Sources address the halakhic status of a mourner's participation in festive meals and joyful gatherings during the year of aveilus, including the distinction between ordinary celebrations and those connected to mitzvot. The sources establish different time frames for various relatives and exceptions for obligatory communal or religious occasions.
אִם הָיְתָה חֲבוּרַת מִצְוָה אוֹ קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ מוּתָּר
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The question of attending Shabbos celebrations during the year of aveilus touches several distinct halachic issues, including the scope of mourning restrictions on entering festive gatherings, whether the character of a simcha as public or private affects those restrictions, and whether a communal obligation can override the avel's personal prohibitions.
The baseline rule established already in Chazal is that a mourner is forbidden to attend a festive meal for thirty days after any other relative's death, and for twelve months after the death of a father or mother, as recorded in Jerusalem Talmud Moed Katan 3:8 and codified by the Rambam (Mishneh Torah, Mourning 6:1–8), who lists entering a simchat merei'ut among the five matters forbidden throughout the thirty-day period.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 391:2 rules explicitly that for a father or mother the prohibition extends the full twelve months even in a leap year, while the Rama there adds that a seudas mitzvah that lacks an element of joy — such as a pidyon haben or a bris milah — may be attended even within the shiva, provided the mourner does not leave his doorstep; yet some authorities forbid even the seudas bris milah, and the Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 391) concisely restates that the full twelve-month restriction for a parent applies unless the gathering is entirely for the sake of Heaven.
The Gemara in Yevamot 43b draws a fundamental distinction between public mourning and private mourning, with Rav Ashi noting that communal mourning and individual mourning operate under different standards, a principle that underlies later discussions about whether the avel's personal restrictions yield in more public contexts.
The Tur (Yoreh De'ah 391) distinguishes between a formal house of feasting — governed by the thirty-day or twelve-month limits — and a simchat merei'ut, a reciprocal gathering among friends, where if the mourner already owes a debt of attendance from before the bereavement he may enter immediately after shiva, reflecting a nuanced reading of the private, interpersonal character of the event; the Beit Yosef (Yoreh De'ah 391) similarly cites the Aveil Rabbati and the Ramban's Torat HaAdam to the effect that a gathering explicitly convened as a mitzvah gathering — such as a kiddush hachodesh — is permitted even within the stricter mourning period.
Shulchan Arukh, Even HaEzer 65:1 establishes that rejoicing with a bride and groom is itself a mitzvah obligation, which creates tension with the avel's personal prohibitions and forms the background for permitting attendance where failing to appear would cause the mitzvah to lapse entirely.
The Rama in Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 391:2 rules that a chaburas mitzvah — such as marrying off an orphan boy or girl for the sake of Heaven — where the celebration would be entirely cancelled without the mourner's participation, is permitted after thirty days, though it remains forbidden within thirty days even for the most pressing seudas mitzvah; and Kitzur Shulchan Arukh 210:5 addresses an analogous communal role, ruling that a mourner should not serve as chazzan on Shabbat and Yom Tov throughout the year of mourning unless no one else is available, though if he was the regular chazzan before the bereavement he may continue in any event.
Jerusalem Talmud Moed Katan 3:8
For all deceased relatives, one is forbidden to attend a festive meal until thirty days; for one's parents, until twelve months; however, if it is a chaburah of mitzvah or kiddush hachodesh, it is permitted.
עַל כָּל הַמֵּתִים הוּא אָסוּר לֵילֵךְ בִּסְּעוּדָה עַד שְׁלֹשִים יוֹם. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ עַד שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אִם הָיְתָה חֲבוּרַת מִצְוָה אוֹ קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ <מוּתָּר>.
יבמות מ״ג ב — ד"ה אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי
Yevamot 43b:12
Rav Ashi distinguishes between mourning for a recently deceased relative, mourning for historical events such as the Temple's destruction, and public versus private mourning, arguing that these categories entail different stringencies and therefore cannot be compared through logical inference.
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: שָׁאנֵי אֲבֵילוּת חֲדָשָׁה מֵאֲבֵילוּת יְשָׁנָה, וְשָׁאנֵי אֲבֵילוּת דְּרַבִּים מֵאֲבֵילוּת דְּיָחִיד.
Rather, Rav Ashi stated a different resolution of Rav Yosei’s opinion: New mourning, i.e., the mourning for a relative who has just passed away, is different from old mourning, i.e., the mourning over historic events such as the destruction of the Temple, and it is appropriate to be more lenient in the latter. And the mourning of the public is different from the private mourning of the individual, and it is appropriate to be more stringent in the latter. As such, it is not possible to form an a fortiori inference from the halakhot of mourning for the Temple to those of a wife mourning for her husband.
Mishneh Torah, Mourning 11:3
The festival prohibits eulogizing and fasting; similarly, eulogizing is not performed on Chanukah, Purim, or the first days of months, though all other practices of aveilus are observed on those days.
שֶׁהַמּוֹעֵד אָסוּר בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית. וְכֵן אֵין מַסְפִּידִין אֶת הַמֵּת בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֲבָל נוֹהֲגִין בָּהֶן כָּל דִּבְרֵי אֲבֵלוּת.
טור, יורה דעה שצ״א
Tur, Yoreh De'ah 391
Presents the classic halakhic framework for mourning practices, including the laws that shape whether a mourner may participate in simchah and social celebration during the year of aveilus.
אבל אסור בשמחה כל ל' יום אפי' תינוק אין לו ליקח בחיקו שמא מתוך כך יבא לידי שחוק ומיהו זהו דוקא תוך ז' ותניא על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר ל' ועל אביו ואמו לאחר י"ב חדש ואף אם השנה מעוברת מותר לאחר י"ב חדש ומטעם זה אסור לו לילך בדרך בשיירא גדולה כל י"ב חדש מפני שהוא כמו שמחה ששמחים הרבה בדרך ולשאר קרובים ל' יום א"ר הונא ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר פי' כמו שעושין ריעים זה עם זה שאוכלים ושותים זה עם זה היום וחוזרים ואוכלים זה עם זה למחר מותר מיד אף על פי שאוכלים ושותין זה עם זה אין בו שמחה כמו בחופת חתנים בד"א שצריך לפרוע יומו כגון שכבר אכל עם ריעיו והגיע יום הפרעון בימי אבלו אבל אסור להתחיל ולעשות סעודת מריעות עד לאחר ל' יום ועל אביו ואמו אסור בין להתחיל בין לפרוע עד לאחר י"ב חדש תניא באבל רבתי על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד לאחר ל' יום ולאביו ואמו כל י"ב חדש ואם היה חבורה לשם מצוה כגון קידוש החדש מותר מיד בין תוך ל' לשאר קרוביו ותוך י"ב חדש לאביו ואמו וכתב הראב"ד וכן משיא יתום או יתומה או עני ועניה לש"ש שאם לא יאכל שם ויעשה הוא יתבטל המעשה מותר וכל זה לא התירו אלא מל' ואילך באביו ואמו אבל תוך ל' יום הוא אסור לכל סעודת מצוה שבעולם והרמב"ן כ' ואינו מחוור להתיר סעודת של משיא יתום ויתומה וא"א הרא"ש ז"ל הביא דברי הראב"ד ויש נוהגין להקל בכניסת בית המשתה ולהסב שם בשעת שמחה והם אמרו שלא אסרו אלא לאכול עמהם בשעת שמחה אבל הכניסה שם מותרת שאין שמחה בלא אכילה ושתיה וה"ר יהודה אלברצלו"ני כתב כן שכ' יש נוהגים ליכנס תוך י"ב חדש לחופה לשמוע הברכה או לבקר אבל לא לאכול ויש מחמירין שאין נכנס כלל והרמב"ן כתב שאסור ליכנס שם כלל בין בשעת אכילה בין בשעה שעוסקים שם במזמוטי חתן וכלה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל וכן נוהגים באשכנז דכל י"ב חדש עומד חוץ לבית לשמוע הברכות ואינו נכנס לבית כלל :
משנה תורה, הלכות אבל ו׳:א׳-ח׳
Mishneh Torah, Mourning 6:1-8
Develops the practices of comforters, visitors, and the mourner’s public behavior; useful background for understanding how an avel relates to communal simchah.
וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת. וּבְגִהוּץ. וּבְנִשּׂוּאִין. וּבְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת. וְלֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. הַכּל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: שִׂמְחַת מֵרֵעוּת שֶׁהָיָה חַיָּב לִפְרֹעַ אוֹתָהּ מִיָּד. מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ מִיָּד לְאַחַר שִׁבְעָה. אֲבָל אִם אֵינוֹ חַיָּב לְפָרְעָהּ אָסוּר לְהִכָּנֵס לָהּ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר כָּל מֵתִים. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִכָּנֵס לְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת עַד י"ב חֹדֶשׁ:
These are the practices forbidden to a mourner for the entire 30-day period. He is forbidden to cut his hair, to wear freshly ironed clothing, to marry, to enter a celebration of friends, and to go on a business trip to another city; five matters in all. A friendly get-together which a person is obligated to requite immediately may be held immediately after the seven days of mourning. If, however, he is not obligated to requite such a gathering, he is forbidden to enter one until 30 days pass. When does the above apply? When one is mourning for other deceased persons. When mourning for one's father or mother, by contrast, under all circumstances, one is forbidden to enter a friendly gathering for twelve months.
משנה תורה, הלכות אבל ה׳:א׳-ד׳
Mishneh Torah, Mourning 5:1-4
Lays out foundational laws of mourner conduct and communal participation, providing the conceptual background for limits on attendance at joyous gatherings.
אֵלוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִן הַתּוֹרָה וּבִשְׁאָר יָמִים מִדִּבְרֵיהֶם. אָסוּר לְסַפֵּר. וּלְכַבֵּס. וְלִרְחֹץ. וְלָסוּךְ. וּלְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. וְלִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל. וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. וְלִקְרוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְלִזְקֹף אֶת הַמִּטָּה. וְלִפְרֹעַ אֶת רֹאשׁוֹ. וְלִשְׁאל שָׁלוֹם. הַכּל אַחַד עָשָׂר דָּבָר:
These are the matters forbidden to a mourner on the first day according to Scriptural Law and on the remaining [six] days according to Rabbinic Law. He is forbidden to cut his hair, launder his clothes, wash, anoint himself, engage in sexual relations, wear shoes, perform work, study the Torah, stand his bed upright, leave his head uncovered, and greet others, eleven matters in total.
שולחן ערוך, אבן העזר ס״ה:א׳
Shulchan Arukh, Even HaEzer 65:1
The passage states that it is a mitzvah to gladden bride and groom and to dance before them while saying that the bride is beautiful and gracious, even if she is not actually beautiful.
מצוה לשמח חתן וכלה ודין מת וכלה. מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניהם ולומר שהיא נאה וחסודה (פי' מן ותשא חסד לפניו) אפילו אינה נאה:
שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:א׳
Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:1
For a circumcision occurring between Rosh Chodesh and the Ninth of Av, the mohel, sandak, and father of the child customarily wear Shabbat garments, but otherwise it is forbidden to change into Shabbat clothes even on the Shabbat of Chazon except for the tunic alone; however, the Shabbat curtain (parochet) is removed unless the Ninth of Av falls on Shabbat and is postponed, in which case the curtain is not removed, and one who has a wedding on the Shabbat of Chazon is permitted to wear Shabbat garments on that Shabbat.
הגה מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים) אבל בלאו הכי אסור אפי' בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד (מרדכי הל' ט"ב והגהות אשירי פ"ד דתענית ואגודה ורוקח) אבל פורשין פרוכת של שבת אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה שאז אין פורשין פרוכת של שבת ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון:
שולחן ערוך, יורה דעה שצ״א — ד"ה על כל המתים נכנס לבית המשתה
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 391:2
Discusses the restrictions of the first year of mourning, including matters of attending celebrations and festive gatherings, and serves as the core practical halakhic locus for aveilut behaviors during the year.
על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש ואף אם השנה מעוברת מותר לאחר י"ב חדש ומיהו שמחת מריעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד מותר לעשותה מיד אחר שבעה אבל אם אינו חייב לפרעה אסור ליכנס לה עד ל' ועל אביו ועל אמו אע"פ שחייב לפרעה אסור [עד] לאחר י"ב חדש: הגה ובחבורת מצוה כגון שמשיא יתום ויתומה לשם שמים ואם לא יאכל שם יתבטל המעשה מותר לאחר ל' אבל תוך ל' אסור לכל סעודת מצוה שבעולם (טור בשם הראב"ד) אבל סעודת מצוה דלית בה שמחה מותר ליכנס בה כגון פדיון הבן או סעודת ברית מילה מותר לאכול שם אפי' תוך שבעה ובלבד שלא יצא מפתח ביתו (ת"ה סי' רנ"א) ויש אוסרין בסעודת ברית מילה (מרדכי) והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש אם הוא חוץ לביתו ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה אבל בסעודת נישואין יש להחמיר כן נ"ל. אבל שהוא בעל ברית או מוהל ילבש בגדי שבת עד לאחר המילה ומותר ליכנס למילה לאכול שם אם הוא לאחר ל' אע"פ שאין המילה בביתו (ב"י בשם תשובת מהרי"ל): ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה לשמוע הברכות יש מתירים ויש אוסרין אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות: הגה אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים שם במזמוטי חתן וכלה וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו וכל זה בבית שעושין החתונה שאוכלין ושותין ושמחין שם אבל בחופה שעושין בבית הכנסת שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שם שמחה כלל מותר מיד אחר שבעה (הגהות מיימוני) ויש אוסרין עד שלשים (שם בשם ראבי"ה) וכן נראה לי ויש מקומות שמחמירין להיות האבל עומד כל י"ב חדש חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות (הגהות במהרי"ל) ומ"מ נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת וכן יוכל להכניס חתן כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה ויכול ללבוש קצת בגדי שבת בשעה שמכניסין ובלבד שיהא אחר ל' (ד"ע) וכן נוהגין. יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נשואין או ברית מילה עם המשמשין ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר (כל בו וב"י בשם סמ"ק) ויש אוסרין (הגהות אשיר"י) וכן נוהגין רק שהאבל משמש שם אם ירצה ואוכל בביתו ממה ששולחין לו מן הסעודה יש מתירין לאבל לאכול באותה סעודה של דגים שעושים לאחר הנישואין כי מאחר שכבר פסקו לומר שהשמחה במעונו אית ליה היכר שאין שמחה באותה סעודה ושרי (בית יוסף בשם רוקח) יש אומרים דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו (בהגהות מנהגים בשם מהרי"ו):
[One in mourning] for all [other] dead may enter a house of feasting after thirty days; for his father and mother [not] until after twelve months [of mourning]. And even if the year is a leap year, he is permitted [to enter a house of feasting] after twelve months. However, [in the case of] a joyous entertainment of companions, which he [the mourner] is obliged to reciprocate forthwith, he is permitted to hold it immediately after the seven days; but if he is not obliged to reciprocate it, he is forbidden to enter [the place of such entertainment] until thirty days; and [one in mourning] for his father or mother, even if he is obliged to reciprocate it, he is forbidden until after twelve months. Gloss: And in [the case of] a group [gathered] for a religious purpose, e.g., one [a mourner] who gives away in marriage a male or female orphan [thus performing a religious act] for the sake of heaven, and should he not eat there, [his meritorious] act might become suspended, — [the law is that] he is permitted [to join in the festivities] after thirty [days]; but within the thirty [days of mourning], he is forbidden [to join] in any feast whatsoever that is connected with a religious deed. However, he may enter [to join in] a feast that is connected with a religious act that has no joyous entertainment, e.g., the redemption of the [firstborn] son, or a feast of circumcision, [in which case] he is permitted to eat there, even during the seven [days of mourning], provided he does not leave the door of his house; but there are some who prohibit [this] in [the case of] a feast of circumcision. The accepted practice, however, is, not to eat at any feast whatsoever, for the entire twelve months [of mourning], — if it is outside of his home; and in his home we adopt the lenient view, [viz.,] that he may eat in his home at a feast of circumcision, and much more so at other feasts that have no joyous entertainment; but in [the case of] a marriage-feast the stringent view should be adopted. Thus seems to me [to be the correct view]. A mourner who is a Sandek or a Mohel may wear Sabbath garments until after the circumcision, and he is permitted to enter a circumcision ceremony [and] to eat there, if it is after the thirty [days of mourning], although the circumcision does not [take place] in his home. [With respect] to [a mourner] entering [a place wherein] a marriage ceremony [is held], [i.e.,] not at the time that the wedding-meal is served, [but only] to hear the benedictions [recited under the canopy], — some permit, and others prohibit, [unless] he remains only outside the building [wherein the marriage ceremony is held] in order to hear the benedictions. Gloss: But he should not enter the building at all at the time that [people who conduct] the musical entertainment for the groom and bride, are present therein. And this is the common practice in Germany and in these countries. However, all this [refers to] the house wherein the wedding [-feast] is held, [viz., to the place] wherein they eat, drink and make merry, but as to [the wedding ceremony under] the canopy which is held in the Synagogue, where they recite the betrothal and marriage benedictions, and where there is no joyous entertainment at all, it is permissible [to enter therein] immediately after the seven [days of mourning], and some prohibit until thirty [days], and thus seems to me [to be the correct view]. There are some localities where a stringent view is adopted for the mourner to remain during the entire twelve months outside the Synagogue [with respect] to hearing the benedictions. Nevertheless, it seems [to me] that a mourner may recite the benedictions of betrothal and marriage under the canopy in the synaagogue, and he may likewise lead a groom [to the canopy] in accordance with the usage of our country that two persons lead the groom under the canopy, and he [the mourner] may wear some of [his] Sabbath garments at the time that they lead [the groom under the canopy], provided it is after thirty [days of mourning]. And thus is the common practice. Some permit a mourner to eat at a wedding banquet or a circumcision with those who wait upon [the guests], provided it is not in a place of joyous entertainment, e.g., [where] he is in another room; and some prohibit [this]; and thus is the accepted practice, only that the mourner waits upon [the guests] there, if he so desires, but eats in his house of whatever [food] they send to him from the [wedding-] meal. Some permit a mourner to eat of the fishmeal which is [usually] prepared after the marriage, for after they have already ceased to say, 'in whose dwelling there is joy,' there is a distinct indication that there is no joyous entertainment at that meal, and [consequently] he is permitted [to be present there]. Some say that one is forbidden to eat at a feast, on the night of which the following day is the death [anniversary] of one's father or mother.
בית יוסף, יורה דעה שצ״א
Beit Yosef, Yoreh De'ah 391
Collects earlier sources and discusses the scope of aveilut prohibitions and customs around participation in joyful events, helping define the practical rule in the Shulchan Arukh.
תניא באבל רבתי על כל המתים אסור לילך לבית המשתה וכו' (פ"ט) והביאה הרמב"ן בת"ה על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד שימלאו ל' יום על אביו ואמו לאחר י"ב חדש ואם היתה חבורה לשם מצוה כגון קידוש ר"ח מותר.
ערוך השולחן, יורה דעה שצ״א
Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 391
Expands the practical application of the laws of mourning, including how a mourner navigates ordinary communal life and celebratory settings during the year of aveilus.
על כל המתים כולן – נכנס לבית השמחה לאחר שלושים יום. על אביו ועל אמו – לאחר שנים עשר חודש. על אביו ואמו – כל שנים עשר חודש, אלא אם כן היתה לשם שמים.
קיצור שלחן ערוך ר״י — ד"ה אָבֵל תּוֹךְ שִׁבְעָה
Kitzur Shulchan Arukh 210:5
Summarizes laws of mourning, including the mourner’s limitations in attending gatherings and celebrations during the aveilus period, in concise practical form.
אָבֵל תּוֹךְ שִׁבְעָה, אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה אֶלָּא אִם אֵין שָׁם אַחֵר שֶׁיִתְפַּלֵל. אַךְ אִם הוּא אָבֵל עַל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, נוֹהֲגִין שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הַתֵּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֶשׁ שָׁם אַחֵר. וּבְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, נוֹהֲגִין שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵל לִפְנֵי הַתֵּבָה כָּל הַשָּׁנָה אֶלָּא בִּדְלֵיכָּא אַחֵר. וְאִם הָיָה דַרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה גַּם קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָּה אָבֵל, יֵשׁ לְהַתִּיר בְּכָל עִנְיָן (מֵּאִיר נְתִיבִים סִימָן פ). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכח סָעִיף ח (שעו שפד) מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹם אֲבֵלִים בַּשַׁבָּת, שׁוֹאֲלִים. וְהָאָבֵל נוֹתֵן שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בַשַׁבָּת, כִּי דָבָר שֶׁבְּפַרְהֶסְיָא הוּא.
During his seven days of mourning a mourner should not officiate as Chazzan unless there is no one else to lead the prayers. But if he is in mourning for his father or mother, the custom is to permit him to be the Chazzan even if there is someone else capable of doing so. It is customary that a mourner not be the Chazzan on Shabbos and Yom Tov during his entire year [of mourning] unless there is no one else to do so. If he was accustomed to be the Chazzan even before he became a mourner, he is permitted to do so in any event. See Chapter 128:8 above. In a place where it is customary to greet the mourners on Shabbos, you may do so. The mourner may greet everybody on Shabbos since it is done publicly.