Biblical and rabbinic sources trace Elat's connection to the Israelite and Judean kingdoms. The Tanach records Solomon's maritime activity at Elat, its restoration to Judah under later kings, and its contested status among regional powers, while medieval and modern commentaries discuss its strategic significance and territorial claims.
הוא בנה את אילת וישבה ליהודה
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The Tanach records Eilat (Eilot) as a place whose political affiliation shifted repeatedly: Shlomo built his fleet there while it lay in the land of Edom (Melachim I 9:26), Aram and then Edom took it from Judah (Melachim II 16:6), and earlier Uzziah had rebuilt it and restored it to Judah (Divrei HaYamim II 26:2). This shifting history is itself the basis later authorities grapple with when asking whether Eilat belongs to Eretz Yisrael.
Responsa on this question
Ma'ayan Omer (Maayan Omer 5:1:24) — Ma'ayan Omer (5:1:25) states that there are differing opinions among the poskim regarding whether Eilat should be considered part of Eretz Yisrael or as foreign territory.
Az Nidberu (Az Nidberu 14:43) — Az Nidberu addresses the halakhic status of Elat regarding whether a priest is permitted to travel outside the Land of Israel, noting that while some authorities consider Elat part of territories conquered by the Egyptians (and thus subject to the sanctity of the Land), there is significant rabbinic dispute on the matter, and the work does not definitively rule whether Elat is considered part of Israel for purposes of this prohibition.
Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 3:23) — Tzitz Eliezer (3:23) addresses whether one must observe a second day of Yom Tov in newly settled areas of Eretz Yisrael, and does not state a position on whether Eilat is part of Israel.
Shevet HaLevi (Shevet HaLevi 5:173) — Shevet HaLevi (5:173) addresses whether residents of Eilat and Ophir may travel to these locations and discusses the halakhic status of dwelling outside the Land of Israel, without stating a definitive position on whether Eilat is part of Israel.
דברי הימים ב כ״ו:ב׳
II Chronicles 26:2
After Amaziah’s death, Uzziah rebuilds Eloth and restores it to Judah. This parallel to II Kings emphasizes Judah’s political possession of Elath during the monarchy.
ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵיל֔וֹת וַיְשִׁיבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ {פ}
It was he who rebuilt Eloth and restored it to Judah after King [Amaziah] rested with his ancestors.
מלכים ב ט״ז:ו׳
II Kings 16:6
During Ahaz’s reign, the king of Aram captures Elath for Aram and expels the Judeans; Edomites then come to Elath and settle there. This records the city’s contested status and its connection with Judean settlement.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא הֵ֠שִׁ֠יב רְצִ֨ין מֶֽלֶךְ־אֲרָ֤ם אֶת־אֵילַת֙ לַֽאֲרָ֔ם וַיְנַשֵּׁ֥ל אֶת־הַיְּהוּדִ֖ים מֵֽאֵיל֑וֹת (וארמים) [וַֽאֲדֹמִים֙] בָּ֣אוּ אֵילַ֔ת וַיֵּ֣שְׁבוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
At that time King Rezin of Aram recovered Elath for Aram; he drove out the Judahites from Elath, and Edomites came to Elath and settled there, as is still the case.
מלכים א ט׳:כ״ו
I Kings 9:26
Solomon builds a fleet at Ezion-geber, which is beside Eloth on the Red Sea, in the land of Edom. This passage connects Eloth/Elath with the Edomite region while describing Israelite royal control and activity there.
וׇאֳנִ֡י עָשָׂה֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה בְּעֶצְיֽוֹן־גֶּ֨בֶר אֲשֶׁ֧ר אֶת־אֵל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת יַם־ס֖וּף בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃
King Solomon also built a fleet of ships at Ezion-geber, which is near Eloth on the shore of the Sea of Reeds in the land of Edom.
רד"ק על מלכים ב' י״ד:כ״ב
Radak on II Kings 14:22
Radak explains Uzziah’s restoration of Elath to Judah and its strategic significance. His comment is directly relevant to the biblical evidence that Elath was at times under Judean sovereignty.
הוא בנה את אילת. ובדברי הימים את אילות ואחד הוא והיתה למלך אדום כמו שכתוב בתורה מאת אחינו בני שעיר מאילת ומעציון גבר וכן אמר בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום ואפשר כי דוד לקחה ממלך אדום כי מושל היה בכל ארץ אדום כמו שאומר וישם דוד באדום נציבים ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום מתחת יד יהודה ואילות שלקחה דוד השיבוה אליהם ועתה כשמלך עוזיהו לקח אילת ממלך אדום וישיבה ליהודה ועוזיה בנה אותה אחר שהשיבה ליהודה כי לא בנה אותה והיא ביד אדום אלא לאחר שלקחה מידי אדום ואפשר שנהרסו חומותיה בעת הכבוש עד שהוצרך לבנותה וכמו וי"ו זה הן אתה קצפת ונחטא אחר שחטאנו קצפת ובאמרו אחרי שכב המלך עם אבותיו נראה כי קודם שמת אביו מלך שאם לא כן לא הוצרך לומר אחרי שכב המלך ומתי היה אלא אחרי מות אביו אלא קודם שמלך כיון שנס אביו מירושלם מפני הקושרים עליו ולא ידענו מתי הוא זה שקשרו עליו ונס לכישה והנה נראה מהפסוקים כי תכף שנס שם שלחו אחריו והמיתוהו שם ונשאוהו לירושלם וקברוהו והמליכו את בנו ואפשר כי וישלח אחריו שאמר לא היה תכף שהיה בלכיש אלא לאחר זמן ולדברי בעל סדר עולם נראה כי בשובו ממלחמת אדום ונלחם ישראל קשרו עליו עבדיו ומקרא מסייעו בדברי הימים ומעת אשר סר אמציה מאחרי ה' ויקשרו עליו קשר וגו' ובשובו ממלחמת אדום הוא שסר מאחרי ה' שהביא אלהי שעיר ובעל סדר עולם אמר כי בשנת שלש עשרה לאמציהו עשה מלחמת אדום ואם כן הוא בשובו מן המלחמה אחרי שנלחם עם ישראל קשרו עליו עבדיו והמיתוהו כל זה היה בשנת שלש עשרה לאמציהו או בשנת ארבעה עשר והנה נשארו משני מלכותו י"ו שנה או ט"ו שנה כי הכתוב אומר כי עשרים ותשעה שנה מלך בירושלם והיאך היה זה ובסדר עולם אומר גם כן מה תלמוד לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו אלא שמלך בחיי אביו ולא פירש כמה ועוד אמר בו טעם אחר מה יהורם ואחזיהו ויואש מתו מיתת תחלואים ע"י אחרים אף אמציהו מת מיתת תחלואים ע"י אחרים לפיכך אמר אחרי שכב המלך עם אבותיו מת כמות אבותיו ורש"י ז"ל כתב כי אותן חמשה עשר שנה לאמציהו משקשרו עליו קשר ומלך עוזיהו ואמציה ישב בלכיש כל אותן חמשה עשר שנה ועוזיהו בנו מלך נראה כן לפי הפסוקים כי הכתוב אומר כי אחר שנקבר אמציהו לקחו כל עם יהודה את עוזיהו בנו וימליכו אותו תחת אביו והוא בן י"ו שנה היאך מלך חמשה עשר שנה בחיי אביו ואם יאמר כי ויקחו כל עם יהודה את עוזיהו כשקשרו על אמציהו ונס לכישה אז המליכו בנו ואז היה בן י"ו שנה לא נראה כן לא במלכים ולא בדברי הימים כי אחר מיתת אביו אומר שהמליכוהו ועוד היאך אומר הכתוב על אמציהו כי תשעה ועשרים מלך והוא לא מלך אלא י"ד שנה ואם היה מתחבא בלכיש ט"ו שנה מה מלכות היה זה ועוד כי לבנו אינו מונה אלא שתים וחמשים שנה והם אחר מות אביו כי כן כתוב כי בן ששה עשר היה במלכו ונ"ב שנה מלך ואותן ט"ו שנה אם תמנה אותן לבנו הרי מלך ס"ז והראיה שהוא מביא מהימים שעמד הבית אינה ראיה כי ב' חשבונות תמצא בימי הבית כי אם תמנה מתחלת בנין הבית עד ג' ליהויקים שבא עליו נבוכדנצר תמצא ארבע מאות ועשר ושלשה חדשים ואם תמנה עד שחרב הבית מכל וכל בי"א שנה לצדקיהו תמצא ארבע מאות ותשע וששה חדשים ועוד לדבריו כי היה הקשר ט"ו שנה והוא עומד בלכיש היאך היה זה והכתוב אומר כי בנוסו ללכיש שלחו אחריו והמיתו שם ואם אחר ט"ו שנה היה לא היה אומר וישלחו אחריו כי אחריו נראה מיד אחר שנס שם שלחו אחריו
מצודת דוד על מלכים ב י״ד:כ״ב
Metzudat David on II Kings 14:22
Metzudat Zion explains that Elat may originally have belonged to Judah, was taken by Edom, and was recaptured by Amaziah; afterward, Uzziah fortified it and thereby restored it to Judah.
הוא בנה את אילת וישבה ליהודה. יתכן שהיתה פעם אחת משל יהודה, ובני אדום לקחו מהם, וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם, ועזריה בנה את חומתה להיות עיר מבצר, ובזה השיבה ליהודה, כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיק בשלהם: אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר, כי אף שהוא לכדה, עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת, ובא עזריה ועשאה עיר מבצר:
פניני הלכה, העם והארץ ג׳:י״ד
Peninei Halakhah, The Nation and the Land 3:14
The passage presents a dispute over the southern boundary conquered by those who entered under Yehoshua, with opinions extending as far south as Eilat, and states that any place within the broader boundaries of the promised land under Israeli sovereignty is subject to mitzvot תלוייות בארץ.
אולם המצווה על עולי מצרים בהנהגת יהושע בן נון היתה לכבוש תוואי גבול שמתחיל מדרום ים המלח עד 'נחל מצרים', כפי שמבואר בפרשת מסעי (במדבר לד, ה), ורק לאחר שיישבו את עיקר הארץ כראוי, יתפשטו לכל גבולות הארץ. נחלקו הפוסקים לגבי הגבול הדרומי שאותו נצטוו עולי מצרים לכבוש, והמחלוקת תלויה בזיהוי המקומות שנזכרו בפרשת מסעי מדרום ים המלח ועד נחל מצרים. יש אומרים שהגבול מתעגל מעט דרומה מים המלח וכולל את העיר ירוחם ושדה בוקר ושוב מתעגל צפונה עד נחל מצרים. ויש אומרים שהוא נמשך יותר דרומה עד עין יהב בערבה ומצפה רמון בנגב ומשם נמשך עד נחל מצרים. ויש סוברים שהוא מדרים עד אילת ומשם נמשך לנחל מצרים. משמעות הדיון עד היכן גבול עולי מצרים הוא לשני עניינים: א' חובת ישוב הארץ, האם בסדר עדיפות גבוה כגבולות פרשת מסעי או נמוך כשאר גבולות הארץ המובטחת. ב' חובת המצוות התלויות בארץ כל עוד אין שם ריבונות ישראל. אמנם מקום שנמצא בריבונות ישראלית והוא בגבולות הארץ כולה, בכל אופן חייב במצוות התלויות בארץ כגבול עולי בבל.
מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ה פ״א סי׳ כ״ד
Maayan Omer 5:1:24
The passage asks whether Eilat is considered part of Eretz Yisrael or chutz la’aretz and answers that halachic authorities disagree, recommending stringency.
On this pageThe passage asks whether Eilat is considered part of Eretz Yisrael or chutz la’aretz and answers that halachic authorities disagree, recommending stringency.
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אז נדברו, חי״ד סי׳ מ״ג
Az Nidberu 14:43
The passage states that Eilat is among the places conquered by the Babylonian returnees, while citing an opinion that it was conquered by those who came out of Egypt and noting that many dispute this view.
On this pageThe passage states that Eilat is among the places conquered by the Babylonian returnees, while citing an opinion that it was conquered by those who came out of Egypt and noting that many dispute this view.
Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
ציץ אליעזר, ח״ג סי׳ כ״ג
Tzitz Eliezer 3:23
The passage presents a lengthy analysis of the Rambam’s view that the observance of one or two festival days depends primarily on whether a settlement existed in the area during the original sanctification and whether messengers could reach it, with particular discussion of new settlements and areas in Eretz Yisrael.
On this pageThe passage presents a lengthy analysis of the Rambam’s view that the observance of one or two festival days depends primarily on whether a settlement existed in the area during the original sanctification and whether messengers could reach it, with particular discussion of new settlements and areas in Eretz Yisrael.
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שבט הלוי, ח״ה סי׳ קע״ג
Shevet HaLevi 5:173
The passage discusses whether Eilat and Ofira are outside the Land of Israel, stating that Ofira is almost certainly abroad and Eilat appears similarly situated; it explains that the main prohibition concerns permanent residence abroad, while temporary travel with intent to return may be permitted for some needs, though ordinary tourism is generally not considered a need, with limited room for leniency for a very brief visit to see nature if framed as a mitzvah.
On this pageThe passage discusses whether Eilat and Ofira are outside the Land of Israel, stating that Ofira is almost certainly abroad and Eilat appears similarly situated; it explains that the main prohibition concerns permanent residence abroad, while temporary travel with intent to return may be permitted for some needs, though ordinary tourism is generally not considered a need, with limited room for leniency for a very brief visit to see nature if framed as a mitzvah.
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵילַ֔ת וַיְשִׁבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ {פ}
Same passage as Radak on II Kings 14:22
Filed under: The Splitting of the Red Sea
Filed under: The Splitting of the Red Sea
Filed under: The Splitting of the Red Sea
Filed under: The Splitting of the Red Sea
These sources explore the connection between Elul as a season of repentance and spiritual elevation, and Eretz Yisrael as the place where the Jewish people's covenant with God is uniquely expressed and where sins are forgiven. Together they illuminate how the Land serves as the spiritual center for collective teshuvah and divine communion.
These sources explore Rav Kook's vision of Eretz Yisrael as central to Israel's national and spiritual purpose. They address how the Land enables the Jewish people to actualize their divine mission, serve as a beacon of God's knowledge to humanity, and maintain their collective holiness and distinctive identity.
These sources present Chabad's understanding of Eretz Yisrael's spiritual significance, exploring its unique role as a direct conduit of divine providence, its centrality to redemption and the ultimate purpose of creation, and the spiritual responsibility of those who dwell there to sustain the entire Jewish people.
These sources explore the unique spiritual connection between the divine Presence (Shechinah) and the Land of Israel, from biblical foundations through rabbinic, medieval, and mystical perspectives. They establish Eretz Yisrael as the place where God's attention, prophecy, and divine overflow are most directly accessible to the Jewish people.
These sources trace the religious and legal foundations for immigrating to and settling in the Land of Israel, from Abraham's initial divine command through biblical obligations, Talmudic discussions of its spiritual value, medieval legal codes, and modern Kabbalistic interpretations of Aliyah's role in Jewish spiritual life.
Biblical prophecies and rabbinic interpretations describing Israel's gathering from exile, return to and cultivation of the land, and the spiritual and physical renewal that accompanies restoration to the ancestral soil.