Megaleh Amukos on Parashat Vaetchanan

אופן שנים עשר רצה משה להשיג בזה העולם סוד שם של יה שהוא סוד חכמה בינה, וזהו כוונת המדרש (דב"ר פי"א ח') שאמר משה כששמע מיתתו שגילה לו מטטרון, ואמר משה לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה (תהלים קיח יז), הרי שרצה משה לבא על תכונת שם של י"ה. ומ"ש (תהלים קיח יח) יסור יסרני, הכוונה על דרך שאיתא במדרש (תנחומא ואתחנן סי' ו') שאמר משה להקב"ה שתגזור עלי יסורין על החטא שחטאתי, וזהו לדעתי שרמז במה שאמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. לכן פתח משה בכאן ואתחנן שהוא מלשון וחנותי (שמות לג יט), שאז הראה לו הקב"ה שערי גן עדן, ולכן פתח אדנ"י ואחר כך הוי"ה בנקודת אלהים, תצרף משלשתן יחד אדנ"י הוי"ה אלהי"ם, בגימטריא גן עדן. וז"ש אחר כך (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי של אי"ק בכ"ר, וכל כוונתו היה אבא בם אודה י"ה, שרצה לבא עד תכונת שם של י"ה שהוא חכמה בינה. ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך ממדת החסד עד סוף (ז' ספירות) הבנין, ועתה התפלל אעברה נא, שיגלה לו הקב"ה נ' שערי בינה ואל"ף שהוא החכמה כדכתיב (איוב לג לג) ואאלפיך חכמה, שכן צורת א' היא סוד ל"ב נתיבות חכמה, שכן צורת א' י"ו למעלה י"ו למטה. ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, במלת לבנון נרמזו בו ל"ב נתיבות חכמה נ' שערי בינה.

אופן עשירי בא משה להודיע ענין התפלה לדורות שהקב"ה עושה עם האדם, שאי אפשר לו לאדם לשלם להקב"ה מה שנתן לאדם כבר, וכדאיתא במדרש (ויק"ר פכ"ז ב') מי הקדמני ואשלם (איוב מא ג), כלום עושה אדם מצות צצית עד שלא נתן לו הקב"ה טלית, וכן מזוזה שנתן לו הקב"ה בית וכו'. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות, כי בשביל זה אני מבקש מתנת חנם ולא בשביל מעשים טובים שלי, לפי שאתה החלות מקודם לעשות עם האדם טובות קודם שעשה האדם המצוה. והשיב לו הקב"ה רב לך שיש לך הרבה מצות ומעשים טובים, ואפילו הכי אל תוסף דבר אלי. או רמז במלת רב לך, מה שאמרו במדרש קהלת דף פב (קה"ר פ"א ג') על פסוק (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, אם יעשה האדם כל המצות בעולם אינו יכול לשלם להקב"ה מה שמזריח השמש שנקרא רב, בסוד רב טובך (תהלים לא כ) הצפון לצדיקים שאמרו רז"ל (זוהר ח"ב ר"כ ע"א) הוא מאור הגדול הגנוז לצדיקים.

אופן תשיעי בכאן גילה לנו הכתוב מעלות התורה הקדושה שהיא ארוכה מארץ מדה (איוב יא ט), מי גדול לנו ממשה שהיה בסוף ימיו במדרגה היותר עליונה בעולם מה שאי אפשר בחק השכל האנושי להשיג, אפילו הכי אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, דהיינו קודם מותו שהיה נקרא אז איש האלהים (דברים לג א), מה שלא היה כן כל ימיו דכתיב ביה משה עלה אל האלהים (שמות יט ג), ועתה נתעלה במעלה גדולה נקרא צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג ג) לכן נקרא איש האלהים, אפילו הכי אמר אתה החלותה להראות וגו', עדיין היה דומה בעיניו כאלו התחיל להשיג השגת אלהים, ודומה בעיניו כאלו לא בא לשום השגה בחכמת התורה. ולכן אמר אעברה נא, שלא נתכוון לאכול מפריו רק להשיג השגות העיוניות ושכליות בתורה. ועל זה אמר ואראה את הארץ הטובה, כההיא דאמרו ז"ל (ב"ב קנ"ח ע"ב) אוירא דארץ ישראל מחכים, ושם יבא להשיג סודות התורה. והשיב לו הקב"ה אתה חושב בדעתך שעדיין לא השגת בתורה כלום, ואין אצלך רק התחלה בלבד, אינו כן רב לך הרבה השגות של שלמות השכליות השגת בתורה ואל תוסף להשיג עוד, כי כל מה שאפשר לשכל האנושי להשיג השגת, ומזה הטעם כותבים בספר תורה והנה דרש דרש משה (ויקרא י ט), מלת דרש אחד צריך לכתוב בסוף השטה, ודרש השני בתחלת השטה, להודיע לאדם שאין קץ וחקר לדרשות התורה וסודתיה

אופן ארבעה עשר משה היה בזה העולם במדריגת מטטרון, שהוא סוד עץ הדעת טוב ורע שבעולם היצירה, ורצה משה להשיג ולעלות בעולם הבריאה דתמן אכתריאל, לכן רצה ליכנס לארץ ישראל שהיא נקראת ארץ החיים (ישעיה לח יא), ושם יבא למדריגת עץ החיים שהוא סוד עולם הבריאה. ועל זה אמר ה' אלהים וגו', הנה אתה הראת לי בחוץ לארץ שאני במדריגת עבד נאמן שהוא מטטרון שהוא כלול מטוב ורע, שכן נקרא מטטרון שהוא סוד מטה, ט' של מטטרון מורה על טוב, ר' מורה על רע. כשישראל זוכים נהפך מטה משה כלפי חסד, אבל כשאינם זוכים נהפך מטה משה לנחש והוא אוחז ברע. ועל זה אמר אתה החלות להראות לי את מטטרון שהוא עבדך כלול מסטרא דטוב, את גדלך מצד מטה כלפי חסד, מסטרא דרע את ידך החזקה.

אופן אחד עשר בא משה והתפלל, שראה הן כל אלה יפעל אל (איוב לג כט), שהוא סוד גלגו"ל שהוא חס"ד אל (תהלים נב ג), וידע משה שהוא היה בסוד הב"ל נוטריקון שם משה "משה ש"ת הב"ל, ולכן "בעת "ההיא "לאמר, ר"ת הבל. ולפי שידע משה שהיה רועה בימי הבל ופגם באותו פרק בא' י' של אהיה, כדאיתא בפסוק (בראשית ד ט) א"י הבל אחיך, ובזה גרם ששתי ההי"ן של אהי"ה הלכו בגלות, בסוד ותלכנה שתיהן (רות א יט), שתי ההי"ן כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז יט מ"ב ע"א) שב' ההי"ן הלכו יחד ופרחו מהם אות א', וזה נרמז במלת ההיא. ולכן פתח משה עכשיו בתקון ב' ההי"ן אילון, כשאמר ה' אלהים, אדני הוא סוד ה' תתאה, ההוי"ה בנקודת אלהים היא ה' עילאה.

אופן השלישי אמר בעת ההיא. בשעה שגילה הקב"ה למשה פרשת נדרים שהוא סוד נ' דרים, כי היתר נדרים פורחין באויר (כמ"ש במשנה בפרק קמא דחגיגה דף י'.). ור"ל בסוד מגדל הפורח באויר (שאמרו במשנה פרק ד' דאהלות (אהלות פ"ד מ"א), ומייתי לה בגמרה דמסכת חגיגה דף ט"ו (ע"ב) וסנהדרין דף ק"ו (ע"ב), שהכוונה שהוא סוד בי"נה שהוא מגדל עוז, ולכן מתירין את הנדרים ביום הכפורים כדאיתא בנדרים פרק ג' דף נדרים כ"ג:), ובסוד בינה שם הוא היתר נדרים. לכן אמר (במדבר ל ג) איש כי ידר נדר לה' בלמ"ד, שהוא סוד מגדל הפורח באויר, (וכפירוש הערוך ורש"י שפרשו בשם מפרשים על הדרש של או"ת למ"ד).

אופן הרביעי יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל.

אופן שביעי איתא במדרש שהשיב הקב"ה למשה כשאמר אני לא חטאתי רק חטא אחד, למה לא תמחל לי, השיב לו הקב"ה ששה חטאים חטאת, וקחשיב אותם בתנחומא (ואתחנן סי' ו'). וקשה אין זה אלא דברי נביאות, היאך רמז זה בתשובות הקב"ה שהזכיר ששה עונות שחטא משה. אבל הנראה לומר מאחר שמשה הזכיר בתפלתו מלת ואתחנן, שרמז למידת וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), שהראה לו אז י"ג מדות (עיין ר"ה י"ז ע"ב), ועל זה אמר אתה החלות להראות, ר"ל שהתחלת להראות לי "גדלך "ידך, ר"ת י"ג כדאיתא בתקונים על פסוק ונשב בגיא, שהוא סוד י"ג מכילין דרחמים. והנה בזה רמזת לי אתה בעצמך הנהגתך שאתה מנהיג העליונים ותחתונים שהם י"ג מדות, שלפי הזוהר (ח"ג קל"א ע"ב) המדה הראשונה של י"ג מדות פותחת במלת א"ל.

ואפשר לומר שעל זה יהיה פירוש הפסוק שאמר משה רבש"ע אתה החלות להראות את עבדך, ששמעת לתפלתי כשבקשתי על ישראל בד' מקומות, בעגל, במרגלים, במתאוננים, בעדת קרח. כנגד זה אמר ד' לשונות, כנגד עגל שאמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא), אמר את גדלך. כנגד מתאוננים שהשיב הב"ה היד ה' תקצר (במדבר יא כג), אמר את ידך החזקה. כנגד מרגלים שאמר הב"ה למשה עד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו (במדבר יד יא), עשיתי דייקא, על זה אמר אשר יעשה כמעשיך. ובעדת קרח שאמר משה אם בריאה יברא ה' (במדבר טז ל), ששינה הקדוש ברוך הוא מעשה בראשית והראה גבורותיו, שאפילו מחט שאולה שהיתה ביד אחרים נתגלגלה וירדה לנוקבא דתהומא רבא (ילקו"ש רמז תשנ"ב), והראה הקב"ה גבורותיו משפטיך תהום רבה (תהלים לו ז), על זה אמר (בגבורותיך)[כגבורותיך]. ונמצא שד' פעמים החלות להראות את עבדך ומחלת להם, ואני לא חטאתי רק עון אחד שאמרתי שמעו נא המורים (במדבר כ י), במלת נא היה החטא שלי, אעברה נא, רוצה אני שתניח אותי ותעביר לי עון זה שחטאתי במלת נא, שכן היא מדת הקב"ה נושא עון ועובר על פשע וגו' (מיכה ז יח). לכן פתח במלת ואתחנן, מלשון וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), בעת ההיא כשחטא משה בשמעו נא המורים, הזכיר משה מדה מי"ג מדות של וחנותי, כי שם מפורש בפי' להעביר בפעם אחת. לכן אמר אעברה שהוא בהפוך אתוון ארבעה, ר"ל הם חטאו ארבעה פעמים וסלחת להם, מכל שכן לי על פעם אחת. והשיב לו הק"בה רב לך, ר"ל אתה היית מבקש על רבים, לכן נסלח להם, אבל לא לך שאתה יחיד, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה:

אופן שמיני בפרק קמא דעבודה זרה (ע"ז ז' ע"ב) למדו רבותינו מכאן לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל, מנלן ממשה וכו'. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר לדורות איך שיהיה סדר התפלה. והנה התחיל משה לסדר שבחו של מקום, ואמר מתחלה את גדלך כנגד הגדול, ואת ידך החזקה כנגד הגבור, אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד הנורא, וכההוא דנחית לקמיה דרבי חנינא שרצה להרבות בתארי הקב"ה, וכן משה רצה להרבות בגדולת הקב"ה. השיב לו הקב"ה רב לך, די לך בג' תארים אלו של הקב"ה שמנהיג עולמו בג' קווין שהם חסד דין רחמים, כמו שהשיב ר' חנינא סיימתנהו לכלהו שבחי דמרך (כדאיתא בברכות דף ל"ג:). ואפשר דמלת רב לך רמז על ר' חנינא, וגם במלת ואתחנן שהוא מלשון חנינא, ז"ש רב לך, ר"ל בלשון תפלה שלך, ואמר רב לך, שיהיה בימי האמוראים רב שיתקן התפלה שלא להרבות בתוארים, וז"ש אל תוסף דבר אלי עוד, במלת אלי שהיא מיותרת, רמז בו שלא להרבות בשבחו של הקב"ה יותר מדאי, רק בג' קווין אלו שנרמזין במלת אל"י, נוטריקון "אדום "לבן "ירוק, שהם דין חסד רחמים: