The Maor VaShemesh on Light and Darkness

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו כו' יש לדקדק דכאן כתיב צדיק תמים ולהלן כתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני ולא נכתב תמים והנה פי' רש"י על זה ידוע אמנם עוד יש לאלקי מילין לפרש כי בדקדוק נכתב כאן תמים ולהלן לא הוצרך כן כי יש שני מיני צדיקים היינו מדריגה אחת של צדיק שהולך תמיד בתמימות בתורה ותפלה ומע"ט ואינו יודע להעמיק בחכמה דהיינו חכמות אלקותו ית"ש רק הולך בפשטות בלמודו ותפלתו וזה הצדיק אינו יכול להתחבר את עצמו עם בני אדם כלל וכלל כי נחשב לו שבני אדם יבלבלו אותו מעבודתו וגם אין לו שכל גדול לקרב בני אדם לעבודת השם ית"ש מחמת ששכלו בעבודתו הוא קטן מאוד והולך בתמימות שלו לבדו דהיינו בהתבודדות בלי חברת בני אדם כנ"ל ויש מדרגת צדיק שהולך בחכמה ודביקות לקיים בכל דרכיך דעהו כמאמר חכמז"ל וזה הצדיק יוכל להתחבר א"ע עם כמה בני אדם מחמת שהילוכו בקדושה ובחכמה בדביקות גדול והגם שמתחבר את עצמו עם אנשים אינם מבלבלים מחשבתו כי הוא קשור בחכמה עילאה ודביקות בבורא ית"ש וזה הצדיק אינו נקרא תמים כי הולך בהתחכמות נגד היצה"ר לקרב רחוקים וזה מצינו אצל יעקב אבינו שנקרא איש תם ופי' רש"י שאינו יודע לרמות אבל עשו קרא עליו ויעקביני זה פעמים ותרגם אונקלוס ויחכמיני כי עם מי שהי' צריך לילך ברמאות היינו בחכמה הלך בחכמה כמאמר הכתוב עם נבר כו' וזה הוא דרך יותר גבוה ממדריגות תמימי' בלא שכל כמובן ליודעים וזה פי' הכתובים כי קודם בנין התיבה הי' בבחינת תמים שאינו יודע לרמות דהיינו שהלך בתמימות ולא חבר עצמו לבני דורו לקרבם לעבודתו ית"ש והלך בהתבודדו' בפני עצמו ע"כ נקרא תמים שאינו יודע לרמות לקרבם לחכמה אמנם אח"כ שאמר לו הקב"ה עשה לך תיבת כו' והי' עוסק בבנין התיבה ק"כ שני' וכוונת הש"י הי' כדי שישאלו בני דורו מה זאת וישיב להם שהקב"ה רוצה להביא מבול לעולם אולי יעשו תשובה כמבואר ברש"י נמצא ממילא כל הק"כ שנה שעסק בבנין התיבה הי' צריך לעסוק עם בני אדם הרבה אולי יחזירם למוטב וצדיק שצריך לעסוק עם בני אדם רשעים ממילא צריך התחכמות גדול ואינו יכול לילך בתמימות רק צריך להתחכם בכדי שלא יבלבלו אותו הרשעים מעבודתו כמו יעקב עם עשו ולבן ע"כ אחר בנין התיבה נאמר לו כי אותך ראיתי צדיק ולא נאמר תמים כי אז בחר נח לעצמו לילך בהתחכמות כנ"ל ועלה במדריגה יותר ממדריג' התמימות והבן:

ז' שאמר הכתוב וינפש מהו לשון וינפש הגם שחז"ל דרשו ווי אבדה נפש מ"מ עדיין צריכים למודעי ונראה לפרש ע"פ שכתבנו לעיל בפ' תרומה מה שכתב במדרש רבה ובהזוה"ק שמעשי המשכן היה דוגמת מעשי בראשית ויש לפרש כך כי כוונת הבורא ב"ה וב"ש היה במעשי בראשית כדי שתתגלה מלכותו בעולם ויהיה עיקר שכינתו בתחתונים כי לפניו נחת רוח גדולה כביכול בשנעשה וניכר מלכותו וכבודו בתחתונים זה היה עיקר כוונתו ית"ש במעשי בראשית כמו כן היה כוונתו ית"ש אחר חטא הדורות שסילקו השכינה למעלה למעלה כמבואר במדרש היה כוונתו ית"ש לעשות משכן שתהיה שכינתו בתחתונים ע"י המשכן כמו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לכן כמו שמעשי בראשי' נבראו בחכמה ובתבונה ובדעת כמו שאה"כ "בחכמה יסד ארץ כונן שמים "בתבונה"ובדעתו תהומות נבקעו כמו כן נאמר בבצלאל ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וזהו שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ עיין בפ' תרומה ומשם תראהו והעולה מזה שעיקר כוונת מעשי המשכן היה כדי להשרות שכינתו בתחתונים וע"כ היה צריך בצלאל לידע כל צירופי שמות שעל ידם נבראו שמים וארץ לכווין בהם במעשי המשכן דוגמת שמים וארץ ממש כדי שתשרה שכינתו על מעשי ידיו ע"י כוונתו ביחודים וצירופי שמות לקדש כל דבר ודבר ע"י מחשבותיו הקדושים וכוונתו הטובה שהיה לו בכל כלי וכלי ולאו כל אדם זוכה לזה לעשות בגשמי ולכווין ברוחני שיוכל למשוך אלהותו ית"ש על כל מעשי ידיו הגשמיים כי לזה צריך הזדככות גדול הרבה ע"כ יש הרבה בני אדם שאינם מבינם זאת בשכלם איך אפשר במעשי בני אדם הגשמיים למשוך בהם שתשרה שכינתו במעשי ידיו וגם יש קצת בני אדם אשר להם שכל שמבינם שיש כח באדם הגשמי להמשיך קדושה גדולה מלמעלה למטה אשר כמעט תתגלה התראות השכינה על מעשי אדם אבל מדמים בנפשם אשר להם ג"כ כח הזה למשוך במעשי ידיהם השראת אלהותו ית"ש ומופת חותך על זה אשר יש ביכולת אדם למשוך השראת השכינה בתחתונים וע"י איזה בני אדם יש יותר כח למשוך קדושת שכינתו לתחתונים הוא שמירת שבת קודש אשר כל אדם רואה ומבין אשר יש השראת קדושה לכל אדם בשבת ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשוה רק יש בני אדם אשר מרגישים יותר קדושה בשבת ויש שאינם מרגישים כ"כ רק מעט מן המעט ויש שיש להם הרבה קדושה מאד אשר כמעט כל רואיהם יכירם בהם כי הם זרע בירך ה' אשר חנן אותם בבינה יתירה כמבואר בזוה"ק אשר יש לכל ישראל נשמה יתירה בשבת אבל לא לכל אדם בשוה כי יש ממשיך נשמה יתירה מעשיה ויש מיצירה ויש מבריאה ויש מאצילות ואפילו בכל העולם יש דרגין דרגין עיין שם בזוה"ק והכל הוא לפי הכנת בני אדם אשר מוכן מערב שבת לשבת וכ"ש מחד בשבת לשבת אשר ממשיך על עצמו קדושת שבת בכל ששת ימי המעשה וכפי המשכתו בששת ימי המעשה כך מרגיש קדושת שבת בשבתו כל חד וחד לפום קדושתו ופרישתו בימי החול כך מרגיש בשבת יותר קדושה וזה כמעט נראה בחוש לכל אדם שאין קדושת שבת שוה בכל אדם ע"כ הקדושת שבת היא מופת על השראת השכינה בתחתונים וגם היא מופת אשר לאו כל אדם זוכה שימשיך על ידו השראת השכינה רק ע"פ כוונתו כך ממשיך על עצמו ויש בני אדם אשר להם הזדככות גדולה אזי יכולים למשוך יותר התגלות אלהותו ית' על התחתונים אפילו על מעשי גשמי אם עושה המעשה זאת בכוונה גדולה ויחודים גדולים יכול למשוך קדושות אלהותו ית"ש על זה המעשה ונחזור לביאור הכתוב הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור כו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה כו' לחשוב מחשבות לעשות כו' פי' שהקב"ה רצה שע"י מעשי בצלאל יתגלה שכינתו על מעשי ידיו והוא הגון לעשות המשכן שהוא מלא חכמה תבונה ודעת ויודע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ויוכל לחשוב מחשבות קדושות כשעושה בזהב ובכסף ובנחושת ובכל מלאכת המשכן ליחד יחודים ולצרף צירופי שמות על כל דבר ודבר להמשיך לתוכו חיות וקדושה מקדושה עליונה כנ"ל כדי שיהיה משכן להשראת השכינה והבין הקב"ה אשר יש כמה וכמה בני אדם אשר יהיה קשה להם להבין איך אפשר שע"י מעשי בשר ודם יהי' השראת השכינה וגם הבין הקב"ה אשר יש כמה וכמה בני אדם אשר ידמו בנפשם אשר להם ג"כ הכח להמשיך על מעשי ידיהם השראות השכינה ע"כ להוציא מלבם השני דעות אלו וכדי לקרב אל שכל אנושי להבין שיש באפשרית להמשיך לדברים גשמיים הקדושה עליונה אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שמקדושת שבת יכולין להבין את זאת וזהו ויאמר ה' אל משה כו' אך את שבתותי תשמרו כו' לדעת כי אני ה' מקדישכם ר"ל שתשמרו את השבת על אופן זה שתדעו ותכירו כי אני ה' מקדישכם כלומר שתרגישו בעצמיכם קדושת שבת ותראו שיש כח ביד הקב"ה להשרות קדושתו בתחתונים וזהו לדעת כי אני ה' מקדישכם כי כל אחד יראה ויבין שיש בו בשבת קדושה יתירה מבימות החול וזהו השראת אלהותו ית"ש וע"כ ע"י שבת ושמירתו כל אחד ואחד מרגיש יותר קדושה ע"י הכנות שלו שהיה לו בחול כך מרגיש בשבת יותר קדושה והתגלות אלהותו ית"ש יותר ויותר ויתבטל הדיעה זו שחושבים אשר א"א להמשיך שכינתו בתחתונים כי כל א"וא יבין בשכלו ויראה בעין אשר בכל שבת ושבת יש יותר התגלות אלהותו ית' בתחתוני' מבחול וגם נגד בני אדם שחושבים שיש גם להם כח להמשיך קדושת אלהותו ית"ש על מעשי ידיו נאמר לי ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת שבתון קודש לה' ופי' רש"י ז"ל שבת מרגוע ולא שבת עראי ר"ל אע"פ שיעשה מלאכה בימי החול יראה להרגיש בקדושת שבת שיש לו השראת יתירה בשבת מחמת שיש התגלות אלהותו ית' בשבת וזהו עדות גמורה שבוודאי בשעת עשיית מלאכה בחול היה ממשיך על מלאכתו ג"כ קדושה עליונה הגדולה ע"כ בבואו שבת קודש מרגיש ע"י מלאכה שעשה בחול בקדושה מרגיש בשבת יותר קדושת שבת ומברך יותר בהתגלות אלהות שיש בשבת וזהו לאו כל אדם זוכה שימשוך במלאכת חיל קדושה גדולה אשר ישיג על ידה בשבת קדושה יתירה רק ליחידי סגולה אשר להם חכמה ומדע אשר יודעים לקשר כל עבודתם בקב"ה אפילו עובדין דחול ע"כ נאמר להם ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת שבתון קודש לה' ר"ל שתרגישו זאת שע"י עשית מלאכה בחול יהיה לכם יותר קדושת שבת דהיינו שבת שבתון קודש לה' רצה לומר שבא הכתוב להשמיענו שכל אחד ואחד מרגיש את קדושת שבת כפי בחינתו וכפי הכנותו בימי החול שזה עיקר הכונה שזכר כאן אצל המשכן אזהרת שבת ולכן נקרא כאן שבת שבתון כלומר שהוא שבת שיש בו שבתות הרבה דהיינו כל א' וא' משיגו כפי בחינתו וזהו שבת שבתון כנ"ל ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם היינו שבכל דור ודור מוטל על הצדיקי הדור להמשיך קדושת השבת אף על האנשים פחותי ערך אשר הם עוסקים בעניני העוה"ז וטרודים ממלאכתם כל ימי החול שאף הם ירגישו ג"כ קדושת שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש פי' דהנה כתיב ויכל אלהים ביום השביעי וכו' וזהו אחד מהדברים ששינה לתלמי המלך ויכל אלהים ביום השביעי וישבו' ביום השביעי אשר בגמ' והאמת הוא כמ"ש ז"ל ויכל אלהים ביום השביעי מה העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה והענין הוא כי כל ששת ימי המעשה היו כל הברואים רחוקים משרשם כי בבריאת העולמות צימצם אלקותו יתב"ש ונשתלשלו העולמות מעילא לתתא וצימצומים רבים עד עולם התחתון דהיינו עולם הגשמי ונתגשם העולם ובכל ימי החול קשה מאוד לעורר את עצמו ולהמשיך את עצמו לשרשו וכיון שהגיע שבת הוריד הקדוש ברוך הוא קדושת שבת על כל העולמות והרגישו כל הברואים הקדושה של שבת מה שלא הרגישו כל ימי החול מפני גישום העולם ובשבת קודש התחילו להרגיש הקדושה אשר יופיע עליהם והתחילו להשתוקק ולהתנוצץ לעלות להדבק בשרשן וזהו עליות העולמות שע"י מסירת נפש מתעלין כל העולמות מתתא לעילא עד שנדבקין באין סוף ברוך הוא ומאין בא להם השתוקקות זהו מפני שהוריד הקדוש ברוך הוא קדושת שבת על כל העולמות התחילו כולן להשתוקק וכלתה נפשו להעלות להתדבק בשרשן וזהו ויכל אלהים ביום השביעי ר"ל שביום השביעי בא לכל הברואים כלות הנפש להשתוקק להעלות לשרשן שויכל הוא מלשון כלתה נפשי עיין במאמרינו פ' בראשית ושם הרחבנו הדיבור בענין זה אך מה שנוגע לכאן מה שאמרנו שבשבת הוריד הקב"ה קדושה עליונה שכל אחד ירגיש את קדושת שבת וזהו וביום השביעי שבת וינפש ר"ל שהקב"ה הוריד ביום השביעי בחינה קטנה שבקטנות מקדושת אלהותו ית"ש דהיינו בחינות נפש אלקותו כביכול שכל אחד ירגיש את קדושת שבת כל אחד כפי בחיינתו וכפי הכנותו כנ"ל ומזה יוכל כל אדם להבין שכל אדם יוכל להמשיך לעצמו קדושה עליונה כ"כ עד שנעשה מרכבה לשכינה וממילא יבין גם את זאת שמכ"ש שהוא באפשרית להמשיך לדברים גשמיים קדושה עליונה ע"י יחודים וצירופי שמות שיהיו ראוים למשכן להשראות השכינה כנ"ל עי"ז תבינו כי לא כל אדם ראוי למלאכת המשכן למשוך שכינתו על מעשי ידיו רק בצלאל כי יראו כולם בקדושת שבת שלהם כמה גדול כח קדושתם בשבת יבינו בעצמם שאין ראוי לזה יותר מבצלאל ודו"ק וזהו השייכות של פרשת שמירת שבת לפרשת בצלאל ויתרצו כל הדקדוקים הנ"ל.

הנה יראה לרמוז בכתובים אלו על תוכן ענינינו בר"ה ואשר ע"י השופר ממתקים כל הגבורות ונכללים בהחסדים וידוע אשר אברהם הוא מדת חסד ויצחק הוא מדת גבורה ויש לרמוז בתפלתינו בר"ה ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור שיש לפרש שתעקוד מדת גבורה ומסטין בכבל יאסר ויתכללו הגבורות בהחסדים ומפני זה אנו תוקעין מאה קולות למנין העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשרה. וזהו אמרו וה' פקד את שרה ביאורו שהש"י פקד וצוה אותנו שנתקע בשופר כי שר"ה נוטריקון "שופר "ראש "השנה כאשר אמר יום תרועה יהי' לכם ויעש ה' לשרה כאשר דבר פי' עשי' הוא לשון תיקון כאשר דבר רומז שכאשר מתעוררין הדינין מתתקנים ומתמתקין ע"י שופר ראש השנה שדבר הוא קשות (כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות) ותהר רומז שע"י השופר הם באים לבחי' הרת עולם וכנסין מן המקטריגים כעובר זה המכוסה בבטן אמו ותלד שרה לאברהם פי' שהתולדה משופר ר"ה היא מדת אברהם שהיא מדת החסד בן לזקניו רומז שיורדין השפעות טובות לישראל ובני חיי ומזוני מי"ג תיקוני דיקנא עלאה למועד אשר דבר אתו אלהים פי' למועד הזה שהוא ר"ה אשר דבר אלקים וצוה לתקוע שגם מדת אלקים מסמכת שישובו ישראל בתשובה ויתהפכו הגבורו' לחסדים וימל אברהם את יצחק רומז שמדת אברהם בטלה את מדת יצחק (ולשון וימל לשון וקטפת מלילות שנקראים כן מפני שאדם מוללן ושוחקן בין אצבעותיו) בן שמונת ימים רומז לשמונה ספירות ממלכות עד החכמה שכולן נמתקו ויורד לתוכן מוח החכמה עלאה ואברהם בן מאת שנה רומז שמדת הרחמים מתעורר ע"י המאה קולות שעולין אל העשר ספירות שכל אחת כלולה מהעשר ("שנה גימטריא ספירה) בהולד לו את יצחק רומז שעי"ז נולד שמחה וחדוה בעולמות (ל' ויפול אברהם על פניו ויצחק).

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כו' יש לדקדק תיבת אליך הוא מיותר שהיה לו לכתוב ויקחו שמן זית כו' ויש לפרש שהתורה מרמזת לנו התועלת שיש בחברת הצדיקים שיש תועלת להצדיק שמתחברים אל אנשים יראי ה' וגם יש תועלת לאנשים המתחברים להצדיק התועלת להצדיק הוא כך דהיינו כשנוסעים חברת אנשים להצדיק מחמת שבא בלבם איזה התעוררות שרוצים לעבוד ה' באמת ואינם יכולים ליתן עצות לנפשם איך ומה יכולים לעבוד ה' באמת ובאים לצדיק בהתעוררות זו לשמוע מן הצדיק תורת ה' ועצות איך לעבוד ה' וע"י אתערותא זאת גורמים לצדיק שבא לו קדושה גדולה מהבורא ב"ה שכליות חדשות לחדש בתורה חידושים עצות טובות והנהגות טובות איך לעבוד ה' באמת כל אחד ואחד לפי שכלו וזהו תועלת. הצדיק שהקב"ה משפיע לו שכליות חדשות בתורה ועבודה בשבילם וממילא התועלת שלהם מבואר שמקבלים מהצדיק קדושות ופרישות ועצות טובות לעבודת הב"ה ונחזור לפי' הפסוק הנ"ל ואתה תצוה את בני ישראל ר"ל שהתורה מדבר להצדיק הגדול שבדור אשר מצוה לבני ישראל איך לעבוד ה' ע"פ התורה הקדושה וגם תצוה הוא לשון התחברות שר"ל שהצדיק מחבר עצמו לבני ישראל להיות עמם בצותא וחברותא חדא אזי התועלת גדולה לצדיק שהם יקחו אליך שמן זית זך ר"ל שהם גורמים שישפיע הקב"ה להצדיק שכליות גדולות המרמזים לשמן ששמן מרמז לחכמה עילאה וזהו ויקחו אליך ר"ל שהם גורמים לך ע"י התעוררות שלהם שתקח אתה השמן זית זך המרמז לחכמה גם עוד תועלת אחרת להצדיק מאותם בני אדם הבאים אצלו לשמוע ממנו תורה ועצות לעבודת הבורא ב"ה דהנה בוודאי כשבאים בני אדם להצדיק לדרוש ולחקור אחר עצות ועבודת ה' בוודאי באים בהכנעה גדולה ובשברון לב גדול ע"כ בהתערותא זו מביאים בלב הצדיק ג"כ הכנעה גדולה בלבו וגם לבו נשבר בקרבו שמחשב בלבו איך באו אלי אנשים כשרים וצדיקים לשמוע עצות לנפשם איך לעבוד ה' ואני בעצמי צריך לשמוע וליתן עצות לנפשי כי איני יודע איך לעבוד ה' באמת וממילא נשבר לבו בקרבו עי"ז וזהו הכנעה יתירה בא לו מחמת אלו בני אדם אשר באו בהכנעה אצלו הגם שדרכו של הצדיק להיות תמיד לבו נשבר אעפ"כ כשבאים בני אדם יראים ושלימי' אצלו משבר לבו יותר ויותר וזהו ויקחו אליך שמן זית ר"ל שיקחו אליך מדריגה זו שתבוא שתהיה כשבר ויהיה לך מרירות גדולה על עונות ועל החסרונות שלך כמו שאמר שיהיה מרורים כזית כי זית טבעו מר מאד כן תגרמו לך חברת הצדיקים שתתמרמר מאד בלב נשבר וזהו כתית ר"ל שתהיה משובח ודכאי לבב ונכנע גדול למאור לקבל המאור העליון להעלות נר תמיד כשהאדם הוא בהכנעה אזי יוכל לעלות נרות ויחודים תמיד ולעלות נשמות בני ישראל לקרבם להבורא ב"ה וב"ש.

הפטורת שבת נחמו

ולכן אז בשעת מתן תורה שחנו שם בלב אחד באהבה ואחוה כמו שפרש"י מפני זה זכו לקבלת התורה ולגלוי שכינתו יתברך עליהם פנים בפנים ונגלה אז עליהם כזקן מלא רחמים שרומז שנמשך עליהם השפעה מגדלות המוחין ומי"ג ת"ד שהוא לבנונית העליון שאין שם שום שחרות ותערובת דין כלל.

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שלוחיה ואת שני בניה אשר שם האחד גרשון כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה וכו' ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה כו' ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כו' ויחד יתרו כו' ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים ראוי לשים לב אל הפסוקים האלו ואין המקראות האלי אומרים אלא דורשוני דהנה יש לדקדק מה הוא דכתיב למשה ולישראל עמו למה הוציא למשה מכלל ישראל שלפי הנראה מהפסוק לא היו הטובות של משה שוים לטובות של ישראל וצריך להבין החילוק בין טובות משה לטובות ישראל עוד יש לדקדק על פסוק ויקח יתרו כו' ואת שני בניה אשר שם האחד גרשון כו' קשה הלא מה שהשמיענו הכתיב בפ' שמות הטעם שקרא משה לבנו גרשון היא להודיענו שקרא משה שם על שם המאורע אבל הוא בוודאי לא גילה לשום אדם בשעה שקרא השם הזה לבנו מאיזה טעם הוא קורא לבנו השם הזה כי אין דרך לגלות הטעם הכמוס לבני אדם בשעה שקרא וא"כ קשה מהיכא ידע יתרו הטעם שקרא לבניו שמות גרשון ואליעזר ועוד קשה למה חזר והכתיב לנו הטעם הואיל וכבר כתיב בפ' שמות ומה משמיע לנו הכתוב כאן בזה שנראה כמיותר עוד קשה כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל מילת על אודות ישראל הוא ג"כ כמיותר שזאת ידוע שעל אודות ישראל נלקה פרעה גם מה הוא את כל התלאה אשר מצאתם בדרך שהוא מלחמת עמלק וזאת שמע מקודם בואו ומחמת זאת בא כמו שפרש"י ז"ל מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס ומלחמת עמלק ומה היה לו לספר זאת עוד קשה כתיב ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים למה הכפיל הכתוב אשר הציל אתכם אשר הציל את העם ונראה בזה דהנה יש ב' בחינות בעבודת ה' ית' יש אשר הוא עובד הש"יתב תיכף מנערותו ונושא בעולה של תורה מקטנותו מחמת אהבת השי"ת מחמת גדלותו ורוממותו ית"ש ויש אשר בנערותו הולך אחר שרירות לבו אך אם בא עליו יסורים אז מתעורר א"ע ומחפש דרכיו ועושה תשובה על מעשה נעוריו ועוזב דרכיו הרעים והולך בדרכי תורה ועבודה והחילק שבין ב' בחינות האלו הוא מי שמתחזק בתורה ועבודה מקטנותו מחמת גדולתו ורממותו ית"ש הוא הולך וגדול מיום ליום ומשיג השגות אלהותו י"ש בכל פעם יותר ויותר ומי שלא נטה שכמו לעבודת הבורא ב"ה עד ששלח השי"ת עליו יסורים לפעמים יוכל חלילה ליפול מעבודתו כי הקב"ה הוא בעל הרחמים ומיד שצועק אליו ית' הוא עוזר לו כי בכל צרתם לו צר ועוזר לו מצרתו וכשחזר ומטיב לו יוכל לשכוח חלילה טובות השי"ת כמו שנאמר ורם לבבך ושכחת כו' וצריך האיש ההוא התחזקות גדול שיתחזק היטיב בעבודת השי"ת לבל יפול עוד ממנו אמנם בין הצדיק אשר הוא בצדקו מקטנותו ובין הבע"תש צריך זאת לקבוע בלבו כיתד שלא תמוע אשר עוה"ז הוא כאין והוא בעוה"ז כגר בארץ נכריה כמו שאמר דוד המע"ה כי גר אנכי בארץ וכל תאוות עוה"ז וכל חמדתה הם הבל הבלים ועיקר הוא לתקן מעשיו בעוה"ז להכין א"ע לעולם הבא כמו שאמר התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין והצדיק אשר הולך בצדקו מנערותו הוא בוודאי מואס בתאוות ובחמדת הגשמיות עוה"ז והוא בזה עולם כגר בארץ נכריה והבע"תש צריך לקבוע זאת בלבו כדי שלא יתרשל מעבדות ה ובגרים יש ג"כ ב' בחינות יש אשר מקרב א"ע תחת כנפי השכינה מחמת שחזר על כל הע"ז שבעולם ורואה שהבל המה מעשה תעתועים ואין בעולם כי אם הבורא ית"ש הוא מנהיג כל העולם כולו ונתגייר לעשות רצון הבורא ית"ש ויש אשר מגייר א"ע מחמת פחד כגרי האריות וזה אשר מגייר א"ע מחמת פחד הוא קשה לישראל כספחת והן הערבוביא בישא כמו הערב רב וכל התלאות וכל הרפתקאות שהגיעו לישראל הכל היה מחמתן שהם מבלבלין את ישראל מעבדות ה' ומפרידין איתן מהשי"ת והגרים אשר באו לחסות תחת צל כנפי השכינה מחמת שרואים גדולתו ית"ש שהוא הכל יכול אדרבא המה טובים לישראל שהן מקדשין שם שמים בפרהסיא וזהו החילק בגרים והב' בחינות שאמרנו לעיל בין צדיק מעיקרו ובין איש אשר נטה שכמו לעול תורה ועבודה מחמת שהיה צר לו ועי"ז נתעורר לעבוד את השי"ת הן היו משה וישראל כי משה לא הי' בשיעבוד כלל שכל שבט לוי לא נשתעבדו לעבוד את מצרים ומכ"ש משה רבינו שנתגדל בפלטרין של מלך רק תיכף מקטנותו היה לבו ברור וצלול לשמים כמו שמצינו במדרש שהלך וסייע לכל אחד ואחד מישראל בעבדות מצרים וכל זה היה מחמת שהיצר לו גלות ישראל וגלות השכינה וגם היה מצטער בעצמו על שלא הלכו ישראל בדרך הישר כל זה היה מחמת שהי' עובד את השי"ת באמת לאמיתו והיה משתוקק על כבוד המקום ועל כבוד ישראל ומאס בעוה"ז כי אף שיתרו נתן לו אשה וממון הרבה עזב את הכל והלך לרעות את צאן יתרו אחר המדבר כדי שיתבודד שם בעבודת השי"ת וע"י שהלך מקטנותו בדרכו השם ית' ונטה שכמו לעבודת הבורא בה' היה הולך וגדול עד כי גדל מאד והשיג השגות אלהות וע"י נעשו כל הניסים והנפלאות במצרים ובים ובני ישראל נתערבו בגוים ולמדו מעשיהם ונתן הקב"ה עליהם עול מצרים והיו משעבדים בהם בקושי ומחמת זה נתעוררו וחזרו בתשובה שלימה כמו שכתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו כו' והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים הוציא אותם מתחת יד סבלות מצרים לכן לא השיגו כ"כ כמו שהשיג משה רבינו והב' בחינות שבגרים הם יתרו וערב רב שהערב רב גיירו א"ע מחמת יראה שראו המכות שבאו על המצרים ויראו לנפשם ועי"ז נתגיירו ולא היה כוונתם לש"ש לכן בא על ידם לישראל כל התלאות בדרך בענין מלחמת עמלק ואלמלא משה שישב בתענית כל היום וכפיו פרושות השמימה בתפילה כל היום היו נופלים ביד עמלק ויתרו בא להתגייר מחמת שחזר על כל ע"ז שבעולם וראה שאין בהם ממש ושמע גודל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה במצרים ובים וראה שהבורא ית"ש הוא מהוה כל הויות ומלכותו בכל משלה לכן בא לחסות תחת כנפי השכינה ויט שכמו לסבול עול תורה ועבודה ומצות ועד עתה לא הי' מכיר ומבין כ"כ מעשים הטובים של משה רבינו ועכשיו שהשיג שהוא ית"ש הוא מלך עולם ולו אנו צריכים לעבוד אז הבין שכל מעשיו של משה הי' לעשות רצון הבורא ב"ה והעולם הזה לא הי' נחשב בעיניו למאומה והוא הי' בזה העולם כגר בארץ נכרי' ולא הי' מפחידו שום דבר בעולם כי ה הי' בעוזרו שהי' משים בטחונו בו ית"ש והבין שזאת הי' כוונת משה בקריאת השמות אשר קרא שם האחד גרשון כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' כלומר שתמיד הי' קובע זאת בלבו שהוא בזה העולם כגר בארץ נכרי' וגם הבין שעל זה קרא שם השני אליעזר ע"ש כי אלהי אבי בעזרי שהי' משים בטחונו בהש"ית ומזה נבוא לביאור הכתובים וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כלומר ששמע הטובות שעשה אלהים למשה שזכה שנתגלה אליו הש"ית ודבר עמו פא"פ וע"י נעשו כל הניסים והנפלאות במצרים ובים ושמע הטובות שעשה אלהים לישראל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים והבין שמפני זה זכה משה יותר מהם כי שתיכף מקטנותו מאס בתאוות ובחמדת הגשמיות עו"הז מכל וכל והי' מחזיק א"ע בזה העולם כגר בארץ נכרי' כנ"ל לכן נשא לבו של יתרו לילך למדבר לארץ צי' לשמוע דברי אלהים חיים והי' מקדש ש"ש על כל העולם וכל שרי האומות השליכו את אלילי כספם ואת אלילי זהבם כששמעו שנתגייר יתרו והי' חושש שמא לא יקבל אותו משה והי' שולח אליו אל יחשדני שאין כוונתי לשמים בוודאי כוונתי לשמים כי שמעתי הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה על ידך וזכית יותר מכל ישראל מזה הבנתי שמחמת זה זכית כ"כ מחמת שכל מעשיך הי' לעשות רצון יוצרך תיכף מקטנותך מאסת בזה העולם והיית בעיניך בזה העולם כגר בארץ נכרי' ועתה אני יודע כוונתך שקראת השמות האלו לבניך וזהו ויקח יתרו חותן משה כו' ואת שני בני' אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כלומר שאני יודע שע"ז קראת אותו גרשם ע"ש שאתה מחזיק עצמך בזה העולם כגר בארץ נכרי' ושם השני אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כלומר ע"ש ששמת בטחונך בהקב"ה ועתה גם אני בא עתה לחסות תחת כנפי השכינה וכוונתי למאוס בתאוות ובחמדת הגשמיות עו"הז ולעבוד את הש"ית באמת לאמיתו ומשה הי' חושש כי למיחש מיהו מבעי' שמא אין כוונתו כ"כ לש"ש וגר שבא להתגייר מודיעים לו קצת חומרות וקצת עונשיו לכן כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה אלהים לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כלומר שסיפר לו שכל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים הכל הי' על אודות ישראל ולא בשביל הגרים ואדרבא מחמתן בא לישראל סיבות וצרות כי מלחמת עמלק לא בא לישראל אלא מחמתן וזה את כל התלאה אשר מצאתם בדרך היינו מלחמת עמלק שסיפר לו כל התלאות שבא לישראל הי' מחמת הגרים שקשה גרים לישראל כספחת כל זה סיפר משה ליתרו חותנו ברמז כדי שיבין כוונת משה בזה הסיפור שאם הוא בא להתגייר ג"כ כמו שנתגיירו הם מחמת פחד למה הוא לו ויתרו הבין כוונת משה בסיפור זה ורצה להצדיק א"ע בפני משה שכוונתו היא בלתי לה' לבדו בלא שום פני' אחרת לכן אמר לו שהוא יודע זאת שבחינות בחינות יש ואעפ"כ גם זאת הבחינה של גרים אלו ג"כ היא טוב וגם ע"ז אנו צריכים להודות כי לע"ל הכל יתוקן וזהו ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים כלומר על זה בוודאי אנו צריכים להודות לאל ית' כי מזה יגיע תועלת גדול שעי"ז השיגו השגות גדולות ואתם בית ישראל בוודאי תעבדו את הש"ית כי יעקב חבל נחלתו ואפילו ע"ז אנו צריכים להודות להש"ית אשר הציל את העם דהיינו הערב רב אף שעתה הם מבלבלים את ישראל מעבדות השם אבל לעתיד יתוקן הכל עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם פי' ככי מחשבות שמכווין לעשות רצונו כן הוא משיג השגות אלהות וזדון הוא מחשבה והוא מלשון זדון לבך השיאך ודו"ק.

ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' ופי' רש"י לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פרי' ורבי' וממעטת את הממון וממעטת את השם לכך הוצרך לשלשה ברכות הללו שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם יש לדקדק בדברי רש"י ז"ל לפי כרושו הי' לו לכתוב בתחלה ואברכך ואח"כ ואעשך לגוי גדול כי חזינין שמיד שמתחיל אדם לצאת לדרך מיד ביציאתו מביתו ממעטת את הממון כי יוצרכו לו להוציא הוצאות יותר מכפי הצורך אליו בביתו ואח"כ שהוא מוחזק בדרך ממעט בפרי' ורבי' ואחר שנתרחק הרבה מביתו נתמעט השם שהולך למקום שאין מכירין אותו והי' צריך לכתוב בתורה ההבטחה כסדר ואברכך ואעשך ואגדלה שמך ונ"ל לפרש עפ"י פשוטו דהנה ידוע כי הצדיק כשהוא יושב בביתו מקרבין אליו כמה בני אדם לשמוע ממנו תורה ומוסר ושידריכם לעבודת השם ויש לפעמי' אצל הצדיק אלפים נפשות שבאים אליו לשמוע ממנו תורה ומוסר וממילא כשבאין אליו הרבה בני אדם הוא מכניס אותם בביתו להאכילם ולהשקותם כמאמר התנא יהי' ביתך פתוח לרווחה ויש לו הוצאות הרבה עליהם אמנם כשהצדיק נוסע בדרך אינו יכול לקרב הרבה בני אדם מכמה טעמים וגם מטעם שאינו יכול להכניסם ולהאכילם כדרכו בביתו נמצא כשאמר הקב"ה לאברהם לך לך הי' מתירא שלא יהי' ביכולתו להתנהג בדרך כמנהגו בביתו לקיים הכנסת אורחי' כאשר הי' מקיים בביתו וגם לא יתקרבו אליו הרבה בני אדם בדרך כאשר עינינו רואות שאי אפשר לקרב בדרך כ"כ כמו בביתו וגם מחמת ההוצאות בדרך לא יוכל להכניסם כדרכו בביתו ע"כ הבטיחו הקב"ה בהבטחות אלו היינו ואעשך לגוי גדול ר"ל שיתקרבו אליך הרבה בני אדם בדרך כמו בביתך ויותר וגם מה שאתה מתיירא שלא תהי' יכול להכניסם להאכילם ולהשקותם בדרך כמו בביתך מחמת ההוצאות הדרך על זה הבטיחו ואברכך בממון וכו' וק"ל:

וירא אליו ה' כו' וירץ לקראתם כו' וישתחו ארצה במדרש אמר אברהם עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי תאמר משמלתי אינם באים כו' אמר לו הקב"ה כו' עד אני ופמליא שלי נגלים אליך הדא הוא דכתיב וישא עיניו וירא והנה כו' וירא כו' וירא בשכינה וירא במלאכים להבין דברי המדרש והמקראות ע"פ דאיתא במדרש הנעלם פ' לך לך על פסוק הי' דבר ה' אל אברם במחזה מחזה הוא תרגום לישנא סתום ממלאכי עילאי דלא ידעי בהא בגין דלא הוה מהיל כו' דלא יהי' לון פטרא דקב"ה ממלל עם בר נש ערל כו' אימתי אתגלי עלי' באתגלי' דמלאכי עילאי כד יהיב לי' ברית קימא קדישא ע"ש דבריו באורך היוצא מדברי המדרש הנעלם שעד שלא מל אברהם לא דבר אתו הש"י בהתגלות המלאכים וזה יש לומר כוונת המדרש רבה הנ"ל עכשיו אני ופמלי' שלי נגלים עליך ר"ל שיהי' בהתגלות לפני המלאכים שלא יקטרגו עוד ואדרבא יסכימו שאדבר עמך כנ"ל וזהו וירא בשכינה וירא במלאכים ר"ל שהיתה יכולה השכינה להתגלות עליו עתה בהתגלות המלאכים ולא עוד אלא וירץ לקראתם וישתחו ארצה ר"ל בזה שנעשה אברהם רגל ימין של הכסא והמלאכי' הם נושאי הכסא נמצא שאברהם הוא למעלה מהמלאכים וזהו וישתחו ארצה לשון רבים ר"ל שאברהם הוריד המלאכים למטה ממדריגתו וקאי וישתחו על המלאכים שהכניסם למטה ממנו.

במדרש רבה ד"א אמור אל הכהני' הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד אמר ר' לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות וכו'. צריך להבין שלכאורה נראה שבעו"ה נפסק זאת שכלנו טמאי מתים ודברי התנאים ברוח הקודש נאמרה ונראה בזה ע"פ מה דאיתא בגמרא מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה ודרש הגמ' שאף לר' יהודא שאינו דורש סמוכים בכל התורה במשנה תורה דרש ולמדו בגמרא מן והודעת לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן ברתת ובזיע ובאימה וביראה אף כאן באימה וביראה ברתת ובזיע נמצא למידין מכאן שאי אפשר לו לאדם שישיג תכלית יראת ה' אלא אם נזהר בטבילת עזרא וכן פרש"י למעלה בד"ה שאני בהמ"ז הביא רש"י לשנא אחרינא שאני תפלה דלית בי' קבלת מלכות שמים אבל ק"ש דאית בי' קבלת מ"ש שמקבל את הש"י לאדון ולמלך מיוחד אסור להרהר בו עד שיטבול הרי שבלתי אפשר לידע מההיא יראה שילמוד ויתפלל ברתת ובזיע כי אם שיהי' נזהר בטבילת עזרא ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל לבוא חלילה עי"ז לידי אפיקורסות ובזמנים הקודמים שהי' דבר ה' יקר בימים ההם ולא היו יודעים מיראת הרוממת כלל זאת הי' מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו והכת ש"ץ ימ"ש שהיו אז בימים ההם ומזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף והיה העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם הבעש"ט הקדוש ואדמ"ור הרב רבינו אלימלך נבג"מ והם פתחו שער לה' צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו שחכמי הגמרא לא בטלהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומצות צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו ועוד זאת אנו למידין מסמיכת הכתובים והודעת לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת וכו' שזאת ג"כ בלתי אפשר ללמוד לתלמידים ולהכניס בלבם יראת ה' אם אינו נזהר בטבילה זו הכלל העולה מזה מי שהוא לומד פשטות התורה בלתי טהור אזי אינו יכול להשיג בשום אופן מה היא יראה ומי שהוא לומד ספרי קבלה ואינו זהיר בטבילה זו יוכל לבוא חלילה לידי אפיקורסות והוא מטמא נפשות ישראל הנגררים אחריהם אבל אם האדם מקדש ומטהר עצמו מקטנותו וכל ימיו הוא לומד על טהרת הקודש הוא משיג יראת הרוממות והוא יכול לקרב את נשמת ישראל להבורא ב"ה ולהכניסם בגופי התורה ומצות ויראת שמים ואור קדושתו מופיע על תלמידיו ותלמידי תלמידיו ההולכים בעקבותיו עד סוף כל הדורות ועינינו הרואות אשר עדיין זורח בעולם אור קדושות שני המאורות הנ"ל וזהו פי' המדרש הנ"ל הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד ר"ל כשיראת ה' טהורה ר"ל שלומד בטהרה שהוא זהיר בטבילת עזרא כנ"ל היא עומדת לעד אמר ר' לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות פי' ע"י שאהרן נהג עצמו בקדושה ובטהרה כל ימיו השיג פנימיות היראה כ"כ שאור קדושתו מופיע על תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד סוף כל הדורות וזה פי' הפסוק ג"כ אמור אל הכהנים בני אהרן פי' שתאמר לעובדי השם שמכונים בשם כהן שיהיו תלמידי אהרן שגם הם יתנהגו על טהרת הקודש כמו אהרן ואז לנפש לא יטמא בעמיו ר"ל שלא יטמא שום נפש מישראל המתקרבת אליו ואדרבה שיקרב נשמות ישראל להבורא ית' ואור קדושתו יופיע עד סוף כל הדורות כנ"ל.

והאר"י ז"ל כתב שהדיעה היא למעלה מן הבריאה והבחירה היא בבריאה ולהבין זה הענין הוא מי שהוא הולך בתומו צדיק ועושה מצות ומעש"ט ע"פ התורה הקדושה ואינו מתחכם לעשות מגמת עבודתו כדי להתדבק באור אין סוף ב"ה נדמה לו שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה שמאס ברע ובחר בטוב ותבוע שכר מאת הקב"ה הואיל ומסר הקב"ה הבחירה ליד האדם הבחירה הוא בידו לאשר יחפוץ יטנה. ובאמת ע"פ פשטות התורה הבחירה ביד אדם כנאמר ובחרת בחיים אבל הצדיק האמיתי שכל מגמת נפשו בעבודתו להתדבק באור א"ס ב"ה ובפנימיות התורה שהיא קדומה לעולם אלפים שנה ושם קודם הבריאה אין שם אלא התורה הקדומה ונשמות הצדיקים וקודם הבריאה כשעלה ברצונו הקדום לברוא את העולם שם היא הידיעה אשר בלתי מושגת לשום נברא ומה שייך שם בחירה ששם הוא כולו טוב רק למטה בבריאה יש ימין ושמאל שם נאמר ובחרת בחיים כמו שמצינו באברהם אבינו עד שלא קיים התורה הי' עומד תחת המזל כמאמר חז"ל אברם אינו מוליד כו' ואחר שנכנס לגופה של תורה הי' למעלה מן המזל ושידד לו הקב"ה המערכת.

אך הענין הוא שבכל ימות השנה הגם שהצדיקים עושין יחודים והעולמות מתעלין מ"מ אור הכתר אינו מתגלה חוץ מיום הכיפורים שאז מתגלה אור הכתר עליון על ישראל ומופיע עליהם כל היום הקדוש והוא המטהר את ישראל ביום זה כנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' לפני ה' תטהרו. ומלת תטהרו רומז אל הכתר שתיבת תטהר"ו עולה גימטריא תר"ך כמנין כתר וע"כ יש דעות בין המקובלים לומר קדושת כתר גם בשחרית יו"כ ע"כ כל ימות השנה לא הי' כריעה בשעה שהזכיר את השם המפורש מפני שלא הי' היחוד גדול כ"כ אבל ביו"הכ שכה"ג הי' מכווין כשהזכיר את השם הנכבד והנורא להמשיך אור הכתר ע"כ הי' צריך כריעה מפני גודל קדושתו ועיצם בהירתו שאין בו השגה וזהו פי' כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כה"ג ור"ל שהיו שומעים את השם מפי כה"ג בכוונה זו להמשיך הכתר עליון.

והענין הוא כי רבים וכן שלימים בדעת וביראת ה' עושים עצות לעבודת שבלב זו תפילה ויש רבים מהם שמתפללים בינם לבין עצמם כדי לכוין הטוב אבל האמת הוא שלא להפריש עצמו מהציבור ולענין הכוונה היא עיקר ההתחלה לעמוד א"ע כדי ליחד קוב"ה ושכינתא כל או"א כפי שכלו וכוחו וכוונתו וכשמכוין א"ע כך הגם שא"א לכוין בכל התפילה מראש ועד סוף לית לן בה כי יש צדיק שהוא מקשר את כולם יחד והוא מיחד את הכל והעיקר כשיש לו התחלה מכל אחד ואחד לפי כחו ושכלו ניצוץ של קדושה הוא מיחד את הכל בקדושה שלמעלה בעולמות העליונים דוגמת מה שמצינו בשונמית ששאל אלי' אלישע מה יש לך בבית ואמרה כי אם אסוך שמן ואמר לה כי טוב הוא צאי ושאלי כלים כו' והנה בזה יובן הא דאיתא במסכת שבת מאי חנוכה דת"ר כשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים שהיו בהיכל ונשאר פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כה"ג ולא היה לו להדליק כי אם לילה אחד ונעשה נס ודלקו ח' ימים לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה (עיין במפורשים למה עושים חנוכה שמונה ימים הלא הנס הי' רק ז' ימים עיין בב"י) והנראה לי מאחר שהיה מקום שתחול הברכה דהיינו פך אחד שהי' חתום בחותמו של כה"ג שהוא הקדושה הגדולה וניצוצים קדושים הגם שהיה מעט אעפ"כ יחדו הצדיקים והקדושים שבדור הכל למעלה והמשיכו מי"ג מדות של מעלה את הברכה למטה עד שהי' נגלה במנורה הטהורה הנס שדלק ח' ימים שהתנוצץ האור של מעלה למטה וזה נוכל לרמוז במה שאמרו שמצאו פך אחד שהוא בגימ' י"ג ת"ד שהוא רחמים גמורים ומיוחד ביחוד גדול וזה שהי' חתום בחותמו של כה"ג ע"כ שפיר היה הנס גם ביום הראשון מאחר שהעיקר ההמשכה שהמשיכו את הנס הי' ביום הראשון של חנוכה שימשיכו שיאיר מלמעלה מי"ג ת"ד למטה וכן הי' ושפיר עושין ח' ימים חנוכה מאחר שעיקר המשכת הנס הי' ביום שחנו ממלחמה ביום כ"ה כסליו ומצאו פך אחד שהוא בגימ' י"ג ת"ד שמצאו דהיינו שהשיגו השגה גדולה עד לשם כנ"ל ומשם המשיכו את הנס על כל ח' ימים וממילא מסולק תמיהת המפורשים ודו"ק.

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ר"ת עולה כ"ב לרמ"ז שבכ"ב אתווין דאורייתא נבראו כל העולמות.

ויהי בשלח וכו' ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם וכו' ויסב וכו' ים סוף וחמושים וכו' כבר עמדו בזה הקדמונים מפני מה בתחילה נאמר העם סתם ואח"כ אמרו חמושים עלו בנ"י והי' לו לומר לשון אחד בשניהם גם יש להבין על אמרו ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא וכו' הלא מבואר דגבולי ארץ ישראל שארץ פלישתים בצפונה של ארץ ישראל וים סוף בדרומה וא"כ באם היו הולכין דרך ארץ פלישתים לא היו הולכין כלל לצד ים סוף והרי הקדוש ב"ה רצה להראותם קריעת ים סוף בכדי שיתפרסם יכלתו לכל העולם שיכירו כח גדולתו ואם היו הולכין דרך ארץ פלישתים לא היו באים לצד ים סוף ולא הי' מקום לקרוע הים מפניהם ומה צורך לטעם כי קרוב הוא אחרי שהש"י בלעדי זאת הוליכם דרך מדבר ים סוף כדי לקרוע הים שיתפרסם אלהותו בעולם גם אמרו פן ינחם העם בראותם מלחמה ופרש"י כגון מלחמת העמלקי וכו' הלא אם היו הולכין דרך ארץ פלישתים לא היו פוגעין כלל בגבול עמלק כי עמלק יושב בארץ הנגב והם היו הולכים לצד צפון והיו נכנסין לארץ ישראל בלי שום מלחמה מקודם והנראה לומר בכתובים הללו נרמז תוכחת מגולה לאנשים המקרבין את כל הבא לידם שמראין עצמן להם שהם חפיצים להיות מעובדי השם הגם שאין תוכם כברם מקרבין אותם ואומרין שבזה מתרבים כבוד שמים ובאמת טועין הם בזה שלא די שאינם עוזרים כלל בעבדות השם אלא שגם מבלבלים את העובדי השם אם הם עמם בצוותא חדא וכמה דברים מקולקלים מתנוצצים על ידם ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אב החכמים ואב לנביאים שודאי כוונתו הי' להרבות כבוד שמים במה שקירב את הערב רב ואעפ"כ היו כספחת לישראל וגרמו להם כמה רעות כמובא בספרי קודש ועד עתה הם הגורמים אריכות הגלות וקושי השיעבוד והי' גלוי לפניו ית' שיגרמו לישראל כמה דברים מקולקלים ויבלבלו אותם מעבדות השם ולא רצה לומר בפי' למרע"ה שירחק אותם מפני שהבחירה נתונה ביד האדם ולאשר יחפוץ יטנה ואולי ישובו מדרכם אבל רצון השם לא הי' שיקרב אותם משה רבינו והנה אם בני ישראל לבדם היו יוצאים ממצרים ולא הי' נדבק בהם הע"ר היה הש"ית מוליכם מיד לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ושם תכלית העבודה ולא היו צריכים לניסי הים והמן ומתן תורה במדבר כי בית הבחירה הוא מעולה מכל המעלות כמו שחושב בעל האגדה האחרון אחרון חביב שהוא בנין בית הבחירה. אך שצפה הקב"ה שבאם יבואו תיכף לארץ ישראל והערב רב בתוכם יצמח לישראל כמה מכשולות רעות ח"ו לכן הקיפם דרך המדבר י"ס אולי בראותם שסגר עליהם המדבר ופרעה וחילו רודף אחריהם ברכבו ופרשיו וגם יראו מלחמת עמלק עי"ז יתנו לב לשוב ויתפרדו כל פועלי און וידוע מספרים שכל מקום שנאמר העם סתם פירושו הערב רב וזה ביאור הכתוב ולא נחם וכו' כי אמר אלהים פן ינחם העם פי' שמפני זה לא הוליכם דרך קרוב ד"א פלשתים מפני ששם לא יראו שום דבר המבהיל אותם שיתנו לב לשוב ולכן הסיבם פן ינחמו בעת שיראו מלחמה דהיינו מלחמת פרעה וגם מלחמת עמלק וישובו מצרים ויתפרדו מעל בני ישראל ושיעור הכתוב כן הוא שמפני זה לא הוליכם דרך פלשתים והסיבם דרך המדבר פן יועיל שינחמו העם ושבו וגמר הכתוב ואמר וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים פי' שלא כן בני ישראל הם היו מוכנים לעבודת בוראם והיו דבוקים בעולם התשובה וזהו וחמושים עלו בנ"י שהיו דבוקים בשער הנו"ן שהוא עולם התשובה ועשו תשובה באמת.