Mitzvotמצוות

Shalom Zachor: Family Flexibility and Celebration

Sources explore the custom of Shalom Zachor—a festive meal held on the Friday night before a brit milah—and whether the observance can take place in alternative family settings when the parents or newborn are unable to host. The sources address the communal and joyous character of celebrating a birth, as well as practical considerations for fulfilling this custom.

כׇּל מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה

6 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The question of grandparents hosting a shalom zachor in the absence of both the baby and the father touches several distinct halachic issues.

Shalom zachor

The Kitzur Shulchan Arukh (163:8) records the custom of gathering in the baby's home on the Friday night before the circumcision with fruits, drinks, and Torah study, but explicitly rules that this gathering does not carry the status of a seudas mitzvah — it is merely a popular custom (minhag be'alma).

The broader backdrop of joy surrounding circumcision is grounded in the Gemara, as Shabbat 130a cites a baraita in which Rabban Shimon ben Gamliel teaches that any mitzvah the Jewish people initially accepted with joy — circumcision being the paradigmatic example, as it is written 'I rejoice at Your word as one who finds great spoil' (Tehillim 119:162) — is still performed with joy in every generation.

Explore this topic

Presence of father and infant

The Arukh HaShulchan (Orach Chaim 249:7) records the practice of certain authorities to refrain from attending even a seudas mitzvah when the minimum quorum of celebrants is present without them — and he cites the Shelah, whose teacher, serving as sandak, declined to attend the post-circumcision meal precisely because the required number of participants was already assembled without him, suggesting that the personal connection of key figures to the occasion bears on whether attendance is obligatory or even meaningful.

Explore this topic
Source 1 · Chazal
Verified

Shabbat 130a

שבת ק״ל א — ד"ה תַּנְיָא

Shabbat 130a:13

The sugya discusses the communal character of a brit milah and the importance of rejoicing in the mitzvah, supplying a Chazal-based foundation for surrounding a birth with celebration.

תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, כְּגוֹן מִילָה, דִּכְתִיב: ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב״ — עֲדַיִין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה. וְכׇל מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בִּקְטָטָה, כְּגוֹן עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו״, עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו — עֲדַיִין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בִּקְטָטָה, דְּלֵיכָּא כְּתוּבָּה דְּלָא רָמוּ בַּהּ תִּיגְרָא.

Apropos affection for the mitzva of circumcision, the Gemara cites a baraita in which it was taught that Rabban Shimon ben Gamliel says: Every mitzva that the Jews initially accepted upon themselves with joy, such as circumcision, as it is written: “I rejoice at Your word as one who finds great spoil” (Psalms 119:162), and as the Sages explained, this “word” refers to the mitzva of circumcision, over which they rejoiced, they still perform it with joy. And every mitzva that the Jews initially accepted upon themselves with contentiousness and regret, such as the prohibition against incestuous relations, as it is written: “And Moses heard the people weeping, family by family” (Numbers 11:10), and as the Sages interpreted homiletically: They wept over matters pertaining to their families, as they were prohibited at that time from marrying family members, they still perform with contentiousness. The fact is that there is no marriage contract and wedding in which contentiousness does not arise, as there is inevitably some conflict between the parties. The baraita asserts that this is because, initially, the Jews did not accept the laws governing marriage and family relationships willingly.

Source 2 · Chazal
Verified

Bava Batra 142a

בבא בתרא קמ״ב א — ד"ה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת

Bava Batra 142a:3

Rav Sheshet adduces a baraita to establish that a fetus acquires property: when a convert dies and Jews plunder his property assuming he has no heirs, but then learn he has a son or his wife is pregnant, they must return it; if they return everything and then learn the son died or the wife miscarried, one who took possession only after the second report (the death or miscarriage) acquires the property, but one who took possession only after the first report (knowledge of the heir) does not, proving that the fetus must have acquired ownership in the interim, otherwise why would a second taking of possession be necessary.

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁמֵּת, וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו, וְשָׁמְעוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת – חַיָּיבִין לְהַחֲזִיר. הֶחְזִירוּ הַכֹּל, וְאַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁמֵּת בְּנוֹ אוֹ שֶׁהִפִּילָה אִשְׁתּוֹ – הֶחְזִיק בַּשְּׁנִיָּה, קָנָה; וּבָרִאשׁוֹנָה, לֹא קָנָה. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ: עוּבָּר לָא קָנֵי, לְמָה לְהוּ אַחְזוֹקֵי בַּשְּׁנִיָּה? הָא אַחְזִיקוּ לְהוּ חֲדָא זִימְנָא!

Rav Sheshet said: From where do I say that the fetus acquires the item? As it is taught in a baraita: With regard to a convert who died, apparently without offspring, and Jews plundered [uvizbezu] his property, assuming that he had no heirs and his property was therefore ownerless, and subsequently they heard that he had a son or that his wife was pregnant, they are obligated to return the property. If they returned it all, and then they heard that his son died or that his wife miscarried, if one took possession at the second time, after hearing about the death or the miscarriage, he acquired the property, but if one took possession only at the first time, before it was known there was an heir at all, he did not acquire the property. Rav Sheshet explains: And if it enters your mind that a fetus does not acquire property, why do they need to take possession again the second time? Didn’t they already take possession one time? Evidently, the miscarried fetus had acquired ownership in the meantime.

Source 3 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 163:8

קיצור שלחן ערוך קס״ג:ח׳

Kitzur Shulchan Arukh 163:8

The Kitzur records the custom of a Shalom Zachor after a boy’s birth and the associated hospitality and Torah-oriented atmosphere, supporting a flexible family observance when the parents cannot host.

עוֹד נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה בְּמִינֵי פֵרוֹת וּמַשְׁקִין בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁקֹּדֶם הַמִּילָה, וְגַם זוֹהִי סְעוּדַת מִצְוָה. עוֹד נוֹהֲגִין, שֶׁבַּלַּיְלָה שֶׁלִפְנֵי הַמִּילָה, מִתְקַבְּצִין בְּבֵית הַתִּינוֹק וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְעוֹשִֹין קְצָת סְעוּדָה, וְזוֹ אֵין לָהּ דִּין סְעוֹדַת מִּצְוָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִנְהָג בְּעָלְמָא.

See also

Source 4 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 249:7

ערוך השולחן, אורח חיים רמ״ט:ז׳

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 249:7

Arukh HaShulchan discusses the Friday-night meal associated with a newborn and the practice of gathering in the home. It is useful for assessing whether the custom can be expressed in another family member’s home.

ויש מונעים את עצמם גם מסעודת מצוה, אם יש בלעדם המניין השייכים להסעודה. והשל"ה ז"ל כתב על רבו שהיה סנדק ולא רצה לילך על הסעודה, כיון שבלעדו היה מניין.

See also

  • בצל החכמה, ח״ג סי׳ ו׳scanFiled under: מה נכלל בסעודת מצוה שזמנו בערב שבת: שמותר לאכול בערב שבת
  • Mishnah Berurah 249:12unverifiedFiled under: מה נכלל בסעודת מצוה שזמנו בערב שבת: שמותר לאכול בערב שבת
  • Magen Avraham 249:5unverifiedFiled under: מה נכלל בסעודת מצוה שזמנו בערב שבת: שמותר לאכול בערב שבת
Source 5 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 307:52

משנה ברורה ש״ז:נ״ב

Mishnah Berurah 307:52

The question of shalom zachor arises because of confusion regarding secular documents.

(נב) שאלת שלום - משום דמיחלף בשטרי הדיוטות:

See also

Source 6 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 151:12

שולחן ערוך, יורה דעה קנ״א

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 151:12

One may provide for the poor, visit the sick, bury the dead, eulogize them, and comfort mourners on account of darchei shalom (ways of peace).

מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום:

See also

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • שלום עליכם כו' מלאכי השלום. נקראו בכאן המלאכים בשם מלאכי השלום. דשם מלאכי השרת מובן שהם משרתי ה' ומשמשיו. אבל לשון מלאכי שלום מצינו רק בחורבן מלאכי שלום מר יבכיון ובגמרא (חגיגה ה':) שאני חורבן בהמ"ק דאפי' מלאכי שלום בכו. וגם שם צריך להבין מה שדקדקו אפי' מלאכי שלום והול"ל דאפי' מלאכים בכו. וכן יש להבין למה קוקאין בסל"ש המלאכים בשם מלאכי השלום. אך הענין עמפ"ש בזוה"ק פ' זו (קכ א) שהובא פ' זה לענין העיקדה הן אראלם צעקו חוצה וגו' הן אראלם אלין מלאכי עלאי צעקו בההיא שעתא ובעו לקיימא על ההוא מלה דכ' ויוצא אותו החוצה כו' מלאכי שלום אלין אינון מלאכין אחרנין דהוו זמינין למיהך קמי' דיעקב. ובגיני' דיעקב אבטח שלון שלימו קוב"ה דכ' ויעקב הלך לדרכו וגו' ואאלין אקרון מלאכי שלום וכו' והיינו דמלאכי א"י שעליהם נאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים נקראו מלאכי שלום. ואמר דבגיני' דיעקב אבטח לון שלימו והוא דיעקב מדתו אמת כמש"נ תתן אמת ליעקב וכן מדתו שלום וכמו ש' (בזוה"ק ח"ג יב ב) עושה שלום במרומיו דא יעקב כו' והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשיר דא בדא ע"ש דיעקב אע"ה נקרא שלימו דאבהתא כמו ש' בזוה"ק והוא עפמ"ש (בזוה"ק ח"ב קעה ב) והבריח התיכון וגו' דא הוא יעקב קדישא כו' שלים מכלא שלי לעתי"ק והיינו שהוא מבריח מכ"ע למדת מלכות. ועל שם זה נקרא מדתו שלום. שהוא ההמשכה לכנס"י. והוא דיעקב ויוסף כחדא אינון (זח"א קעו סע"ב) ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא (כמש"ש קפב א) והיינו דו' המילוי מדת יוסף שלום. ועיקב אע"ה מדתו אמת תורה שבכתב כמו ש' (ברכות ה:) אמת זו תורה. ומדתו שלום שמשפיע למ' מלכות פה תורה שבעל פה מטלא דעתיקא. ומדת אמת היה לו ליעקב גם בחו"ל כמו ש' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. אבל מדת שלום זכה רק כשבא לא"י דשם שורש תורה שבעל פה כמו ש' קידושין מ"ט: עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל. ואי' (ב"ב קנח:) אוירא דארץ ישראל מחכים. וכן (כתובות עה.) וחד מינייהו עדיף כתרי מינן וחד מינן כי סליק להתם עדיף וכו' וכן חלוקת ארץ ישראל היה על ידי יהושע מזרע יוסף שמדתו שלום. וכן לעתיד משיח בן יוסף יכניס ישראל לארץ ישראל. שמלחמת גומ"ג יהיה בארץ ישראל כשיהיו ישראל נקבצים לתוכה על ידי משיח בן יוסף. ולכן רק כשנכנס יעקב אע"ה לארץ ישראל זכה למדת שלום. ונעשה שלימו דאבהן להשפיע למדת מלכות שהוא תורה שבעל פה מטלא דעתיקא. וז"ש בזוה"ק ובגיני' דיעקב אבטח לון שלימו קוב"ה כו' אלון אקרון מלאכי שלום. והיינו שנקראו כן ע"ש שלימו דאבטח לון קוב"ה בגיני' דיעקב והוא עפמ"ש (בזוה"ק ס"פ ויצא) השתא אינון ויפגעו בו בגין דבגיני' דיעקב ובאינון שבטין אתשקיין אינון ממיא דימא רבא ע"ש. והיינו דמים תורה שבעל פה שנמשל למים כמש"נ הוי כל צמא לכו למים. ונדרש (תענית ז.) על תלמיד ע"ש והיינו בתורה שבעל פה. וזה נמשל למים שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך. דאלו תורה שבכתב כרוכה ומונחת כל הרוצה יבא וילמוד כמו ש' (קידושין סו.) וכן נמשלה התורה שבעל פה באותו פסוק ליין וחלב. וכמו ש' (זח"ג רעא ב) ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ. וז"ש דבגיני' דיעקב ובאינון שבטין. שהשבטים כנס"י מלכות פה תורה שבעל פה. ויעקב ממשיך מכ"ע מטלא דעתיקא למדה זו. אתשקיין כו' והיינו כמו דאכילת המלאכים מסטרא דאברהם וכמו ש' (בזוה"ק קד א) דהא מהווא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עלאי. כמו כן בגיני' דיעקב אתשקיין המלאכים ממיא דימא רבא. והיינו תורה שבעל פה. ולכן נקראו מלאכי שלום. והם מלאכים אחרנין מלאכי ארץ ישראל. ואי' (ב"ר פ' ח') בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כו' מהם אומרי אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו ע"ש. מפרש שהמלאכים נעשו חבורות. והמלאכים נקראו ע"ש המדות מהם של חסד מדת א"א. ומהם מלאכי אמת ת"ת מדת יעקב. ומהם של צדק מלכותא קדישא. ומהם של שלום מדת יוסף הצדיק. וכבר אמרנו במ"ש שם נטל אמת והשליכו לארץ כו' והלא גם שלום אמר אל יברא דכולי' קטטה. ולא נזכר מה נעשה בשלום. אך כל הקטטות הוא רק על ידי שנחסר מדת אמת. אבל כשכולם מכוונים על דבר אמת ממילא יש לשום וכמו שמצינו במחלוקת ב"ש וב"ה שחיבה וריעות נוהנין זב"ז לקיים מש"נ האמת והשלום אהבו כמו ש' (יבמות יד:) וכיון שנטל אמת והשליכו לארץ. והיינו שבארץ נמצא דבר אמת וכמו ש' אמת מארץ תמצח. שוב לא קטרגו מלאכי שלום. דאדרבה יהיה שלום דאמת ושלום קשיר דא בדא. וכמו שמצינו במתן תורה ויחן ישראל כאיש א' בלב א' מיד וירד ה' כמו ש' במכילתא. וזה מ"ש בגמ' לרבותא בחורבן דאפי' מלאכי שלום שאין להם שייכות לגלות וכמו ש' (אבות) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו כו' (ובמדרש תנחומא נח) ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד כו' ולא שלט בהם כו' שאינן בכלל גלות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מ"מ גם מלאכי שלום בכו. וז"ש בזוה"ק דבעעידה מלאכי שלום שהם מלאכי ארץ ישראל מר יבכיון. שכיון שישחוט את יצחק איך יצא ממנו יעקב דבגיני' אבטח לון שלימו. ועל שם זה נקראו בשם מלאכי שלום. ובשבת דאי' (ב"ר פ' י') יעקב שכ' בו שמירת שבת ירש את העולם שלא במדה כו' והיינו נחלה בלא מצרים שזכה כשהלך לחו"ל ונתפחד. ואז הבטיחו השי"ת ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שילך תלך עמו קדושת ארץ ישראל. ובכניסת שבת פריסת סוכת שלום עלינו וכו' ועל ירושלים. וכל א' מישראל כמו בארץ ישראל ובירושלים. מש"ה נקראים המלאכים מלאכי השלום מלאכי ארץ ישראל דבגיני' דיעקב אבטח לון שלימו ואקרון מלאכי השלום: שלום עליכם כו' מלאכי השלום. נקראו בכאן המלאכים בשם מלאכי השלום. דשם מלאכי השרת מובן שהם משרתי ה' ומשמשיו. אבל לשון מלאכי שלום מצינו רק בחורבן מלאכי שלום מר יבכיון ובגמרא (חגיגה ה':) שאני חורבן בהמ"ק דאפי' מלאכי שלום בכו. וגם שם צריך להבין מה שדקדקו אפי' מלאכי שלום והול"ל דאפי' מלאכים בכו. וכן יש להבין למה קוקאין בסל"ש המלאכים בשם מלאכי השלום. אך הענין עמפ"ש בזוה"ק פ' זו (קכ א) שהובא פ' זה לענין העיקדה הן אראלם צעקו חוצה וגו' הן אראלם אלין מלאכי עלאי צעקו בההיא שעתא ובעו לקיימא על ההוא מלה דכ' ויוצא אותו החוצה כו' מלאכי שלום אלין אינון מלאכין אחרנין דהוו זמינין למיהך קמי' דיעקב. ובגיני' דיעקב אבטח שלון שלימו קוב"ה דכ' ויעקב הלך לדרכו וגו' ואאלין אקרון מלאכי שלום וכו' והיינו דמלאכי א"י שעליהם נאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים נקראו מלאכי שלום. ואמר דבגיני' דיעקב אבטח לון שלימו והוא דיעקב מדתו אמת כמש"נ תתן אמת ליעקב וכן מדתו שלום וכמו ש' (בזוה"ק ח"ג יב ב) עושה שלום במרומיו דא יעקב כו' והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשיר דא בדא ע"ש דיעקב אע"ה נקרא שלימו דאבהתא כמו ש' בזוה"ק והוא עפמ"ש (בזוה"ק ח"ב קעה ב) והבריח התיכון וגו' דא הוא יעקב קדישא כו' שלים מכלא שלי לעתי"ק והיינו שהוא מבריח מכ"ע למדת מלכות. ועל שם זה נקרא מדתו שלום. שהוא ההמשכה לכנס"י. והוא דיעקב ויוסף כחדא אינון (זח"א קעו סע"ב) ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא (כמש"ש קפב א) והיינו דו' המילוי מדת יוסף שלום. ועיקב אע"ה מדתו אמת תורה שבכתב כמו ש' (ברכות ה:) אמת זו תורה. ומדתו שלום שמשפיע למ' מלכות פה תורה שבעל פה מטלא דעתיקא. ומדת אמת היה לו ליעקב גם בחו"ל כמו ש' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. אבל מדת שלום זכה רק כשבא לא"י דשם שורש תורה שבעל פה כמו ש' קידושין מ"ט: עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל. ואי' (ב"ב קנח:) אוירא דארץ ישראל מחכים. וכן (כתובות עה.) וחד מינייהו עדיף כתרי מינן וחד מינן כי סליק להתם עדיף וכו' וכן חלוקת ארץ ישראל היה על ידי יהושע מזרע יוסף שמדתו שלום. וכן לעתיד משיח בן יוסף יכניס ישראל לארץ ישראל. שמלחמת גומ"ג יהיה בארץ ישראל כשיהיו ישראל נקבצים לתוכה על ידי משיח בן יוסף. ולכן רק כשנכנס יעקב אע"ה לארץ ישראל זכה למדת שלום. ונעשה שלימו דאבהן להשפיע למדת מלכות שהוא תורה שבעל פה מטלא דעתיקא. וז"ש בזוה"ק ובגיני' דיעקב אבטח לון שלימו קוב"ה כו' אלון אקרון מלאכי שלום. והיינו שנקראו כן ע"ש שלימו דאבטח לון קוב"ה בגיני' דיעקב והוא עפמ"ש (בזוה"ק ס"פ ויצא) השתא אינון ויפגעו בו בגין דבגיני' דיעקב ובאינון שבטין אתשקיין אינון ממיא דימא רבא ע"ש. והיינו דמים תורה שבעל פה שנמשל למים כמש"נ הוי כל צמא לכו למים. ונדרש (תענית ז.) על תלמיד ע"ש והיינו בתורה שבעל פה. וזה נמשל למים שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך. דאלו תורה שבכתב כרוכה ומונחת כל הרוצה יבא וילמוד כמו ש' (קידושין סו.) וכן נמשלה התורה שבעל פה באותו פסוק ליין וחלב. וכמו ש' (זח"ג רעא ב) ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ. וז"ש דבגיני' דיעקב ובאינון שבטין. שהשבטים כנס"י מלכות פה תורה שבעל פה. ויעקב ממשיך מכ"ע מטלא דעתיקא למדה זו. אתשקיין כו' והיינו כמו דאכילת המלאכים מסטרא דאברהם וכמו ש' (בזוה"ק קד א) דהא מהווא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עלאי. כמו כן בגיני' דיעקב אתשקיין המלאכים ממיא דימא רבא. והיינו תורה שבעל פה. ולכן נקראו מלאכי שלום. והם מלאכים אחרנין מלאכי ארץ ישראל. ואי' (ב"ר פ' ח') בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כו' מהם אומרי אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו ע"ש. מפרש שהמלאכים נעשו חבורות. והמלאכים נקראו ע"ש המדות מהם של חסד מדת א"א. ומהם מלאכי אמת ת"ת מדת יעקב. ומהם של צדק מלכותא קדישא. ומהם של שלום מדת יוסף הצדיק. וכבר אמרנו במ"ש שם נטל אמת והשליכו לארץ כו' והלא גם שלום אמר אל יברא דכולי' קטטה. ולא נזכר מה נעשה בשלום. אך כל הקטטות הוא רק על ידי שנחסר מדת אמת. אבל כשכולם מכוונים על דבר אמת ממילא יש לשום וכמו שמצינו במחלוקת ב"ש וב"ה שחיבה וריעות נוהנין זב"ז לקיים מש"נ האמת והשלום אהבו כמו ש' (יבמות יד:) וכיון שנטל אמת והשליכו לארץ. והיינו שבארץ נמצא דבר אמת וכמו ש' אמת מארץ תמצח. שוב לא קטרגו מלאכי שלום. דאדרבה יהיה שלום דאמת ושלום קשיר דא בדא. וכמו שמצינו במתן תורה ויחן ישראל כאיש א' בלב א' מיד וירד ה' כמו ש' במכילתא. וזה מ"ש בגמ' לרבותא בחורבן דאפי' מלאכי שלום שאין להם שייכות לגלות וכמו ש' (אבות) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו כו' (ובמדרש תנחומא נח) ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד כו' ולא שלט בהם כו' שאינן בכלל גלות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מ"מ גם מלאכי שלום בכו. וז"ש בזוה"ק דבעעידה מלאכי שלום שהם מלאכי ארץ ישראל מר יבכיון. שכיון שישחוט את יצחק איך יצא ממנו יעקב דבגיני' אבטח לון שלימו. ועל שם זה נקראו בשם מלאכי שלום. ובשבת דאי' (ב"ר פ' י') יעקב שכ' בו שמירת שבת ירש את העולם שלא במדה כו' והיינו נחלה בלא מצרים שזכה כשהלך לחו"ל ונתפחד. ואז הבטיחו השי"ת ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שילך תלך עמו קדושת ארץ ישראל. ובכניסת שבת פריסת סוכת שלום עלינו וכו' ועל ירושלים. וכל א' מישראל כמו בארץ ישראל ובירושלים. מש"ה נקראים המלאכים מלאכי השלום מלאכי ארץ ישראל דבגיני' דיעקב אבטח לון שלימו ואקרון מלאכי השלום: שלום עליכם כו' מלאכי השלום. נקראו בכאן המלאכים בשם מלאכי השלום. דשם מלאכי השרת מובן שהם משרתי ה' ומשמשיו. אבל לשון מלאכי שלום מצינו רק בחורבן מלאכי שלום מר יבכיון ובגמרא (חגיגה ה':) שאני חורבן בהמ"ק דאפי' מלאכי שלום בכו. וגם שם צריך להבין מה שדקדקו אפי' מלאכי שלום והול"ל דאפי' מלאכים בכו. וכן יש להבין למה קוקאין בסל"ש המלאכים בשם מלאכי השלום. אך הענין עמפ"ש בזוה"ק פ' זו (קכ א) שהובא פ' זה לענין העיקדה הן אראלם צעקו חוצה וגו' הן אראלם אלין מלאכי עלאי צעקו בההיא שעתא ובעו לקיימא על ההוא מלה דכ' ויוצא אותו החוצה כו' מלאכי שלום אלין אינון מלאכין אחרנין דהוו זמינין למיהך קמי' דיעקב. ובגיני' דיעקב אבטח שלון שלימו קוב"ה דכ' ויעקב הלך לדרכו וגו' ואאלין אקרון מלאכי שלום וכו' והיינו דמלאכי א"י שעליהם נאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים נקראו מלאכי שלום. ואמר דבגיני' דיעקב אבטח לון שלימו והוא דיעקב מדתו אמת כמש"נ תתן אמת ליעקב וכן מדתו שלום וכמו ש' (בזוה"ק ח"ג יב ב) עושה שלום במרומיו דא יעקב כו' והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשיר דא בדא ע"ש דיעקב אע"ה נקרא שלימו דאבהתא כמו ש' בזוה"ק והוא עפמ"ש (בזוה"ק ח"ב קעה ב) והבריח התיכון וגו' דא הוא יעקב קדישא כו' שלים מכלא שלי לעתי"ק והיינו שהוא מבריח מכ"ע למדת מלכות. ועל שם זה נקרא מדתו שלום. שהוא ההמשכה לכנס"י. והוא דיעקב ויוסף כחדא אינון (זח"א קעו סע"ב) ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא (כמש"ש קפב א) והיינו דו' המילוי מדת יוסף שלום. ועיקב אע"ה מדתו אמת תורה שבכתב כמו ש' (ברכות ה:) אמת זו תורה. ומדתו שלום שמשפיע למ' מלכות פה תורה שבעל פה מטלא דעתיקא. ומדת אמת היה לו ליעקב גם בחו"ל כמו ש' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. אבל מדת שלום זכה רק כשבא לא"י דשם שורש תורה שבעל פה כמו ש' קידושין מ"ט: עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל. ואי' (ב"ב קנח:) אוירא דארץ ישראל מחכים. וכן (כתובות עה.) וחד מינייהו עדיף כתרי מינן וחד מינן כי סליק להתם עדיף וכו' וכן חלוקת ארץ ישראל היה על ידי יהושע מזרע יוסף שמדתו שלום. וכן לעתיד משיח בן יוסף יכניס ישראל לארץ ישראל. שמלחמת גומ"ג יהיה בארץ ישראל כשיהיו ישראל נקבצים לתוכה על ידי משיח בן יוסף. ולכן רק כשנכנס יעקב אע"ה לארץ ישראל זכה למדת שלום. ונעשה שלימו דאבהן להשפיע למדת מלכות שהוא תורה שבעל פה מטלא דעתיקא. וז"ש בזוה"ק ובגיני' דיעקב אבטח לון שלימו קוב"ה כו' אלון אקרון מלאכי שלום. והיינו שנקראו כן ע"ש שלימו דאבטח לון קוב"ה בגיני' דיעקב והוא עפמ"ש (בזוה"ק ס"פ ויצא) השתא אינון ויפגעו בו בגין דבגיני' דיעקב ובאינון שבטין אתשקיין אינון ממיא דימא רבא ע"ש. והיינו דמים תורה שבעל פה שנמשל למים כמש"נ הוי כל צמא לכו למים. ונדרש (תענית ז.) על תלמיד ע"ש והיינו בתורה שבעל פה. וזה נמשל למים שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך. דאלו תורה שבכתב כרוכה ומונחת כל הרוצה יבא וילמוד כמו ש' (קידושין סו.) וכן נמשלה התורה שבעל פה באותו פסוק ליין וחלב. וכמו ש' (זח"ג רעא ב) ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ. וז"ש דבגיני' דיעקב ובאינון שבטין. שהשבטים כנס"י מלכות פה תורה שבעל פה. ויעקב ממשיך מכ"ע מטלא דעתיקא למדה זו. אתשקיין כו' והיינו כמו דאכילת המלאכים מסטרא דאברהם וכמו ש' (בזוה"ק קד א) דהא מהווא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עלאי. כמו כן בגיני' דיעקב אתשקיין המלאכים ממיא דימא רבא. והיינו תורה שבעל פה. ולכן נקראו מלאכי שלום. והם מלאכים אחרנין מלאכי ארץ ישראל. ואי' (ב"ר פ' ח') בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כו' מהם אומרי אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו ע"ש. מפרש שהמלאכים נעשו חבורות. והמלאכים נקראו ע"ש המדות מהם של חסד מדת א"א. ומהם מלאכי אמת ת"ת מדת יעקב. ומהם של צדק מלכותא קדישא. ומהם של שלום מדת יוסף הצדיק. וכבר אמרנו במ"ש שם נטל אמת והשליכו לארץ כו' והלא גם שלום אמר אל יברא דכולי' קטטה. ולא נזכר מה נעשה בשלום. אך כל הקטטות הוא רק על ידי שנחסר מדת אמת. אבל כשכולם מכוונים על דבר אמת ממילא יש לשום וכמו שמצינו במחלוקת ב"ש וב"ה שחיבה וריעות נוהנין זב"ז לקיים מש"נ האמת והשלום אהבו כמו ש' (יבמות יד:) וכיון שנטל אמת והשליכו לארץ. והיינו שבארץ נמצא דבר אמת וכמו ש' אמת מארץ תמצח. שוב לא קטרגו מלאכי שלום. דאדרבה יהיה שלום דאמת ושלום קשיר דא בדא. וכמו שמצינו במתן תורה ויחן ישראל כאיש א' בלב א' מיד וירד ה' כמו ש' במכילתא. וזה מ"ש בגמ' לרבותא בחורבן דאפי' מלאכי שלום שאין להם שייכות לגלות וכמו ש' (אבות) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו כו' (ובמדרש תנחומא נח) ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד כו' ולא שלט בהם כו' שאינן בכלל גלות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מ"מ גם מלאכי שלום בכו. וז"ש בזוה"ק דבעעידה מלאכי שלום שהם מלאכי ארץ ישראל מר יבכיון. שכיון שישחוט את יצחק איך יצא ממנו יעקב דבגיני' אבטח לון שלימו. ועל שם זה נקראו בשם מלאכי שלום. ובשבת דאי' (ב"ר פ' י') יעקב שכ' בו שמירת שבת ירש את העולם שלא במדה כו' והיינו נחלה בלא מצרים שזכה כשהלך לחו"ל ונתפחד. ואז הבטיחו השי"ת ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שילך תלך עמו קדושת ארץ ישראל. ובכניסת שבת פריסת סוכת שלום עלינו וכו' ועל ירושלים. וכל א' מישראל כמו בארץ ישראל ובירושלים. מש"ה נקראים המלאכים מלאכי השלום מלאכי ארץ ישראל דבגיני' דיעקב אבטח לון שלימו ואקרון מלאכי השלום:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • הזכרים תלה בלאה וכו'. ואם תאמר אם כן "אשה כי תזריע וילדה זכר" (ויקרא יב, ב) למה לי, ובפרק המפלת (נידה לא.) דרשינן "אשה כי תזריע וילדה זכר" 'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר' (קושית הרא"ם), ויראה לומר שאם לא נכתב "אשה כי תזריע וילדה זכר" לא הוי ידעינן פירוש הכתוב למה תלה הזכרים בלאה והנקיבה ביעקב, ולא הוי ידעינן לפרש, והשתא דכתיב "אשה כי תזריע" ילפינן שפיר דטעמא הוי שהזריעה גורמת. ומהאי קרא ליכא למילף רק כאשר האשה מזרעת תחילה יולדת זכר בודאי, והווא אמינא אם האיש מזריע תחילה פעמים זכר ופעמים נקיבה, לכך תלה הנקיבות בזכרים לומר שהאיש מזריע תחלה יולדת בודאי נקיבה. וטעם הדבר במה שאמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר – יש מפרשים כאשר זרע האשה למטה בא עליו זרע הזכר ומתגבר עליו, דכל עליון גובר לפעול בתחתון יותר ממה שפועל התחתון בעליון. ואין זה טעם לתלות בה הזכר לומר "אלה בני לאה", אדרבא יש לתלות הזכר בזכר לפי שזרע הזכר עיקר, שגובר על זרע הנקיבה. אמנם נראה כי הזרע של נקיבה יותר שייך לזכר מפני כי הזכר הוא מצטרף דווקא אל האשה יותר, והאשה מצטרף אל הזכר. ולפיכך כאשר האשה מזרעת תחלה – מפני כי האשה יש לה צירוף אל הזכר – מולידה גם כן בנים זכרים, וכאשר זרע שלה קודם אז זרע הזכר טפל אצלה ופעולתה עיקר. והזכר צירוף שלו תמיד אל הנקיבה, כי הנקיבה היא בת זוגו, ולפיכך כאשר הזרע שלו בא תחלה אז הוא עיקר, וכל התנועות מן המתנועע הולכות תמיד אל השלימות המתנועע, ותשלום הזכר הוא בנקיבה ותשלום הנקיבה בזכר, שהרי בסדר הבריאה הזכר והנקיבה הם משלימים זה את זה, לכך יוליד כל אחד דבר שהוא השלמתו. וזהו שרמז לך הכתוב "אלה בני לאה" "ואת דינה בתו", כי מפני שהזכר מתחבר יותר אל הנקיבה יאמר "ואת דינה בתו", ותולה הנקיבה בזכר מפני שכל פועל הוא פועל יותר השלמתו ממה שהוא פועל כיוצא בו, כי השלמתו הוא עצמו – כאילו פועל עצמו. ועל זה נאמר (סנהדרין ט ע"ב) 'אדם קרוב אצל עצמו', והנה יפעול כל אחד ואחד השלמתו, וזהו נכון. אמנם יש בזה עוד דבר נפלא ודבר עמוק, כי כבר אמרו חכמים (נידה לא.) שלשה שותפים בולד – אב ואם והקב"ה מצייר הולד, וכאשר הנקיבה מזרעת תחלה השם יתברך מצייר הולד זכר, וזה מפני כי הוא יתברך מחבר זכר ונקיבה על ידי שמו יתברך, שנתן היו"ד באיש וה' באשה, ולכך מצייר הוא יתברך הולד כפי פעולתו אשר הוא מאחד הזכר והנקיבה. ואם היה מצייר מן זכר זכר ומן הנקיבה נקיבה לא היה כאן אחדות, ולפיכך השם יתברך שהוא מאחד אותם – נותן מן הזכר נקיבה ומן נקיבה זכר. ורש"י פירש בפרשת בראשית (ר' לעיל ב, כד) "על כן יעזוב איש את אביו ואמו והיו לבשר אחד", 'על ידי הולד שנוצר משניהם נעשו בשר אחד', הרי לדבריו התאחדות הזכר והנקיבה הוא על ידי הולד. ומפני זה יש להתאחד אותם לגמרי – שיהיה הזכר מן הנקיבה והנקיבה מן הזכר, שבענין זה התאחדות גמור. ודבר זה הוא יותר עמוק ואין להאריך בזה, רק תבין דבר זה היטב. ומה שאמר "ואת דינה בתו" אף על גב דפירש למעלה (רש"י ל, כא) כי תחילת בריאת דינה היתה זכר אלא שנשתנה לנקיבה (קושית הרא"ם), אין זה קשיא, דעיקר הפירוש לפירוש אשר אמרנו כי הנקיבה היא קרובה אל הזכר טפי, ולכך כאשר הזכר מזריע תחלה יולדת נקיבה, ואף על גב דהשתא גבי דינה לא זרע תחלה, סוף סוף יותר מתייחס הנקיבה אל הזכר, ולפיכך תלה הזכרים בנקיבה והנקיבה בזכר:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וטמאה שבעת ימים - בגמרא נדה ל"א שאם זכר בא לעולם כולם שמחים ומתחרטת על שבועתה לאחר ז' ימים, ונראה על פי בבא בתרא ט"ז ב' זכר בא לעולם בא שלום לעולם, שהזכרים מריבים פחות.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אמרו רבותינו ז״ל בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו, אחת אומרת יבא שלום, וכן אמר הכתוב ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו׳, וזה כי כמו שהשלום הוא סבת הקיום בדברים המורכבים מהפכים, כן כשתהיה הנפש מוכנת להדבק בעליונים מבלי הפכיות יקרא התענוג הנפשיי שלום להורות על הקיום, וכן נמצא שההבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח לצדיקים לתת להם הקיום וההתמדה תקרא שלום, אמר השם יתברך על פנחס הנני נותן לו את בריתי שלום. אמרו רבותינו ז״ל בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו, אחת אומרת יבא שלום, וכן אמר הכתוב ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו׳, וזה כי כמו שהשלום הוא סבת הקיום בדברים המורכבים מהפכים, כן כשתהיה הנפש מוכנת להדבק בעליונים מבלי הפכיות יקרא התענוג הנפשיי שלום להורות על הקיום, וכן נמצא שההבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח לצדיקים לתת להם הקיום וההתמדה תקרא שלום, אמר השם יתברך על פנחס הנני נותן לו את בריתי שלום. ולפי דעת החולקים מרבותינו ז״ל ואומרים כי פנחס איננו אליהו, יהיה השלום המיועד אל פנחס רומז אל שלום מנוחת הנפש בעולם הבא שאין בו הפך, ויורה על זה מה שזכר הכתוב בעונש הרשעים, אין שלום אמר אלהי לרשעים, ואין חיי הרשעים בעולם הזה נעדרי השלוה וההשקט יותר מן הצדיקים, אבל ירמוז אל שלום הנפש בלי ספק בעולם הרוחני שאין בו הפך, שעליו נאמר שלום רב לאוהבי תורתך.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Filed under: אגרת שלום

  • Filed under: שלום עליכם

  • Moed Katan 28aunverified

    Filed under: Shalom Zachar

  • Filed under: אגרת שלום

Related sheets

Halachaהלכה

Jewish Practice of Birthday Celebration

Sources examine whether and how Jews should mark their birthdays, balancing concerns about imitating non-Jewish customs with the halachic principles of gratitude for personal miracles and spiritual renewal. The discussion spans biblical, rabbinic, and hasidic perspectives on commemorating one's birth.

View Sources8 sources
Machshavaמחשבה

Yissurin Shel Ahavah: Afflictions of Love

Jewish philosophical and mystical sources explore the concept of divine afflictions as expressions of God's love, depicting suffering as a spiritual catalyst for purification, growth, and elevation of the soul. These texts—from the Talmud through medieval and early modern Jewish thought—present afflictions as paradoxical gifts that strengthen faith and divine service.

View Sources24 sources
Mitzvotמצוות

Honoring Father and Mother

Sources explore the biblical commandment to honor and revere parents, defining the practical obligations of kibbud and mora, establishing its theological significance as parallel to honoring God, and examining the deeper spiritual rationales behind this foundational mitzvah.

View Sources13 sources
Tanakhתנ״ך

Aging, Wisdom, and Life's Purpose

These sources explore how advancing age can deepen spiritual wisdom and purpose rather than diminish it. They draw on biblical reflections on lifespan and divine blessing, rabbinic teachings on judgment and growth in later years, and Hasidic interpretations of how a lifetime of accumulated holiness culminates in old age.

View Sources8 sources
Tefillahתפילה

Shnayim Mikra When Yom Tov Falls on Shabbat

Sources explore the obligation to complete the weekly Torah portion twice and Targum once when the standard congregational reading is replaced by Yom Tov readings. The tension arises from differing Torah portions read in the synagogue on Yom Tov versus the regular weekly cycle, and authorities debate how to fulfill this practice under such circumstances.

View Sources7 sources
Tefillahתפילה

Blessings for Reuniting With Friends

The Talmud and codified Jewish law establish specific blessings recited upon seeing someone after an extended absence: Shehecheyanu after 30 days of separation, and Mechayeh HaMeitim after 12 months. These blessings express gratitude for sustaining life and renewed connection.

View Sources9 sources

Explore more