Chanoch Lana'ar Al Pi Darko: Sources and Interpretations

תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ, וְלִפְדוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת – מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת. לִיסְטוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא: כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.

The Gemara comments: According to this interpretation, we learn in this mishna that which the Sages taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him if he is a firstborn son who must be redeemed by payment to a priest, and to teach him Torah, and to marry him to a woman, and to teach him a trade. And some say: A father is also obligated to teach his son to swim. Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry [listut]. The Gemara expresses surprise at this statement: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he teaches him banditry. Since the son has no profession with which to support himself, he is likely to turn to theft for a livelihood. This baraita accords with Rav Yehuda’s interpretation of the mishna.

מַתְנִי׳ כֹּל שֶׁעֲסָקָיו עִם הַנָּשִׁים לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים, וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ. שֶׁאֵין אוּמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאוּמָּנוּת, וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאוּמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כׇּל אוּמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וּשְׁאָר כׇּל אוּמָּנִיּוֹת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חוֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסוֹק בִּמְלַאכְתּוֹ – הֲרֵי הוּא מֵת בָּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכׇּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ, וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ.

MISHNA: Anyone who has professional dealings primarily with women may not be secluded with women. There is more of a concern that such a man might sin due to his familiarity with the women. And a person may not teach his son a trade that necessitates frequent interaction with women, for the same reason. With regard to teaching one’s son a trade, Rabbi Meir says: A person should always teach his son a clean and easy trade and pray for success to the One to Whom wealth and property belong, as ultimately there is no trade that does not include both poverty and wealth, since a person can become rich from any profession. Poverty does not come from a particular trade, nor does wealth come from a particular trade, but rather, all is in accordance with a person’s merit. Therefore, one should choose a clean and easy trade, and pray to God for success. Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah, as a person partakes of its reward in this world and the principal reward remains for him in the World-to-Come, which is not true of other professions, whose rewards are only in this world. Furthermore, if a person comes to be ill, or old, or undergoes suffering, and is unable to be involved in his trade, behold, he dies in hunger. But with regard to the Torah it is not so, since one can study it under all circumstances. Rather, it preserves him from all evil and sin in his youth, and provides him with a future and hope in his old age.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מב, א) מֵאֵימָתַי מַתְחִיל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ, תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה (דברים לג ד), וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע שֶׁמּוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְרָאוּי לְכָל בֶּן דַּעַת שֶׁיִּתֵּן לִבּוֹ שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עַל הַיֶּלֶד בַּלִּמּוּד בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ הָאֵבָרִים וְרַךְ הַלֵּבָב, עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְחַזֵּק כֹּחַ לִבּוֹ וְתֹקֶף אֵיבָרָיו, וְעַצְמוֹתָיו יִמְלְאוּ מֹחַ, וְיוּכַל לִסְבֹּל יְגִיעַת הַלִּמּוּד, וְלֹא יִקְרֶנּוּ חֹלִי הַהִתְעַלְּפוּת בְּסִבַּת הַיְּגִיעָה הָרַבָּה עָלָיו, וְאוּלָם אַחַר הִתְחַזֵּק כֹּחוֹ וְיֵאוֹרוּ עֵינָיו לְהָבִין לְקוֹל מוֹרָיו, אָז רָאוּי וְכָשֵׁר הַדָּבָר, וּמְחֻיָּב לְהָבִיא צַוָּארוֹ בְּעֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא יְרַפּוּהוּ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְיַשְׁקוּהוּ תָּמִיד מִיֵּין רִקְחָהּ וְיַאֲכִילוּהוּ מִדִּבְשָׁהּ.

From the laws of the commandment: That which they, may their memory be blessed, said (Sukkah 42a) [that] from when does a father begin to teach his son Torah? From when he begins to speak, he should teach him, “Moshe commanded us the Torah” (Deuteronomy 33:4), and the first verse from the recitation of Shema, which is “Hear Israel” (Deuteronomy 6:4). And afterwards he teaches him a little [at a time] of the verses of the Torah, until he is six or seven, when he takes him to a teacher of young children. And it is fitting for every intelligent person to put his heart to not overburden the child with study when he is still weak-limbed and weak-hearted, until he he grows and his strength firms, his limbs become vigorous, his bones fill with marrow and he can endure the exertion of study, and that the illness of fainting [spells] not happen to him on account of much exertion upon it. However after his strength firms and his eyes enlighten to understand the voice of his teachers, then is the thing proper and fit; and he is [then] obligated to put his neck to the yoke of Torah [study], and not to loosen it from him, even a hair’s breadth. And he should [then] always give him to drink from its spiced wine, and feed him from its honey.

וּבְכָל זִמְנָא וְזִמְנָא דְּצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי אִית בְּעָלְמָא, אִתְחַדֵּשׁ הַהוּא כְּלִילוּ דְּאִתְכְּלֵיל מִתַּתָּא מִסִּטְרָא דַּחֲנוֹךְ, כְּדֵין אִיהוּ נַעַר, בְּרָזָא דְּחַדְתּוּתָא דְּסִיהֲרָא. וְרָזָא דָא, (משלי כ״ב:ו׳) חֲנוֹ"ךְ לַנַּעַ"ר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּהּ. מַאי עַל פִּי דַּרְכּוֹ. עַל פִּי דַּרְכּוֹ דַּחֲנוֹךְ. לְמֵיזַל בְּהַהוּא דֶרֶךְ קְשׁוֹט, בְּאוֹרַח מֵישָׁר וּשְׁלִים.

מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מב, א) מֵאֵימָתַי מַתְחִיל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ, תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה (דברים לג ד), וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע שֶׁמּוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְרָאוּי לְכָל בֶּן דַּעַת שֶׁיִּתֵּן לִבּוֹ שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עַל הַיֶּלֶד בַּלִּמּוּד בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ הָאֵבָרִים וְרַךְ הַלֵּבָב, עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְחַזֵּק כֹּחַ לִבּוֹ וְתֹקֶף אֵיבָרָיו, וְעַצְמוֹתָיו יִמְלְאוּ מֹחַ, וְיוּכַל לִסְבֹּל יְגִיעַת הַלִּמּוּד, וְלֹא יִקְרֶנּוּ חֹלִי הַהִתְעַלְּפוּת בְּסִבַּת הַיְּגִיעָה הָרַבָּה עָלָיו וְאוּלָם אַחַר הִתְחַזֵּק כֹּחוֹ וְיֵאוֹרוּ עֵינָיו לְהָבִין לְקוֹל מוֹרָיו, אָז רָאוּי וְכָשֵׁר הַדָּבָר, וּמְחֻיָּב לְהָבִיא צַוָּארוֹ בְּעֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא יְרַפּוּהוּ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְיַשְׁקוּהוּ תָּמִיד מִיֵּין רִקְחָהּ וְיַאֲכִילוּהוּ מִדִּבְשָׁהּ.

(ב) אבל אביו וכו' - דאפילו לחנך בניו ובנותיו במצות הוטל עליו כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו וכ"ש להפרישם מאיסור דמוטל על האב ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מוטל גם על האם:

אמר החכם מכל אדם, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב ו), זה כולל שני דברים, האחד חנוך לנער, שיחנכהו בנעוריו, בעוד לבו טהור ממחשבות הבלי העולם ומתהפוכיות הדעות הזרות, שבהיות לבו כנייר חדש וחלק, נקל לכתוב עליו דברי אמת, ויתחקו בו היטב, והשני על פי דרכו, כפי ערכו וכחו, כי אין מזגי בני אדם וכחות נפשותיהן שוות, ומה שיקל על האחד לקבל ולשמור יכבד על השני, ודברים אחרים יקלו על השני ויכבדו על זה, וכמו שנרמוז עוד (פרק ח), ואם יחנך הנער בנעוריו, ויהיה החנוך על פי דרכו, אז גם כי יזקין לא יסור ממנה:

ולמותר לבאר לכת"ר ולדכוותי' עד כמה נוגע ההקדם בזה. ואם בכל ענין של מצוה מאריך כ"ק אדמו"ר הזקן בגודל מעלת הזריזות, ומכריח זה כי "זריזותי' דאברהם אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם כי העקידה עצמה אינה נחשבת כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת א"א ע"ה" (אגה"ק סכ"א), על אחת כמה וכמה, שגדולה מעלת והכרח הזריזות בענין הנוגע בחנוך, ובפרט חנוך של גדיי ישראל, ובפרטי פרטיות בעת צרה וצוקה כזאת, דרא דעקבתא דמשיחא, שאין לך יום כו', והחושך כפול ומכופל, והגלות הולך ומאפיל, וע"פ באור כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, שלפני

As expressed by King Solomon, "Train a child in his way and even when he is old he will not depart from it" (Proverbs 22:6). Judaism recognizes two distinct forms of religious education. One is ḥinnukh, a concept which is more accurately rendered as "training"; the second is study and acquisition of knowledge. Hinnukh or training with regard to mizvot entails "training" in the performance of mizvot by means of actual practice. In order to satisfy the obligation of ḥinnukh the child must perform the mizvah in precisely the same manner in which an adult is required to perform the act in order to discharge his obligation.

מצווה להרגיל את הילד לפרוש מן האיסורים מאז שהוא מתחיל להבין שיש דברים מותרים ויש דברים אסורים. כלומר, לא מספיק שיבין שהוא צריך להפסיק את פעולתו כשאומרים לו 'לא', אלא הכוונה שהוא מבין שדבר זה אסור תמיד. רוב הילדים מתחילים להבין זאת בערך מגיל שלוש, ומאז אם רואים שהוא עושה איסור, כגון שהוא אוכל נבלות, או בשר בחלב, או מדליק אור בשבת, צריכים להפריש אותו מכך (משנה ברורה שמג, ג). ומשיגיע לגיל חינוך, היינו לגיל שמתחילים ללמד אותו תורה, שהוא כבן שש-שבע, מתחילים לבאר לו יותר את כללי האיסורים, כדי שידע לקיימם כהלכה.

It is a mitzva to train children to avoid prohibited activities from the time they begin to understand that certain things are permitted and certain things are prohibited. In other words, it is not enough that a child understands that he must stop what he is doing when he is told “no”; rather, he must understand that what he is doing is never allowed. Most children begin to understand this at approximately age three. From then on, if one sees his child engaged in a prohibited activity, such as eating non-kosher food or turning on a light on Shabbat, one must stop him from doing so (MB 343:3). Once the child reaches the age of ḥinukh – when we start teaching him Torah at about age six or seven – one should begin to explain more about the principles behind the prohibitions, so that he will know how to observe them properly.

לא כן עתה, שישותו של הילד ועצמותו מתקדם להתגבל בלא עתו, ועמו גם הרגשותיו שאיפותיו והשקפותיו – בעודן בסר בו מתגלות, ובסבתן פרוד ושנאה בין הבנים והוריהם עולה, בני דורנו שהיו מכשרים להיות יהודים נאמנים יצאו ואינם, נהפכו עלינו לאויבים, שוחקים ומחרקים שן עלינו ועל אמונתנו, וזאת ראה שלמה המלך בחכמת ה' אשר בו מראש, והזהיר לנו חנך לנער על פי דרכו, לא בצווי לבד רק בחנוך, וחנוך על פי דרכו של כל אחד ואחד.