The Blessing on Breaded Chicken

הלכות שאר ברכות כל דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים ביצים חלב גבינה מברכין עליו שהכל ופת שעיפשה ויין שהחמיץ וריחיה חמרא וטעמיה חלא שהכל אבל אם ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא הוא. ועל תבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל ועל החומץ שערבו במים עד שראוי לשתותו שהכל אבל אם הוא לבדו אין מברכין עליו שהוא מזיקו ועל הנובלות והן מין תמרים שאין מתבשלין על האילן ועל הגובאי ועל המלח ועל הזומית (פי' מי מלח) שהכל ורבינו האי פי' זומית שהוא הקצף העולה על רתיחת הקדירה ועל כמיהין ופטריות שהכל:

קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בִּקְדֵרָה בֵּין לְבַדּוֹ בֵּין שֶׁעֵרְבוֹ עִם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּגוֹן לְבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן הַדָּגָן שֶׁחִלְּקוֹ אוֹ כְּתָשׁוֹ וּבִשְּׁלוֹ בִּקְדֵרָה כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ הַכַּרְמֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְכָל זֶה הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁעֵרֵב בּוֹ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמִּין הַזֶּה חָשׁוּב אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה טְפֵלָה. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁעֵרֵב טְפֵלָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה. וְזֶה כְּלָל בִּבְרָכוֹת כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטְּפֵלָה מְעֹרֶבֶת עִם הָעִקָּר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֹרֶבֶת: כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה הַמְעֹרֶבֶת. כְּגוֹן לֶפֶת אוֹ כְּרוּב שֶׁבִּשְּׁלוֹ וְעֵרֵב בּוֹ קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין כְּדֵי לְדַבְּקוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת שֶׁהַלֶּפֶת הוּא הָעִקָּר וְקִמְחוֹ טְפֵלָה. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ לְדַבֵּק אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת הַתַּבְשִׁיל הֲרֵי זוֹ טְפֵלָה. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי הוּא עִקָּר. לְפִיכָךְ מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין בָּהֶן חֵלֶב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק וְעוֹשִׂין מֵהֶן מִינֵי מְתִיקָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר:

The blessing borey minei mezonot is recited before [partaking of any of the following foods]: flour from one of the five species of grain that was cooked in a pot - whether alone or whether it was mixed together with other ingredients - e.g., dumplings or the like; grain that was divided or crushed and cooked in a pot - e.g., groats or grits. These [two categories] are referred to as cooked dishes. The same laws also apply to any dish in which flour or bread from the five species of grain was mixed. When does the above apply? When the person considers the [flour or bread] from the five species of grain as the primary element [of the mixture] and not as a secondary element. If, however, the [flour or bread] from the five species of grain is a secondary element of a mixture, the person should recite the [appropriate] blessing over the primary food, and thus fulfill his obligation regarding the secondary food. This is a major principle with regard to blessings: Whenever a food contains primary and secondary elements, a person should recite a blessing over the primary element, and thus fulfill his obligation regarding the secondary element. [This principle applies] regardless of whether the secondary element is mixed together with the primary element or not. What is an example of a secondary food mixed together [with a primary food]? Cooked turnips or cabbage to which flour from one of the five species was added so that it would hold together. The blessing borey minei mezonot is not recited, because the turnips are of primary importance and the flour is secondary. Similarly, whenever a substance is added to hold food together, to add fragrance, or to color a dish, it is considered secondary. If, however, it was added in order to add flavor to the food, it is considered of primary importance. Accordingly, when sweets are made by cooking honey and mixing it with starch so that it will stick together, the blessing borey minei mezonot is not recited, because the honey is of primary importance.

על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה ופת שעיפשה ותבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל ונובלות שהם תמרים שבשלם ושרפם החום ויבשו ועל הגובאי ועל המלח ועל מי מלח ועל המרק ועל כמיהין ופטריות ועל קורא [שהוא] הרך הנתוסף באילן בכל שנה שקורין פלמיטו [טור] ועל לולבי גפנים ועל שקדים מתוקים שאוכלי' אותם כשהם רכים בקליפיהם ועל חזיז והוא שחת ועל קרא חיה ועל קימחא דשערי ועל שכר תמרי' ושכר שעורים ועל מי שעורים שמבשלים לחולה ועל עשבי דדברא שאינם נזרעים ועל שבת שקורין אניט"ו (ר"ל אניס) ועל כמון וכסבור [דלטעמא עבידי ולא לאכילה] ועל החומץ שעירבו במים שראוי לשתות מברך שהכל:

על דברים שאין גידולן מן הארץ, כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה - מברך 'שהכל נהיה בדברו', שהיא ברכה כללית על כל הדברים שבעולם. וכן על המרק של בשר - מברכין 'שהכל', ובאופן שאין שם רק מרק בלבד, דא(י)לו יש בה איזה דבר מאכל, ברכתה כברכת המאכל כשאוכלם יחד, שהרי המאכל עיקר והמרק טפל, אלא אם כן המאכל הוא מעט מאוד ואינו אלא כדי ליתן טעם בהמרק כמו זופ"א, דאז העיקר הוא המרק ומברכין 'שהכל'.

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כְּגוֹן בְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דָּגִים וַחֲגָבִים, חָלָב וּגְבִינָה וּבֵיצִים, מַיִם, מֶלַח וּדְבַשׁ — מְבָרְכִים "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".

(א) אם העיקר מעורב - כגון כל תערובות שני מינים שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר כמ"ש סימן ר"ח ס"ז ואפילו כל מין ומין עומד בפני עצמו וניכר נמי בתר רוב אזלינן וע"כ בפורים שמרקחין שומשמין בדבש ומערבין בהם פתיתי אגוז כל שרוב שומשמין בתר העיקר אזלינן ומברך פרי האדמה ומיהו כ"ז דוקא בששניהם הוא דבר חשוב הא אם אחד מהן אינו דבר חשוב אף שהוא הרוב בטל הוא לגבי מיעוט החשוב דהוא העיקר ועיין סימן ר"ד סי"ב ובמש"כ שם.

שהעיקר פוטר הטפל. ובו ב סעיפים: כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפי' כל אחד לבדו ואפי' פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר את הפת כיון שהוא טפל: הגה וי"א אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואח"כ מברך על העיקר (אגור בשם א"ז) הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתיה מברך על האוכל תחלה אע"פ שהוא טפל לשתיה ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר. (תרומת הדשן סי' ל"ה): מרקחת שמניחין על רקיקים דקים אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם:

Whenever there is a primary and secondary food (Rema: ...), we bless over the primary food and this exempts the secondary food both from the blessing before and after; this is needless to say if the primary food and secondary foods are mixed, but even if the foods are both separate. Even bread, which is more important than other foods, if it is secondary - for example someone who eats salted fish and bread with it in order to not injure his throat - he blesses on the fish and this exempts the bread, because it it is secondary. (Rema: There are those who say that if the secondary dish is dear to him, he blesses on it first and afterwards blesses on the primary food [agur in the name of zarua]; he blesses on the primary food first and is exepmt from the secondary when they are eaten together and if the primary is eaten first, but if he eats the secondary food first, for example he wants to drink and he wants to eat first so that he wont drink on an empty stomach, or he eats [seeds?] in order to sweeten the drink, he blesses on the food first even though it is secondary to the drink. We do not only bless shehakol on it because it is secondary to another thing.((Terumat HaDeshen, section 35) A paste that is spread on thin crackers — those crackers are considered as a mere vehicle (tefilla) for the paste, since it is known that one does not intend to eat them as bread.

אַף עַל פִּי שֶׁבְּדִיעֲבַד אִם טָעָה וּבֵרֵךְ שֶׁהַכֹּל עַל כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ עַל פַּת אוֹ יַיִן יָצָא (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ו), לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא צָרִיךְ לִלְמֹד לְהָבִין אֵיזֶה בְּרָכָה יְבָרֵךְ עַל כָּל מִין וּמִין. וְאַךְ בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר מֵאֵיזֶה מִין הוּא, אוֹ שֶנִּסְתַּפְּקוּ הַפּוֹסְקִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיעַ, אָז יוֹצְאִין בְּבִרְכַּת שֶׁהַכֹּל. וְאִם הוּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרוֹ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה עָדִיף טְפֵי. אֲבָל אִם הֵם שְׁנֵי מִינִים, כְּגוֹן פְּרִי הָעֵץ וּפְרִי הָאֲדָמָה אוֹ דָּבָר שֶׁבִּרְכָתוֹ שֶׁהַכֹּל, אַף עַל גַּב דִּבְדִיעֲבַד אִם בֵּרֵךְ עַל כֻּלָּם שֶׁהַכֹּל, אוֹ שֶׁבֵּרֵךְ עַל פְּרִי הָעֵץ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה יָצָא, מִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא יְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לוֹ, וּבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ קוֹדֶמֶת (עַיֵן לְקַמָּן סִימָן נ"ה סָעִיף ד'). וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לְפָנָיו יַיִן וַעֲנָבִים, וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יַיִן קֹדֶם וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאִם הוּא מִתְכַּוֵּן לִפְטוֹר בִּבְרָכָה זוֹ גַּם הָעֲנָבִים יָכוֹל לְפָטְרָן, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, אֶלָּא יְכַוֵּן שֶׁלֹּא לִפְטוֹר אֶת הָעֲנָבִים, כְּדֵי לְבָרֵךְ גַּם עֲלֵיהֶם בְּרָכָה הַמְתֻקֶּנֶת, שֶׁהִיא בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

Although, if inadvertently, you had already recited [the berachah] shehakol over anything, even over bread or wine, you would have fulfilled your obligation, you may not do this deliberately. It is your duty to study in order to know which berachah [is appropriate] for each individual kind [of food]. However, if you are unable to determine under which category [the article] is classified, or if the authorities are in doubt and no [clear-cut] decision can be made [concerning the appropriate berachah], then you may discharge your obligation [by reciting] the berachah shehakol. But if it is something that you can exempt [from a berachah] [by eating it] during the meal, so much the better. If there are two kinds [of fruit], for example, a fruit of a tree and a fruit of the earth, or food over which the berachah Shehakol should be said; [then], in spite of the fact that post factum [when it is already done], if you had said Shehakol over all of them, or if you had said over a fruit of the tree the berachah Borei peri ha'adamah, you would have fulfilled your obligation; nevertheless, initially you must not do this, rather you should recite the appropriate berachah over each kind. The berachah Borei peri ha'eitz takes precedence [over the others] (see Ch. 55, par. 4). Even if there are wine and grapes in front of you, and you wish to drink wine, and said the berachah, Borei peri hagafen; even though it is permitted to exempt the grapes with this berachah nevertheless, initially you must not do so. Rather, keep in mind not to exempt the grapes [with the berachah over wine], so as to enable you to say the proper berachah, which is Borei peri ha'eitz, over the grapes.

(א) ופת שעיפשה - ונתקלקל קצת עי"ז דאלו נתקלקל לגמרי ולא חזי לאכילת אדם אין מברכין עליו כלל וכדלקמיה לענין תבשיל: (יד) חיה - שהוא טוב מבושל יותר מחי וע"כ כשאוכלה חי נשתנית ברכתו לשהכל וכדלקמן בסימן ר"ה ס"א:

ברכה אחרונה / שיעור כזית לברכה אחרונה האוכל אפילו כלשהו, כיוון שנהנה, חייב לברך עליו בתחילה. אבל ברכה אחרונה מברך רק מי שאכל לכל הפחות כשיעור 'זית', שכן אמרו חכמים: