Minority Within a Minority in Halakhic Analysis

וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃

If a man loses the hair of his head and becomes bald, he is pure. If he loses the hair on the front part of his head and becomes bald at the forehead, he is pure. But if a white affection streaked with red appears on the bald part in the front or at the back of the head, it is a scaly eruption that is spreading over the bald part in the front or at the back of the head.

לְרַב וּלְלִישָּׁנָא בָּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתָנָא ״טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין אֶת הַשֵּׁנִי״, הֵיכִי מְתָרְצִי לַהּ? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, וְנָשִׁים מַשְׁלִימוֹת לַטְּמֵאִים. וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן רְשׁוּת. דַּל נָשִׁים מִטְּמֵאִין, וְהָווּ לְהוּ טְמֵאִין מִיעוּטָא, וּמִיעוּטָא יִדְחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי.

The Gemara asks: According to Rav and according to the latter version of the opinion of Rav Kahana, with regard to that which was taught in the second baraita quoted above, that those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ, how do they reconcile it? The Gemara answers: According to them, the case under discussion is one where the Jewish people are divided, and half are pure and half are impure. However, the majority of the men are pure, and the majority of the women are impure and the women complete the number of impure people necessary to reach half of the community. And this tanna holds that the participation of women in the first Pesaḥ is optional. Therefore, remove the women from those who are impure, and the impure become the minority. And the sacrifice of the minority is deferred to the second Pesaḥ according to all opinions.

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא. וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אַיְלוֹנִית זוֹנָה הָוְיָא. וּכְרַבִּי מֵאִיר מִי סָבַר לַהּ? וְהָתַנְיָא: קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר: יָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין חוֹלְצִין. ״אִישׁ״ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה, וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ. אֶלָּא מַאי טַעְמָא אֵין מְיַבְּמִין? [אָמַר לָהֶם:] קָטָן — שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס, קְטַנָּה — שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אַיְלוֹנִית, וְנִמְצְאוּ פּוֹגְעִין בְּעֶרְוָה. וְתַנְיָא: קְטַנָּה מִתְיַיבֶּמֶת וְאֵינָהּ חוֹלֶצֶת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Rabba explains: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that one must be concerned for the minority. Rabbi Meir does not allow one to assume that an unknown case is similar to the majority of cases. Consequently, one must take into account the possibility that a minor will turn out to be sexually underdeveloped, although this will not be true of most individuals. And he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that a sexually underdeveloped woman is a zona and therefore forbidden to a priest. The Gemara challenges Rabba’s explanation: And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Isn’t it taught in a baraita: A boy minor and a girl minor may not perform ḥalitza or levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You spoke well when you said that they may not perform ḥalitza, as the term “man” is written in the passage of ḥalitza (Deuteronomy 25:7–10), which limits the halakha to an adult male, and we compare a woman to a man and therefore limit ḥalitza to an adult woman. However, what is the reason that they may not perform levirate marriage? Rabbi Meir said to them: A boy minor may not perform levirate marriage lest he be found to be a eunuch, i.e., one who is incapable of fathering children for his late brother. Similarly, a girl minor may not perform levirate marriage lest she be found to be sexually underdeveloped when she grows up. In either case, the mitzva of levirate marriage does not apply, and they turn out to have encountered a forbidden relative. And it was taught in a different baraita: A girl minor enters into levirate marriage but does not perform ḥalitza; this is the statement of Rabbi Eliezer. This proves that Rabbi Eliezer disagrees with Rabbi Meir and is not concerned that a girl may turn out to be sexually underdeveloped.

אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי, וַאֲמַר לֵיהּ: וְדִלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, הָכִי נָמֵי דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, פֶּסַח וְקָדָשִׁים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר. הָכָא נָמֵי, הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר.

Rav Ashi said: I stated this halakha before Rav Kahana, and some say that Rav Kahana stated this halakha before Rav Shimi, and the Sage before whom the halakha was stated said to the one who stated it: And perhaps where it is possible to examine the situation it is possible, and the majority is not followed; but where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed. As if you do not say so, then according to Rabbi Meir, who despite the existence of a majority takes the minority into consideration and does not follow the majority, is it indeed true that one does not eat meat due to the concern that there was a perforation in the place that he slaughtered the animal? And if you would say, indeed, according to Rabbi Meir it is prohibited to eat meat, then with regard to the Paschal offering and sacrificial meat that one is obligated to eat, what is there to say? Rather, according to Rabbi Meir, there is no alternative to saying: Where it is possible to examine the situation it is possible, and the majority is not followed; where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed. If so, here too, according to the Rabbis, it cannot be proven from the above sources that one follows a non-quantifiable majority ab initio, as perhaps where it is possible to examine the situation it is possible, and where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed.

אֶלָּא: הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעִיר, וְהוּא דְּאִיכָּא רוֹב סִיעָה בַּהֲדַהּ, וְאֵין הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעִיר גְּרֵידְתָּא, וְלֹא אַחַר רוֹב סִיעָה גְּרֵידְתָּא. מַאי טַעְמָא? גְּזֵרָה רוֹב סִיעָה אַטּוּ רוֹב הָעִיר. וּמִי בָּעֵינַן תְּרֵי רוּבֵּי? וְהָתַנְיָא: תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מֵהֶן לָקַח — סְפֵיקוֹ אָסוּר. וּבַנִּמְצָא — הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁאֵין דַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת, דְּקָא אָתֵי לַהּ רוּבָּא מֵעָלְמָא — וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת! מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוּחֲסִין.

Rather, this is what Rabbi Yannai is saying: One follows the lineage of the majority of the city, and that is specifically in a case where there is a majority of men of unflawed lineage in the passing contingent together with the city’s unflawed majority. In that case, from both perspectives the intercourse can be attributed to a man of unflawed lineage. However, neither does one follow the unflawed lineage of the majority of the city alone, nor does he follow the unflawed lineage of the majority of the contingent alone. What is the reason that one does not follow the lineage of the majority of the moving contingent? It is because the Sages issued a decree not to follow the majority of the contingent due to the majority of the city, where one does not follow the majority. The Gemara questions the statement of Rabbi Ami: And do we require two majorities to overcome the minority? Isn’t it taught in a baraita: With regard to nine stores in a city, all of which sell kosher meat from a slaughtered animal, and one other store that sells meat from unslaughtered animal carcasses, and a person bought meat from one of the stores and he does not know from which store he bought the meat, in this case of uncertainty, the meat is prohibited. The legal status of uncertainty with regard to any item fixed in its place is that of an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. This baraita continues: And in the case of meat found in the street, outside the stores, follow the majority of stores that sell kosher meat. In other words, the meat is kosher. And if you would say that one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, where the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside the city and only by combining that majority with the majority of kosher meat stores inside the city, creating two majorities, is the meat ruled kosher; but didn’t Rabbi Zeira say: Even if the city gates are locked, one follows the majority and the meat is kosher even without a double majority? The Gemara answers: The Sages require two majorities only in cases such as establishing the identity of the child’s father, because they established a higher standard with regard to matters of lineage. However, in other cases, e.g., concerning kosher meat, a single majority is sufficient.

אָמַר רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? בִּסְתָמָא, דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא מִיעוּטָא דְּחָזְיָין — חָיְישִׁינַן. וּמַאן תַּנָּא דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא?

הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאִיכָּא תִּשְׁעָה גּוֹיִם וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶן, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּרוּבָּא גּוֹיִם נִינְהוּ. אִי נָמֵי פַּלְגָא וּפַלְגָא, סְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל. לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵל וְגוֹי אֶחָד בֵּינֵיהֶן, דְּהָוֵה לֵיהּ גּוֹי קָבוּעַ, וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי.

The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that it is a case where there are nine gentiles and one Jew among them, there is no need for a derivation; derive that he is exempt from the fact that they are a majority of gentiles, and based on that majority, the probability is that the stone will strike a gentile. Alternatively, if the group of people comprises half gentiles and half Jews, the principle is that the ruling in a case of uncertainty with regard to cases of capital law is to be lenient, and therefore the one who threw the stone will be exempt from punishment. The Gemara explains: No, it is necessary to have this derivation only in a case where there are nine Jews and one gentile among them, as this is a case where the gentile is a fixed presence in the group, and the principle is: The legal status of any item fixed in its place is like that of an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. This is what the Rabbis derive from the phrase: “And he lies in wait for him” (Deuteronomy 19:11).

דְּתַנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד — הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת, וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כֹּל הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר מֵעִיקָּרָא — אֲפִילּוּ מֵאָה נָשִׁים כְּעֵד אֶחָד דָּמְיָין. אֶלָּא כְּגוֹן דַּאֲתַאי אִשָּׁה מֵעִיקָּרָא. וְתָרְצַהּ לִדְרַבִּי נְחֶמְיָה הָכִי, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד — הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת, וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִשָּׁה אַחַת כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד. אֲבָל שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד — כְּפַלְגָא וּפַלְגָא דָּמֵי.

As it is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions, even if they are disqualified. And the Sages established the testimony of two women against one man in this case like the testimony of two men against one man, i.e., the testimony of the two witnesses negates the earlier testimony of a single witness. The mishna is teaching that even if the first witness was qualified to give testimony, his account is negated by the statements of the two disqualified witnesses who contradicted him. And if you wish, say: Anywhere that a qualified witness came initially and testified that he died, even if one hundred women came and contradicted his account, they are considered like one witness, and cannot negate his testimony. However, here it is speaking of a case where a woman came initially and they relied on her testimony to release the wife, and afterward two other women came and contradicted her. The Gemara explains: And you can explain the ruling in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya as follows: Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, e.g., in testimony concerning a woman’s missing husband, follow the majority of opinions, and they established two women against one woman like two men against one man. However, in a case involving two women against one man, the latter of whom is a qualified witness, this is like half against half, i.e., they are equal. The testimony of two women has no advantage over that of one male witness, who is considered like two witnesses in testimony concerning a missing husband.

וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי. קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא: לָא קַשְׁיָא, הָא — בְּקָלָא דְּפָסֵיק, הָא — בְּקָלָא דְלָא פָּסֵיק. קָלָא דְלָא פָּסֵיק וְלֵיכָּא עֵדִים — כְּרַבִּי. קָלָא דְּפָסֵיק וְאִיכָּא עֵדִים — כְּרַב. וְקָלָא דְּלָא פָּסֵיק עַד כַּמָּה? אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: דּוֹמֵי דְמָתָא יוֹמָא וּפַלְגָא. וְלָא אֲמַרַן, אֶלָּא דְּלָא פְּסַק בֵּינֵי וּבֵינֵי, אֲבָל פְּסַק בֵּינֵי וּבֵינֵי — הָא פְּסַק. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא פְּסַק מֵחֲמַת יִרְאָה, אֲבָל פְּסַק מֵחֲמַת יִרְאָה — מֵחֲמַת יִרְאָה הוּא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא אוֹיְבִים, אֲבָל אִיכָּא אוֹיְבִים — אוֹיְבִים הוּא דְּאַפִּקוּ לֵיהּ לְקָלָא.

The Gemara concludes: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, that they must divorce only if there were witnesses, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, that they must divorce if there is a matter that is distasteful. The Gemara challenges this: One halakha is difficult, as it contradicts the other halakha. The Gemara answers: This contradiction is not difficult. This one relates to a case where the rumor ceases and the woman is sent away only if there are witnesses, but that one relates to a case where the rumor does not cease, in which case he divorces her even if there are no witnesses. The Gemara elucidates the cases: In cases of a rumor that does not cease, even if there are no witnesses the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and he divorces her. If the rumor ceases and there are witnesses, the halakha is in accordance with the opinion of Rav, and he divorces her because there are witnesses. The Gemara clarifies this: At what point is it considered to be a persistent rumor? Abaye said: My mother told me: A rumor in the city lasts a day and a half. The Gemara comments: We said that this is the length of time only if the rumor did not cease in the meantime. But if the rumor did cease in the meantime, even it was later renewed, this is considered a rumor that has ceased and is disregarded. And we said that a rumor that ceased is not considered persistent only if the reason it ceased was not due to fear of the individual about whom it is said. But if it ceased due to fear, it is only due to fear and is still considered a persistent rumor. And we said that a persistent rumor has validity only if the subject of the rumor does not have any known enemies, but if he has enemies it may be assumed that it is the enemies who put out the rumor about him.

אַבָּא יוּדָן אִישׁ צַיְידָן אָמַר: מַעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ, וּבָא גּוֹי וְאָמַר: ״חֲבָל עַל יְהוּדִי שֶׁהָיָה עִמִּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁמֵּת בַּדֶּרֶךְ, וּקְבַרְתִּיו״, וְהִשִּׂיאוּ אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּקוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין לְאַנְטוֹכְיָא, וּבָא גּוֹי אֶחָד וְאָמַר: ״חֲבָל עַל קוֹלָר שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּתוּ, וּקְבַרְתִּים״, וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁשִּׁים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין לְכַרְכּוֹם בֵּיתֵּר, וּבָא גּוֹי וְאָמַר: ״חֲבָל עַל שִׁשִּׁים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ בֵּיתֵּר שֶׁמֵּתוּ, וּקְבַרְתִּים״ וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.

Abba Yudan of Sidon said: An incident occurred involving a Jew and a gentile who traveled on the road, and later the gentile came and said: Alas for the Jew who was with me on the road, for he died, and I buried him. And the Sages relied upon this statement and allowed his wife to marry. And there was another incident involving a group of people who had been taken prisoner, each of whom was shackled with a collar [kolar] around his neck, and they were walking to Antokhya. And some time later a certain gentile came and said: Alas for the group of collared people, for they died, and I buried them. And the Sages allowed their wives to marry. And there was yet another incident involving sixty people who were walking to the siege [karkom] of Beitar, and later a gentile came and said: Alas for those sixty people who were walking on the road to Beitar, for they died, and I buried them. And the Sages allowed their wives to marry.

גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּת חָמִיהָ מַהוּ? טַעְמָא דְּבַת חֲמוֹתָהּ — מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אִימָּא דְּסָנְיָא לַהּ, הִיא נָמֵי סָנְיָא לַהּ, וְהָכָא לֵיכָּא אִימָּא דְּסָנְיָא לַהּ. אוֹ דִלְמָא טַעְמָא דְּבַת חֲמוֹתָהּ, דְּאָמְרָה: ״קָאָכְלָה לְגִירְסָנָא דְאִימָּא״, הָכָא נָמֵי קָאָמְרָה: ״אָכְלָה לְגִירְסָנָא דְּבֵי נָשַׁאי״. תָּא שְׁמַע: הַכֹּל נֶאֱמָנִין לְהַעִידָהּ חוּץ מֵחָמֵשׁ נָשִׁים. וְאִם אִיתָא, שֵׁית הָוְיָין! דִּלְמָא טַעְמָא דְּבַת חֲמוֹתָהּ, דְּאָמְרָה: ״קָאָכְלָה לְגִירְסָנָא דְּבֵי נָשַׁאי״, לָא שְׁנָא בַּת חֲמוֹתָהּ וְלָא שְׁנָא בַּת חָמִיהָ.

GEMARA: A dilemma was raised before the scholars: With regard to the daughter of her father-in-law, who is not the daughter of her mother-in-law, what is the halakha? May she testify to the death of the woman’s husband, or is she also under suspicion? The Gemara explains the sides of the dilemma: The reason that the daughter of her mother-in-law is suspected of lying is because she has a mother who hates her daughter-in-law, and therefore the daughter also hates her. But here, there is no mother who hates her, as she is not the mother-in-law’s daughter, and therefore she should be deemed credible. Or perhaps the reason that the daughter of her mother-in-law hates her is that she says: She eats the food [girsena] that my mother prepares. Here too, in the case of the daughter of her father-in-law, she also says: She eats the food of my father’s house. The Gemara suggests: Come and hear a resolution from the following baraita: All are deemed credible when they come to testify with regard to her except for five women. And if it is so, that the daughter of her father-in-law is also disqualified, there are actually six women. The Gemara rejects this: This is no proof, as perhaps the reason that the daughter of her mother-in-law is disqualified from testifying is that she says: She eats the food of my father’s house, and if so, the halakha is no different with regard to her mother-in-law’s daughter and no different with regard to her father-in-law’s daughter. Since the two women are disqualified for the same reason the Sages did not list these as two separate cases.

לְחַד מִבְּנֵי פְּלָנְיָא, אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא, בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא; מֵימָר אָמְרִי: עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי, וְקִידּוּשֵׁי קָטָן הֲווֹ. הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא, דְּאִיקַּדַּשָׁה לְקָטָן הַנִּרְאֶה כְּגָדוֹל. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הֲוָה עוֹבָדָא, וְאָמְרוּ: עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ לִ״פְלַגּוֹת רְאוּבֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב״.

to one of the sons of so-and-so, who had both adult and minor sons. The son to whom she was betrothed was not specified. Rava said: Even according to the one who says that we do not suppress a rumor, in this case we suppress the rumor. People will not slander her. Rather, they will say that the Sages investigated the betrothal and concluded that it was the betrothal of a minor. A rumor circulated that a certain woman was betrothed to a minor boy who looked like an adult, as his body was developed like an adult. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: There was a precedent in which the Sages said that there is no concern that people will think that the woman is betrothed, since the boy did not yet reach the divisions of Reuben, i.e., the competence of adulthood, as it is stated: “Among the divisions of Reuben there were major resolves of heart” (Judges 5:16). Therefore, the betrothal is rendered entirely invalid, and there is no concern of slander.

הַאי שִׁפְחָה – הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, מַאי בָּעֲיָא גַּבֵּיהּ? אֶלָּא לָאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְקָתָנֵי זוֹכָה לַאֲחֵרִים? שָׁאנֵי שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת – דְּרַבָּנַן.

The Gemara asks: What are the circumstances of this maidservant? If she developed two pubic hairs, indicating that she reached majority, what is she doing with the owner of the barrel? A Hebrew maidservant is emancipated when she reaches puberty. Rather, is the reference here not to a case where she did not yet develop two pubic hairs, and she is a minor, and it is taught that she can acquire on behalf of others? Apparently, a minor can acquire property on behalf of other people. The Gemara rejects this proof: The merging of alleyways is different, as it is an ordinance by rabbinic law. The Sages ruled leniently with regard to this rabbinic ordinance and allowed a minor to acquire property on behalf of others.

כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן? בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין — מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכוּלָּם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מוּעָטִין — כִּגְרוֹגֶרֶת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ וְכוּ׳. כַּמָּה הוּא מְרוּבִּין? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּנֵי אָדָם. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְתוּ לָא: אֵימָא מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְאֵילָךְ. וּמַאי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה דְּנָקֵט? אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִנֵּיהּ דְּאַבָּא: כׇּל שֶׁאִילּוּ מְחַלְּקוֹ לִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת בֵּינֵיהֶן וְאֵין מַגַּעַת גְּרוֹגֶרֶת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד — הֵן הֵן מְרוּבִּין, וְסַגִּי בִּמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. וְאִי לָא — (הֵן הֵן) מוּעָטִין נִינְהוּ.

What is the measure of food required for a merging of the alleyways? When the residents of the alley are numerous, food for two meals is sufficient for all of them; when they are few, less than a certain number, a dried fig-bulk for each and every one of them is enough. The mishna continues: What is the measure of food required for a merging of the alleyways? It then specifies different amounts when the residents of the alley are numerous and when they are few. The Gemara asks: How many are numerous, and how many are considered few? Rav Yehuda said that Shmuel said: Eighteen people are considered numerous. The Gemara registers surprise: Eighteen and no more? The Gemara answers: Say: From eighteen upward. The Gemara asks: And what is the significance of the number eighteen that he cited? Why this figure in particular? The Gemara answers that Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, said: It was explained to me personally by my father, Rav Yehuda: Any case where, if one were to divide the food of two meals between them and it does not amount to the measure of a dried fig for each and every one of them, these are the very ones the tanna called numerous, and in this case food for two meals suffices for all of them. And if not, these are the very ones the tanna termed few, which means food in the measure of a dried fig is required for each of them.

וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני - קשה לריב"א אי פלגא מיקרו איש לידחו לפסח שני ואי לא מיקרו איש אלא ציבור ליעביד בטומאה בראשון וליכא למימר דמספקא ליה אי חשיבי איש או ציבור דאם כן ליטמאו אחד מן הטהורים דבשלמא אי לא מספקא ליה אתי שפיר דלמה יטמאו את הטהור לעשות בטומאה כיון שדין של טמאין ליפטר לגמרי ואומר ר"י דלא מיקרו איש ומ"מ לא יעשו הטהורים בטומאה בשבילם כיון שאין רוב טמאים ואין עושין נמי אלו לעצמן ואלו לעצמן דקסבר אין קרבן ציבור חלוק אע"ג דלר' יהודה דאית ליה לקמן אין קרבן ציבור חלוק קאמר יעשו כולם בטומאה רב כהנא לית ליה הך סברא אלא קסבר דמהאי טעמא נידחין לגמרי: קסבר נשים בראשון רשות - משום רב איצטריך למימר הכי דאי בראשון חובה הוה אמרינן דהללו עושין לעצמן כו' אבל לרב כהנא אפילו הוו בראשון חובה אתי שפיר דפלגא בראשון לא עבדי ובשני עבדי כיון דבשני נשים רשות הוו להו טמאים מיעוטא והא דאמר בפר' קמא דסנהדרין (דף יב.) גבי חזקיהו שהשיא את ישראל לעשות פסח שני היכי דמי אמר רב אשי כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורין ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהן מעיקרא סבר נשים בראשון חובה והוו להו טמאים מיעוטא ומידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאים רובא ורובא בשני לא עבדי והשתא לרב וללישנא בתרא דרב כהנא לא הוה צריך למינקט משלימות אלא עודפות עליהן גרידא וללישנא קמא דרב כהנא הוה מצי למינקט משלימות ולא עודפות אלא נקט משלימות ועודפות דהשתא לכולהו לישני עשה שלא כתורה והוה מצי לשנויי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה ובשני רשות ולכך לאו שפיר עבד פסח שני אלא משום דהתם אליבא דרבי שמעון קיימינן דאית ליה לקמן בפרק האשה (פסחים דף צא:) נשים בראשון רשות אי נמי ניחא ליה למידחי דאף מה שלא עשו בראשון היה שלא כדין:

עַכּוּ"ם שֶׁהֵבִיא עֲרֵבָה מְלֵאָה חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת שֶׁל צִיר וְדָג אֶחָד טָהוֹר בְּאַחַת מֵהֶם כֻּלָּן מֻתָּרוֹת. הָיוּ סְתוּמוֹת פָּתַח אַחַת וְנִמְצָא בָּהּ דָּג טָהוֹר שְׁנִיָּה וְנִמְצָא בָּהּ טָהוֹר כֻּלָּן מֻתָּרוֹת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁוֹ שֶׁל דָּג וּשְׁדֵרוֹ קַיָּם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהוּא דָּג טָהוֹר. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין דָּגִים מְרוֹצָצִין מְלוּחִין מִן הָעַכּוּ"ם וְהֵם הַנִּקְרָאִים טָרִית טְרוּפָה. וְאִם הָיָה רֹאשׁ הַדָּג וּשְׁדֵרוֹ נִכָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְרוֹצָץ מֻתָּר לִקַּח אוֹתוֹ מִן הָעַכּוּ"ם: עַכּוּ"ם שֶׁהֵבִיא גָּרָב שֶׁל חֲתִיכוֹת דָּג שֶׁחִתּוּכָן שָׁוֶה וְהֵן נִכָּרִין שֶׁכֻּלָּן מִדָּג אֶחָד וּמָצָא בַּחֲתִיכָה אַחַת מֵהֶן קַשְׂקַשִּׂין הֲרֵי כֻּלָּן מֻתָּרוֹת:

When a gentile brings a trough filled with open barrels of brine and there is a kosher fish in one of them, they are all permitted. If they are closed, one opens one and finds a kosher fish and one opens a second and finds a kosher fish, they are all permitted. [This applies] provided the head of the fish and its backbone are present so that it is recognizable that they are from a kosher species of fish. For this reason, we do not purchased crushed, salted fish from gentiles which are called terit terufah. If, however, the head and the backbone of a fish is recognizable, even though it is crushed, it is permitted to purchase it from a gentile. When a gentile brings a keg of pieces of evenly cut up fish and it is obvious that they are from one fish, they are all permitted if he finds scales on one of the pieces.

כל ביאה שאין בה פירצה - קטנה אתיא לכלל פירצה לכשתתגדל ולא ממעט אלא היכא דלא אתיא לעולם לכלל פירצה:

וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹפְחִין הָרֵאָה שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהּ נֶקֶב. וְרֹב הַמְּקוֹמוֹת אֵין נוֹפְחִין שֶׁהֲרֵי לֹא נוֹלַד דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם לַחֲשָׁשׁ. וּמֵעוֹלָם לֹא נָפַחְנוּ רֵאָה בִּסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב אֶלָּא אִם נוֹלַד לָנוּ דָּבָר שֶׁחוֹשְׁשִׁים לוֹ:

נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים מִן הַמַּיִם אֶל הֶחָרָבָה שֶׁאֶצְלָם, וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם לִמְקוֹמָם; נִמְצָא, אֲרוֹן מִצַּד זֶה וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד זֶה, נָשָׂא אֲרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא (שמואל ב ו ז) כְּשֶׁאָחַז בָּאָרוֹן, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות התוס' במס' קמא ד' פ"ו ד"ה ואין ומנחות ד' ט' ע"ב הניחו בתימה דל"ל ב' מיעוטי לא ליכתוב מיעוטו כלל וממילא איתרבי ותמה הרביד מלאכי באות כ"ט דאמאי לא תי' כמו שתי' ביומא ד' ס' ד"ה תרי בשם הר"ש עי"ש ולפי מ"ש מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' כ"ה אות ג' דתוס' יומא חיברם מוהר"ם מרוטנבורק ז"ל ניחא ועיין להרב משק ביתי אות פ"ב ועיין הרמ"ה לסנהדרין ד' ב"ן ע"א מהספר מה שפי' בהא דא"מ אח"מ וכו' ואין ריבוי וכו' ודוק:

אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אי אמרי' כן ביותר משני מיעוטין עי' לקמן במערכת הבי"ת אית ד' ד"ה ודע: ובטעם הדבר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכן ברבוי אחר רבוי דהוא למעט כתב הרמ"ה לסנהדרין על דף מ"ו ע"א טעם לשבח ולפי שאין הספר היקר הזה מצוי ביד כל אדם אעתיק דב"ק וז"ל ואיכא לפרושי דהיינו טעמא דאמרי' אין מיעוט אח"מ אלא לרבות דכיון דמיעוטא בתרא לא איצטריך למיעוטא דנפקא לן ממיעוטא קמא איכא למימר דלגלוי עליה דמיעוטא קמא הוא דאתא לאשמועינן דכי היכי דמיעוטא בתרא לא אתא למיעוטא מיעוטא קמא נמי לא אתא למיעוטא אלא דוגמא בעלמא נקט ומאחר דטרח קרא ואשמועינן דלאו למעוטי ההוא מדעם קאמר ממילא שמעינן דדעתי' לרבויי ויש לפרש אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כלומר שהמיעוט השני ממעט מן המיעוט הראשון ונמצא מרבה בעיקר והכי נמי איכא לפרושי גבי אין רבוי אחר רבוי אלא למעט כי הני תרי טעמי דכתבינן וטעמי מעליי אינון עכד"ק ועיין לקמן במערכת המ"ם אות רי"ב:

רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות בשר נבילה לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח ונתערבה באחרות ואינה ניכרת בטלה ברוב משום ספק ספיקא: הגה ויש אוסרין בכה"ג משום דכל מקום דאיסור במקומו הוי כמחצה על מחצה והואיל וספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספיקא להתיר רק תערובות לא מקרי ספק ספיקא (ארוך כלל כ"ה) והכי נהוג: דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל מהתערובות הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב ואם נפל אחד מהתערובות הראשונה לאלף כולם אסורים ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן שאם יפול מן התערובות השניה למקום אחר אינו אוסר. (לשון רמב"ם פרק ט"ז מהמ"א דין י'): הגה ומכל מקום אין לאדם אחד לאכול את כולן ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי (ארוך כלל כ"ו) יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא (שם כלל כ"ה) וטוב להחמיר אם לא לצורך מאחר שיש לו היתר בלאו הכי: ספק טרפה שנתערב באחרות כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו מספק ספיקא: הגה ויש אומרים הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור דאורייתא ולא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור רק שנתערב באחרים לא מקרי ספק ספיקא ואסור (שם) אבל אם היו ב' ספיקות אם היה כאן איסור כלל ונודעו ב' הספיקות ביחד מתירין ס"ס בכל מקום אפי' באיסור דאורייתא וגופו של איסור ואפילו היה לו חזקת איסור כגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או לאחר שחיטה ואם תמצא לומר מחיים שמא לא נקבה הריאה יש להתיר מכח ספק ספיקא אע"פ שיש לברר על ידי בדיקת הריאה אין לחוש ועיין לעיל סימן נ"ג:

The majority of butcher shops sell meat slaughtered according to the law and the minority sell otherwise; therefore, when a piece of meat has been bought from a butcher shop without knowing if it is one of those that slaughter according to the law and it has been mixed with other permitted meats, the use of this mixture is permitted due to the double doubt. GLOSS: Some authors claim that in this case, the mixture is forbidden, as the general rule is as follows: when a prohibition still exists, it is considered that there is no majority, and since the object on which the first doubt falls is forbidden by the Bible, there is no longer a double doubt to permit the use of the mixture. This opinion must be accepted. A presentable food is mixed with other permitted foods, then a food from this mixture falls into two other permitted foods, and finally, a food from this second mixture falls into two other permitted foods; this second mixture can be used because the forbidden food from the first mixture is in the minority. Conversely, when a food from the first mixture falls into permitted foods, one cannot use this new mixture, even if the permitted foods form a quantity a thousand times greater. In the first case, thanks to the majority principle, several doubts could be conceived; therefore, when a food from the second mixture falls into other permitted foods, the use of this third mixture is authorized. GLOSS: However, one person cannot eat all the foods. This only concerns a food whose use is forbidden by a certain prohibition; but if the prohibition is doubtful, the introduction of this food among other permitted foods does not prevent the use of the third mixture thus obtained. According to some authors, one cannot authorize, due to the double doubt, the use of a mixture in which a food that may be permitted for the next day has entered. It is good not to violate the established law, as it is already lenient enough. When a doubtful food has been mixed with other permitted foods, the entire mixture is forbidden if the permitted foods do not have the quantity necessary to dissolve it; the forbidden food must be susceptible of being nullified, because if the first doubt relates to the object itself of the prohibition, it must be observed due to the double doubt. GLOSS: According to some authors, the mixture is forbidden, as one is faced with a biblical prohibition; there is then only the doubt about the mixture, the double doubt disappears and therefore the mixture is forbidden. But if the double doubt results from a general prohibition that combines the two doubts, one can apply the case of the double doubt even for a biblical prohibition. The same applies to a typically forbidden food, such as the forbidden poultry in the following example: a chicken, after being slaughtered, is found to have a broken or detached wing; it is not known if this accident occurred before or after the slaughter; it may also be that the fracture did not perforate the lung; this chicken is permitted because of the double doubt, even when it is possible to ascertain the severity of the accident by examining the lung. There is no fear to have in this regard.

כל זה "אחרי רבים להטות", שעל פיו בטלה דעת המיעוט ברוב, ודעת הרוב נעשית לדעת בית הדין, נוהג בתחומים רבים ושונים של ההלכה, "אזלינן בתר רובא", כשם שרוב בית הדין מכריע לגבי בית הדין כולו, כן דנה התורה בתחומים רבים ושונים את הכלל לפי תכונת רוב פרטיו, התכונה הייחודית של המיעוט בטלה בכלל, וכל פרט ופרט רואים אותו כאילו הוא בעל תכונת הרוב, והדברים אמורים לא רק ב"רובא דאיתא קמן", כלומר ברוב הנראה לעין, כמו כאן בסנהדרין, אלא גם ב"רובא דליתא קמן", כלומר ברוב שאינו אלא על פי הנחתנו לגבי מנהג העולם.

ועתה אביא ראיה לדברי התוספות וסייעתם חדא דמוכח מדברי רב פפא בעלמא דס"ל שעבודא לאו דאורייתא מדאמר פריעת בעל חוב מצוה וכמ"ש לקמן ועוד דלדעת הרי"ף שכתב דס"ל לרב פפא שעבודא דאורייתא בכל מילי והא דקאמר בפ' גט פשוט טעמא דגובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין היינו דמשום הכי אוקמה רבנן אדארייתא קשה דמה צריך טעם לו' דאוקמ' רבנן אדאורייתא וכך הקשו התו' רי"ד בקדושין וכן הריטב"א שם על הרי"ף וכתבו שאין דבריו נכונים בזה מהאי טעמא וכן הקשה בתשובת מהר"י ן' לב ספר א' דף מ"ט ע"ד גם הרמב"ן בחדושיו ס"פ גט פשוט. כתב שדברי הרי"ף אינם מחוורים בזה הרי הרמב"ן גופי' שהוא נושא כליו של הרי"ף ובכל מקום מיישב את דבריו בכל מה דאפשר בכאן הודה ולא בוש שדברי הרי"ף אינם מחוורים והעלו הרמב"ן והריטב"א שם דרב פפא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא בכל דוכתא ע"ש בריטב"א שהאריך בזה (וגבי מלוה נראה לכאור' ראיית הרמב"ן והריטב"א ברורה דס"ל לרב פפא שעבודא לאו דאורייתא מדקאמר בערכין פ' שום היתומים וב"ב סוף פ' ג"פ ובכתובות פ' הכותב פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ואם איתא דשעבודא דאורייתא אמאי יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו הא מדאורייתא אשתעבד נכסי') ועוד קשה לי לדעת הרי"ף אמאי קאמר רב פפא בב"ב טעמא דשלא תנעול דלת בפני לווין ובקדושין קאמר טעמא דשעבוד' דאוריית' הל"ל הכא והכא חדא לישנא אלא וודאי כדעת התוס' והלכך בב"ב דמיירי בסתם מלוה ע"פ דהתם שעבוד' לאו דאורייתא הוצרך לטעמא דשלא תנעול דלת בפני לווין אבל בקדושין דקאי התם אפלוגתא דרב ור' יוחנן דמיירי להדיא במלוה הכתובה בתורה כגון חטאת ופדיון הבן וניזקין דלא שכיחי דלא שייך התם טעמא דנעילת דלת בפני לווין ושייך טעמא דשעבודא דאורייתא ובהכי מתיישב ג"כ מה שהקשה הריטב"א שם על דברי התוספות ע"ש בריטב"א ויש ליישב כל קושיותיו מתוך מה שכתבתי ודו"ק. ומ"מ אף לפי דברי ריטב"א שם מ"מ איהו מסיק דרב פפא גופי' ס"ל בכל דוכתי שעבוד' לאו דאוריית' וא" כ פשיט' דלא קשיא כלל קושיית מהרש"ל וק"ל וע"ש בריטב"א:

מסור מיבעיא לן אם נשבע ונוטל ולא אפשיטא בס"פ הכונס (בבא קמא סב:) ומ"ש בשם הרמב"ם שאם תפס הנמסר אין מוציאין מידו בפ"ח מהלכות חובל ומ"ש ולדעת א"א ז"ל כיון דספיקא דדינא הוא לא מהני תפיסה בס"פ הכונס כתבו כן התוספות והרא"ש ודלא כרב האי שכתב דכל תיקו דממונא חולקין ובתשובות מיימוניות דשייכי לספר נזיקים סימן ו' כתוב שגם רבינו האי כתב בתשובתו דכיון דסלקא בתיקו המע"ה ולא כאשר כתוב בשערים:ומ"ש ופר"ת דלא מיבעיא אי נשבע ונוטל אלא כשהמוסר מכחיש הנמסר וכו' ז"ל הרא"ש שם ר"ת היה אומר דהך בעיא מיירי כגון שהמסור מכחיש את הנמסר דומיא דנגזל שהגזלן מכחישו אבל אם המסור עצמו אינו יודע כמה הפסיד ישבע הנמסר כמה הפסיד ויטול ואין נראה לר"י דמשמע דאיירי בעיא דומיא דטמון באש שאין המבעיר יודע כמה הפסיד הניזק והכי מסתברא טפי לדמות בעיא זו לבעיא דטמון באש מלדמותו לנגזל דהא טמון לא מדמינן לנגזל אע"ג דקאמר עשו תקנת נגזל באשו עכ"ל והרמב"ם כתב בפ"ח מהל' חובל מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו כגון שהראה מעצמו או שנאנס ונשא ונתן ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כך וכך הפסידני והמוסר כופר במה שטענו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו אלא נשבע בנקיטת חפץ וזכה במה שתפס ואם לא תפס אין מוציאין מן המוסר אלא בראיה ברורה עכ"ל. ודקדק ה"ה מדבריו שהוא סובר כדברי ר"ת כתוב בהג"א אם ראובן אומר לשמעון מסרתני ואין עדים ביניהם ישבע לו היסת שלא מסרו: