מוסר

חוכמה ומידות לנערה צעירה

מקורות בתנ״ך וברבנות מציעים הדרכה לטיפוח מידות טובות, אחריות אישית, כנות ואיזון בדמות האדם. התורה מדגישה חסד, דבור אמת, למידה מזולת והפוכת הלימוד לפעולה אתית.

חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ

22 מקורות · 18 מאומתים

נפתח כדף עבודה — חקור, הוסף הערות וייצא.

מה אומרים המקורות

נקודת מוצא טובה לברכה היא קריאה פנימית לאחריות עצמית: משנה אבות מלמדת ״אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי... וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי״ (משנה אבות א׳), ומזהה את בת המצווה כרגע שבו הבת מתחילה לקחת אחריות על עצמה כאן ועכשיו.

אפשר להוסיף את הגדרת הגדלות שבמשנה: מי שהוא חכם הוא הלומד מכל אדם, הגיבור הוא הכובש את יצרו, העשיר הוא השמח בחלקו, והמכובד הוא המכבד את הבריות (משנה אבות ד׳) - תכונות שראויות להיות יעד לבת המצווה בבגרותה החדשה.

פסוקי משלי קוראים לקשור חסד ואמת על הגרון ולכתבם על לוח הלב, ומבטיחים שבכך תמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם (משלי ג׳:ג׳-ד׳), וכן תהלים מתאר את ההולך תמים, פועל צדק ודובר אמת בלבבו כמי שראוי לעמוד לפני ה׳ (תהילים ט״ו:א׳-ג׳) - שני יסודות נאים לאיחולים ליום כזה.

הלל מלמד באבות לא לפרוש מן הציבור, לא לבטוח בעצמו עד יום מותו, ולא לדון את הזולת עד שיגיע למקומו (משנה אבות ב׳), עצות מעשיות לחיי קהילה ולענווה שמתאימות היטב לנאום ברכה לנערה המתבגרת.

מסילת ישרים פותח ביסוד שעל האדם לברר מהי חובתו בעולמו ולאן לכוון את מבטו ומגמתו בכל ימי חייו, שכן המצוות הן האמצעי להגיע אל התכלית (מסילת ישרים א׳:א׳), ובפרק החסד הוא מוסיף שעניינו של אדם הוא להיטיב לבריות תמיד בגוף, בממון ובנפש (מסילת ישרים י״ט:ד׳-ה׳) - שני יסודות שראויים לשמש ציר לברכה: בירור הדרך, וחיים של נתינה.

רבי מאיר באבות אמר לגמור בכל הלב ובכל הנפש לדעת את דרכי ה׳ ולשקוד על דלתי תורתו, ואביי לימד להיות ערום ביראה ולהרבות שלום עם האחים והקרובים וכל אדם (ברכות י״ז א) - עצה מעשית ליחסי אנוש, ראויה כברכה לבת מצווה.

הרמב״ם מלמד שעל האדם להרגיל עצמו בדעות הממוצעות, לעשות ולשנות ולשלש במעשים הטובים עד שיקלו עליו ויקבעו בנפשו, וזו נקראת ״דרך ה׳״ (משנה תורה, הלכות דעות א׳) - עצה ליצירת הרגלים טובים לאורך החיים.

חובות הלבבות מדגיש את ביטחון באלוקים שחסדו וטובו סובבים הכל, הנותן לחם לכל בשר ופותח את ידו ומשביע לכל חי רצון (חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון א׳-ה׳) - יסוד של אמונה ובטחון כעצה לדרך חיים.

התניא מלמד שחשוב לדעת שגם במאבק המתמיד נגד הסטרא אחרא אל יפול לב האדם, שכן אולי לכך נברא וזו עבודתו (תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים כ״ז:ו׳-ז׳), ובמקום אחר מדגיש שכל ישראל אחים ממש משורש נפשם באלוקים אחד, ושאין להעדיף את הגוף על הנפש (תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ב:ב׳-ג׳) - עצה לאחווה ולחיי פנים.

רבינו בחיי מוסיף כי אמונה שבאה מקבלה בלבד אינה מספיקה, ויש להשריש את האמונה גם מצד הידיעה והחכמה כדי לעמוד איתן נגד דעות זרות (רבינו בחיי, אבות ב יט), ורש״ר הירש מלמד שעל התורה להיות עיקר וכל שאר החכמות טפלות לה ומשרתות אותה (רש"ר הירש, ויקרא יח ד) - שתי עצות על מקום התורה בחיי הדעת.

הרמב״ם מורה שעיקר הזכייה בכתר תורה הוא בשמירת הלילות מבלי לבזבזם בשינה ואכילה ושתייה ושיחה אלא בתלמוד תורה (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג׳), ורש״י על קהלת מפרש ש״לראות טובה״ פירושו לעסוק בתורה שהיא לקח טוב, ולשמוח בחלק הנתון לו (רש"י על קהלת ה׳:י״ז) - עצה לשמחה ולתלמוד תורה כאורח חיים.

ספר חסידים קובע שחייב אדם ללמד את בנותיו את פסקי ההלכות והמצוות המעשיות, כגון הלכות שבת וכל שאר המצוות, כדי שתדע לשמור אותן, אף שאינה מחויבת בעומק התלמוד וסודות התורה (ספר חסידים, שיג) - יסוד ללימוד הלכה מעשי לבת המצווה.

לקוטי שיחות עומד על גודל הזכות שבהשתדלות שכל ילדה יהודיה שהגיעה לחינוך תדליק נרות שבת ויום טוב, ומבאר כי שלושת הניסים שחזרו עם רבקה באוהל שרה - נר דולק, ברכה בעיסה וענן על האוהל - מקבילים לשלוש המצוות העיקריות של האישה: הדלקת נרות, חלה וטהרת המשפחה (לקוטי שיחות חט"ו, חיי שרה (ג)), ומדגיש את ההשפעה הרוחנית של הדלקת הנרות; מאמר מרדכי מוסיף שיש מעלה גדולה בהדלקת הנרות מתוך שמחה וטוב לבב, שהזוהר מזכה בה בנים קדושים ושלום בעולם (מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 י׳:ד׳) - עצה קונקרטית לבת מצווה להתחיל במצוות הנשים.

הספרי מציין שבפרשת הירושה נאמר ״בנים״ ולא ״בנות״ ביחס לנחלה הנלמדת שם, אף שהבנות נכנסות לנחלה תחת האחים לחלוק בשווה (ספרי, תצא רטו, וראה גם ירושה, פנחס קלד) - מקור שעוסק בתחום הירושה ואינו נוגע ישירות לברכות לבת מצווה.

הרמב״ם בהלכות אישות מתאר את חובת האישה לכבד את בעלה ולעשות כל מעשיה על פיו, ומגדיר זאת כדרך בנות ישראל הקדושות והטהורות בזיווגן (משנה תורה, אישות פרק טו יז והלאה) - מקור העוסק ביחסי אישות ולא בברכה לבת מצווה כשלעצמה.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג דן בחשיבות שמירת עיקרי הדת והמצוות - שבת, כשרות וטהרת המשפחה - ובצורך בהתחייבות מפורשת לשמירתן (היכל יצחק, אה"ע ח"א סי׳ כ״א), ועל כן ניתן לשאוב ממנו עצה לברכה הממוקדת בקבלת עול המצוות בבגרות.

מקור 1 · תנ״ך
מאומת

משלי ג:ג–ד

משלי ג׳:ג׳-ד׳

Proverbs 3:3-4

שלמה המלך מציע לבתך לקשור על ליבה חסד ואמת, ולהפוך אותם לדרך חיים המוצאת חן בעיני אלוהים ואדם.

חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ קׇשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כׇּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃ וּמְצָא־חֵ֥ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃

Let fidelity and steadfastness not leave you; Bind them about your throat, Write them on the tablet of your mind, And you will find favor and approbation In the eyes of God and human beings.

מקור 2 · תנ״ך
מאומת

תהילים ט״ו:א–ג

תהילים ט״ו:א׳-ג׳

Psalms 15:1-3

דוד מתאר את האדם הראוי: הולך בתמים, פועל צדק ודובר אמת; זהו מצפן מעשי ליושר, אמינות ואחריות.

הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃ לֹֽא־רָגַ֨ל ׀ עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְ֝חֶרְפָּ֗ה לֹא־נָשָׂ֥א עַל־קְרֹבֽוֹ׃

Anyone who lives without blame, who does what is right, and in their heart acknowledges the truth; whose tongue is not given to evil; who has never done harm to a compatriot, or borne reproach for [acts toward] a neighbor;

מקור 3 · חז״ל
מאומת

משנה אבות א:י״ד

משנה אבות א׳

Pirkei Avot 1:14

הלל מלמד: «אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי» — לשלב אחריות אישית, אכפתיות לזולת ונכונות לפעול בזמן.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

ראה גם

  • Pirkei Avot 2:1לא מאומתFiled under: The Yid and the Id: Jewish Perspectives on Psychology & Personal Development
  • Berakhot 61aלא מאומתFiled under: The Yid and the Id: Jewish Perspectives on Psychology & Personal Development
  • Shabbat 105bלא מאומתFiled under: The Yid and the Id: Jewish Perspectives on Psychology & Personal Development
מקור 4 · חז״ל
מאומת

משנה אבות ד:א

משנה אבות ד׳

Pirkei Avot 4:1

בן זומא מגדיר גבורה ככיבוש היצר, עושר כשמחה בחלק, וכבוד בכיבוד הבריות — הגדרות עמוקות של כוח פנימי, הכרת הטוב וכבוד האדם.

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:

ראה גם

  • Genesis 2:7לא מאומתFiled under: Am I Ready To Find My Soul Mate? Part II – Gratifying Your Deepest Desires
  • Sanhedrin 91aלא מאומתFiled under: Am I Ready To Find My Soul Mate? Part II – Gratifying Your Deepest Desires
  • Bava Batra 10bלא מאומתFiled under: Am I Ready To Find My Soul Mate? Part II – Gratifying Your Deepest Desires
מקור 5 · חז״ל
מאומת

משנה אבות ב:ד

משנה אבות ב׳

Pirkei Avot 2:4

הלל מזהיר שלא להתרחק מן הציבור, לא לסמוך רק על עצמך, ולא לדחות את התשובה; הדברים מעודדים קשר לקהילה, ענווה והתחדשות.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:

ראה גם

  • Berakhot 6aלא מאומתFiled under: Hashgachah Pratit I – The Nature and Dynamics of Divine Providence
  • Psalms 113:5לא מאומתFiled under: Hashgachah Pratit I – The Nature and Dynamics of Divine Providence
  • Bereshit Rabbah 10:6לא מאומתFiled under: Hashgachah Pratit I – The Nature and Dynamics of Divine Providence
מקור 6 · חז״ל
מאומת

ברכות י״ז ע״א

ברכות י״ז א — ד"ה מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר

Berakhot 17a:7

חז״ל מדגישים שהעיקר אינו הלימוד בלבד אלא התרגום שלו למעשים של תורה, חסד ותיקון העולם.

מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: ״גְּמוֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי, וְלִשְׁקוֹד עַל דַּלְתֵי תוֹרָתִי. נְצוֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ, וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי. שְׁמוֹר פִּיךְ מִכָּל חֵטְא, וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכָּל אַשְׁמָה וְעָוֹן. וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם״. מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּאַבָּיֵּי: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה. ״מַעֲנֶה רַךְ מֵשִׁיב חֵמָה״. וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם עִם אֶחָיו וְעִם קְרוֹבָיו וְעִם כָּל אָדָם וַאֲפִילּוּ עִם גּוֹי בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וִיהֵא מְקוּבָּל עַל הַבְּרִיּוֹת. מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרָבָא: תַּכְלִית חָכְמָה — תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ וּבְרַבּוֹ וּבְמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה׳ שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עוֹשֵׂיהֶם״. ״לָעוֹשִׂים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לְעוֹשֵׂיהֶם״ — לָעוֹשִׂים לִשְׁמָהּ וְלֹא לָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְכָל הָעוֹשֶׂה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא.

Rabbi Meir was wont to say the following idiom: Study with all your heart and with all your soul to know My ways and to be diligent at the doors of My Torah. Keep My Torah in your heart, and fear of Me should be before your eyes. Guard your mouth from all transgression, and purify and sanctify yourself from all fault and iniquity. And if you do so, I, God, will be with you everywhere. Abaye was wont to say: One must always be shrewd and utilize every strategy in order to achieve fear of Heaven and performance of mitzvot. One must fulfill the verse: “A soft answer turns away wrath” (Proverbs 15:1) and take steps to increase peace with one’s brethren and with one’s relatives, and with all people, even with a non-Jew in the marketplace, despite the fact that he is of no importance to him and does not know him at all (Me’iri), so that he will be loved above in God’s eyes, pleasant below in the eyes of the people, and acceptable to all of God’s creatures. Rava was wont to say: The objective of Torah wisdom is to achieve repentance and good deeds; that one should not read the Torah and study mishna and become arrogant and spurn his father and his mother and his teacher and one who is greater than he in wisdom or in the number of students who study before him, as it is stated: “The beginning of wisdom is fear of the Lord, a good understanding have all who fulfill them” (Psalms 111:10). It is not stated simply: All who fulfill, but rather: All who fulfill them, those who perform these actions as they ought to be performed, meaning those who do such deeds for their own sake, for the sake of the deeds themselves, not those who do them not for their own sake. Rava continued: One who does them not for their own sake, it would have been preferable for him had he not been created.

מקור 7 · חז״ל
מאומת

Sifrei Devarim 215:13

ספרי, תצא רטו, וראה גם ירושה, פנחס קלד

Sifrei Devarim 215:13

הקטע דורש את המונח „בנים” כך שדיני הבכורה המתוארים בו יחולו על בנים ולא על בנות, אף שבנות יורשות יחד עם אחיהן בשווה.

דָּבָר אַחֵר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים – הַבָּנִים בַּתּוֹרָה הַזֹּאת, וְאֵין הַבָּנוֹת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַבָּנוֹת נִכְנָסוֹת לְנַחֲלָה תַּחַת הָאַחִים, לַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה, יָכוֹל תְּהֵא בְּכוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הַבָּנִים בַּתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֵין הַבָּנוֹת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת.

מקור 8 · ראשונים
מאומת

רמב״ם, הלכות דעות א:ד–ז

משנה תורה, הלכות דעות א׳

Mishneh Torah, Human Dispositions 1:7

הרמב״ם מתאר את מידת האמצע ואת הצורך לאמן את האופי במעשים חוזרים; זו עצה לבנות הרגלים מאוזנים ולא להיסחף לקיצוניות.

וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בּוֹ. יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת וְיַחֲזֹר בָּהֶם תָּמִיד עַד שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶם קַלִּים עָלָיו וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם טֹרַח עָלָיו וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ. וּלְפִי שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָא בָּהֶן הַיּוֹצֵר וְהֵם הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִית שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לָלֶכֶת בָּהּ. נִקְרֵאת דֶּרֶךְ זוֹ דֶּרֶךְ ה'.

מקור 9 · ראשונים
מאומת

חובות הלבבות, שער הביטחון א–ה

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון א׳-ה׳

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 1-5

רבנו בחיי מסביר ביטחון בה׳ כמאמץ אחראי לצד שחרור מן החרדה המיותרת; העצה היא לעשות את המוטל עליה ולזכור שאינה נושאת הכול לבדה.

וְשֶׁנְּדִיבוּתוֹ כּוֹלֶלֶת וְחַסְדּוֹ סוֹבֵב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה ט) טוֹב ה׳ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְאָמַר (תהלים קלו כה) נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְאָמַר (תהלים קמה טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

מקור 10 · ראשונים
מאומת

רמב״ם, הלכות תלמוד תורה ג:י״ג

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג׳

Mishneh Torah, Torah Study 3:13

הרמב"ם מדגיש שרוב החכמה נרכשת בלילה, ולכן המבקש לזכות בכתר תורה יקדיש את לילותיו ללימוד תורה ולדברי חכמה, ועל ידי כך יימשך עליו ביום חוט של חסד.

אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֵין אָדָם לָמֵד רֹב חָכְמָתוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה. לְפִיכָךְ מִי שֶׁרָצָה לִזְכּוֹת בְּכֶתֶר הַתּוֹרָה יִזָּהֵר בְּכָל לֵילוֹתָיו וְלֹא יְאַבֵּד אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן בְּשֵׁנָה וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֶלָּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְדִבְרֵי חָכְמָה. אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב יט) "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה". וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מב ט) "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי".

מקור 11 · ראשונים
attested

Rabbeinu Bachya

רבינו בחיי, אבות ב יט

Rabbeinu Bachya

הקטע מדגיש שיש להתמיד בלימוד תורה ולבסס את האמונה לא רק על מסורת אבות, אלא גם על חכמה, ידיעה ויכולת להתמודד בטיעונים שכליים עם דברי הכופרים.

רבי אלעזר אומר, הוי שקוד ללמוד תורה וכו', יאמר אף על פי שיש לך אמונה אמיתית טובה ובאה לך מצד הקבלה שקבלת כן מאביך וכן מאיש לאיש עד משה מסיני, אף על פי כן לא תספיק לך אמונה זו עד שתהיה לך האמונה מצד החכמה והידיעה, כי מי שיש לו אמונה מצד הקבלה, קרוב הוא כשישמע דברי הכופרים המחפאים על ה' דברים אשר לא כן שיטה לבו אחר דעתם, ולכך תצטרך להאמין מצד הידיעה והחכמה, וכאשר תשמע דבריהם תכין לך הדרך מצד החכמה להשיב עליהם ולסתור אותם בראיות שכליות, ואין צריך לומר שלא תטה אחריהם...

מקור 12 · ראשונים
מאומת

Rashi on Ecclesiastes 5:17

רש"י על קהלת ה׳:י״ז

Rashi on Ecclesiastes 5:17

רש״י מציין שיש לעסוק בתורה, שהיא לקח טוב, לשמוח בחלק שניתן לאדם ולא לצבור הון רב.

לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה. לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא לֶקַח טוֹב, וְאַל יְקַבֵּץ הוֹן רַב אֶלָּא בַחֵלֶק הַנִּתָּן לוֹ יִשְׂמַח, כִּי הוּא חֶלְקוֹ:

מקור 13 · ראשונים
מאומת

Sefer Chasidim 313

ספר חסידים, שיג

Sefer Chasidim 313

Sefer Hasidim מחייב ללמד את הבנות את פסיקות ההלכה הנחוצות לקיום המצוות, אך לא את עומק התלמוד, טעמי המצוות וסודות התורה, ומזהיר על גבולות מתאימים בלימוד תורה בין גברים לנשים.

חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אותן אין מלמדין לאשה ולקטן אבל הלכות מצות ילמד לה שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות שהרי בימי חזקיהו מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שואב מימיך כדי שידעו עבדים ושפחות פסקי המצות מה לעשות ומה שלא לעשות אבל לא יתכן לבחור ללמוד לבנות ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתייחד לא יתכן פן יתגבר יצרו עליה או יצרה עליו וקול באשה ערוה אלא האב ילמוד בתו ואשתו והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע שהרי אמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת הולכת:

מקור 14 · ראשונים
מאומת

Mishneh Torah, Marriage 15:20

משנה תורה, אישות פרק טו יז והלאה

Mishneh Torah, Marriage 15:20

רמב"ם מתאר את חובות האישה בזוגיות ככיבוד רב של בעלה, יראה ממנו, עשיית מעשיה על פיו והתחשבות ברצונותיו, ורואה בכך דרך לנישואים נאים ומשובחים.

וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי וְיִהְיֶה עָלֶיהָ מוֹרָא מִמֶּנּוּ וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו. וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ. מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמַרְחֶקֶת כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂנָא. וְזֶה דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן. וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח:

מקור 15 · אחרונים
מאומת

מסילת ישרים, פרק א׳

מסילת ישרים א׳:א׳ — ד"ה בְּבֵאוּר כְּלַל חוֹבַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ יְסוֹד

Mesillat Yesharim 1:1

הרמח״ל פותח בשאלה מהי תכלית האדם ומעודד לחיות מתוך מודעות למטרה ולא מתוך היסחפות; מכאן עצה לעצור מדי פעם ולבחור את הכיוון.

בְּבֵאוּר כְּלַל חוֹבַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מָה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וּלְמָה צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׂם הָאָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים אֵלֶּה. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כב א): הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם. וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם. אָמְנָם הִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל. כִּי אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל, וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ. וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ. כִּי הִנֵּה עִלּוּי גָּדוֹל הוּא לַבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּהְיוֹתָם מְשַׁמְּשֵׁי הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ.

The foundation of piety and the root of perfect service [of G-d] is for a man to clarify and come to realize as truth what is his obligation in his world and to what he needs to direct his gaze and his aspiration in all that he toils all the days of his life. The means that lead a person to this goal are the commandments which the blessed G-d commanded to us. The place of the performance of these commandments is only in this world. Therefore, man was first placed in this world so that through these means prepared for him here, he will be able to reach the place prepared for him, namely, the World to Come, there to be sated with the good which he acquired through these means. This is what our sages of blessed memory said "today to do them, and tomorrow to receive their reward" (Eruvin 22:1). If you look deeper into the matter, you will see that this world was created for man's use. But, behold man stands on a great balance. For if he is drawn after the world and distances from his Creator, behold, he corrupts himself and corrupts the world with him. But if he rules over himself and clings to his Creator, and uses the world only as an aid to serve his Creator - then he elevates himself and elevates the world with him. For all creations are greatly elevated when they serve the "Adam HaShalem" (whole/perfect man) who is sanctified with the holiness of the blessed G-d.

מקור 16 · אחרונים
מאומת

מסילת ישרים, פרק י״ט

מסילת ישרים י״ט:ד׳-ה׳ — ד"ה הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן הוּא בַּמֶּה שֶׁבֵּין

Mesillat Yesharim 19:4-5

הרמח״ל מתאר את מידת החסידות כרגישות עמוקה לכבוד שמיים ולצורכי הזולת; חסד אמיתי דורש לב, אחריות ויוזמה.

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן הוּא בַּמֶּה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְעִנְיָנוֹ גֹּדֶל הַהֲטָבָה שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם לְעוֹלָם מֵטִיב לַבְּרִיּוֹת וְלֹא מֵרֵעַ לָהֶם, וְזֶה בַּגּוּף, בַּמָּמוֹן, וּבַנֶּפֶשׁ. בַּגּוּף, שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר כָּל אָדָם בְּמָה שֶׁיּוּכַל וְיָקֵל מַשָּׂאָם מֵעֲלֵיהֶם, וְהוּא מָה שֶׁשָּׁנִינוּ (אבות פ"ו): וְנוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, וְאִם מַגִּיעַ לַחֲבֵרוֹ אֵיזֶה נֶזֶק בְּגוּפוֹ, וְהוּא יוּכַל לִמְנֹעַ אוֹתוֹ אוֹ לַהֲסִירוֹ, יִטְרַח כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ. בַּנֶּפֶשׁ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת לַחֲבֵרוֹ כָּל קוֹרַת רוּחַ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, בֵּין בְּעִנְיְנֵי הַכָּבוֹד, בֵּין בְּכָל שְׁאָר הָעִנְיָנִים, כָּל מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יַעֲשֵׂהוּ לַחֲבֵרוֹ הוּא מְקַבֵּל נַחַת רוּחַ מִמֶּנּוּ, מִצְוַת חֲסִידוּת הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְצַעֲרֶנּוּ בְּשׁוּם מִינֵי צַעַר כְּלָל, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה.

CHESED - KINDLINESS: The second subdivision of the first division, namely, piety in deed between man and his fellow, its matter is great beneficence, namely, that one always does good to others and never harms them. This applies to the body, possessions, and spirit of one's fellow. Body: that one strives to help all men however he can, and lighten the burden that is upon them. As we learned: "bearing the yoke with one's fellow" (Avot 6:6). If his fellow is about to be struck by some bodily harm and he can prevent it or remove it, he should exert himself to do so. Spirit: to strive to bring however much contentment to his fellow that he can. This applies to matters of honor or any other area. If he knows that he can do something to his fellow that will give him contentment, it is a mitzvah of Piety to do so. It goes without saying that he will not cause him any pain of any kind whatsoever.

מקור 17 · אחרונים
attested

Rav Samson Raphael Hirsch

רש"ר הירש, ויקרא יח ד

Rav Samson Raphael Hirsch

הקטע מדגיש שהתורה צריכה להיות העיקר והמדד המוחלט, בעוד ששאר החכמות הן חכמות אנושיות משניות שיש לעסוק בהן רק כשהן מסייעות ללימוד התורה.

תשמרו ללכת בהם - ...בתורת כהנים: עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל וכו' אלמד חכמת אומות העולם וכו', התורה היא העיקר והמוחלט, אין זאת אומרת שעלינו להתעלם מכל היכרות בשטחים אחרים, אלא שעלינו לעשות את אלו טפלים ללמוד התורה, התורה היא אמת המדה להם, והסמכות הבלעדית היא תורת ה', והשאר הם חכמות בני האדם, ולפי זה הם בלתי מושלמים... ההכרה הנלמדת מדברי תורה תהא לנו דבר נתון קבוע ומוחלט. שאר חכמות יהיו רק מדעי עזר, יש לעסוק בהן, רק אם יש בהן כדי לסייע ללימוד תורה, והן משתעבדות לה כטפל לעיקר, ואילו אמיתה של תורה תהא לנו בגדר נתון ללא תנאי... כל משאנו ומתננו לא יהא אלא בהם, כי קליטתנו ויצירתנו הרוחנית תצא מנקודת המבט של התורה, ונמצא שלא נקלוט דברים שאינם מתאימים לה, לא נקבל דברים היוצאים מהנחות אחרות ונערב אותם בדברי תורה. התורה לא תהא שוות-ערך בצד מדעים אחרים, כאילו גם היא מדע במניין כל המדעים. אל יעלה על הדעת, שיש חכמה ואמת יהודית, ויחד עמה ובאותה מידה של חשיבות וסמכות יש גם חכמות ואמיתויות לא יהודיות... אלא כשם שאנחנו בטוחים שהתורה היא משמים וכל המדעים שנתגלו בידי אדם אינם אלא חכמת לב אנוש, והם כוללים מסקנות רק על פי הבנתו המוגבלת ביחס לטבע הדברים, כן בטוחים אנחנו שיש רק אמת אחת, ורק מדע אחד ישמש לנו קנה מידה...

מקור 18 · חסידות
מאומת

תניא, ליקוטי אמרים פרק ל״ב

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ב:ב׳-ג׳ — ד"ה כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 32:2-3

התניא מציב את אהבת ישראל על בסיס הנשמה המשותפת ומדריך להביט מעבר להבדלים החיצוניים; זו עצה לכבוד, סובלנות ואמפתיה.

כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת: אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.

For, whereas one despises and loathes one’s body, while as for the soul and spirit, who can know their greatness and excellence in their root and source in the living G–d? Being, moreover, all of a kind and all having one Father—therefore, all Israelites are called real brothers by virtue of the source of their souls in the One G–d; only the bodies are separated. Hence in the case of those who give major consideration to their bodies while regarding their souls as of secondary importance, there can be no true love and brotherhood among them, but only [a love] which is dependent on a [transitory] thing. This is what Hillel the Elder meant when he said in regard to the fulfillment of this commandment, “This is the whole Torah, while the rest is but commentary,” and so on. For the basis and root of the entire Torah are to raise and exalt the soul high above the body, reaching to the Source and Root of all the worlds, and also to bring down the Light of the En Sof, blessed is He, upon the community of Israel, as will be explained later, i.e., into the fountainhead of the souls of all Israel, to become “One into One.” This is impossible if there is, G–d forbid, disunity among the souls, for the Holy One, blessed is He, does not dwell in an imperfect place, as we pray, “Bless us, our Father, all of us as one, with the light of Your Countenance,” as has been explained at great length elsewhere. But as for the person who is not one’s colleague and is not on intimate terms with him, Hillel the Elder said, “Be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and drawing them near to the Torah.” This means that even in the case of those who are removed from G–d’s Torah and His service and are therefore classified simply as “creatures,” one must attract them with strong cords of love, perchance one might succeed in drawing them near to the Torah and Divine service. Even if one fails, one has not forfeited the merit of the precept of neighborly love.

מקור 19 · חסידות
מאומת

תניא, ליקוטי אמרים פרק כ״ז

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים כ״ז:ו׳-ז׳ — ד"ה וְלָכֵן

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 27:6-7

האדמו״ר הזקן מלמד שאין למדוד אדם רק לפי מחשבות ורגשות קשים, אלא לפי הבחירה שלא לתת להם שליטה; מאבק פנימי יכול להיות הצלחה ולא כישלון.

וְלָכֵן, אַל יִפּוֹל לֵב אָדָם עָלָיו, וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד, גַּם אִם יִהְיֶה כֵּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ, כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא, וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא תָּמִיד. וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב: ״בָּרָאתָ רְשָׁעִים״; וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בֶּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְהִרְהוּרָם לְבַד, וְהֵם יִהְיוּ נִלְחָמִים תָּמִיד לְהַסִּיחַ דַּעְתָּם מֵהֶם, כְּדֵי לְאַכֽפַּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא, וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטְּלָהּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צַדִּיקִים.

Therefore, no person should feel depressed, nor should his heart become exceedingly troubled, even though he be engaged all his days in this conflict, for perhaps because of this was he created and this is his service—constantly to subjugate the sitra achara. It is concerning this that Job said, “You have created wicked men”—not that they shall actually be wicked, G–d forbid, but that they shall share the temptations of the wicked in their thoughts and meditations alone and that they shall eternally wage war to avert their minds from them in order to subdue the sitra achara; yet they would not be able to annihilate it completely, for that is accomplished by the tzaddikim.

מקור 20 · חסידות
חיצוני

לקוטי שיחות חט"ו, חיי שרה (ג)

Likkutei Sichos 15 חיי שרה 3

הקטע מדגיש את הזכות הגדולה לעודד כל ילדה יהודייה שהגיעה לגיל חינוך להדליק נרות בכל ערב שבת ובערבי ימים טובים.

מכל האמור לעיל מובן גודל הזכות בהשתדלות שכל ילדה יהודיה שהגיעה לחינוך תדליק נרות בכל ערב שבת קודש ויו"ט.

בשיחה זוThe Rebbe analyzes Rashi's commentary on Isaac bringing Rebecca into the tent of his mother Sarah, explaining why Rashi incorporates the Midrashic details of the three miracles (the candle burning all week, the blessing in the dough, and the cloud over the tent) that returned with her. He demonstrates that these three miracles correspond to the three primary mitzvot of Jewish women—Shabbat candles, challah, and family purity. The sicha concludes by emphasizing the spiritual impact of Jewish girls lighting Shabbat candles and urges the encouragement of young daughters to perform this mitzvah.

פתח את הקובץ המקורי ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 21 · מודרני
חיצוני

Rav Yitzchak Isaac HaLevi Herzog (Heichal Yitzchak EH 1:21)

היכל יצחק, אה"ע ח"א סי׳ כ״א

Heichal Yitzchak EH 1:21

הקטע מדגיש את חשיבות שמירת עיקרי הדת והמצוות, ובפרט שבת, כשרות וטהרת המשפחה, וכן את הצורך בהתחייבות מפורשת לשמור על היהדות.

בעמוד זההקטע מדגיש את חשיבות שמירת עיקרי הדת והמצוות, ובפרט שבת, כשרות וטהרת המשפחה, וכן את הצורך בהתחייבות מפורשת לשמור על היהדות.

Heichal Yitzchak EH 1:21 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 133

Heichal Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 22 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 10:4)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 י׳:ד׳ — ד"ה הדלקה בשמחה מעלה גדולה להדליק נרות

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 10:4

הקטע מדגיש את המעלה שבהדלקת נרות שבת בשמחה ובטוב לבב, ומביא שבזכותה זוכים לבנים קדושים המאירים בתורה וביראה, מרבים שלום בעולם ומוסיפים לבעל חיים ארוכים וטובים.

הדלקה בשמחה מעלה גדולה להדליק נרות שבת בשמחה. ומובא בזוהר הקדוש שאשה צריכה להדליק נרות שבת בשמחה ובטוב לבב, משום שזהו כבוד גדול עבורה, ובזכות הדלקת נרות שבת זוכה לבנים קדושים שיאירו במאור התורה והיראה וירבו שלום בעולם [כי "ת"ח מרבים שלום בעולם"]. וגורמת לתת לבעלה חיים ארוכים טובים ומתוקנים, עי"ש. [הערה 12] בראשית (דף מ"ח ע"ב): "ואתתא בעיא" וכו'. [הערה 13] ברכות (דף ס"ד ע"א) ועוד.

מקורות קשורים· נמצאו 9, טרם אומתוהתחבר כדי לאמת
  • הוי שקוד ללמוד תורה - יאמר, אף על פי שיש לך אמונה אמיתית טובה ובאה לך מצד הקבלה שקבלת כן מאביך, וכן מאיש לאיש עד משה מסיני, אף על פי כן לא תספיק לך אמונה זו עד שתהיה לך האמונה מצד החכמה והידיעה, כי מי שיש לו אמונה מצד הקבלה, קרוב הוא כשישמע דברי הכופרים המחפאים על ה' דברים אשר לא כן, שיטה לבו אחר דעתם, ולכך תצטרך להאמין מצד הידיעה והחכמה, וכאשר תשמע דבריהם תכין לך הדרך מצד החכמה להשיב עליהם ולסתור אותם בראיות שכליות, ואין צריך לומר שלא תטה אחריהם...

    אותו קטע כמו Rabbeinu Bachya

  • Orchot Tzadikim 16:13לא מאומת

    לכן תחשוב שתעשה הטוב בכל אבריך ובכל תנועותיך, ותבחר מכל אבר ואבר קצת קלות וקצת כבדות, והכל לשם שמים. תהא קל לשבת עם חברים המתחברים לתורה ולמצות ולמעשים טובים, ותהא כבד לשבת עם הליצנים ועושים רעה...

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • אשה משכלת - המנהיגה הבית וההון בשכל.

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Sotah 20aלא מאומת

    מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה, רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה לומדה תפלות...

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Kiddushin 30:2לא מאומת

    לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים״. בִּשְׁלָמָא בְּנוֹ – בְּיָדוֹ, אֶלָּא בִּתּוֹ – בְּיָדוֹ הִיא? הָכִי קָאָמַר לְהוּ: נִיתֵּן לַהּ מִידֵּי וְ[נַ]לְבְּשַׁיהּ וּנְכַסְּיַיהּ כִּי הֵיכִי דִּ[לְ]קִפְצוּ עֲלַהּ אִינָשֵׁי. לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. מְנָלַן? אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר קְרָא: ״רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ״. אִם ״אִשָּׁה״ מַמָּשׁ הִיא: כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. אִם תּוֹרָה הִיא: כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה – כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת.

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Even Sheleimah 6:3לא מאומת

    גם את הבנות צריך להדריך תמיד,שלא יצא מפיהם קללה ושבועות וכזב ומחלוקת לשון הרע ורכילות ושמירת כל המצות,ואם לא ישמעו,צריך להכות אותם ושלא לרחם עליהם כלל,וגם צריך להדריכם אשר בשבת קודש ובעתות הפנאי,יהיו עוסקות בספרי מוסר )עלים לתרופה.(

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Tractate Soferim 18:6לא מאומת

    ביום שהושיבו ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמר (דברים כט) אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם אנשים באין לשמוע נשים כדי לקבל שכר פסיעות טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • בוא וראה כמה טובה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה אם באשה ממש הכתוב מדבר הרי נקראת טוב. אם בתורה הכתוב מדבר הרי המשילה הכתוב באשה ללמדך שבחה של אשה טובה. וכן הוא אומר (משלי ל״א:י׳) אשת חיל מי ימצא. וכן דוד אומר (תהילים ל״ב:ו׳) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ודרשו בו רבותינו לעת מצוא אשה. ורבותינו אמרו הרוצה שילמוד תורה בטהרה ישא אשה וילמוד תורה. וכן אמרו בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה. וצריך אדם שישא אשה ההוגנת לו לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש. וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר. ואומר (בראשית כ״ב:כ׳) הנה ילדה מלכה גם היא בנים. ובתואל ילד את מלכה. וכתיב (דברי הימים א ב׳:מ״ט) ובת כלב עכסה. ואומר (בראשית מ״ו:ט״ו) ואת דינה בתו. למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרים נתלו בנשים. לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וכל כך למה לפי שאם האשה מזרעת תחלה יולדת זכר. האיש מזריע תחלה יולדת נקבה. ואם הזריעו שניהם יולדת תאומים זכר ונקבה. או שתי נקבות או שני זכרים בזמן שהזרע מתחלק לשנים. ד"א אשה כי תזריע מה כתיב למעלה מן הענין והתקדשתם והייתם קדושים לאחר שהזהיר הקב"ה את ישראל להיות קדושים והבדילם מן הטמאות משקוצי חיה ועוף ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל נתן להם מצות טהרת גוף ולפי שיש בזכר מצות המילה הקדים הזכר לנקבה לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל דבור אל משה דבור אל ישראל שליח נאה לשולחו שלא היה משנה משליחותו. ישראל בענין הזה ואין העובדי כוכבים בענין הזה לפי שכתוב (ויקרא ט״ו:ל״א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם צריך להפריש את היולדת מביאת המקדש לכך נאמר דבר אל בני ישראל. לאמר. להזהיר נשותיהן. אשה. אחת גיורת ואשה משוחררת ושפחה. כי. לכשיהיה. תזריע. יש לומר שהוא לשון נקבה שהביא הכתוב אשה כי תזריע כמו אשה כי תהיה זבה. ויבא על מדרש שאמרנו למעלה שהוציא הכתוב מצוה זו על לשון אשה כי תזריע כמו אשה כי תזריע ללמד שאם האשה מזרעת ראשון היא יולדת זכר. ויש לומר תזריע לשון זכר כמו תרביע כלאים. (איוב מ) ובחבל תשקיע. והיא מצוה על האיש וכן הוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע כלומר אם תעבר האשה וילדה זכר. פתח בזכר לפי שעליו מצות המילה. וילדה. כל שתלד. בין בן תשעה ובין בן שמנה ובן שבעה ובן ששה ובן חמשה ובן ארבעה ובן שלשה, ומנין למפלת סנדל או שפיר או שליא והיוצא מחותך ת"ל כי תזריע וילדה זכר כל זרע שתלד. יכול המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים תהא טמאה ת"ל זכר. מה זכר מיוחד שיש בו מצורת האדם יצא אלו שאין בהם מצורת האדם. יכול המפלת ברית ראש שאינו חתוך ברית גוף שאינו חתוך הואיל ויש בהן מצורת האדם תהא טמאה ת"ל וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו מה זה מיוחד שהוא ראוי לברית נשמה יצאו אלו שאינן ראוין לברית נשמה. המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנינים אינה חוששת לולד. אם היה שפיר מרוקם תשב לזכר ולנקבה. פירוש לחומרא בטהרה הזכר ל"ג של זכר ולא ס"ו ימים וטומאת הנקבה שבועים ולא שבעה ימים בלבד וצריכה לישב שבועים בדמי טומאה ול"ג בדמי טהרה. ואיזה הוא שפיר מרוקם. אבא שאול אומר תחלת בריתו גויתו כעדשה פיו פתוח כחוט השערה. שתי עיניו כשני טיפין של זבוב ומקורבות זו לזו. ונקבה נדונה כחוט השערה ואין לה חתוך ידים ורגלים: (מפורש בקכלה). (איוב י׳:י׳-י״א) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ואין בודקין אותו במים מפני שהמים עזים וטורדין אותו אלא בודקין אותו בשמן שהשמן רך ומצחצהו ואין רואין אותו אלא בהמה. כיצד בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מקום התורף אם מסכסך כידוע שהוא זכר ואם לאו בידוע שהיא נקבה. ונקבה כשעורה סדוקה ושני זרועות כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכות כשתי חוטין של זהורית. דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפינקס ושני ידיו בין ברכיו פיו סתום וטבורו פתוח. אוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה. ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת וכו'. מפורש במסכת נדה תנו רבנן שליא תחלתה דומה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות ואין שליא פחותה מטפח. רבן שמעון בן גמליאל אומר שליא דומה לקרקבן של תרנגולין שהדקים יוצאים הימנה והיינו דתנן באבות עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ושלשתן מפסוק הזה (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך קרי ביה בוראיך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון לפניו. וקרי ביה באריך כגון שמלה ושלמה. זה מקומו שבאתה. וקרי ביה בורך זה הקבר שנא' (שם) ונרוץ הגלגל אל הבור. וילדה זכר. לכך נקרא שמו זכר שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד ולכך קיים. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם לעשות נחת רוח לקוני. וטמאה שבעת ימים. היא טמאה. ואין הולד טמא. זה הוא שאמר רבי אליעזר קליר המת בבית הבית טהור יצא מן הבית הוא טהור והבית טמא. וילדה זכר וטמאה שבעת ימים. שתספור שבעה לולד האחרון מה שאין כן בנדה שהרי הנדה סופרת מראיה ראשונה שבעת ימים והיולדת סופרת מלידה אחרונה כגון שילדה האחד באחד בשבת והשני בשבת סופרת עוד שבעת ימים משום שנאמר וילדה וטמאה שבעת ימים רצופין זה אחר זה. כימי נדת דותה. הקיש ימי נדתה לימי לידתה מה ימי נדתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם אף ימי לידתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם. פירוש שהיולדת זכר אסורה לבעלה ז' ימים ויום שביעי לערב שהוא אור יום שמיני טובלת ומותרת לבעלה. ואע"פ שראתה דם בכל אלו ז' ימים אינה קובעת בזיבה שתהא צריכה שבעה נקיים כדין הזיבות אלא מותרת לאלתר ואין סופרת שבעת הימים עולה מהם שאם ילדה בזוב סופרת שבעה ושבעה שבעה ללידה וז' נקיים אחריהם. ולפי שהיא חולה מן הלידה אינה טובלת לאלתר עד שתבא בכח לפי שסתם יולדות חולות. דוותה תטמא. לרבות את בועלה. דוותה תטמא. לרבות את היולדת בזוב שאם היתה זבה קודם הלידה ויולדת בזוב שלא תהא טהורה עד שתבוא ז' נקיים והשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה וכן לנקבה בימיה או מתוך שלשים ושלש לאחר שלשים ושלש וכן לנקבה בימיה רב אמר מעין אחד התורה טימאתו והתורה טיהרתו והלכה כדבריו ואע"פ שלא הפסיק בין דם טמא לדם טהור או בין הטהור לטמא. בימי טומאה טמא בימי טהרה טהור: בוא וראה כמה טובה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה אם באשה ממש הכתוב מדבר הרי נקראת טוב. אם בתורה הכתוב מדבר הרי המשילה הכתוב באשה ללמדך שבחה של אשה טובה. וכן הוא אומר (משלי ל״א:י׳) אשת חיל מי ימצא. וכן דוד אומר (תהילים ל״ב:ו׳) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ודרשו בו רבותינו לעת מצוא אשה. ורבותינו אמרו הרוצה שילמוד תורה בטהרה ישא אשה וילמוד תורה. וכן אמרו בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה. וצריך אדם שישא אשה ההוגנת לו לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש. וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר. ואומר (בראשית כ״ב:כ׳) הנה ילדה מלכה גם היא בנים. ובתואל ילד את מלכה. וכתיב (דברי הימים א ב׳:מ״ט) ובת כלב עכסה. ואומר (בראשית מ״ו:ט״ו) ואת דינה בתו. למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרים נתלו בנשים. לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וכל כך למה לפי שאם האשה מזרעת תחלה יולדת זכר. האיש מזריע תחלה יולדת נקבה. ואם הזריעו שניהם יולדת תאומים זכר ונקבה. או שתי נקבות או שני זכרים בזמן שהזרע מתחלק לשנים. ד"א אשה כי תזריע מה כתיב למעלה מן הענין והתקדשתם והייתם קדושים לאחר שהזהיר הקב"ה את ישראל להיות קדושים והבדילם מן הטמאות משקוצי חיה ועוף ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל נתן להם מצות טהרת גוף ולפי שיש בזכר מצות המילה הקדים הזכר לנקבה לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל דבור אל משה דבור אל ישראל שליח נאה לשולחו שלא היה משנה משליחותו. ישראל בענין הזה ואין העובדי כוכבים בענין הזה לפי שכתוב (ויקרא ט״ו:ל״א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם צריך להפריש את היולדת מביאת המקדש לכך נאמר דבר אל בני ישראל. לאמר. להזהיר נשותיהן. אשה. אחת גיורת ואשה משוחררת ושפחה. כי. לכשיהיה. תזריע. יש לומר שהוא לשון נקבה שהביא הכתוב אשה כי תזריע כמו אשה כי תהיה זבה. ויבא על מדרש שאמרנו למעלה שהוציא הכתוב מצוה זו על לשון אשה כי תזריע כמו אשה כי תזריע ללמד שאם האשה מזרעת ראשון היא יולדת זכר. ויש לומר תזריע לשון זכר כמו תרביע כלאים. (איוב מ) ובחבל תשקיע. והיא מצוה על האיש וכן הוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע כלומר אם תעבר האשה וילדה זכר. פתח בזכר לפי שעליו מצות המילה. וילדה. כל שתלד. בין בן תשעה ובין בן שמנה ובן שבעה ובן ששה ובן חמשה ובן ארבעה ובן שלשה, ומנין למפלת סנדל או שפיר או שליא והיוצא מחותך ת"ל כי תזריע וילדה זכר כל זרע שתלד. יכול המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים תהא טמאה ת"ל זכר. מה זכר מיוחד שיש בו מצורת האדם יצא אלו שאין בהם מצורת האדם. יכול המפלת ברית ראש שאינו חתוך ברית גוף שאינו חתוך הואיל ויש בהן מצורת האדם תהא טמאה ת"ל וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו מה זה מיוחד שהוא ראוי לברית נשמה יצאו אלו שאינן ראוין לברית נשמה. המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנינים אינה חוששת לולד. אם היה שפיר מרוקם תשב לזכר ולנקבה. פירוש לחומרא בטהרה הזכר ל"ג של זכר ולא ס"ו ימים וטומאת הנקבה שבועים ולא שבעה ימים בלבד וצריכה לישב שבועים בדמי טומאה ול"ג בדמי טהרה. ואיזה הוא שפיר מרוקם. אבא שאול אומר תחלת בריתו גויתו כעדשה פיו פתוח כחוט השערה. שתי עיניו כשני טיפין של זבוב ומקורבות זו לזו. ונקבה נדונה כחוט השערה ואין לה חתוך ידים ורגלים: (מפורש בקכלה). (איוב י׳:י׳-י״א) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ואין בודקין אותו במים מפני שהמים עזים וטורדין אותו אלא בודקין אותו בשמן שהשמן רך ומצחצהו ואין רואין אותו אלא בהמה. כיצד בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מקום התורף אם מסכסך כידוע שהוא זכר ואם לאו בידוע שהיא נקבה. ונקבה כשעורה סדוקה ושני זרועות כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכות כשתי חוטין של זהורית. דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפינקס ושני ידיו בין ברכיו פיו סתום וטבורו פתוח. אוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה. ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת וכו'. מפורש במסכת נדה תנו רבנן שליא תחלתה דומה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות ואין שליא פחותה מטפח. רבן שמעון בן גמליאל אומר שליא דומה לקרקבן של תרנגולין שהדקים יוצאים הימנה והיינו דתנן באבות עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ושלשתן מפסוק הזה (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך קרי ביה בוראיך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון לפניו. וקרי ביה באריך כגון שמלה ושלמה. זה מקומו שבאתה. וקרי ביה בורך זה הקבר שנא' (שם) ונרוץ הגלגל אל הבור. וילדה זכר. לכך נקרא שמו זכר שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד ולכך קיים. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם לעשות נחת רוח לקוני. וטמאה שבעת ימים. היא טמאה. ואין הולד טמא. זה הוא שאמר רבי אליעזר קליר המת בבית הבית טהור יצא מן הבית הוא טהור והבית טמא. וילדה זכר וטמאה שבעת ימים. שתספור שבעה לולד האחרון מה שאין כן בנדה שהרי הנדה סופרת מראיה ראשונה שבעת ימים והיולדת סופרת מלידה אחרונה כגון שילדה האחד באחד בשבת והשני בשבת סופרת עוד שבעת ימים משום שנאמר וילדה וטמאה שבעת ימים רצופין זה אחר זה. כימי נדת דותה. הקיש ימי נדתה לימי לידתה מה ימי נדתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם אף ימי לידתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם. פירוש שהיולדת זכר אסורה לבעלה ז' ימים ויום שביעי לערב שהוא אור יום שמיני טובלת ומותרת לבעלה. ואע"פ שראתה דם בכל אלו ז' ימים אינה קובעת בזיבה שתהא צריכה שבעה נקיים כדין הזיבות אלא מותרת לאלתר ואין סופרת שבעת הימים עולה מהם שאם ילדה בזוב סופרת שבעה ושבעה שבעה ללידה וז' נקיים אחריהם. ולפי שהיא חולה מן הלידה אינה טובלת לאלתר עד שתבא בכח לפי שסתם יולדות חולות. דוותה תטמא. לרבות את בועלה. דוותה תטמא. לרבות את היולדת בזוב שאם היתה זבה קודם הלידה ויולדת בזוב שלא תהא טהורה עד שתבוא ז' נקיים והשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה וכן לנקבה בימיה או מתוך שלשים ושלש לאחר שלשים ושלש וכן לנקבה בימיה רב אמר מעין אחד התורה טימאתו והתורה טיהרתו והלכה כדבריו ואע"פ שלא הפסיק בין דם טמא לדם טהור או בין הטהור לטמא. בימי טומאה טמא בימי טהרה טהור:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

דפים קשורים

תפילה

עוֹלָם הַבָּא בִּתְפִלַּת יִשְׂרָאֵל

הַדָּבָר מְבִיעַ תִּקְוָה לְיוֹם שְׁלֹמוּ טוֹב וּלְצַדִּיקִים יוֹשְׁבִים בַעֲטָרוֹת וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. מְקוֹרוֹת בַּתַּלְמוּד וּבַתָּנַ״ךְ קוֹבְעִים אֶת קַיּוּם עוֹלַם הַבָּא כִּגְמוּל לְיִשְׂרָאֵל, וּמְתָאֲרִים הִיתְעֻנְיָן רוּחָנִית בַּהֲנָאַת פְּנֵי אֱלֹהִים.

צפה במקורות24 מקורות
ארץ ישראל

תכלית אלוקית: חיים בארץ ישראל

מקורות אלו מסבירים מדוע הדיור בארץ ישראל תופס מקום כזה חשוב בדתה של ישראל. הם מציגים מצוות כתובות, לימודי חז״ל וכתבי פילוסופים מימי הביניים שרואים בחיים בישראל קשר עמוק להשכינה, לקיום המצוות וברית עם האלקים.

צפה במקורות7 מקורות
מצוות

שלום זכר: גמישות ושמחה משפחתית

המקורות בוחנים את מנהג שלום זכר—סעודה חגיגית בליל שישי לפני ברית מילה—והאם ניתן לקיים אותו בהגדרות משפחתיות חלופיות כאשר ההורים או התינוק אינם יכולים לארח. המקורות דנים באופי הציבורי והשמח של חגיגת הלידה, כמו גם בשיקולים מעשיים למילוי המנהג.

צפה במקורות6 מקורות
הלכה

הלכות נידה וחיוניות הנישואים

מקורות בוחנים כיצד מחזור ההפרדה והחיבור בתוך הלכות טהרת המשפחה מחזקים את קשר הנישואים על ידי שמירה על טריוּת, כמיהה וקדושה בחיי הזוגיות. סמכויות קלאסיות ועדכניות רואות בהלכות אלו גם גבולות הגנה וגם פרקטיקות רוחניות המחדשות את הקשר בין בני הזוג.

צפה במקורות15 מקורות
תפילה

נְשִׂיאַת כַּפַּיִם הַיּוֹמִית בִּקְהִילּוֹת סְפָרַדִּיּוֹת

מְקוֹרוֹת עוֹסְקִים בְּמִצְוַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וּמְבָאֲרִים אֶת ההֶבְדֵּלִים בִּמְנַהֲגֵי הַלַּיִם בֵּין הָאָרֶץ לַגּוֹלָה. בַּמִּקְדָּשׁ הִשְׁתָּרְשָׁה הַמִּנְהָג לִישַּׁא כַּפַּיִם אַחַת לַיּוֹם, אַךְ בִּמְנַהֲגֵי קְהִילּוֹת בַּגּוֹלָה נוּהַג לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַיַּדַּיִם רַק בַּיָּמִים טוֹבִים, וְהַמִּנְהַג הַסְּפָרַדִּי שׁוֹמֵר עַל בַּחִּיּוּב הַיּוֹמִי.

צפה במקורות10 מקורות
הלכה

הכוהן בלוויית אשתו הגיורת

מקורות אלו בוחנים האם כוהן רשאי להטמא עצמו ללוות את אשתו שהתגיירה, תוך איזון בין איסור התורה על טומאת כוהנים בקרבת מתים לבין החריג הניתן לאשה. המקורות מנסחים את הסוגיה מחוקת התורה דרך דיון תלמודי לתקנות מימי הראשונים והאחרונים.

צפה במקורות21 מקורות