מפרשי הפרשה
חיי שרה
Parshas Chayei Sara
Genesis
9 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 22:3
Q — Why is Avraham called "old, advanced in days" when sending Eliezer, the same phrase used 40 years earlier? Why insert "God blessed Avraham with all" into a matchmaking narrative? Why charge Eliezer rather than Yitzchak, himself a navi? Why does Eliezer ask in advance what to do if she refuses, and seek a sign through her speech? And why does the Torah retell the whole episode at length — "the talk of the servants of the fathers is finer than the Torah of the sons"?
A — The charge to Eliezer was given when Yitzchak was born, not at 40 — Avraham, having just been called "זקן בא בימים" at 100, appointed his steward then to secure a wife from his homeland, fearing he might not live to see it. Reading the verses on this timeline dissolves every difficulty: "בכל" is the newborn son, the repeated retelling preserves the providential care embedded in the mission, and the servant's faithful narration is "finer" precisely because it transmits the hashgachah that arranged the match.
יבאר איך תשאר הבחיר' חפשית אף כי עקריו תלוים במזל: ואברהם זקן בהגדה (נדה ע"ז.) דרש רב חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר (איוב ג') נוטל אותה טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 23:1
וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
Q — Why does the verse repeat 'חיי שרה' — first 'ויהיו חיי שרה,' then closing 'שני חיי שרה'? Isn't the second occurrence pure redundancy?
A — HaKtav VeHaKabbalah reads 'שני' here not as 'years of' (the construct of שנים) but as the dual-number form, like 'שני אנשים' — two. A human being is unique in creation in being designed for two simultaneous lives: gashmi (eating, drinking, sleeping, work, commerce) and ruchani (Torah, mitzvot, deveikut). These two must be 'אגודים אחוזים ונצמדים יחד לא יתפרדו לעולם' — fused, never separated. A person whose gashmi life runs on its own track without ruchani purpose is no different from a beast. The verse's testimony about Sarah is therefore: she lived 'שני חיי שרה' — TWO Sarah-lives at once, every gashmi moment serving the ruchani — the actual ideal of human existence. The closing phrase is the eulogy.
ונראה לי שיודיענו בזה מעלה גדולה ונפלאה של שרה אמנו... האדם מיועד כל זמן היותו לחיות חיים כפולים, חיות גשמי וחיות רוחנית... ושני מיני החיים האלה המיועדים לכל אדם מצד היותו מובחר הבריאה צריכים להיות אגודים אחוזים ונצמדים יחד לא יתפרדו לעולם... וזהו שהעידה התורה על שרה אמנו... 'שני חיי שרה', רוצה לומר שלא היתה חיותה חיות גופי לבד, אבל היתה מצורף אליו גם חיות הרוחני, ולפי זה מלת 'שני' שם למספר הזוגי.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 23:1
וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
Q — Why does the verse open with the seemingly redundant 'ויהיו חיי שרה' and close again with 'שני חיי שרה'?
A — Or HaChaim reads 'ויהיו' (a term Chazal associate with distress) as alluding to the midrash that Sarah died from the shock of the Akeidah news. In one explanation it signals her grief; in another, 'ויהיו' means a 'הויה חדשה' — a new, altered span of life: Sarah's allotted lifespan was meant to be longer than 127 years, but the terrible news cut it short. The doubled 'שני חיי שרה' then teaches that although her death was premature, the years she did live were complete and whole ('שָׁלְמָה שני חייה').
או ירצה לפי מאמרם ז"ל הנזכר, שמתה על ידי בשורה רעה, זה יגיד שאם לא היה המאורע עוד לה חיים, והוא אומרו 'ויהיו' - פירוש: הויה חדשה משֻׁ ֵנּית מהקצבה, שקצבת ימיה יותר הם, ועל ידי מעשה הנזכר היו חייה סך האמור בענין.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 23:2
וַתָּ֣מׇת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃
Q — Why is Yitzchak entirely absent from his mother's eulogy and burial — and indeed from the entire scene of the akeida's aftermath? The pasuk says "וישב אברהם אל נעריו" in the singular, not "וישובו אל הנערים."
A — Rabbeinu Bachya: Sarah's death was caused by hearing the news of the akeida, with Yitzchak as its unwitting cause; they could not bear to tell him she had died. But more than that, he was not anywhere to be found: Yitzchak remained on Har HaMoriah for three years after the akeida, completing his fortieth year there. The Torah passes over him in silence until the verse "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי" when he comes to meet Rivkah. The chiddush: the akeida did not end at the mizbeach. Yitzchak entered a hidden phase of three years on the mountain, in a state of dveykut, and his absence from the Torah's narrative during these years is itself the testimony that he was elsewhere — closer to the place of the akeida than to ordinary life.
ויתכן לומר שלא ידע יצחק באותו הפרק שמתה אמו, כי לפי שמיתתה היתה בשבילו בשמועת העקדה, על כן העלימו ממנו מיתתה ולא הגידו לו. ומן הטעם הזה לא ראינו שיזכירנו הכתוב ליצחק כלל לא במיתתה ולא בקבורתה, גם מעת שנעקד על גבי המזבח לא ראינוהו... ויתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה.
ספורנו
Sforno on Genesis 24:1
וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃
Q — The opening verse "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" seems to dangle disconnected from the שליחות of Eliezer that follows. Rashi was driven to a gematria reading ("בכל" = בן). Why open the שליחות episode this way?
A — For Sforno, the two facts in the opening verse — Avraham's זקנה and his עושר — are precisely the two reasons that explain both the timing and the method of the שליחות. The זקנה is why now: Avraham feared dying before seeing his son's chuppa, so "הסכים שלא לאחר עוד." The עושר is why a שבועה: Avraham was wealthy enough that many would seek connection to him, and he feared "שמא איזה אדם בלתי הגון ירבה שוחד לעבדו כדי שיבחר בבתו" — that Eliezer would be bribed to pick an unworthy bride. The שבועה seals Eliezer against that temptation. The opening verse isn't a stray notice — it is the chronological and moral setup for everything that follows in the parsha.
ואברהם זקן. וה' ברך. באר הסיבות שהכריחו את אברהם לשלוח את עבדו עתה אל ארץ אחרת בעד אשה לבנו, ושהוצרך להשביעו על כך, כי לסיבת הזקנה דאג שימות ולא יראה בחופת בנו, והסכים שלא לאחר עוד... ומפני עשרו דאג שמא איזה אדם בלתי הגון ירבה שוחד לעבדו כדי שיבחר בבתו, ולא ישתדל להשיג אשה הגונה לבנו, ולכן הוצרך להשביע את עבדו על כל אלה.
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 24:2
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
Q — Why does the Torah call Eliezer 'המושל בכל אשר לו' — Avraham's 'ruler over all that he had' — in introducing him as the matchmaker for Yitzchak?
A — Kli Yakar's striking pshat: 'לו' refers not to Avraham but to Eliezer himself. Most people are ruled BY their money — desire for wealth bends them to do whatever the money demands. Eliezer was the opposite: master of his own possessions ('הוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו'). That is precisely why Avraham trusted him with the matchmaking: a man on whom money has no grip will not accept a girl unfit for his master's son just because the temptation is there. The title is the qualification.
ונוכל לומר שמלת 'לו' שב אל אליעזר לפי שכל מי שהוא להוט אחר חמדת הממון הרי ממונו שליט עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו, אבל הוא אינו שליט על ממונו כלל... ומזה הצד האמינו לאליעזר, כי ידע בו שהוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו, על כן לא יכריחו הממון לעשות בעבורו מה שאינו ראוי ונכון.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 24:8
Q — Why does Eliezer attach his test specifically to Yitzchak — 'אותה הכחת לעבדך ליצחק' — when in every other reference throughout the story he speaks of אברהם אדוני? And why is the test specifically that she will offer to water the camels unprompted?
A — The test was designed around Yitzchak's particular middah. Yitzchak's righteousness, as Chazal describe in the dialogue with Yishmael about milah, was 'להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו' — to volunteer more than what is asked of him. Yishmael was circumcised at 13 and could have refused; Yitzchak responded that he would have gone further still — to be slaughtered if commanded. The match for such a person is a woman with the same middah. Eliezer therefore designed a test in which the right woman would not merely respond to the request for water but exceed it on her own — 'וגם לגמליך אשקה.' Rivka's spontaneous addition is what proves she is Yitzchak's זיווג 'מתחלת ברייתה.'
עוד יתכן, באשר נשים לב אל אומרו 'אותה הוכחת לעבדך ליצחק', שייחס הדבר ליצחק ולא לאברהם כאשר עשה בכל שאר הענין, והוא כי ביצחק מצינו במדת צדקו להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו... על כן אמר העבד בלבו בזאת יבחן אשר בת זוגו היא, אשר תהיה לה מדה כמדתו לעשות מעצמה נדיבות והטבה יתירה על הנשאל ממנה, שאומר לה 'הטי וכו' ואשתה' ותוסיף ותאמר 'וגם לגמליך וכו''.
רמב"ן
Ramban on Genesis 24:32
וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
Q — Rashi (from Bereshit Rabba) says Eliezer unmuzzled (התיר זמם) the camels — Avraham's camels traveled muzzled so they wouldn't graze in others' fields. What does Ramban find wrong with this on two levels?
A — First, grammatically: 'ויפתח' refers not to Eliezer but to Lavan, who as host opened the camels' restraining ropes (not muzzles) and provided food and water — 'כי רחוק הוא שיהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו'. Subject change mid-verse without notation is common (see Yosef's brothers pulling him from the pit, and David's speech in Shmuel II). Second, hashkafically: Avraham's camels would never need muzzling — if Rabbi Pinchas ben Yair's donkey wouldn't eat forbidden food, kal va'chomer Avraham's animals. The Midrash itself questions Rashi's reading on this ground. The principle: 'לא יאונה לצדיק כל און' — a tzaddik's domain is protected, and his animals don't even need physical restraint. (Ramban notes this leniency applies only at Avraham's spiritual level; standard השתדלות remains for everyone else, as he taught in Noach.)
ויבא האיש הביתה - אליעזר הוא האיש הבא. ויפתח הגמלים - יחזור על לבן, שעשה עם אורחיו דרך מוסר ויפתח גמליהם, ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ רגלי אליעזר... וענין ויפתח הגמלים - שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים... וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו, כל שכן גמליו של אברהם אבינו, ואין צריך לזממם, כי לא יאונה לצדיק כל און.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Khayei Sarah:21
וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
Q — Why is Yitzchak listed before his older brother Yishmael at Avraham's burial, and what exactly was the teshuvah of Yishmael that Chazal derive from this?
A — Yishmael's sin (per Sforno) was mocking the משתה of Yitzchak by claiming Sarah had conceived from Avimelech — i.e. denying Yitzchak's legitimacy as the son of the gevirah; his teshuvah was acknowledging Yitzchak as Avraham's true heir and yielding precedence to him at the burial, thereby accepting the very ייחוס he had once denied.
ומדאקדמיה שמע מינה עשה תשובה. פירוש, דהטעם משום דהוא היה בן הגבירה, אבל חטא של ישמעאל היה כי מצחק היה על המשתה שמאבימלך נתעברה... לכן תשובתו היתה שהודה שיצחק בן הגבירה מאברהם.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
ברש"י שני חיי שרה, כולן שוין לטובה... אבל בשרה הצדקת היו כל ימיה בטוב ובלי קלקול, אף כי ודאי נתעלתה בימי הזקנה, אבל לא על ידי דחיות המעשים הקודמין בימי הנעורים, רק שנתעלתה כפי מה שנבראת שכל ימיו של אדם קצובין לתקן בכל יום דבר מיוחד ולהתעלות מדריגה אחר מדריגה, אבל לא היה לה פגם וקלקול לחזור להתנהג בכשרות, וזה שאמר כולן שוין לטובה.
ברש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה. י"ל כי דרך אדם הפשוט ע"י שנזקן ונתוסף בו דיעה מיישב אורחותיו ונמצא כי כל מה שנזקן יותר מניח מדות ומעשים רעים שהי' עושה וא"כ אינו נקרא ימי חייו רק רגע האחרונה שהיא בשלימות הראוי אם זוכה לכך. אבל בשרה הצדקת הי' כל ימי' בטוב ובלי קלקול. אף כי ודאי נתעלתה בימי הזקנה. אבל לא ע"י דחיות מעשים הקודמין בימי הנעורים. רק שנתעלתה כפי מ…
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הזוהר הקדוש פי' בא בימים שהביא עמו כל ההארות שהי' לו בכל יום דבר מיוחד שנברא עליו וכשמת הביא עמו כל הימים וכ"כ בזוה"ק. וי"ל עוד פי' בא בימים שכל ההארות שהי' לו נשארו אצלו לעולם [וזה עצמו פי' זקן שקנה חכמה שהחכמה קנין אצלו שנתדבק בו שלא לשכחו כלל רק להיות נטבע בו בגוף ונפש] שדרך כל אדם כשמרגיש איזה הארה ודבר חדש אז נתפעל מעט ואח"כ נתייש…
אא"ז מו"ז ז"ל הגיד על דברי המדרש עשה חסד עם אדוני אברהם אף אברהם אע"ה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד. ואמר אף שאליעזר היה עבדו, ולמה לא היה לו לתלות במעשים טובים וזכות אברהם אע"ה, אך כי אברהם אע"ה פעל באנשיו שידעו זאת ברור, שגם לאיש כמוהו נצרך רק חסדו ית' וכו', כי האמת אף זכיות של האדם נעשים גם כן בסיוע עליון והכל בחסדו, אלמלא הקב"ה עוזרו וכו', ולזאת אף…
אא"ז מו"ז ז"ל הגיד על דברי המדרש עשה חסד עם אדוני אברהם אף אברהם אע"ה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד. ואמר אף שאליעזר הי' עבדו. ולמה לא הי' לו לתלות במעש"ט וזכות אברהם אע"ה. אך כי אאע"ה פעל באנשיו שידעו זאת ברור. שגם לאיש כמוהו נצרך רק חסדו ית' כו'. כי האמת אף זכיות של האדם נעשים ג"כ בסיוע עליון והכל בחסדו. אלמלא הקב"ה עוזרו כו'. ולזאת אף מה שהחסד מתגלג…
במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם כו'. פי' תמים מתפרש בב' אופנים. א' שאין בו מום והוא בשלימות. ולזה שייך גם הזמן. כי האדם נברא להוציא שלימותו מכח אל הפועל. וכיון שנברא בעוה"ז ויש לכל אחד זמן קצוב. ע"כ שיש שייכות הזמן לשלימותו. ופשוט ע"י שמתחדש לו ידיעות בכל יום וכמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל כי יום נקרא ע"ש ההארה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום עכ"ד. והי…
במדרש עבד משכיל כו' כבר קללתו בידו כו' מוטב להשתעבד בבית הזה כו' ע"ש. איתא בזוה"ק שיש בעבודת השי"ת ב' בחי' עבד ובן ע"ש. שבודאי בני ישראל בנים לה' אלקיכם. וזהו הנשמה שבאדם. אבל בבואה לעוה"ז להתלבש תוך הגוף וגשמיות. הוא בחי' עבד. ובחי' זו הוא רק להכניע ולבטל עצמו. וצריך להיות בחי' זו יקר בעיני האדם ג"כ. וכן בכל דבר שבעולם יש חיות פנימי. וצריך האדם להיות משכיל …
במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' שנותיהם תמימים כו' פי' ימי תמימים שהם ימים שיש בהם שלימות כי מה שברא השי"ת עולם הזה להיות מתחדש בכל יום ושנה הוא לטובה כדי שיהי' הארה חדשה בכל זמן. וע"ז מברכין מחדש בכל יום מעשה בראשית. שאם הי' הבריאה מתנהג בלי שינוי. הי' מתרחק ע"י ריבוי הזמן. משורש החיות. לכן ברא השי"ת שיהי' בכל יום שפע חיות מחדש כנ"ל לכן צריך האדם לראות שיהי' ל…
במדרש ע"י ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך. וכן בכל איש ע"י אמונה כראוי לעבודת השי"ת אדון כל. בודאי יוצא מכלל ארור לברוך וכן יוכל להוציא כל הנבראים מקללה. שכ' ז"ל שבגלות כל יום קללתו מרובה. וע"י אמונה בהשי"ת יוכל להוציא כל דבר לברכה. ואיתא עבד משכיל ימשול בבן מביש דרשו ז"ל על עבד אברהם. ונוכל לפרש כי בימות החול נקראו עבדים ובשבת בנים. ומ"מ הכנה לשבת…
אא"ז ז"ל הגיד פי' זוה"ק על זקן בא בימים שהביא אתו עמו כל ההארות שהי' לו בכל ימיו לא בטל ממנו יום א' כו'. והנה כל בריאת האדם בעוה"ז הי' להעלות הזמן והטבע כי בעולם העליון הנשמה למעלה מהטבע והזמן ומ"מ נקראים הימים ע"ש אור כי טוב כדכתיב ויקרא לאור יום. פי' שהקב"ה נתן זה שע"י התגברות האדם להמשיך הטבע והזמן להקדושה יהי' נולד מזה עוד אור חדש. ופי' זקן שקנה חכמה. שמ…
ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אף כי לפניו ית' אין שינוי, רק הפירוש שהזמן מסתיר רצונו ית', אך בזמנים מקודשים בשבת קודש שיש להקב"ה נייחא מהבריאה ועל ידי שרצונו יתברך מתלבש אז בהזמן והטבע כדכתיב וירא וגו' טוב מאד, ועל ידי זה מזדכך הזמן, ולכך יכול כל אדם למצא רצון אמת אז, ולכן הוא זמן לבקשה, כמו שכתוב "יתפלל כל חסיד וגו' לעת מצא", שאף שלכאורה נראה כי בזמן ההסתר צריכ…
במדרש יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם כו'. כי האדם נברא בעוה"ז לתקן הזמן כי חיות הנשמה למעלה מהטבע והזמן והשגחת השי"ת מקיים ומחדש חיות העולמות. והכל תלוי בהאדם כפי מה שעובד השי"ת וזוכר שהכל מאתו ית'. כמו כן מתחדש השגחתו ית'. ובכלל יש עולם שנה נפש. ויש מצות שתלוין בגוף האדם. ויש בזמן. ויש בכל המעשים שבעוה"ז. כדי לתקן ג' בחי' הנ"ל. ונרמזים בזה הפסוק ימי תמימים…
במדרש עבד משכיל ימשול בבן מביש כו' וקשה מה חכמה עשה בזה. אך זה מודיע לנו המדרש כי ע"י האמונה יכול האדם לתקן עצמו מבחי' עבד לבן. כי ב' מדריגות יש. ועבודה בבחי' בן הוא לידע שהכל מהשי"ת ולבוש מפניו שלא לבוא לידי גסות כו'. ובחי' עבד הוא שלא להיות עצב מזה. רק לידע ולהכיר באמת שאין כדאי אף לזה. וע"י שמקבל זאת העבדות באמונה הוא נמשל כבן כנ"ל:
ואני תפלתי לך ה' עת רצון. אף כי לפניו ית' אין שינוי. רק הפי' שהזמן מסתיר רצונו ית' אך בזמנים מקודשים בש"ק שיש להקב"ה נייחא מהבריאה וע"י שרצונו יתברך מתלבש אז בהזמן והטבע כדכתיב וירא ה' כו' טוב מאוד. ועי"ז מזדכך הזמן. ולכך יכול כל אדם למצוא רצון אמת אז. ולכן הוא זמן בקשה כמ"ש יתפלל כל חסיד כו' לעת מצוא. שאף שלכאורה נראה כי בזמי ההסתר צריכין לבקש ולהתפלל. אבל …
במדרש תנחומא על פסוק "ואברהם זקן", ברכי נפשי את ה' וכו', מה הקב"ה רואה ואינו נראה וכו'. פירוש שהקב"ה נתן באדם נפש אשר היא למעלה מהטבע, ואין האדם יכול להשיג בחינת נפשו, כדי שיאמין כי אף שאין להשיג כבודו יתברך, עם כל זה יכולין לדבק בו, כאשר גוף האדם נדבק בנפשו, ומצד הנפש יכול לברך את ה' כנ"ל...
בפסוק ואברהם זקן בא בימים, בזהר הקדש שבא עם כל ההארות וכו', וזכאין בעלי תשובה דברגעא חדא מתקנים כל הימים וכו', עיין שם. פירוש זקנה הוא הכח והשרש שיש לנשמות ישראל מימי קדם אשר הם למעלה מעולם הזה, ומצד זה יש תשובה, כי לעולם יכול אדם לבטל עצמו אל השורש, וזה הכח שלמעלה מהטבע הוא גבוה יותר מכל עבודת האדם, לכן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים י…
בפסוק ויתן כל אשר לו ליצחק. ע"פ הידוע שאאע"ה לקח לו מדת האהבה ויצחק מדת היראה. עכ"ז ע"י היראה יכול אדם לבוא לאהבה ז"ש ויתן אשר לו ליצחק:
ברש"י אלי כתיב כו'. כי בודאי אליעזר עשה השליחות בכוונה רצוי' שהרי הצליח בשליחותו. אעפ"י שהי' נוגע במה שרצה להשיאו לבתו. אעפ"כ ביטל עצמו בעבור רצון הצדיק. וי"ל שזה עצמו סיפר להם שלא יעכבו הדבר באשר שגם הוא נוגע בדבר ואעפ"כ מבטל רצונו כנ"ל:
ובמדרש עבד משכיל כו' מה השכלתו כו' מוטב שיהי' עבד בבית הזה כו' וקשה דלכאורה נראה דלגרמי' עביד. ומה השכלה זו שישבחו הכתוב. אבל הפי' הוא זה עצמו. שלא עלה על דעתו לבקש דרך לצאת מן העבדות רק למצוא תקונו בהעבדות עצמו. כמ"ש איזהו חכם המכיר את מקומו. ולכן מיד אמר עבד אברהם אנכי. שכל שמחתו הי' במה שהוא עבד לאברהם ולא להיות חפשי מן העבדות כי מי יבוא אחרי המלך כו' כבר…
ויוסף אברהם וכו'... אבל הרבותא של הצדיק התוספת, והוא בחינת תוספת מחול על הקודש... וכמו כן היה בחינת בן הגר קודם לידת יצחק, ובני קטורה אחר לידת יצחק, ובאמת היה זה הכנה שיוכלו בני ישראל להתקיים בין האומות, כמ"ש רז"ל אברהם בירר לו המלכיות, והכין למצא הארת ונצוצי קדושה בהאומות, והם בחינת הגרים שנתוספו אחר כך לבני ישראל, ונקראו ספיחים שאינם עיקר הזרע...
ויוסף אברהם ויקח אשה כו'. במדרש ועלהו לא יבול כו' כי עיקר זרע ישראל שהי' מיוחד לצאת מאברהם אע"ה אין בזה רבותא. אבל הרבותא של הצדיק התוספת כמ"ש והוספתי על כל תהלתך. והוא בחי' תוספת מחול על הקודש. ויש הוספה בכניסת שבת וביציאה. וכן יש בחי' תוספת קדושה דקמי שבתא ובתר שבתא. והוא קיום ימי המעשה מהארת השבת קודש כידוע לי"ח. וכמו כן הי' בחי' בן הגר קודם לידת יצחק. וב…
במדרש יודע ה' ימי תמימים... וכמו שהצדיקים שוברים כח הטבע ומבטלים גשמיות שלהם בעבור מצות הבורא ית', כן בכחם להפוך הטבע ולהעלות הזמן לדבוק בשרש העליון, לכן כתיב בא בימים, שהעלה כל הימים שלו להיות קיימים לעד...
במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. דכתיב את מספר ימיך אמלא. דרשו חז"ל הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. הענין הוא כי השי"ת מחדש בכל יום מעשה בראשית. ומאחר שיש התחדשות בכל יום בטבע הבריאה שהיא החיצוניות. מכ"ש שיש התחדשות בכל נפש ישראל בכל יום בכח התורה דכתיב אנכי מצוך היום כו'. וע"ז נוסד המזמור השמים מספרים. יום ליום יביע כ…
במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. כי מעשה האבות המה למעלה מהשגת האדם כי הגופים שלהם האירו יותר מכל הנשמות שלנו כדאיתא האבות הן הן המרכבה. ורק ממעשה עבדים שלהם יכולין לקבל הארה ולימוד. כאשר רואין במעשה העבד התפלות וההשתחויות שעשה בזה השליחות. ובאברהם בעצמו לא מצינו זה כי אין בדעתינו כח להשיג במעשה האבות בעצמם. לכן איתא על דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו כו'…
בפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים כו' נתן אברהם מתנות. כי אברהם הוא עמוד החסד. וחסד ה' מלאה הארץ והכל צריכין לחסד כמ"ש במדרש. אבל יש חסד שנקרא מתנה בלבד. ויש חסד לעובד ה' שזוכה לקבל החסד כאשר אברהם אע"ה בעצמו זכה במעשיו להמשיך החסד בעולם וז"ש אשר לו. והנה גם לכל הברואים יד) יש חסד שהשי"ת מטיב עם כל הברואים בחסדו. אבל על בנ"י נאמר מה רב טובך …
בפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק כו'. פירוש מה שהי' מיוחד אליו דכתיב לך לך מארצך. פי' דיש עבודה בכלל ובפרט וזה נוהג בכל עובד ה' כמ"ש בר"מ פ' וארא דצריכין מקודם לעבוד השי"ת בכלל אף שא"י כלום רק לעבוד לה' אחד. ואח"כ צריך האדם לידע ולהבין כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו. וזה מיוחד לבנ"י עם ה'. ומתוך העבודה בכלל שעבד אברהם אע"ה להשי"ת נאמר לו לך לך לבחי' פרט הנ"ל…
בענין אמונת אליעזר שכתב במדרש ששרת הצדיק באמונה. שדרשו חז"ל אלי כתיב שביקש עילה לתת בתו. אעפ"כ ראינו שהתפלל להשי"ת הקרה נא לפני כו'. ואדרבא ע"י שהבין שיש לו נגיעה. התפלל להשי"ת שיעשה השליחות באמת ויצליח:
ברש"י ואבוא היום אל העין מכאן שקפצה לו הארץ. ויש להבין למה הוצרך ה' לעשות נס. ומה בכך אם הי' מתאחר איזה ימים. וביאור הענין עפ"י המדרש שלשה נזדמנה להם זווגם על הבאר. ואם כפשוטו מי יעכב לכל הנושא אשה לילך להבאר. אך ידוע מדבריהם ז"ל כי הבאר היא מעיין הנובע. בחי' תורה שבע"פ. והיא בחי' ארץ ישראל. ואותן הג' נזדמן להם באר הזה בחו"ל. והיא קפיצת הארץ. וזה עצמו הענין …
ובמדרש תנחומא בפסוק ואברהם זקן... אכן דוד המלך ע"ה השיג בנפשו כי הנקודה האלקית שיש בנפשו היא גדולה מאד, יותר מכפי הכלת כלי הגוף, שקטן מלהכיל חיות הפנימי של נשמת אלקי שנפח בו...
במדרש יודע ה' ימי תמימים כו'. דאיתא אין לך אדם שאין לו שעה ויש שעה מיוחד לכל אדם. שאין מי לתקן זה היום זולתי הוא. והצדיק השלם מתקן כל ימי חייו. כמ"ש שני חיי שרה. להודיע שתקנה כל מה שנבראת על אלו השנים כמ"ש ימים יוצרו. והימים הם הארות כמ"ש ויקרא לאור יום. ואותם האורות המיוחדים לכל נפש מישראל הולכין אתו בעת היצירה. והזמן צריך להאדם. ואותן הימים שנתקנו ע"י הנפש…
ובמדרש תנחומא בפסוק ואברהם זקן הה"ד ה' אלקי גדלת מאד מלך כו' טבלא גדולה מצורתו כו' ע"ש. ויש להבין כי מה שייך לדבר בגדלות השי"ת ב"ה וב"ש שלגדולתו אין חקר ואין השגה בזה להמשיל בו משל זה. אכן דוד המע"ה השיג בנפשו כי הנקודה האלקית שיש בנפשו הוא גדול מאוד יותר מכפי הכלת כלי הגוף. שקטן מלהכיל חיות הפנימי של נשמת אלקי שנפח בו. ומזה הענין יכולין להבין שמלבד שלגדולתו…
במדרש יודע ה' ימי תמימים... ולכן תלמיד חכם מצוה לעולם לכבדו, כמו שאמרו זקן זה שקנה חכמה, והיכן יש רמז לחכמה בתיבת זקן, רק זה שמלא קנו ושרשו זה הוא החכמה, כמו שאמרו איזהו חכם המכיר את מקומו, וזהו התלמיד חכם מתדבק בשורשו וזהו בחינת זקנה המשכה מעולם העליון...
בפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה, דרשו חז"ל אברהם תיקן תפלת שחרית, דכתיב וישכם אברהם וגו'... ובמדרש תנחומא בפרשה זו, אין לך מי שכיון דעתו אל התפלה כאברהם, דכתיב חלילה לך מעשות וכו', עיין שם. והענין הוא כי אין מכוון התפלה כשחסר להאדם איזה בקשה, רק כמו שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון, פירוש שיהיה בקשת האדם לעורר למעלה עת רצון ושיתפייס ושיתרצה הבורא יתברך אל התחתונים, …
בפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה. דרשו חז"ל אברהם תיקן תפלת שחרית דכתיב וישכם אברהם וגו' אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה. יצחק תיקן תפלת מנחה דכתיב לשוח ואין שיחה אלא תפלה. יעקב תיקן ערבית דכתיב ויפגע כו' ובמדרש תנחומא בפרשה זו אין לך מי שכוין דעתו אל התפלה כאברהם דכתיב חלילה לך מעשות כו' ע"ש. והענין הוא כי אין מכוון התפלה כשחסר להאדם איזה בקשה רק כמ"ש ואני…
במדרש עבד משכיל ימשול וכו', והוא לחזק ידינו בגלות שכמעט נסתר מאתנו דרך הבנים, ומכל מקום אם נעבוד אותו ית' באמת בגלות ובאמונה, נזכה לצאת מארור לברוך, כדאיתא בעבד אברהם, ועוד ימשול בבן כתיב, כי עתיד הגאולה להיות על ידי דורות השפלים בבחינת עבד דוקא, והוא על ידי אמונה, כמו שאמרו בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה, כי ישראל מאמינים בני מאמינים... והיא מנ…
במדרש עבד משכיל וכו', על ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך וכו'. ענין השכלת אליעזר הוא על פי המשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, ולא אמרו מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ, שהרי אמרו חז"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, רק עול דרך ארץ אמרו, שצריך האדם שלא יתערבבו על ידי העסק ולא יתקשר בכל העסקים אשר לא לה' המה. וכן בעול מלכות דאית…
במדרש עבד משכיל כו' ע"י ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך כו'. ענין השכלת אליעזר הוא עפ"י המשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ולא אמרו מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ שהרי אמרו חז"ל יפה תלמוד תורה עם ד"א. רק עול דרך ארץ אמרו שצריך האדם שלא יתערבב ע"י העסק ולא יתקשר בכל העסקים אשר לא לה' המה. וכן בעול מלכות דאיתא מאן דכפית באחרא …
במדרש יודע ה' ימי תמימים כו'. כי האדם נברא להמשיך חיות לעולם כדכתיב ויפח באפיו כו' ויהי האדם לנפש חי' פי' שהוא כלי שיקבל וינוח בו החיות. והצדיקים שמושכין החיות לעולם נשארים אותן ההארות לעולם כמ"ש נחלת ימיהם זכורה לעולם. כי כל רשימה שיורדת מקדושה נשאר הרשימה לעולם כמ"ש בספרי קודש מזה. וכל אדם בפרט מושך חיות השייך אליו. אבל הצדיקים ומכש"כ אבות הקדושים הם המשיכ…
במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. הוא בחי' תפלה אין שיחה אלא תפלה דאיתא בגמ' תורה חיי עולם ותפלה חיי שעה. וזה הדרך שתקנו אבות והוא עצה להיות נושע בכל עת ומקום. ובמדרש מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו כו'. שמזה הדרך של אליעזר יכולין ללמוד להיות נושע אף במקום החושך. הלך חשכים. ומעין זה בכל איש ישראל שנשתלח' הנשמה בעוה"ז עלמא דחשוכא. וע"י תפלה ותורה שבע"פ יכולין לה…
במדרש ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. מי יעלה כו' מי יקום במקום קדשו זה אברהם כו'. דאיתא בספרים על פסוק ומי יקום כי העלי' שיש לאדם צריכין לראות שיהי' דבר של קיימא. לא לעלות ולחזור לירידה כו'. וז"ש וישכם אברהם כו' אל המקום אשר עמד שם. שכל מה שתיקן בכל יום היה דבר של קיימא. וביום השני הלך למדריגה אחרת. לכן בא בימים שלא אבד אפילו יום אחד. וז"ש שנותיהם…
Showing 40 of 49 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy