Parental Honor and Torah Violations

תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב כִּבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וְנֶאֱמַר: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב מוֹרָאַת אָב וָאֵם לְמוֹרָאַת הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר: ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת״, וְנֶאֱמַר: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב בִּרְכַּת אָב וָאֵם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם. אֲבָל בְּהַכָּאָה וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר.

The Sages taught that it is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9). In this manner, the verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent, as the term “honor” is used in both cases. Similarly, it is stated: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), and it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13). The verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent. Likewise, it is stated: “He who curses his father or his mother shall be put to death” (Exodus 21:17), and it is stated: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The verse equates the blessing, a euphemism for cursing, of one’s father and mother to the blessing of the Omnipresent. But with regard to striking, i.e., with regard to the halakha that one who strikes his father or mother is liable to receive court-imposed capital punishment, it is certainly not possible to say the same concerning the Holy One, Blessed be He.

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת לֹא יִטַּמֵּא לָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ אָבִיו ״הִיטַּמֵּא״, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תַּחְזִיר״ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה׳״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא (צָיְיתָא) [נֵיצִית] לֵיהּ? וְאַמַּאי? הַאי עֲשֵׂה, וְהַאי לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה – וְלָא אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה! אִיצְטְרִיךְ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְהוּקַּשׁ כִּיבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, הִלְכָּךְ לֵצִיית לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא לִשְׁמַע לֵיהּ.

§ The mishna teaches: And if the animal was lost in a graveyard and was found by a priest, he may not become impure to return it. In a case where a priest’s father said to him: Become impure, or in a case where one was obligated to return the animal and his father said to him: Do not return it, he may not listen to his father. The Gemara cites a baraita in which the Sages taught: From where is it derived that if a priest’s father said to him: Become impure, or that if one’s father said to him: Do not return a lost item that you found; he should not listen to him? It is derived from the verse, as it is stated: “Every man shall fear his mother and his father, and you shall observe My Shabbatot; I am the Lord” (Leviticus 19:3). From the fact that the verse concludes: “I am the Lord,” it is derived that: You are all, parent and child alike, obligated in My honor. Therefore, if a parent commands his child to refrain from observing a mitzva, he must not obey the command. The Gemara infers: The reason that a priest must not obey his father’s command to become impure is because the Merciful One writes: “You shall observe My Shabbatot; I am the Lord”; but if it were not so, I would say that the child must obey him. The Gemara asks: But why? This obligation to obey a parent is a positive mitzva, as it is written: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12), and that obligation of a priest to refrain from becoming impure is both a prohibition: “To the dead among his people he shall not defile himself” (Leviticus 21:1), and a positive mitzva: “You shall be holy” (Leviticus 19:2); and the principle is that a positive mitzva does not come and override a prohibition and a positive mitzva. The Gemara answers that the derivation from “You shall observe My Shabbatot; I am the Lord” was necessary, as it might enter your mind to say: Since honoring one’s father and mother is equated to the honor of the Omnipresent, as it is stated here: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12), and it is stated elsewhere: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9), therefore, one might have thought that the priest must obey his father’s command to become impure. Therefore the Torah teaches us that the priest is commanded not to listen to him.

אֶלָּא, אִיצְטְרִיךְ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא תֵּיתֵי מִכִּבּוּד אָב וָאֵם. דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא כִּבּוּד אָב וָאֵם דּוֹחֶה שַׁבָּת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. מַאי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: שְׁחוֹט לִי, בַּשֵּׁל לִי, וְטַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, הָא לָאו הָכִי — דָּחֵי? לָא —

§ Rather, the Gemara suggests an alternative explanation: The inference from “with her” is necessary, as were it not for this inference it might be assumed that the mitzva of levirate marriage overrides the prohibition against marrying one’s wife’s sister despite the fact that this prohibition incurs karet, since it could enter your mind to say that this halakha is derived from the mitzva of honoring one’s father and mother. As it is taught in a baraita: One might have thought that honoring one’s father and mother overrides Shabbat; therefore, the verse states: “You shall fear every man his mother and his father and you shall keep My Shabbatot, I am the Lord your God” (Leviticus 19:3). The baraita explains the derivation from the verse: All of you, both parent and child, are obligated in My honor, and therefore honoring one’s parents does not override the honor of God, Who commanded the Jewish people to observe Shabbat. The Gemara analyzes this baraita: What, is it not referring to a situation where his father said to him: Slaughter for me, cook for me, or any other labor prohibited on Shabbat on pain of karet? And the reason that the Merciful One specifically writes: “Keep My Shabbatot,” is to warn against violating the prohibition against performing labor on Shabbat, a transgression which incurs karet, for the purpose of honoring one’s parents. It may therefore be inferred that if that was not so, the positive mitzva would override Shabbat. It is therefore possible to deduce from here that in general, positive mitzvot override even prohibitions that entail karet. The Gemara rejects this proof: No,

אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, לָא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אַל יֹאמַר לוֹ ״אַבָּא עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״. ״כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״ – צַעוֹרֵי קָא מְצַעַר לֵיהּ! אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ״. אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא, וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב מַתְנָה: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה.

Later, Shmuel said to Rav Yehuda: Big-toothed one, do not speak to your father like that, as it is disrespectful. As it is taught in a baraita: If one’s father was transgressing a Torah matter, he should not say to him explicitly: Father, you transgressed a Torah matter. Rather, he should say to him: Father, so it is written in the Torah. The Gemara asks: If he says to him directly: This is what is written in the Torah, he will cause him suffering. Rather, he should say to him: Father, this verse is written in the Torah, and he should proceed to quote the verse, from which his father will understand on his own that he has acted improperly. § Elazar ben Matya says: If my father says: Give me water, and there is a mitzva for me to perform at the same time, I set aside the honor of my father and perform the mitzva, as my father and I are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda says: If it is possible for this mitzva to be performed by others, let it be performed by others, and he should go and attend to the honor due to his father, as the honor of his father is his obligation alone. Rav Mattana says: The halakha with regard to this matter is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda.

אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁכׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית עֵבֶר לֹא נֶעֱנַשׁ, דְּאָמַר מָר:

Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than honoring one’s father and mother, and a proof of this is that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber and studied Torah there he was not punished for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. As the Master said:

עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ׳״, וְאִילּוּ ״תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״ לָא כְּתִיב.

idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד הֵיכַן הוּא כִּיבּוּד אַב וְאֵם. אָמַר לָהֶן וְלִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִין לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת דָּמָה בֶן נְתִינָה. פַּעַם אַחַת הָיְתָה אִמּוֹ מְסַטְּרָתוֹ בִּפְנֵי כָּל בּוּלֵי [שֶׁלּוֹ] וְנָפַל קוֹרְדִּקוֹן שֶׁלָּהּ מִיָּדָהּ וְהוֹשִׁיט לָהּ שֶׁלֹּא תִצְטָעֵר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה גּוֹי אַשְׁקְלוֹנִי הָיָה וְרֹאשׁ פַּטֵרבּוּלֵי הָיָה וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ אָבִיו לֹא יָשַׁב עָלֶיהָ מִיָּמָיו.

מִי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה אוֹ לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה אֲפִלּוּ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ג) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". כֻּלְּכֶם חַיָּבִין בִּכְבוֹדִי:

אָמַר לוֹ אָבִיו הַשְׁקֵנִי מַיִם וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים תֵּעָשֶׂה וְיִתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָבִיו שֶׁאֵין מְבַטְּלִין מִצְוָה מִפְּנֵי מִצְוָה. וְאִם אֵין שָׁם אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָהּ יִתְעַסֵּק בַּמִּצְוָה וְיָנִיחַ כָּבוֹד אָבִיו שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִים בִּדְבַר מִצְוָה. וְתַלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכְּבוֹד אָב וָאֵם:

אני ה' אלהיכם. אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרַי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְאֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (קידושין ל"א):

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן כִּבּוּד זֶה מִנִּכְסֵי מִי חַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ אִם מִשֶּׁל אָב אוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וַהֲלָכָה (שם לב א) מִשֶּׁל אָב אִם יֵשׁ לוֹ נְכָסִים לָאָב וְאִם לָאו יְחַזֵּר הַבֵּן אֲפִילּוּ עַל הַפְּתָחִים (עי' ירושלמי קידושין א ז) וְיַאֲכִיל אָבִיו, וְכִבּוּד אָב וְאֵם אֵי זֶה קוֹדֵם וְעַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב, וְאִם מָחַל עַל כְּבוֹדוֹ אִם יִהְיֶה מָחוּל. וְאִם יִרְאֶנּוּ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן יִמְנָעֵהוּ, וְאִם יְצַוֵּהוּ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁלֹּא יַאֲמִינֵהוּ בָּזֶה, וְכִי חַיָּב לְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, וְכֵיצַד הוּא הַכִּבּוּד בְּמוֹתוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּקִדּוּשִׁין וּקְצָת מֵהֶן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים מֵהַגְּמָרָא (יו"ד סימן ר"מ).

The laws of this commandment — for example, whose property should be spent on this honor, the child’s or the parent’s, and the ruling (Kiddushin 32a) is that it is out of the parent’s if the parent has assets, but if not, the child must even beg door to door (see Talmud Yerushalmi Kiddushin 1:7) in order to feed his parent; which takes priority, honoring the father or the mother; if [the parent] waives that honor [if it is effective]; if the child sees the parent violating the Torah’s words, with what words should he stop them; if his father commands him to violate the Torah’s words, that he should not believe him about it; that the child is obligated to honor [the parent] in life and in death, and how is the honor in death; and the rest of its details — are [all] elucidated in Tractate Kiddushin and in a few other places in the Gemara. (See Tur, Yoreh Deah 240.)

ששאלת על האב שצוה לבנו שלא ידבר עם יהודי אחד ולא ימחול לו מה שעשה עד זמן קצוב והבן חפץ להתפייס עמו אלא שחושש לצואת אביו דע שאסור לשנוא לשום יהודי אם לא שיראהו עובר עבירה והאב שצוה לשנוא לו לאו כל כמיניה לצוותו לעבור על דברי תורה שנאמר אני י"י מוראי למעלה ממוראכם ועוד לא היה האב בזה הדבר עושה מעשה עמך ואינו צריך לכבדו.

וְהוֹרוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ לב, א) בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאִם יְצַוּוּ הָאָבוֹת לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוֹת דְּרַבָּנָן, שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם.

אמר לו אביו - לכהן: היטמא - בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי דשבת:

רב יהודה אומר משל בן - מדקדק ר"י למ"ד משל בן אם נזדמן לו כיבוד אב ואבידת עצמו ואבידת חבירו כיצד יעשה אם יעסוק בכבוד אביו הלא אבידת חבירו קודמת כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף לב.) יכול אמר לו אביו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל וכו' והיינו אל תחזיר שאומר לו עסוק בכבודי דאל תחזיר בחנם לא אצטריך קרא משמע א"כ דאבידת חבירו קודמת לכיבוד אב ואם ואם יעסוק באבידת חבירו הרי אבידתו קודמת דכתיב (דברים ט״ו:ד׳) אפס כי לא יהיה בך אביון (ב"מ ל: לג.) שלך קודם לכל אדם ואם יעסוק באבידתו הרי כבוד אביו קודם למאן דאמר משל בן ונראה לר"י שיניח כבוד אביו ואבידת חבירו ויעסוק באבידתו דהא דאמר כיבוד אב קודם היינו דוקא להניח לאביו לעשות רצונו בממונו לפי שזהו גוף הכיבוד אבל באבידתו כיון שאין האב נהנה באבידה עצמה אין הבן חייב להפסיד אבידתו בשביל אביו ואע"ג דאמרינן בסמוך כדי שיטול ארנקי ויטיל לים ואינו מכלימו למ"ד משל בן התם מיירי באותו ענין שיש לאב קורת רוח בכך כגון שזורקו לים למירמא אימתא אאינשי ביתיה דאי לאו הכי אם בחנם משליך רשע הוא דעובר בבל תשחית ואפילו היכא דשוגג הוא ומשליכו בחמתו מ"מ נהנה בהשלכת ארנקי ומש"ה אין להכלימו:

האב שצוה את בנו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו עד זמן קצוב והבן היה רוצה להתפייס מיד לולי צוואת אביו אין לו לחוש לצואתו:

אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם - לא ישמע לו, וילפינן לה מקרא דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' - כולכם חייבים בכבודי, ומוראי למעלה ממוראכם, ואין לך רשות לעבור משום כבוד האב. ואפילו במצוה דרבנן נמי, זהו כבודו של הקב"ה שיקיים דבריהם - שהרי הזהיר עליהם בלאו ד"לא תסור" והוי כאילו אמר לו לעבור על דברי תורה.

אמר לו אביו לעבור על ד"ת וכו' בסוף פ"ב דמציעא (לב.) תנן אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר אבידה הרי זה לא ישמע לו ומייתי לה בגמרא התם ובפ"ק דיבמות (ה.) מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כולכם חייבים בכבודי:

דכיון דהוה ספיקא דדינא, והספק הוא במצות כיבוד אב אם – כן הולכין לחומרא. והבן מפני ספק איסור תורה – חייב לעמוד.

עוד נראה לומר טעם שאמר לשון יחיד וגמר אומר לשון רבים, נתכוון לומר כי כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו... וכשאדם ירא מאביו וכו' הבן לוקח מוסר... והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים, כי במורא א' יראים ב', וזה אומרם מצוה גוררת מצוה.

מניח אמו. עבה"ט ונראה לי לכאורה דאם אמר לו אביו לעשות לו מלאכה שאין האשה מחוייבת לעשות לבעלה כאשר מבואר בש"ע אבן העזר סי' פ' ואמו ג"כ אמרה לו לעשות לה מלאכה ההיא דשניהם שוים להכי נקטו השקיני מים מפני שזו לעולם חייבת אף אם הכניסה לו כמה שפחות ע"ש מיהו אין זה ברור:

איזו מורא לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו או מקום המיוחד לו להתפלל ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו אפילו לומר נראין דברי אבא ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מארי היה שם אביו כשם אחרים משנה שמם אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו.

דיני קטן בשבת. ובו סעיף אחד: קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל אביו מצווה לגעור בו ולהפרישו (מאיסור דאורייתא) ולהאכילו בידים אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות: הגה וי"א דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו (תוס' פרק כ"כ) וי"א דלא שייך חינוך לבית דין אלא לאב בלבד (ב"י) וקטן שהכה לאביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אע"פ שא"צ תשובה כשהגדיל מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב):

[סג] שלח תשלח את האם. שם אב ואם בהרחבה יבואו גם על המגדל והמלמד שהמלמד יקרא בשם אב והמגדלת תקרא בשם אם, ולכן פרט כ"פ שמע לאביך זה ילדך, אמו אשר ילדתהו וכדומה וע"כ ס"ל לר"ש שקורא זכר מחייב כי הוא עושה מעשה האם ודרכו לרבוץ על הבצים, ודעת חכמים שהגם שאם המגדלת תקרא ג"כ בשם אם, לא יקרא האב בשם אם, ופה דייק ואמר שנית תשלח את האם:

וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל אב. מסקנא דגמרא פ"ק דקידושין וז"ל הר"ן ומסקינן משל אב דכיון דעבדו בה עובדא הכי הילכתא:

ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו: הגה וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע אא"כ עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ"ו דהלכות ממרים):

Rav Eliashiv notes that according to this approach, the son would not be obligated to accede to his father’s demand that he practice the Sephardic tradition. The Sefer Hamakneh (Kiddushin 31b s.v. Tanu Rabbanan Eizehu), on the other hand, rules that the mitzvah of mora av va’eim (revering parents) requires one to obey a parent’s request even if it will not benefit the parent. Indeed, the Gemara (Kiddushin 31b) states that this mitzvah forbids a child to contradict his parents’ words, which, the Sefer Hamakneh believes, includes disobeying the parent’s orders.

תשובה: מצד אחד ברור שאם הילדים יטפלו באחד מהוריהם, ובתוך כך יצא ממנו דם, אינם נענשים על כך, הואיל ועשו זאת בשגגה ובהסכמתו ולטובתו. אולם מאידך, מסופר בתלמוד על אחד מגדולי האמוראים (רב), שכאשר נתקע קוץ בבשרו, לא הניח לבנו להוציאו, שמא עקב הוצאת הקוץ יצא ממנו דם, ונמצא הבן עובר בשגגה על איסור חובל באביו (סנהדרין פד, ב). לפיכך נפסקה ההלכה שאסור לבן או לבת שהם רופאים, לנתח את אחד מהוריהם, או לקחת ממנו בדיקת דם. ואפילו אם ההורה מבקש שדווקא בנו יטפל בו, משום שהוא סומך עליו, או משום ששכירת רופא אחר תעלה כסף, בכל זאת ישכרו רופא אחר. ורק כאשר אין שום ברירה, כגון שאין בנמצא רופא אחר, או שאין להם כסף לממן את הניתוח, מותר לבן או לבת לבצע את הניתוח באב או באם. וכן הורה שצריך לקבל בכל יום זריקה, אין לבקש זאת מבנו או בתו, שמא בתוך כך יוציאו לו דם. ועדיף שבן הזוג ילמד לתת את הזריקות. אולם במקרה שלא נמצא פתרון מניח את הדעת, ויש חשש שיהיו מצבים שההורה לא יקבל את הזריקה שהוא זקוק לה – מותר לבן או לבת להזריק לאב או לאם.