Synagogue Rental and Non-Kosher Food Service

מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב — אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּירוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפֶּנְדַּרְיָא, גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן, וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין מְטַיְּילִין בָּהֶם, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד. אֲבָל קוֹרִין בָּהֶן, וְשׁוֹנִין בָּהֶן, וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים,

MISHNA: And Rabbi Yehuda said further: A synagogue that fell into ruin still may not be used for a mundane purpose. Therefore, one may not eulogize in it. And nor may one stretch out and repair ropes in it. The wide expanse of the synagogue would have been particularly suitable for this. And nor may one spread animal traps within it. And nor may one spread out produce upon its roof to dry. And nor may one make it into a shortcut. GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to synagogues: One may not act inside them with frivolity. Therefore, one may not eat in them; nor may one drink in them; and one may not adorn oneself inside them; nor may one wander about inside them; nor may one enter them in the sun for protection from the sun, or in the rain to find shelter from the rain; nor may one offer a eulogy inside them for an individual, which is a private event. However, one may read the Bible inside them, and one may study halakhot inside them, and one may offer a eulogy inside them for a Torah scholar, if the public attends the eulogy.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּפָרִים שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתוֹ אֶלָּא עַל דַּעַת בְּנֵי הַכְּפָר לְבַדָּם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ שֶׁאִם רָצוּ כֻּלָּם לְמָכְרוֹ מֻתָּרִין. אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּרַכִּין הוֹאִיל וְעַל דַּעַת כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם נַעֲשָׂה שֶׁיָּבוֹא וְיִתְפַּלֵּל בּוֹ כָּל הַבָּא אֶל הַמְּדִינָה נַעֲשָׂה שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְעוֹלָם:

שֶׁקְּדֻשַּׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ יְתֵרָה עַל קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לא) ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִין. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד בְּיִשּׁוּבָן כָּךְ נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּחֻרְבָּנָם חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ שֶׁאֵין מְכַבְּדִין אוֹתָן וְאֵין מַרְבִּיצִין אוֹתָן.

כל הבונה כותל אחד בבית הכנסת או שום בנין, אפילו דבר מועט, ואפילו קבע שם מסמר לצורכו ולתיקונו הרי זו זכות גדולה, שענין בית הכנסת מצוה כללית, ותחתיה מצוות פרטיות רבות מאד.

דיני קדושת ב"ה. ובו יב סעיפים: בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק: (וי"א דבבית המדרש אפי' שלא מדוחק שרי): (ר"ן פרק בני העיר) ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואח"כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאלו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לא' מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח"כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך (ושיעור הישיבה כדי הלוך שני פתחים) (לדעת הי"מ בסי' צ' ס"ס כ') (מרדכי ר"פ השותפין): אם בשעת בנין ב"ה התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחרבנו אבל בישובו לא מהני תנאה ואפילו בחורבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים לא מהני תנאה בד"א בבתי כנסיות שבחוצה לארץ אבל בבתי כנסיות שבא"י לא מהני שום תנאי:

The Laws of the Holiness of a Synagogue (containing 12 S'ifim): In a synagogue or house of study, one may not behave frivolously; for example: laughter, sarcasm, or idle conversation. One should not eat or drink in them, nor should one groom oneself in them or strolling around in them. One should not enter them in summer due to [seeking shelter from] the sun, nor in the rainy season due to [seeking shelter from] the rain. Torah scholars and their students are permitted to eat and drink in them out of necessity. (And there are those who say that in a house of study, it is permissible even when it is not out of necessity) (Ran, [on] chapter "B'nai Ha-ir" [i.e. Talmud Megillah, Chapter 4]). No monetary calculations should be made there unless they are for the purpose of a mitzvah; for example, collecting money for tz'dakah, or for the redemption of captives. And we do not deliver eulogies in them unless would be for a eulogy for one of the prominent members of the city, for all the people assemble and come to eulogize [such a person]. If one must enter there for one's own needs; for example, to call someone - one should enter and read a little or say a word of [Torah], and after that, call [the person] so that it should not appear as if one has entered for one's own needs. And if one doesn't know how to read or repeat [e.g., a mishnah], one should say to one of the children: "recite a verse that you are learning for me", or one should delay there for a bit, and [only] after that, leave, because sitting among them is a mitzvah, as it says "praiseworthy are those who dwell in Your house". (And the amount of sitting time corresponds to [the time is takes for] walking [the width of] two doorways.) (According to the opinion of "those that explain" in siman 90 at the end of s'if 20) (Mordechai at the beginning of chapter "HaShut'fin" [Bava Batra, Chapter 1]). If at the time of building the synagogue, they made a condition to be able to use it [for mundane purposes], it is permitted to use it after it is destroyed, but while it is in use, the condition is ineffective. Even when it is destroyed, to use it for a disgraceful purpose, like planting or financial calculations for the people, the condition is ineffective. What are we dealing with? With synagogues outside of Israel; but with synagogues in Israel, no condition is effective.

כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה (ל' המחבר) (או להלוות עליו) (ת"ה סימן ר') (ואפילו לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור) (כך משמע מב"י מהגהות מיימוני פ"ח דמאכלות אסורות) חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה ואם נזדמנו לצייד חיה ועוף ודגים טמאים (וכן מי שנזדמנה לו נבילה וטריפה בביתו) (טור) מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך:

ואין אוכלין ואין שותין בהן, אפילו אכילה ושתייה עראי. אמנם באמת כתבו שם התוספות דקאי אחדרים הסמוכים לבית הכנסת, עיין שם. ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה, כגון חשבון קופה של צדקה ופדיון שבוים וכיוצא בהם. וזהו דווקא בסעודת מצוה של תלמוד תורה, ולא של מצוה אחרת כסעודת ברית מילה או פדיון הבן או חתונה – אסור, דאין לזה שייכות לבית המדרש.

מר"ח עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיע' של שמחה כגון אבורנקי של מלכי' שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אהלי' ואם היה כותלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית) ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפי' בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר: הגה ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים): יש אומרי' שאסור לתקן בגדי' חדשי' ומנעלים חדשים בשבת זה ויש להחמיר בזה מר"ח: הגה וה"ה דאסור לקנותן וכן אומן ישראל אסור לעשותן לאחרים בין בשכר בין בחנם (תה"ד וב"י) ונהגו להקל בזה אבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה של עכו"ם שרי (תה"ד) וכן נהגו לתת לאומנים עכו"ם לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר דלא עדיף משאר משא ומתן דממעט לן:

From Rosh Chodesh until the Fast we minimize business transactions and building of joy, example the wedding house for his son or the building of molding and decorating (i.e. of walls and ceilings). Or joyous planting, example a royal banqueting canopy that is planted for shade to stand in its shade or types of myrtle and other tents. If its wall is leaning to fall even though it is of joy, it is permitted to build (and for the needs of a mitzvah, all is allowed) (Ran Last Chapter of Taanis) . We do not wed women and we not make engagement meals, but engaging without a meal is allowed. Even on Tisha B'av itself, it is permitted to engage that one not precede him. Rema: Our custom is to be strict that we do not wed from the 17th of Tammuz and on until after Tisha B'av (Minhagim). There are those that say it is forbidden to fix new garments and new shoes on this week. And there is to be strict in this from Rosh Chodesh. Rema: The same rule would forbid to purchase, and similarly for a Jewish craftsman it is forbidden to make for others with for a wage or for free (Terumas Hadeshen and Bais Yosef). The custom is to be lenient in this but if it is known and publicized that it is the work of a Gentile, it is allowed (Terumas Hadeshen). And same to give to Gentile craftsman to fix new garments within this time in order that they be ready for after the fast. However, it is good to minimize this in a situation that is possible that is no greater from other business transactions that we decrease in them.

(יא) ממעטים במשא ומתן - יש מן הפוסקים דס"ל דהיינו שלא ישא במו"מ של שמחה כגון לקנות כלי כסף או צרכי חופה וכדומה אבל סתם מו"מ אין צריך למעט כלל ויש דס"ל דכל מו"מ צריך למעט בעת הזאת ולא יעסוק אלא כדי פרנסתו וכן משמע בסימן תקנ"ד סוף סכ"ב דצריך למעט בכל מו"מ. [ורק אם הוא יריד י"ל דהוי דבר האבד ושרי בכ"ע אם הוא מוצא אז בזול יותר] ובזמנינו נהגו להקל בכל זה משום דהכל נחשב כעת כדי פרנסתינו: (יב) ובבנין של שמחה - וה"ה כל בנין שא"צ לו לדירתו ורק שעושה כן להרווחה בעלמא אסור ואם שכר לנכרי קודם ר"ח בקבלנות מותר בכל ואפילו בט"ב עצמו דנכרי אדעתא דנפשיה עביד וה"ה אם קצץ עם הנכרי בקבלנות לצייר ביתו מותר לצייר מטעם זה. ומ"מ אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ט"ב תע"ב. וביה"כ מותר דהוי מצוה דרבים:

ואין האיסור אלא במידי דאכילה אבל סוסים וגמלים שהן רק למלאכה אינן בכלל איסור זה ומותר לסחור בהן ולהדיא איתא כן בירושלמי שם ויש מי ששאל דאם האיסור מדאורייתא אטו לאכילה דווקא כתיב [פנ"י שם] ואין זה שאלה כלל דוודאי כן הוא דכיון דכתיב לא יאכל ונכלל בזה גם איסור הנאה ואח"כ התירה התורה מקרא דלכם ודאי דצריך עכ"פ דבר שאוכלין אותו דאין הקרא יוצא מידי פשוטו ועוד דבהאי קרא דושקץ יהיו לכם מסיים מבשרם לא תאכלו אלמא דעיקר קרא מיירי במידי דאכילה דעל זה אמר יהיו בהווייתו יהו ולא על דבר שעיקרו למלאכה: מיהו יש להסתפק בדבר הראוי לאכילה שאוכלין אותו ורק מכירה זו הוא למלאכה ולא לאכילה אם זהו בכלל האיסור אם לאו ומדברי רבותינו בעלי התוס' יש ללמוד להיתר שהקשו שם בפסחים על מאי דאמרינן בב"ק [פ"ב:] דאסור לישראל לגדל חזירים שגזרו חכמים על זה ותיפוק ליה דמדאורייתא אסור ותרצו דהא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לו לאכילה אבל להשתכר בשומנן או בעורן לא או שמגדלן שלא למכור וכו׳ עכ"ל הרי מפורש דאף במידי דראוי לאכילה אם מוכרן שלא לצורך אכילה מותר וכ"כ הרא"ש ס"פ מרובה וז"ל ולא יגדל ישראל חזירים בכל מקום ואפילו כדי למשוח מהן עורות דאלו למכרו לכותי אף מדאורייתא אסור כדתנן פ"ז דשביעית וכו׳ ובפ׳ כל שעה דריש מקרא דכתיב טמאים יהיו בהווייתן יהו עכ"ל וכ"כ התוס׳ במרובה [פ"ב:] וז"ל ותירץ ר"ת דהיינו דווקא בדבר העומד לאכילה אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן וכו׳ שרי וכל חלב מותר למכור היכי דלא קאי לאכילה עכ"ל:

(ה) מותרים וכו' - וה"ה דאם הוצרכו אנשי העיר לפי שעה להאכיל בהם אורחים עניים או להשכיבן שם דמותר אבל זהו רק דוקא בבתי כנסיות שבחוצה לארץ ויש אוסרין גם בזה ונראה דבמקום הדחק אין להחמיר בזה: (ו) לאכול ולשתות - וה"ה לישן דשרי אבל לעשות קפנדריא או ליכנס בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכל הני דלקמן וכ"ש שחוק והיתול ושיחה בטלה אסורים דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש:

אומר אני מה שנדחק מעלתו ונכנס בפרצה דחוקה אודות השכירות אי שכירות קני' או לא זה אינו ענין לכאן כי אם היתה בית הכנסת שכורה פשיטא שאין כאן קדושה כלל ונהי דשכירות ליומא ממכר היא היינו כל זמן משך השכירות ומיד שפסק זמן השכירות או אם הוא בלי קביעות זמן מיד שחוזרי' בו אין כאן מכר ולא שכירות וממילא שאין כאן קדושה ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ועיי' בתוס' ערכין כ"א ע"א ד"ה הכי קאמר וכו' מ"ש מהתוספת' הקדישו שוכר מקודשת וכו' יע"ש אך הכא לא השכירו כ"א הקרקע עולם אבל גוף הבנין העצים ואבנים הם של ישראל וקדושה חלה עליהם ויש להם כל דיני בית הכנסת:

מכתבו הגיעני בשתי שאלות א' איך להתנהג פונדק במאכלי עכו"ם ולבשל להם בשר טריפה והדין פשוט לאיסור בב"י סי' קי"ז ובפר"ח וגם בשר אחוריים אסור חדא שאינו נמלח ודם שבישל נהי שהוא מדרבנן מ"מ מצינו שהחמירו בו כבדאורייתא וכמבואר במנחת יעקב ובפר"ח ותו שיוכל להכשל בו ב"ב כיון שאינו ניכר וכמבואר בפ"ת סי' קי"ז [סק"ו] וכן בסירכא שכ' מעכ"ת להתיר במקום שאינו אסור מדאורייתא ולפמ"ש לא מהני היתר זה ותו דהאידנא מסירין כל הסרכות ובודקין א"כ כיון שבצבצה בודאי טריפה ולא ספק ולא תלינן דמחמת המיעוך נעשה וגם כי לא ניתן דבר זה לפחותי ערך לחלק בין דאורי' לדרבנן ואין שום היתר רק ע"ד שראיתי נוהגין ששוכרין שפחה והיא תבשל אבל הישראל לא יהי' לו עסק כלל בזה ורק יקנה העכו"ם בדמיו או שהישראל ילוה לו מעות שהעכו"ם יקנה לעצמו ולבשל בשביל עכו"ם וישוה עם השפחה שבעד סעודה אחת תקח השפחה כך וכך בעד הבשר וטרחתה והפונדק יקח בעד שאר הסעודה כו"כ וזה היתר פשוט :