Classical Jewish sources establish criteria for identifying the Messiah through prophecy and rabbinic interpretation. These texts provide the scriptural and halakhic framework against which historical messianic claims, including those surrounding Sabbatai Zevi, were evaluated.
כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The sources retrieved here address the classical criteria and imagery of Messianic redemption — Mishneh Torah, Melachim and Wars 11:4 describes the conditions under which a king from the house of David attains the status of presumptive or certain Moshiach, Yeshayahu 11:4 portrays the ideal king who judges the poor with righteousness and strikes the wicked with the breath of his lips, Yechezkel 37:22 foretells one king ruling a reunited Israel, and Zechariah 9:9 describes a humble redeemer arriving on a donkey — but none of these passages contain any discussion of Rav Yonasan Eibeshitz, Shabbsai Tzvi, or the Sabbatean movement.
Similarly, Berakhot 34b records R. Yochanan's teaching that all the prophets prophesied only concerning the days of the Messiah, and Sulam on Zohar, Shemot 236 and Rashi on Shmuel II 1:19 address Messianic and poetic imagery respectively — but none of these sources address Rav Eibeshitz's views on Shabbsai Tzvi, and the question as posed is not supported by the mekoros before us.
ישעיהו י״א
Isaiah 11:4
Isaiah's portrait of the Davidic redeemer includes justice, universal recognition of God, and a transformed world. These prophetic criteria frame the gap between classical messianic expectations and Sabbatai Zevi's historical career.
וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃
יחזקאל ל״ז
Ezekiel 37:22
Ezekiel describes the reunification of Israel, the Davidic shepherd, national restoration, and God's enduring sanctuary among Israel. These elements are central biblical benchmarks for evaluating any messianic claim.
וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָ֠ם לְג֨וֹי אֶחָ֤ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֤א (יהיה) [יִֽהְיוּ־]עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד׃
See also
זכריה ט׳
Zechariah 9:9
Zechariah depicts the humble king whose rule brings peace and extends worldwide. The passage became part of the broader scriptural vocabulary through which Jewish messianic figures were interpreted.
גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת׃
ברכות ל״ד ב
Berakhot 34b:19
The sages distinguish the prophetic or miraculous condition of the messianic age from ordinary historical experience. This passage helps clarify why claims of imminent redemption could gain traction in crisis yet remain subject to rigorous criteria.
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא, ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א
Mishneh Torah, Kings and Wars 11:4
Maimonides sets criteria for identifying the Messiah: a king from the Davidic line who studies Torah, observes mitzvot, compels Israel to follow them, fights the wars of God, and succeeds in rebuilding the Temple and gathering the exiles. The passage is a key benchmark for testing Sabbatean claims.
וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):
רש"י, שמואל ב א יט
Rashi on II Samuel 1:19
Rashi explains that "the glory of Israel is slain upon your high places" means the strength and might of Israel has fallen, slain—as Yonatan's Aramaic translation renders it.
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. מַצְבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל תֹּקֶף מָעֻזְּכֶם נְפַלְתֶּם חֲלָלִים, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
זהר, שמות רלו
Sulam on Zohar, Shemot 236
Sulam explains that Rabbi Shimon derives the meaning of "gazelle" (tzvi) from the animal's nature: when fleeing, the gazelle moves gradually while repeatedly turning its head back toward the place it left, and thus Israel prayed that if they cause the divine presence to depart from them, may it flee like a gazelle that returns its head to where it abandoned, meaning returning to its former place; additionally, the gazelle sleeps with one eye open and one awake, so Israel prayed to God to act like the gazelle, which neither slumbers nor sleeps as the guardian of Israel.
מ"ט, אר"ש וכו': מהו הטעם, אמר ר"ש, אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או עופר האילים, שבזמן שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו. ולעולם תמיד, הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמרו ישראל, רבונו של עולם, אם אנו גורמים שתסתלק מבינינו, יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האילים שהוא בורח, ומחזיר את ראשו למקום שעזב אותו, דהיינו למקום שהיה בו מקודם ועזבו וברח משם. זהו שכתוב, ואף גם זאת וגו' ולא געלתים לכלותם. דבר אחר. הצבי כשהוא ישן הוא ישן בעין אחת, והאחרת הוא נעור. כך אמרו ישראל אל הקב"ה, עשה כמו הצבי, כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
כרם היה לשלמה. זה בית המקדש, ולמה תלהו בשלמה, לפי שנתן נפשו עליו. בבעל המון אלו ישראל שנאמר בקול רנה ותודה המון חוגג. נתן את הכרם לנוטרים, אלו המלכיות. כרמי שלי לפני, אמר לו הקב"ה אתה צערת את עצמך בחכמה חייך אי אתה מפסיד, הלומד נוטל חלק אחד והמלמד נוטל חמשה חלקים דכתיב האלף לך שלמה. היושבת בגנים אין מקלסין מלמעלה עד שיתחילו ישראל דכתיב ברן יחד כוכבי בקר. ברח דודי, אימתי ביום שחרב בית המקדש. ודמה לך לצבי, מה הצבי הזה הולך לסוף העולם וחוזר למקומו, אף ישראל אע"פ שנתפזרו בכל העולם עתידין לחזור שנאמר (אלכה) [אלך] אשובה אל מקומי. דקלטינוס מלכא צד צביין וחפי קרניהון בדהב ושלחינון לאפריקי, בסוף י"ג שנים תבו לאתריהון:
from our library copy — not yet checked against the original
החודש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (שמות י"ב ב'). עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד י"ט) אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה יהי מאורות (בראשית א' ט"ו) מארת כתיב וא"כ למה נבראת לבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים רבי שילא איש כפר תמרתה בשם ר' יוחנן אף על פי שמש ידע מבואו מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה (ושנו) [יוסטי] חבריא בשם ר' ברכיה שנאמר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון [בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח וגו'] (במדבר ל"ג ג') אם ללבנה אתה מונה עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר משוקעות מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה רבי זעירא בשם רבי חנניא לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד יהי מאורות מארת כתב אם כן למה נבראת לבנה צפה הקדוש ברוך הוא אומות העולם שעתידים לעמוד ולעשות אותן אלהות ואמר אם בשעה שהם שנים והם מכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלהות אילו היה אחד על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי סימון שניהם נבראו להאיר והיו למאורות (בראשית שם ט"ז) ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ (שם שם י"ח) והיו לאותות (שם שם ט"ו) אלו השבתות שנאמר כי אות היא וגו' (שמות ל"א י"ג) ולמועדים (בראשית שם) אלו ימים טובים ולימים (שם) אלו ראשי חדשים ושנים (שם) אלו ראשי השנים שיהיו אומות העולם מונין לחמה וישראל ללבנה החדש הזה לכם: [דבר אחר החדש הזה לכם] רבות עשית אתה ה' אלקינו נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו' (תהלים מ' ו') ר' חנניא בר פפא אמר כל נפלאותיך ומחשבותיך כדי שיקבל אברהם אבינו את המלכיות אלינו בשבילנו כדי שנעמוד בעולם (שכי) [שמעון] בר אבא בשם ר' יוחנן ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם אבינו תורה וקרבנות גיהנם ומלכיות תורה לפיד אש (בראשית ט"ו י"ז) קרבנות קחה לי עגלה (שם שם ט') גיהנם תנור עשן (שם י"ז) מלכיות הנה אימה חשיכה (שם י"ב) אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם כל זמן שבניך עוסקים בשתים הם ניצולין משתים כל זמן שבניך עוסקים בתורה ובקרבנות הן נצולין מגיהנם ומלכיות ועתיד בהמ"ק ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה רוצה שירדו בניך לגיהנם או שישתעבדו למלכיות רבי חנינא בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות ומה טעם אם לא כי צורם מכרם (דברים ל"ב ל') זה אברהם כמה דאת אמר הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נ"א א') וה' הסגירם (דברים שם) שהסכים הקב"ה (עמם) [עמו] ר' ברכיה בשם ר"ל כל אותו היום היה אברהם יושב ותמיה בלבו ואמר איזה אברור לבני זו קשה וזו קשה אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם עד מתי אתה יושב ותמה פסוק הדא מלכי לבך הדא הוא דכתיב ביום ההוא כרת את אברם ברית לאמר (בראשית שם י"ח) מה לאמר אמר ר' חנינא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות באנו למחלוקת רבי יודן רבי אידי רבי חמא בר חנינא זקן אחד בשם רבי הקב"ה בירר לו את המלכיות מה טעם הרכבת אנוש לראשנו (תהלים ס"ו י"א) ארכבת אומיא על רשינן באנו באש ובמים (שם). ר' חנינא בר פפא אמר [חורי] כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיהא אדם נזקק לביתו הדא היא דכתב וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד' כ"ה) מה עוד שנתוסף תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה אדם רואה לא היה מתאוה ועכשיו בין רואה בין אין רואה הוא מתאוה ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז לפרגמטטין ולמפרשי ימים שיהיו נזכרים ובאים במהרה לבתיהם. ר' חנינא בר פפא אמר (אתר) חורי רבי חנינא בר פפא אמר כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי (שיקבלו) [שלא יקבלו] אומות העולם את תורתך וכבר גלוי וידוע לפניך שאין מקבלים (אותו) [אותה] ולמה נראית כמחזיר עליהם כדי לכפול לנו מתן שכרינו דאמר רבי סימון חשבנותיך אלינו כל אותם שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקדוש ברוך הוא יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים ומקדש את השנים ומחדש החדשים עד שיצאו ישראל ממצרים ומסרם להם שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמור החודש הזה [לכם] מהו לאמר אמר להם מיכאן ואילך הרי ראשי חדשים מסורים לכם: רבי חייא בר אבא פתח תוחלת ממושכה מחלת לב [ועץ חיים תאוה באה (משלי י"ג י"ב) תוחלת ממושכה מחלה לב] זה הוא שמארס אשה ונוטלה לאחר זמן ועץ חיים תאוה באה זה הוא שמארס אשה ונוטלה מיד: ד"א תוחלת ממושכה [וגו'] זה דוד שנמשח ומלך לאחר כמה שנים ועץ חיים תאוה באה זה שאול שנמשח ומלך מיד בזכות מי בזכות מעשים טובים שהיו בידו שהיה עניו שהיה אוכל חולין בטהרה שהיה מבזבז את ממונו [כדי לחוס על ממונם] של ישראל ששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו (הורה ר"נ) [ר' יהודה בר נחמן אמר] בשם ר"ל שהיה (בו) [בן] תורה בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו) תני ר' ישמעאל עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה (שלא יחטא) וכיון שהוא חוטא נותנים עליו אימה ויראה כך עד שלא חטא אדה"ר היה שומע את הקול בנחת אימרון וכיון שחטא היה שומע את הקול (ועומד) בזעף אגראן עד שלא חטא אדה"ר היה שומע את הקול ועומד על רגליו הה"ד וישמעו את קול ה' מתהלך בגן (בראשית ג' ח') אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתב כאן אלא מתהלך מקפץ וסלק וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם ואשתו (שם) א"ר אייבו באותה שעה גרעה (קומתה) [קומתו] של אדה"ר ונעשית מאה אמה. עד שלא חטא ישראל מה כתב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל (שמות כ"ד י"ז) אמר רבי אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש (היה) [היו] בוססות זו בזו והיו ישראל רואים ולא היו מתייראים ולא מתפחדים כיון שחטאו ישראל אפילו פני (השליט) [השליח] הסרסור לא היו יכולין להסתכל הדא הוא דכתב ויראו מגשת אליו (שם ל"ד ל') רבי יצחק בר אבין בשם רבי חנינא אף הסרסור הרגיש בעבירה מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים ס"ח י"ג) רבי יודן אומר בשם רבי אייבו מלאכי צבאות אין כתב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהון (דמלכיא) [דמלאכיא] אפילו מיכאל ואפילו גבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה וכיון שחטאו אפילו פני הגוליירין לא היה משה יכול להסתכל כי יגורתי מפני האף והחימה (דברים ט' י"ט): עד שלא אירע אותו מעשה לדוד מה כתב ה' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כ"ז א') ומשאירע אותו מעשה כתיב ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידיו (שמואל ב' י"ז ב'): עד שלא חטא שלמה רודה בשדים דכתב בני האדם שדה ושדות (קהלת ב' ח') שדים ושדות כיון שחטא הביא ששים גיבורים שהיו משמרים את מיטתו [הנה מטתו] שלשלמה ששים גיבורים סביב לה [וגו'] מפחד בלילות (שה"ש ג' ז' וח'). עד שלא חטא שאול מה כתב ביה ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א' י"ד מ"ז) נצח וכיון שחטא מה כתב וירא שאול מחנה פלשתים ויירא ויחרד לבו מאד (שם כ"ח ה'): ד"א תוחלת ממושכה מחלת לב א"ר חייא בר אבא אלו ישראל עד שלא נגאלו אתה מוצא כיון שבא משה אצל ישראל ואמר להן אמר לי הקב"ה לך אמור לישראל פקד פקדתי אתכם (שמות ג' ט"ז) אמרו לו משה רבינו לא עדיין זמן פקידה מה כחי כי אייחל [וגו'] אם כח אבנים כחי [אם בשדי נחוש] (איוב ו' י"א וי"ב) אם כחה של אבנים היא כחנו ואם בשרינו של נחשת היא וכיון שאמר לו בחדש הזה נגאלים אמרו הא סימן טוב ועץ חיים תאוה באה: החדש הזה לכם יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהלים מ"ג ג') אורך זה משה כי קרן עור פניו (שמות ל"ד כ"ט) ואמתך זה אהרן תומיך ואוריך לאיש חסידיך (דברים ל"ג ח') ואית דמחלפין לה אורך זה אהרן כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב' ז') ואמתך זה משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב ז') א"ר יצחק מן הים צפה משה שאינו נכנס לארץ ישראל צופיה הליכות ביתה (משלי ל"א כ"ז) תביאנו ותטענו אין כתיב אלא תביאמו ותטעמו (שמות ט"ו י"ז) והא כתיב [המה ינחוני] יביאוני על הר קדשך ואל משכנותיך (תהלים שם) אלא [אלו] ספרי ארץ ישראל שהן קדושים כארץ ישראל. ד"א שלח אורך ואמתך זה משה ואהרן שעל ידיהם שלח הקדוש ברוך הוא אורה לישראל ונגאלו ממצרים אימתי בחדש הזה לכם: רבי לוי פתח והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדישכם [ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי] (ויקרא כ' כ"ו) רבי יודן בשם רבי חמא בר חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו אלו מבדיל אומות עכו"ם מכם לא הייתה תקומה לאומות עכו"ם אלא ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כזה שהוא בורר את היפה מן הרע וחוזר ובורר אבל כשהוא בורר את הרע מן היפה [בורר] ושוב אינו בורר א"ר לוי [כל מעשיהם] של ישראל משונים מאומות העולם בחרישתן ובזריעתן ובקצירתן ובעומרין ובדישתן ובגרניהם וביקביהם ובמניינם ובחשבונם בחרישתם לא תחרוש בשור וחמור וגו' (דברים כ"ב י') בזריעתן לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט') ובקצירתן ולקט קצירך לא תלקט (ויקרא י"ט ט') ובעומרין ושכחת עומר וגו' (דברים כ"ד י"ט) ובדישתן לא תחסום שור בדישו (שם כ"ה ד') [בגרניהם] וביקביהם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך (שם ט"ו י"ד) ובמניינם ובחשבונם שאומות העולם מונים לחמה וישראל מונים ללבנה: החודש הזה לכם אני ישינה [ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל וגו'] (שה"ש ה' ב') אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולם אני ישינה מבית המקדש ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אני ישינה מן הקרבנות ולבי ער במצות וצדקות אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן אני ישינה מן הקץ ולבי ער לגאולה אני ישינה מן הגאולה ולבי ער להקדוש ברוך הוא לגאלני אמר ר' חייא בר אבא היכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם (תהלים ע"ג כ"ו) קול דודי דופק זה משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות י"א ד') פתחי לי אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהיו אהלים (ובצוצריות) [וכצוצריות] יכולים נכנסין בו אחותי במצרים שנתאחו לי בשתי מצות בדם פסח ובדם מילה רעייתי בים שנתרעו לי בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שם ט"ו י"ח) יונתי במרה שנצטיינו (בים) כיונה (תמתי) במצות תמתי בסיני שנותמו לי בסיני ואמרו לי נעשה ונשמע (שם כ"ד ז') רבי ינאי אומר תמתי תיומתי לא אני גדול הימנה ולא היא גדולה ממני רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי מה התאומים הללו חש לאחד מהם את ראשו חבירו מרגיש כך אמר הקדוש ברוך הוא עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) שראשי נמלא טל אף שמים נטפו (שופטים ה' ד') [קווצתי רסיסי לילה גם עבים נטפו] מים (שם) ואימתי בחודש הזה לכם: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב' ח') רבי יודן ורבי נחמן ורבנן ר' יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחדש הזה נגאלים אתם אמרו משה רבינו היאך אנו נגאלין לא כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו י"ג) והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר ואמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מדלג על ההרים מדלג על ההרים מדלג על הקצים ומקפץ על החשבונות והעיבורים בחודש הזה אתם נגאלים החודש הזה לכם ר' נחמן אומר קול דודי הנה זה בא [זה] משה בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים וארץ מצרים מליאה מטנופת עכו"ם שלנו ואמר להם הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט במעשים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא בתי עכו"ם כד"א על ראשי ההרים יזבחו וגו' (הושע ד' י"ג) ורבנין אומרים קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים אמר להם משה הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט (במעשים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא בתי עכו"ם כמ"ש על ראשי ההרים יזבחו וגו' ורבנין אומרים קול דודי הנה זה בא משה בשעה שבאו ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמר לו ר' משה האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים א"ל משה הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט) למעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם כגון עמרם ובית דינו ואין הרים וגבעות אלא בתי דינים כד"א ואלכה וירדתי על ההרים (שופטים י"א ל"ז) אמר רבי יודן עבדות וגרות בארץ לא להם ארבע מאות שנה אפילו של איספטלים שלהם רבי יודן ורבי חמא בשם רבי אליעזר בנו של יוסי הגלילי ורב הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר קול דודי הנה זה בא זה מלך המשיח בשעה שהוא בא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין (אמרו) [אומרים] לו רבינו מלך המשיח האיך אנו נגאלין לא כך אמר הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדינו בשבעים אומות והוא משיבם (שני) [שתי] תשובות ואומר להם אחד מכם גולה לברברייא ואחד מכם גלה (לברטניא) [לסרמטים] כגון שגליתם כולכם ולא עוד אלא שהמלכות היא מכתבת טירוניא מכל אומה ואומה כותי אחד בא ומשעבד (בא') כגון ששיעבדה כל (אומתי) [אומתו] ובחודש הזה (נגאלו) [אתם נגאלין] החודש הזה לכם: דומה דודי לצבי [וגו'] (שה"ש ב' י') דומה דודי (דידי לצבי) [דו די] א"ר יצחק (אם) [אתה] אומר לנו (דימו דימו את לגבן אתה) [דיו דיו אתו לגבי דיאו דיאו אתא] את לגבן קדמוהי [לצבי] א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מן מצרים לים ומן הים לסיני במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות י"ב י"ב) בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה (שם י"א ל"א) בסיני ראו אותו שנאמר ויראו (אלקים) [את אלקי] ישראל (שם כ"ד י') בסיני ראו אותו ויאמר ה' מסיני בא [וגו'] (דברים ל"ג ב'). או לעופר האיילים (שה"ש שם) ר"י בר' חנינא אומר לעורזילהון דאיילתא הנה זה עומד [אחר כתלינו] (שם שם) כי ביום השלישי ירד ה' (שמות י"ט י"א) משגיח מן החלונות (שה"ש שם) וירד ה' על הר סיני על ראש ההר (שמות שם כ') מציץ מן החרכים (שה"ש שם) בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') ענה דודי ואמר [לי] קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך ומה אמר לי אנכי ה' אלקיך. ד"א דומה דודי לצבי אמר ר' יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זו לבית הכנסת זו ומבית המדרש זה לבית המדרש זה בשביל מה בשביל לברך את ישראל בזכות מה בזכות שהיה יושב באלוני ממרא דכתיב וירא אליו ה' באלני וגו' [והוא ישב פתח האהל וגו'] (בראשית י"ח א') ר' ברכיה בשם ר' לוי ישב כתיב אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם כל זמן שבניך נכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יהיו יושבים וכבודי עומד ומה טעם אלקים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב א') ר' חנא בשם ר' יצחק אלקים עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטימוס רבי שמואל בר' חייא בר יהודה בשם ר' חנינא כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין לפני הקב"ה כבודו יושב בניהם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (שם כ"ד ד') או לעפר האיילים א"ר יוסי בר חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהם של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי יברכך ה' וישמרך (במדבר ו' כ"ד). ד"א דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי נגלה וחוזר ונכסה כך משיח הראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כמה נכסה יהודה בר' אומר שלשה חדשים הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם (שמות ה' כ') (או לעופר האיילים א"ר יוסי בר' חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות זה זכות אבות מציץ מן החרכים זה זכות אימהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאימהות) ר' ברכיה בשם ר' לוי אומר כגואל הראשון כך גואל האחרון (נגלה להם וחוזר ונכסה) מה ראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם וכמה הוא נכסה מהם רבי תנחומא בשם רבי חמא בשם רבי יהושע ר' מנחמא בשם ר' חמא בר חנינא ארבעים וחמשה יום הה"ד מעת הוסר התמיד [וגו'] ימים אלף ומאתים ותשעים (דניאל י"ב י"א) ואומר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות ושלשים וחמשה (שם שם יב) אילין מותרייא דהכא מה אינון אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח נגלה להם וחזר ונכסה מהם להיכן הוא מוליכם אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרי למדבר סיחון ועוג הדא הוא דכתב לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב' ט"ז) מי שהוא מאמין בו אוכל מלוחין ושרשי רתומים הדא הוא דכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל' ד') ומי שאינו מאמין בו הולך אצל אומות עכו"ם והורגים אותו אמר רבי יצחק ברבי מוריון לסוף ארבעים וחמשה הקדוש ברוך הוא נגלה להם ומוריד להם את המן למה אין כל חדש תחת השמש (קהלת ט' ט') (אנכי) [ואנכי] ה' אלקיך (ועוד ואושיבך) [מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע י"ב י). או לעופר האיילים אר"י בר' חנינא לעורזיליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות זה זכות אבות מציץ מן החרכים זה זכות אמהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לאימהות ענה דודי ואמר לי מה אמר לי החדש הזה לכם ראש חדשים]: ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שה"ש שם י') אמר רבי עזריה לא היא [ענייה ולא היא] אמירה אלא ענה ליע"ימשה ואמר לי על ידי אהרן ומה אמר (לו) [לי] קומי לך זרזי גרמיך רעייתי בתו של אברהם שריעה אותי בעולם ייפתי בתו של יצחק שייפה (אותי) שמי בעולמי בשעה שהעקידו אביו על גבי המזבח ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך וגו' (בראשית כ"ח ז'): [כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו] (שם שם י"א) כי הנה הסתיו עבר אילו ארבע מאות שנה שנגזרה על אבותינו במצרים הגשם חלף הלך לו אילו מאתים ועשר שנים: דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אילו מאתים ועשר שנים הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד לא הוא הגשם לא הוא הסתיו אמר רבי תנחומא עיקר טרחותא מטרא עיקר שיעבודן של ישראל לא היה אלא שמונים ושש שנים משעה שנולדה מרים ולמה הוא קורא אותה מרים אמר ר' יצחק לשון מירור הוא כמה דאת אמר וימררו את חייהם (שמות א' י"ד): הנצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע [וקול התור נשמע בארצנו] (שם שם י"ב) הנצנים נראו בארץ זה משה ואהרן ועת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתיזמר הגיע זמנם של מצרים שייזמרו הגיע זמנם של עכו"ם שלהם שתעקר מן העולם ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' (שמות ל"ב י"ב) הגיע זמנו של ים שיבקע ויבקעו המים (שם י"ד כ"א) הגיע זמנה של שירה שתאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שם ט"ו א') הגיע זמנה של תורה שתנתן עזי וזמרת יה (שם שם ב') אמר רבי ביבי זמירות היו לי חקיך (תהלים קי"ט נ"ד) אמר ר' תנחומא הגיע הזמן שיעשו ישראל זמירה להקדוש ברוך הוא עזי וזמרת יה (שמות שם) וקול התור נשמע בארצינו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו זה משה ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם י"א ד'): [התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך] (שה"ש שם י"ג) התאנה חנטה פגיה אילו שלשת ימי אפילה שבהם כלו רשעי ישראל והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו אמר להון משה כל הדין רוחא טבא אית (בהון) [בכון] ואתון יתבין הכא קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. ד"א ענה דודי ואמר לי אמר רבי עזריה לא היא ענייה ולא היא אמירה אלא ענה דודי על ידי יהושע ואמר לי על ידי אלעזר ומהו אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר אילו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר הגשם חלף הלך לו אילו שלשים ושמנה שנים שהיה כעס על ישראל הנצנים נראו בארץ אילו (מרגלים איש א' איש א' למטה) [הנשיאים ונשיא אחד נשיא אחד] (במדבר ל"ד י"ח) עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנם של כנעניים שייזמרו הגיע זמנה של ארץ ישראל שתחלק לאלה תחלק הארץ (שם כ"ו נ"ב) וקול התור נשמע בארצינו אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו זה יהושע ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר (יהושע א' י') התאנה חנטה פגיה אילו סלי בכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אילו (הגפנים) [הנסכים]: ד"א ענה דודי ואמר לי אמר רבי עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה אלא ענה ליע"ידניאל ואמר לי על ידי עזרא מה אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר אילו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה והלא אינם אלא חמשים ושתים שנה א"ר לוי (צא) [הוצא] מהם שמונה עשר שנה שהיתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת לו עבדא בישא פוק חרב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד הנצנים נראו בארץ כגון דניאל וחביריו מרדכי וחברותו עזרא וחברותו עת הזמיר הגיע [הגיע] זמנה של ערלה שתיזמר הגיע זמנם של רשעים שיישברו הה"ד שבר ה' מטה רשעים (ישעיה י"ד ה') הגיע זמנם של בבליים שייזמרו הגיע זמנו של בית המקדש שיבנה גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון (חגי ב' ט') וקול התור נשמע בארצינו זה כורש כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה (עזרא א' ב') התאנה חנטה פגיה אילו סלי הביכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנסכים. דבר אחר ענה דודי ואמר לי א"ר עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה אלא ענה לי על ידי אליהו ואמר לי ע"י משיח מה אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר זו מלכות הרשעה הזו שהיא מתעה את הבריות כד"א כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים י"ג ז') הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד הנצנים נראו בארץ אמר רבי יצחק כתיב ויראני ה' ארבעה חרשים (זכריה ב' ג') אילו הן אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנם של רשעים שיישברו שבר ה' מטה רשעים (ישעי' י"ד ה') הגיע זמנה של מלכות הרשעה הזאת שתעקר מן העולם הגיע זמנה של מלכות שמים שתיגלה והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד ט') וקול התור נשמע בארצינו אמר רבי יוחנן (זה) [קול] תייר טב נשמע בארצינו זה מלך המשיח מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז') התאנה חנטה פגיה אמר ר' חייא בר אבא בר סימון לימות המשיח דבר גדול בא הרשעים כלים בו והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנשארים והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (שם ד' ג') ורבנן אמרי שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר (עמוס ד' ז') שנה שנייה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול יהיה ומתים בה אנשים ונשים והטף והתורה משתכחת מישראל וברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע בחמישית שובע גדול ואוכלים ושותים ושמחים והתורה חוזרת לחידושה ובשישית קולות ובשביעית מלחמות ובמוצאי שביעית בן דוד בא אמר אבוה כמה שבועין אתון כהדא ולא אתת אלא כי האי דאמר ר' יוחנן דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתים והנשארים כלות עיניהם ביגון ואנחה וצרות רעות באות על הציבור וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונות קיימות (אביא) [באה] אחרת (ואסמכה) [ונסמכה] לה. א"ר אבין דוד שכן דוד בא בו בית וועד לזנות יהיה והגליל יחרב והגבלון ישם ואנשי הגליל יסובבו מעיר אל עיר ולא יתחוננו ואנשי אמת נאספו והאמת נעדרת והולכת לה להיכן היא הולכת דבי ר' ינאי אמרין הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר כד"א ותהי האמת נעדרת (ישעיה נ"ט ט"ו) א"ר נהוראי דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו זקנים וזקנים יעמדו מפני נערים בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו בן לא יבוש מאביו חכמת סופרים תסרח והגפן תתן פריה והיין ביוקר אמר רבי אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב כלייה א"ר ינאי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומות לכלב א"ר לוי אם ראית דור אחר דור מחרף צפה רגליו של מלך המשיח ומה טעמיה אשר חרפוך אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פ"ט ל"ב) ומה כתב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן (שם שם ל"ג): ר' יונה פתח ואכרה לי בחמשה עשר כסף בחומר שעורים ולתך שעורים (הושע ג' ב') א"ר יוחנן ואכרה לי בחמשה עשר כסף הרי חמשה עשר (בניסן) בחומר שעורים הרי שלשים ולתך שעורים הרי ששים אלו ששים מצות שכתב לנו משה בתורה דא"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים פרשת נזיקים פרשת קדושים תהיו רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתה משבעים שבעים מצות א"ר תנחומא ולא פליגא מאן דעבד פרשת פסחים שבעים כולל עמה פרשת תפילין מאן דעבד פרשת נזיקים שבעים כולל עמה פרשת שמיטה מאן דעבד פרשת קדושים שבעים כולל עמה פרשת (ערלה) [ערוה]: ד"א ואכרה לי בחמשה עשר כסף [בט"ו בניסן] אימתי בחודש הזה: החודש הזה לכם ר' ברכיה בשם ר' יודן בר' שמעון אמר הקב"ה לישראל בני חידוש גאולה יש לכם (כאן) [וכן] לעתיד לבא לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה מתוך אומה הה"ד או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' (דברים ד' ל"ד) ר' יהושע בר נחמיה בשם ר' חנן בן פזי גוי מקרב גוי עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית א"כ לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם שמואל בר נחמן אמר אילולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו נגאלים ישראל ממצרים לעולם מאי טעמא לכן אמור לבני ישראל וגו' (שמות ו' ו') אין לכן אלא שבועה כד"א לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א' ג' י"ד) אמר ר' ברכיה כתיב גאלת בזרוע עמך וגו' (תהלים ע"ז ט"ז) בטרוניא א"ר יודן מלבא לקחת גוי עד ובמוראים גדולים שבעים ושתים אותיות ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם אמור לו (צא) [הוצא] מהם גוי שני שאינו מן המנין א"ר אבין בשמו גאלם ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות: [החודש הזה לכם] א"ר יהושע למלך שנשבה בנו ולבשה נקמה למלך והלך ופדה את בנו ואמר היו מונים לי רמזי איפטייה לפדיון בני כך [אמר] הקדוש ברוך הוא (היה) [היו] מונין איפטייה ליציאת מצרים א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להם כתובת (גהיקן) [גמיקון] ולא אפטייה כיון שנשא בת טובים ובת גינסין כתב (גהיקין ולאפטוי) [לה גמיקון וכתב לה איפטייה כך כל הנשים שנשא אחשורוש לא כתב להן לא גמיקון ולא אפטייה] כיון שנשא אסתר בת גינסין כתב לה (גהיקן) [גמיקון] בחודש העשירי הוא חודש טבת (אסתר ב' ט"ז) וכתב (להב) לה אפטייה בשנת שבע למלכותו (שם) [כך אמר הקדוש ברוך הוא כיון שבראתי את עולמי היו אומות העולם עומדים לא נתתי להם לא חודש ולא שבת וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועיבור שנים לכך נאמר החודש הזה לכם]: [החודש הזה וגו'] א"ר ברכיה (גאלת בזרוע עמך) החודש הזה לכם כירח יכון לעולם (תהלים פ"ט ל"ח) כהדין סיהרא אם זכיתם אתם מונין למליאתו ואם לאו אתם מונין לפגמו [זכיתם] הרי אתם מונין למליאתו אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כ"ט כ"ג) הא סיהרא על מליאתה לא זכיתם אתם מונין לפגמו רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיה יואש אמציה עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב כ"ה ז') הא סיהרא על פיגמה: החודש הזה לכם מסור הוא לכם אמר ריב"ל למלך שהיה לו אורולוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורולוגין שלו אמר רבי יוסי בר חנינא למלך שהיה לו (שומרים) [שומרה] וכיון שעמד בנו מסר לו (שומרין) [שומרה] אמר רבי אחא למלך שהיה לו טבעת וכיון שעמד בנו מסר לו את טבעתו א"ר [יצחק] למלך שהיו לו אוצרות והיה מפתח לכל אחד ואחד וכיון שעמד בנו מסר לו המפתחות א"ר חייא בר אבא למלך שהיה לו כלי אומנות וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנותו ורבנין אמרין לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות כיון שעמד בנו מסר לו את נרתיקו: תני ר' הושיעא גזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגורים ויעמדו (מלאכי חובה פקידי') סקפטורים שגזרו בית דין למטן ואמרו היום ולמחר ראש השנה נשתהו העדים מלבא או שנמלכו בית דין להעבירה למחר הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העבירו בימה ויעברו סניגורים ויעברו סקפטורים שגורו בית דין למטן למחר ראש השנה ומה טעם כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פ"א ה') אם [אינו] חוק לישראל הוא אינו משפט לאלקי יעקב כביכול ר' פנחס ר' חלקיהו בר' סימן אמר מתכנסים כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרו לפניו רבון העולמים אימתי הוא ראש השנה והוא אומר להם לי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין שלמטן ומה טעם כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז') כשאנו קוראים המועדות אליו ואין קראינו אלא מועדות כד"א מקרא קודש (שמות י"ב ט"ז) רבי קריספא בשם רבי יוחנן לשעבר אלה מועדי ה' מקראי קודש (ויקרא כ"ג ד') מכאן ואילך אשר תקראו אותם (שם) רבי לוי אמר אם קראתם אתם מועדי ה' ואם לאו אינם מועדי ה': החודש הזה לכם אתם מונין לו ואין אומות עכו"ם מונין לו ר' לוי בשם ר' יוסי ברבי אלעאי דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן עשו שהוא גדול מונה לחמה יעקב שהוא קטן מונה ללבנה (שהוא קטן) אמר רב נחמן והוא סימן טוב מה הגדול שליט ביום ואינו שליט בלילה כך עשו הרשע שליט בעולם הזה ואינו שולט לעולם הבא ומה הקטון שליט ביום ובלילה כך יעקב שליט בעולם הזה ובעולם הבא רב נחמן אמר חורי רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק בעולם אין אורו של קטון מתפרסם שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטון כך כל זמן שאורו של עשו הרשע מבהיק בעולם אין אורו של יעקב מפורסם שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישעיה ס' א'): [החודש הזה לכם] תני ר"ש בן יוחי בג' דברים נתקשה משה והראה לו הקדוש ברוך הוא כאילו באצבע במנורה ובשרצים ובלבנה במנורה זה מעשה המנורה וגו' (במדבר ח' ד') בשרצים וזה לכם הטמא וגו' (ויקרא י"א כ"ט) בלבנה החודש הזה לכם ר' שמלאי תני בשם שמואל כל חודש שלא נולד קודם לשש שעות אין כח לעין לראותו רבי שמואל בר נחמן אמר שנה שיצאו ישראל ממצרים היו חדשי השנה וחדשי התקופה שוין שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה בליל ה' בתחלת הלילה ומולד הלבנה היה ביום ד' בחצות היום והתחילו חודש הלבנה וחודש התקופה בלילה ר' ברכיה ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש ואמר להם באיזו צד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היא גבוה ולאין היתה נוטה וכמה היתה רחבה אמר להם כסדר הזה שאתם איתם כך (היא) [יהיו] בני מעבירים את השנה למטן על ידי זקן וע"י עדים ועל ידי טלית מצוייצת: [החודש הזה לכם] ר' נחמן רבי אליעזר בן יוסי ור' אחא חד אמר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני חידוש גאולה יש לכם כאן לעתיד לבא וחד אמר יש לכם כאן חידוש הוא לעתיד לבא מה לעתיד לבא אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל"ה ה') אף הכא ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות י"ט ח') וכל העם רואים את הקולות (שם כ' ט"ו) מה לעתיד לבא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה שם ו') אף הכא ויוצא משה את העם לקראת האלקים וגו' (שמות י"ט י"ז) מה לעתיד לבא ותרון לשון אלם (ישעיה שם) אף הכא ויענו כל העם יחדיו וגו' (שמות שם ח'): דברו אל כל עדת בני ישראל לאמור בעשור לחודש הזה (שם י"ב ב') והלא אינו יפה אלא מדירות ואתה אומר מבעשור אלא מלמד שהיו קשורים לכרעי מטותיהם של ישראל מבעשור והיו המצריים נכנסים ורואים אותם ונפשם פורחות מעליהם רבי חייא בריה דרבי אחא דיפו משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם (שם שם כ"א) שיהא כל אחד מכם מושך אלוהות של מצרים ושוחטו לפניו ודרגש (לא) [ליה] ימלל. ר' חלבו בשם ר' יוחנן הכא איתמר בעשור לחודש הזה ולהלן הוא אומר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הזה (יהושע ד' י"ט) ר' חייא בשם ר' יוחנן לקיחתו עמדה להם בירדן ואכילתו עמדה להם בימי המן ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות י"ב ח') בלילה ההוא שנדדה שנת המלך (אסתר ו' א'). ר' ברכיה בשם ר' אבהו דרש נחום בר' סימאי בטריסים ויקחו להם איש זה הקב"ה דכתב ביה ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג') שאתה לוקחו בשני תמידים שה זה קרבן תמיד כד"א את הכבש האחד תעשה בבקר (שם כ"ט ל"ט) (איש) [שה] לבית אבות שה לבית א"ר יודן ברבי סימון מימיו לא היה לן אדם בירושלים ובידו עון הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון מה טעם צדק ילין בה (ישעיה א' כ"א) צדיק ילין בה: [החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם] רבי ברכיה בשם רבי יצחק החודש הזה חדשו מעשיכם שעדיין ראש וראשון [עתידין] לבא ראש זה נבוכדנצר הרשע דכתב ביה אנת הוא רישא דדהבא (דניאל ב' ל"ח) ראשון זה עשו הרשע דכתב ביה ויצא הראשון וגו' (בראשי' כ"ה כ"ה) מי יפרע לכם ראשון אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מ"א ד'): מי פורע לכם ממדי בעשור ככרי כסף עשרת אלפים ככר כסף וגו' (אסתר ג' ט') אמר ר' אבהו בא עשור של המן (ועשרתו בנוי) [ועשרת בניו] מי פורע לכם שני בלקטירים מרדכי ואסתר מרדכי מבחוץ ואסתר מבפנים: מי פורע לכם מיון בני חשמנאי שהם מקריבים שני תמידין בכל יום. מי פורע לכם (מעכו"ם) [מאדום] נטרונא והיה לכם למשמרת (עד ארבעה עשר) (שמות שם) אמר הקדוש ברוך הוא אביו קורא אותו גדול ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כ"ז א') ואמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול (שם שם ט"ו) ואני קורא אותו קטן הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א' ב') הואיל והם קוראים אותו גדול (נפול) [לפום] תורא טבחא כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל"ד ו') אמר ר' ברכיה וטבח גדול בארץ אדום אל תאכלו ממנו נא לא (תבעירם) [תבעוניה] מהבהבה ובשל מבושל במים כי אם צלי אש וגו' היא ודוכסיה ואפרכוסיה ואיסטרטיליה הונך ועזבונך וגו' (יחזקאל כ"ז כ"ז) א"ר בר' יצחק אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך אף הם יפלו ביום מפלתך וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' אמר רבי שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה אכלתם אותו בחפזון אבל לעתיד לבא מה כתיב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניהם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל (ישעיה נ"ב י"ב):
from our library copy — not yet checked against the original
אמר רב חסדא מאי דכתיב ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי, לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים, תלמוד לומר זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש.
from our library copy — not yet checked against the original
רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים:
from our library copy — not yet checked against the original
Filed under: The Messianic Era
Sources exploring the tradition that the Messiah was born on Tisha B'Av, the day of the Temple's destruction. These texts reconcile the apparent paradox by presenting Tisha B'Av as both a day of national tragedy and the seed of future redemption, with the emergence of the Messiah signifying ultimate consolation.
Hasidic sources explore why God created the world, emphasizing the descent of divine light through concealment to establish a dwelling place for the divine presence in the physical realm, and the role of human service in revealing holiness within material existence.
These sources describe various mystical signs and stages associated with the coming of Mashiach, including celestial phenomena, upheavals in the holy land, and the ultimate revelation of the Messiah to the world. The sources present both apocalyptic preconditions and descriptions of the redemptive process itself.
These sources explore the distinct role of Mashiach ben Yosef in the redemptive process, particularly his military function in vanquishing the nations and forces of evil before the arrival of Mashiach ben David. Classical and later Jewish authorities interpret biblical passages and midrashic traditions to establish Mashiach ben Yosef as a necessary precursor whose struggle precedes the final redemption.
The Talmud contains several scattered references to a figure called 'Yeshu' or 'Yeshu HaNotzri' (Jesus the Nazarene), primarily in the context of halakhic discussions, aggadic passages about Gehinnom, and polemical encounters between Sages and early sectarians. These sources reflect how rabbinic Judaism engaged with and distanced itself from early Christianity during the late Second Temple and post-destruction periods.
Chassidic and classical Jewish sources explore the centrality of joy in divine service, teaching that simcha is not merely an emotional accompaniment to mitzvot but a fundamental requirement for authentic spiritual connection. The sources emphasize that sadness obstructs the Divine Presence while genuine joy in mitzvah-performance opens the heart to Hashem and enables sustained spiritual growth.