נשמת גבר בגוף אישה ונשמת אישה בגוף גבר

וַיֹּ֘אמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקְחָה־זֹּֽאת׃

Then the Human said, “This one at last Is bone of my bones And flesh of my flesh. This one shall be called the Woman, For from the Man was she taken.”

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

And God created humankind in the divine image, creating it in the image of God— creating them male and female.

וּמִפְּנֵי מָה אִישׁ פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה פָּנֶיהָ לְמַעְלָה כְּלַפֵּי הָאִישׁ? זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא, וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מְקַבֵּל פִּיּוּס, וְאֵין אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת פִּיּוּס? זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא, וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת. מִפְּנֵי מָה אִשָּׁה קוֹלָהּ עָרֵב, וְאֵין אִישׁ קוֹלוֹ עָרֵב? זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא, וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה״.

״אֵת כׇּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ״, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: שֶׁהָיוּ מַחְלִיפִין מְלֶאכֶת אֲנָשִׁים לְנָשִׁים וּמְלֶאכֶת נָשִׁים לַאֲנָשִׁים. וּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי הָתָם בְּפֶה רַךְ, הָכָא וַדַּאי בִּפְרִיכָה. ״אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אוֹתוֹ״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן: בֵּן פָּנָיו לְמַטָּה, בַּת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה.

The verse concludes: “In all their service, wherein they made them serve with rigor” (Exodus 1:14). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The meaning of befarekh is that the Egyptians would exchange the responsibilities of men and women, giving men’s work to women and women’s work to men, requiring everyone to do work to which they were unaccustomed. And even according to the one who says that there, in the previous verse, bifarekh indicates that the Egyptians enslaved the Jews with a soft mouth, here, in this verse, which describes the physical hardship of the labor, the word befarekh certainly means with crushing labor. The verse continues: “If it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). Rabbi Ḥanina says: Pharaoh transmitted to them a great sign to enable them to know the gender of the infant from the beginning of the birth process: A boy is born with his face downward; a girl is born with her face upward. Pharaoh provided them with this sign so that they could kill the boys secretly even before the mother realized what was happening.

וְתָנִינָן בְּפַרְשְׁתָּא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד, מַהוּ אֶחָד. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּגָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא אִקְרֵי אֶחָד. בַּאֲתַר דְּנוּקְבָּא שַׁרְיָא, אֶחָד אִקְרֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּדְכַר בְּלָא נוּקְבָּא פְּלַג גּוּפָא אִקְרֵי, וּפְלַּג לָאו הוּא חַד. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא תְּרֵי פַּלְגֵּי גּוּפָא, אִתְעָבִידוּ חַד גּוּפָא, וּכְדֵין אִקְרֵי אֶחָד. והַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִקְרֵי אֶחָד. וְרָזָא דְּמִלָּה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְזִוּוּגָא אִתְפְּרַשׁ, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלִים, וְאֶחָד לָא אִקְרֵי. וְאֵימָתַי יִתְקְרֵי אֶחָד, בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא תִּשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וְיִזְדַּוְּוגוּן כַּחֲדָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (עובדיה א׳:כ״א) וְהָיְתָה לַיְיָ' הַמְּלוּכָה. מַאן מְלוּכָה. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּמַלְכוּ בָּהּ אִתְקְשַׁר, כְּדֵין (זכריה י״ד:ט׳) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וְעַל דָּא, הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד.

we have learnt that “one” signifies the Community of Israel who clings to the Holy One, blessed be He, since, as Rabbi Simeon said, the union of male and female is called “one”, the Holy One, blessed be He, being called “one” only in the place where the Female also is, since the male without the female is called half the body, and half is not one. When, however, the two halves are united, they become one body and are called one. At the present day the Holy One, blessed be He, is not called “one”. The inner reason is that the Community of Israel is in exile, and the Holy One, blessed be He, has ascended aloft and the union has been broken so that the Holy Name is not complete and is therefore not called “one “. When will it be called “one”? When the Matrona will be again with the King and they shall be united, when, in the words of the prophet, “the kingdom shall belong to TETRAGRAMMATON”, the kingdom referring to the Community of Israel, to whom kingship is attached. Then “in that day shall the Lord (TETRAGRAMMATON) be one and his name one” (Zech. 14, 9).

גם דע, כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה, לסבת איזה עון, כמו משכב זכור וכיוצא בו. והנה הנקבה הזאת שהיא גלגול נשמת זכר, אינה יכולה לקבל הריון ולהתעבר, לפי שאין לה בחי' מיין נוקבין להעלות ולקבל טפת מיין דוכרין, והנה האשה הזאת צריכה זכות גדול לשתוכל להתעבר ולהוליד, ואין לה מציאות אחר, זולתי שתתעבר בה איזו נשמת אשה נקבה אחרת בסוד העבור, ובכן בכח שתופה עמה, תוכל לעלות מיין נוקבין, ולקבל הריון ותלד. אמנם אי אפשר לה ללדת בנים זכרים לשתי סבות, האחת היא, לפי שהכתוב אומר, אשה כי תזריע וילדה זכר, אבל כאן האשה היא זכר כבעלה, ואינה יכולה ללדת זכרים אלא נקבות. הסבה הב' היא, לפי שכיון שאותה נשמה של הנקבה שנכנסה בה, לא נכנסה רק בסוד העבור לבד, כדי לסייעה שתתעבר ותלד, ולכן כיון שהאשה הזאת יולדת, אין הנשמה ההיא צריכה עוד להשאר שם בסוד העבור ללא צורך, ואז בעת שיולדת נכנס בה הנשמה ההיא של סוד העבור, ואז הולד ההוא יוצא נקבה ולא זכר, ואז היא שם בבחי' גלגול ממש, ולא עבור כבתחלה. ונמצא שכל אשה שנשמתה נשמת זכר כנז"ל, אי אפשר שתלד זכר אלא נקבה, ואותה הנקבה אשר תלד, היא היא אותה הנשמה של הנקבה שנכנסה בה בתחלה בסוד העיבור לסייעה כנזכר: ואמנם לפעמים, ע"י זכות גדול ונפלא, אפשר שבעת שנולד הולד ההוא, תסתלק משם אותה הנשמה הנקבה שהיתה שם בסוד העבור ותלך לה, ויכנס בולד ההוא נשמת זכר ויהיה זכר. וא"כ אח"כ אי אפשר לאשה הזאת לחזור ללדת פעם אחרת, זולתי אם תחזור אותה הנשמה הנקבה להתעבר בה כבראשונה. ולכן אם הולד הא' היה נקבה, תצטרך למות עתה זו הבת הנקבה, ואולי הנשמה תחזור להתעבר בה באשה הנז' כבראשונה, ותתעבר ותהר ותלד בת נקבה, שנשמתה היא מזאת הנקבה המתעברת בה בסוד העבור הנזכר. ועד"ז הולכת בעבור ובגלגול פעמים רבות, והיא היא, וכה משפטה תמיד. אמנם אם ילדה זכר, אז אין הולד הזה צריך למות, כי אותה הנשמה הנקבה שנתעברה בה בסוד העבור בתחלה והלכה לה בעת שילדה כנזכר, היא צריכה לחזור שנית להתעבר בה בסוד העבור, ותהר מן בת, ותלד נקבה. וגם לזה צריך זכות גדול:

הנה נתבאר כי אור אחד הוא בצורת אדם מתפשט בכל ארבעה עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עד סוף ארבעה יסודות העולם השפל, והוא מתדבק באורות אדם העליון הנקרא עשר ספירות, והם מתלבשים בזה האור הנקרא אור מחצב הנשמות, וכל נשמות התחתונים כלולות שם, וברדתם בעולם הזה להתלבש בגופות מניחות שרשיהם דבוקות במקורם אשר משם חוצבו, וענפי השרשים ההם לבדם הם יורדים בדרך התפשטות לבד ומתלבשות בגופות בעולם הזה כדמיון ענפי האילן שהן דבוקות ומושרשות בגוף האילן ממש וכופפות עצמן למטה, ונוגעות בקרקע עצמו בעודן נאחזות בגוף האילן. וכאשר האדם חוטא חטא הראוי להכרת, נכרת אותו הענף מגוף האילן ונשאר נפרד ממנו ועומד בעולם הזה כרוח הבהמה, וזהו סוד הכרת תכרת הנפש ההיא. וזהו סוד כי האדם עץ השדה: וזהו סוד מה שכתוב בצדיקים שנכפל שמם, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, אחד כנגד בחינת השרש הנשאר למעלה דבוק באילן, וזהו הנקרא מזלו של האדם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות דף כ"ט ע"ב) שראה משה רבינו ע"ה מזלו של רבי עקיבא יושב ודורש וכו'. כי ממנו נוזל השפע אל הענף שירד ונתלבש בגוף:

We already explained that there is one light, in the form of man (Adam-אדם), that spreads forth in all four worlds of Emanation, Creation, Formation, and Action (Atzilut, Briyah, Yetzirah, Asiyah), until the end of the four foundational elements of this lowly world. This light adheres to the lights of Supernal Man, which is called the ten Sefirot, and they manifest within the light that is called, “the light of the source of the souls,” within which all the lower souls are included. When they descend to this world to manifest in bodies, they leave their roots, from where they were hewn, which remain in a state of adhesion above, and only the branches of those roots alone descend in a manner of spreading down. These aspects alone manifest in bodies in this world. This is compared to the branches of a tree that are bound to the tree and adhere to it, and are literally rooted in the trunk of the tree. Nonetheless, they extend and bend down, to the point that even though they are attached to the trunk of the tree, they touch the ground. When a person commits a sin for which he is liable of excision (Karet), that branch becomes severed from the body of the tree and remains separate from it. It thus remains fixed in this world like the spirit of an animal. This is the meaning of the verse, “For he scorned the word of HaShem-יהו״ה and broke His commandment; that person will surely be cut off, his sin is upon him.” This is also the inner meaning of the words, “For man is the tree of the field.” This is also the meaning of those verses that relate to the righteous, in which their name is doubled. For example, “Avraham, Avraham,” and, “Yaakov, Yaakov,” and “Moshe, Moshe.” That is, one of these names corresponds to the aspect of the root that remains above in adhesion to the tree, and this aspect is called the flow from above (Mazal) of a person. This is as our sages, of blessed memory, related, that Moshe saw the flow from above (Mazal) of Rabbi Akiva sitting and expounding the thorns of the letters. For, it is from there that the beneficence flows to the branch that descended to manifest in the body.

וכמו שיש הבדל בין גוף לנפש, כן יש הבדל בין נפש לנפש, ולפי גודלו דינו יותר מדוקדק.

וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה. מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל. אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:

And though there are myriads of different gradations of souls (neshamot), rank upon rank, ad infinitum, as with the superiority of the souls of the Patriarchs and of Moses our Teacher above the souls of our own generations who live in the period preceding the coming of the Messiah, which are as the very soles of the feet compared with the brain and head, so in every generation there are the leaders of the Jews, whose souls are in the category of “head” and “brain” in comparison with those of the masses and the ignorant. Likewise [are there distinctions between] nefashot and nefashot, for every soul consists of nefesh, ruach, and neshamah. Nevertheless, the root of every nefesh, ruach, and neshamah, from the highest of all ranks to the lowest that is embodied within the illiterate and the most worthless, all derive, as it were, from the supreme mind which is chochmah ilaah (supernal wisdom). But as for the soul itself, it sometimes happens that the soul of an infinitely lofty person comes to be the son of a despised and lowly man…. All this has been explained by the Arizal9 in Likkutei Torah on Parashat Vayera and in Taamei Hamitzvot on Parashat Bereishit.

ת"ח והא אתמר וכו': בוא וראה. הנה למדנו, שכל רוחות היוצאים מלמעלה יוצאים זכר ונקבה, ונפרדים בבואם לעולם הזה להתלבש בגופים. ולפעמים תצא לעולם נשמה של הנקבה מטרם שיצאה הנשמה של הזכר שהוא בן זוגה, ובכל פעם, שהזכר עוד לא הגיע זמנו להתחבר עם הנקבה שלו, ובא אחר, שאינו בן זוגה, ונשא אותה, כיון שהגיע זמנו של זה, שהוא בן זוגה, להתחבר, הנה כשנתעורר צדק, שהוא מדת הדין, בעולם, לפקוד על עונות העולם, הוא אוסף אותו האדם שנשא אותה, דהיינו שנוטל נשמתו ונפטר מן העולם, ובא האחר, שהוא בן זוגה, ונושא אותה. וע"כ קשים זווגין לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.