Mourners as Prayer Leaders During Chol HaMoed

מִצְוָה שָׁאנֵי. תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּמְלָאכָה, וַאֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וְאֵילָךְ — עוֹשֶׂה בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְהָאִשָּׁה טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה — מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל. מִכָּאן וְאֵילָךְ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ.

The Gemara answers: A mitzva is different, and since it is a mitzva to put on phylacteries, the mourner is required to do so, even during the first three days. § The Sages taught the following baraita: During the first three days after his bereavement, a mourner is prohibited from working, even if he is a poor person who is supported by charity. From this point forward, he may do work privately in his own home if he needs to do so. And similarly a woman may spin thread on a spindle in her own home when she is mourning. § The Sages taught in yet another baraita: A mourner, during the first three days after his bereavement, is prohibited from extending greetings to others. From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.

רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. הָדָא דַתְּ אָמַר. בְּתוֹךְ שִׁבְעָה. אֲבָל לְאַחַר שִׁבְעָה כְּבָר עָבַר הָאֵבֶל.

מַתְנִי׳ (הָאוֹמֵר: ״יְבָרְכוּךָ טוֹבִים״ — הֲרֵי זֶה דַּרְכֵי מִינוּת). הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה — יַעֲבוֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה — צָרִיךְ לְסָרֵב. וְאִם אֵינוֹ מְסָרֵב — דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ מֶלַח. וְאִם מְסָרֵב יוֹתֵר מִדַּאי — דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁהִקְדִּיחַתּוּ מֶלַח. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה: פַּעַם רִאשׁוֹנָה — יְסָרֵב, שְׁנִיָּה — מְהַבְהֵב, שְׁלִישִׁית — פּוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו וְיוֹרֵד.

MISHNA: This mishna and the next one deal with the communal prayer leader. (If one says: “May the good bless You,” this is a path of heresy.) One who is passing before the ark, as prayer leader, and erred, another should immediately pass in his place, and at that moment, this replacement should not refuse in the interest of courtesy. The Amida prayer was interrupted and he should replace him as quickly as possible. From where does the replacement commence? From the beginning of the blessing in which the former had erred. GEMARA: The mishna teaches that one who replaces a communal prayer leader who erred in the middle of the Amida prayer should not refuse when approached. The Gemara cites the general halakha with regard to proper conduct when one is approached to serve as prayer leader. The Sages taught in a baraita: One who is approached to pass before the ark to serve as prayer leader, for the sake of propriety should refuse, to avoid creating the impression that he is too eager. And if he does not refuse, but jumps at the opportunity, he is like cooked food without salt, which is to say that he acts in bad taste. However, if he refuses too much this is similarly inappropriate, as he is like cooked food that was ruined by too much salt. So how should he act? The appropriate conduct when approached to serve as communal prayer leader is as follows: When approached the first time, one should refuse; the second time, one should vacillate like a wick that has just begun to catch a flame but is not yet burning; and the third time, he should stretch his legs and descend before the ark.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָבֵל, כֵּיוָן שֶׁנִּיעְנַע רֹאשׁוֹ — שׁוּב אֵין מְנַחֲמִין רַשָּׁאִין לֵישֵׁב אֶצְלוֹ. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל חַיָּיבִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי נָשִׂיא, חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לַכֹּל אוֹמְרִים לָהֶם ״שֵׁבוּ״, חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה.

Rabbi Yoḥanan said: Once a mourner nods his head to show that his grief has slightly diminished, the consolers may no longer sit next to him, as with his action the mourner shows that he no longer desires their presence. Rabbi Yoḥanan further said: All are obligated to stand in the presence of the Nasi, except for a mourner and one who is sick. Rabbi Yoḥanan said: To all who stand before a great person one says: Be seated, and only then may they sit down, except for a mourner and one who is sick. If they stood up they do not need permission to sit down, but rather they may do so if they wish.

גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ: גַּבְרָא דְּלָא יָדַע מַאי נִיהוּ ״מַרְזֵיחָא״, שָׁלַח לֵיהּ לְרַב הוּנָא ״הוּנָא חַבְרִין״?! מַאי ״מַרְזֵיחָא״ — אֵבֶל, דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר ה׳ אַל תָּבֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מִנַּיִן לָאָבֵל שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם״. יְנַחֵם אֲחֵרִים מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״יִנָּחֵם״ כְּתִיב. מָר זוּטְרָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים״. מַר וָזַח — נַעֲשֶׂה שַׂר לִסְרוּחִים.

how the incident itself happened. What are the particulars of your exchange that brought about this end result? He said to him: Such and such was the incident, and Rav Anan related the details to Mar Ukva. He said to him: A man who does not know what a marzeiḥa is sends a letter to Rav Huna addressing him as Huna, our friend? It is not your place to take such liberties in your correspondence with him, and Rav Huna was justifiably offended. The Gemara explains: What is a marzeiḥa? A mourner, as it is written: “For so says the Lord: Enter not into the house of mourning [marze’aḥ], neither go to lament, neither bemoan them” (Jeremiah 16:5). Rabbi Abbahu said concerning the same topic: From where is it derived that a mourner sits at the head? As it is stated: “I chose out their way, and sat as chief, and dwelt as a king in the army, as one that would comfort [yenaḥem] the mourners” (Job 29:25). The Gemara challenges the proof: The word yenaḥem implies one comforting others and not the mourner being comforted. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Since it is written without vowels, the word can be read as if it were written “would be comforted [yinnaḥem],” which describes the mourner who is being comforted. Mar Zutra said: That the mourner sits at the head may be derived from here: “And the revelry [mirzaḥ] of those who stretched themselves shall pass away [sar]” (Amos 6:7). The word mirzaḥ may alternatively be read as two distinct words: Bitter [mar] and flustered [zaḥ], and the word sar has a homonym that means ruler. Read this way, the verse indicates: One who is bitter and flustered, i.e., the mourner, is made the ruler of those who sit, i.e., the visitors who come to comfort him and sit with him. Therefore, he sits at the head.

אֵין מְמַנִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר אֶלָּא גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו. וּמִי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל לֹא יְהֵא שַׁ״ץ מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר.

Only a person of great stature within the community in both wisdom and deed should be appointed as the leader of the congregation. A person who does not have a full beard should not be appointed as the leader of the congregation even if he be a wise man of great stature, as a gesture of respect to the congregation.

אִם אֶחָד אָבֵל עַל אָבִיו וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלִים וְאֶחָד רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִיל אַחֵר — מִי שֶׁיִּרְצֶה הַקָּהָל שֶׁיִּתְפַּלֵּל הוּא יִתְפַּלֵּל, שֶׁקַּדִּישׁ בִּלְבַד הוּא יָכוֹל לוֹמַר בִּשְׁבִיל אָבִיו שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַקָּהָל, אֲבָל לֹא יוּכַל לִהְיוֹת שְׁלִיחַ הַקָּהָל לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּרְחָם. וְלָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁהַמּוֹהֵל דּוֹחֶה הָאָבֵל מִלְּהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם אִם הַקָּהָל רוֹצִים שֶׁיִּתְפַּלֵּל הָאָבֵל — זָכָה הָאָבֵל. וְיוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁקּוֹרִין יָארְצַיי"ט קוֹדֵם לַמּוֹהֵל, אִם אֵין הַקָּהָל מַקְפִּידִים בְּכָךְ:

ש"צ צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפי' בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים: אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים: הגה ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו ובן י"ג שנה המבין מה שאומ' ואין קולו נעים הקטן הוא קודם [מרדכי ספ"ק דחולין] מי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ אבל אם עשה במזיד לא דמ"מ יצא עליו שם רע קוד' התשוב' [תשובת א"ז במס' ברכו']:

The leader must be one who is fit. Who is "fit"? One who is free of sin; who has never had a poor reputation, even in his youth; who is humble; who is acceptable to the nation; who is skilled at [liturgical] chanting; whose voice is pleasant; who is accustomed to reading Torah, Prophets, and Writings (i.e. biblical text). If there is no person that fits these qualifications, we should pick the one that has the most knowledge and good deeds in the community. Gloss: And if there was here an ignoramus who is an elder and his voice is pleasant and the people want him and [also] a 13 year old who knows what he is saying and his voice is not pleasant, the younger one takes precedent (Mordekhai, Chapter 1 of Chullin). One who has committed a sin unintentionally, for example, who killed a person accidentally and returned in repentance is permitted to be leader, but if he did it intentionally [he may] not, in that in any case a bad name has gone out regarding him prior to the repentance.

בגיטין (ס ב) מבואר דאחרי כהן ולוי קורין הישראלים, ומי שקודם במעלה קודם בעלייתו לתורה. וכך אמרו חכמינו ז"ל, דאחר לוי קורין תלמידי החכמים הממונים על הציבור. ואחריהם תלמידי חכמים הראויים למנותם פרנסים על הציבור, והיינו ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר.

(ז) ואבל אסור וכו' - אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו [או תוך שלשים על שאר קרובים] אסור לעבור לפני התיבה בר"ה ויוה"כ דהא דינם כרגלים לכל מילי אבל בימי הסליחות אפילו בער"ה ועשי"ת מותר [ובדליכא' חזן אחר שרי אפילו בר"ה ויוה"כ].

דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה. ובו ד סעיפים: נוהגים לקום באשמור' לומר סליחו' ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים: הגה ומנהג בני אשכנז אינו כן אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה ואם חל ר"ה ב' וג' אז מתחילין מיום א שבוע שלפניו (מנהגים) ואבל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבהכ"נ לשמוע הסליחות מלבד בערב ר"ה שמרבים סליחות יכול האבל ליכנס לבהכ"נ (פסקי מהרי"א סי' קל"ג) וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות וימים נוראים ושיהא בן שלשים שנים גם שיהא נשוי (כל בו) מיהו כל ישראל כשרים הם רק שיהיה מרוצה לקהל אבל אם מתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן וכן צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו גם אוהביו אינם יוצאים בתפלתו (הגהות מנהגים ישנים) ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות יתפלל כל היום: (כל בו):

We have the custom to get up at the break of dawn to recite Selichot and tachanunim from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur. Rema: The minhag of Ashkenazi Jews is not like that. Instead from Rosh Chodesh on we blow the Shofar after Shacharith, and there are some places where they also blow the Shofar after Arvit. We get up at dawn to recite Selichot from the Sunday before Rosh HaShanah on; and if Rosh HaShanah falls on a Monday or Tuesday, we begin reciting Selichot from Sunday the week before Rosh HaShanah. It is forbidden for a mourner to leave his house in order to hear the Selichot at the synagogue, except on the eve of Rosh HaShanah when we extend the Selichot. On that day, the mourner can go to synagogue (Piskei Mahar"i chapter 133). It is important to search for a prayer leader for Selichot and the Days of Awe who is most fit, one who is learned and does good deeds. He should be at least thirty and married. However, any Jew is kosher for this role, as long as he is liked by the community. If he took the role by force, we do not respond "Amen" to him. He has to be able to fulfill everybody's obligation. If he has an enemy (note: one who hates him) and intends not to fulfill his obligation, even those who like him do not fulfill their obligations (Hagahot and Minhagim Yeshanim). There are places where the person who leads Selichot leads all of that day's prayers (Kol Bo).

אין שורה בפחות מעשרה פ"ב דסנהדרין (יט.) מימרא דרבי מנשיא בר עוות אין שורה פחותה מעשרה ואין אבלים מן המנין:

(יג) הגון - וראוי שיהיו בגדי ש"ץ ארוכים שלא יראו רגליו ויכנס לבהכ"נ ראשון ויצא אחרון. ולא יהיה טפש וסכל אלא שיהיה יוכל לדבר בעיסקי הקהל כפי מה שצריך. טוב להדר אחר ש"ץ צדיק בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ומה שכתב הרא"ש שאין מעלת הש"ץ תלוי ביחוס משפחה דאפילו אם הוא ממשפחה בזויה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים ר"ל ג"כ רק שאינו מיוחס אבל מ"מ אין אביו רשע [אחרונים] אין מומין פוסלין אלא בכהנים ולא בש"ץ ואדרבה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה ויש מחמירין בזה לכתחלה היכא דאיכא ראוי והגון כיוצא בו ועיין לקמן בס"ק מ"א לענין סומא מה שכתבנו שם: (יד) מעבירות - העובר על השבועה אין ביתו ריקם ואע"פ שעדיין לא העידו עליו מ"מ יש לחוש לקול להושיב ב"ד על ככה ואפילו אם לא עבר רק על שבועת ביטוי דלהבא מ"מ אין ראוי למנותו לש"ץ עי"ש [א"ר] וכתב שם עוד בשם משפט צדק דמי שהוא פסול מחמת עבירה פסול להיות ש"ץ אפילו באקראי וכתב הפמ"ג דהיינו דוקא בשלא עשה תשובה: (טו) ושלא יצא וכו' - דוקא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש"ץ אין לנו כיון שלא נשמע עליו עתה מאומה מיהו כשיצא עליו עתה ש"ר והוא קלא דלא פסק אפילו יחיד מוחה עליו להעבירו [כה"ג בשם ראב"ח] ועיין לקמן בסעיף כ"ה בבה"ל מה שכתבנו בזה ואפילו אם נתברר בעדים שחטא אם עשה תשובה אין מעבירין אותו לכו"ע: