וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״בְּחֹדֶשׁ זִיו״? הַהוּא, דְּאִית בֵּיהּ זִיוָא לְאִילָנֵי. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דִּנְפַק בְּיוֹמֵי נִיסָן וְחָזֵי אִילָנֵי דִּמְלַבְלְבִי, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִיסֵּר מֵעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.
Same passage as Berakhot 43b:3
במדרש רבה כתיב עבד כי ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה, עבד משכיל זה אליעזר, ומהי השכלתו, אמר, כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר... ולפי האמור יש לפרש הא דעבד משכיל, דכל איש צריך להיות בבחינת עבד לקבל עליו עול מלכות שמים ולטרוח בכל לבבו ונפשו ומאדו, אך עבד משכיל אומר כבר קללתו של אותו האיש בידו, הם חלקי הרע הרובצים בכל חלקי האדם, שמא יבא כושי אחד וברברי אחד וישתעבד בי, היינו הוא טורח מניעות הטבע ויצרו הרע המושכהו לאחור כנ"ל, וזה יהיה המירוק שלו, מוטב לי להשתעבד בבית הזה הוא ביתו של תורה לקבל עליו יגיעות ועול תורה, כי מי שהוא משכיל ופקח אין הצער הזה נחשב צער כלל...
והתנחלתם וגו׳ לעולם בהם תעבודו: מצוה זו היא לעבוד בעבד כנעני, שכתוב, לעולם בהם תעבודו. והם מצד חם, שגילה עריות, שנאמר עליו, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. למה, עבד עבדים. אלא שהוא עבד לעבד עולם ההוא שהוא עולמו של יובל. כלומר שהוא עבד לעבד נרצע ישראל שהוא יוצא חפשי בעולמו של יובל, והוא אינו יוצא לחפשי אפילו ביובל. ואם תאמר, הרי אחיו של שם ויפת היה, למה לא היה כמוהם. וכן, אליעזר עבד אברהם שהיה מזרעו של חם, למה לא היה כמו חם, אלא שיצא צדיק והקב״ה הודה בברכתו כשברך אותו לבן, שנאמר עליו בתורה, ברוך ה׳. וכיון שכתוב בתורה הרי הקב״ה מעיד עליו שהוא אמת.
כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַצְּמִידִים נִתְקַבְּצוּ לַהֲרֹג לֶאֱלִיעֶזֶר, וְרָאוּ שֶׁהָיָה נוֹטֵל שְׁנֵי גְּמַלִּים בִּשְׁתֵּי יָדָיו וּמַעֲבִירָן אֶת הַנָּחַל. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן אָמְרוּ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרְגוֹ, וְהִנִּיחוּ קְעָרָה לְפָנָיו וְסַם הַמָּוֶת בְּתוֹכָהּ וּבִזְכוּת אַבְרָהָם נִתְחַלְּפָה הַקְּעָרָה וְאָכַל בְּתוּאֵל מִמֶּנָהּ וּמֵת. וְאֵין וַיּוּשָׂם אֶלָּא לְשׁוֹן סַם. וּמִפְּנֵי מַה מֵת בְּתוּאֵל, שֶׁהוּא הָיָה מֶלֶךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, וְכָל בְּתוּלָה שֶׁתִּנָּשֵׂא בּוֹעֵל אוֹתָהּ לַיְלָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת לְבַעְלָהּ. נִתְקַבְּצוּ כָּל הַשָּׂרִים וְאָמְרוּ, אִם הוּא עוֹשֶׂה לְבִתּוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִבְנוֹתֵינוּ מוּטַב, וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ וְאֶת בִּתּוֹ. לְפִיכָךְ מֵת כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל אֱלִיעֶזֶר וְרִבְקָה. בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם יָצְאוּ מֵחָרָן וְקָפְצָה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם. (להלן פסוק סג) "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה", מֵהֵיכָן יָצָא, מִגַּן עֵדֶן. "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל", לְפִי שֶׁרָאֲתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנוּ עֵשָׂו הָרָשָׁע, נִזְדַּעְזְעָה וְנַעֲשֵׂית מֻכַּת עֵץ, וְיָצָא מִמֶּנָהּ דַּם בְּתוּלִים. מִיַּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, רֵד וּשְׁמֹר אֶת הַדָּם שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ מוּם. בָּא יִצְחָק עָלֶיהָ וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים. חָשְׁדָהּ מֵאֱלִיעֶזֶר. אָמַר לָהּ, בְּתוּלוֹתַיִךְ הֵיכָן הֵן. אָמְרָה לוֹ, כְּשֶׁנָּפַלְתִּי מִן הַגָּמָל נַעֲשֵׂיתִי מֻכַּת עֵץ. אָמַר לָהּ, שֶׁקֶר אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֶלָּא אֱלִיעֶזֶר פָּגַע בָּךְ. וְנִשְׁבְּעָה לוֹ שֶׁלֹּא נָגַע בָּה. הָלְכוּ וּמָצְאוּ הָעֵץ צָבוּעַ דָּם. מִיַּד יָדַע יִצְחָק שֶׁהִיא טְהוֹרָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה אֶעֱשֶׂה לָעֶבֶד הַזֶּה שֶׁהָיָה חָשׁוּד. אָמַר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הַכְנִיסוּהוּ חַי בְּגַן עֵדֶן. הוּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן נִמְרוֹד וְהוּא (תְּמִיָּה) [תְּמִיהָה] גְּדוֹלָה, יִצְחָק יָצָא מִגַּן עֵדֶן חַי, וֶאֱלִיעֶזֶר נִכְנַס לְגַן עֵדֶן חַי.
