Rabbi Yochanan's Teaching on Stolen Property and Charity

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֵשׁ ״הֵן״ שֶׁהוּא כְּ״לָאו״, וְיֵשׁ ״לָאו״ שֶׁהוּא כְּ״הֵן״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״הַכֵּנִי, פְּצָעֵנִי״, ״עַל מְנָת לִפְטוֹר?״ וְאָמַר לוֹ ״הֵן״ – הֲרֵי יֵשׁ ״הֵן״ שֶׁהוּא כְּ״לָאו״. ״קְרַע אֶת כְּסוּתִי״, ״עַל מְנָת לִפְטוֹר?״ וְאָמַר לוֹ: ״לָאו״ – הֲרֵי ״לָאו״ שֶׁהוּא כְּ״הֵן״.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – כְּאִילּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל בּוֹצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח״; וְאוֹמֵר: ״וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ, בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ״. וְאוֹמֵר: ״מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִי בְּאַרְצָם״; וְאוֹמֵר: ״אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים, עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים״. מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ, אֲבָל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לָא – תָּא שְׁמַע: ״בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו״.

Rabbi Yoḥanan says: Anyone who robs another of an item worth one peruta is considered as though he takes his soul from him, as it is stated: “So are the ways of every one that is greedy for profit; it takes away the life of the owner thereof” (Proverbs 1:19). And it states: “And they shall consume your harvest, and your bread, they shall consume your sons and your daughters” (Jeremiah 5:17). Since they will consume the harvest and bread, it is as though they consume one’s children as well because there will be no food to feed them. And it states: “Egypt shall be a desolation, and Edom shall be a desolate wilderness, for the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land” (Joel 4:19). The verse here considers extortion like the shedding of innocent blood. And it states with regard to a famine: “And the Lord said: It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites” (II Samuel 21:1). The Gemara asks: Since Rabbi Yoḥanan’s point was proven by the first verse, what was the purpose of adding each subsequent verse by saying: And it states? The Gemara answers: And if you would say that the robber takes only his, i.e., the victim’s, life, but the lives of his sons and daughters are not taken, come and hear the second verse, which mentions the flesh of his sons and daughters.

הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים חומר גזל הרבים מגזל היחיד שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן. הגוזל את הנכרי חייב להחזיר לנכרי חמור גזל הנכרי מגזל ישראל מפני חילול השם. הגוזל את הנכרי ונשבע לו ומת אינו מתכפר לו מפני חילול השם.

One who steals from a gentile is obligated to return the stolen material to the gentile. Theft from a gentile is more serious than theft from a Jew, because of the desecration of God's name. One who steals from a gentile or swears to him and then dies—he cannot be forgiven because of the desecration of God's name.

כִּדְבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן – דְּבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה? אוֹ דִלְמָא, בְּעָלְמָא קָסָבַר שִׁינּוּי קוֹנֶה; וְהָכָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא? וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה, ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? וְתוּ, לְרַבָּנַן – ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: הַמַּפְקִיר כַּרְמוֹ, וְהִשְׁכִּים לַבֹּקֶר וּבְצָרוֹ – חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר.

The Gemara notes: Rava’s claim that no definitive conclusion with regard to the opinion of Rabbi Yishmael concerning a changed item is supported by the statement of another amora is like the dilemma raised by Rabbi Yonatan, as Rabbi Yonatan raises a dilemma: What is the reason for the ruling of Rabbi Yishmael? Is it because he holds that change does not cause one to acquire an item? Or perhaps he generally holds that change does cause one to acquire an item, but here, in the case of pe’a, it is different because the term “You shall leave” is written an additional time. Having quoted Rabbi Yonatan’s dilemma, the Gemara asks: And if you say that the reason for the ruling of Rabbi Yishmael is that he holds that change does not cause one to acquire an item, why do I need the additional term “You shall leave,” which the Merciful One writes in the Torah? And furthermore, according to the opinion of the Rabbis, who hold that pe’a may not be taken from dough, why do I need the additional term “You shall leave” that the Merciful One writes? The Gemara responds: This additional term is necessary for that which is taught in a baraita: One who renounced ownership of his vineyard and arose early in the morning before anyone else took possession of it and harvested it is obligated in the mitzva of individual fallen grapes left for the poor [peret], and in the mitzva of incompletely formed clusters of grapes left for the poor [olelot], and in the mitzva of forgotten clusters of grapes left for the poor and in the mitzva of pe’a. These are the four gifts to the poor that the Torah requires one to give from a vineyard. But he is exempt from the mitzva to tithe his produce, because this requirement does not apply to an ownerless field. The obligation to give gifts to the poor in this case is derived from the additional mention of the term “You shall leave.”

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, אֲבָל קָנָה וְחָזַר וְקָנָה — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ קָנָה חָזַר וְקָנָה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מִכְּלָל דְּכִי יֵשׁ לוֹ וְקָנָה — דִּבְרֵי הַכֹּל צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מֵיתִיבִי: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, קָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים וְאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. בִּשְׁלָמָא לְלִישָּׁנָא קַמָּא — רַב הוּנָא כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹחָנָן כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא, בִּשְׁלָמָא רַב הוּנָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּמַאן? לָא כְּרַבִּי מֵאִיר וְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה!

Some say a different version of this dispute: Rav Huna said: They only taught that one recites the blessing: Who has given us life, on a new vessel if he did not purchase that item in the past and purchased the item now, for the first time. However, if he purchased that item in the past and purchased the item again, he need not recite a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Even if one purchased that item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. This proves by inference that if one already has a vessel and then purchased similar vessels, everyone agrees that he must recite a blessing. The Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita: One who built a new house and does not already own a similar house, or purchased new vessels and does not already own similar vessels, must recite a blessing. However, if he already owns a similar one, he need not recite a blessing, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda, on the other hand, says: In either case, he must recite a blessing. The Gemara asks: Granted, according to the first version of the dispute between Rav Huna and Rabbi Yoḥanan, one could say that Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and that Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. However, according to the latter version of the dispute, granted, Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but in accordance with whose opinion did Rabbi Yoḥanan state his opinion? His statement is neither in accordance with the opinion of Rabbi Meir nor in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

וּתְשִׁיעִי סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה הֵצִיתוּ בּוֹ אֶת הָאוּר, וְהָיָה דּוֹלֵק וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא קְבַעְתִּיו אֶלָּא בָּעֲשִׂירִי, מִפְּנֵי שֶׁרוּבּוֹ שֶׁל הֵיכָל בּוֹ נִשְׂרַף. וְרַבָּנַן — אַתְחַלְתָּא דְפוּרְעֲנוּתָא עֲדִיפָא.

And on the ninth, adjacent to nightfall, they set fire to it, and it continuously burned the entire day, as it is stated: “Woe unto us, for the day has declined, for the shadows of the evening are stretched out” (Jeremiah 6:4). This verse is interpreted as a prophecy about the evening when the Temple was burned. And this is what Rabbi Yoḥanan meant when he said: Had I been alive in that generation, I would have established the fast only on the tenth of Av because most of the Sanctuary was burned on that day. And the Sages, who established the fast on the ninth, how do they respond to that comment? They maintain that it is preferable to mark the beginning of the tragedy.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סִכְּכָהּ בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן — פְּסוּלָה. בְּהוּצְנֵי פִשְׁתָּן — כְּשֵׁרָה. וְהוּשְׁנֵי פִשְׁתָּן, אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ. וְהוּשְׁנֵי עַצְמָן אֵינִי יוֹדֵעַ. מָה נַפְשָׁךְ: אִי דְּיִיק וְלָא נְפִיץ — הוּשְׁנֵי קָרֵי לֵיהּ, אֲבָל תְּרֵי וְלָא דְּיִיק — הוּצְנֵי קָרֵי לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא: תְּרֵי וְלָא דְּיִיק נָמֵי הוּשְׁנֵי קָרֵי לֵיהּ.

§ Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If one roofed a sukka with bundles of combed flax, the sukka is unfit, as flax at that stage of processing is the raw material from which threads are spun, and it is susceptible to ritual impurity. If one roofed a sukka with stalks of flax, the sukka is fit. Since they remain in their natural state and have not been processed in any way, their legal status is that of any tree, and they are not susceptible to ritual impurity. And if one roofed with the hoshen of flax, stalks at an intermediate stage of processing, I do not know what their status is, i.e., whether or not they are fit for roofing. Rabba bar bar Ḥana added: And when Rabbi Yoḥanan used the term hoshen of flax itself, I do not know to what stage of processing the flax he was referring. Which way do you look at it? Is it that if one crushed the flax and did not comb it, Rabbi Yoḥanan calls it hoshen, but if he soaked it and did not crush it, Rabbi Yoḥanan calls it hotzen, because he has not actually begun processing the flax itself? Or, perhaps if he soaked it and did not crush it, Rabbi Yoḥanan calls it hoshen, while hotzen is reserved for flax that was not processed at all.

ורבי יוחנן אמר יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו - לשנויי מתני' קאתי מ"ש רישא ומ"ש סיפא ופירש בקונט' בין רישא ובין סיפא אם א"ל לאו בתמיה הוי כהן ואם א"ל הן בתמיה הוי כלאו והו"מ למיתני ברישא תרוייהו נזקי גופו וממונו וכן בסיפא אלא אורחא דמילתא נקט שדרך למחול על נזקי ממון ואין דרך למחול על נזקי גוף ודוחק הוא אלא נראה לפרש דנזקי גופו אפי' א"ל הן שדומה כאומר בניחותא מסתמא בתמיה קאמר ובנזקי ממונא אמר ליה לאו ודומה כאומר בניחותא מסתמא בתמיה קאמר כיון שמתחילה א"ל קרע את כסותי ושבור את כדי וי"ס שכתוב בהן כיצד ול"ג ליה:

לשמור ולא לאבד - כי יתן וגו' לשמור דהפקידו אצלו לשמור חייב בפשיעה ולא כשהפקידו אצלו ע"מ לאבד או ע"מ לחלק לעניים דלא קרינא ביה לשמור דכיון דאמר ליה חלקהו תו לא דמפקיד נינהו ומאן קתבע ועניים לא מצו תבעי דלכל חד וחד מצי אמר לאו לדידך יהיבנא אלא לאחריני: דאתא לידיה - וקרע בידי' חייב אי לא א"ל על מנת לפטור ואפילו אתא לידיה מעיקרא ע"מ לאבד: לשמור דאתא לידיה משמע - דכתיב וכי יתן ואפי' הכי קממעט ליה:

כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַגְּזֵלָה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ אוֹ אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית הַשֶּׁבַח לַגַּזְלָן מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחָה מֵאֵלֶיהָ. כֵּיצַד. גָּזַל פָּרָה וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁיָּלְדָה קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בְּדִין בֵּין שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. גָּזַל רָחֵל וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁגְּזָזָהּ קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בַּדִּין בֵּין שֶׁעֲדַיִן לֹא גְּזָזָהּ. הוֹאִיל וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְאִם יָלְדָה וּגְזָזָהּ הַגִּזּוֹת וְהַוְּלָדוֹת שֶׁל גַּזְלָן. וְאִם עֲדַיִן לֹא יָלְדָה וְלֹא גְּזָזָהּ שָׁמִין לוֹ וְנוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַנִּגְזָל וּמַחֲזִיר הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ: גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה. רָחֵל טְעוּנָה וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ גְּזָזָהּ. מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָּרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד וּדְמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. וְאִם לִפְנֵי יֵאוּשׁ אוֹ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה יָלְדָה אוֹ גְּזָזָהּ הֲרֵי הַגִּזּוֹת וְהַוְּלָדוֹת שֶׁל בְּעָלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַבְּרָה אוֹ נִטְעֲנָה בְּיַד הַגַּזְלָן הוֹאִיל וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית הַגְּזֵלָה. בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הִיא עֲדַיִן אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּזְלָן חַיָּב בָּאֳנָסֶיהָ:

As explained, in order to encourage repentance our Sages ruled that when an article obtained by robbery increases in value after the owner despairs of its return or after it has undergone a change, the robber is entitled to the increase in value. This applies even when the change comes about as a matter of course. What is implied? If a person obtained a cow by robbery and it became pregnant in his possession, whether or not it bore a calf before he was called to court because of the robbery - since the owner despaired of its return, he is required to pay only the value of the cow at the time of the robbery. Similarly, if he stole a sheep and it grew wool, whether he sheared it before he was called to court or it had not yet been shorn, he is required to pay only its value at the time of the robbery. If it bore offspring or was shorn, the robber is entitled to the offspring or the shearings. If it had not borne offspring, nor was it shorn at that time, the animal's increase in value is evaluated and may be collected from the original owner. Then the animal itself is returned. If a person obtained a pregnant cow by robbery, the owner despaired of its return and then it bore offspring, or he obtained a sheep laden with wool by robbery, the owner despaired of its return and then it was shorn, the robber should pay the value of a cow ready to bear offspring and a sheep ready to be shorn. If the animal bore offspring or was shorn before the owner despaired of its return, the shearings or the offspring belong to the original owner. This applies even if the animal became pregnant or grew wool while in the possession of the thief. Since the owner did not despair, and the animal did not undergo a change, the object obtained by robbery is still considered to belong to its original owner, although the robber is held responsible in cases of loss due to forces beyond his control.

לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרים - אביי לטעמי' דאמר בריש תמורה (ד' ו. ושם ד"ה אמר) כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומפרש התם דטעמא דיפריש מן העומרים משום תעזוב יתירא דבלא תעזוב יתירא לא היה מיחייב דכיון דעבר על לא תכלה הוה אמינא דאהני ופטור ולהכי אצטריך אביי בשמעתין ע"כ לר' ישמעאל למימר שינוי במקומה עומדת אבל לרבא דאמר התם כל דאמר רחמנא לא תעביד כי עביד לא מהני בלא תעזוב יתירא מפריש מן העומרין ולא מבעי ליה תעזוב יתירא אלא למפקיר כרמו או לרבי ישמעאל אי שינוי קונה אצטריך דמפריש מן העיסה ואם תאמר לאביי דאצטריך תעזוב יתירא לחייב מן העומרים מפקיר כרמו מנליה דחייב בפאה וי"ל דתרתי ש"מ וכן צ"ל לרבא אליבא דרבי ישמעאל אי סבר רבי ישמעאל דשינוי קונה ודריש תעזוב יתירא לחייב מן העיסה אם כן המפקיר כרמו מנליה דמשמע דההיא דרשה אתיא ככ"ע מדדייק בפרק בא סימן (נדה ד' נא. ושם ד"ה מין) דהא דתנן התם כל שחייב בפאה חייב במעשר היינו כל מין שחייב בפאה חייב במעשר דאי לאו הכי הרי מפקיר כרמו דחייב בפאה ופטור מן המעשר ומאי ראיה היא דלמא מתני' כרבי ישמעאל דמוקי תעזוב יתירא לחייב מן העיסה ולא מייתי למדרש שיתחייב בפאה אלא ודאי ליכא דפליג אההוא תנא דמפקיר כרמו ותרתי ש"מ כדפרישית:

אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטּל צְדָקָה מִן הָעַכּוּ"ם בְּפַרְהֶסְיָא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת בִּצְדָקָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלָהּ מִן הָעַכּוּ"ם בְּצִנְעָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמֶלֶךְ אוֹ שַׂר מִן הָעַכּוּ"ם שֶׁשָּׁלַח מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל לִצְדָקָה אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לוֹ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. אֶלָּא נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ וְיִנָּתֵן לַעֲנִיֵּי עַכּוּ"ם בַּסֵּתֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ:

It is forbidden for a Jew to receive charity from a gentile in public. If he is unable to subsist on the charity given by the Jews and it is impossible to receive charity from the gentiles in private, it is permitted. When a gentile king or official sends money to the Jews for charity, we do not return it to him so as [not to jeopardize] peaceful relations with the king. Instead, we take [the charity] from him and give it to the gentile poor in secret so that the king will not hear.

אין יום החג אסור וכו'. שם בגמרא (דף ח':) עיר שעשתה קלנדא מחלוקת רבי יוחנן ור"ל ופסק כר' יוחנן דקאמר אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד משום דתניא כוותיה: