Half-Slave, Half-Free: Shofar Obligation and Agency

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים. וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. טוּמְטוּם — אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ, וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. אַנְדְּרוֹגִינוֹס — מוֹצִיא אֶת מִינוֹ, אֲבָל לֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ, וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. אָמַר רַב הוּנָא: וּלְעַצְמוֹ מוֹצִיא.

GEMARA: The Sages taught the following baraita: All are obligated to sound the shofar: Priests, Levites, and ordinary Israelites; converts; freed slaves; a tumtum, i.e., one whose sexual organs from birth are concealed or are so undeveloped that it is impossible to determine whether the individual is male or female; a hermaphrodite [androginos], i.e., one with both male and female reproductive organs; and a half-slave, half-freeman. A tumtum who sounds the shofar cannot discharge the obligation of one of his kind, i.e., a fellow tumtum, since men are bound by the obligation, whereas women are not, and it is possible that the sounder is female and the hearer is male, nor can he discharge the obligation of one who is not of his kind, an ordinary man or woman. A hermaphrodite can discharge the obligation of one of his kind, a fellow hermaphrodite, since if the sounder is treated as a female, the hearer is also considered a female, but he cannot discharge the obligation of one who is not of his kind. One who is half-slave and half-freeman cannot discharge the obligation of one of his kind, as the slave component of the sounder cannot discharge the obligation of the free component of the hearer, and he certainly cannot discharge the obligation of one who is not of his kind, i.e., a completely free individual. § It was taught in the same baraita: A half-slave, half-freeman cannot discharge the obligation on behalf of one of his kind, and he certainly cannot discharge the obligation on behalf of one who is not of his kind. Rav Huna said: Even though he cannot discharge the obligation on behalf of others, he can discharge the obligation on behalf of himself.

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל הַבָּקִי לִלְמוֹד, וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהַיְינוּ טַעְמָא דְלוּלָב, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִמְגִילָּה.

אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ. הָא נָשִׁים — מְעַכְּבִין, וְהָתַנְיָא: אֵין מְעַכְּבִין לֹא אֶת הַנָּשִׁים וְלֹא אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ בְּיוֹם טוֹב! אֲמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: נָשִׁים סוֹמְכוֹת — רְשׁוּת.

§ The mishna further teaches: One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana. The Gemara infers: If women wish to sound the shofar, one indeed prevents them from doing so. The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita that one does not prevent women or children from sounding the shofar on a Festival? The Gemara answers that Abaye said: This is not difficult: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, while that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei and Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita: “Speak to the children of Israel…and he shall place his hands upon the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:2–4). The phrase “children of Israel” literally means sons of Israel, and this teaches that the sons of Israel place their hands upon offerings, but the daughters of Israel do not place their hands upon offerings; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: It is optional for women to place their hands on the head of an offering before it is slaughtered, although they are not obligated to do so. Apparently, according to the opinion of Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, if a woman wishes to perform any mitzva that is not obligatory for her, she is permitted to do so. Here too, one does not prevent a woman from sounding the shofar.

אָמַר רָבִינָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי: נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין. מַאי שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין? אִילֵּימָא שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין כְּלָל — לִיתְנֵי ״עֲבָדִים״ סְתָמָא! אֶלָּא לָאו, שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין לִגְמָרֵי, וּמַאי נִינְהוּ — מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. שְׁמַע מִינַּהּ.

Ravina said: This verse is necessary only to teach the exemption of one who is half-slave half-freeman. The Gemara notes that the language of the mishna is also precise, as it teaches: Women and slaves who are not emancipated. What is the purpose of specifying: Who are not emancipated? If we say that this means that they are not emancipated at all, let it simply teach: Slaves, without any further description. Rather, is it not the case that the mishna is referring to slaves who are not entirely emancipated? And who are these slaves? One who is half-slave half-freeman. The Gemara concludes: Learn from this that this is correct.

הָהוּא עַבְדָּא דְּבֵי תְרֵי, קָם חַד מִינַּיְיהוּ וְשַׁחְרְרֵיהּ לְפַלְגֵיהּ, אֲמַר אִידַּךְ: הַשְׁתָּא שָׁמְעִי בִּי רַבָּנַן וּמַפְסְדוּ לֵיהּ מִינַּאי; אֲזַל אַקְנְיֵיהּ לִבְנוֹ קָטָן.

§ The Gemara relates: There was a certain slave who belonged to two partners. One of them arose and emancipated his half of the slave. The other master said: Now the rabbis of the local court will hear that my slave is half emancipated and they will cause me to lose him, i.e., they will force me to release him, as is stated in the mishna (41b) that the court forces a master to release his slave who has been half emancipated. He went and transferred ownership of the slave to his minor son, who could not be forced by the court to emancipate him, so that the slave would remain in his possession.

הַכּל חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין:

כגון עבד דשני שותפין ששחרר א׳ מהן חציו ולא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות ואף לעצמו אינו מוציא מהאי טעמא דלא דמי לאנדרוגינוס שמוציא את מינו דסתם צד זכרות ונקבות דאית ביה לא פשיט בכוליה וזכרות מוציא מידי זכרות ונקבות מידי נקבות אבל עבדות פשיט בכוליה ולא אפשר לעולם למעבד מידי בלא צד עבדות:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות ומוציא צד חירות וצריך שיתקע לו אחר ואע"פ שנשים וקטנים פטורין יכולין לתקוע ולברך ואין מוחין בידן ואין כאן משום איסור תקיעה בי"ט ולא משום ברכה לבטלה וכתב בעל העיטור אחר שיצא כבר אינו יכול לתקוע להוציאן אא"כ לא יצא שנמצא תוקע להוציא את עצמו וכן נוהגין באשכנז לתקוע לנשים היולדות קודם שיתקעו בב"ה כדי שיוציא התוקע גם את עצמו ואבי"ה כתב שאפילו אחר שיצא יכול לתקוע להם ולהוציא השופר בשבילם אפי' דרך רה"ר ולזה הסכים א"א ז"ל:

הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ בִּשְׁטָר לֹא קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ וַהֲרֵי הוּא עֶבֶד כְּשֶׁהָיָה. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ בְּכֶסֶף כְּגוֹן שֶׁלָּקַח חֲצִי דָּמָיו עַל מְנָת לְשַׁחְרֵר חֶצְיוֹ קָנָה וְנִמְצָא חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשִּׁחְרֵר חֶצְיוֹ בִּשְׁטָר וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ אוֹ שֶׁשִּׁחְרֵר חֶצְיוֹ וְנָתַן חֶצְיוֹ בְּמַתָּנָה הוֹאִיל וְיָצָא הָעֶבֶד כֻּלּוֹ מֵרְשׁוּתוֹ קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ וַהֲרֵי זֶה חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין וְשִׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ וַהֲרֵי הוּא חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הוֹאִיל וְאֵינוֹ מֻתָּר לֹא בְּשִׁפְחָה וְלֹא בְּבַת חוֹרִין כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עָלָיו בַּחֲצִי דָּמָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֶבֶד מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲבָל הַשִּׁפְחָה תִּשָּׁאֵר כְּמוֹת שֶׁהִיא וְעוֹבֶדֶת אֶת רַבָּה יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמָהּ יוֹם אֶחָד. וְאִם נָהֲגוּ בָּהּ הַחוֹטְאִים מִנְהַג הֶפְקֵר כּוֹפִין אֶת רַבָּה לְשַׁחְרֵר וְכוֹתֵב עָלֶיהָ שְׁטָר בַּחֲצִי דָּמֶיהָ:

When a person seeks to release half of his slave with a bill of release, the slave does not acquire half of his person, and he is a slave just as he was before. If, by contrast, he releases half of a slave, because of a monetary payment - e.g., he took money for half his worth with the intent of freeing that half - the transaction is binding. Thus, he is half slave and half free man. When does the above apply? When the master released half of the slave and retained half. If, however, he freed half of the slave with a legal document and sold the other half, or he freed half with a legal document and gave the other half as a present, since the slave leaves his domain entirely, the slave acquires half of his person, and he is half a slave and half a free man. Similarly, when a slave is owned by two partners, and one frees his half - whether through money or through a legal document - the slave acquires his half, and he is half slave and half free man. A person who is half slave and half free is not permitted to marry a Canaanite maid-servant, nor a free woman. Therefore, we compel his master to make him a free man. And we have a promissory note composed stating that the slave owes the master half his value. When does the above apply? For a male slave. For a male is commanded to be fruitful and multiply. A maid-servant, however, should remain in her immediate state and serve her master one day, and herself the next. If sinners treat her loosely, we compel her master to free her. And we have a promissory note composed stating that she owes the master half her value.

הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא. נִתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיאוֹ אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ:

מתני' אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש יצא אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא:

ומ"ש מי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו לעצמו אינו מוציא מימרא וברייתא שם. וא"ת אנדרוגינוס נמי נימא דאפי' עצמו אינו מוציא דלא אתי צד נקבות שבו ומפיק צד זכרות י"ל דאנדרוגינוס בריה בפ"ע הוא ומ"ה לא שייך למימר ביה לא אתי צד נקבות ומפיק צד זכרות והלכך שפיר מפיק לנפשיה ומהאי טעמא נמי מפיק את מינו דשניהם בריה אחד ובריה מוציאה בריה כמותה כ"כ הר"ן וה"ה וכתב עוד ה"ה דאפשר שאפי' לדברי מי שאומר דאנדרוגינוס אינו בריה בפ"ע אלא חציו זכר וחציו נקיבה אתי שפיר ואינו דומה למי שחציו עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא בידי אדם למה שהוא בידי שמים:

ואפי' אחר יכול לברך והוא תוקע (ב"ח), סומא חייב בתקיעה ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסלקוהו מפני שחששו לסברת רי"ו אם לא ימצא בקי כמוהו יחזירוהו למינויו, ולכתחל' אין לסלקו מפני שהוא סומא אף על פי שנמצ' בקי כמוהו [רדב"ז ח"א נ"ט כ"ה]: (גמ') ורי"ף פי' דאע"פ שחבירו ג"כ אנדרוגינוס אם באותו פעם שהוא נקבה הוי חבירו זכר אינו מוציאו:

(טז) ולא נתכוון השומע לצאת - זה מיירי כשבא לביהכ"נ בסתמא אבל אם בא לביהכ"נ לצאת ידי חובה עם הצבור אע"פ שבשעה ששמע לא כיון לבו אלא בסתמא יצא:

נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא (פי' מצות עשה התלויה בזמן) משום דאתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם: אם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פי' מלא פיו) יצא ואין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו ומ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כולם יש אומרים דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו דשתיית כולם מצטרפות לכשיעור והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא וראוי לחוש לדבריהם ודוקא בקידוש אבל בשאר דברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר.

2. Women are obligated in Kiddush, even though it is a positive commandment that time causes (meaning, a positive commandment dependent on time), because Remember is compared to Guard. And these women, since they are included in watching, they are include in remembering. And they can discharge men (from their obligation) since they are obligated biblically, like them. 14. If the one who makes kiddush does not taste the wine, and another person who is dining there tastes the wine with a mouthful, he has fulfilled his obligation. Two people cannot combine to equal a mouthful. In all cases it is preferable for the mitzvah if everyone tastes the wine. There are those who say that if everyone tastes a mouthful they have fulfilled their obligation, because everyone's drinking combines to equal the measurement. The Gaonim hold that if the person making kiddush does not taste the wine he has not fulfilled his obligation and it is appropriate to concern ourselves over their words. Specifically regarding kiddush; but regarding other things that require a cup the Gaonim acknowledge that it is sufficient for another to taste it.

א) בדין מי שחציו עבד שאפילו לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות. וכן בשופר גופי' דיוצא בשמיעתו והרי גם צד עבדות מסייע לשמיעה: אבל בקול שופר שצריך שישמע מבר חיוב. והרי הקול בא ממי שאינו בר חיוב גם כן. ואפילו הצד חירות אינו שומע קול שיוצא בה.

א) (דף מ"ג ע"א) בגמ' איבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש כו' והרמב"ם ז"ל פסק דהוי ספק קידושין ובחצי עבד וחצי בן חורין שבא על אשת איש פסק דהוי ממזר ודאי וסתרי הדדי: ונראה דהנה המל"מ בפרק ב' מהלכות ק"פ הי"ג דאם קידש חצי' שפחה וחצי' בת חורין תפסי בה קידושין, והנה הרמב"ם כתב בהלכות אישות פרק ג' ה"ט דאם קידש אשה לו ולפלוני דלא הוי קידושין, ולכאורה קשה מהא דאמרינן בגיטין (מ"ב) דשיחרר חציו ומכר חציו לא הוי שיור ואפילו נתן חצי נכסים לעבד אחד וחצי שני לעבד השני לא חשוב שיור אף שאם לא יחול קנין אחד יהי' השני שיור אמרינן שחלין שניהם וה"נ נימא שיחולו שניהם ולא יהי' שיור לגבי כל אחד, וצ"ל דשאני שיחרור שהוא מצד הרב ולא חשיב שיור כיון שיוצא ממנו כולו, אבל בקידושין שהוא מצד האיש ולגבי' הוי שיור, ולפי זה אם יקדש חצי עבד וחצי בן חורין חצי אשה תהי' מקודשת כמו אם קידש חצי' שפחה וחצי' בן חורין, ואין לומר דהא שייר בקניינו, ז"א כיון דהקידושין הוא מצד האיש ולגבי' ליכא שיור:

דעת הטור באו״ח (סימן תקפ״ה) גבי מצות שופר בר״ה. דלא בתקיעה תליא מילתא אלא עיקר המצוה היא שמיעת הקול שופר וע״כ מברכים ״לשמוע״ קול שופר, ואין מברכין ״לתקוע״