראשון ע״ג:י״ד-ט״ז — ד"ה אע"פ שהאריכו האחרונים אם רשות או

B'Mareh HaBazak Volume I 73:14-16

The passage concludes that the woman should remain in her current grave because relocating her would involve possible בזיון המת due to inadequate personnel, and because she may prefer to remain buried near her parents rather than be moved after her husband remarried.

אע"פ שהאריכו האחרונים אם רשות או מצווה להעלות גופת הנפטרים לקבורה בארץ ישראל, נראה שבנדון דידן ראוי להשאיר האשה במקום קבורתה מהנימוקים הבאים: א. השואלים מציינים שאין מצוי כוח אדם מתאים לפעולה זו, ופירוש הדברים שהביצוע יהיה כרוך ב"בזיון המת", ולכן בכהאי גוונא מן הראוי להשאירה במקומה. ב. כיוון שהאשה קבורה ליד הוריה, והבעל נשא אשה אחרת, יש מקום לסברא שנוח לאשה להישאר במקום קבורתה הנוכחי ולא להזיזה ממקומה.

Full text on Sefaria ↗

Source 33 · Modern

Verified

B'Mareh HaBazak Volume VII 80

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי פ׳:ו׳ — ד"ה ב

B'Mareh HaBazak Volume VII 80:6

The passage states that relocation of a grave may be permitted when it benefits the deceased—such as moving the remains near ancestral or family graves, including a spouse’s grave, or increasing the deceased’s honor—and concludes that, in the stated case, relocation is permissible if the family accepts its seriousness, no breach of religious boundaries is feared, and at least two additional nearby graves are purchased.

ב. בכל היתר של פינוי קבר, יסוד הדין הוא שנוח וערב למת עצמו בפינוי זה (שנוח לו שינוח אצל קבר אבותיו, שיתכפר בארץ ישראל, או כדי למנוע ממנו בזיון). אין זה תלוי ברצון או בנוחות של קרוביו שבחיים; אדרבה, קרוביו מחויבים לבטל את רצונם ואת נוחותם מפני נוחות וחרדת הדין של המת. אף שכל עיקרו של האיסור אינו אלא מדרבנן, מכל מקום החמירו בו רבותינו הפוסקים. מצינו שחז"ל שהקפידו מאוד בכבוד המתים, המשילו עוון ביזוי המתים לשפיכת דמים. עיקרון זה נטוע בשורש אמונתנו הקדושה, ומחזק את האמונה בתחיית המתים. ד. נוח לאדם שיקבר ליד "קבר אבותיו", ולדעת אחרונים רבים הוא הדין ליד קברי משפחה. אף קבר אשתו נחשב כקברי משפחה, לכן ניתן להעביר את קברו ליד קבר אשתו, או את קבר אשתו ליד קברו. ח. בנדון דידן יש להסביר לבני המשפחה את כובד העניין. אם יבחרו לפנות את המת, ואין חשש לפריצת גדר, ויהיה בכך כדי להוסיף כבוד למת – ניתן להתיר את הפינוי, ובלבד שהבנים יקנו לפחות שני קברים נוספים בסמוך לקברי הזוג.

Full text on Sefaria ↗

Source 34 · Modern

Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 4 80:31)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 4 פ׳:ל״א — ד"ה וממילא היום במקומותינו שלוקחים למקום אחר

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 4 80:31

Rabbi Mordechai Eliyahu states that relatives cannot prevent moving a deceased person elsewhere for purification, and cites rulings permitting indirect handling of the body when needed for the burial place or another permitted purpose, including a significant need such as concern for kohanim.

וממילא היום במקומותינו שלוקחים למקום אחר לצורך טהרה, הקרובים – לא יכולים לעכב. וכתב הכה"ח שם (ס"ק ל"ו) שהטעם שמותר לומר לגוי הוא משום דשבות דשבות לצורך מצווה או לצורך גדול – מותר, ולצורך כהנים חשיב כצורך גדול. וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק י"ד). וכתב השו"ע (שם סעי' ה'): "אם צריך למקום המת או לדבר שהמת מונח עליו – מותר לטלטלו מן הצד, דהיינו שהופכו ממטה למטה, כיון דלצורך דבר המותר הוא".

View on harav.org ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 363:2verified
הגה או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו (כן משמע בא"ז) ואם צוה להוליכו ממקום למקום או שצוה לקברו בביתו ולא בבית הקברות שומעין לו (ג"ז שם) ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו למקום אשר צוה (רשב"א סימן שס"ט):
Same passage as Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 363:1-3
Maayan Omer 4:6:51scan
סימן נא שאלה: משפחה שאביהם קבור בחו״ל שאלו האם מותר להם להעלות את עצמות אביהם מחוץ לארץ לקבורה בארץ ישראל? תשובה: מותר. אך לא יעשו כן, שאם כל אחד יעשה כן בסוף לא יהא מי שישגיח, והגויים יעשו מה שירצו. בצער המת ועלבון גופו
Be'er Moshe 8:116scan
או לפנותה כדי. להביא לקברי אבותיו או שלוה להוליכו ממקום למקום, או אם נקבר אללו רשפ או גוי )פיין יו״ד סי׳ שס״ב ושס״ג, תשו׳ ח״צ סי׳ נ׳, ונובי׳׳ק חיו״ד סי׳ פ״ט, ותשו׳ קמוח״ז מרן הח״ם ח״ו סי׳ 6 ׳ז, ותשו׳ זכרון יוסף חחו׳׳מ ס
Maayan Omer 4:6:202scan
להר המנוחות? ב. עוד שאלו על בן משפחה שנקבר בקיר בית הקברות ]כוך[, ורוצים להעבירו מפאת הכבוד לקבר רגיל, האם הדבר מותר? ג. עוד שאלו אם אפשר להעלות עצמות אביהם מחו״ל לקבורה בארץ ישראל? תשובה: מותר בשלושת המקרים. ]בשני
Har Tzvi YD 213scan
מצוה להכיאו. ה נ ה בשו״ע יו״ד )סימן שסג סעיף א( מבואר, דכדי לקוברו בארץ ישראל מותר לפנותו, וזה אפילו בכה״ג שכבר נקבר בלי תנאי, ואם נתנור,ו שם ע״מ לפנותו מותר בכל ענין, ואפילו להוליכו לחו״ל. ו ב שו ״ ת רלב״ח )סימן סג( כתב
Har Tzvi YD 212scan
אם יש איזה איסור כזה, או שיכולים להכיאו, או שיש מצוה להכיאו. ה נ ה בשו״ע יו״ד )סימן שסג סעיף א( מבואר, דכדי לקוברו בארץ ישראל מותר לפנותו, וזה אפילו בכה״ג שכבר נקבר בלי תנאי, ואם נתנור,ו שם ע״מ לפנותו מותר בכל ענין,
Maayan Omer 4:6:12scan
סימן יב שאלה: האם מותר לאדם להעלות את עצמות חמיו מחוץ לארץ, כדי לקברו בארץ ישראל? תשובה: מותר. ]ראה מקורות[ יא מו״ר נר״ו כתב בזה בשו״ת יחווה דעת ]חלק ד׳ סימן נד[ וז״ל: בירושלמי כלאים ןפ״ט ה״ג[ אמרו: רבי בר קיריא ורבי
Mishneh Halachos 4:145scan
והעליתם את עצמותי מזה אתכם שזה הי׳ כבר שנים הרבה לאחר קבורתם וא״כ אף שלא היו צריכים לכפרה מ״מ אכתי איכא מעליותא להקבר בא״י ואולי לאחר י״ב חדש אז ליכא כבר גם האיסור של ותבואו ותטמאו דלאחר י״ב חדש שכבר נכפר להם הם כולם

View Sources25 sources

Explore more

Kaddish for the Cremated Deceased Parental Authority and Torah Obligations Parental Honor and Torah Violations

Find sources for your own idea