The Maharal on Israel's Ontological Uniqueness

ולולי* זה, לא היה צריך לדברים אלו. ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר השם יתברך.

The natural world was created in the seven days of creation – corresponding with the seven natural days are the seventy nations – for each day 10. There is one nation which is above nature and that corresponds to the eighth which is above nature

ועוד, כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה אומה משעבדת באחרת להכביד עול עליה, כי השם יתברך ברא כל אומה ואומה לעצמה. רק מה שראוי שיהיו ישראל "עליון על גויי הארץ" (ר' דברים כח, א) כאשר עושים רצון המקום - דבר זה ענין אחר, כי כך ראוי לפי סדר המציאות בשביל מעלתן ומדריגתן. אבל שאר האומות, לפי סדר המציאות, ראוי שכל אומה ואומה מצד שנבראת לעצמה, שלא תהא רשות אחרים עליה. ואם היה נשאר דבר זה תמיד, הוא הגלות ויד האומות מושלים על ישראל, היה דבר זה, שאינו לפי סדר המציאות, והוא שנוי סדר העולם, עומד תמידי, ודבר זה אי אפשר. ולכך מן הגלות נוכל לעמוד על הגאולה:

Furthermore, according to the order of existence, it is not appropriate for a nation to be subjugated by another under the weight of a yoke upon it. Because the Blessed Holy One created each nation with its own purpose. The idea that the People of Israel should be "higher than all the other nations of the earth" (Deut 28:1) when they do the will of the Almighty is a separate concept, because it is the order of existence that [in those conditions] they should be on a higher level. But in the case of the rest of the nations, according to the order of existence, it is appropriate that each one of them from the point of view of being created for its own purpose, should not be under the authority of others. And if such a state of affairs were to exist permanently, namely the exile and the hand of other nations ruling over the People of Israel, then such a state of affairs contrary to the order of existence, an alteration in the order of the world, would be impossible. Therefore we can only understand redemption from exile.

ולכך נקראו ישראל "בני בכורי", כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים. אבל כיון שהם נקראים "בני בכורי", והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו. ודבר זה, שרוצה לומר שהם בנים באין חסרון. ולכן אל תתגודדו למת, שהיה דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם בשביל ההשחתה שהגיע למת.

It has become clear to you that that which God, may He be blessed, took the Jewish people for Himself is not because of the righteousness of the Jewish people or their deeds. Rather it was a more encompassing choice. Hence it is not fit to say that with the removal of the cause – which is the righteousness of the Jewish people – the result would also be removed, meaning His taking them as a people for Himself. And even though their deeds, good or bad, caused there to be more or less attachment [to God], as this is certainly according to the majority of [their] deeds, such that there would be more or less [of it] – nevertheless, [God's] actual choice was not because of any deed at all.

ולפיכך הנסים לא היו כי אם בישראל כמו שיתבאר עוד, וכל זה מפני שיש להם דביקות בנבדלים, ולפיכך היו נמצאים בישראל נסים ונפלאות. כי כשם שראוי לעולם להיות נוהג על פי טבעו והנהגתו, כך ראוי לישראל, במה שהם דבקים בעולם הנבדל, שיהיו להם נסים מסודרים.

אבל אין הדבר כך, כי אין התורה נושא שלה ענין גשמי. ולכך אמר שהיא כתובה על אש לבנה, שהאש אינו גשמי. והלובן מורה על הזכות והטוב. וזה כי כל ענין התורה הוא לקיים הטוב האלקי.

וזה כאשר ישראל מיוחדים ונבדלים מכל האומות, אשר הם במדרגה החומרית, וישראל במדריגת הצורה. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות סא.) 'אתם קרויין אדם, ואין האומות קרויין אדם'. כאילו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים הבלתי מדברים. וזה כי האדם נבדל מן הבעלי חיים במה שאין האדם חומרי גשמי כמו שאר בעלי חיים, והאדם הוא שכלי. וכך מדריגת ישראל, שהם נבדלים מן החומר, ואינם מוטבעים בחומר.

וכן ההבדל מן האומות - עד שהם אומה שלימה בעצמם - הוא קיום ישראל. שאם אין ישראל נבדלים מן האומות, הרי אינם אומה שלימה בעצמם. כי הדבר אשר הוא שלם בעצמו, הוא עומד בעצמו. ולכך הבדל ישראל מן האומות - עד שהם עומדים בעצמם ואין להם שום חבור אל האומות - הוא קיומם בגלותם: