Sources explore the opening verse recited before the Amidah, examining how it functions within the prayer service and the proper manner of its recitation.
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundation for this practice is Berakhot 4b, which records Rabbi Yoḥanan's teaching that before every prayer one recites the verse "Lord, open my lips" (Tehillim 51:17) as a prelude to prayer — and the Gemara there explains that since the Sages instituted this verse, it is considered an extension of the Amidah itself rather than an interruption.
Shem MiShmuel (Chayei Sara 3:8) explains that this verse must be said in a whisper (בלחש) because the prayer of the Amidah pierces and ascends far above the root of voice and speech into the world of thought, and therefore requires additional protection from those who would challenge whether one is worthy to offer such an exalted prayer — a logic that directly implies the chazzan, no less than the individual, recites it quietly rather than aloud.
תהילים נ״א:י״ז
Psalms 51:17
The verse 'Hashem sefatai tiftach ufi yagid tehilatecha' is the scriptural source for the opening phrase recited before the Amidah.
אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃
O my Sovereign, open my lips, and let my mouth declare Your praise.
ברכות ד׳ ב — ד"ה אָמְרִי
Berakhot 4b:14
The Gemara discusses the place and function of 'Hashem sefatai tiftach' as a verse attached to the Amidah, supplying the core Talmudic basis for the question.
אָמְרִי: כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״ — כִּגְאוּלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, שַׁחֲרִית הֵיכִי מָצֵי סָמֵיךְ? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר: ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״, וּלְבַסּוֹף הוּא אוֹמֵר: ״יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי״. אֶלָּא הָתָם כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן לְמֵימַר ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ — כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן לְמֵימַר ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״ — כִּגְאוּלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא.
They say in response: Since the Sages instituted the practice of reciting: Help us lie down, it is considered one extended blessing of redemption, and therefore does not constitute an interruption. As if you fail to say that the sections added by the Sages are considered no less significant than the original prayers, then can one juxtapose redemption to prayer even in the morning? Didn’t Rabbi Yoḥanan say: Before every prayer one recites the verse: “Lord, open my lips, that my mouth may declare Your glory” (Psalms 51:17) as a prelude to prayer? Afterward, one recites the verse: “May the words of my mouth and the meditations of my heart be acceptable before You” (Psalms 19:15). Doesn’t the verse: Lord, open my lips, constitute an interruption between redemption and prayer? Rather, there, since the Sages instituted that one must recite: Lord, open my lips, it is considered as an extended prayer and not as an interruption. Here, too, with regard to the evening prayer, since the Sages instituted to recite the blessing Help us lie down, it is considered as one extended blessing of redemption.
אגרות משה, או"ח ה׳:כ״ד
Igros Moshe OC 5:24
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שבט הלוי, ח״ד סי׳ ק״י
שבט הלוי מבית לוי ח"ד עמ' י"ז אות ב'
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:8
The opening words of the prayer "Hashem sefasai tiftach" must be said in a whisper because this prayer rises to such exalted heights above the level of speech and sound, reaching even the world of thought, and therefore requires extra protection from accusers who might object that one is unworthy to pray such a lofty prayer.
ולולא האבות ואנשי כנה"ג שהם הם פתחו את השער לפני כל איש ישראלי לא הי' שום איש ראוי לפתוח את פיו בתפלה זו, וראשית דבר מתפללין ה' שפתי תפתח וגו' מפני שהיא בוקעת ועולה כ"כ למעלה למעלה משורש קול ודיבור עד עולם המחשבה ע"כ צריכה להיות בלחש, ובפשיטות יש לומר שבאשר בוקעת ועולה כ"כ למעלה צריכה שמירה יתירא מהמקטריגים שלא יקטרגו שהוא אינו ראוי להתפלל תפלה רמה ונשאה כזו
רבבות אפרים, ח״ה סי׳ מ״ט
Revavos Ephraim 5:49
The cantor reciting the Shemoneh Esrei should say the verse "Adonai Sefatai Tiftach" aloud according to Sephardic practice, though Ashkenazic custom is for the cantor to say it quietly.
כשחוזר ש"ץ תפלת שמו"ע, יש לו לומר פסוק ד' שפתי וכו' בקול רם, וכן פשט המנהג אצלנו, ובפרט בעיה"ק ירושלים ת"ו, ויש מאחינו האשכנזים שנוהגים שהשליח ציבור אומר הפסוק הנ"ל בלחש
On this pageThe passage discusses whether the cantor (shliach tzibbur), when repeating the Shemoneh Esrei, should recite the opening verse 'Adonai Sefatai Tiftach' quietly or aloud. It notes that while Sephardic practice (citing Yalkut Yosef) is to say it aloud, the Ashkenazic custom is to say it quietly before beginning the main blessing aloud.
Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
כל הברכות שאומר אדם מצוה שישמיע לאזניו, ואפילו תפלת י"ח שאומר בלחש צריך שיחתוך בשפתיו וישמיע לאזניו אך לא יגביה קולו עד שישמע חבירו, כך כתבו המפרשים.
[י] "מאהל מועד" – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. יכול מפני שהוא נמוך? תלמוד לומר (במדבר ז, פט) "וישמע את הקול", שאין תלמוד לומר "הקול"; ומה תלמוד לומר "הקול"? הקול המתפרש בכתובים. ומהו המתפרש בכתובים? "קול ה' שובר ארזים…" (תהלים כט, ה). אם כן למה נאמר "מאהל מועד"? מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. [י] "מאהל מועד" – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. יכול מפני שהוא נמוך? תלמוד לומר (במדבר ז, פט) "וישמע את הקול", שאין תלמוד לומר "הקול"; ומה תלמוד לומר "הקול"? הקול המתפרש בכתובים. ומהו המתפרש בכתובים? "קול ה' שובר ארזים…" (תהלים כט, ה). אם כן למה נאמר "מאהל מועד"? מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.
ובבא משה אל אהל מועד למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש, ת"ל (שם כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקימו שני כתובים. זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה את זה, יתקימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. (ומה ת"ל) ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. [לדבר אתו] ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה [א] ובבא משה ש אהל מועד לדבר אתו [ב] וישמע את הקול מדבר אליו [ג] וידבר אליו [ד] ונועדתי לך שם ודברתי אתך [ה] [אשר אועד לך] [ו] אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם [ז] [כאשר צוה ה' אל משה] [ח] ביום צותו [ט] [אשר צוה ה' את משה] (את אשר יצוה את כל אשר אצוה אליך) [כאשר דבר ה' ביד משה לו]. ואחת במצרים [ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים] ואחת בסיני [ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני] ואחת באהל מועד [ויקרא אל משה וידבר אליו. הרי י"ג מעוטים מיעט אהרן מכולם.]: וישמע את הקל שומע אני קול נמוך, ת"ל את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול (דברים ה) כתוב אחד אומר (ויהי קולות וברקים) [קול גדול] וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהקב"ה מדבר הכל שותקין שנאמר (ישעיה כ"ג) דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך, ואומר וידום אהרן דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול וכתוב אחד אומר קול דממה דקה. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשהקב"ה מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ: וישמע את הקל שומע אני קול נמוך, ת"ל את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול (דברים ה) כתוב אחד אומר (ויהי קולות וברקים) [קול גדול] וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהקב"ה מדבר הכל שותקין שנאמר (ישעיה כ"ג) דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך, ואומר וידום אהרן דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול וכתוב אחד אומר קול דממה דקה. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשהקב"ה מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ:
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צב-אות, ואם משמחו מה שכרו, אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלקים יעננו בקול. איני והא כתיב וכל העם רואים את הקולות, אותן קולות דקודם מתן תורה הוו.
...קול יוצא ליוצא (ויאמרו ראינו מעשר שני שיוצא), ואין קול יוצא לפדיון.