Malchus SheBaNetzach: Eternal Divine Sovereignty

יְֽהֹוָ֗ה בְּעׇזְּךָ֥ יִשְׂמַח־מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־[יָּ֥גֶל] (יגיל) מְאֹֽד׃ ר֣וּמָה יְהֹוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָ֗ה גְּבוּרָתֶֽךָ׃ {פ}

O ETERNAL One, the king rejoices in Your strength; how greatly he exults in Your victory! Be exalted, O ETERNAL One, through Your strength; we will sing and chant the praises of Your mighty deeds.

יְהֹוָ֣ה מָלָךְ֮ גֵּא֢וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הֹוָה עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃ נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵעוֹלָ֣ם אָֽתָּה׃

GOD is sovereign, and robed in grandeur; GOD is robed, and girded with strength. The world stands firm; it cannot be shaken. Your throne stands firm from of old; from eternity You have existed.

בלילה יתקשר עם המלכות: וְהִתְחִיל מֵהַלַּיְלָה עֵת שְׁכִיבַת הָאָדָם עַל מִטָּתוֹ, וַהֲרֵי הַשְּׁלִיטָה הִיא לַיְלָה מִדַּת הַמַּלְכוּת, וְהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן, הַשֵּׁנָה הִיא כְּעֵין מִיתָה וְאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלְטָא, מַה יַעֲשֶׂה, יְתַקֵּן וְיַקְדִּים לְהִתְקַשֵּׁר בְּסוֹד הַקְּדֻשָּׁה דְּהַיְנוּ סוֹד מִדַּת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת קְדֻשָּׁתָהּ, וְלָזֶה יֵלֵךְ עַל מִטָּתוֹ וִיקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בכונת הַלֵּב. קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה יִטּוֹל יָדָיו מֵהַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם וְיַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ וִיבָרֵךְ, וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר עָלֶיהָ (מִשְׁלֵי ו, כב): "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" מִן הַחִצוֹנִים "וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" . וְתִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהּ, וְיִתְעַלֶּה דְּיוֹקַן נִשְׁמָתוֹ בְגַן עֵדֶן עִם הַשְּׁכִינָה הַנִּכְנֶסֶת שָׁם עִם הַצַּדִּיקִים, וְהַתִּפְאֶרֶת יָבֹא שָׁם גַּם הוּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים וְעִמּוֹ בְּחֶבְרָתָם, שֶׁכֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. הֲרֵי מַמָּשׁ נָסַע עִמָּהּ מֵהַמִּיתָה וְהַשֵּׁנָה אֶל סוֹד הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים וְנִקְשָׁר בְּסוֹד גַּן עֵדֶן וְהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ עָלָיו אוֹר הַתִּפְאֶרֶת הַמִּתְנוֹצֵץ בְּגַן עֵדֶן עַל הַצַּדִּיקִים, וְכֵן פֵּרֵשׁ בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה (דַּף קל:). יָצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת יְיַחֵד עַצְמוֹ מַמָּשׁ בַּמַּלְכוּת לְבַד, בְּסוֹד קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְזֶהוּ תְּקוּפָתוֹ בַיּוֹם עִם תְּקוּפַת הַסְּפִירָה, וּלְעוֹלָם דָּבֵק בָּאוֹר הַשּׁוֹלֵט.

At night he [should] connect with Kingship: And he begins from the night, at the time that a man lies down on his bed. And behold the rulership is to Night, the trait of Kingship. And he goes to sleep - and sleep is similar to death, and the tree of death rules. What shall he do? He [should] repair and proceed to connect to the secret of holiness, which is the secret of the trait of kingship, from the aspect of its holiness. And so he [should] go on his bed and accept the full yoke of the Kingship of the Heavens with concentration of the heart. He gets up at midnight, [washes] his hands from the husk that is governing them, removes the evil from his flesh and recites a blessing. And he [should] repair the Divine Presence through the occupation with Torah. And about this is it stated (Proverbs 6:22), "When you lie down it will watch over you," from the external forces; "and when you awake, it will talk with you." And She will be connected to him, and he to Her. And the likeness of his soul will rise in the Garden of Eden with the Divine Presence that is entering there with the righteous ones. And Splendor will also come there to play with the righteous ones, and with him in their company - as they will all be listening to his voice. Behold, he has actually traveled with Her from death and sleep to the secret of the Garden of Eden and began to cause the light of Splendor, that sparkles in the Garden of Eden upon the righteous, to sparkle upon him. And so is it explained in [the Zohar,] Parshat Terumah (p. 130b). He exits the synagogue [and] unifies himself truly with Kingship alone, through the secret of accepting the yoke of the Kingdom of the Heavens. And this is his strength during the day, with the strength of the Sefirah. And he [should] always cling to the Light that is ruling.

וְהִנֵּה מָה שֶׁהוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא, שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת לַדָּבָר הַזֶּה. אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם.

Behold, what our sages, of blessed memory, have taught us is that man was created solely to delight in G-d and to derive pleasure in the radiance of the Shechina (divine presence). For this is the true delight and the greatest pleasure that can possibly exist. The place of this pleasure is, in truth, in Olam Haba (the World to Come).

הכלל הוא, כי בראש חודש אלול השם יתברך מגלה אלהותו ומלכותו לנשמת ישראל וכי הוא מנהיג את כל העולמות בחסדו הגדול וישראל עם קדושו ממליכים עול מלכותו עליהם. הרצון בזה, כי בחנוכה מתחיל הארת השם יתברך על ידי נסים ונפלאות ועל ידי הניסים ונפלאות הקליפה נכנעה לפני הקדושה וזהו בחנוכה.

וזהו ושמועה טובה תדשן עצם ע"ד שארז"ל ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים כדמיון אדם שהוא שבע מחמת תענוג. כך הקב"ה מתענג מחמת מעשיהם של ישראל תדשן עצם כלומר מדשן ומענג את עצמיות של היכל והוא הקב"ה.

This is the meaning of "And Jacob dwelled in the land." Even though he dwelled in the territories of his father's dwelling, it implies that he gathered them in summer, as the Holy One, blessed be He, gathers in His presence. Or one might say, the dwelling of his father implies that every thought is an entire world, and they are sparks of holiness. He gathers them to the root.

רַק שֶׁצָּרִיךְ לְסַדֵּר לוֹ בְּסֵדֶר וְעִנְיָן אַחֵר, ״דָּבָר דָּבוּר עַל אוֹפְנָיו״, מְעַט מְעַט. וּבְחִינַת עֵצָה זוֹ נִקְרֵאת ״נֶצַח״ וְ״הוֹד״, שֶׁהֵן ״כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת״; וְגַם [נוסח אחר:

This deliberation is referred to (by the terms) netzach and hod. They are the kidneys that advise, and also the two testicles that prepare the spermatozoon, i.e., the drop that issues from the brain. That is, (they adapt) a matter of wisdom and intelligence deriving from the father’s intellect in such a way that it will not issue as it is in itself [i.e., a very subtle intellection in his brain and intellect], but that it change somewhat from the subtlety of his intelligence and become an intellection not quite so subtle, so that the son will be able to absorb it in his mind and understanding.